פסקי דין על עוף טנא מפעלי בשר בע"מ | פסקי דין על עוף טנא תעשיות (1991) | פסקי דין על עוזי מחלב | פסקי דין על אבנר כליפה ואח' |

2900-05/08 א     11/12/2011




א 2900-05/08 עוף טנא מפעלי בשר בע"מ נ' עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ, עוזי מחלב, אבנר כליפה ואח'





בפני

כב' השופט יעקב שינמן
התובעת

עוף טנא מפעלי בשר בע"מ


נגד
הנתבעים

1.עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ

2.עוזי מחלב

3.אבנר כליפה
4.עוף טנא (שיווק) בע"מ
פסק דין
לפניי תובענה על סך 4,000,000 ₪, שעניינה טענת התובעת כי זכויותיה הקנייניות והחוזיות של התובעת הופרו ע"י הנתבעים.

1. כללי
התובעת, חברת עוף טנא מפעלי בשר בע"מ
(להלן: "התובעת" או "חברת עוף טנא"), הינה חברה מאוגדת משנת 1972. עד לשנת 1991 עסקה חברת עוף טנא בשחיטת עופות, ייצור, שיווק, הפצה ומכירה של בשר עופות. בשנת 1991 החלה החברה להשכיר את מפעלה הממוקם באזור התעשייה בחדרה (להלן : "המפעל" או "המפעל בחדרה") לצורך שחיטת עופות, כך שלמעשה החל משנת 1991 לא פעלה עוד חברת עוף טנא בתחום שחיטת העופות ועיבודם כלל.

הנתבעת 1, חברת עוף עוז תעשיות (1991) בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "חברת עוף עוז") הינה חברה ציבורית, העוסקת בגידול, שחיטה ושיווק של עופות, תחת שמות שונים עבור מוצריה, לרבות: "עוף הבירה", "עוף קור", "עוף עוז" ו"עוף טנא".

הנתבע 2, מר עוזי מחלב
(להלן: "מר מחלב" או "הנתבע 2") והנתבע 3 מר אבנר כליפה (להלן: "מר כליפה" או "הנתבע 3"), הינם מנהליה של הנתבעת 1, והינם חתומים כערבים אישית להתחייבויותיה של הנתבעת 1, במסגרת ההסכמים עם התובעת.
(להלן יקראו הנתבעים 1- 3 "הנתבעים").

הנתבעת 4, עוף טנא (שיווק) בע"מ, הינה חברה בבעלות הנתבעים 2 ו-3, אשר חדלה מלפעול כבר בשנת 1996, ואינה צד להסכם שבין הנתבעת 1 לבין התובעת.

ביום 28.8.1991, חתמו התובעת והנתבעים על הסכם להשכרת מפעל התובעת שבחדרה (להלן: "הסכם 1991").
ביום 31.10.91, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף להשכרת שטח נוסף שבבעלות התובעת הגובל עם השטח עליו ממוקם המפעל.
החל מחתימת הסכם 1991 ועד להגשת התביעה, היינו במשך תקופה של כ-17 שנים, אופיינו היחסים בין הצדדים כיחסים טובים אשר התנהלו על מי מנוחות. הצדדים אף האריכו מעת לעת את חוזי השכירות, כאשר חוזי השכירות האחרונים נחתמו ביום 26.12.05 (להלן: "הסכם 2005").

בחודש דצמבר 2002, החלו הנתבעים לשווק מוצרי בשר תחת השם "עוף טנא" (להלן: "סימן המסחר" או "עוף טנא" או "המותג"), ממפעל "עוף קור" שבנגב (להלן: "המפעל שבנגב").
התובעת גילתה מידע זה לטענתה בשנת 2005, בטרם החתימה על הסכם 2005.

חרף גילוי זה, לא פנתה התובעת אל הנתבעים בפני
יה ו/או דרישה ו/או בקשה כלשהי, בין שבעל פה ובין שבכתב והצדדים החליטו להמשיך את ההתקשרות החוזית שביניהם, וביום 26.12.05, כאמור, חתמו על הסכם 2005.

ההסכמים משנת 1991 ו 2005 כללו סעיפים דומים, אשר מפאת חשיבותם, יצוטטו במלואם להלן:

סעיף 18(א) להסכם , 1991, קבע כי:
עוף טנא מתחייבת לאפשר לשוכר להשתמש בשמה ובשם המותג שלה בכל הקשור במכירת העופות שישחטו ו/או יעובדו במפעל. (הדגשה שלי י.ש). (להלן: "סעיף 18(א) להסכם 1991").

סעיף 40 להסכם 2005, קבע כי:
עוף טנא מאשרת בחתימתה על הסכם זה את מתן רשותה לשוכר להשתמש בשם המותג "טנא" אך זאת רק בכל הקשור במכירת העופות שישחטו ו/או יעובדו במפעל וכל עוד הסכם זה בתוקף. הרשאה זו הינה לשוכר בלבד ואינה ניתנת להעברה" (הדגשה שלי י.ש). (להלן: "סעיף 40 להסכם 2005").

סעיף 2 לסעיף ההגדרות בהסכם 2005 מגדיר מהו "המפעל":
"המפעל- בניין המפעל הנמצא על המקרקעין ובכלל זה כל המחובר לו בחיבור של קבע".
"המקרקעין- זכויות עוף טנא במקרקעין להלן:
(1)גוש 10014, חלקה 122...
(2) גוש 10014, חלקה 123..."

היינו, הסכמת הצדדים בהתאם לחוזים הכתובים בדבר השימוש בשם המותג "עוף טנא" ניתנה ביחס לעופות אשר ישחטו ו/או יעובדו במפעל בחדרה, והטענה העיקרית של התובעת בתובענה זו, הינה כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית תניה זו, משנת 2002, עת עשו שימוש במותג "עוף טנא", בעופות אשר שווקו ממפעלם בנגב.

ביום 23.12.03, היינו 12 שנים לאחר שחדלה התובעת לעסוק בענף בשר העופות, הגישה התובעת בקשה לרישום סימן המסחר "עוף טנא (מעוצב)- עוף טנא מפעלי בשר בע"מ
" אשר אושרה ביום 6.3.05, (תשעה חודשים בטרם החתימה על הסכם 2005), ונרשמה כסימן מסחר מס' 169322, עובדה אשר לא הובאה לידיעת הנתבעים.

ביום 31.10.06, הגישו הנתבעים בקשה לרישום הסימן "עוף טנא", כסימן מסחרם, בעיצוב שונה מעיצוב סימן המסחר של התובעת (מס' 194938).

ביום 14.5.08, ללא כל התראה כלשהי, הגישה התובעת תובענה זו, על סך של 4,000,000 ₪, שהוגדרה כ: "חוזית, קניין רוחני, נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט" אשר במסגרתה הודיעה התובעת לנתבעים, כי היא מבטלת את הסכם 2005.

עם הגשת תביעה זו, חדלו הנתבעים מלעשות שימוש במותג "עוף טנא" ועברו לעשות שימוש במותג "עוף עוז". כמו-כן יזמו הנתבעים הליך בפני
רשם הפטנטים, אשר הביא לכך שביום 20.2.11 נמחק סימן מסחר 169322 (סימן המסחר הרשום של התובעת).

חרף העובדה כי בתביעת התובעת מועלות עילות תביעה רבות וטענות למכביר (10 עילות תביעה שונות), סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב מחד גיסא סביב כשירות פעולות הנתבעים באשר לשימושם בשם המותג "עוף טנא" בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל שבנגב ובאשר לעצם הגשת הבקשה לרישום סימן "עוף טנא" מס' 194938, ומאידך גיסא נסוב סביב השאלה- האם היתה רשאית התובעת לבטל את הסכם 2005 כפי שעשתה, במסגרת התובענה דנא?

