פסקי דין על יוסף הייב | פסקי דין על מוחמד הייב | פסקי דין על אחמד הייב ואח' |

112/09 פ     04/12/2011




פ 112/09 מדינת ישראל נ' יוסף הייב, מוחמד הייב, אחמד הייב ואח'




לך






בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"פ 112-09 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' הייב ואח'



04 דצמבר 2011





























בפני
כב' השופטת, נחמה מוניץ


ה מ א ש י מ ה
מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז צפון


נגד

ה נ א ש מ י ם
1. יוסף הייב
– ת.ז - 035947225
2. מוחמד הייב
– ת.ז - 060751807
3. אחמד הייב – ת.ז - 06284004
4. מאלק הייב – ת.ז – 300627635

ב"כ נאשמים 1,2,4 – עו"ד מסאלחה אחמד

ב"כ נאשם 3 – עו"ד פוקרא פתחי



<#2#>
נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד אור לרנר

בשם הנאשמים 1 ,2 ו- 4: עו"ד מסאלחה אחמד

הנאשמים 2 ו- 4: בעצמם
[הובאו על ידי הליווי]
הנאשם 1: בעצמו


<#4#>
גזר דין

מבוא:
כתב האישום המתוקן בשנית (מיום 15/9/2011) הוגש כנגד שני הנאשמים, יוסף בן נימר הייב (להלן: "הנאשם 1" או "יוסף" בהתאמה) ונגד מוחמד בן חוסיין הייב (להלן: "נאשם 2" או "מוחמד" בהתאמה), על פיו יוחסו לנאשמים העבירות הבאות:
1.
פציעה בנסיבות מחמירות,
- עבירה לפי סעיף 29 + 335 יחד עם 334 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").
2.
החזקת נשק,
- עבירה לפי סעיף 144 (א) לחוק.

כאן המקום להדגיש, כי כתב האישום המקורי הוגש כנגד 4 נאשמים, כך שבנוסף לשני הנאשמים כאן נוספו גם הנאשמים אחמד הייב ומאלק הייב לגביהם בוטל כתב האישום (ראה פרוטוקול הדיון מיום 15/9/2011 עמ' 161).

על פי כתב האישום המקורי יוחסו לנאשמים עבירות חמורות מאוד של הצתה, חבלה במזיד ברכב וקשירת קשר לביצוע פשע ביחס לכל הנאשמים. וביחס לנאשמים 1 ו- 2, יוחסו גם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה על פי סעיף 329 (א) (1) + (2) יחד עם סעיף 29 לחוק, נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144 (ב) לחוק, וירי באיזור מגורים – עבירה לפי סעיף 340 (א) לחוק.

עם הגשת כתב האישום המקורי כפרו הנאשמים כולם באשר יוחס להם בכתב האישום. נשמע מספר רב של עדים, כולל עדות המתלונן וכן הוגשו ראיות רבות (ראה תיק מוצגים), במהלך שמיעת הראיות נעשו מספר הפסקות גם לבקשת התביעה, לשם בדיקות שביקשה לערוך.

לאחר ישיבות רבות מאוד הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון אשר במסגרתו הוגש כתב האישום המתוקן, בו נערך תיקון משמעותי הן בעובדות והן בסעיפי האישום.

כתב האישום:
התמונה העולה מכתב האישום המתוקן היא, כי במועד הרלוונטי לאירועים היה סכסוך בין משפחת הנאשמים לבין משפחת המתלונן. שתי המשפחות מתגוררות בכפר טובא. משפחת המתלונן (סאלח), מתגוררת במתחם בו מצויים בתיהם של המתלונן מנסור ומרים, בנוסף על אחרים (להלן: "המתחם").

