פסקי דין על יהודה ניסים | פסקי דין על ברכה ניסים | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על יחיא סלימן ניסים | פסקי דין על שרה ניסים ואח' |

12400/06 א     01/12/2011




א 12400/06 יהודה ניסים, ברכה ניסים נ' מינהל מקרקעי ישראל, יחיא סלימן ניסים, שרה ניסים ואח'








בית משפט השלום בירושלים



01 דצמבר 2011

ת"א 12400-06 יהודה ניסים ואח'

נ' מינהל מקרקעי ישראל
ואח'






בפני

כב' השופט שמעון פיינברג
, סגן לנשיאה


תובעים

1
.
יהודה ניסים

2
.
ברכה ניסים


נגד


נתבעים

1.מינהל מקרקעי ישראל
2.יחיא סלימן ניסים
3.שרה ניסים
4.הסוכנות היהודית לארץ ישראל
5.נוחם מושב עובדים




פסק דין


מבוא
1. לפניי תביעה לצו עשה המורה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "המינהל") לאשר את הקצאת משק מספר 63 במושב נחם על שם התובעים.

רקע וטענות הצדדים
2. בשנות החמישים למאה הקודמת השכירה הקרן הקיימת לישראל לנחם מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב") באמצעות הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") שטח למטרת התיישבות חקלאית. החל משנות השישים ואילך הושכר השטח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל
, אשר הפך למי שאמון על ניהול מקרקעי ישראל מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל
, התש"ך -1960. בין המינהל, הסוכנות ובין אגודת המושב נחתם חוזה המשבצת, הידוע כ"חוזה משולש", שהוארך מפעם לפעם למשך שלוש שנים. מעמדה של הסוכנות על-פי החוזה המשולש ומתוקף חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג-1952 הוא כמוסד מיישב. מעמד אגודת המושב על-פי חוזה זה הוא של בת רשות בשטח משבצת המושב. לחוזה המשבצת צורפה רשימת חברי האגודה שקיבלו זכות של בר רשות להחזיק ולהשתמש בנחלה שהוקצתה לו. בסעיפים 8 ו-19 לחוזה המשבצת התחייבה האגודה שלא להכניס כל שינוי ברשימת החברים בלי לקבל הסכמת המינהל והסוכנות מראש ובכתב.

3. בתחילת שנות ה-50 למאה הקודמת הוקצתה לאביו של התובע, מר יחיא ניסים (להלן: "האב" או "יחיא ניסים"), נחלה במשק מס' 18 במושב נחם, ועליה בנה הוא את ביתו. בשנות ה-70 הוחל בתהליך של רה-תכנון במושב, שבמסגרתו היה אמור אביו של התובע לעבור ממשק 18 למשק 18 החדש (שלימים הפך למשק 63 שנכנהו להלן: "מגרש, משק או נחלה 63") עקב ביטול מתוכנן של נחלה זו. האב עבר למשק 63 ואף בנה בו את ביתו, אלא שאז התברר לאב כי הנחלה מס' 18 לא התבטלה במסגרת הרה-תכנון ובכוונתה של אגודת המושב להקצותה לחבר אחר. משנודע לו הדבר, ביקש האב לחזור לנחלה 18 תוך ויתור על נחלה 63 בכפוף להחזר הוצאותיו בבניית הבית שהקים עליה.

4. השתלשלות העניינים בנוגע למשק מושא התביעה מתועדת במסמכים ההיסטוריים אשר הוגשו על ידי הצדדים, ואשר מעלים תמונה אחידה באשר למסכת עובדתית בתיק זה, הכל כמובא להלן:

5. ביום 18/4/82 קיבלה אגודת המושב החלטה להחזיר את אבי התובע למשק 18 ולהפוך את המשק 63 לבית מקצועי. וכך צוין בהחלטת האגודה:
"הוחלט כי בית מספר 18 החדש יהיה מעתה מספר 63 והוא יהיה בית מקצועי ולא ניתן לרשום אותו בטאבו לזכות ועד המושב גם במסגרת ביסוס, עקב שייכותו לחבר יחיא ניסים".

6. על החלטה זו הודיע המושב לראשונה לסוכנות במכתב מיום 5/2/84, ובו התבקשה האחרונה לבטל את המשק 63 ולהפכו לבית מקצועי 63 ואת המשק 18 להשאיר כמשק חקלאי.
בין היתר צוין באותו מכתב כי בבית הבנוי על משק 63 גרים כבר שתי בנות ובנו של החבר יחיא ניסים, שהוא התובע בתביעה שלפנינו.

7. ביום 22/4/84 פנה גם אביו של התובע אל הסוכנות במכתב, ותוך פירוט המסכת העובדתית ציין כי הסכים למסור את המשק 63 חזרה למושב בכפוף להחזר השקעותיו שהשקיע בבניית הבית עליו.
בתשובה למכתב זה של אבי התובע השיבה הסוכנות במכתבה מיום 18/6/04 כי הוחלט להיענות לבקשתו ולאפשר לו להישאר במשק 18. כך גם סוכם במסגרת הישיבה מיום 8/6/84 שהתקיימה בנוכחות נציגי המושב, אבי התובע ונציגי הסוכנות. במכתב פנימי אחר אישרה הסוכנות כי היא החליטה לייעד את המגרש 63 כמשק מקצועי 63, ואילו את המגרש 18 להשאיר כמשק חקלאי.

8. הבית שבנה אבי התובע על מגרש 63 לא נמכר, למרות שמהתכתובת שהוגשה בתיק עולה כי הבית הוצע למכירה על ידי המושב, אך ככל הנראה ניסיונות למכרו לא עלו יפה.

9. אין חולק על כך שכל אותה עת מאז בניית הבית על מגרש 63 התגורר בבית זה התובע, ובשלב מאוחר הצטרפה אליו אשתו, התובעת 2, בהסכמת אגודת המושב. לימים אף קיבל ועד הנהלת המושב החלטה פורמלית מיום 21/7/86 לקבל את התובע כמתיישב בבית מקצועי 63. החלטה זו הועברה לאביו של התובע.

