פסקי דין על עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה | פסקי דין על זיאד אבו מיאלה | פסקי דין על נגאח אבו מיאלה ואח' |

11214/04 א     05/09/2011




א 11214/04 עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה, זיאד אבו מיאלה, נגאח אבו מיאלה ואח' נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"א 11214-04 עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה ואח'

נ' מדינת ישראל
משטרת ישראל ואח'




בפני

כב' השופט
אברהם רובין


התובעים

1
.
עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה

2
.
זיאד אבו מיאלה

3
.
נגאח אבו מיאלה

4
.
אחמד שוויקי (אסיר)
5. סלאח שוויקי

6. האלה שוויקי


נגד


הנתבעת

מדינת ישראל




פסק דין


1.
כללי
תביעת פיצויים בגין מותו של סאמר אבו מיאלה (להלן – "סאמר"), ובגין פציעתו של התובע 4 (להלן – "שוויקי"), שני קטינים אשר נורו על ידי שוטרים בעת שנסו לביתם לאחר שרצחו יחד עם אחרים את מורן עמית ז"
ל
בטיילת ארמון הנציב בירושלים. התובע הינו עזבונו של סאמר אבו מיאלה, והתובעים 2-3 הינם הוריו ויורשיו. התובע 4 הינו, כאמור, שוויקי, ותובעים 5-6 הינם הוריו ואפטרופוסיו של שוויקי.

2.
טענות התובעים
גרסת התובעים לאירועים שהביאו למותו של סאמר ולפציעתו של שוויקי מפורטת בכתב התביעה ובתצהיריהם של שוויקי ושל העד אבו-סלעום. על פי גרסת התובעים, ביום 08/02/02 רצחו סאמר ושוויקי יחד עם אחרים את מורן עמית ז"ל בדקירות סכין. לאחר הרצח נסו סאמר ושוויקי למערה שם החליפו את בגדיהם (סעיף 4ג לכתב התביעה). סאמר ושוויקי יצאו מהמערה על מנת לשוב לשכונת אבו-טור, ואז הם נתקלו באנשים לבושי שחורים שרכבו על אופנועים וחבשו קסדות. שוויקי וסאמר נבהלו והחלו להימלט בריצה. האופנוענים צעקו להם לעצור, אך הם המשיכו במנוסתם, מפני שלא הבינו שמדובר באנשי כוחות הבטחון. בשלב מסוים שוויקי הבחין כי הוא וסאמר מכותרים על ידי כוחות יס"מ משטרה ומג"ב, ואז השניים עצרו. או אז, ללא כל אזהרה פתחו השוטרים באש מאסיבית לעבר סאמר ושוויקי לרבות ירי ממסוק. שוויקי נפגע בידו ונפל. לידו במרחק של מטר אחד עמד סאמר שחדל ממנוסתו. השוטרים כיתרו את שוויקי וסאמר ומפקד הכוח ניגש אליהם והורה להם לעמוד ולהרים ידיים. שוויקי לא מילא אחר ההוראה בשל פציעתו, ואילו סאמר עמד והרים את ידיו. בשלב זה שוב החלו השוטרים לירות בשניים, כאשר אחד השוטרים יורה ממרחק אפסי בעכוזו של סאמר. לאחר מכן השוטרים החלו לבעוט בסאמר. לסיכום מגדיר שוויקי את האירוע כ:"ביצוע גזר דין מוות" בסאמר (סעיף 8 ד' לתצהיר). התובעים טוענים, איפוא, כי סאמר ושוויקי נורו לאחר שהפסיקו את מנוסתם וכותרו על ידי השוטרים, ומכאן שהירי לא היה נחוץ.