ביום 18/4/09, סמוך לשעה 05:00, הגיעו הנאשמים ועימם שני אחרים (להלן: "האחרים"), למתחם כשהם מצויידים בכפפות ובמכלי חומר דליק. בחניית המתחם חנו מספר כלי רכב השייכים למשפחת המתלונן. האחרים התיזו חומר דליק על כלי הרכב בכוונה להציתם וחלק מכלי הרכב עלו באש. לשמע קולות הנפץ שעלו מכלי הרכב הנשרפים יצא המתלונן מביתו וראה את האחרים מתיזים חומר דליק על שני כלי רכב שחנו במקום. המתלונן ניגש אליהם וצעק לעברם "מה אתם עושים". בשלב הזה הגיחו הנאשמים 1 ו- 2, כשהם מזויינים באקדח. המתלונן נסוג אל תוך חצר ביתו תוך שביקש מהנאשמים שלא להצית את משאיתו. אלא שבשלב זה הורה הנאשם 2 לנאשם 1 לירות במתלונן. הנאשם 1 ירה לעבר המתלונן והיריה פגעה במפשעתו.

כתוצאה מהירי נגרם למתלונן שבר מרוסק במפשעה השמאלית והוא פונה לבית חולים, אושפז ונזקק לשני ניתוחים לשם הצלת רגלו.

במעשים אלה גרמו הנאשמים לפציעת המתלונן בנסיבות מחמירות כשהם נושאים נשק חם בחבורה וללא רשות.

טיעונים לעונש:
א.

מטעם המאשימה הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם 2. המאשימה הדגישה בטיעוניה, כי בין שתי המשפחות קיים סכסוך מר ועקוב מדם. עוד הוסיפה כי המתלונן אשר הבחין במעשי ההצתה שעשו הנאשמים והאחרים ביקש מהם לחדול מכך ואז נורה על ידי הנאשם 1, בהוראת הנאשם 2, תוך כדי שהוא נסוג לתוך חצר ביתו. פציעתו קשה והוא נזקק לשני ניתוחים כדי להציל את רגלו.
חומרה יתרה יש לראות בירי לעבר המתלונן ללא כל התגרות מצידו, כשהוא סמוך לביתו, למרות זאת נורה מטווח קצר שעה שניסה להימלט מהזירה. בכפר טובא, כפר מגורי הצדדים, קיימים סכסוכים מסוג זה אשר יוצרים מציאות קשה שעה שכל צאלים נוטל החוק לידיו.
יש למגר תופעת האלימות בחברתנו, בפרט זו אשר באה כפתרון לסכסוך, בין היתר על ידי החמרה בענישה.

מעשי הנאשמים אשר בוצעו בצוותא חמורים. הירי גרם לפגיעה קשה למתלונן כפי שהוא מסר בעדותו שעה שהיה מרותק לכסא גלגלים במשך שלושה חודשים.
הנאשם 2, היה מעורב באירוע אלימות בעברו על פי גיליון הרשעותיו הקודמות הכולל עבר בגין תגרה במקום ציבורי.
לנאשם 1, אין עבר פלילי.
יש להטיל עונש מאסר בפועל בנסיבות הקשות, כפי שתוארו בכתב האישום וכפי שמחייבת ההגנה על האינטרס הציבורי.
לפיכך, מבוקש להטיל מאסר בפועל משמעותי, קנס, ופיצוי למתלונן ומאסר על תנאי.

ב.

מטעם הסנגוריה מסרו עדות אופי שני עדים. תחילה שמענו את עדותו של ג'אמל מורד, אשר דיבר בשבחו של נאשם 1 – יוסף, ואמר כי מכיר אותו שנים רבות במסגרת עיסוקו כמנהל קבוצת כדורגל וטרח לספר רבות בשבח הנאשם 1, הן כשחקן והן כאדם. לדבריו הנאשם הוא בעל רוח ספורטיבית, כריזמטי ויחסיו עם חברי הקבוצה היריבה טובים והוא זוכה להערכה רבה. הוא ג'נטלמן ונוהג בחבריו באופן ראוי לחיקוי.

עוד שמענו את עדותו של מר אבי אוחנה, מנהל קבוצת כדורגל של ותיקים בצפת. במסגרת זו הכיר את הנאשם 1, תאר אותו כאדם צנוע, שאכפת לו מאוד מכל אשר קורה בקבוצה, עוזר לאחרים, תמיד עם חיוך, החברים בקבוצה שואלים אודותיו והוא משרה עליהם ביטחון.