2. עדים ועדויות
מטעם התובעים הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר אהרון אבל- מורשה חתימה בחברת עוף טנא (להלן: "מר אבל").
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של: מר עוזי מחלב
- מנכ"ל חברת עוף עוז והנתבע 2 בתובענה. מר חיים דייג- חשב חברת עוף עוז (להלן: "מר דייג"). מר ישקה חדש- מנהל השיווק של חברת עוף עוז (להלן: "מר חדש").
ביום 14.2.11, נחקר בחקירה נגדית עד התביעה: מר אהרון אבל ועדי ההגנה: מר עוזי מחלב
, מר חיים דייג ומר ישקה חדש.
כל הפנייה לפרוטוקול הדיון משמע, פרוטוקול הדיון של יום 14.2.11.

3. דיון

בטרם אדון בתובענה לגופה, אעיר כי התובעת אינה פעילה בענף בשר העופות מזה שני עשורים והסכמי השכירות כמו גם התנהגות הצדדים עד להגשת התביעה מלמדים כי כוונת הצדדים הייתה להתקשר בהסכם בקשר להשכרת המפעל והשטח הצמוד לו, והשימוש בשם "טנא" היה עניין נלווה ושולי בלבד. לתובעת ממילא לא נגרם כל נזק, ויתרה מכך, התובעת בעצמה מודה כי השימוש שעשו הנתבעים במותג בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בדרום, לא הפריע לה ואף היה בו כדי להיטיב עימה (כדברי מר אבל: "לא הפריע לנו אישית, כי אנחנו הרי לא מוכרים בשוק... היינו מודעים לכך שהשימוש בעוף קור מחזק ומעלה את שוויו של הנכס". עמ' 15 שורות 10 ו-27 לפרוטקול). ודי היה בעדות זו על מנת לדחות תביעה זו בכלל ובפרט טענות התובעת בסיכומיה כי השימוש במותג עוף טנא ע"י הנתבעים גרם לתובעת "תדהמה", "עוגמת נפש רבה" וכי הנתבעים השתלטו על המותג "השתלטות מחתרתית" ואילו התובעת נהגה ב "אצילות נפש" עת הסכימה להאריך תקופת השכירות.

4. הפלוגתא הראשונה הנדרשת להכרעה הינה: האם הפרו הנתבעים את סימן המסחר "עוף טנא" עת עשו שימוש במוצרים ששווקו מהמפעל בנגב?

4.1. לעניין זה טענה התובעת, כי המותג "עוף טנא" הינו שם דבר בקרב המגזר החרדי, וכי במהלך 20 השנים בהן עסקה בענף בשר העופות, השקיעה משאבים רבים בפרסום וקידום המותג, מה שהפך אותו לסימן מסחר מוכר היטב כמשמעותו בדין, עובדה המקימה לה זכות קניינית לשימוש ייחודי מרחיב הן מכוח סעיף 46 והן מכוח סעיף 46א לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972, (להלן: "פקודת סימני המסחר"), לתקופה שמשנת 1972 ועד ליום הגשת התביעה. משכך, השימוש שעשו הנתבעים בסימן מסחר זה ללא רשותה ו/או הרשאתה ו/או רישיון, ובניגוד לתניות המפורשות של הסכם 2005, הינו שימוש אסור בסימן מסחר רשום וסימן מסחר מוכר היטב.
עוד נטען, כי הנתבעים הפרו את סימנה הרשום בכך שללא רשות ו/או הרשאה ו/או רישיון הגישו ביום 31.10.06, לרשם סימני המסחר, בקשה מפרה לרישום הסימן "עוף טנא" מעוצב מס' 194938.

4.2. מנגד נטען ע"י הנתבעים, כי נכון למועד הסכם 1991 לא היה בידי התובעת סימן מסחר רשום, ולמעשה גם בתקופה בה נרשם המותג "עוף טנא" כסימן מסחר רשום של התובעת, התובעת לא יידעה את הנתבעים על כך, ואף לא רשמה את הנתבעת 1 כברת רשות בפנקס סימני המסחר לגבי הסימן.
כמו-כן נטען, כי החל משנת 1993, לאחר שהסתיים מלאי המוצרים שרכשו הנתבעים מהתובעת, השתמשו הנתבעים בשם "עוף טנא" אולם בעיצוב שונה מזה של התובעת, ולמעשה ממועד זה לא עשו עוד שימוש בסימן של התובעת בעיצובו המקורי.
בנוסף נטען, כי בענף העופות אין ערך כלכלי למיתוג (וממילא לא הוכיחה התובעת שקיים ערך כזה), שכן מדובר במוצרי צריכה בסיסיים ורוב המוצרים נמכרים כשהם במצב מצונן, הנמכר בתפזורת בקצביה ללא מיתוג וללא זהות.
התובעת, אשר הדירה רגליה מענף בשר העופות מזה שני עשורים, ממילא לא הוכיחה כי היא בעלת מוניטין בענף, ולפיכך גם טענתה בדבר הפרת סימן מסחר מוכר היטב, דינה להידחות.

4.3. הכרעה- לעניין הפרת סימן המסחר.
כאמור, התובעת עסקה בענף בשר העופות בין השנים 1972-1991 תחת השם "עוף טנא", כאשר החל משנת 1991, חדלה מלפעול בענף זה כליל, והחלה להשכיר את מפעלה והשטח הצמוד לו לנתבעים. התובעת אפשרה לנתבעים לעשות שימוש בשם המותג "עוף טנא", ולמעשה מאז הסכם 1991 ועד למועד הגשת התביעה (במשך 17 שנים), עשו הנתבעים שימוש בשם "עוף טנא". בסוף שנת 2002 החלו הנתבעים לעשות שימוש בשם "עוף טנא" גם בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל שבנגב ללא רשות כתובה של התובעת.
השם "עוף טנא" נרשם כסימן רשום לראשונה רק ביום 6.3.05 (הבקשה הוגשה בשנת 2003 ותוקף הסימן חל רטרואקטיבית החל ממועד זה).
ביום 20.2.11, הורה רשם הפטנטים על מחיקת סימן המסחר הנ"ל מפאת חוסר שימוש, ולפיכך נכון להיום השם "עוף טנא" אינו רשום כסימן המסחר של התובעת.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לא הייתה כל הפרת סימן מסחר "עוף טנא" ע"י הנתבעים, עת עשו בו שימוש במוצרים ששיווקו מהמפעל בנגב, ובמה דברים אמורים?
סעיפים 46 (א) ו-46א לפקודת סימני המסחר, קובעים, כי:
"46.(א) רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס".
מיום 7.7.2010
תיקון מס' 7
ס"ח תש"ע מס' 2246 מיום 7.7.2010 עמ' 563 (ה"ח 477)
(ב) היו כמה בני אדם רשומים כבעלים של סימני מסחר זהים, או זהים בעיקרם, לגבי טובין זהים, יהיו זכויותיו של כל אחד מהם כאילו היה הבעל הרשום היחיד של הסימן, אך לא יזכה הרישום איש מהם לעומת רעהו לשימוש ייחודי בסימן המסחר אלא במידה שהרשם או בית המשפט העליון בית משפט מחוזי קבעו לכל אחד את זכויותיו." 46 א. סימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן לענין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל או לענין טובין מאותו הגדר".
לפיכך, יש ליתן מענה לשתי שאלות בענייננו:
א. האם הסימן "עוף טנא" מהווה "סימן מסחר מוכר היטב", ומשכך השימוש שעשו הנתבעים בשם "עוף טנא" בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בדרום הינו בבחינת שימוש מפר?

