פסקי דין על משה מנחם גורה

7780-03/11 תתע     04/12/2011




תתע 7780-03/11 מדינת ישראל נ' משה מנחם גורה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים



תת"ע 7780-03-11 מדינת ישראל
נ' גורה




בפני

השופטת מרים קסלסי


בענין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


משה מנחם גורה



הנאשם



הכרעת דין


אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה של נהיגה בשכרות וזאת מן הטעם כי נסתרה החזקה לפיה מכשיר הינשוף מדד אלכוהול שנצרך על ידי הנאשם בדרך של שתיית אלכוהול,
ולא עקב חומרים אחרים ממשפחת האלכוהוליים אשר נשאפו על ידי הנאשם במסגרת עבודתו במפעל המייצר מדללי צבע על בסיס אלכוהולי, הכל כפי שיפורט להלן.

האישום

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, כאשר בבדיקה ע"י מכשיר הינשוף נמצא ריכוז של 370 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

טענות ההגנה
2.
הנאשם לא כפר בתוצאה שנמצאה ע"י המכשיר, אולם כפר בטענה כי נהג בהיותו שיכור. לטענתו לא שתה ולו כוסית אחת, וכי ביום המדובר בעת שעבד במפעל כימיקלים השייך לאביו ואשר מייצר צבעים ומדללים ארעה תקלה, למעלה מ-200 ליטרים של מדללי צבע על בסיס אלכוהול נשפכו לרצפת המפעל, הנאשם, אחיו ופועל נוסף אספו החומר, הנאשם שלא חבש מסכה בשל זקנו, נחשף יותר מכולם לאדי האלכוהול ואלו נספגו בגופו.
יצוין כי אמנם הסבר זה ניתן במועד ההוכחות ואולם כבר במועד ההקראה הוצג מסמך לפיו מי שעובד בדרך כלל עם כימיקלים מהסוג שעבד איתם הנאשם, האלכוהול שנספג בגופו מתפרק באיטיות ואינו מעיד על שכרותו.


מהלך המשפט
3.
בפני
המאשימה הוצג מכתבו של יועץ כימי בשם שלמה לב (ת/10), בו נכתב כי הנאשם עובד בייצור מדללים המורכבים מ 50% אתנול ו-50%

isopropyl alcohol
(
ipa
). חומרים כימיים אלו שייכים ל"משפחת האלכוהוליים ומתנהגים בגוף האדם באותו מחזור מטבוליטי כאלכוהול הנצרך בשתייה, אולם קצב הפרוק של
ipa
בגוף או
(צ"ל הוא-מ.ק.) איטי יותר ולכן השפעה הקוגניטיבית היא נמוכה מהאלכוהול על ציר הזמן". (ת/10).

4.
המאשימה התבקשה להביע עמדתה לטענה שהועלתה במכתבו של היועץ הכימי, בטרם יתקיים מועד ההוכחות ועל כן נדחה התיק לתזכורת תביעה בלבד.
לאחר שהמאשימה בחנה המכתב. תגובתה היתה כי היא עומדת על העמדתו לדין של הנאשם וכי המסמך אינו מהווה חוות דעת ערוכה כדין (ראה פרוטוקול ישיבת תזכורת תביעה בלבד מיום 16/9/11).

5.
במועד ההוכחות, משהסתבר כי הנאשם, שלא היה מיוצג ולא קיבל החלטת בית המשפט מיום 16/9/11 המורה לו להמציא חוות דעת ערוכה כדין, ביקש לקבוע מועד נוסף, על מנת שיוכל להציגה, או אז חזרה בה המאשימה מהתנגדותה לענין קבילותו של המכתב, והצהירה כי היא מוכנה להגשתו כפי שהוא, על מנת לסיים הדיון באותו היום. לא זו אף זו, המאשימה ביקשה להסתמך על מכתבו של מר שלמה לב, כראיה נוספת לשכרותו של הנאשם
ולכן ביקשה לסמנו כראיות התביעה (הוגש וסומן ת/10).

טענות המאשימה
6.
לדעת המאשימה ת/10 מחזק את ראיותיה בדבר הימצאות אלכוהול בגופו של הנאשם וכי עצם הימצאותו של אלכוהול בריכוז העולה על המותר, בלא כל קשר לדרך בה הוא נספג בגופו של הנאשם, יש בו כדי להעיד על נהיגה בזמן שכרות ועל
כן יש להרשיע הנאשם.

7.
עוד טענה המאשימה כי אין לקבל את עדותו של הנאשם לפיה לא שתה כלל, משום שלא הגיוני על סמך "נסיון החיים" (פרוטוקול עמ' 13 ש' 14 ) כי השתתף באירוע חתונה של חברו מבלי לשתות.

8.
טענות נוספות הנוגעות לדברים שכביכול נאמרו על ידי הנאשם ונרשמו ע"י קצין השימוע, ואשר הוכחשו על ידו,
אינן ראויות להתייחסות באשר טופס השימוע לא הוגש כראיה ולא נמצא ברשימת עדי המאשימה.