הסנגור הגיש אסופת המלצות ביחס לנאשם 1 – מכתבו של מנהל אגף החינוך מכפר טובא, ממקום עבודתו בצמיגי נעמן, ומעמותת נשר כרמיאל, וממנהל לשעבר של בית ספר התיכון בטובא, ממקום עבודתו בצמיגי כרסנטי קריית שמונה, וממקום עבודתו אצל בני משה ביטון בע"מ. כן הוגשה תעודה רפואית בדבר מחלת אחיו בו הוא מטפל.
ביחס לנאשם 2 – מוחמד, הוגשו המלצות ממקום עבודתו בחברת סקאי מרום צפת, ממקום עבודתו אצל בני משה ביטון בע"מ ממקום עבודתו בחברת היי סיין.

ג.

הסנגור טען בהרחבה רבה תוך פירוט נסיבות אישיות של כל אחד מהנאשמים.
באשר למעשה הדגיש הסנגור את השינוי המשמעותי שנערך בכתב האישום אשר הצדיק לכל הדעות את שמיעת הראיות, בפרט נוכח ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים 3 ו- 4, וכן תיקון רב משמעות שנערך בסעיפי האישום.

לטענתו, האירוע לא ארע על רקע סכסוך מתמשך בין משפחת המתלונן למשפחת הנאשמים, שהם בני דודים, אלא הסכסוך מתקיים בין משפחת דודו של המתלונן סאלח סאלח לבין משפחת הנאשמים.

הנאשמים אכן הגיעו למקום יחד עם אחרים, כמתואר בכתב האישום, וכאשר יצא אליהם המתלונן הופתעו. התוצאה המרה ארעה כתוצאה מפחדם של הנאשמים ומן המצוקה בה היו מצויים בשל כך שהופתעו על ידי המתלונן ולא מתוך תכנון מוקדם לפגוע בו, או לנקום בו אלא כאשר הופתעו פעלו מתוך לחץ ופחד.

נסיבותיו האישיות של נאשם 2, רווק אשר נתייתם מאימו כשהיה בן 4 שנים וסבל במהלך צמיחתו מעזובה קשה ריגשית ופיזית. בגיל 12 עבר להתגורר אצל סבו, למרות זאת סיים 12 שנות לימוד ויצא לעבוד בתור מתקן תקרים אצל בני משפחת ביטון והמשיך לעבוד באורח קבוע, דאג לסבו ולאישתו החולה. בעברו הרשעה אחת של בניה ללא היתר, וגרימת נזק לרכב, כך שאין כל עבר מכביד. הנאשם בנה בית בכוחות עצמו והתעתד לשאת אישה, נישואין אלה בוטלו בשל ההסתבכות באירוע הנדון.

הנאשם 1 – בן למשפחה בת 16 ילדים, אחד האחים חולה בתסמונת דאון והנאשם עוזר לטפל בו. הנאשם נשוי ולו 3 ילדים. זוהי הסתבכותו הראשונה, מעולם לא היתה לו כל הסתבכות עם החוק. מאז האירוע קופחה פרנסתו והוא נתמך על ידי משפחתו כדי למנוע חרפת רעב מילדיו. אחיו נרצח. מגיל 10 משחק כדורגל תוך הפגנת התנהגות ספורטיבית כפי ההמלצות שהוצגו. עבד במקומות עבודה מסודרים באופן רציף (מפנה להמלצות).

שני הנאשמים שהו במעצר מאז יום 18/4/09 ועד ליום 7/7/09, שאז שוחררו בתנאי מעצר בית מלא כולל פיקוח אלקטרוני בבית זרזיר, עד ליום 26/5/10 – תקופה של כ- 10 חודשים. החל מיום 26/5/10 ועד ליום 6/6/10, שהו במעצר מלא כולל פיקוח אלקטרוני בצפת, ומיום 6/6/10 ועד ליום 10/10/10, היו הנאשמים משוחררים בתנאים שאפשרו יציאתם לעבודה.

נאשם 1 - יוסף - מיום 10/10/10 ועד ליום 16/6/1 שהה בתנאי הרחקה מכפר מגוריו, ומיום 6/6/11 שוחרר ללא תנאים מגבילים.
נאשם 2 - מוחמד - מיום 10/10/10 ועד ליום 21/1/11 יום בו נעצר בתיק אחר, שהה הרחק מכפר מגוריו ומאז עצור.

