פסקי דין על יהודית ביתלחים | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

45152-02/11 בל     07/11/2011




בל 45152-02/11 יהודית ביתלחים נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



ב"ל 45152-02-11



בפני
:
כב' השופט אילן איטח
נ.צ. (ע) גב' מירה ארינובסקי
נ.צ. (מ) רו"ח אליעזר גרינבלום

התובעת
:
יהודית ביתלחים


נגד

הנתבע
:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שרון חג'ג'


החלטה

השופט אילן איטח
1.
התובעת עותרת להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק), בשל ארוע תאונתי מיום 21.1.10.

2.
ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו:

א.
התובעת, ילידת 1964, עבדה במשק בית בהרצליה - שלוש פעמים בשבוע, למשך כ- 5 שעות בכל פעם והשתכרה 6,000 ₪ לחודש[1]
.

ב.
התובעת החלה בעבודתה ביום 19.11.09 וסיימה את עבודתה בסוף חודש אפריל 2010[2]
.

ג.
בתקופה הרלוונטית לא עבדה התובעת במקום עבודה אחר.

ד.
לטענת התובעת, ביום 21.1.10 היא החליקה על רצפת הפרקט של חדר הילדים בבית בו הועסקה, ונחבלה בשוק רגל שמאל מהברך ומטה. מאז חשה כאבים, אך משלא רצתה לאבד את מקום עבודתה "סחבה" בעבודה.

ה.
ביום 18.3.10 פנתה התובעת לרופא המשפחה ולאורטופד, ושם התלוננה על חבלה ברגל שמאל, וכך נרשם בביקור

"נפלה בעבודה לדבריה לפני חודש, נחבלה ברגל שמאל מאז כאובה"
[3]
. באותו יום גם נערכה לתובעת בדיקה רדיולוגית שהדגימה אנטומיה תקינה של העצמות[4]
.

ו.
ביום 29.4.10 ביצעה התובעת מיפוי עצמות. בפענוח מיום 2.5.10 נקבע כי קיימים ממצאים בברך שמאל

"ככל הנראה על רקע טראומה ויתכן נזק ברצועה הצולבת, או נזק במיניסקוס מדיאלי או נזק אוסטאוכונדרלי בפרק הברך השמאלי"
[5]
.
ז.
ביום 16.6.10 פנתה התובעת בבקשה לתעודת אי כושר[6]
וזו הוצאה לראשונה ביום 12.7.10 לתקופה שמיום 1.5.10 ועד ליום 30.7.10 (91 ימים)[7]
.

ח.
ביום 14.7.10 הוגשה לנתבע תביעה לדמי פגיעה (נת/1). בטופס התביעה צוין שלא נכחו עדים ושהודעה למעביד – יעל, נמסרה בחודש אפריל. ב'הצהרת המעביד' מלא בן זוגה של יעל את ההצהרה הבאה:

"יצויין כי לטענת העובדת הפציעה התרחשה בחודש ינואר 2010 במהלך עבודתה. העובדת לא דווחה במועד התאונה בינואר 2010.
הודעה למעביד נמסרה רק בחודש אפריל 2010 לאחר קבלת טיפול רפואי ונמסר כי הפציעה מקורה באירוע במקום העבודה."

ט.
התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 20.9.10, לאחר חקירתה של התובעת מיום 3.8.10 (נת/2). בנימוקי הדחיה נרשם כי לא הוכח להנחת דעתו של פקיד התביעות הארוע התאונתי וכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הפניה לטיפול רפואי.

3.
ביום 23.2.11 הוגשה התובענה ובה גרסת התובעת, אשר בעדותה בפני
נו, נטען לגביה שכל האמור בה אמת. וכך נטען בכתב התביעה, בתמצית: בעת שהתובעת שהתה לבדה בבית המעסיק היא החליקה במהלך שטיפת חדר על רצפת הפרקט. נטען כי התובעת לא דווחה למעסיק וכי בעלה בא במיוחד כדי לקחתה מן העבודה כיוון שסבלה מכאבים עזים. נטען כי מעת התאונה לא חזרה התובעת לעבודה וישבה בביתה תוך שהתובעת נוטלת משככי כאבים בתקוה שהללו יביאו מזור לכאביה.