ב. האם משנרשם הסימן "עוף טנא" כסימן המסחר של התובעת, השימוש שעשו הנתבעים בסימן בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בנגב, הינו בבחינת שימוש מפר?

אני סבור כי יש להשיב לשתי שאלות אלה בשלילה, והכל כפי שיפורט להלן:
סעיף 1 לפקודת סימני המסחר מגדיר "סימן מסחר" ו"סימן מסחר מוכר היטב":
"סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם;
"סימן מסחר מוכר היטב" - סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק".

הסימן "עוף טנא" אכן היה סימנה של התובעת בשנות פעילותה (כאמור בין השנים 1972-1991), אולם אין חולק כי החל משנת 1991 לא פעלה עוד התובעת בענף בשר העופות וכל פעילותה התמצה בהשכרת המפעל בחדרה והשטח הצמוד לו לנתבעים.

על מנת שסימן כלשהו יחשב כסימן מסחר הוא צריך להיות "מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם". (ההדגשה שלי י.ש). כאמור, התובעת חדלה עוד בשנת 1991 כל פעילות תחת הסימן "עוף טנא" והקשר היחיד שלה לסימן זה, הוא בכך שהיא אפשרה לנתבעים לעשות שימוש בסימן זה.

כמו-כן, על מנת לקבוע כי מדובר ב"סימן מסחר מוכר היטב" יש לקחת בחשבון בין השאר את "המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק". ההלכה הפסוקה פתחה קריטריונים נוספים לבחינת השאלה האם מדובר בסימן מסחר מוכר היטב: מידת ההכרה של הסימן; מידת והקיף השימוש בו; מידת היקף ומשך הפרסום שניתן לו; מידת הערך המסחרי המיוחס לו וכד'.

אף אם הייתי מקבל את גרסת התובעת, שלא הוכחה כלל ועיקר, לפיה הושקעו משאבים רבים ונעשו מאמצים רבים בין השנים 1972-1991 וכי נכון לאותה התקופה, היה סימן המסחר, מוכר בחוגים הרלבנטיים, עדיין אין לומר כי בחלוף השנים הרבות (כמעט שני עשורים), עדיין מדובר בסימן מוכר בחוגי הציבור הרלוונטיים ובוודאי לא כתוצאה ממאמצי השיווק של התובעת.

וכך מעיד לעניין זה מר אבל בחקירתו הנגדית:
"ש: אני מדבר על עופות ולא נייר מכתבים. דוגמא למסע פרסום, אריזה, משהו שקשרו לשיווק המוצרים עצמם. כן או לא?
ת: במשך 17 שנה לא משווקים עופות.
ש: ובתקופה ששווקתם נותר לך השתמשתם?
ת: אם נשאר לי שקית? לא. זה היה מזמן. לא טרחנו לשמור את זה.
ש: היו לכם מסעי פרסום בזמן השיווק?
ת: כן. בעיתונים.
ש: אין לך מודעה?
ת: אני לא שומר מסמכים יותר מ- 7 שנים.
ש: ניסיתם לקראת התביעה לאתר?
ת: אנחנו יודעים שאין.
ש: (בית המשפט): למה אין? בבית אריאלה למשל?
ת: לא ניסיתם כי הנחנו מראש שאין". (ראו: עמ' 17 שורות 14- 26, לפרוטוקול).
משנמענה התובעת מלהציג אסמכתאות לפרסומים או מאמצי שיווק של מוצריה תחת הסימן "עוף טנא" (שלא היו בידיה), היא כשלה בהוכחת טענתה כי השקיעה בשיווק וקידום המותג לאחר שנת 1991, ובהוכחה כי לסימן "עוף טנא" מוניטין וחוג לקוחות המכיר את המותג.

התובעת המציאה עם הגשת סיכומיה כתבה מיום 6.3.11, שכותרתה "דווקא לפני פסח: עובדי "עוף טנא" בחדרה חרדים לעתידם"- ובכך ניסתה לבסס טענתה כי כיום שלוש שנים לאחר הפסקת הנתבעים את השימוש במותג "עוף טנא", המותג טבוע בתודעת הציבור ומיוחס למשחטה המצויה בחדרה בפרט, היינו המותג "עוף טנא" הינו מותג בעל מוניטין רב שכן חרף הפסקת הנתבעים את השימוש בסימן זה למן שנת 2008, הרי שהמותג "חי" אף בשנת 2011.
כתבה זו, אין בה כדי לשנות מקביעתי, שהריי, אין חולק כי נעשה שימוש במותג "עוף טנא" עד שנת 2008, והמפעל בחדרה היה מזוהה עד אז כמפעל המשווק מוצרים תחת השם "עוף טנא", ואין ולא היה בידי הנתבעים כל שליטה על כתבה כזו או אחרת המתפרסמת בעיתון כזה או אחר, עצם הפסקת הנתבעים בשימוש המותג, עם הגשת התובענה, מהווה לטעמי תום לב ברף הגבוה ביותר ומעידה כאלף עדים כי לנתבעים לא היה ואין כל עניין להפר את ההסכם באשר לאיסור השימוש במותג.

4.3. המיתוג בענף העופות.
נוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור, איני נדרש לשאלת חשיבות המיתוג בענף העופות, טענה אשר הועלתה ע"י הנתבעים, ואף אם הייתי נדרש לה, הגעתי למסקנה לא הוכח ע"י התובעת, כי יש חשיבות למיתוג שכזה בנסיבותיו של המקרה שלפני.
כאמור, טענו הנתבעים, כי בשוק הרלוונטי- שוק השחיטה, העיבוד והמכירה של עופות, אין ערך למיתוג, שהריי מדובר במוצרי צריכה בסיסיים וכי רוב המוצרים נמכרים שהם במצב מצונן, הנמכר בתפזורת בקצביה ללא מיתוג וללא זהות.
לעניין זה העיד מר חדש, הבקיא בתחום השיווק מזה 30 שנה, כי:
"אנחנו משווקים כ- 75% בערך מוצרים טריים שהם בלי זהות, מוצרים ממותגים הם לא ממותגים בכלל ויוצאים בתפזורת בלי מיתוג, יש סימון על הקרטון וזהו. כשזה מגיע ללקוח או לתעשיה, הוא נשפך וזהותו נעלמת. יש מעט קפואים בשקיות וזה כבר זעיר ביותר ופסה. זה כמעט נעלם" (עמוד 27 שורות 9-12 לפרוטוקול).
ובשל חוסר זהות המוצרים, אף מגיעות תלונות שלא במקומן, וכך הוא מעיד לעניין זה:
"...אני מגיע למקומות שאני מקבל תלונה וזה לא שייך בכלל. אי אפשר לזהות. לא יכולים לזהות" (עמוד 28 שורות 27-28 לפרוטוקול).
חשב הנתבעים, מר דייג, העיד כי לאחר שביצעה הנתבעת במאי 2008 את השינוי בשם המותג השינוי בשם לא גרם לכלום "נתתי פה נתונים כמותיים לתקופות מסוימות של השנה...שינוי השם לא גרם לשום דבר דרמטי מבחינת המכירות שלנו" (עמוד 20 שורות 26-30).