הסנגור מבקש להביא במניין השיקולים תקופות ארוכות אלה של מעצר בית מלא, בהרחקה ממשפחתו ומכפר מגוריהם, תקופה בה קופחה פרנסתם.
הסנגור הגיש אסופת פסיקה בעיקר בעבירות חמורות יותר, כן ביקש ליתן משקל ניכר לחלוף הזמן הרב שבין האירוע עד עתה ובעיקר בשל כך שהיתה חשיבות גדולה בניהול התיק כאשר התוצאה של תיקון כתב האישום מדברת בעד עצמה. יש ליתן משקל מכריע לעובדה שיוסף - הנאשם 1, משוחרר כבר למעלה משנתיים ומחצה המהווה נימוק כבד משקל שלא להחזירו אל בין כותלי הכלא.
עוד מציע הסנגור לפסוק למתלונן פיצוי במסגרת התיק הפלילי בכפוף למצבם הכלכלי הקשה של הנאשמים.

שיקולי ענישה:
גם אם נקבל את טענת הסנגור לפיה לא היה כל תכנון מוקדם לירות לעבר המתלונן ולפגוע בו פיזית בעוד עם משפחתו אין לנאשמים כל סכסוך, הרי ברי שהנאשמים והאחרים הגיעו למתחם משפחתו המורחבת של המתלונן (גם הדוד סאלח גר בסמוך למתחם), כדי לשרוף כלי רכב. עצם הגעתם למקום למטרה זו הריהו חלק מהסכסוך שבין משפחתם למשפחת סאלח סאלח. יריבות זו בין המשפחות גורמת לכך שיפגעו גם אלה שאינם נימנים רק על בניו וצאצאיו של סאלח סאלח, אלא פוגעת גם במשפחה המורחבת, כפי שארע בענייננו.
עצם הגעתם למקום מקורה בחטא - כדי לשרוף כלי רכב השייכים למשפחה היריבה, לאחר שכבר החלו בכך, נוצרה תוצאה שהיא המשך מתפתח של מעשה העבירה הראשוני. הואיל והנאשמים הגיעו למקום כשהם מצויידים באקדח אותו נשאו, בניגוד לחוק ובאו למתחם המשפחה היריבה, הרי שגם אם לא היה תכנון מוקדם לירות במתלונן, ברור שהנאשמים צפו אפשרות זאת, אחרת לא היו מצטיידים באקדח.
כך שאירוע אלים זה היה אירוע מתפתח עד אשר הגיע לפגיעה כה קשה במתלונן. ברור, שאירוע שתחילתו באלימות יכול להיגרר לאלימות קשה יותר. אלימות כנגד רכוש של משפחת סאלח וכנגד רכושו של המתלונן ומשפחתו, אשר בוצעה על ידי מספר אנשים, על ידי שריפת רכבים, היא אלימות קשה שיש למגר בענישה משמעותית. על אחת כמה וכמה יש לנהוג כך באלימות הפוגעת בגוף ובנפש של חברים תמימים בחברה אשר תכלית חוקיה היא להגנתם.
דווקא מקום
בו מתקיימים סכסוכים ויריבות על רקע משפחתי בין חמולות, יש לנקוט יד קשה, הן על ידי ענישה, והן על ידי חינוך הנובע מענישה מרתיעה כלפי עבריינים בפוטנציה כדי שיירתעו מביצוע עבירות אלימות, הן כלפי רכוש והן כלפי הגוף. כך נוכל לאמר כי נשיאת נשק באירוע אלימות כזה, הוא אירוע שתחילתו בעבירות נשיאת נשק שלא כדין וסופו בשימוש באותו נשק שלא כדין, תוך פגיעה חמורה במתלונן שכל חטאו לא היה אלא בכך שקם לפנות בוקר לאחר ששמע קולות מחוץ למתחם מגוריו ויצא להגנת רכושו.

בתי המשפט הרבו להתריע מפני השימוש בסכינים ובכלי משחית מסוגים שונים, כולל נשק חם וקר. בפרט סברו בתי המשפט שיש להחמיר בעונשם של מבצעי אלימות קשה זו, על רקע סכסוכים מתמשכים ונפוצים.
כך קבע בית המשפט בע"פ 6112/04 עבודי נ' מדינת ישראל
, (לא פורסם, 26/1/05).