10. בתביעה שלפנינו טוענת הסוכנות, שהיא הנתבעת הפורמלית מס' 4 בתיק זה, כי החלטות המושב ליישב את התובע בבית מקצועי 63 לא הועברו מעולם לסוכנות, ולכן לפי הרישומים אצלה אבי התובע רכש זכויות בר רשות במשק 18 בלבד, ואילו משק 63 הפך לבית מקצועי 63 ונשאר פנוי. מנגד טוענים התובעים כי יישובו של התובע בבית מקצועי 63 נעשה בידיעתה ובהסכמתה של הסוכנות, שהייתה מודעת לכל היבטי העניין ומעולם לא הביעה את התנגדותה למהלך.

11. מהראיות שנפרשו לפניי עולה כי מי שלא היה מצוי בזמן אמת במתרחש במשק 63 זה המינהל, ועל כך אין מחלוקת. המינהל לא התבקש בזמן אמת למסור את המשק 63 לאבי התובע וגם לא קיבל הודעה על ביטול החלטת המושב למסור לו את המשק 63 חלף משק 18. ברישומי המינהל נותר כל העת אבי התובע כבעל זכויות בר רשות במשק 18 ואילו משק 63 היה רשום מאז ומעולם כנחלה ולא כבית מקצועי, משלא נתבקש וממילא לא ניתן אישור של המינהל להפכו לבית מקצועי.

12. מהתכתובת שהוגשה בתיק זה עולה כי נודע למינהל לראשונה על כך שאבי התובע טוען לזכויות במשק 63 רק בשנת 1991. לפנייתו היזומה של המינהל לסוכנות במכתב מיום 17/4/91 בבירור מעמדו של יחיא ניסים ביחס למשק 63 השיבה הסוכנות במכתבה מיום 6/5/91 כי לאביו של התובע זכויות בר רשות במשק 18, וכי משק 63 אינו מופיע ברישומי הסוכות כמשק חקלאי. למכתב זה של הסוכנות צורף פרוטוקול הישיבה מיום 8/6/84 שבמסגרתה סוכם כאמור כי אבי התובע יחזור למשק 18 ועליו יבנה את ביתו.

13. בשנת 1992 הגיש אבי התובע בקשה להיתר בנייה לבניית מבנה טרומי למגורים עבור בן ממשיך במשק 63. המינהל שהתייחס לבקשה זו כבקשה להיתר לבניית יחידת מגורים נוספת במשק 18 נתן את הסכמתו לבניית יחידת מגורים נוספת עבור בן ממשיך, אך משנתבררה לו הטעות הודיע בכתב לוועדה המקומית מטה יהודה כי חתימת המינהל על היתר זה בטלה מן הטעם שמדובר בבקשה להיתר לבניית יחידת מגורים שלישית.
לטענת המינהל עותק מהמכתב זה נשלח לאבי התובע, ועל גביו נתבקש האחרון לסור למשרד המינהל על מנת לברר את העניין, אך זה לא השיב למכתב המינהל ולא הגיע על מנת לערוך את הבירור הנדרש. בתצהירו המשלים מכחיש אבי התובע את קבלת המכתב, משמכתב זה מוען את הוועדה המקומית מטה יהודה ולא אליו.

14. בעקבות התלונה שהוגשה למינהל על חלוקת המגרשים שלא כדין פנה המינהל ביום 6/1/93 אל אגודת המושב בבירור כיצד זה שנבנו על ידי אבי התובע בתים על משק 63 (אחד מהם, לפי הטענה, ללא היתר) מבלי שפונה על ידו המשק 18. תשובת המושב לפנייה זו לא צורפה לראיותיו של המינהל. אך מהמכתב של המינהל מיום 2/5/93 הממוען אל הסוכנות ניתן ללמוד כי הועבר אל המינהל פרוטוקול ישיבת המושב מיום 18/4/82, והמינהל החליט לאשר את החלטת המושב בכפוף להסתייגויותיו שהובאו באותו מכתב בזו הלשון:
"הנדון: נוחם – משק מס' 18

מר ניסים יחיא
עפ"י פרוטוקול האגודה המצ"ב ימשיך משק 18 הישן להוות את נחלתו של הנ"ל ואילו מגרש מס' 63 יהיה בית מקצועי.
מאחר ואין תוכנית מפורטת מאושרת למגרש מס' 63, לא ניתן להקצות המגרש למחזיק (הבן) או לאשר תוכניות בנייה כלשהן."
(מסמך זה צורף כנספח ח' לתצהיר המינהל וכך נמשיך לכנותו בהמשך).

ממכתב זה עולה כי כבר אז הייתה קיימת מניעה להשלים את הקצאת המשק 63 לתובע בהיעדר תוכנית תב"ע מפורטת.

15. כמה שנים לאחר מכן, התקבלה החלטה באסיפה הכללית של המושב מיום 4/12/96, לפיה מגרש מקצועי 63 יהפוך למשק חקלאי ואילו משק חקלאי 75 יהפוך לבית מקצועי. החלטה זו התקבלה בעקבות ההסכם שנערך בין התובעים לבין שלומית ויעקב לולאי, המחזיקים במשק 75 במושב, לפיו רוכשים התובעים מהאחרונים את זכויותיהם החקלאיות באופן שהמשק 63 יהפוך לנחלה חקלאית ואילו משק 75 יהפוך לבית מקצועי. על החלטה זו הודיע ועד המושב לסוכנות ולמרכז לרישום המשבצות בתחילת שנת 1997.
אין מחלוקת על כך שבאותו זמן לא נשלחה החלטה זו למינהל.

16. ביום 20/10/03 פורסמה ברשומות תוכנית מי/603/א (להלן: "התוכנית") שנתנה תוקף לתכנון ופיתוח של המושב נחם וקבעה את הוראות הבנייה בתחום המושב. החלטת המושב להפוך את המשק 63 לנחלה חקלאית ואת המשק 75 לבית מקצועי קיבלה עיגון סטטוטורי במסגרת התוכנית הנ"ל .

