פסקי דין על קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על אשרף דעיס | פסקי דין על אריאל וימזור בקרת תנועה וחניה | פסקי דין על אשרף רעיס |

4391/06 א     04/12/2011




א 4391/06 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אשרף דעיס, אריאל וימזור בקרת תנועה וחניה בע"מ, אשרף רעיס








בית משפט השלום בירושלים

בפני
כב' השופט ארנון דראל
04.12.2011

ת"א 4391-06 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אשרף דעיס
ואח'






שולחת ההודעה לצד שלישי
קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י עו"ד אלון בלגה


נגד

הצדדים השלישיים
1. אשרף דעיס
ע"י עו"ד בלאל פראג' ועו"ד פטין דעקה

2. אריאל וימזור בקרת תנועה וחניה בע"מ
ע"י עו"ד אמיר רחמני

הצד הרביעי
אשרף דעיס



פסק דין


מבוא

1.
התובע נפגע בתאונת דרכים, שארעה ביום 7.2.06 הרכב שעקב השימוש בו נפגע התובע הוא בבעלותה של הצד השלישי מס' 2, (להלן: "אריאל") ובעת התאונה נהג בו הנתבע מס' 1 והצד השלישי מס' 1, אשרף דעיס
, (להלן: "אשרף"). משהוברר כי לאשרף לא היה רשיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה נשאה הנתבעת מס' 3, (להלן: "קרנית") בנטל הפיצוי ושילמה לתובע סכום של 1,200,000 ₪.

2.
השאלה שנותרה להכרעה היא זכאותה של קרנית להשבת הסכום ששילמה ולהחזר ההוצאות שהוציאה מהצדדים השלישיים: אשרף ואריאל – אשרף כמי שנהג ברכב ללא רשיון ואריאל
כמו שהייתה בעלת הרכב ומתירת השימוש בו לעובד חסר רשיון.
אריאל מצדה הגישה הודעה לצד רביעי כנגד אשרף.

3.
אין למעשה מחלוקת באשר לזכות החזרה של קרנית כלפי אשרף ובכל הנוגע להודעה לצד שלישי כנגדו דינה להתקבל. המחלוקת המרכזית היא בין קרנית לאריאל בשאלה האם אריאל חבה כלפי קרנית.


העובדות

4.
על מרבית העובדות הנדרשות להכרעה אין למעשה מחלוקת. כפי שעלה מתוך הראיות ומוסכם על הצדדים בסיכומיהם אשרף החל לעבוד בחברת סינגלור בע"מ, (להלן: "סיגנלור")
כטכנאי רמזורים. בעת קבלתו לעבודה לא היה ברשותו רשיון נהיגה והוא קיבל רשיון בשנת 2003.

5.
אף שעובד אחר, חסן סוואלם, (להלן: "חסן") היה הנהג הקבוע של הצוות שכלל את אשרף, היה אשרף מחליף את חסן בנסיעות ארוכות או כאשר נעדר מהעבודה בשל מחלה.

6.
ביום 1.7.04 נפסל אשרף על ידי קצין משטרה מלנהוג ברכב למשך 60 יום. למרות זאת הוא המשיך לנהוג וביום 3.7.04 בעת שנהג בזמן פסילה
ארעה לאשרף תאונת דרכים.
הוגש נגדו כתב אישום
ורשיונו נפסל לתקופה של חצי שנה, החל מיום 2.9.04.
בהתאם לגזר דין שהוטל עליו (צד ג'/1, צד ג'/2). אשרף הפקיד את רשיון הנהיגה (ה'פלסטיק') בבית המשפט לתעבורה וקיבל אישור על הפקדת הרשיון (צד ג'/3).

7.
עם תום תקופת הפסילה בתחילת חודש מרץ 2005 שב אשרף לנהוג ברכבה של סיגנלור אף שאין ברשותו את רשיון הנהיגה מפלסטיק. בכל אותו זמן לא יידע אשרף את מנהליו בחברת סיגנלור על כך שאין ברשותו רשיון נהיגה וכי נפסל מלנהוג.