"למרבה הדאבה, האלימות עליה אנו מתבשרים חדשות לבקרים, הפכה למגפה של ממש, ורבים הם המקרים בהם נעשה שימוש אף בנשק חם וקר כדי ליישב סכסוכים של מה בכך. את תוצאתה של תופעה קשה זו שילמו רבים, בעיקר צעירים בחייהם, ובעקבות כך נחתו אסונות על משפחות שלמות המתקשות להתמודד עם האובדן והשכול ... לבתי המשפט נועד תפקיד חשוב, באשר לידם נמסר מכשיר הענישה בו יש לעשות שימוש גם למטרות מניעה והרתעה, ולעיתים בכל העוצמה, כי אפשר שבדרך זו ייחסכו חיים או תימנע פגיעה אנושה מאחרים"
(פסקה 4 לפסק הדין).

ראה גם דברים אשר נאמרו בע"פ 6726/04 מדינת ישראל
נ' עיאסם זאוחאוקה [לא פורסם], ניתן ביום 3/11/04, בדבר הצורך בעקירת תופעה פסולה זו של פגיעת הגוף במסגרת סכסוכים שונים.

באשר לעצם אחזקת הנשק בו החזיקו הנאשמים בניגוד לסעיף 144 (א) לחוק ואשר הביאם להשתמש בו באלימות כלפי המתלונן שהגיח מביתו כדי לשמור על רכושו, נאמר מפי כב' השופט ס. ג'ובראן בע"פ 6583/06 אגא אדהאם נ' מדינת ישראל
[לא פורסם, 10/12/06], כי:
"המערער ביצע עבירה חמורה, כאשר החזיק נשק ומחסנית שלא כדין. בתי המשפט כבר פסקו לא אחת, כי עבירה של החזקת נשק שלא כדין הינה חמורה בשל הסיכון הפוטנציאלי הגלום בה. והרי, כל הנושא נשק שלא כדין, מסכן את הסובבים אותו ואת החברה כולה. כן כבר נקבע, כי עבירה זו מצדיקה השתת מאסר בפועל אף על מי שזו לו הרשעתו הראשונה. כך למשל, קבעתי ברע"א 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל
[לא פורסם]:
"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין...".

יחד עם זאת, נזכיר כי מלאכת גזירת הדין היא אינדיבידואלית ומחייבת את בתי המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, כן יש לבחון כל נאשם לנסיבותיו האישיות המיוחדות. ישנם מקרים בהם דווקא האינטרס הציבורי, במכלול הנסיבות המסויימות, יוביל למסקנה כי במקרה מסויים יש לגזור עונש שונה מהמקובל.
כך אם כן, נבחן את שורת המעשים שעשו הנאשמים וכן נבחן את נסיבותיהם האישיות.

תחילה נזכיר, כי הנאשמים ביקשו לפגוע ברכבים שחנו במתחם ביתם של משפחתו המורחבת של המתלונן,ביניהם דודו סאלח סאלח המתגורר במקום. הנאשמים באו באשמורת הלילה (סמוך לפני עלות השחר) אל המתחם כשהם מצויידים בכפפות ובכלים המכילים חומר דליק, יחד עם שניים נוספים. באותה עת חנו בחניית המתחם מספר כלי רכב השייכים למשפחה המורחבת של
המתלונן. האחרים התיזו חומר דליק על כלי הרכב בכוונה להציתם וחלק מכלי הרכב עלו באש. בשל קולות הנפץ יצא המתלונן אל מחוץ לביתו וראה את האחרים מתיזים דלק על כלי הרכב שחנו במקום. המתלונן ניגש אליהם וצעק לעברם "מה אתם עושים", בשלב זה הגיחו הנאשמים כשהם נושאים אקדח וכאשר המתלונן נסוג לעבר חצר ביתו, הורה הנאשם 2 לנאשם 1, לירות במתלונן. הנאשם 1 ירה במתלונן יריה אחת שגרמה לו לפציעה חמורה במפשעתו. אכן נסיבות המעשה כפי שכבר אמרנו, חמורות על אף שייתכן ולא תוכנן מראש אלא שהדבר ארע תוך כדי פעולתם העבריינית לשם פגיעה קשה ברכוש. אין להקל ראש בכך ולפיכך אף יוחסה להם עבירה חמורה
בכתב האישום.