17. ביום 19/5/05 נתקבלה במינהל בקשת התובעים להעביר את המשק 63 מאביו של התובע אל התובע על סמך הסכם המתנה שנערך בין השניים ואישור אגודת המושב מיום 17/1/05, לפיו התובעים הם חברים באגודת המושב. המינהל דחה את בקשתם של התובעים מן הסיבה שברישומי המינהל אין רישום של משק 63 במושב וכן בשל העובדה שאביו של התובע מחזיק במשק 18. לטענת המינהל בתביעה זו, אביו של התובע אינו זכאי להחזיק בשתי נחלות לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, אשר מחייבות את המינהל, ולכן לא הייתה יכולה להיות לאביו של התובע כל זכות בנחלה 63 שניתן היה להעביר במתנה לבנו.

18. משדחה המינהל את בקשתם של התובעים לעיל פנה התובע בבקשה לסוכנות לאשר את מועמדותם של התובעים כמתיישבים חדשים במשק
63. לאחר שהתובעים המציאו לסוכנות את המסמכים שזו דרשה, ביניהם התוכנית והפניית המושב לרישום המשק על שם התובעים, הוציאה הסוכנות ביום 29/8/05 "הודעה על מסירת נחלה להחזקת מתיישב מועמד חדש במושב נחם" למינהל, שבה נכתב כי הנחלה 63 "עומדת להימסר" לתובעים "בהתאם לתנאים שיהיו ו/או שיהיו נהוגים בסוכנות" (להלן: "הודעת הסוכנות").
לטענת המינהל, הודעה זו לא הייתה מצויה בתיק המינהל, משזו נמשכה מהתיק, ככל הנראה, לבקשת התובע, ולכן לא נענתה באותה עת. במסגרת שמיעת הראיות הכחיש התובע כי משך את ההודעה של הסוכנות למינהל ועמד בתוקף על טענתו כי מסר את ההודעה למינהל באופן אישי, ועליה אף הוטבעה חותמת "נתקבל" של המינהל (ס' 2 לתצהיר המשלים של התובע).

19. ביום 22/5/06 פנה ב"כ התובעים אל המינהל במכתב דרישה לרשום את המשק 63 על-פי הודעת הסוכנות ולהקצות על-פיה את המשק 63 על שם התובעים, אך פנייתו לא זכתה למענה של המינהל. בהליך שלפנינו טוען המינהל כי לא קיבל את המכתב של ב"כ התובעים ומסיבה זו לא השיב עליו לב"כ התובעים.

20. לטענת התובע, סירובו של המינהל לאשר את הודעת הסוכנות לעיל נעשה ללא הנמקה, בחוסר סבירות ובניגוד לנוהלי הנתבע ותוך הפליית התובעים ביחס למתיישבים אחרים במושב. לטענתם, על-פי הנוהג המקובל בין הנתבע, הסוכנות והמושב ולפי הוראות החוזה המשולש, מאשר הנתבע כדבר שבשגרה את הודעות הסוכנות לאחר קבלת הפניית אגודת המושב ואישורה של הסוכנות את ההפניה. משלא נהג כך בעניינם של הצדדים, נטען כי פעל הנתבע בחוסר תום לב ובניגוד להוראות החוזה המשולש ובניגוד לנהוג ומקובל אצל הנתבע. הסעד המבוקש בתביעת התובעים הוא להורות לנתבע לאשר את הודעת הסוכנות ולהקצות לתובעים את המשק 63 או להעביר את המשק על שם התובעים מכוח הסכם המתנה שנכרת בין השניים.

21. הנתבע טוען להגנתו כי לא ניתן להיעתר לדרישת התובעים, בין אם מדובר בהליך של העברת זכויות מאב לבן ובין אם מדובר במסירת נחלה למתיישב חדש. לטענת המינהל,
בתור בעל המקרקעין הוא והוא בלבד מוסמך למסור נחלות למתיישבים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולנוהלי המינהל, שמעוגנים החל משנות ה-90 בהוראת אגף חקלאי 31. גם על-פי האמור בסעיף 8 לחוזה המשבצת חל איסור על אגודת המושב להעביר את זכויותיה במשבצת המושב בלא לקבל רשות מראש ובכתב מהמינהל ומהסוכנות. במקרה זה, טוען המינהל כי לא הקצה את המשק 63 לאף גורם ומשק זה היה ועודנו נותר פנוי. משכך, לא ניתן היה לאשר את העברת הזכויות מאביו של התובע לתובע, משלראשון מעולם לא היו זכויות כלשהן בנחלה זו. המינהל מוסיף וטוען כי מסירה של נחלה נוספת לאבי התובע הייתה מנוגדת לסעיף 6 להחלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל שאוסרת על החזקה של יותר מנחלה אחת על ידי החקלאי, וגם מטעם זה לא ניתן היה לאשר את עסקת המתנה שבין האב לתובע.
באשר להליך מסירת נחלה למתיישב חדש על-פי הודעת הסוכנות, טוען המינהל כי תוקפה של הודעה זו הוא כשל המלצה בלבד שאינה מחייבת את המינהל. לטענתו של המינהל, לא ניתן היה להקצות את הנחלה לתובעים לנוכח סדרת החלטות הנהלת המינהל שהתקבלו בין השנים 2003-2004 שהקפיאו את הוראת אגף 31, שעל-פיהן, הוקפא איוש נחלות פנויות במושבים עד לגיבוש מדיניות חדשה על ידי מועצת מקרקעי ישראל. משהודעת הסוכנות למינהל ניתנה לאחר שהחלטות אלה נכנסו לתוקף, טוען המינהל להגנתו כי לא ניתן להקצות לתובעים את הנחלה.

22. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25/10/07 צורפו נתבעים נוספים לתביעה כנתבעים פורמליים והם הוריו של התובע 1 כנתבעים פורמליים 2-3, הסוכנות כנתבעת פורמלית 4 ואגודת המושב כנתבעת פורמלית 5.

23. הסוכנות הגישה כתב הגנה מטעמה ובו הביעה את הסכמתה העקרונית למסירת המגרש לתובעים בכפוף לאישור של המינהל, ולכן את ההכרעה בתיק זה ביקשה להשאיר לשיקול דעת בית המשפט. לא הוגשו כתבי הגנה מטעם יתר הנתבעים הפורמליים.