8.
במקביל החל להתנהל משא ומתן בין אריאל לבין סיגנלור שבסופו של דבר הביא לכך שביום 28.6.05 רכשה אריאל את סיגנלור. חלק מהעובדים ובהם אשרף המשיכו לעבוד תקופה מסוימת בחברת סיגנלור אף שזו עברה לשליטת אריאל עד לסיום תקופת העסקתם – 31.10.05. החל מיום 1.11.05 הם נקלטו כעובדים לכל דבר בחברת אריאל.
בין העובדים שנקלטו היו אשרף, חסן, והממונה עליהם יגאל בירי (להלן: "יגאל" או "בירי"). הם המשיכו לבצע את אותה עבודה תוך שימוש באותו רכב כעובדיה של אריאל.

9.
באשר לנהיגה במשאית אין חולק כיום כי אשרף היה נוהג על המשאית מעת לעת ומחליף את הנהג הקבוע, חסן, כאשר היה צורך בכך – הן בזמנים שבהם היה חסן בחופשות מחלה או אחרות והן כאשר היו השניים במשאית וחסן ביקש החלפה בנהיגה בשל עייפותו.

10.
המחלוקת המרכזית מבחינה עובדתית נוגעת לשאלה מה נעשה, אם בכלל, על ידי אריאל בעת קליטת עובדי סיגנלור לעבודה אצלה בכל הנוגע לבדיקת רשיון הנהיגה שלהם.

גרסת אשרף

11.
אשרף מסר הודעה במשטרה בעת שנחקר מייד לאחר התאונה נשוא התביעה, ביום 7.2.06, בהודעתו (נ/2) הוא מסר את הדברים הבאים:

"הייתה לי תאונת דרכים לפני שנה וחצי. קצין משטרה פסל רשיון הנהיגה שלי לחודשיים. תפסו אותי נוהג בפסילה. הגעתי לבית המשפט. בית המשפט פסל אותי ל- 6 חודשים. הפקדתי באותו יום
1.9.2004 את רשיון הנהיגה שלי. יש לי אישור ההפקדה. אחרי 6 חודשים הלכתי למשרד הרישוי לקבל רשיון הנהיגה אמרו לי שאני צריך לעשות טיאוריה (כך במקור- א.ד.) חדשה. לא עשיתי את המבחן ולא קיבלתי רשיון הנהיגה ממשרד הרישוי. אני יודע שאני בפסילה של משרד הרישוי. אין לי הסבר למה לא הלכתי לעשות מבחן. אני עובד בחברת רמזורים אריאל ומזה שנה ומשהוא אני עובד טכנאי ומחליף נהג. כשהתחלתי לעבוד נתתי ליגאל האחראי שלי את צילום רשיון הנהיגה שלי ואמרתי להם שיש לי רשיון נהיגה 03. הם לא יודעים שאני בפסילה. אני נהגתי ברכב חודשיים וחצי בערך. הנהג הקבוע במחלה. לפני זה החלפתי פעמים בודדים את הנהג הקבוע. אין לי רכב פרטי ונהגתי רק לעבודה..."


12.
בעדותו בבית המשפט הוא תאר תיאור דומה שלפיו לאחר שנשפט לפסילת רשיון הוא הפקיד אותו בבית המשפט ולאחר חצי שנה נהג שוב אבל 'בלי פלסטיק' (עמ' 6, ש' 29) וכך פעל עד לתאונה השנייה, התאונה נשוא התביעה (עמ' 7, ש' 1). בהתייחסו לשאלה מה היה בעת המעבר לעבודה בחברת אריאל הוא שלל כי עבר ראיון או כי נתן את רשיון הנהיגה או עותק ממנו לאנשי חברת אריאל (עמ' 7, ש' 8-13).
הוא הבהיר כי רק בעת עבודתו בסיגנלור הוא נתן צילום של רשיון הנהיגה ולא את הרשיון עצמו וכי יגאל בירי, האחראי עליו, לא ביקש לראות את ה'אורגינאל' (עמ' 9, ש' 9-12). עוד הוא הזכיר כי לאחר שהנהג הקבוע, חסן, עשה ניתוח הוא החליף אותו באופן קבוע (עמ' 9, ש' 23).