3.
טענות הנתבעת
גרסת הנתבעת באה מפי הקצין עופר דרור, אשר השתתף במרדף ובירי לעבר סאמר ושוויקי. לדברי דרור האירוע החל בדווח שהתקבל במוקד 100 לפיו נשמעו יריות בטיילת ארמון הנציב ונראו חשודים שבורחים לעבר יער השלום. דרור, שסייר אותה שעה בניידת יחד עם קצין בשם בר, החליט לנסות ולאגף את הבורחים, ולכן הוא נסע לשכונת אבו- טור וממנה צפה על הואדי שאליו נמלטו החשודים. בר הבחין בשני רעולי פנים, וכאשר הללו ראו אותו ואת דרור הם הסתובבו והחלו לברוח לכיוון הנגדי. דרור ובר צעקו לחשודים לעצור אך הם המשיכו לברוח. בהמשך לכך ירו דרור ובר באויר, אך גם אז המשיכו החשודים לברוח. באותו זמן ירו גם שוטרים נוספים שהיו מאחורי דרור ובר. בשלב מסוים זרקו החשודים חבילה, ואז דרור ובר ירו לעבר פלג גופם התחתון של החשודים. שני החשודים נפגעו ואז תפסו אותם דרור ובר ועצרו אותם. בהמשך התברר כי שני החשודים הם סאמר ושוויקי, וכי שוויקי נפגע בידו וסאמר נהרג. לאור כל זאת טוענת הנתבעת כי הירי בוצע כדין. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי דין התביעה להידחות לנוכח הוראת סעיף 5ב' לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952, אשר קובע כי:
"(א) על אף האמור בכל דין, אין המדינה אחראית בנזיקים לנזק שנגרם למי שמפורט בפסקאות (1), (2) או (3), למעט לנזק שנגרם בסוגי תביעות או בסוגי תובעים כאמור בתוספת הראשונה –
(1)
...
(2)
פעיל או חבר בארגון מחבלים
(3)
...
(ב). בסעיף זה –
"אויב" ו"ארגון מחבלים – כהגדרתם בסעיף 91 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977".

דיון והכרעה

4.
כאמור לעיל, התובעים טוענים שסאמר ושוויקי נורו ללא כל סיבה, לאחר שכבר נעצרו וכותרו על ידי השוטרים. לפי הנטען, סאמר נורה מטווח אפס ולמעשה בוצע נגדו "גזר דין מוות" ע"י שוטר. הנטל להוכיח את עובדות התביעה מוטל כמובן על התובעים. הנטל המוטל על התובעים איננו פשוט, מפני שהם מייחסים לשוטרים עבירה פלילית חמורה – הוצאה להורג של סאמר – ולפי ההלכה הפסוקה במקרה כזה נדרשים התובעים להביא כמות רבה יותר של ראיות לצורך הרמת הנטל האזרחי המוטל עליהם (ראו – י. קדמי "על הראיות" (2009 כרך רביעי עמ' 1772 ואילך ובמיוחד עמ' 1778). מנגד, הנתבעת טוענת כי סאמר ושוויקי נפגעו במהלך הפעלתו כדין של נוהל מעצר חשוד, והנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנתבעת.
מן האמור לעיל עולה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים בשאלת התשתית הנורמטיבית אשר חלה על העניין שבפני
י; דומה שהמדינה לא חולקת על כך שאם נכונה גרסת התובעים לפיה "בוצע גזר דין מוות" בסאמר, אזי דין התביעה להתקבל, בכפוף לטענת הפטור של המדינה, ואילו התובעים לא חולקים על כך שאם הייתה הצדקה לבצע נוהל מעצר חשוד ואם בוצע הנוהל כדין, אזי דין התביעה להידחות אף מבלי להיזקק לטענת הפטור של המדינה. על כן, אבחן להלן האם יש יסוד לגרסת התובעים, ולאחר מכן אבחן האם יש יסוד לטענת הנתבעת לפיה השוטרים ביצעו כהלכה נוהל מעצר חשוד. כפי שיובהר להלן, בסופו של דבר לא רק שלא שוכנעתי כי השוטרים נהגו שלא כהלכה, אלא ששוכנעתי , בין היתר בהסתמך על דברי עד התביעה, כי השוטרים הפעילו
כדין נוהל מעצר חשוד.

5.
עדות התובע שווקי
עדותו של שוויקי לא משכנעת מכמה וכמה טעמים. ראשית, עדותו של שוויקי הייתה מתחמקת, דבר אשר בא לידי ביטוי בריבוי המקרים שבהם הוא השיב לשאלות ב"כ הנתבעת במילים "לא זוכר" וכדומה (
ראו
עמ' 13 ש' 20 – עמ' 15 ש' 6). תשובות אלו בולטות לנוכח העובדה שאת ארועי היום שבו הוא נורה זכר שוויקי לפרטי פרטים.