24. בעקבות החלטת בית המשפט בקדם משפט מיום 3/1/08 השיב המינהל לפניית ב"כ התובעים מיום 22/5/06, בה התבקש לאשר את הודעת הסוכנות, כי הוא עומד על סירובו להקצות את המשק מושא התביעה לתובעים. הטעם היחיד לסירובו להקצות את המשק לתובעים נומק באותו מכתב בשינוי מדיניות של הנהלת המינהל, שלמן שנת 2003 החליטה להקפיא איוש של נחלות פנויות במושבים עד לגיבוש עמדת המינהל על סמך החלטות שיתקבלו במועצת מקרקעי ישראל בנושא בעתיד.

25. מטעם התובעים העידו התובע וגם אביו. תצהיר עדותו הראשית של בא-כוחם של התובעים נמחק בפתח ישיבת ההוכחות מיום 14/10/10.
מטעם המינהל העידה סגנית ממונה מחוזי לחוזים חקלאיים במינהל מחוז ירושלים, גב' עידית אליהו (להלן: "נציגת המינהל").

דיון והכרעה
26. הסוגיה המשפטית העומדת במרכז דיוננו בתיק זה היא זכאותם של התובעים להקצאת נחלה 63 במושב נחם על שמם. טענת התובעים היא שזכותם להקצאת הנחלה התגבשה בין מכוח העברת הזכויות בנחלה מהאב לבן ובין מכוח השלמת הליך הקצאת נחלה פנויה על-פי התנאים שהיו נהוגים במינהל טרם החלטתו להקפיא איוש נחלות פנויות במושבים.

27. כאן המקום לציין כי המינהל התנגד בתחילת ההליכים בתיק זה להעלאת טענות עובדתיות סותרות באשר למקור זכויותיהם של התובעים בנחלה 63, אך בית המשפט דחה את הטענה בהחלטתו מיום 30/5/10 מן הטעם שלא מדובר בהכרח בעובדות סותרות אלא בטענות משפטיות חילופיות הנובעות ממערכת עובדתית אחת המתוארת בכתב התביעה.
28. ואכן בירור עובדתי בתיק זה העלה כי זכויות בר רשות במשק 63 הועברו לידי אביו של התובע במסגרת תכנון מחדש של המושב, אך הליך מסירתו של משק זה על שם האב לא הושלם, משבחר האחרון לחזור למשק 18 שהוקצה לו עם תחילת התיישבותו במושב תוך ויתור על משק 63 בכפוף להחזר הוצאותיו בבניית הבית שהקים עליו. במרוצת השנים, משלא עלה בידי אגודת המושב להחזיר לאב את הוצאותיו בבניית הבית, החליטה האגודה להפוך את הבית במשק 63 לבית מקצועי וליישב בו את התובע, שיושב בבית זה יחד עם התובעת למעלה משלושים שנה, בידיעת כל הגורמים המיישבים.

29. הבעייתיות בתיק זה נובעת מכך שעד להקפאת איוש נחלות פנויות במושבים לא הושלם ההליך הפורמלי של הקצאת המשק 63 למי מהמתיישבים במשק זה הטוענים לזכויות בו החל משנות ה-70 ועד היום, בין אם זה התובע ובין אם זה אביו של התובע.
עד ליום 30/4/03, שבו התקבלה החלטת הנהלת המינהל מס' 863, המקפיאה את הוראת האגף החקלאי 31, שבה נקבעו הכללים המסדירים אופן מסירת הזכויות בנחלה פנויה למתיישב ראשון במסגרת אגודות ההתיישבות במושבים, לא הוקצתה הנחלה מושא התביעה למאן דהו בספרי המינהל. החלטות נוספות של הנהלת המינהל האריכו את תקופות ההקפאה במסגרת החלטות המינהל מס' 1046 מיום 14/1/04 ומס' 1103 מיום
24/3/04 (להלן: כולן ביחד יכונו "החלטות ההקפאה"). הנושא עודנו נדון במוסדות המינהל ובמועצת מקרקעי ישראל וטרם בא על פתרונו.

30. בתביעה שלפנינו עותרים התובעים להכרה בזכויותיהם למסירת הנחלה לידיהם על סמך ידיעתם של כל המוסדות המיישבים על דבר יישובם של התובעים במשק 63 והסכמתם למצב זה. עלינו להכריע בשאלה האם יש בכך כדי לגבש את זכותם של התובעים לקבל לידיהם את המשק מושא התביעה?

31. הגוף המופקד על ניהול מקרקעי המדינה הוא הנתבע מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל
, התש"ך-1960. בהקצאת נחלות פנויות במושבים פועל הנתבע בכפוף להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולנוהלי המינהל המסדירים דרכי מסירת זכויות של נחלה פנויה למתיישב ראשון, שהחל משנת 1992 מעוגנים בהוראת אגף חקלאי 31. על-פי נוהל זה הוקצו נחלות פנויות למתיישב ראשון ללא תשלום נוסף על דמי החכירה השנתיים
שאגודת המושב מחויבת בתשלומם. בנוהל הנ"ל מפורטים המסמכים השונים, שהאגודה מחויבת בהמצאתם למינהל, לשם הקצאת הנחלה ע"ש המתיישב הראשון שהתקבל לחברות באגודה, וביניהם בקשתו של המתיישב לקבלת הזכויות בנחלה בצירוף תצהיר על כך שאין לו נחלה אחרת, החלטת האגודה על קבלת המתיישב לחברות באגודה, אישור הסוכנות למסירת הזכויות בנחלה למתיישב המומלץ ותרשים מדידה של חלקה א' שאמורה להימסר למתיישב בציון יתר השטחים של הנחלה בהתאם לתב"ע המאושרת של היישוב.

32. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי לא הושלם הליך המעוגן בהוראת אגף חקלאי 31 להקצאת הנחלה 63 לתובע או לאביו עד למועד שבו התקבלה החלטת המינהל להקפיא מסירת נחלות פנויות במושבים.
באשר לאבי התובע הרי הוא עצמו ויתר על המשק 63 לטובת משק 18 ותמורת השקעותיו במשק זה ניתנה רשות של אגודת המושב להתיישב במשק זה לבנו, התובע שלפנינו. ההקצאה של משק זה לאב בנוסף להחזקתו במשק 18 הייתה בלתי אפשרית בהתאם להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל שאוסרת על החזקה של יותר מנחלה אחת בידי מתיישב, ואשר מצאה את עיגונה גם בהוראת אגף חקלאי 31, המחייבת כתנאי להקצאת הנחלה למתיישב חדש את חתימתו על תצהיר על כך שאין לו נחלה נוספת. לפיכך, כבר לפי מדיניות שהייתה נהוגה במינהל עד לקבלת החלטות ההקפאה היה מנוע המינהל להקצות את הנחלה לאב, ומשכך, בדין דחה את הבקשה של התובע לאשר את עסקת העברת הזכויות מאביו אליו שנת 2005. לכן, ככל שהתביעה הנדונה מושתתת על הטענה שהתובע קיבל מאביו את הזכויות במשק 63, דינה להידחות.

33. ומה באשר להקצאת הנחלה 63 לתובעים כמתיישבים ראשונים בנחלה זו בהתאם להוראות החוזה המשולש ולהוראת אגף חקלאי 31? ראינו לעיל כי התובע התיישב בבית שנבנה על משק זה מאז בנייתו בהסכמת אגודת המושב, ולאחר קבלתו לחברות באגודה, יישובו בבית זה אושרה בהחלטת ועד אגודת המושב כמתיישב בבית מקצועי 63. מהתכתובת שהוצגה לפניי מאותה תקופה עולה כי גם הסוכנות הייתה מודעת למצב לאשורו, מכיוון שקיבלה הודעה על יישובו של התובע בבית זה כבר בשנת 1984 ולא הביעה התנגדות למהלך (נספח ה' לתצהיר אבי התובע).

34. גם אם בזמן אמת לא עודכן המינהל בנעשה במשק 63, אין מי שחולק על כך שהחל משנת 1993 יושב התובע בבית זה בידיעתם של כל הגורמים המיישבים, לרבות המינהל. על כך אנו למדים מהמכתב של המינהל הממוען אל הסוכנות מיום 2/5/93, שצורף כנספח ח' לתצהיר המינהל. ממכתב זה, שעל תוכנו עמדנו לעיל, משתמעת הסכמה של המינהל להחלטת אגודת המושב ליישב את התובע בבית מקצועי 63 בכפוף לכך שמשק זה יוקצה לתובע אם וכאשר תאושר תוכנית מתאר מפורטת למושב נחם בהתייחס למשק זה.

35. ברם, ובניגוד לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, האמור במכתב זה אינו עולה כדי הקצאת הזכויות במשק זה לתובעים המבטל את ההחלטה המאוחרת של המינהל שהתקבלה בעניינם של התובעים. הסכמת המינהל להקצות את המשק לתובעים הותנתה כבר באותו מכתב באישור התכנון של המושב ושל משק 63 בפרט. דרישת המינהל לקיומה של תוכנית מתאר מאושרת כתנאי להקצאת משק זה לתובעים לא הייתה נטולת סבירות בהתחשב בכך שדרישה זו מעוגנת בהוראת האגף החקלאי 31 שהייתה בתוקף באותה תקופה, המחייבת כתנאי להקצאה של נחלה פנויה קיומה של תב"ע מאושרת לנחלה המוקצית.

36. ראינו לעיל כי תוכנית המתאר לתכנון ופיתוח של המושב נחם פורסמה ברשומות ביום 20/10/03. בתוכנית זו קיבלה עיגון סטטוטורי, בין היתר, החלטת המושב משנת 1997 להפוך את המשק 63 לנחלה חקלאית ואת המשק 75 לבית מקצועי. לכאורה ממועד זה ואילך לא עמדה שום מניעה מצד התובעים לקבל את הסכמתו של המינהל להקצות את הנחלה לתובעים בהתחשב בכך שהלכה למעשה ישבו התובעים במשק זה (אם כי בתור בית מקצועי) בהסכמתם של כל הגורמים הרלוונטיים, לפחות החל משנת 1993.

37. אני דוחה את הניסיון של הנתבע בתביעה שלפנינו לטעון לפגם באופן שבו הועברו הזכויות במשק 63 מהאגודה לתובעים בטענה שזה בלבד מפקיע את זכויותיהם במשק זה. את הגנתו בתיק זה ביסס הנתבע, בין היתר, על הוראת סעיף 8 לחוזה המשולש, שלפיה
חל איסור על אגודת המושב להעביר את זכויותיה במשבצת המושב בלא לקבל רשות "מראש ובכתב" מהמינהל ומהסוכנות. לטענת המינהל, היות שמסירת המשק לרשות האב, ובשלב מאוחר יותר לבנו, נעשתה ללא קבלת הסכמת המינהל "מראש ובכתב" הופרה בכך הוראת סעיף 8 לחוזה המשולש, שהתנאי הכלול בה היה בגדר תנאי מתלה לעצם עסקה זו.
טענה זו ראוי שלא הייתה נטענת כלל, משזו נסתרת מחומר הראיות שנפרש בתיק זה ומהתנהלותו של המינהל בתיקים אחרים, שעליהם הוא עצמו נסמך בסיכומיו. אמת נכון הדבר שמסירת משק 63 לאביו של התובע, ולאחר מכן יישובו של התובע בבית שנבנה עליו, נעשה בלא יידוע של המינהל וללא קבלת הסכמתו למהלך זה מראש. יחד עם זאת, המסכת הראיתית בתיק זה מעלה כי כל הגורמים המיישבים, לרבות המינהל עצמו, ראו באישור של המינהל עניין טכני פורמאלי שניתן כדבר שבשגרה למתיישבים שהופנו אליו על ידי אגודת המושב והסוכנות. נציגת המינהל אישרה בחקירתה הנגדית כי המינהל לא עסק בפן המעשי של יישובן של המשפחות במשב נחם, משסמכות ליישובם של יישובים חקלאיים הוקנתה לסוכנות, והיא זו שעסקה בפועל בהקמת המושב נחם ויישובו (עמ' 37-38 לפרוטוקול). בתיק שלפנינו המינהל לא התנגד למסירת המשק 63 לתובעים, גם לאחר שלמד על הנעשה בשטח בדיעבד, ולא פסל את ההעברה מסיבה שלא נתקבל אישורו למהלך זה מראש ובכתב. מתן הסכמה להקצאת משק זה לתובעים עוכב עד לאישור תוכנית תב"ע מפורטת למושב נחם, שאמורה הייתה לקבוע, בין היתר, את זכויות הבניה במשק זה ואת ייעודו. מכאן אתה למד, שהמינהל עצמו לא סבר בזמן אמת כי קיים פסול באישור העברת הזכויות במשק מאגודה למתיישב חדש למפרע ובתנאי שיתקיימו שאר התנאים הפורמליים הדרושים להקצאה של המשק על-פי הוראת אגף חקלאי 31. כך פעל המינהל גם בתיק אחר, שאליו הפנה המינהל בסיכומיו, בת"א 7148/05 (מחוזי-י-ם) אהרונסון נ' מינהל מקרקעי ישראל
.
לא בכדי שתנאי זה של קבלת הסכמת המינהל "מראש ובכתב" לכל הקצאה של נחלה פנויה לא מופיע בהוראת אגף חקלאי 31, שעל-פיה נוהג המינהל בהקצאת קרקעות ביישובים חקלאיים, ודי בכך בלבד כדי לקבוע כי תנאי הקבוע בסעיף 8 לחוזה המשולש אינו בעל תחולה במקרה שלפנינו.

