פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ | פסקי דין על חנה קובסי | פסקי דין על מאיר קובסי |

4138/09 עא     12/12/2011




עא 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חנה קובסי, מאיר קובסי




פסק-דין בתיק ע"א 4138/09

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 4138/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט ס' ג'ובראן


כבוד השופט ע' פוגלמן


המערער:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חנה קובסי



2. מאיר קובסי


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.3.09 בתיק ה"פ 948/06 שניתן על ידי כבוד השופט נסים ישעיה


תאריך הישיבה:
כ"ו בא
ייר התשע"א

(30.5.2011)

בשם המערער:
עו"ד נועם רם

בשם המשיבים:
עו"ד אהרון טטרו

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן

:


חנה קובסי
ז"ל הייתה, בשנת 1997, בת 73, אנאלפביתית, ובשלבים ראשונים של הידרדרות שכלית (להלן:
המנוחה
). במצב זה, יחד עם בנה, אביאל קובסי (להלן:
אביאל
), חתמה בטביעת אצבע על חוזה המקנה להם הלוואה מהבנק (להלן:
המערער
) (חוזה הלוואה מספר 10-4018365 בסך 500,000 ש"ח). להבטחת החזר ההלוואה, חתם אביאל באמצעות יפויי כוח מאימו על שטר משכנתא הממשכן את הבית שבבעלות המנוחה, בו גרה עם שניים מבניה הנוספים הסובלים מקשיים בריאותיים ונפשיים שונים. הדברים חזרו על עצמם שנה לאחר מכן – המנוחה חתמה בטביעת אצבע לצד בנה על חוזה המקנה להם הלוואה נוספת (הפעם בגובה של 300,000 ש"ח, חוזה הלוואה מספר 10-4021888) ולשם הבטחת החזר ההלוואה, חתם הבן על שטר משכנתא נוסף באמצעות יפויי כוח מאימו (להלן:
חוזי ההלוואות
). בשני המקרים, כללו חוזי המשכנתא אף הסכמה לויתור על הגנת דיור חלוף.


בשנת 2003, בהיות המנוחה בת 79, חתמה בכתב ידה, באותיות דפוס, לצד חתימתו של בנה אביאל על חוזה שלישי ה"ממחזר" את ההלוואות שניתנו לה ולבנה משנת 1997 לאחר שאלו לא נפרעו בהתאם לחוזה, בגובה של 647,839 ש"ח. משלא נפרעה אף אחת מן ההלוואות האמורות, פתח המערער בשנת 2004 בהליך של הוצאה לפועל שעניינו בקשה למימוש משכנתא ולפינוי דיירי הבית. יצוין כי בשנת 2005 מונה למנוחה אפוטרופוס לניהול ענייניה והיא הוכרזה כפסולת דין.

ההליכים עד כה


נגד הליכי ההוצאה לפועל פנה המשיב 2, מאיר קובסי
(להלן:
המשיב
), בנה של המנוחה, בשם שניהם, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 948/06, כבוד השופט
נ' ישעיה
) לקבלת צו הצהרתי שלפיו שטרות המשכנתא משנת 1997 ו-1998, וכן הסכמי ההלוואה משנת 2003 בטלים, ולחלופין כי הסכמת המנוחה לויתור על דיור חלוף בטלה (המנוחה, הרשומה כמשיבה 1, הייתה פסולת דין בעת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי ונפטרה לאחר מכן). ביום 31.3.2009 קיבל בית המשפט את התובענה וקבע כי כלל חוזי ההלוואה, ככל שאלו נוגעים למנוחה, בטלים, ומשכך, בטלים אף שטרות המשכנתא. נוכח קביעתו זו, לא נדרש בית המשפט המחוזי להכריע באשר לתוקף ויתורה של המנוחה על דיור חלוף.


