פסקי דין על אהובה גוטסמן | פסקי דין על שלמה זיניוק | פסקי דין על לאפייט סוכנויות | פסקי דין על לאפייט-(זיניוק ושות') . מרכז תעשיות מידע | פסקי דין על ארז צבי רול |

38328-04/11 א     06/12/2011




א 38328-04/11 אהובה גוטסמן, שלמה זיניוק נ' לאפייט סוכנויות בע"מ, לאפייט-(זיניוק ושות') בע"מ. מרכז תעשיות מידע, ארז צבי רול








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



6 בדצמבר 2011

ת"א 38328-04-11 גוטסמן ואח' נ' לאפייט סוכנויות בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת נועה גרוסמן
, סגנית נשיאה


תובעים/מבקשים
1
.
אהובה גוטסמן

2
.
שלמה זיניוק
ע"י ב"כ עו"ד ארנון לנדה


נגד


נתבעים/משיבים
1.לאפייט סוכנויות בע"מ
2.לאפייט-(זיניוק ושות') בע"מ. מרכז תעשיות מידע
3.ארז צבי רול
ע"י ב"כ עו"ד גב' לויט - אזולאי



החלטה

לפני בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

רקע:
ביום 28.4.11, הגישו המבקשים כתב תביעה כנגד המשיבים, יחד ולחוד, אותה העמידו על סכום של 250,000 ₪. העתירה המרכזית המכוונת כלפי המשיבים היתה לחייב אותם להמציא את כל הדרוש כלפי בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), כדי להביא לסילוק פיקדון בסך 250,000 ₪ שהפקיד המבקש 2 להבטחת חובותיה של המשיבה 2 בבנק, לחשבון 101222 בסניף שיכון בבלי. כל זאת, כדי שכספי הפיקדון יוחזרו כחוק לידי המבקש 2.
בכתב התביעה מגוללים המבקשים את הרקע העובדתי, לפיו הוקמה המשיבה 2 על ידי המבקשים 1 ו-2. המשיבה 1 רכשה את הבעלות במשיבה 2. המשיב 3 הינו מבעלי המניות במשיבות 1 ו-2 ומנהלן. המשיבה 1 תיקרא להלן, לשם הנוחיות, "החברה". המשיבה 2 תיקרא להלן, לשם הנוחיות, "המשיבה". המשיב 3 ייקרא להלן, לשם הנוחיות, "המשיב".
בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות וכתוצאה מכך נוהלה בוררות עסקית בין הצדדים. ביום 9.8.01, הם חתמו על הסכם שצורף כנספח ה' לתובענה, בו הוסדרו הנושאים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים. בין השאר נקבע בהסכם מנגנון לסילוק השעבוד, או הפחתתו לסכום של 200,000 ₪, לאחר שיסולק גירעונה של המשיבה, שעמד נכון ליום חתימת ההסכם דנן על סך של 1,228,237 ₪.
המבקשים גורסים כי המשיבים הפרו את ההתחייבות להפחית את היקף השעבוד, עד שהוגשה נגדם על רקע זה תביעה כספית וצו עשה, בבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת התביעה, שמספרה 181342-02, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שאושר ע"י בית המשפט ביום 7.3.05 (נספחים י"א לתביעה).
לטענת המבקשים, גם הסדר פשרה זה, שקיבל תוקף של

פסק דין
, הופר. השעבוד אמנם הופחת, אך רק עד גובה של 250,000 ₪ ולא עד גובה של 200,000 ₪ כפי שנקבע בהסכם. המבקשים עתרו בכתב התביעה הנוכחי להניע את המשיבים להסרת השעבוד. המבקשים מציינים כי המקרקעין נמכרו בתאריך 20.9.10, כפי שעולה מנספח ט"ז לתביעה, ובמקום השעבוד שהוסר, הפקיד המבקש 2 בחשבון הרלוונטי פיקדון כספי, נספח י"ז לתובענה.
המבקשים סבורים כי הם זכאים לקבל השבה של הפיקדון לידיהם, ולצורך כך על המשיבים או מי מהם, לפעול אצל הבנק להסרת השעבוד על הפיקדון.
לא הוגשה תגובה מצד המשיבים. בין לבין, הוגש ביום 22.8.11 הסכם פשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
על ידי כב' הרשמת הינדה ביום 28.8.11. בסעיפים 3-5 של פסק הדין, נכתב כדלקמן:

3.
מוסכם בין הצדדים כי המשיבים יפנו לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כדי להפחית בהדרגה את הפיקדון הכספי שהפקיד המבקש 2 להבטחת חובותיה של המשיבה 2 בבנק ולהבטחת תביעת אבנר וורבלום כנגד המשיבה 2 (חשבון מס' 101222 בסניף שיכון בבלי (127) של הבנק – חשבון ע"ש המשיבה 2 – להלן: "הפיקדון"; מכתב הבנק מכוחו הוקם הפיקדון מצורף כנספח "ב" להסכם פשרה זה), וזאת עד להעברת כל כספי הפיקדון לידי המבקש 2 כמפורט להלן:

א.
המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 75,000 ₪, וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.8.2011.