38. הקושי שבפני
ו ניצב המינהל במתן אישור להקצאת הנחלה מושא התביעה לתובעים
לא נבע בשל הצורך ליתן הסכמה בדיעבד ל"קביעת עובדות בשטח" ללא קבלת הסכמתו מראש. ראינו שלפי הוראת אגף חקלאי 31 נחלות פנויות במושבים נמסרות ללא תשלום נוסף למתיישבים שמועמדותם אושרה על ידי האגודה והסוכנות ובכפוף לתנאים נוספים המפורטים בנוהל זה, שהעיקריים שבהם הוכחת העדר זכויות בנחלה אחרת וקיום תוכנית תב"ע מאושרת לנחלה המוקצית. הליך הקצאת הנחלה לתובעים לא הושלם בזמנו בשל היעדר תוכנית מפורטת למושב נחם בהתייחס למשק ספציפי שעליו נסבה התביעה. התוכנית קיבלה תוקף באוקטובר 2003, ואז הדרך הייתה אמורה להיות סלולה להקצאת המשק על שם התובעים, שכן אגודת המושב והסוכנות נתנו את הסכמתם למסירת המשק לתובעים גם בייעודו החדש כנחלה והתקיימו גם יתר התאים הפורמליים הנדרשים בהוראת אגף חקלאי 31. אלא שבמועד זה כבר הייתה בתוקף החלטת הנהלת המינהל מס' 863 שהקפיאה את הוראת האגף החקלאי 31 באופן שהוקפא איוש נחלות פנויות במושבים המצויים במרכז הארץ ובאזור עדיפות לאומית ב', ועמם גם נחלות פנויות במושב נחם, שאותה שעה סווג כאזור עדיפות לאומית ב', ומאז שנת 2005 – כמרכז הארץ (לפי המידע המפורסם לציבור באתר של משרד התמ"ת). נאמן להחלטות הנהלת המינהל סירב הנתבע להקצות את הנחלה מושא התביעה כשבקשה פורמלית להקצאת נחלה זו לתובעים הוגשה אליו בשנת 2005.

39. עיננו הרואות כי הקושי האמיתי בהשלמת הקצאת הנחלה על שם התובעים בתיק זה נבע בשל החלטות ההקפאה שקיבלה הנהלת המינהל למן שנת 2003 ואילך. החלטות אלה שינו את המדיניות הקודמת של המינהל בהקצאת נחלות פנויות במושבים, אשר עליה הסתמכו התובעים בשעתם ועודם מסתמכים עליה בתביעה שלפנינו. החלטות ההקפאה נכנסו לתוקף באופן מיידי ומבלי שפורסמו הוראות מעבר ביחס להחלטות אלה. בכך לכאורה נפגע אינטרס ההסתמכות של יחידי ציבור אשר סמכו על הטיפול של המינהל בהקצאת נחלות שהטיפול בהם היה בעיצומו וחלקם אף השקיעו זמן ומשאבים תוך ציפייה שמדיניות זו תמשיך לחול גם בעניינם. אמנם בפסיקת בית המשפט נקבע לא אחת כי רשות מינהלית רשאית ולפעמים חייבת לשנות את מדיניותה כדי להתאימה למציאות החיים המשתנה, ושינוי כזה הוא חלק מעבודת הרשות. ואולם בבואה לעשות כן, נקבע כי עליה לאזן בין הצורך בקיום שלטון מינהל תקין לבין הצורך שלא לפגוע בציבור שהסתמך על המדיניות שהוחלט לשנותה. בעקרון, על שינוי מדיניות של רשות מינהלית לחול מעתה והלאה ולהיות צופה פני עתיד ולא פני עבר, שכן הכלל הוא כי מקום שבו הרשות המינהלית מעוניינת להחיל שינוים באופן רטרואקטיבי, עליה להצביע על נימוק מיוחד וכבד משקל המצדיק זאת (ראה בג"ץ 1398/07 ד"ר יעל לביא-גולדשטיין נ' משרד החינוך, שם בסעיפים 27-71 לפסק הדין).

40. להחלטות ההקפאה בענייננו כאמור לא נקבעו הוראות המעבר. בת.א. 674/05 (מחוזי-נצרת-עילית) אלמגור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל
(להלן: "עניין מושב אלמגור") הוגשה תביעה דומה מצד 18 בני מושב אלמגור להורות למינהל להשלים את הקצאת הנחלות במושב על שמם על אף כניסתן לתוקף של החלטות ההקפאה שהקפיאו הקצאת נחלות פנויות גם במושב אלמגור. באותו עניין טען המינהל כי להחלטות ההקפאה אין צורך לקבוע הוראות מעבר, משמדובר בהחלטות זמניות שמקפיאות את המדיניות הקיימת של המינהל עד לשינויה של מדיניות זו בידי מועצת מקרקעי ישראל, אשר גם תחליט בדבר נחיצותן של הוראות מעבר למדיניות שתקבע. בינתיים, עד לקביעת מדיניות חדשה, נקבע נוהל באשר לטיפול במקרים חריגים במסגרת החלטות ההקפאה עצמן, שעל-פיו מקרים חריגים אמורים להידון בהנהלת המינהל לאחר קבלת עמדת המחוז והמלצת האגף החקלאי (ראה ס' 31 לפסק הדין שם).