מעדותו של הנתבע 2, שלא נסתרה עולה, כי להסכם 1991 הוכנס מלכתחילה כל נושא השימוש בשם התובעת מאחר והנתבעת רכשה מאת התובעת מלאי אריזות אשר נשא שם זה והשתמשה בו. שינוי שם הנתבעת 1 והנתבעת 4 מלכתחילה, בשנת 1993, היה למטרות תשקיף החברה שבמועד זה הפכה ציבורית ולצורך יצירת אחידות עסקית.
מהעדויות שהובאו לפני עולה כי בענף העופות הפרטיים, הפרטים החשובים אותם מציינים לגבי העוף, הם פרטים הנוגעים לכשרות, פיקוח וטרינרי וכדומה (ראו לעניין זה סעיפים 10,12, ו 40 לתצהיר מר מחלב) ולא המותג.
מר מחלב העיד כי: "במדינת ישראל מייצרים 440,000 טון עופות חיים ושוחטים ב- 50 משחטות. כל העופות במדינת ישראל נמכרים ונאכלים על ידי האנשים...מה שמעודד צריכה זה מחיר העוף..." (עמוד 34 שורות 26-28 לפרוטוקול).
מר אבל בעדותו אף חיזק את טענת הנתבעים כי ככל שיש ערך למיתוג בשוק העופות הוא רלוונטי רק בכל הנוגע לכשרות, פיקוח וטרינרי וכדומה, וכך הוא מעיד אפילו לגבי עצמו כקונה פוטנציאלי:
"ש. האם יצא לך לעשות קניות של עופות?
ת. אישית אני לא קונה עופות, כי אני אוכל כשר למהדרין. לכן לא קונה בסופר..." (ראה עמוד 18 שורות 17-18 לפרוטוקול).
התובעת הציגה כתבה שכותרתה "תהליך מיתוג מחדש ב"מילועוף", מוצג ת/2, כחיזוק לטענתה לפיה יש ערך למיתוג בשוק העופות, אלא שבכתבה זו אין אלא לתמוך דווקא בעמדת הנתבעים, שכן, נכתב בה, כי:
"...התברר, כי הצרכן הפרטי לא היה חשוף מספיק לערכיו, ולכן גם הצרכן לא בידל את "מילועוף" כמותג מוביל. במסגרת ההחלטה על המיתוג מחדש, התקיים בחברה תהליך מקדים של אבחון, אשר בוצע בידי חברת "נתיב יועצים". התהליך כלל סקר צרכנים ממוקד במטרה לקבל מידע על ההיכרות עם "מילועוף" ועל הציפיות מחברה המוכרת מוצר לא ממותג. זאת להבין כיצד למתג מוצר שהוא בעצם מוצר צריכה. יצירת בידול במוצר מסוג זה היא קשה, שכן רוב העופות הנמכרים בקצביה מאבדים את זהותם". (הדגשה שלי י.ש).

מהמקובץ עולה, כי בשוק העופות לא הוכח כי ניתן לייחס למיתוג כזה או אחר, יתרון שיווקי או נכס באמצעותו ניתן למכור עופות עופות.

4.4. האם למותג "עוף טנא" ערך כלכלי?
לא הוכח לי כי למותג "עוף טנא" ערך כלכלי ממשי וניתן לומר כי ההפך הוכח. מחומר הראייתי שלפניי, עולה כי לא רק שהתובעת עצמה לא טרחה כלל לעגן באף הסכם איתו התקשרה עם הנתבעים, את ערכו הכלכלי של השימוש בסימן "עוף טנא", אלא שאף לא טרחה במשך כ 30 שנה לרשום את המותג "עוף טנא" כסימן מסחר, ויתר על כן, כאשר השתמשה בו הסתבכה בקשיים כלכליים, וכך מעיד בעניין זה מר אבל:
"ש. ההסכם הראשון נעשה ב- 91, נכון הוא נעשה כי לא הצלחתם בשוק.
ת. הוא נעשה כי נקלענו לקשיים כלכליים בגלל הפסקת הסובסידיות באותו זמן בענף ולא יכולנו להרוויח במשחטה..." (ראו עמוד 18 שורות 24-26 לפרוטוקול).
היינו, הנתבעים קיבלו לידיהם את המותג "עוף טנא", בשנת 1991, לא רק כסימן מסחר שאינו רשום, אלא כמותג שאינו רווחי כלל לבעליו עד שבעליו נאלצו להעבירו לבעלים אחרים על מנת לצאת מהקשיים הכלכליים. לאחר כ 12 שנה עת ראתה התובעת "כי טוב", המפעל שבבעלות הנתבעים מצליח להחזיק מעמד, והמותג עוף טנא השיא רווח לנתבעים, נזכרה היא לרשום את סימן המסחר "עוף טנא" על שמה וזאת אף שאינה עוסקת בשיווק מוצרי עוף ואינה מתכוונת לעשות כן, והלכה למעשה לא רק שלא קבעה בהסכם 2005 כל ערך כלכלי לשימוש בסימן "עוף טנא" אלא גם לא עשתה כן לאחר שהנתבעים חדלו מלהשתמש במותג זה ו/או לא מצאה לנכון להציע לעוסק אחר את השימוש במותג זה ו/או למסחר מותג זה.

היינו, נושא ה"טיפול" בסוגיית ה"הפרה" בגין שימוש במותג "עוף טנא" בדרך של תשלום נפרד כלל לא עלה על הפרק אצל התובעת, ואף בהסכם 2005, למרות שסימן התובעת כבר נרשם בפנקס סימני המסחר, לא מצאה לנכון התובעת להסדיר בגינו רשיון או דמי שימוש נפרדים. התנהלות זו רק מחזקת את המסקנה לפיה בזמן אמת, אף לגישתה של התובעת עצמה לא היה כלל ערך כלכלי ממשי למותג "עוף טנא".

באשר לתקופה שבין 6.3.05 ועד ליום הגשת התביעה, תקופה בה היה הסימן "עוף טנא" סימן רשום, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא עשו שימוש מפר בסימן המסחר הרשום "עוף טנא", נוכח התנהגות התובעת, והכל כפי שיפורט להלן:

כאמור, התובעת, ביום 23.12.03, כ- 12 שנים לאחר שלא עשתה כל שימוש בסימן "עוף טנא", החליטה להגיש בקשה לרישום השם "עוף טנא" כסימן מסחר. הסימן נרשם בפנקסי סימני המסחר ביום 6.3.05, כ-9 חדשים בטרם החתימה על הסכם 2005.
אין חולק, כי הנתבעים כלל לא ידעו ו/או יודעו ע"י התובעת, כי הוגשה הבקשה לרישום סימן המסחר, חרף העובדה כי זמן קצר לאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם 2005.
התובעת, אשר לטענתה כבר ידעה באותה העת, כי נעשה שימוש בשם "עוף טנא" ע"י הנתבעים בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בנגב, בחרה, ממניעים שאינם ברורים לי, שלא ליידע את הנתבעים, כי הינם מפרים את סימן המסחר שלה, לא נקטה בשום פעולה והלכה למעשה פעלה כמי שעוצמת עיניה באשר להפרה הנטענת ובחוסר תום לב משווע הגישה תובענה זו ללא כל התראה מוקדמת. וכך מעיד לעניין זה מר אבל:
"ש: אמרת קודם שגילתם את דבר ההפרה, שהנתבעת עושה שימוש בשם עוף טנא גם לגבי המשחטה בדרום.
ת: כן.
ש: איך גיליתם את זה?
ת: על ידי שמועות בשוק...
ש: מתי זה קרה שנודע לך על כך?
ת: בתקופה של לפני חתימת ההסכם הקודם האחרון. לפני ההסכם של 2005 [...] ולא רצינו להכנס לעימותים משפטיים עם החברה והמתנו עם זה...
ש: לא אמרתם לו שזה מפריע לכם?
ת: לא אמרנו לו שום דבר
ש: זה הפריע לכם?
ת: לא הפריע לנו אישית, כי אנחנו הרי לא מוכרים השוק...
ש: אבל עשיתם הסכם חדש ולא אמרתם לו כלום?
ת: היועמ"ש הקודם אמר לא לעשות כלום וחיכינו לראות מה יקרה.
ש: במהלך המו"מ ב-2005 לא העליתם נושא זה כלל?
ת: לא.
...
ש: (בית המשפט): האם מבחינתך זה לא היה אפילו אינטרס שלך, כשמאדירים את המותג זה מחזק אותך?
ת: בית המשפט צודק. זה מחזקת את המותג. היינו מודעים לכך שהשימוש בעוף קור מחזק ומעלה את השוויו של הנכס.
ש: (בית המשפט): וזה שיקול שהיה לכם?
ת: לא זוכר. אבל וודאי שזה נכון". (ההדגשות בקו שלי י.ש) (ראו: עמ' 14 שורה 14 לפרוטוקול – עמ' 15 שורה 30 לפרוטוקול).