4.
עיון בגרסת התובעת בחקירתה על ידי חוקר הנתבע מעלה כי גרסתה שם אינה תואמת בפרטים מהותיים את גרסתה בכתב התביעה, זאת למעט הפרט 'הגרעיני' של החלקה על רצפת הפרקט. ובמה דברים אמורים:

ראשית
, בחקירתה נטען כי בעת ששטפה את רצפת הפרקט של חדר התינוק שמעה צלצול בדלת
"רציתי לרוץ לדלת לפתוח אותה והחלקתי"
היא קמה
"לאט לאט"
והלכה
"לאט לאט"
לדלת והיה שם ספק המים המינרלים. ענין ספק המים לא נזכר בכתב התביעה, אך נהיה מוכנים שלא לייחס לכך משנה חשיבות.

שנית
, בניגוד לטענה כאילו התובעת הפסיקה את עבודתה לאחר הנפילה צוין (כפי שמופיע בטופס התביעה) שהתובעת עבדה עד סוף אפריל.

5.
ביום 23.11.11 העידה התובעת בפני
נו. מחקירתה עלו קשיים מטרידים, ונפרט:

לטענתה היא שמעה צלצול ונבהלה מאד, החליקה
"ולא יכולתי לקום.

בזחילה
הגעתי לדלת"
(הדגשה הוספה – א.א.)
. זאת בניגוד לנטען בחקירה ולפיו הלכה לאיטה לדלת.

היא שאלה מי בדלת ונענתה שמדובר באיש ההספקה של המים המינרלים
"והוא שאל אותי מה קרה והוא היה העד"
. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת אם כך מדוע בחקירתה (נת/2) טענה שלא היו עדים ואז היא השיבה באופן שסותר את עדותה בחקירה הראשית:
"לא אמרתי לבחור של המים שנפלתי מבחינתו זה היה הכל רגיל"
.

6.
גם בעלה של התובעת נחקר בפני
נו. מסתבר כי הנטען בכתב התביעה כאילו ביום הארוע הוא הגיע במיוחד כדי לקחת את התובעת לביתה בשל הכאבים אינה נכונה, וכי הדבר היה ביום אחר.

7.
מכלול אי ההתאמות בין כתב התביעה לבין האמור בחקירה נת/2 לבין עדות התובעת, כמו גם אי ההתאמה שבין עדות הבעל לבין האמור בכתב התביעה מעורר קושי לא מבוטל בקבלת גרסת התביעה.

מנגד ניתן לזקוף לטובת התובעת, מעבר להתרשמותינו ממנה ומבעלה, את השיקולים הבאים:

א.
התובעת העידה על עצמה כמי שיש לה בעיות זכרון קשות – ואכן, התובעת לא דייקה בפרטים שונים – טכניים במהותם (שם המעסיקה בעדותה היה שגוי, ימי העבודה בהודעה לחוקר היו שגויים ועוד), באופן שמעלה את האפשרות כי אכן זכרונה של התובעת לגבי "המעטפת" של הארוע אינו מן המשובחים. משכך, עשה בית הדין מאמץ שהתובעת תיצור קשר עם המעסיקה כדי לבחון האם תוכל לתמוך בגרסת התובעת וזאת כדי לא לזקוף לחובתה את אי העדתה. לאחר מאמצים מרובים נוצר הקשר אך מבירור של ב"כ הנתבע עם המעסיקה עולה כי למעשה אין היא שוללת כל אפשרות עובדתית וכי למעשה הפרטים המהותיים לא זכורים מעבר לרשום בהצהרת המעביד. התובעת ויתרה על העדתה – ובנסיבות הענין נהיה מוכנים שלא לזקוף את אי העדתה של המעסיקה לחובת התובעת.