41. דא עקא, שבענייננו, בשונה מהמקרה שנדון בעניין מושב אלמגור, מן התשתית הראיתית שנפרשה לפנינו עולה כי המקרה של התובעים לא הובא לדיון בפני
הנהלת המינהל בהתאם לנוהל החריגים הנ"ל, ולכן כלל לא מוצה הטיפול בבקשתם של התובעים להקצאת הנחלה מושא התביעה על שמם גם לפי נוהלי המינהל הקיימים, שעל-פיהם פועל הנתבע כיום.
אם סבר הנתבע כי המקרה שלפנינו איננו נופל לגדר אותם מקרים חריגים אשר עליו להביא לדיון בפני
הנהלת המינהל לא ברור מכוח אילו קריטריונים החליט שלא לסווג את המקרה כחריג, שכן לא נקבעו קריטריונים ברורים באשר להגדרתו של "מקרה חריג" וכלל לא ברור איזו מדיניות, אם בכלל, מקיים המינהל באשר לטיפול בחריגים.

42.
על אף כל האמור לעיל אין לפנינו עתירה התוקפת את החלטות ההקפאה ואת חוקיותן וגם אין אנו נדרשים להעביר את העניין לדיון בפני
הנהלת המינהל בהתאם לנוהל החריגים שנקבע במסגרת החלטות ההקפאה. גם אם סעדים אלה היו מתבקשים, לא היה זה בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה כזו, משמדובר בטענות במישור המינהלי שאינן מצויות בסמכותו של בית משפט השלום.

43. בתביעה שלפנינו עותרים התובעים לצו עשה אשר יורה למינהל להקצות להם את הנחלה 63 במושב נחם על סמך הודעת הסוכנות המאשרת במסגרתה את הקצאת הנחלה על שמם של התובעים. לסעד זה לא ניתן להיעתר משלא הושלם הליך הקצאת הנחלה לתובעים עד לכניסתה לתוקף של החלטת ההקפאה, אשר הקפיאה הקצאת נחלות פנויות במושבים, לרבות במושב נחם. הסיבה העיקרית שבגללה לא הושלמה ההקצאה של הנחלה על שם התובעים הייתה נעוצה בהיעדר תוכנית מתאר מפורטת למושב נחם ולמשק 63 בפרט נכון למועד שבו התקבלה החלטת ההקפאה. קיומה של תוכנית תב"ע מאושרת היה אחד התנאים לאישור הקצאת נחלה פנויה לפי הוראת האגף החקלאי 31, וכל עוד זה לא התקיים, לא ניתן לקבוע כי התגבשה זכותם של התובעים להקצאת הנחלה על שמם בטרם נכנסו לתוקף החלטות ההקפאה של המינהל. על כן, החלת החלטות ההקפאה בעניינם של התובעים אינה נגועה ברטרואקטיביות ולכן אינה פוסלת את ההחלטה של המינהל שלא להיעתר לבקשתם של התובעים בשל החלטות ההקפאה. לפיכך, וכל עוד החלטות ההקפאה עומדות בתוקפן,
לא ניתן לאכוף על הנתבע לעת-עתה את הקצאת הנחלה מושא התביעה לתובעים.

44. כאן המקום לציין כי בפסק הדין בעניין מושב אלמגור קיבל בית המשפט את טענותיהם של חלק מהתובעים שם לרטרואקטיביות של החלטות ההקפאה של המינהל בעניינם והורה על ביטול החלטות המינהל ביחס לאותם תובעים. אלא שהכרעת בית המשפט באותו עניין התבססה על נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ועל בחינה פרטנית של התקיימות כל הדרישות הטכניות הנדרשות להשלמת הטיפול בהקצאת הנחלות לפי הוראת האגף החקלאי 31 עד למועד כניסתן לתוקף של החלטות ההקפאה. באותו עניין התקבלו התביעות של אלה מהתובעים שהצליחו להוכיח כי הטיפול בהשלמת הנחלה על שמם הושלם הלכה למעשה עד למועד שבו הוקפא איוש הנחלות במושבים. לא כן הדבר בענייננו.

45. מן המקובץ עולה כי דינה של התביעה להידחות. יחד עם זאת, לא אוכל לחתום את פסק הדין מבלי להעיר מספר הערות באשר לתקינות ההליך המינהלי שהתקיים בעניינם של התובעים שלפנינו. ראינו לעיל שהנתבע לא ראה לנכון להעלות לדיון בפני
הנהלת המינהל את הבקשה של התובעים להקצאת הנחלה מושא התביעה על שמם לפי נוהל החריגים שמעוגן בהחלטות ההקפאה, שעל-פיהן פועל הנתבע כיום. הנתבע כלל לא טרח להשיב לבקשה של התובעים, והתייחסותו העניינית לבקשה זו ניתנה לראשונה רק במסגרת התביעה שלפנינו, וגם זאת להוראתו של בית המשפט. גם כשהשיב המינהל לבקשת התובעים, לא טרח לפרט בתשובתו מדוע לא העביר את הטיפול בבקשה להנהלת המינהל שבסמכותה לדון במקרים חריגים לפי הנוהלים המחייבים את הנתבע כיום. התנהלות זאת מצד הנתבע אינה יכולה להיחשב כעולה בקנה אחד עם נורמות תקינות ההליך המינהלי.