במוקד פסק דינו של בית המשפט המחוזי עמדה שאלת גמירות דעתה של המנוחה להתקשר בחוזי ההלוואות. בית המשפט קבע כי החזקה, שעל פיה אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו, בייחוד בחוזים מהותיים כחוזי משכנתא (ע"א 6799/02
יולזרי נ' בנק המזרחי
,
פ"ד נח(2) 145 (2003)) נסתרה במקרה שלפנינו. לשיטתו, די בעובדת היות המנוחה אנאלפביתית, בשילוב עם מצבה המנטלי המעורער בעת החתימה על החוזים, כדי לסתור את החזקה האמורה לעיל. בנוסף, קבע בין המשפט כי משלא הוצגו כל ראיות פוזיטיביות לכך שעובדי הבנק הסבירו למנוחה בעל פה את משמעותם והשלכתם הפוטנציאלית של חוזי ההלוואה (כגון פינוי המנוחה ובניה מביתם), לא ניתן לקבל את הטענה שלפיה הדברים הובנו על ידה. משכך, קבע בית המשפט כי לא התקיימה גמירות דעת מצד המנוחה להתקשר באיזה מחוזי ההלוואה. משבוטלו חוזי ההלוואה, ממילא פקעו אף שטרי המשכנתא.


במסגרת הדיונים שנערכו בפני
בית המשפט המחוזי, כמו גם בפני
נו, ניסו הצדדים להגיע לפשרה, אך זו לא הבשילה, ולפיכך אנו נדרשים להכריע בערעור לגופו.

טענות הצדדים בערעור


לגישת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בשני רבדים – הרובד הראייתי והרובד המהותי.
ברובד הראייתי
טוען המערער כי בית המשפט שגה כשהטיל עליו את נטל הראיה להוכחה כי תוכן חוזי ההלוואות והמשכנתא הוסבר למנוחה. לגישתו, נטל הוכחה זה היה צריך להיות מוטל על המשיבים. בתוך כך, משיג המערער על קביעת בית המשפט שלפיה נסתרה החזקה שאדם החותם על הסכם מודע לתוכנו. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל ראייתי לאי העדתה של המנוחה. בהקשר זה הוא טוען כי אף אם אכן הייתה המנוחה פסולת דין, יש לתת משקל לכך שהוא לא זכה לחקור אותה בחקירה נגדית. כמו כן, משיג המערער על התעלמותו של בית המשפט מראיות אותן נמנע המשיב מלהביא, אשר יכלו לשפוך אור על העניין, ובראשן, הימנעותו מהעדתו של אביאל. לעניין עדותו של המשיב עצמו טוען המערער כי היא רובה ככולה עדות שמיעה אשר אינה קבילה כראייה. בנוסף, לגישתו, לאחר שלא הגיע הנוטריון בפני
ו חתמה המנוחה על יפויי הכוח לאביאל להעיד שגה בית המשפט בהימנעו מקביעת מועד חוזר להעדתו. כמו כן, לטענת המערער טעה בית המשפט בכך שלא נתן משקל של ממש לטענת השיהוי. לבסוף טוען המערער כי בית המשפט פסק סעדים שלא נתבקשו, מאחר והמשיב פנה בבקשה לביטולן של חוזי ההלוואות ה"ממוחזרים" משנת 2003 בלבד.


לגופו של עניין, טוען המערער כי לא הובאה כל הוכחה לכך שהמנוחה לא הייתה מודעת לתוכן הסכמתה ושמשמעות ההסכמה לא הוסברה לה בעל פה, לצד חתימתה על המסמך בכתב. שנית טוען הוא, כי אף אם נפל פגם בגמירות דעת המנוחה, הרי שאין להסיק מכך כי בהכרח בטלים החוזים כולם. שלישית, באשר לחלקי עדותו של המשיב הנוגעים למגוריו בדירה, טוען המערער כי אלו אינם מהימנים. רביעית, טוען המערער כי לא הובאו כל ראיות ביחס לכשרותה המשפטית של המנוחה בעת חתימת החוזים ושטרי המשכנתא, ומשכך, על פי סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 יש לראותה ככשירה משפטית. חמישית, טוען המערער כי משלא הוכח כל פגם ביפויי הכוח שניתן לאביאל, הרי שזה תקף. שישית, טוען המערער כי אף אם החיוב בחוזה ההלוואה בקשר של המנוחה בטל, אין להסיק מכך כי שטרי המשכנתא בטלים, שכן הם עומדים אף כנגד הכספים שהועברו לאביאל.