שנית, ניכרת בעדות שוויקי מגמה לגמד את חלקו באירועים שקדמו למעשה הרצח, וזאת בניגוד לעובדות כתב האישום שהוגש נגדו ונגד שותפיו, עובדות שבהן הוא הודה במסגרת ההליך הפלילי. (השוו – עמ' 16 ש' 8-10, שם טוען שוויקי כי תפקידו הסתכם בתצפית על האירועים, בעוד שלפי כתב האישום הוא השתתף באופן פעיל בעבירות שביצעו שותפיו; וכן ראו – עמ' 14 ש' 24-25, שם מיתמם שוויקי וטוען כי לא שאל האם הפעולות שביצעו הוא וחבריו כוונו נגד יהודים דווקא).
שלישית, כאשר שוויקי התבקש למסור את גרסתו בבית המשפט הוא לא חזר על הנטען בתצהירו כאילו סאמר נורה ממרחק אפס לאחר שהוא ושוויקי כותרו על ידי השוטרים.
רביעית, בתצהירו טען שוויקי כי כאשר הוא וסאמר יצאו מהמערה הם ראו אנשים שהחלו לירות עליהם, ומאחר והללו היו לבושים שחור סאמר ושוויקי לא זיהו שהם שוטרים (סעיפים 3 ג-ה לתצהיר ועמ' 18 ש' 25 – עמ' 19 ש' 2). ואולם, בהמשך החקירה כאשר נשאל שוויקי: "...ראיתם שוטרים בשחור?", הוא השיב: "אנשים עם אופנועים באו מלמטה, היו
לבושים בצבע ירוק..." (עמ' 19 ש' 6-7). מכאן, שטענת שוויקי כאילו הוא וסאמר לא ידעו שמדובר בשוטרים איננה משכנעת במיוחד.
חמישית, שוויקי טוען כי השוטרים בעטו בסאמר לאחר שהוא התמוטט, ברם טענה זו אינה נתמכת בדוח הפתולוגי ממנו עולה כי למעט פצעי הירי לא נמצאו על גופת סאמר סימני אלימות.
ושישית, גרסתו של העד מטעם התובעת, אבו-סלעום, איננה עולה בקנה אחד עם עדותו של שוויקי. הנה כך, אבו-סלעום לא מצטרף לטענתו של שוויקי לפיה סאמר נורה מטווח אפס לאחר שכותר, אלא לדבריו סאמר עצר בשלב מסוים את מנוסתו, השוטרים הושיבו אותו על ברכיו וסובבו אותו (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 11.7.11 ש' 7-14). לפי עדות שוויקי השוטרים כתרו אותו ואת סאמר כך שהוא היה במרחק של מטר מסאמר כשזה נורה. גם טענה זו לא עולה בקנה אחד עם עדותו של אבו-סלעום, לפיה סאמר עצר בשלב מסוים ואילו שוויקי המשיך לרוץ לכיוון אבו-טור (עמ' 9 ש' 3, וש' 7-8). זאת ועוד, לטענת שוויקי הוא עצמו נורה ממרחק של 10-15 מטרים (סעיף 3ט' לתצהיר), בעוד שלפי עדות אבו-סלעום שוויקי התרחק למרחק של 30 מטר מהשוטרים (עמ' 9 ש' 7). ולבסוף, שוויקי טען שבוצע ירי לעברו מהמסוק שריחף באוויר ואילו אבו- סלעום לא הזכיר ירי ממסוק. בהקשר זה אעיר, כי הגרסה לפיה נורתה אש ממסוק לא נראית משכנעת לנוכח הסיכון
שטמון בירי ממסוק לעבר חשודים שכוחות המשטרה קרובים אליהם עד למרחק של 10-15 מטר-כנטען על ידי שוויקי.
לאור כל האמור, אני קובע כי עדות שוויקי איננה משכנעת, וזאת בלשון המעטה.

6.
עדות אבו-סלעום
גם עדותו של אבו-סלעום איננה משכנעת.
ראשית, עמדתי לעיל על הסתירות שבין עדותו לבין עדותו של שווקי.
שנית, בתצהירו טוען אבו-סלעום כי הוא ראה את כל האירוע ממרפסת בית אחותו (סעיפים 4-5 לתצהיר), ואולם בחקירתו הנגדית טען אבו-סלעום כי את תחילת האירוע הוא ראה מהרחוב ורק לאחר מכן הוא נכנס לבית אחותו (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 11.7.11 ש' 30-31).
ושלישית, אבו-סלעום העיד כי כאשר שוויקי וסאמר יצאו מהמערה לא היו בידיהם שקיות, ברם מדוחו"ת המרד"מ שהוגשו כראיה עולה כי לאחר תפיסתם של שוויקי וסאמר נמצאה לידם שקית (ראו עמ' 6 לדו"ח המרד"מ).
לאור זאת, גם עדותו של אבו-סלעום איננה יכולה לסייע לתובעים.