המסקנה היחידה המתבקשת מעדותו זו של מר אבל, אפוא, הינה כי השימוש שעשו הנתבעים בשם "עוף טנא" לא הפריע לתובעת כלל, שכן זו לא היתה פעילה מזה שנים רבות בשוק, ושתיקתה נבעה משיקולים כלכליים ו/או אסטרטגיים גרידא. בנסיבות אלה, לא יכולה התובעת שלוש שנים מאוחר יותר, להישמע בטענה שהנתבעים הפרו את סימנה הרשום.

4.5. תום הלב של הנתבעים.
התנהגותה זו של התובעת המתוארת לעיל אינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב בקיום חיובים.
לעומת התנהלות התובעת, התרשמתי כי התנהגותם של הנתבעים היתה כנה וכי לא היתה להם סיבה להאמין כי הם מפרים את סימנה של התובעת בין שנרשם ובין לפני שהוא נרשם.
עם הגשת התביעה הנתבעים דאגו להסיר את בקשתם לרישום סימן המסחר על שם "עוף טנא" ושינו את שם המותג שלהם ל"עוף עוז" על אתר, כפי שהעיד מר מחלב בסעיף 22 לתצהיר עדותו: "מייד לאחר הגשת התביעה, פסקה עוף עוז מיידית מלהשתמש בשם "עוף טנא", וחזרה לעשות שימוש בסימנה משכבר הימים –"עוף עוז", פעולות שיש בהן להצביע על תום-ליבם של הנתבעים.

לאור כל האמור, נדחית שלל טענות התובעת בדבר הפרת סימן המסחר שלה "עוף טנא".

5. הפלוגתא השניה הנדרשת להכרעה הינה: האם ביטול ההסכם במסגרת התובענה הינו ביטול כדין?

5.1. כאמור, הנתבעים החלו לעשות שימוש בסימן "עוף טנא" החל מדצמבר 2002 גם בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בנגב ועד למועד הגשת התביעה דנן. מתעוררת השאלה, האם ביטול ההסכם במסגרת התובענה, בוצע כדין, והאם התובעת זכאית לקבלת הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם?

5.2. לטענת התובעת, היות והנתבעים הפרו את הסכם 2005 עת שיווקו מוצרים מהמפעל בנגב תחת השם "עוף טנא" ועת הגישו בקשה לרישום סימן מסחר תוך שימוש בשם "עוף טנא", ההסכם בטל ועל הנתבעים לפצותה בפיצויים המוסכמים על סך 1,846,914 ₪.
באשר להשתהות התובעת בביטול ההסכם, טוענת התובעת כי נוכח יעוץ משפטי החליטה להמתין מלנקוט בהליכים משפטיים, וכן נוכח יחסי האמון ששררו בין הצדדים, בחרה התובעת ליתן לנתבעים זמן לתקן את הפרתם.

לטענת התובעת סעיף 46 להסכם 2005 קובע מפורשות כי הימנעות מנקיטת פעולה מצידה ו/או מתן ארכה על ידה, לא יחשבו לוויתור על זכויותיה שעל פי ההסכם, וממילא לא הוכיחו הנתבעים כי התובעת אכן ויתרה על זכויותיה אלה.
בנוסף טוענת התובעת כי בסעיף 86 לתובענה, נתנה לנתבעים ארכה בת 15 ימים לתקן את הפרתם, ע"י תשלום של 4,340,000 ₪, אולם הנתבעים סרבו לתקן הפרתם גם בתקופה זו ולפיכך גם מסיבה זו היתה רשאית לבטל את ההסכם.

5.3. לטענת הנתבעים, ביטול הסכם 2005 ע"י התובעת נעשה בניגוד לדין ובניגוד להסכמים שבין הצדדים. הסכם 2005 הגדיר מפורשות הפרות שהן יסודיות ואשר מזכות את התובעת בזכות ביטול (לאחר מתן ארכה בת 7 ימים לתיקון ההפרה) והפרות שאינן יסודיות, אשר מצריכות מתן ארכה בת 15 ימים. ולפיכך, אין חולק כי ככל שסברה התובעת כי הנתבעים מפרים את החוזה, היה עליה ליתן להם ארכה, הן מכוח הדין והן מכוח החוזה, לתקן את ההפרה הנטענת.
דא עקא שבשום שלב התובעת לא הודיעה למי מהנתבעים כי לדעתה הופר הסכם 2005, וזאת חרף העובדה כי התובעת כבר ידעה על השימוש שנעשה ע"י הנתבעים בשם "עוף טנא" בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל שבנגב, עוד בטרם החתימה על הסכם 2005. משכך, לא היתה רשאית התובעת להפעיל במפתיע ועל אתר את זכותה לביטול החוזה, ואם רצתה לממש זכות זו, היה עליה ליתן לנתבעים ארכה לקיים את הדרוש קיום.
כשנודע לתובעת כי הנתבעים מעבירים את עסקיה למתקן חדיש בשגב שלום וכתוצאה מכך היא תיוותר עם מתקן ריק ללא לקוח מתאים שישכירו, החליטה להגיש התביעה דנן ולהפתיע את הנתבעים בטענות בדבר הפרת ההסכם.

5.4. הכרעה לעניין ביטול ההסכם.

נוכח חשיבות סעיפים 40, 27, 30 ו-46 להסכם 2005, לצורך הכרעה זו, יובאו אלו במלואם:
"27. לעוף טנא הזכות לבטל השכירות נשוא הסכם זה בכל אחד מהמקרים כדלההלן:
א. בכל מקרה שהשוכר יפר או לא יקיים איזה מהתחייבויותיו שלפי סעיף 19, 17, 8, 7 לעיל ולא תיקן את ההפרה תוך 7 ימים מיום שנדרש לכך.
ב. אם השוכר לא יחזור בו מהפרת התחייבות מהתחייבויותיו האחרות שלפי הסכם זה, לאחר שנשלחה אליו התראה וניתנה לו ארכה בת 15 יום לפחות לתקן את ההפרה.

30. מוסכם בזאת כי באם השוכר יפר את ההסכם בהפרה המזכה את עוף טנא בביטול ההסכם וההסכם יבוטל ע"י עוף טנא, תהיה זכאית עוף טנא לפיצויים מוסכמים בשיעור של שווי דמי שכירות ל-12 חודש וזאת מבלי להוכיח כל נזק ומבלי שהדבר יגרע מזכותה לתבוע כל סעד ו/או תרופה אחרת מכוח הסכם זה ו/או מכוח הדין. פיצוי זה נקבע ע"י הצדדים לאחר הערכה שקולה של הנזקים שיגרמו לעוף טנא עקב ההפרה. עוף טנא תהיה רשאית לקזז הפיצויים המוסכמים הנ"ל או כל חלק מהם, בין היתר, תוך פירעון הערבות הבנקאית.

40. עוף טנא מאשרת בחתימתה על הסכם זה את מתן רשותה לשוכר להשתמש בשם המותג "טנא" אך זאת רק בכל הקשור במכירת העופות שישחטו ו/או יעובדו במפעל וכל עוד הסכם זה בתוקף. הרשאה זו הינה לשוכר בלבד ואינה ניתנת להעברה.