ב.
המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום נוסף של 75,000 ₪, וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.12.2011.

ג.
המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 50,000 ₪, וזאת עד ולא יאוחר מיום 1.3.2012.

ד.
המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון בסכום של 50,000 ₪, וזאת עד ולא יאוחר מיום 1.6.2012.

4.
מוסכם ומובהר בזה כי המשיבים יהיו אחראים לפעול כלפי הבנק ככל הדרוש למימוש הסכם זה, ובכלל זה להעמיד לרשות הבנק כל בטוחה אחרת (או פיקדון חלופי במזומן), כפי שידרוש, על מנת להביא להפחתתו של הפיקדון עד לסילוקו המלא והמוחלט כמתחייב מהוראות הסכם זה בלוחות הזמנים שנקצבו לעיל.

מובהר בזאת למען הסר כל ספק כי המשיבים אינם אחראים לכל איחור בשחרור הפיקדון שתולדתו אי מילוי מנהלות של הבנק ו/או הימנעות המבקשים מלחתום על מסמכים שהבנק ידרוש כי יחתמו על ידם לשם שחרור כספים כאמור לעיל. כמו כן, בכל מקרה בו המשיבים יפקידו בבנק סכום הזהה לסכום שיש לשחרר, חלף הסכום המשוחרר, ויחתמו על המסמכים המקובלים שיידרשו לחתום עליהם על ידי הבנק והפיקדון לא ישוחרר או לא יועבר למבקשים, לא יראו אותם כמי שמפרים את התחייבותם לפי הסכם זה.

בכל מקרה בו יימנע שחרור הפיקדון בשל נסיבות כאמור לעיל, ייפגשו הצדדים בסניף הבנק בשעות הפעילות של הסניף לא יאוחר מ – 3 ימי עסקים מהמועד שנקבע לביצוע ההפחתה בפיקדון, המשיבים יגיעו עם המחאה בנקאית לפק' החשבון בגין הסכום שיש להפחית, והצדדים יפנו לבנק יחדיו כדי לפעול לשחרר הסכום. פעלו המשיבים כאמור יראו אותם כמי שמלאו אחר התחייבותם.

5.
מובהר בזה כי איחור של עד 7 ימים בביצוע התחייבות כלשהי לפי הסכם זה לא ייחשב כהפרתו היסודית של ההסכם. יחד עם זאת מובהר ומוסכם כי איחור של למעלה מ – 7 ימים בביצוע ההתחייבויות לפי הסכם זה, ובכפוף להוראותיו, יחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם למבקשים פיצוי יומי מוסכם וקבוע מראש בסך של 50 ₪ לכל יום של עיכוב.

לטענת המבקשים, הזמן חלף אך הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, לא קוים ע"י המשיבים. כפועל יוצא, הוגשה הבקשה הנוכחית, לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

הבקשה:
המבקשים טוענים כי לפי סעיף 6 לפקודה, יש לכוף את המשיבים בקנס או במאסר, למלא אחר פסק הדין. לגרסתם, המשיבים מבזים במשך שנים את פסקי הדין ומפרים הסכמים שנחתמו מולם, כך שאינם ממלאים אחר התחייבויותיהם החוזיות והשיפוטיות. לגרסתם, הגיעו מים עד נפש ויש לחייב את המשיבים לעמוד במילוי ההתחייבות אותה נטלו על עצמם, ואשר קיבלה תוקף של