13.
העד נחקר לגבי התהליך שהתנהל בעת רכישת חברת סיגנלור ועובדיה על ידי אריאל. הוא תאר כי הייתה פגישה במשרדי החברה ברוממה ושם פגש לראשונה את מר בן דגני, (להלן: "דגני"), (עמ' 10, ש' 12-13). הוא תאר שהייתה שיחה קבוצתית ושלל את האפשרות שהיו שיחות אישיות בין מר דגני לבין העובדים (עמ' 10, ש' 20-21). הוא אמר באופן חד משמעי כי מר דגני לא ביקש ממנו מעולם צילום של רשיון נהיגה (עמ' 10, ש' 22-23). עוד שלל העד כי נתבקש אי פעם על ידי מישהו אחר בחברת אריאל להציג את רשיון הנהיגה שלו (עמ' 11, ש' 8-10). באשר לצילום רשיון הנהיגה (נספח א' לתצהירו של דגני) שנמצא ברשות אריאל אמר העד כי מדובר בצילום הרשיון שניתן ליגאל בירי בתקופת העבודה בסיגנלור (עמ' 11, ש' 16-18).

14.
בחקירתו הנגדית לבא כוח אריאל אמר העד כי לאחר תום תקופת השלילה הוא חזר לנהוג מבלי שברשותו הרישיון עצמו או צילום שלו (עמ' 16, ש' 10-11).
הוא התבקש להבהיר מתי בדיוק מסר את הרשיון ליגאל בירי ואמר כי הדבר היה בעת שהיה אמור להחליף את חסן בנהיגה (עמ' 16, ש' 23-24). הוא עומת עם גרסתו במשטרה ממנה עולה לכאורה כי מסר ליגאל את הצילום בזמן שהייתה פסילה וכי ידע שאינו יכול לקבל אותו מאחר ועליו לעבור מבחן. הוא השיב כי 'אינו זוכר דבר כזה' (עמ' 18, ש' 23). גרסתו בחקירה הייתה 'אני המשכתי לנהוג. אמרתי יעצור אותי שוטר הוא יבדוק במסוף יש לי רשיון, למה ללכת להביא את הרשיון, כך אני חשבתי בזמנו והמשכתי לנהוג' (עמ' 18, ש' 30-31). גם בהמשך החקירה כאשר התבקש להסביר את הפער בין גרסאותיו השונות – במשטרה ובבית המשפט הוא התקשה לעשות כן (ר' עמ' 19).

15.
העד אישר, עם זאת, כי לא אמר ליגאל אף פעם שהוא נמצא בפסילה ולא אמר לאנשי אריאל. לדבריו הסיבה לכך היא 'כי לא ידעתי שאני בפסילה' וכן 'אף אחד גם לא שאל' (עמ' 19, ש' 30-31).


גרסת בן דגני

16.
דגני הוא מנהלה הכללי של אריאל בעת עדותו והיה מנהלה גם בזמן האירועים. בתצהיר העדות הראשית שהגיש הוא מתאר את המשא ומתן שנוהל בשנת 2005 לרכישת הפעילות של סיגנלור על ידי אריאל שכלל גם קליטת חלק מהעובדים של סיגנלור באריאל. לדבריו במהלך החודשים אפריל – מאי 2005 ראיין את עובדיה של סיגנלור כדי לקלוט אותם באריאל וסוכם כי ההעסקה הפורמאלית על ידי אריאל תחל ב- 1.11.05.
העובדים ובהם אשרף עברו ראיון על ידי מר דגני וכחלק מתהליך הקליטה 'נשאלו העובדים במסגרת ראיונות העבודה גם אודות רשיון הנהיגה שלהם, סווגם וכיוצ"ב והפקידו ברשותנו עותק מרשיונות נהיגתם'.