המשיב סומך טיעוניו על פסיקתו של בית המשפט המחוזי. לגישתו, התנהלות המערער במקרה שבפני
נו מעידה על הפרת חובות הגילוי ותום הלב המוטלות עליו הן מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:
חוק החוזים
), הן מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן:
חוק הבנקאות
). ראשית, טוען המשיב כי המנוחה כלל לא הייתה נוכחת במעמד החתימה על שטרי המשכנתא, עליהם חתום אביאל בלבד, ולפיכך מניה וביה שלא זכתה להסבר בדבר התחייבויותיה במסגרת המשכנתא. שנית, טוען המשיב כי החזקה שחתימתו של אדם מעידה על הבנתו והסכמתו לתוכן הכתוב נסתרה במקרה זה. בהקשר זה, נסמך המשיב, מעבר לעובדת היות המנוחה אנאלפביתית, על כך שלא סביר שאשה בגיל 79 תסכים לפריסת תשלומים של 30 שנה. בהמשך לאמור, מדגיש המשיב כי המנוחה כלל לא נהנתה מכספי ההלוואות, ואלו הועברו לחשבונו של אביאל. ברובד הראייתי, טוען המשיב כי המערער הוא שכשל מהבאת העדים הרלבנטיים, ובראשם, פקידי הבנק שטיפלו בתיק המשכנתא עצמו.

דיון


המקרה שלפנינו מעורר סוגיה מורכבת ברמה האנושית. אין מחלוקת כי המשיב סובל מקשיים רבים בחיי היומיום, וכי הוצאתו מהבית בו הוא גר מזה שנים ארוכות (למעט תקופות של אשפוז פסיכיאטרי) עלולה לגרום לו לנזק רב. יחד עם זאת, כפי שיוסבר להלן, אין מנוס מלקבוע כי דין הערעור להתקבל.


שלוש שאלות עמדו בפני
בית המשפט המחוזי במקרה שבפני
נו. האחת, האם נסתרה החזקה שלפיה חתימתו של אדם על מסמך מעידה על כך שקרא אותו והבינו. השנייה, תחת ההנחה שהחזקה האמורה נסתרה, האם הוסבר למנוחה תוכן ההסכם עליו היא חתומה. והשלישית, האם המנוחה הבינה את
משמעות הויתור על סידור חלוף, ויתור שביחס אליו נדרש המערער לרף גילוי גבוה במיוחד (ראו: ע"א 9136/02
מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז,
פ"ד נח(3) 934 (2004); וכן ע"א 9120/09
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
נ' פלקסר,
(טרם פורסם, 15.9.2011) (להלן:
פרשת פלקסר
)).


בפתח הדברים, יצוין כי הדיון בשאלת הויתור על הסידור החלוף בשלב זה של ההליך התייתר, נוכח פטירתה של המנוחה. שאלה מורכבת בהקשר זה היא מה דינם של דרי ביתו התלויים של אדם החותם על שטר משכנתא לעניין הויתור על הסידור החלוף (כגון ילדים, קשישים, פסולי דין וכדומה) והאם ויתור זה חל גם כלפיהם. מאחר וטענה זו לא הועלתה על ידי המשיב, וכן מכיוון ואין מחלוקת כי המשיב ואחיו המתגורר עימו אינם פסולי דין, אין אנו נדרשים לשאלה זו במקרה שלפנינו.