לעניין העונש נזכיר את השיקולים הבאים:
א.

זמן רב חלף מאז האירוע והדבר איננו יכול להיזקף לחובת הנאשמים אשר ביקשו לשמוע את הראיות בתיק לגופו, שהרי התוצאה היתה שכתב האישום כנגד הנאשמים הנוספים בוטל וסעיפי האישום כנגד הנאשמים 1 ו- 2 שונו באופן משמעותי. במקרה זה חלוף הזמן הרב יזקף במניין השיקולים הצריכים לעונש, לטובת הנאשמים.

ב.

בכל התקופה הארוכה היו הנאשמים נתונים במעצר בית מלא, או חלקי כשהם מורחקים מכפרם ומביתם בחלק ניכר מהזמן ואף בחלקו מנועים מביצוע עבודה לפרנסתם כפי שפירטתי מעלה.

ג.

עוד אביא במניין השיקולים לזכות הנאשמים את ההודאה והבעת החרטה של שניהם.

ד.

בנוסף, יש לזכור כי הנאשם 1 הוא אשר ירה במתלונן בשל כך שהחזיק באקדח והנאשם 2 הוא שאמר לו לירות. הנאשם 1 לא היה מחוייב לעשות כן, כך שיש לייחס לשני הנאשמים אשר פעלו בצוותא מדרג חומרה שונה במעט.

ה.

באשר לנסיבות האישיות, אומר כי לנאשם 1 אין כלל הרשעות קודמות והוא יליד 1979, נשוי ואב לשלושה ילדים, שהגדול ביניהם בן 6 והקטנה כבת שנה ומחצה. בן למשפחה בת 16 נפשות. הנאשם תפקד לאורך השנים באופן נורמטיבי חיובי ועבד והתפרנס. מאז האירוע לא יכול היה לעבוד ולפרנס את בני ביתו ולולא עזרת אביו היו בני ביתו רעבים ללחם. אחיו נרצח באירוע מיום 23/11/07, ומאז אין עוד שמחה בבית הוריו. מאז גיל 10 הוא משחק כדורגל, כפי שנשמע בעדויות האופרטיביות שבאו לפניי.
הנאשם עצמו בדבריו לעונש טען, כי הוא מבקש את רחמי בית המשפט והביע חרטה. כמו כן הציעו שני הנאשמים להטיל עליהם תשלום פיצוי למתלונן.

ו.

נאשם 2 – רווק, יתום מאם אשר נפטרה במהלך לידה כאשר היה בן 3 שנים, גדל בעזובה פיזית ונפשית קשה עד שעבר בגיל 12 להתגורר בבית סבו. למרות זאת סיים לימודי תיכון ולא הסתבך עם החוק למעט שתי עבירות, האחת בגין בניה ללא היתר והשניה בגין תגרה וגרימת נזק לרכב. מכאן שאין לראות בעבירות אלה שאין בהן עבירות אלימות, משום עבר משמעותי. הנאשם טיפל בסבו ובאישתו החולה במשך כל השנים. בנה בית בכוחות עצמו ועמד לשאת אישה, אולם מסכת האירועים בתיק זה קטעה את הנישואין. הנאשם הודה והביע חרטה.

ז.

אדגיש שוב, כי הנאשמים שהו תקופה של כ- 3 חודשים במעצר ולאחריה תקופות ארוכות במעצר בית ובאיזוק אלקטרוני מחוץ לכפר מגוריהם, כפי שפירטתי בטיעוני הסנגור. תקופה ארוכה זו שמאז 7/7/09 ועד עתה איננה ניתנת לניכוי מעונש המאסר, אולם יש בה כדי להביא לידי שיקול בעת גזירת הדין כחלק מההרתעה של הנאשמים עצמם וסביבתם הקרובה.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את השיקולים כולם אשר צריכים לשם האיזון בין ההיבט שבהגנה על הציבור לעניין הרתעת הרבים והפרט וכן לעניין הגמול, לבין כל השיקולים הצריכים לשם גזירת העונש ובפרט באשר לנאשם 2, אשר שוחרר לחלופת מעצר מאז 7/09, תוך שאני עורכת הבחנה בין שני הנאשמים הן בשל תפקודם באירוע, בעוד הנאשם 1 הוא אשר ירה והנאשם 2, הוא אשר נתן את ההוראה. לאחר שערכתי איזון תוך שהבאתי במניין השיקולים את תפקידם השונה של שני הנאשמים בביצוע המעשה, אני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים:


נאשם 1

א.