17.
בהמשך תצהירו של מר דגני הוא כתב כי אשרף מסר את רשיון הנהיגה שלו שעל פניו נחזה כתקין וכתקף, הרשיון צולם ועותק ממנו תויק בקלסר העובדים. צילום זה צורף כנספח א' לתצהירו.

18.
הוא כותב בהמשך כי לאחר כניסת העובדים של סיגנלור לאריאל הם חתמו על הסכם העסקה שבו אישרו כי יש להם רשיון נהיגה ועובר לקליטתו נערך עמו ראיון נוסף על ידי נציג החברה, מולא טופס ראיון אישי שבו צוין כי יש לו רשיון נהיגה 03. אשרף גם מסר לאנשי אריאל שלא נשפט על עבירות כלשהן ולא גילה כי נשפט ונרשיונו נשלל.

19.
לתצהיר צורף צילום רשיון נהיגה שהוא בתוקף עד ליום 15.5.2005 תוך שנכתב עליו כי מדובר ב'נהג חדש'.

20.
בחקירה הנגדית סבר מר דגני כי ישב עם עובדי סיגנלור בסוף אפריל – תחילת מאי והיה כמעט בטוח שהדבר לא היה בסוף חודש מאי 2005 (עמ' 23, ש' 28-32). לא היה ברשותו של מר דגני תיעוד לגבי מועד הראיון (עמ' 24, ש' 7-9) אך אישר כי ראיין את אשרף רק פעם אחת (עמ' 24, ש' 12-13). לדבריו היו למעשה שני מפגשים: הראיון בסוף אפריל – תחילת מאי והשני שיחה קבוצתית בחודש יוני (עמ' 24, ש' 18-21).

21.
מר דגני טען בחקירה שבפגישה בחודש אפריל –מאי ראה רשיון- או צילום או תעודה מפלסטיק (עמ' 24, ש' 23) אך לא יכול היה לאשר שראה את רשיון ה'פלסטיק' (עמ' 24, ש' 26-27). את הרשיון קיבל לדבריו מאשרף (עמ' 24, ש' 28-31). העד התבקש להבהיר מדוע מצוי בתיקי החברה צילום רשיון אחד ולא שניים שכן לכאורה אם יגאל בירי קיבל צילום בעת העבודה בסיגנלור והעד קיבל צילום בעת הראיון ב- 2005 היו צריכים להיות שני צילומים והוא השיב כי לא נתקבלו מסמכים שהיו בתיקים של סיגנלור. הוא הודה שאינו יכול לזכור אם זה אותו צילום או אחר (עמ' 25, ש' 21-22).

22.
העד נשאל לגבי המדיניות שהייתה באשר לבדיקת רשיון נהיגה. תשובתו הייתה 'אם הבחור נבחר להיות נהג חד משמעית היה אמור להציג רישיון בתוקף, כאשר אני מעסיק עובד להתקנות שהסיכוי שינהג קלוש אני מסתפק בצילום' (עמ' 26, ש' 1-2). כאשר הציג לו בא כוח קרנית את התהיה העולה מתשובתו ולפיה קיימים לכאורה שני סטנדרטים לבדיקת רשיון
הוא הבהיר כי לנהג מקצועי נבדק רשיון ולעובד שלא אמור לנהוג, קיום הרשיון זה בונוס (עמ' 26, ש' 7-8).


גרסת יגאל בירי

23.
מר בירי היה הממונה
על התובע וקיבל אותו לעבודה. הוא הבהיר באשר לעבודת התובע כי העובד חסן היה הנהג אך אשרף היה אמור להחליף אותו בנהיגה כי היה ברשותו רישיון וכך גם קרה (עמ' 35, ש' 12-16).
לדבריו כאשר היה מקבל עובד הוא
היה מקבל לידיו את הרשיון, הפלסטיק, מצלם אותו ושולח למשרדי החברה וכך גם היה במקרה של אשרף שכן הוא אינו מצלם מצילום (עמ' 35, ש' 17-22). הוא לא היה עורך בדיקה כל שנה.