אם כן, לב הדיון שבפני
נו הוא בשאלת גמירות דעתה של המנוחה להתקשר בחוזי ההלוואות. אף אם נקבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי החזקה שאדם מבין את תוכנו של מסמך עליו הוא חתום נסתרת במקרה בו החותם אנאלפבית, ואיני קובע כך, עדיין לא יוביל הדבר במקרה זה למסקנה כי הוכח שהמנוחה אינה מבינה את תוכן הסכמתה. כפי שאסביר להלן, המשיב לא הוכיח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי שלא ניתן למנוחה הסבר מספק בעל פה במעמד החתימה (בין אם על ידי המערער בין אם על ידי אביאל) באשר למשמעויות האפשריות של חוזי ההלוואות. כמו כן, המשיב לא הציג בפני
בית המשפט כל ראיות המוכיחות כי נפל פגם ביפויי הכוח שנתנה המנוחה לאביאל. משכך, מתייתרת השאלה העקרונית באשר לתחולת החזקה בדבר הבנתו של אדם את תוכנו של מסמך עליו הוא חתום בתנאים של אנאלפביתיות.


כאמור, השאלה המרכזית העומדת לפתחנו היא האם הוכיח המשיב, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי המנוחה לא הבינה את משמעויות חתימתה על חוזי ההלוואות ואת משמעויות מתן יפויי הכוח לבנה אביאל, לרבות יכולתו לחתום על שטרי משכנתאות. לשאלה זו אפנה עתה.


שאלת נטל הראיה בכל הנוגע להוכחה כי חותם על שטר משכנתא הבין את משמעויות החתימה אינה פשוטה.
בפרשת פלקסר
, בהקשר של ויתור על סידור חלוף, עמדה על מורכבות הדברים חברתי השופטת
א' חיות:

"ברי כי ככל שנטל ההוכחה יוטל באופן גורף על החייב, פעמים רבות תהא משמעות הדבר ביטול הגנת הדיור החלוף הלכה למעשה, משום שהחייב יתקשה להוכיח שלא ניתן לו הסבר על-פה אודות הגנת הדיור החלוף. מנגד יש לזכור שגם המלווה עלול להיתקל בקושי להוכיח כי הוא הסביר עניין זה ללווה. זאת משום שפעמים רבות המחלוקת אודות הגנת הסידור החלוף עשויה להתעורר זמן לא מבוטל לאחר כריתת הסכם המשכנתא, בעת שהחייב חדל לפרוע את תשלומי ההלוואה והמלווה פנה להליכי הוצאה לפועל. משכך עלול פקיד הבנק הנוגע בדבר להתקשות במסירת פרטים על חילופי הדברים שהיו בינו ובין החייב המסוים שעניינו עומד לדיון וזאת, הן בשל חלוף הזמן והן בשל עיסוקו החוזר ונשנה בהלוואות מסוג זה. לכן ככל שבנטל הראיה עסקינן, מוטב כי נקודת המוצא תהא האמור בשטר המשכנתא ובלבד שהמלווה לא הסתפק באזכור סתמי של סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שנהג הבנק במקרה דנן, אלא פירט באופן מפורש וברור בתנאי המשכנתא את דבר קיומה של הזכות לדיור חלוף על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ואת דבר הויתור עליה מצד הלווה" (פסקה 16 לפסק דינה של השופטת
א' חיות
).