7.
התוצאה הינה שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, ובוודאי שלא הביאו ראיות במידה הנדרשת להוכחת גרסתם המייחסת לשוטרים ביצוע "גזר דין מוות" – כלשונו של שוויקי. אני ער לכך שנותרה שאלה פתוחה לגבי המרחק ממנו נורה סאמר, זאת לנוכח העובדה שמסיבה לא ברורה מכנסיו של סאמר לא הועברו לבדיקת מעבדה. ואולם, פגם חקירתי זה איננו יכול לרפא את הפגמים שעלו מעדויות שוויקי ואבו-סלעום כמפורט לעיל, ולכן אין בו כדי להטות את הכף לזכות התובעים.

8.
להשלמת התמונה אזכיר עוד שתי תמיהות העולות מגרסת שוויקי לפיה בוצע "גזר דין מוות" נגד סאמר. ראשית, לפי דוח הפתולוג סאמר נורה בעכוזו מלמטה לכיוון מעלה. ירי כזה איננו מתיישב כלל עם טענת שוויקי לפיה אחד השוטרים ירה בסאמר מטווח אפס, שהרי אין טענה שהשוטר כרע או שכב כאשר ביצע את הירי. יתר על כן, כפי שיובהר להלן, מסתבר כי סאמר נהרג מקליע של נשק ארוך, ועובדה זו מקשה עוד יותר על הגרסה לפיה סאמר נורה מטווח אפס בעכוז מכיוון מטה לכיוון מעלה.
ושנית, אם השוטרים רצו לחפות על אחד מחבריהם שביצע את הירי לא ברור מדוע בזמן אמת הם דיווחו כי סאמר מת מדום לב (עמ' 8 לדו"ח המרד"מ), במקום לדווח מלכתחילה שהוא נהרג בנסיבות שיכולות להצדיק את הירי לעברו.

9.
הפעלת נוהל מעצר חשוד

לטענת דרור, שוויקי וסאמר נורו כדין במסגרת הפעלת נוהל מעצר חשוד. כפי שיוסבר להלן טענה זו מקובלת עלי. ברם, בטרם אדון בטענת דרור אציין כי לפי הראיות שהוגשו לא דרור הוא זה שירה את הכדור שהרג את סאמר, שכן דרור ובר שהיה עימו ירו באקדחים, ואילו הקליע שהוצא מגופו של סאמר היה קליע של רובה בקוטר 5.56 (ראו – מזכר מח"ש שסומן ת/3). ממצא זה לא אמור להפתיע לנוכח העובדה שבנוסף לדרור ובר היו בשטח אנשי יס"מ ומג"ב שחלקם היה מצויד, מן הסתם, בנשק ארוך. יוצא אם כן שהיורה בסאמר נותר אלמוני. חרף זאת אבדוק להלן את טענת דרור לפיה לפני שסאמר ושוויקי נורו ביצעו הוא ובר נוהל מעצר חשוד, כיוון שלטעמי די בכך שדרור ובר ביצעו נוהל מעצר חשוד כדי להצדיק את הירי לעבר סאמר ושוויקי, גם אם הכדורים שפגעו בהם לבסוף נורו על ידי שוטרים אחרים. הטעם לעמדתי נעוץ בכך שאין מניעה כי חלק מנוהל מעצר חשוד יבוצע על ידי שוטר פלוני, למשל הירי באוויר, ואילו החלק האחרון, למשל הירי לעבר פלג גופו התחתון של החשוד, יבוצע על ידי שוטר אחר.

10.
נוהל מעצר חשוד (ת/5), קובע כי ניתן לפתוח באש לצורך מעצר חשוד רק אם מדובר בחשוד אשר קיים לגביו חשד בסבירות גבוהה לפיו הוא ביצע או סייע או ניסה לבצע פשע מסוכן, דהיינו, פשע היוצר סיכון ממשי לחיים או לשלמות הגוף. על פי הנוהל, בהתקיים התנאים האמורים ניתן לפתוח בירי לעבר חשוד לפי סדר הפעולות שלהלן: ראשית – יש להזהיר את החשוד בקול רם: "משטרה, עצור או שאני יורה", שנית – ירי באויר, ושלישית – ירי מכוון לעבר רגלי החשוד.

11.
מעדותו של דרור עולה כי במקרה שלפניי בוצע נוהל מעצר חשוד ללא דופי, ועדותו אף זוכה לחיזוק ממשי בעדויותיהם של שוויקי ואבו-סלעום.