פסק דין
במסגרת תיק זה.
הבקשה מבוססת במידה רבה על אדניו של כתב התביעה. בסעיף 41 בבקשה מצויין כי המשיבים לא גרמו לכך שישוחרר למבקש 2 הסכום הראשון בסך 75,000 ₪ מתוך כספי הפיקדון, לא הפקידו ביטחונות חלופיים ולא הביאו להפחתת הפיקדון.
המבקשים ציינו בדיון היום, כי הם צופים שגם יתר ההפקדות וההפחתות לא תבוצענה, כך שההפרות יימשכו, ומכאן בקשתם.
המשיב 3 התייצב לישיבת היום יחד עם בא כוחו ממשרד עו"ד ניידרמן, שגם ייצג אותו בחתימה על הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
. המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה ולא פרשו גרסה עובדתית שונה בתצהיר כדין.
המשיבים טענו בעל פה, מפי באת כוחם, כי הם מבקשים להגיש תצהיר, אולם לא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע תצהיר כאמור לא ניתן עד עצם היום הזה. המשיבים טענו באמצעות באת כוחם, ולא בתצהיר כדין, כי פעלו להפקדת כספים בבנק, אלא שהכספים לא נותבו ע"י הבנק להפחתת הפיקדון הספציפי, והדבר אינו בשליטתם. גרסה עובדתית זו לא נתמכה בכל מסמך שהוא, ולא בתצהיר כדין. כך או כך, השורה התחתונה היא כי המשיבים מכירים בכך שהפיקדון לא הופחת, בניגוד לאמור בפסק הדין, אולם הם אינם סבורים כי יש להשית עליהם אחריות כלשהי, בשל אי עמידה בתנאי פסק הדין. לטענתם, עשו את הנחוץ ודי בכך.

הכרעה:
לשונו של סעיף 3 להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, כפי שצוטטה לעיל, היא: "המשיבים יעשו כל הדרוש כדי לגרום להפחתת הפיקדון... וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.8.11". בסעיף 4 שם, הוסכם כי המשיבים יהיו אחראים לפעול כלפי הבנק ולרבות העמדת כל בטוחה אחרת על מנת להביא להפחתתו של הפיקדון. בסיפא סעיף 4, נקבע מנגנון מדויק, לפיו בכל מקרה בו יימנע שחרור פיקדון, יגיעו המשיבים עם המחאה בנקאית לפקודת החשבון, בגין הסכום שיש להפחית, והצדדים יפנו יחדיו לבנק לשחרור הסכום.
המבקשים טוענים, כי דבר מכל זה לא נעשה, ובכך מתקיימת הפרה וזהו הביזיון הנטען.
המשיבים טוענים, כי עשו כל שביכולתם להביא להפחתת הפיקדון ואין זו אשמתם שהדבר לא נעשה. גרסה עובדתית זו של המשיבים לא נתמכה, כאמור, בתצהיר או במסמכים.
מהנתונים שהובאו לנגד עיני עולה, כי המשיבים חתמו על התחייבות להביא לשחרור הפיקדון הכספי המשועבד לבנק ובפועל לא עמדו בתשלום הראשון. טענותיהם כי עשו מאמצים אינן מגובות בכל מסמך שהוא, ואין להן כל משקל. גם ההצהרות כי המשיבים ישתדלו להביא לפירעון הפיקדון לא גובו בתוכנית פעולה כלשהי, שנפרשה לנגד עיני, ולמעשה הן נטולות כל משמעות. הטענה אשר בפי המשיבים, כי הם לא נדרשים בפועל להפקיד סך של 75,000 ₪ ולשחרר את הפיקדון, אלא רק להשתדל לעשות כן, היא טענה שאינה ממין העניין. גרסה זו של המשיבים משמעותה שלמעשה אין להם התחייבות כלל. הם אינם נדרשים להפקיד מאומה, לשיטתם, אלא רק לערוך פעולות ערטילאיות כלשהן, כל הדרוש.
אך מהו 'כל הדרוש'? זאת אינם מפרטים. הם טוענים כי זהו עניין של פרשנות גרידא, ולכן אינם חייבים בביזיון. טענה זו אני דוחה מכל וכל. ברי כי אין בעלי דין חותמים על הסכם שאין לו משמעות ממשית ובית המשפט אינו מאשר הסכמים ערטילאיים. משמעותו של ההסכם ברורה לכל, והיא כי על המשיבים להביא לכך שהפיקדון ישוחרר קמעה קמעה לידי המבקשים, במדרג המפורט בסעיף 3 להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
.
כיוון שהמבקשים לא עשו זאת, הפיקדון לא שוחרר. הפרשנות של סעיף 3 דנן להסכם, אינה מצריכה התעמקות יתרה. משמעותה ברורה והיא כי על המשיבים לדאוג לכך שמבחינה כספית, ישוחרר הפיקדון. בסעיף 4 להסכם, שקיבל תוקף של