ב.
לדעת רופא המוסד (כפי שעולה מן הרישומים בתיק) "האיחור" בפני
ה לטיפול רפואי הוא סביר, כך שעצם הפניה המאוחרת לא מחליש את גרסת התובעת.

ג.
וזה העיקר - האמירה של התובעת אצל הרופא בביקור מיום 18.3.10 אודות נפילה בעבודה "לפני חודש" יכולה להתיישב עם מי שמשיח לפי תומו, ולראיה רק בחודש וחצי לאחר מכן תחילת מאי 2010) הגיעה תקופת אי הכושר. כך שלו האמירה נועדה לשרת 'בניית תיק' לכאורה ניתן היה לצפות לתקופת אי כושר מוקדם יותר.

בהקשר לזה נציין כי טענת הנתבע לפני האמירה
"לפני חודש"
מביאה למחצית חודש 2/10 ולא למועד הארוע הנטען – 21.1.10, אינה משכנעת. שכן, נראה כי מדובר באי דיוק שנובע מליקוי בהערכת הזמן.

לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והשיקולים, ובשים לב לעקרון שבמקרים בהם יש ספק עדיף לפסוק לטובת המבוטח – החלטנו לקבוע כי אכן ארע הארוע התאונתי הנטען.

8.
לאור האמור אנו קובעים כי ביום 21.1.10 החליקה התובעת על רצפת הפרקט ונחבלה בשוק רגל שמאל מהברך ומטה. כתוצאה מהמכה התובעת קמה לאיטה (נעדיף את הגרסה בפני
החוקר) והלכה לאיטה בדלת. התובעת המשיכה לסבול מכאבים והשתמשה במשככי כאבים עד לפניה לטיפול רפואי ביום 18.3.10.

9.
עד ליום 15.12.11 יגיש הנתבע בקשה להזמנת החומר הרפואי, ולאחר שזה יתקבל ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לבין תקופת אי הכושר.

נציג ציבור רו"ח אליעזר גרינבלום
לו תישמע דעתי יש לדחות את התביעה וזאת מהנימוקים הבאים:
1.
התובעת לא הצליחה להביא לעדות את המעבידה
או את איש הספקת המים.
2.
תאריך הנפילה בעייתי וגם הנסיון של המעבידה לאתר את תאריך הנפילה המדויק לא צלח.
3.
קיימות סתירות בין עדות התובעת, לבין תצהירה, לבין החקירה שבוצעה על ידי חוקר הנתבע.
4.
העדות של בעלה של התובעת סותרת את תצהירו לגבי השאלה האם הסיע את התובעת לביתה או שמא הגיעה בכוחות עצמה.
5.
גם אם לתובעת בעיות זכרון קשות, הרי שגם עדות בעלה אינה מהימנה.

נציגת הציבור הגב' מירה ארונו בסקי
אני מצטרפת לדעתו של כב' השופט אילן איטח
.

סוף דבר
הוחלט כאמור בעמדתו של השופט אילן איטח
.
התיק יובא לעיון האב"ד ביום 16.12.11.


ניתנה היום, יא' חשון תשע"ב, 7 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.




גב' מירה ארינובסקי
נציגת ציבור עובדים

אילן איטח

, שופט
אב"ד

רו"ח אליעזר גרינבלום
נציג ציבור מעבידים

[1]


כך לפי טופס התביעה – נת/1.
[2]

כך לפי טופס התביעה – נת/1.
[3]


נספח ג' לכתב התביעה. נציין כי בנספח ד' מופיע ציטוט הביקור עם התאריך 21.1.10 – אך נראה כי מדובר בתוספת, שכן מדובר במסמך מאוחר שהופנה למוסד לביטוח לאומי.
[4]


נספח א' לכתב התביעה.
[5]

נספח ב' לכתב התביעה.
[6]

כך עולה מנספח ה' לכתב התביעה.
[7]

נספח ו' לכתב התביעה.







בל בית דין אזורי לעבודה 45152-02/11 יהודית ביתלחים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 07/11/2011)