נפתח ברקע לאירוע. עובר למעשה הרצח ביצעו שוויקי סאמר וחבריהם ,בטיילת ארמון הנציב ובשכונת אבו טור, מספר עבירות חמורות מאוד, תוך זמן קצר יחסית. הנה כך, הרצח בוצע ביום 08/02/02, ואילו לפי כתב האישום שבו הודה שוויקי (ראו עמ' 13 לפרוטוקול מיום 18/02/10 ש' 5-13), כחודש בלבד לפני כן דקרו סאמר, שוויקי וחבריהם תייר שרץ בטיילת, ביום 6.11.01 הם ניסו להצית בית ברחוב נעמי באמצעות בקבוקי תבערה, ביום 19/01/02 הם הציתו את אותו הבית ברחוב נעמי באמצעות הבערת סמרטוטים בוערים שנקשרו לשני בלוני גז, ביום 12/11/01 הציתו שוויקי וחבריו בית קפה המצוי בטיילת, וביום 09/12/01 שדדו שוויקי וחבריו אדם שהסתובב לתומו בטיילת, תוך שהיכו אותו במוטות ברזל עד שהלה איבד את הכרתו וידו נשברה. מעשים אלו, להבדיל מזהות המבצעים, היו ידועים לשוטרים, ומכאן ניתן להבין את טענת דרור לפיה "זה היה תקופה של פיגועים" (עמ' 18 ש' 3), ואת סברתו לפיה מי שנמלט ממנו ומבר כשהוא רעול פנים, איננו אדם תמים (ראו – עמ' 21 ש' 18-20 בשילוב עם האמור בעמ' 23 ש' 9-11). לרקע הכללי האמור נוסף הדיווח הקונקרטי שהתניע את האירוע, לפיו נשמעו יריות באזור הטיילת (עמ' 2 לדו"ח המרד"מ), ונראו ארבעה בני מיעוטים לבושי שחורים עם אקדחים רודפים אחרי אשה (עמ' 3 לדו"ח המרד"מ). דיווח קונקרטי זה, בשילוב עם הרקע הכללי האמור, היוו תשתית מוצקה לסברתו של דרור לפיה באיזור הטיילת בוצע זה מקרוב פשע חמור ביותר נגד גופו של אדם.

כאמור, בהמשך לדיווחים האמורים, ביצעו דרור ובר איגוף מכיוון שכונת אבו טור ואז הם נתקלו לראשונה בסאמר ושוויקי. אין חולק על כך, שברגע שסאמר ושוויקי ראו את דרור ובר הם התחילו לנוס (ראו- עדות דרור בעמ' 21 ש' 3-4, וכן - עדות אבו-סלעום בעמ' 7 ש' 11-12 ועדות שוויקי עצמו בסעיף 3ד לתצהירו). יודגש, כי דרור שימש כקצין סיור בניידת כחולה (עמ' 17 ש' 26-27). לכן, ניתן להניח שהוא היה לבוש במדי משטרה, כך ששוויקי וסאמר ידעו שהוא שוטר. עצם בריחתם של שוויקי וסאמר מהשוטרים לאחר שהם נמצאו קרוב לזירת האירוע, ביססה חשד סביר בדרגה גבוהה לפיו הם היו מעורבים בפשע האמור. חשד זה רק התחזק כאשר דרור זיהה שהחשודים רעולי פנים (עמ' 20 ש' 14, עמ' 21 ש' 29-30), ובהמשך לכך כאשר הוא זיהה שהם השליכו במנוסתם חבילה (עמ' 22 ש' 27-28), ושאחד החשודים החזיק סכין (עמ' 23 ש' 3-11). ב"כ התובעים טוענת כי הטענה בדבר השלכת חבילה וקיומה של סכין הינה המצאה של דרור, ברם לא כך הדבר, ולראיה שגרסתו של דרור נתמכת בדיווחים למרד"מ שבוצעו
בזמן אמת, ולפיהם אצל אחד החשודים נתפסה סכין (עמ' 5 לדו"ח המרד"מ), וכי הוזמן לאתר חבלן לצורך בדיקת חבילה שהשליך אחד החשודים במנוסתו (עמ' 6 לדו"ח המרד"מ). על כן, שוכנעתי כי היה לדרור ובר יסוד מוצק להניח ששוויקי וסאמר היו מעורבים בפשע מסוכן, שבוצע זה מקרוב, וכי מעצרם חיוני לצורך שמירה על שלום הציבור.