פסק דין
, אף נקבע, כאמור, מנגנון כספי מסודר, לפיו על המשיבים לפעול במידה וניסיונות אחרים לשחרור הפיקדון ייכשלו. טענותיהם של המשיבים, כאילו ההסכם אינו מחייב אותם לפעילות כספית ממשית למען המבקשים, היא כשלעצמה מקוממת ומעידה על גישתם כלפי ההסכם.
התנהלות זו של המשיבים, השמה לאל את מחויבותם הכספית כלפי המבקשים כעולה מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, אכן שקולה כנגד ביזיון בית המשפט. עולה ממנה, כי המבקשים לא יזכו לקבל מאת המשיבים את הסעד שהם זכאים לו וכי המשיבים, לכאורה, סבורים שהתחייבותם אינה מוצקה דיה.
אני רואה בגישתם של המשיבים משום גישה המבזה את הסכם הפשרה. המשיבים יכולים ואף צריכים לעמוד על מילוי התחייבויותיהם בהסכם. המשיבים נטלו על עצמם התחייבות בחודש אוגוסט 2011, תוך שהיו מיוצגים ע"י פרקליטים, ולפיה היו אמורים להפחית את הפיקדון המשועבד בסכום של 75,000 ₪ עד לסוף אותו חודש. המשיבים ידעו או היה עליהם לדעת את משמעות התחייבותם, מכל הבחינות, ולא יוכלו להתנער ממנה היום.
אני מוצאת כי המשיבים ביזו את ההסכם עליו חתמו, הסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, ולכן מוטלת עליהם אחריות על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

מסקנות:
לאחר שקבעתי כי המשיבים ביזו את ההסכם, יש לבחון מהי הסנקציה שתושת עליהם.
הביזוי מתייחס לסעיף 3.א. להסכם. יצוין כי אחריות נוספת עומדת בפתח והיא האחריות להפחית את הפיקדון בסכום נוסף של 75,000 ₪ עד ולא יאוחר מיום 31.12.11.
הדין קובע כי יש להשית סנקציה, בהתאם להפרה. ההפרה כאן היא של התחייבות להפקיד 75,000 ₪ עד לסוף אוגוסט 2011. בהסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, יש גם סנקציה בסעיף 5, לשלם למבקשים פיצוי יומי מוסכם וקבוע מראש בסך של 50 ₪ לכל יום עיכוב. זהו מעין קנס עליו הסכימו הצדדים. אני מוצאת כי אין להחפז בהשתת סנקציה של מאסר, שהיא חמורה יותר מעצם טיבה וטבעה.
אני קובעת כי אם לא יביאו המשיבים להפחתת הפיקדון, בסכום עליו התחייבו בסעיף 3.א. להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, עד ליום 15.12.11, יוכפל סכום הקנס היומי ויועמד על 100 ₪ ליום, סך הכל 100 ₪ ליום
x
106 ימים.
החיוב אשר יחול על המשיבים, בגין פקודת ביזיון בית המשפט, יעמוד על סך של 10,600 ₪, החל מיום 16.12.11, צמוד למדד ונושא ריבית מאותו מועד. זאת מעבר לחיוב הכספי בפסק הדין.
יצוין כי החיוב הכספי יושת בהחלטה זו במשורה, בשים לב לכך שמדובר בהפרה ראשונית ובבקשה ראשונה מסוג זה. יש לקוות כי לא תהיינה הפרות נוספות שיצריכו העמקת הסנקציות.

סיכום:
מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה. אני מוצאת כי מדובר בביזיון ויש לכוף את המשיבים בקנס לרפאו.
אני מוצאת כי יש לאפשר למשיבים לרפא את הביזיון ללא סנקציה, עד ליום 15.12.11, ואם לא יעמדו בכך תושת עליהם סנקציה כספית בשיעור שפורט לעיל. החיוב אשר יחול על המשיבים, בגין פקודת ביזיון בית המשפט, יעמוד על סך של 10,600 ₪, החל מיום 16.12.11, צמוד למדד ונושא ריבית מאותו מועד. זאת מעבר לחיוב הכספי בפסק הדין.
אני מחייבת את המשיבים בתשלום הוצאות ישיבת היום, בסך של 2,000 ₪, צמוד למדד ונושא ריבית כחוק.

ניתנה היום,
י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


נועה גרוסמן
, שופטת
סגנית נשיאה








א בית משפט שלום 38328-04/11 אהובה גוטסמן, שלמה זיניוק נ' לאפייט סוכנויות בע"מ, לאפייט-(זיניוק ושות') בע"מ. מרכז תעשיות מידע, ארז צבי רול (פורסם ב-ֽ 06/12/2011)