אני דנה את הנאשם 1, ל- 22 חודשי מאסר בפועל, מתוכם תנוכה תקופת המעצר שמיום 18/4/09 ועד ליום 7/7/09.

ב.

18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בכתב אישום זה.

ג.

הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתוך 60 יום מיום שחרורו.

ד.

הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מהיום.


נאשם 2

א.

אני דנה את הנאשם 2, ל- 20 חודשי מאסר בפועל מתוכם תנוכה תקופת המעצר שמיום 18/4/09 ועד ליום 7/7/09.

ב.

18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ג.

הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם, הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים שיחלו מתום 60 יום מיום שחרורו.

ד.

הנאשם ישלם למתלונן פיצוי בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ב, 04/12/2011 במעמד הנוכחים.



נחמה מוניץ
, שופטת


<#10#>
החלטה

ניתן בזה עיכוב ביצוע לנאשם 1 – יוסף הייב
, אשר יחל את ריצוי מאסרו ביום 20/12/2011 ובלבד שהערבויות שהציג בעת שחרורו יוותרו בעינן עד לכניסתו לבית הסוהר ביום 20/12/2011 שעה 12:00.

הנאשם 1 – יוסף הייב
– יתייצב בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 20/12/2011 שעה 12:00 במחלקה הפלילית.

<#11#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ב, 04/12/2011 במעמד הנוכחים.



נחמה מוניץ
, שופטת



<#12#>
החלטה

אין ספק שהנסיבות בעניין זה מיוחדות בפרט ביחס לנאשם 4 – המשיב 2 בבקשה זו.

הנאשם 4, בכתב האישום המקורי, הפקיד ערובה בסך 10,000 ₪ לקיום תנאי שחרורו אשר אותם הפר, כך נטען, פעמיים, ואף הוגש כתב אישום בעניין זה נגדו, במסגרת תיק פלילי אשר בו מיוחס גם לנאשם זה רצח.
ביחס לנאשם זה אומר, שעצם העובדה שכתב האישום נמחק אומנם אינו משחרר אותו מקיום תנאי שחרור על פי החלטת בית המשפט לפחות עד למועד מחיקת כתב האישום כנגדו ועל כן מן הדין שיקיים כל מגבלה שהוטלה על חירותו, באותה החלטה גם אם הוא עצמו חש עצמו זכאי. יש ליתן מסר לציבור כי לא ניתן לבצע הפרות של החלטות בית המשפט כפי ראות עיני המסר.

יחד עם זאת, בשקלול כל הנסיבות שבתיק זה אני מורה לחלט מתוך הסכום שהופקד לעניין הנאשם זה סך של 2,500 ₪ והיתרה תושב לו.

באשר לנאשם 2 – המשיב 1 בבקשה זו, אשר לו מיוחסת הפרה אחת שבגינה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, והוא נעצר עד תום ההליכים בגינה, אני סבורה שיש להותיר את ההחלטה בנושא חילוט זה לבית המשפט אשר דן בכתב האישום שבתיק פח – 10192-03-11 ועד להחלטה במסגרת תיק פח זה ימשיך הכסף להיות מופקד.
<#13#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ב, 04/12/2011 במעמד הנוכחים.


נחמה מוניץ
, שופטת

החלטה

הכסף יושב למשיב 2 – הנאשם 4 – לא לפני חלוף 10 ימים.

<#15#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ב, 04/12/2011 במעמד הנוכחים.



נחמה מוניץ
, שופטת









פ בית משפט מחוזי 112/09 מדינת ישראל נ' יוסף הייב, מוחמד הייב, אחמד הייב ואח' (פורסם ב-ֽ 04/12/2011)