46. קשה להלום שהנתבע סבר כי המקרה של התובעים אינו עולה כדי "מקרה חריג" וכי דינם של אלה כדין מתיישבים חדשים שהגישו את בקשותיהם למינהל לאחר כניסתן לתוקף של החלטות ההקפאה. מסקירת הרקע העובדתי לדרישתם של התובעים להקצות את משק על שמם, עליו עמדנו לעיל, עולה כי התובעים יושבו במשק זה בהסכמתם של הגורמים המיישבים ואף בנו עליו את ביתם לפני למעלה משלושים שנה, והמינהל עצמו אישר באופן עקרוני את המהלך, לכשנודע לו הדבר בשנת 1993. המניעה היחידה שבגללה לא הוקצה המשק על שם התובעים (בין אם בייעודו כ"בית מקצועי" ובין אם כנחלה חקלאית) היה נעוץ בהיעדר תוכנית מתאר מפורטת למושב נחם, ובשל כך בלבד לא הושלם הליך הקצאת המשק על שמם של התובעים באותה תקופה.
לא הובאו לידיעתנו הסיבות שבגללן עוכבה הוצאת תוכנית מתאר למושם נחם לאורך פרק זמן כל-כך ארוך, אך סביר להניח כי עיכוב זה לא היה נעוץ בהתנהלותם של התובעים או באשם תורם כלשהו מצידם בגרימת עיכוב הליכי הוצאת התוכנית שאושרה בשנת 2003. לא זאת בלבד, אלא שמתקנון של התוכנית עולה כי אישורו של המינהל לתוכנית זאת ניתן כבר בשנת 2001, וזה כשנתיים לפני שהתקבלה החלטת ההקפאה הראשונה. רוצה לומר, שלפחות מבחינת המינהל, לא הייתה כל התנגדות לאישורה של תוכנית זאת כבר בשנת 2001, ואם זו הייתה מאושרת למתן תוקף באותה שנה, סביר להניח שתביעה זו כלל לא הייתה באה לעולם.
לא ניתן גם להתעלם מייחודיותו של מקרה זה על רקע היותו של התובע בן מושב וחבר האגודה משנת 1986 שאילולי עיכוב בהוצאת התב"ע למושב היה זכאי להקצאת הנחלה בתנאים שהיו מקובלים לגבי מתיישב המתקבל לראשונה כחבר באגודה בעת שהוא אושר להיות מתיישב בנחלה זו. אמנם בתקופה הראשונה קיבל התובע להחזקתו את המשק 63 כ"בית מקצועי" ולא כנחלה חקלאית, הרי משנת 1997 החליטה אגודת המושב להקצות לתובע את המשק כנחלה חקלאית, והחלטה זו קיבלה את עיגונה התכנוני במסגרת התוכנית משנת 2003, ומאוחר יותר גם את הסכמתה של הסוכנות. לכן, אילולי כניסתן לתוקף של החלטות ההקפאה, זכאים היו התובעים להקצאת הנחלה על שמם בייעודה החדש על-פי התנאים שהיו נהוגים במינהל טרם ההחלטה להקפיא איוש נחלות פנויות במושבים.
על כך שהמינהל עצמו מייחס חשיבות למקום המגורים של המתיישב החדש בטיפול בבקשות להקצאת נחלות פנויות במקרים חריגים, למדנו ממקרה אחר שנדון בבית המשפט המחוזי בנצרת בעניין מושב אמגור במסגרת הפ' 276/05 בן הגיא דקל נ' מינהל מקרקעי ישראל
.
גם באותו מקרה כמו במקרה הקודם שנדון בעניין מושב אלמגור הובאה בקשתם של העותרים לדיון בהנהלת המינהל לפי נוהל החריגים, ובאותה החלטה דווקא אושרה הקצאת הנחלות למתיישבים שהתגוררו במושב ועיבדו את השטחים החקלאיים של הנחלה נכון למועד הגשת הבקשה להקצאת הנחלות על שמותיהם.

47. בהתחשב בכל האמור לעיל, אין לי אלא לתמוה כיצד לא הועברה בקשתם של התובעים לדיון בפני
הנהלת המינהל לפי נוהל החריגים, ומדוע הוחלט שלא להכיר בבקשתם כמקרה חריג לפי נוהל זה.

48. אם גם לאחר מתן

פסק דין
זה לא יפעל הנתבע להעברת עניינם של התובעים לדיון בפני
הנהלת המינהל בשבתה כועדת חריגים ולא יאשר את ההקצאה של הנחלה מושא התביעה על שמם של התובעים, דחיית תביעתם של התובעים בהליך שלפנינו לא תשלול, מניה וביה, את זכותם להשיג על ההחלטה המינהלית בפני
בית המשפט המוסמך. דחיית התובענה דכאן גם לא תביא, כשלעצמה, לשלילת זכאותם של התובעים להקצאת נחלה זו על שמם אם יחול שינוי במדיניות המינהל בעתיד. משראינו כי תוקפן של החלטות ההקפאה הוגבל בזמן עד לקביעת מדיניות חדשה במוסדות המינהל ובמועצת מקרקעי ישראל, והנתבע עצמו אינו שולל כי במסגרת המדיניות החדשה ייקבעו הוראות מעבר לגבי מתיישבים שהסתמכו על המדיניות הקודמת, זכאים יהיו התובעים להביא את עניינם לבחינה מחודשת בפני
הנתבע בהתאם להוראות המעבר שייקבעו אז.

49. בכל מקרה, גם אם בסופו של דבר תידחה בקשתם של התובעים להקצאת הנחלה על שמם, מן הראוי שיימצא פיתרון לפצות את התובעים ו/או את אביו של התובע על ההשקעות הכספיות שהושקעו בבניית בית על הנחלה מושא התביעה ובשיפוצו לאורך השנים. ככל שיוחלט לפנות את התובעים מן הנחלה הזו, ולהוציאה למכירה במכרז לכל המרבה במחיר לפי הנוהל הקיים או כל נוהל אחר שיתקבל בעתיד, לא ייתכן שכל גורם שיזכה בתמורת הנחלה יתעשר שלא כדין על חשבונם של התובעים ו/או אביו של התובע.

סוף דבר
50. התביעה נדחית.

51. בנסיבות העניין, בהתחשב בפגמים שנפלו בהליך המינהלי, שאילוליהם ייתכן וכלל לא הייתה באה תביעה זו לעולם, אינני עושה צו להוצאות.




52. המזכירות תשלח את העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
ה' כסלו תשע"ב, 01 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 12400/06 יהודה ניסים, ברכה ניסים נ' מינהל מקרקעי ישראל, יחיא סלימן ניסים, שרה ניסים ואח' (פורסם ב-ֽ 01/12/2011)