24.
באשר למה שאירע במעבר של העובדים מסיגנלור לאריאל הוא הסביר כי לאחר שהסניפים של שתי החברות אוחדו עלה דגני לירושלים כדי לפגוש את הצוות של שני הסניפים (עמ' 36, ש' 30-31). דגני שוחח עם העובדים
אך העד לא ידע לומר אם היו ראיונות אישיים עם העובדים האחרים והבהיר כי הוא לא עסק בתיאום של ראיונות כאלה (עמ' 37, ש' 15-16).
הוא הבהיר כי לפחות לגביו, אף שנהג ברכב של החברה, לא נתבקש להציג ולא הציג רשיון נהיגה מפלסטיק (עמ' 37, ש' 33-34). הוא אישר כי ההסתמכות לעניין הרשיונות הייתה על ה'הסטוריה' ולא נעשתה בדיקה של רשיונות (עמ' 38, ש' 4-5).


גרסת חסן סואלם

25.
מר סואלם עבד כראש צוות בסיגנלור ולאחר מכן באריאל והוא היה הנהג הקבוע של הרכב. אשרף, לדבריו, היה מחליף אותו כאשר היה מתעייף בנהיגה (עמ' 44, ש' 7-12).
באשר לרישיון הנהיגה שלו הוא התבקש להראות אותו בתחילת העבודה אך לאחר מכן לא התבקש להראות שוב.
גם בעת המעבר לאריאל הוא לא נתבקש להביא רישיונות נהיגה ולא נערכה בדיקה (עמ' 45, ש' 2-3).


הערכת הראיות

26.
קרנית מבקשת לקבוע כי אשרף מסר למעסיקיו, סיגנלור ואריאל פעם אחת את רשיון הנהיגה שלו וזאת בעת שקיבל אותו בשנת 2003, רשיון הפלסטיק צולם וזהו הצילום שמצוי בידי אריאל וצורף לתצהירו של מר דגני. היא מבקשת שלא לקבל את עדות דגני לקיום ראיון נוסף בטרם תחילת העסקת אשרף על ידי אריאל או כי באותו שלב התבקש אשרף להציג את רישיונו. היא מצביעה על כך שלא נערך ראיון כזה עם חסן סוואלם; והדבר עולה מגרסתם של חסן ואשרף וכך גם עולה מעדותו של בירי. לשיטתה של קרנית מדובר בשלוש עדויות שונות – כאשר שניים מהעדים אינם בעלי עניין בתוצאה – השוללות את גרסת דגני בעניין זה.
בהקשר זה מציינת קרנית כי הדברים גם אינם מתיישבים עם ההגיון שכן אם דגני היה מראיין את אשרף בסמוך למועד פקיעת הרשיון הוא היה יכול להבחין כי מועד פקיעתו הוא בעוד מספר ימים (אם נקבל את גרסתו כי הראיון היה בתחילת חודש מאי 2005) ונשאלת השאלה מדוע לא שאל לגבי הרישיון החדש או בירר האם רשיון זה חודש.

27.
אריאל טוענת כי יש לקבל את גרסת דגני כי בדק את הרשיון. היא ערה לכך שקיים קושי בטענה כי נבדק רשיון הפלסטיק מקום בו הוברר כי רשיון זה הוברר ואין כל תשתית להניח כי ברשות אשרף היה יותר מרשיון פלסטיק אחד.

