פסקי דין על עופר שחר | פסקי דין על שלמה בקנובסקי | פסקי דין על ערן יניב |

47801-08/11 הפ     04/12/2011




הפ 47801-08/11 עופר שחר נ' שלמה בקנובסקי, ערן יניב








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 47801-08-11 שחר נ' בקנובסקי ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשם
חגי ברנר


מבקש בתיק העיקרי

עופר שחר


נגד


משיבים בתיק העיקרי

1. שלמה בקנובסקי
2. ערן יניב



החלטה

1.
בפני
י בקשה של המשיבים בהמרצת הפתיחה (להלן: "המשיבים") לחייב את המבקש בהמרצת הפתיחה (להלן: "המבקש") בהפקדת ערובה להוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ- 350,000 ש"ח.

2.
עסקינן בתובענה של המבקש, בעל מניות בחברת

sbcapital
, חברה זרה שמושבה במדינת נבאדה ארה"ב (להלן: "החברה"), בגדרה עתר לסעדים שונים שעניינם הסרת הקיפוח כלפיו בניהול עניני החברה וכן למתן סעד של מתן חשבונות, מינוי חוקר לעסקי החברה וצו המורה לחברה לשלם לו שכר חודשי, לפצותו בגין נזקיו ולממן את שכר טרחת באי כוחו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.


הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התביעה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני
מי שאין ידו משגת ..."

(רע"א 321/07
גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי). על כן, אין בית המשפט מחייב תובע בערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.


ראה גם רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (2011) (פורסם באתר משפטי):

"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק."

במקרה דנן, ביום 30.10.2011 דחה בית המשפט (כב' השופט חאלד כבוב) בקשה של המבקש לצווי מניעה זמניים נגד המשיבים. בית המשפט קבע, לאחר שהמבקש נחקר בפני
ו על תצהירו והצדדים הגישו סיכומים מפורטים בכתב, כי דין הבקשה להדחות מחמת שורה של טעמים. בין שאר הטעמים, נקבע כי המבקש לא צירף כמשיבה להליך את החברה, למרות שעיקר הסעדים מכוונים כלפיה. עוד נקבע כי לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתובענה, שכן מירב הזיקות מובילות לפורום של מדינת נבאדה, וגם הדין שיחול על הסכסוך הוא הדין הנבאדי. טעמים אלה יפים גם לעניננו, משום שדי בכל אחד מהם בפני
עצמו על מנת לקבוע שסיכויי ההצלחה של התובענה במתכונתה הנוכחית, קלושים המה.


יצויין כי המבקש איננו חולק על כך שמצבו הכלכלי בכי רע, אך לדבריו, המשיבים הם שגרמו למצבו זה.

קיים איפוא חשש סביר, אם לא למעלה מכך, כי ככל שלא תעמוד לרשות המשיבים בטוחה הולמת לכיסוי הוצאותיהם במקרה שהתובענה תידחה, לא יעלה בידיהם לגבות את הוצאות המשפט. הכלל הוא שאין מחייבים תובע במתן ערובה להוצאות בשל עוניו, אך מאידך, עוניו של תובע אינו מקנה לו חסינות מפני הצורך להעמיד בטוחה במקרה שתביעתו דחוקה על פניה, כמו במקרה דנן. בענין זה נפסק:


"גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. הנתון באשר ליכולת כלכלית, וביתר דיוק להעדר יכולת כאמור, אינו יכול להצדיק התעלמות מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מהליכי סרק. בראש ובראשונה הכוונה לנתבע (או המשיב) המתגונן בפני
תובענה ומוציא הוצאות שונות, למשל לשם תשלום שכר טרחה לפרקליט שמייצגו."

(רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל (2010) (פורסם באתר משפטי).

המבקש טוען כי יש לפטור אותה מהפקדת הערובה כדי לאפשר לו לממש את זכות הגישה לערכאות. אינני מקבל טענה זו. כנגד זכות הגישה של המבקש לערכאות, עומדת זכותם של המשיבים שלא להיות מוטרדים בהליך יקר, מסורבל וממושך, אשר בסופו ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה, היה והתובענה נגדם תידחה והם יהיו זכאים להוצאות משפט. לא בכדי נפסק כי "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד." (רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי (2001)
- פורסם באתר משפטי).


באשר לסכום הערובה, לא שוכנעתי כי יש הצדקה להעמידה על סך של 350,000 ₪ כמבוקש על ידי המשיבים. הערובה נועדה להבטיח תשלום הוצאות משפט, הא ותו לא. היא לא נועדה ליצור חסם שימנע ברור של התובענה לגופו של ענין. יש איפוא מקום לקבוע סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות המשיבים (גם אם לא בהכרח בטוחה מלאה), לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני
המבקש באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התובענה.


בנסיבות הענין, יש להעמיד את הערבון הנדרש על סך של 60,000 ₪.


אשר על כן, על המבקש להפקיד בקופת בית המשפט, תוך 60 יום, ערבון כספי בסך 60,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, אחרת תידחה התובענה.


המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.


המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.






ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ב, 04 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


חגי ברנר
, שופט
רשם
ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו







הפ בית משפט מחוזי 47801-08/11 עופר שחר נ' שלמה בקנובסקי, ערן יניב (פורסם ב-ֽ 04/12/2011)