46. שום ויתור, ארכה, הנחה או הימנעות מפעולה, בין בכלל ובין במועדה מצד עוף טנא או השוכר לא יחשבו לוויתור על זכויות עוף טנא או השוכר על פי הסכם זה".

עפ"י הוראות סעיף 40 להסכם 2005, לכאורה נאסר על הנתבעת מלעשות שימוש בשם "עוף טנא" בקשר לשיווק העופות מהמפעל בנגב, (יובהר כי עם כניסת הסכם 2005 לתוקף, אין כל תוקף להסכמים קודמים וממילא לא להסכם 1991). גם בהנחה כי אכן על פי ההסכם הכתוב, הנתבעים היו מנועים נשאלת השאלה האם בנסיבות אלה היתה רשאית התובעת לבטל את ההסכם?
(ההנחה הינה רק לצורך דיון בשאלת זכותה של התובעת לבטל את ההסכם, שכן כאמור לעיל השימוש שעשו הנתבעים לא היה בו הפרה של זכות כלשהיא של התובעת, ולמעלה מן הצורך הם היו רשאים לעשות שימוש כזה, גם מכח הסכמת התובעים, ששינתה את החוזה בדרך של התנהגות).

אני סבור, כי גם אם סעיף 40 היה בתוקף לא היתה התובעת רשאית בנסיבות העניין לבטל את ההסכם.
ראשית, הוראות הסכם 2005 מגדירות במפורש אילו הפרות תחשבנה כהפרות יסודיות אשר תקננה לתובעת זכות ביטול. הפרה של סעיף 40 להסכם אינה נמנית על הפרות יסודיות אלה, ומשכך אינה הפרה יסודית.
עפ"י סעיף 27(ב) להסכם, הפרה שאינה יסודית מצריכה מתן ארכה בת 15 ימים לצורך תיקון ההפרה, בטרם תוכל התובעת לבטל את החוזה.

העובדה כי עד להגשת התביעה בשנת 2008, התובעת למרות שידעה במפורש או במשמע על השימוש שנעשה בשם, לא הודיעה לנתבעים על כך שהם מפרים את החוזה ו/או כי ברצונה שהפרה זו תתוקן, הינה עובדה שאינה שנויה במחלוקת, ולעניין זה ראה לעיל חקירתו של מר אבל.
לפיכך ביטול החוזה על ידי התובעת נעשה שלא כדין, וייתכן שביטול זה לכשעצמו, בדרך שנעשה, מהווה הפרה של הסכם 2005 (ראו לעניין זה: ע"א 3940/94 רונן חברה לבנין ופיתוח נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין, פ"ד נב (1) 210, עמ' 223).
לעניין זה העיד מר מחלב:
"...אם זו היתה פעולה בניגוד להסכם והיו מעירים לי הייתי מתקן אותה. אני מעסיק 1,200 אנשים, אני לא שולט בכל פעולה ופועלה, אם היו מעירים לי הייתי מתקן אותה...אף אחד לא אמר לי שום דבר. אנחנו עובדים כבר 15 שנה באמון ורק מחדשים הסכמים ללא כל שינוי" (עמ' 38 שורות 24- 26 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"הסכם עוף טנא נחתם בשנת 91. הוא נכנס למגירה ולא יצא מאז, אף אחד לא בדק ולא ראה, ואם נעשה, נעשה בתום לב..." (עמ' 41 שורות 26 – 27 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"...ואני יודע שהשם לא שייך לי ואני לא מבקש דבר שלא מגיע לי, ואם היו מעירים לי, דקה אחרי זה הייתי פוסל מהלך זה ויש לנו יחסים עם טנא של 17 שנה ועם הסכם שיווק עופות חיים יותר מסובך משכירות. לא היו לנו אף פעם ויכוחים. מה עולים על זה טרמפ? זו טעות טכנית ובטלפון אחד היה אפשר לפתור את הבעיה...." (עמ' 42 שורות 1- 5 לפרוטוקול).

עדותו של מר מחלב הייתה עדות מהימנה שלא נסתרה ואין כל ספק בעיני כי לו היתה מבקשת התובעת מהנתבעים לתקן את שהופר לטעמה, אכן היו עושים זאת על אתר.

אף הפעולות שנקטו בהם הנתבעים מעת שקיבלו את כתב התביעה, (כאמור, מחיקת הבקשה לרישום סימן המסחר בשימוש השם "עוף טנא"; שינוי שם המותג והחברה ל"עוף עוז"), מלמדות כי לו היתה מביאה התובעת לידיעת הנתבעים את דבר ההפרה, הנתבעים היו מתקנים את ההפרה על אתר.

5.5. אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה יש לראות בסעיף 86 לכתב התביעה, על פיו מבקשת התובעת כי ישולם לה סך של 4,340,000 ₪ כתיקון להפרת החוזה, משום מתן "ארכה נוספת" לתיקון ההפרה. ראשית, לא ברור לי כיצד הודעה זו מהווה "ארכה נוספת", כאשר מעולם לא ניתנה לנתבעים הודעה על קיומה של הפרה וממילא לא ניתנה ארכה לתיקון ההפרה. ומעבר לכך, דרישתה של התובעת לסכום המבוקש בגין הפרה נטענת זאת, הינה דרישה בעלמא שאינה מבוססת, הן מהבחינה משפטית והן מהבחינה עובדתית.
מן המפורסמות, צדדים לחוזה מחויבים לנהוג בתום-לב האחד כלפי רעהו. טענת התובעת לפגיעה בזכויותיה על פי החוזה, והתעשרות על חשבונה, לאחר שבמשך שנים היא "דגרה" על זכויותיה ונצרה את אשר היה על ליבה משיקולים טקטיים משפטיים (וראה לעניין זה עדותו של מר אבל), אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם דרישת תום-הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"א-1970.
כמו-כן, יש ליתן את הדעת לכך שהצדדים קבעו מפורשות כי על הפרת הסכם יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים- תרופות").
סעיף 45 להסכם קובע, כי:
"על הפרת הסכם זה יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970".
סעיף 7 לחוק החוזים-תרופות קובע כי:
"7. הזכות לביטול
(א)...
(ב) היתה הפרת החוזה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי-צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי-צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג) ...".

עולה אפוא, כי גם עפ"י חוק החוזים-תרופות היה על התובעת ליתן לנתבעים הודעה על דרישתה לתיקון ההפרה, ורק לאחר חלוף זמן סביר מתום הארכה, היתה רשאית התובעת להביא ההסכם לסיומו. ומשכך, גם מכוח הדין, לא היתה רשאית התובעת להביא ההסכם לסיומו.

5.6. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענות הצדדים באשר לשאלה האם התובעת ויתרה על זכויותיה ובכך נוצר הלכה למעשה סטאטוס קוו חדש בין הצדדים אשר אפשר לנתבעים להמשיך לשווק המוצרים תחת "עוף טנא" מהמפעל שבדרום, חרף הוראות סעיף 40 להסכם 2005. אולם, ברצוני להאיר ולהדגיש למניעת ספק, שאף אם הכרעה זו אכן היתה נדרשת, ברור מהעדויות ומהראיות שהיו לפני כי בדרך של התנהגות הסכימה התובעת שהנתבעים יעשו שימוש בשם "עוף טנא" גם לגבי פעילותם מהמפעל בדרום. לא ברור לי מה הניע את התובעת להגיש תובענה זו אך ברור היה גם ממהלך הדיון כי גם אנשי התובעת עצמם אינם חשים בנוח עם הטענות המוצגות על ידם והם לכל היותר ראו בתובענה זו דרך נוספת או "מנוף" להפיק לכיסה של התובעת "תמורה" נוספת לדמי השכירות ששולמו.