28.
במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה זו מצאתי כי אני מעדיף בעניין זה את עדותם של אשרף, חסן ויגאל על פני זו של בן דגני. מתוך שלושה - שני עדים אינם בעלי עניין בתוצאת ההליך – בירי וחסן. לעומת זאת, לא התרשמתי כי דגני אכן זוכר מפגש כזה כפי שתואר בתצהירו ובעדותו אלא הדברים נאמרו בהיסוס מה ומסתמכים יותר על הגיון או מחשבה שכך צריך היה להיעשות אך לא בהכרח כי כך נעשה. גם השינוי בין הגרסה הראשונה שנמסרה על ידי דגני בתצהיר כי הוצג הרשיון המקורי וצולם למאוחרת יותר כי לכל היותר הוצג צילום אינו מאפשר את העדפת גרסתו של דגני. תמיכה נוספת במסקנה זו נובעת מכך שבתיקה של אריאל מצוי צילום אחד של רשיון נהיגה אף שלפי תיאורו של דגני ועדותו של בירי היו אמורים להימצא שני צילומים אם אכן נערך או הוצג צילום נוסף בעת העברת העובדים מסיגנלור לאריאל.

29.
נקודת המוצא העובדתית לבחינת השאלה המשפטית היא אפוא כי למעט מסירת הרשיון סמוך למועד קבלתו על ידי אשרף ליגאל בירי בתקופת העבודה בסינגלור, צילומו ותיוקו בתיק לא נתבקש וממילא לא נמסר על ידי אשרף רשיון הנהיגה שלו בעת תחילת העבודה שלו באריאל.


חבות אריאל כלפי קרנית

30.
קרנית מבקשת לקבוע כי ככל שיקבע שלא נערכה בדיקה של רשיון הנהיגה של אשרף, בעת קבלתו לעבודה על ידי אריאל הרי שנשמט הבסיס מטענת ההגנה של אריאל ויש לקבל את ההודעה לצד שלישי. בעניין זה נסמכת קרנית על כך שאריאל טענה באופן פוזיטיבי וחד משמעי כי ערכה בדיקה כאמור בעל קליטת העובדים וכי אשרף הציג לה רשיון נהיגה בר תוקף אשר צולם ותויק בתיקו האישי (סעיפים 4.4 ו- 4.5 לכתב ההגנה). עמדת קרנית היא כי מקום בו אישרה אריאל כי כך צריך היה לנהוג וטענה כי עשתה כן והוברר כי אין זו תמונת המצב העובדתית היא אינה יכולה להעלות טענות הגנה אחרות שלא טענה אותן בכתב ההגנה.

31.
לחילופין היא מבקשת לקבוע כי הימנעות אריאל מבדיקת רשיון הנהיגה בעת שרכשה את פעילותה של סיגנלור ושכרה את שירותי העובדים בסיגנלור מקימה עליה חבות לשאת בנזק שנגרם לה בשל נהיגתו של אשרף ללא רשיון נהיגה. בהקשר זה עמדת קרנית היא כי אריאל לא פעלה כנדרש כאשר לא בדקה כלל את רשיונות הנהיגה והסתפקה בכך שאלו צולמו בעבר על ידי סיגנלור ואף אם ניתן להניח כי אריאל ביקשה לקבל את הרשיון אך אשרף הציג לה רק צילום שלו ולא את המקור – היה עליה לחשוד שמשהו אינו תקין ולבקש לבדוק את המקור. חשד זה היה אמור להתגבר אם אמנם ראה דגני את צילום הרשיון בהינתן כי תוקפו של הרשיון אמור להסתיים זמן קצר לאחר מועד הבדיקה אף לשיטתו של דגני.

32.
בפן המשפטי מפנה קרנית לפסיקה שלפיה אין די בבדיקה מינימאלית ועל אריאל הוטל הנטל לבדוק קיומו של רשיון בטרם מתן האפשרות לאשרף לנהוג על המשאית.