אין חולק כי במסגרת כלל שלבי החתימה על חוזי ההלוואות ושטרי המשכנתא הייתה המנוחה מלווה על ידי בנה אביאל, או שאלו נעשו על ידו באמצעות יפויי כוח מטעמה. משכך, היה על המשיב להציג בפני
בית המשפט ראיות כי אף אביאל לא הבין את הכתוב והדברים לא הוסברו לו, ולפחות ראשיתה של ראייה כי במעמד החתימה על חוזי ההלוואה לא הוסברו משמעויות ההלוואה למנוחה עצמה. לחלופין, היה עליו להראות כי ייפוי הכוח ניתן שלא כדין או שלא מרצונה החופשי של המנוחה, וכי היה ביכולתו של המערער לדעת זאת. ראיות כאלו לא הובאו בפני
בית המשפט. כל שעמד בפני
בית המשפט הוא עדותו של המשיב, שהיא עדות שמיעה ואינה קבילה כראייה, וכן עובדת היותה של המנוחה אנאלפביתית. בכך אין די כדי להעביר את נטל ההוכחה כי הדברים הוסברו למנוחה לידי המערער.


ודוקו, על נטל ההוכחה, בהקשרים אלו, להיות גמיש. אכן, צודק המשיב כי מצבה של המנוחה היה צריך להדליק "נורה אדומה" אצל המערער. אף שהמנוחה לא הייתה פסולת דין במועד החתימה הראשון והשני, הרי שהמסמכים העומדים בפני
נו מצביעים על אישה מבוגרת, שבלשון המעטה, אינה בשיא כושרה המנטלי. כמו כן, העובדה כי מיופה הכוח של המנוחה היה הנהנה העיקרי מההלוואות שנטלו נגד משכון ביתה הייתה צריכה אף היא לשמש תמרור אזהרה לבנק ולהובילו לנסות ולהגיע לרמת ודאות גבוהה במיוחד בעניין הסכמתה של המנוחה בטרם אישר את ההלוואה. במצב דברים זה ראוי שחובת הגילוי שתוטל על הבנק תהיה גבוהה במיוחד, וכך גם יכולתו להוכיח כי אכן הבינה המנוחה את שחתמה עליו.


יחד עם זאת, בנסיבות העניין, בהן עמד בפני
הבנק אישור נוטריון הקובע כי יפויי הכוח ניתן מרצונה החופשי של המנוחה, ונוכח העובדה כי המנוחה הייתה מלווה על ידי בנה אשר ניתן להניח שהבין את תוכן הסכמי ההלוואות (ומבלי שהייתה לבנק כל סיבה להניח שהבן פועל נגד טובתה של אימו), היה על המשיב להציג לכל הפחות ראשית ראייה לכך שנפל פגם בהתנהלות הנוטריון, המערער או בנה של המנוחה שליווה אותה. ראשית ראיה שכזו לא הוצגה בהליך שבפני
נו. משכך, לא העביר המשיב את נטל ההוכחה לידי המערער ולא הוכיח את טענותיו ברמה הנדרשת.

סוף דבר


המקרה שלפנינו, מקרה עצוב הוא, ובסופו אפשר ששני אנשים יאבדו את קורת הגג היחידה הקיימת להם. אין ספק כי האירוע כולו היה יכול להימנע לו היה מגלה המערער רגישות רבה יותר למורכבות מצבה של המנוחה בטרם אישור ההלוואות. את היקף האחריות המוטלת על כל אחד מהצדדים, בנסיבות הליך זה, לא נוכל לברר לאשורו. חוליית המפתח בפרשה כולה, הבן אביאל, כלל לא העיד בפני
בית המשפט, וזאת, אף שרבות מטענותיו של המשיב מופנות למעשה נגד התנהלותו.


מכל מקום, בהעדר ראיות המוכיחות כי נפל פגם בהתנהלותו של המערער, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.


לפנים משורת הדין, אמליץ למערער לעשות מאמץ נוסף, ככל הניתן, להגיע להסדר עם המשיב אשר ימנע את הותרתו ואת הותרת אחיו ללא קורת גג. זאת, תוך התחשבות במצבם הקשה של השניים וההתנהלות הבעייתית של כלל המעורבים בפרשה.