12.
עדויותיהם של המעורבים מלמדות כי נוהל מעצר החשודים בוצע ככתבו וכלשונו. דרור העיד כי בטרם בוצע ירי לעבר החשודים הוא צעק לעברם לעצור, וכי הוא ובר ביצעו ירי באוויר. טענות אלה נתמכו בעדותו של עד התביעה אבו-סלעום, שהעיד כי:

"... יצאו
(שוויקי וסאמר – א.ר.) והתחילו לרוץ. פחדו כפי שאני חושב שביקשו מהם לעצור והתחיל ירי באוויר על מנת שיעצרו..."


(עמ' 7 ש' 12-13).


שוויקי ואבו-סלעום אף הודו כי למרות צעקות השוטרים והירי באויר המשיכו סאמר ושוויקי לברוח (סעיף 3 ה' לתצהיר שוויקי, ועדות אבו-סלעום בעמ' 9 ש' 2-3). העובדה שסאמר ושוויקי המשיכו לברוח לאחר שבוצע הירי באוויר מלמדת בסבירות גבוהה כי היריות שפצעו את שוויקי והרגו את סאמר נורו רק לאחר שבוצע הירי באוויר, וזאת כנדרש בנוהל. העובדה שסאמר נורה בעכוזו מלמדת שמי שירה בו כיוון כנראה לפלג גופו התחתון, גם זאת בהתאם להוראות נוהל מעצר חשוד.

לאור כל זאת שוכנעתי כי הייתה הצדקה מלאה לבצע נוהל מעצר חשוד כנגד סאמר ושוויקי, וכי הנוהל בוצע ללא דופי.

13.
התובעים טוענים כי ניתן היה לעצור את שוויקי וסאמר ללא ירי כיוון שהם כותרו על ידי כוחות רבים שהיו בשטח, ומכיוון שלא נשקפה מהם סכנה כלשהי. טענה זו איננה משכנעת כלל ועיקר. תא השטח שבו התרחשו האירועים, טיילת ארמון הנציב והעמק שלידה, הינו תא שטח גדול שפתוח לכל הכיוונים ומאפשר מנוסה לשכונות סמוכות גם אם יש כוחות משטרה בשטח. הגרסה לה טען שוויקי, לפיה הוא וסאמר נורו לאחר שכותרו נדחתה על ידי לעיל. מעדותו המהימנה של דרור עולה כי אין יסוד לטענת הכיתור, שכן אם היו כוחות מול דרור חזקה עליו שהוא לא היה יורה לעבר הנמלטים מחשש לפגוע בכוחות שמולו. הטענה לפיה סאמר ושוויקי היו שני ילדים שלא נשקפה מהם שום סכנה אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהם היו שותפים לחבורה שביצעה מעשי אלימות רבים וקשים כמתואר לעיל, ששיאם ברצח מורן עמית ז"ל. לנוכח שרשרת המעשים שלהם היו שותפים סאמר ושוויקי אין מנוס מן המסקנה שאם הם היו נמלטים אזי עד מהירה הם היו מוצאים שוב את הדרך לשוב ולבצע פעולות אלימות מתוך מניעים לאומניים. במצב דברים זה, היו השוטרים רשאים לירות לעבר סאמר ושווקי במטרה לעוצרם. ונדגיש, שוכנעתי, כאמור לעיל, כי הירי בוצע לעבר פלג גופם התחתון של סאמר ושוויקי, כך שמה שעמד על הפרק לא היה הריגתם הוודאית של שוויקי וסאמר אל מול החשש ממנוסתם, אלא עמדה על הפרק פגיעה בפלג גופם התחתון עם סיכון שכתוצאה מכך הם יהרגו, אל מול החשש שסאמר ושוויקי ינוסו ומשיכו לבצע פשעים חמורים. באיזון זה נהגו השוטרים כשורה בכך שביצעו נוהל מעצר חשוד, ואין לפקוד לחובתם את העובדה שסאמר נהרג.

14.
לנוכח העובדה ששוכנעתי כי לא נפל שום פגם בפעולות השוטרים אינני נדרש לדון בטענות הצדדים בנוגע לסעיף 5ב' לחוק הנזיקים האזרחיים.

15.
אשר על כן התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום,
ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 11214/04 עיזבון המנוח סאמר אבו מיאלה, זיאד אבו מיאלה, נגאח אבו מיאלה ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/09/2011)