33.
אריאל ערה לכך שמלכתחילה טענה כי בדקה את הרשיון והיא מסכימה כי לכל היותר קיבלה צילום של הרשיון. בהיבט הדיוני היא טוענת כי אין די בכך שהדבר לא נטען מלכתחילה בכתב ההגנה ונמצא לאחר שמיעת הראיות בכדי להביא לקבלת עמדת קרנית. באשר לטענותיה לגופן היא סבורה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה – עבודתו של אשרף לא הייתה נהיגה אלא לכל היותר נהג לעיתים רחוקות והמצב החריג שבו מדובר בחברה אחת הרוכשת פעילות של חברה אחרת – אין ללמוד על אשם מצדה כמתירת השימוש במשאית. הבדיקה שנעשתה, לדעתה של אריאל, היא בנסיבות העניין מספקת והיא סבורה כי די היה בהסתמכות על בדיקתו של יגאל בירי, הממונה הישיר על התובע בסיגנלור, בדבר קיומו של רשיון נהיגה.

34.
במחלוקת שנפלה בין קרנית לאריאל, מקובלת עלי עמדתה של קרנית מטעמיה.

35.
משצמצמה אריאל בכתב ההגנה את טענת ההגנה שלה לכך שערכה בדיקה לרשיון ונמצא כי אין לקבל את טענתה, היה די בכך להביא לקבלת ההודעה לצד שלישי.

36.
למעלה מן הצורך אציין כי מסקנה זו מתחייבת לא רק מהטעם הדיוני אלא גם מהטעם המהותי. זכות חזרה של קרנית כלפי מתיר השימוש ברכב
אינה מוחלטת והיא מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש 'היתה נגועה באשם' (ר' רע"א 2853/96
קרנית נ' דחבור ג'מאל פרח, פ"ד נג (1) 680 (1999), (להלן: "פרח"); ע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יהושע צורדקר, (פורסם במאגרים, 18.1.07) (להלן: "צורדקר")).
אשם זה מתבטא בידיעה, בפזיזות, בעצימת עינייים או למצער ברשלנות. השאלה אותה יש לבדוק היא אם מתיר השימוש ידע או צריך היה לדעת על כך שהנהג לא היה מבוטח והאם בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה 'ישנו אשם באופן שבו פעל מתיר השימוש ברכב או שמא פעל באופן סביר'. בנוסף נקבע שאין מדובר ב'סטנדרט זהירות שהוא יחסית נמוך' וכן כי אין לקבל את הטענה שכל שנדרש ממתיר השימוש הוא 'שלא לשבת בחיבוק ידיים ולערוך בדיקה מינמאלית בדבר קיומו של רשיון נהיגה' (רע"א 3221/09
יצחק רוזנברג נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
(פורסם במאגרים, 21.7.10), (להלן: "רוזנברג").

37.
חובתו של מעביד לבצע בדיקה כזו לעובדיו נדונה ברע"א 1570/00 חסן שוויק נ' קרנית (פורסם במאגרים, 7.8.00). באותו מקרה נפגע המבקש בתאונת דרכים, בשעה שנסע במשאית השייכת לו, כאשר אחיו, שהועסק כנהג ונהג במשאית – עשה כן ללא רשיון נהיגה מתאים לנהיגת המשאית. בית המשפט מצא כי 'המבקש לא נקט בצעדים מתבקשים כדי לברר אם לאחיו, אותו העסיק כנהג המשאית שלו דרך קבע, יש רישיון מתאים לנהוג באותה משאית. כאדם וכמעביד סביר, צפוי היה שיברר זאת, ומשלא עשה הוא אינו זכאי לפיצוי'.

38.
בהינתן התשתית העובדתית שקבעתי והיא כי אינני מקבל את גרסת אריאל לקיום ראיון נוסף בעת קליטת העובדים לעבודה בחברה ובוודאי לא כי הוצג לאריאל רשיון נהיגה באותו שלב או אף צילום שלו המסקנה היא לדעתי ברורה. אריאל קיבלה לשורותיה את עובדי סיגנלור ובהם אשרף, לא ערכה כל בדיקה כי ברשותם רשיון נהיגה ולכל היותר הסתמכה על בדיקה שנערכה שנים קודם על ידי סיגנלור.
התנהלות כזו אינה מקיימת את סטנדרט הזהירות הנדרש ממעסיק המוסר לעובד רכב שבבעלותו ומתיר לו את השימוש בו.