ש ו פ ט

השופט ע' פוגלמן

:


אני מצטרף לדעת חברי השופט
ס' ג'ובראן

כי יש לקבל את הערעור, לאחר שהמשיבים לא הצליחו לעמוד בנטל להוכחת תביעתם במסגרת מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי. מסקנה זו מתחייבת נוכח אי הזמנתו של הבן אביאל – שהיה נוכח במעמד החתימה על הסכמי ההלוואה – למתן עדות, מבלי שניתן לכך טעם סביר. אין לקבל את גישת המשיבים שלפיה חתימתו של אדם שאינו יודע קרוא וכתוב (או שהבנתו לקויה בצורה אחרת), היא פגומה ואינה מעידה על גמירת דעת אמיתית להתקשר בעסקה מחייבת. אדם החותם על מסמך משפטי, גם אם אינו יודע קרוא וכתוב, צריך לבקש שיקריאו לו את תוכן המסמך ויסבירו לו את פשרו (השוו:
גבריאלה שלו "טעות בחתימה – האמנם 'לא נעשה דבר'?"
משפטים
יא 505, 510 (1981))
. מנגד, אין חולק כי מדובר בסיטואציה בעייתית נוכח יחסי הכוחות בין הצדדים, ושומה היה על הבנק – שהיה מודע לכך שמדובר באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב (שכן היא חתמה בטביעת אצבע) – להסביר לה בפרוטרוט את השלכות החתימה על המסמך. בנסיבות העניין, לא הוכח ולו ברמה של ראשית ראיה כי הבנק לא פעל כראוי, ולכן דין התביעה להידחות.


אוסיף כי, להשקפתי, יש מקום כי הבנקים יפעלו – בין בעצמם ובין כפועל יוצא של חיוב רגולטורי או חקיקתי עתידי – לתיעוד מעמד החתימה על התחייבות בהיקף משמעותי, כגון משכנתה, במקרים שבהם – על פני הדברים – עלול להתעורר ספק בדבר גמירת הדעת של החותם. כך, למשל, כאשר מדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב או אדם שעברית אינה שפת אימו. הדבר יכול להתבצע על-ידי חתימה על טופס נפרד, שבו מצהיר החותם כי הוא מבין את ההתחייבות שהוא נוטל על עצמו והדבר הוסבר לו על-ידי נציג הבנק, או – נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות וירידת העלויות הנגזרת מכך – בדרך של הקלטה קולית או חזותית של מעמד ההסברה והחתימה. ראוי כי הגורמים הרגולטורים יבחנו אפשרות זאת, שעשויה גם להפחית את כמות ההתדיינויות המשפטיות בנושא זה.






ש ו פ ט


השופט א' רובינשטיין

:


מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט ג'ובראן באשר לערעור.


אבקש לתמוך בהערת חברי השופט פוגלמן באשר לתיעוד מעמד החתימה על התחייבות כספית באחת הדרכים שמציע חברי. נתקלים אנו לא אחת
במקרים שבהם נטען כי פלוני שהשכלתו מועטה, או גילו קשיש במיוחד, או מצב בריאותו לקוי, או כיוצא באלה, חתם על התחייבות - ולימים עוררו החותם או בני משפחתו ספקות באשר לתקפות החתימה, בטענה כי לא ניתן הסבר, לא הובן וכיוצא בזה. הואיל ודברים שבכל יום הם בבנקים, ראוי כי הדבר יוסדר כהצעת חברי באופן שיצמצם תחומי מחלוקת וחיכוך, וגם ליטיגציה עד אין קץ. על-ידי כך גם יקיימו הבנקים והרגולטור את דברי הפסוק "והייתם נקיים מה' ומישראל" (
במדבר
ל"ב, כ"ב).






ש ו פ ט


לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן
.


ניתן היום, ט"ז בכסלו התשע"ב (12.12.2011).




ש ו פ ט


ש ו פ ט


ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09041380_h13.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il











עא בית המשפט העליון 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חנה קובסי, מאיר קובסי (פורסם ב-ֽ 12/12/2011)