הראיות שהוצגו
9.
בנוסף למכתבו של היועץ - ת/10 הציגה המאשימה בין היתר את פלטי הינשוף והכיול (ת/1 ו-ת/2), דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/3) ודו"ח פעולה -בדיקת מאפיינים (ת/7), אשר ממנו עולה כי מחד הריח המתנדב ריח חזק של אלכוהול, מאידך הנאשם ביצע את המבחנים בהצלחה והמתנדב רפאל הרשקוביץ התקשה לקבוע אם הנאשם נמצא תחת השפעת אלכוהול (סעיף 7 ד' לת/7). בחקירתו בבית המשפט העיד בהגינותו כי הסטייה הקלה בהליכה על הקו יתכן ונבעה ממזג האוויר הסוער והגשום ששרר בעת הבדיקה. לענין ריח האלכוהול הנאשם התפרץ לחקירה הראשית ואמר כי הריח היה במכונית מחבריו ששתו באירוע החתונה של חברם (תגובתו זו זכורה לבית המשפט אך לא נרשמה בפרוטוקול).

10.
עוד עולה מת/7 כי הנאשם טען שהפעם האחרונה ששתה היה לפני 3 חודשים, על כך חזר גם בעדותו בבית המשפט, כי הוא נטל תרופת ריטאלין וכי עשה את דרכו מנהריה לאולם אירועים בנווה אילן, בעדותו הוסיף ותיאר מסלול נסיעה ארוך במיוחד: סיום עבודה בקרית ביאליק, נסיעה לבית בנהריה, משום לאוניברסיטת חיפה לשיעור, לאחר מכן לאשדוד לאסוף חבר לחתונה שהתקיימה בנווה אילן (פרוטוקול עמ' 10 ש' 19-20), לא פלא שניכרה עייפות בהתנהגותו.
חזקת השכרות אינה חלוטה וניתנת לסתירה

11.
סעיף 64 ב(3) לפקודת התעבורה התשכ"א 1961 קובע

:
"ש
יכור" – אחד מאלה:
(3)
מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

"


תקנה 169

ב קובעת חזקה של שכרות:


"(ג)
לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".


12.
כב' השופט ד"ר א.סטולר בפרשת ארביב (עפ"ת (ת"א) 23854-12-10 ארביב נ' מדינת ישראל
) מסביר כדלקמן:
"השאלה היא מה טיבה של החזקה... האם מדובר בחזקה חלוטה או בחזקה הניתנת לסתירה או כפי שמכנה אותה המלומד ש"ז פלר חזקה שבדין "יחסית", כאמור במאמרו "על הקטגוריות של החזקות אגב פסקי הדין סובאח צלנקו ופלוני" (מחקרי משפט יג, תשנ"ז – 1996, עמ' 357):
"ואולם, היה שבקובעו חזקה, קבע לה המחוקק גם סייג, המתבטא באפשרות לסתור אותה, החזקה היא אכן מן החוק, אך מן החוק בלבד, כאמור
praesumptio juris tantum
. הצד המעוניין בדבר רשאי להביא ראיות לסתור את הזיקה הראייתית המשוערת שבין שני מרכיבי החזקה, כדי להוכיח שהמציאות לאמתה שוללת את "האמת" של המחוקק; המחוקק עצמו, בהקימו אפשרות זו, מגלה גם את האינטרס להעמיד במבחן המציאות את השערתו. אבל היה שאותו צד לא השתמש באפשרות זו ואין בראיות המצויות לפני הרשות המופקדת על חריצת הדין כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובת הפרכת החזקה, הופכת החזקה לסופית; כמובן, השתמש הצד באפשרות האמורה, שוב תידרשנה ראיות לפחות בעלות אותו משקל הוכחתי לשם סתירת החזקה; שיקוליו של המחוקק, שלא הופרכו, גוברים..." (שם, בעמ' 369).

לאור זאת, יש לפרש את הסעיף הן לאור תכליתו והן לאור לשונו כך שיוצר מעין חזקה לפיה "שיכור" הינו "מי שנתון תחת השפעת משקה משכר" אולם כפי שהובהר לעיל זוהי חזקה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לסתור מוטל על מי שכנגדו קמה החזקה. מטבע הדברים, נטל ההפרכה לעצם היותו נתון תחת השפעת משקה משכר, מוטל, כמובן, על המערער. בנטל זה כרוכה החובה "להוכיח", שחזקת השיכרות
הקבועה בחוק, אינה עומדת במבחן המציאות. "
(עמ' 17 בפסה"ד).

13.
במקרה שלפני, מת/10 עולה כי ממצאי האלכוהול שבגופו של הנאשם אינם בהכרח משתיית אלכוהול כי אם משאיפתו של חומרים כימיים המכילים אתנול ו-

ipa
, כאשר הפירוק בגוף איטית יותר מאלכוהול הנצרך בשתיה, ולכן לכאורה לא התנהג הנאשם כשיכור אולם בדיקת נשיפתו הראתה הימצאות אלכוהול בגופו. כאמור, המאשימה ויתרה על הגשת המסמך בדרך של חוות דעת ערוכה כדין ואף לא דרשה חקירתו של המומחה, לפיכך יש לקבל המכתב כפשוטו ומאחר שלא היה במאפייני בדיקת השכרות כדי להרשיע הנאשם בנהיגה תחת השפעה, יש להכריז על הנאשם כזכאי מחמת הספק.



מזכירות תשלח הכרעת הדין לצדדים

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת הכרעת הדין



ניתנה היום,
ח' כסלו תשע"ב , 04 דצמבר 2011, בהעדר
הצדדים








תתע בית משפט לתעבורה 7780-03/11 מדינת ישראל נ' משה מנחם גורה (פורסם ב-ֽ 04/12/2011)