39.
אף אם ההנחה העובדתית הייתה שונה – דהיינו כי אריאל כן ביקשה לבדוק את רשיונות הנהיגה הרי שהוברר כי כל שהוצג לאריאל היה צילום של רשיון נהיגה ולא הרשיון עצמו וגם הצילום הציג, נכון לאותו זמן, רשיון שתוקפו עומד לפוג בתוך ימים. בכך אין די. על המעסיק המאפשר לעובדיו לנהוג לוודא כי ברשותם רישיון בר תוקף ועליו לוודא כי מוצג לו הרשיון עצמו.
הוא אינו יכול להסתפק בצילום ובצילום של רשיון שתוקפו עומד לפוג ללא בדיקה נאותה ובכך דומים הדברים לקביעה שנעשתה בעניין רוזנברג בעניין טיב הבדיקה שיש לערוך בטרם התרת השימוש ברכב.

40.
משהגעתי למסקנה זו איני נדרש להכרעה האם מוטל על המעביד הנטל לבדוק בכל פעם שנמסר לו רשיון על ידי עובד כי הרשיון חודש במועד החידוש כפי שטענה קרנית.


היחסים בין אשרף לבין אריאל

41.
אריאל הגישה הודעה לצד רביעי כנגד אשרף. נוכח תיאור התנהגותו של אשרף כפי שנעשה לעיל יש לחייב את אשרף להחזיר לאריאל כל סכום שאותו תשלם מכוח

פסק דין
זה וכן את הוצאות המשפט של אריאל. הוברר כי אשרף הונה למעשה את אריאל כשהסתיר ממנו כי רשיון הנהיגה שלו נשלל ואין ברשותו רשיון ודי בכך כדי להביא למסקנה המטילה עליו את חובת ההשבה מכוח ההודעה לצד רביעי.


הסכום שבו חבים אריאל ואשרף כלפי קרנית

42.
קרנית שילמה לתובע סכום של 1,200,000 ₪ (בכפוף להוראת הסכם הפשרה בנוגע להקפאת חלק מהסכום). בנוסף ובהתאם להצהרת בא כוחה שילמה שכר טרחת עורך דין בסכום של 43,251 ₪ וכן נשאה בהוצאות עבור המומחים הרפואיים (6,063 ₪ ביום 17.4.07; 2,599 ₪ ביום 14.8.08). עוד שילמה קרנית אגרה בשל הגשת ההודעה לצד שלישי בסכום של 591 ₪.


סיכום

43.
אני מחייב את אריאל
ואת אשרף, יחד ולחוד, לשלם לקרנית את מלוא הסכום ששילמה לתובע בפועל (ככל שהסכום המוקפא לא שולם עדיין תחול הקפאה מקבילה גם של סכום זה בחיוב הצדדים השלישיים) וכן את כל הוצאותיה בניהול התובענה בהתאם לפירוט שלעיל כאשר יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק לכל אחד מהמרכיבים בהתאם למועד תשלומו בפועל על ידי קרנית.
עוד ישאו אריאל ואשרף בשכר טרחת עורך דין בהודעה לצד שלישי
בסכום 50,000 ₪.
קרנית תמציא נוסח פסיקתא לחתימה. אני מאשר את העיקול שהוטל לבקשת קרנית כנגד אשרף.

44.
אני מחייב את אשרף לשפות את אריאל עבור כל סכום שאותו תשלם לקרנית מכוח

פסק דין
זה.
אשרף ישא בשכר טרחת עורך הדין של אריאל בסכום של 50,000 ₪.

ניתן היום,
ח' כסלו תשע"ב, 04 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4391/06 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אשרף דעיס, אריאל וימזור בקרת תנועה וחניה בע"מ, אשרף רעיס (פורסם ב-ֽ 04/12/2011)