5.7. השתהותה של התובעת במימוש זכויותיה ולמצער בגילוי מורת רוחה מהשימוש שנעשה ע"י הנתבעים בשם "עוף טנא" במפעל שבנגב, אינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב, ואין בהוראה שבסעיף 46 להסכם, כדי לרפא פגם זה.
כאמור, אף אם הייתי מקבל את טענת התובעת לפיה הפרו הנתבעים את ההסכם הפרה יסודית, ממילא היה על התובעת להודיע על ביטול החוזה תוך זמן סביר מהיוודע לה על דבר ההפרה.
סעיף 8 לחוק החוזים- תרופות קובע כי:
" ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה".
לא יכול להיות חולק כי בנסיבותיו של תיק זה, הודעה על ביטול החוזה 3 שנים לאחר שנודע לתובעת על דבר ההפרה, אינה הודעה בתוך זמן סביר (בלשון המעטה).
על פי ההלכה הפסוקה, גם כאשר לא מומשה זכות הביטול בשל הפרה יסודית בתוך זמן סביר, לא פוקעת זכות הביטול, אלא שיש ליתן ארכה נוספת לתיקון ההפרה בטרם מימוש זכות הביטול. (ראה לעניין זה רע"א 8741/01 micro balanced products נ' חלאבין, תק-על 2003(1) 1142, עמ' 177.

עולה אפוא כי גם לו דובר בהפרה יסודית, לנוכח השתהותה של התובעת לא היתה רשאית האחרונה לבטל את החוזה ללא מתן הודעה על קיומה של הפרה ומתן ארכה לתיקונה.

5.8. גם טענת התובעת בדבר זכאותה לפיצויים מוסכמים, דינה להידחות.
כנזכר לעיל, הצדדים קבעו בסעיף 30 להסכם 2005 כי יפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בשל ההפרות אשר מזכות את התובעת בביטול החוזה. לפיכך, משקבעתי כי לא היתה רשאית התובעת לבטל את החוזה (הן מכוח ההסכם והן מכוח הדין), לא זכאית התובעת לפסיקת הפיצויים המוסכמים.

אשר על כן, אני קובע כי התובעת לא היתה רשאית לבטל את החוזה ושלל טענותיה בהקשר זה, נדחות.

6. גניבת עין
התובעת טוענת כי רכשה מוניטין עצום בסימנה המסחרי הרשום והנתבעים הינם מעוולים בגניבת עין, מאחר שגרמו לכך שהמוצרים אשר משווקים מהמפעל שבדרום, ייחשבו בטעות למוצרים של התובעת או כאלה הקשורים בה.
סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע לאמור:
גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר"
(ב) ...
דין טענה זו להדחות.
התובעת לא עוסקת בענף בשר העופות מאז שנת 1991, כך שברור כי שיווק המוצרים ע"י הנתבעים תחת השם "עוף טנא", לא יכול להביא לכך שהמוצרים הנ"ל יחשבו בטעות כמוצרי התובעת. יתר על כן, התובעת לא הוכיחה כי הינה בעלת מוניטין בענף בשר העופות ו/או כי בעבר (לפני כשני עשורים) היתה בעלת מוניטין בענף זה. מעבר לכך, נראה כי ככל שקיים מוניטין לשם "עוף טנא" הוא נובע מפרי השקעתם ומאמציהם של הנתבעים.

7. הפרת החובה לנהוג בתום-לב ובנאמנות
התובעת טוענת כי במעשיהם, מעלו הנתבעים באמון שנתנה בהם התובעת והפרו בהפרה בוטה את חובת הנאמנות שלהם כלפי התובעת ואת חובתם לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת בקיום חיוביהם הנובעים מהחוזה.
אין בידי לקבל גם טענה זו. השתכנעתי כי הנתבעים התנהגו בתום-לב ובהגינות כלפי התובעת. כן השתכנעתי כי השימוש שעשו הנתבעים החל מסוף שנת 2002, בשם "עוף טנא" בקשר למוצרים ששווקו מהמפעל בדרום (11 שנים לאחר החתימה על הסכם 1991), נבע מהבנתם הכנה כי הינם רשאים לעשות שימוש זה, שכן התובעת ממילא אינה עוסקת עוד בענף וממילא אין שום משמעות לשם המתנוסס על המוצר.
לפיכך, דין טענה זו להדחות אף היא.

8. תיאור כוזב
התובעת טוענת כי הנתבעים מתארים את מוצריהם באופן כוזב, בידיעה כי הסימן "עוף טנא" הינו סימנה הרשום וסימנה המסחרי של התובעת, אשר מוכר באופן יוצא מן הכלל.
סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 קובע כי:
2. (א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן - תיאור כוזב).
(ב) המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו.
אין בידי לקבל גם טענה זו. ראשית, כפי שכבר הכרעתי, התובעת לא הוכיחה כי סימנה הינו בעל מוניטין ו/או מוכר בשוק בשר העופות. יתר על כן, תמוה בעיני כיצד טוענת התובעת כי הנתבעים ידעו כי הם עושים שימוש בסימנה הרשום בעוד שמעולם לא יידעה אותם על כך שרשמה את הסימן "עוף טנא מעוצב", כסימן מסחר רשום. כזכור, התובעת הגישה בקשה לרישום סימן המסחר "עוף טנא מעוצב" רק בשנת 2003, היינו 12 שנים לאחר שעשו הנתבעים שימוש בשם "עוף טנא" ולאחר שהתובעת נטשה את שם המותג כליל. כמו-כן, גם לאחר שנרשם סימן המסחר ביום 6.3.05, ובטרם נחתם הסכם 2005, לא טרחה התובעת ליידע את הנתבעים בדבר רישום סימן המסחר. משכך אינה יכולה התובעת להישמע דהיום בטענה לפיה ידעו הנתבעים כי הינם עושים שימוש בסימנה הרשום. לפיכך, דין טענה זו להדחות.

9. עשיית עושר ולא במשפט
לטענת התובעת מעשיהם של הנתבעים מקיימים את שלושת היסודות הנדרשים בפסיקה לגיבוש עילת עשיית עושר ולא במשפט, וזאת משום שהנתבעים זכו בטובת הנאה בעלת ערך כלכלי עצום מאת התובעת, ללא כל זכות שבדין. כן "היסוד הנוסף" אשר דרוש לצורך גיבוש העילה מתקיים נוכח העובדה שהתעשרות הנתבעים מלווה בפעולות שאינן בתום-לב ועשיית עוולות בגניבת עין, הפרת סימן מסחר וכיו"ב.
סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 קובע:
"1. חובת ההשבה
(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן- הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן- המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויה".

אין בידי לקבל גם טענה זו. על מנת לבסס את חובת ההשבה שבגין עשיית עושר ולא במשפט, יש להוכיח התקיימותם של שלושה יסודות: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה – היא התעשרות; ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה; ההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה שלא על פי זכות שבדין.
התובעת לא הוכיחה כי קיים לה מוניטין כלשהו בענף בשר העופות, ענף אשר אינה פעילה בו מזה שני עשורים ולא הוכיחה בשמץ של ראיה, כי אכן הנתבעים התעשרו. אך גם אם היה מסתבר שהנתבעים התעשרו, התעשרות זו מקורה בפרי מאמצם ומשאביהם של הנתבעים ולא במוניטין עלום ונשכח שטוענת התובעת לקיומו.

10. גזל
התובעת טוענת כי הפרת שמה וסימנה המסחרי הרשום, תוך ביצוען של עוולות נוספות (כטענתה), מעלה כי הנתבעים מעבירים לשימושם מיטלטלין שהזכות הייחודית לעשות בהם שימוש מסחרי נתונה לתובעת בלבד. כמו-כן טוענת התובעת כי על ידי שימוש זה גוזלים הנתבעים את המוניטין ממנו נהנית התובעת.
סעיף 52 לפקודת הנזיקין קובע:
" גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא-כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת".
גם לטענה זו אין על מה שתסמוך ודינה להדחות. לא ברור לי אילו מיטלטלין גזלו הנתבעים מהתובעת, ובאשר לטענת התובעת כי הנתבעים גזלו ממנה מוניטין, מדובר בטענה מופרכת. ראשית, התובעת לא הוכיחה כי הינה בעלת מוניטין בענף בשר העופות, ושנית גם לשיטתה, השימוש שעשו הנתבעים בשם "עוף טנא" היה בו כדי להסב לה תועלת.
ולעניין זה ראה עדותו של מר אבל:
"ש: (בית המשפט): האם מבחינתך זה לא היה אפילו אינטרס שלך, כשמאדירים את המותג זה מחזק אותו?
ת: בית המשפט צודק. זה מחזק את המותג. היינו מודעים לכך שהשימוש בעוף קור מחזק ומעלה את שוויו של הנכס.
ש: (בית המשפט): וזה שיקול שהיה לכם?
ת: לא זוכר. אבל וודאי שזה נכון".
(עמ' 15 שורות 25- 30 לפרוטוקול) .

11. רשלנות ופעילות בחוסר תו"ל רבתי
התובעת טוענת כי השימוש שעשו הנתבעים בסימנה המסחרי הינו בלתי סביר, וכי אדם זהיר ונבון לא היה מבצע הפרה כה בוטה בחוסר תום-לב רבתי של זכויותיה הקנייניות והחוזיות, הפרה אשר ידעו הנתבעים בפועל ו/או בכוח כי יש בה כדי להסב נזק כלכלי לתובעת. עוד טוענת התובעת כי העובדה שידעו הנתבעים על סימנה המסחרי מטיל על הנתבעים חובת זהירות כלפיה, וכי במקרה דנן חלות הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין אודות "הדבר מדבר בעד עצמו". משכך היה על הנתבעים להוכיח כי לא נהגו ברשלנות כלפי התובעת.
סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח- 1968 קובע כי:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות- הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו, ועושה עוולה".
דין טענה זו להדחות.
באשר לטענת הרשלנות, לא מקובלת עליי טענת התובעת לפיה לא היה סביר לחשוב כי בחלוף 11 שנים של שימוש בסימן אשר נזנח לחלוטין על ידי התובעת, ניתן יהיה להמשיך ולעשות שימוש בסימן (בעיצוב שונה) במפעל נוסף וזאת מבלי לגרוע מהמסקנה כי הסכמה מפורשת ניתנה לשימוש בדרך של התנהגות.
יתרה מכך, התובעת אינה מפרטת מהו הנזק אשר נגרם לה, וממילא לא הוכיחה נזק כלשהו, אשר כידוע הינו אחד מיסודות העוולה.
בנוסף, ניסיונה של התובעת להעביר את נטל השכנוע לפתחם של הנתבעים ע"י הפרכת טענה בעלמא כי התנהגות הנתבעים היא בבחינת "הדבר מעיד על עצמו", דינה להדחות.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] תשכ"ח- 1968 קובע:
" חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
כידוע הכלל המושרש היטב במשפטנו הינו כי המוציא מחברו עליו הראיה. סעיף 41 לפקודת הנזיקין מהווה חריג לכלל זה, אשר מאפשר בהתקיימם של 3 תנאים להעביר את נטל השכנוע לשכמי הנתבע: ראשית, כאשר נגרם לתובע נזק, אשר לתובע לא היתה ידיעה בפועל ו/או בכוח באשר לנסיבות שגרמו למקרה אשר הביאו לידי הנזק. שנית, כאשר הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע לא היתה שליטה עליו ושלישית כאשר סובר בית-המשפט כי האירוע מתיישב טוב יותר עם המסקנה כי הנתבע התרשל מאשר המסקנה ההפוכה.

התובעת לא הסבירה דבר וחצי דבר כיצד היא מקיימת את תנאיו של סעיף 41 לפקודה, וכאמור ממילא גם לא נגרם לתובעת כל נזק. לפיכך, נטל השכנוע עודנו רובץ לפתחה.
באשר לטענת התובעת בדבר חוסר תום-לב רבתי של הנתבעים, מדובר בטענה שאין בה ממש.
אני סבור כי קיום ההסכם בתום-לב ובדרך מקובלת מחייב את המסקנה ההפוכה. דרישת התובעת לסעדים כספיים, כאשר לא נגרם לה כל נזק, וכאשר אינה פועלת בענף בשר העופות מזה שני עשורים, ובייחוד לנוכח העובדה כי לא טרחה אפילו לבקש להסיר את ההפרה הנטענת, בטרם הגשת התביעה, הינה התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הדרישה לקיום חיובים בתום-לב.

12. הטעייה לפי דיני הגנת הצרכן
התובעת טוענת כי בשימוש שעשו הנתבעים בסימן המסחר המפר על גבי אריזות המוצרים ששווקו מהמפעל בדרום, וכן בהגשת בקשתם לרישום הסימן המפר, עברו הנתבעים על איסור הטעיית הצרכן כמשמעותו בסעיפים 2(א)(1), 2(א)(6), 2(א)(7), 2(ב) ו-6(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981.
סעיפים 2(א)(1), 2(א)(6), 2(א)(7), 2(ב) ו-6(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981 קובעים כי:
"2. איסור הטעייה
(א) לא יעשה עוסק דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן: הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים עסקה:
(1)הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;
...
(6) זהות היצרן, היבואן או נותן השירות;
(7)השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות;
(ב) לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות.

6. אחריות להטעיה באריזה
(א)היתה הטעיה בעיצוב הנכס או באריזתו, על גבי האריזה או במצורף לה, יראו גם את היצרן, היבואן, האורז והעצב כמפירים את הוראות סעיף 2".
לטענות התובעת בהקשר זה אין רגליים. כאמור, התובעת לא הוכיחה כי הינה בעלת מוניטין בענף בשר העופות, וכי היא מזוהה עם השם "עוף טנא". לפיכך אין זה סביר כי השימוש אשר עושים הנתבעים בשם "עוף טנא" עולה לכדי הטעיית הצרכן, כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981.

13. הפרת חובה חקוקה
התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את החובות שלהלן: סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 סעיפים 2(א)(1), 2(א)(6), 2(א)(7), 2(ב) ו-6(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981.

לנוכח הכרעתי בעילות התביעה של עשיית עושר ולא במשפט והטעיית הצרכן, דין טענה זו להדחות אף היא.

משנדחתה התובענה, ממילא מתייתר הצורך הן בדיון בבקשת הנתבעים למחיקת סעיף מסיכומי תשובת התובעת הן בדיון בטענות כנגד אחריותם האישית של נתבעים 2 ו 3 והן בדיון בשאלת הפיצוי, משלא הוכיחה התובעת כל נזק שנגרם לה.

14. סוף דבר

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות הליך זה בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 180,000₪.

הסכום ישולם בתום 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

חתימה

בית המשפט המחוזי מרכז
ת"א 2900-05-08 עוף טנא מפעלי בשר בעמ נ' עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ
ואח'
1 מתוך 21








א בית משפט מחוזי 2900-05/08 עוף טנא מפעלי בשר בע"מ נ' עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ, עוזי מחלב, אבנר כליפה ואח' (פורסם ב-ֽ 11/12/2011)