פסקי דין על עזבון המנוח נחום רחמים ז"ל | פסקי דין על בשמת נחום ואח' |

2635/06 א     05/12/2011




א 2635/06 עזבון המנוח נחום רחמים ז"ל, בשמת נחום ואח' נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2635-06 עזבון המנוח נחום רחמים ז"ל
ואח'
נ' מדינת ישראל






בפני

כב' הסגן נשיאה
כרמי מוסק


התובעים

1
.
עזבון המנוח נחום רחמים ז"ל

2
.
בשמת נחום

3
.
דוד נחום


נגד


הנתבעת

מדינת ישראל




פסק דין



1.
התובעים הם אשתו ובנו של המנוח נחום רחמים. המנוח היה סוכן משטרתי וזאת לאחר שמשטרת ישראל פנתה אליו בשנת 1993 והציעה לו לשמש עבורה סוכן משטרתי כדי להפליל עבריינים בכירים שנחשדו באותה תקופה בכך שהם עוסקים בסחר בסמים מסוכנים. המנוח הסכים לכך וזאת בתמורה לכך שהנתבעת תוותר על כתבי אישום שהיו אמורים להיות מוגשים כנגדו. המנוח אכן פעל כסוכן משטרתי והפליל עבריינים שאף הורשעו בעבירות של סחר בסם מסוכן ונדונו למאסר בבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר שהמנוח סיים את תפקידו, וכעבור כ-6 שנים מאז שפעל כסוכן משטרתי, הוא נורה ונרצח בצומת פת בירושלים. המשטרה פתחה בחקירה אולם עד היום לא התגלה מי ביצע את הרצח ולא הוגש כתב אישום כנגד איש.

2.
בכתב התביעה נטען על ידי התובעים כי המנוח סיכן את חייו על מנת לסייע למשטרת ישראל כדי ללכוד את העבריינים. משטרת ישראל זנחה את המנוח לאחר שסיים את תפקידו, הפקירה אותו, ובכך הפרה חובת זהירות שהיא חבה כלפיו וכן הפרה את התחייבויותיה הנובעות מההסכם שנחתם בין המדינה לבין המנוח. התובעים טוענים כי המדינה לא סיפקה למנוח הגנה ראויה, היא התעלמה מסכנה ברורה ומוחשית שהייתה לחייו של המנוח וזאת בעקבות מידע מפורש שהיה למשטרת ישראל כי גורמים עבריינים מבקשים לחסל את המנוח. התובעים טוענים כי משטרת ישראל לא נקטה בצעדים המתחייבים בעקבות מידע זה לרבות פתיחה בחקירה משטרתית ומתן הגנה מספקת למנוח.

3.
הרקע העובדתי העומד בבסיס תביעה זו היא פניית משטרת ישראל למנוח בשנת 1993. בפני
ה זו הוצע למנוח לשמש סוכן משטרתי. המנוח הסכים לכך. באותה תקופה היה המנוח מוכר כעבריין. לחובתו עמדו 23 הרשעות בעבירות שונות שכללו עבירות רכוש, עבירות מין, אלימות, מרמה וסמים. על פי הרשעותיו והמידע שהיה ברשות המשטרה המנוח היה מוכר כנרקומן וסוחר סמים והשתייך לאחת מקבוצות הפשע בירושלים. מחומר הראיות עלה כי עד לאותה תקופה ריצה המנוח שליש מחייו בבתי הסוהר.

4.
בשנת 1993 נתפס המנוח שברשותו 50 גרם סם מסוג הירואין. המנוח היה אמור לרצות עונש מאסר לא קצר זאת נוכח עברו הפלילי העשיר. על פי עדותו של שרף שהיה מפעיל סוכנים מטעם משטרת ישראל, במהלך חקירת המנוח בנושא אותה עבירה עלתה ההצעה שיפליל עבריינים בעבירות של סחר או הספקת סם מסוכן. בתמורה לכך היה אמור המנוח לקבל הטבות שונות לרבות סכומי כסף, הגנה בתקופה שבה הוא משמש סוכן, וכן ביטול תיקים התלויים ועומדים כנגדו. מעדותו של שרף עלה כי היה מדובר בהגנה אך ורק בתקופה בה המנוח משמש סוכן משטרתי. כמו כן, היה המנוח אמור היה לקבל סכומי כסף למחיה, וכן כסף לכרטיס טיסה ליעד בחו"ל בו יבחר המנוח. שרף העיד כי על המנוח היה לדאוג לסידורי כניסה למדינת היעד לרבות קבלת ויזה.

5.
ביום 27.7.93, נחתם הסכם בין המנוח לבין מדינת ישראל
. על פי העדויות מטעם המדינה חותם פרקליט המחוז. ייאמר מיד כי חרף דרישות התובעים ההסכם לא הוגש. הנתבעת נימקה זאת בכך שתיק הסוכן בוער לאור הזמן הרב שחלף ממועד חתימת ההסכם ועד הגשת התביעה. ראוי לציין בהקשר זה כי התביעה הוגשה בשנת 2006 כאשר ההסכם נחתם בשנת 1993. הסוכן פעל בשנים שלאחר מכן, ודו"ח סיום פעילות הסוכן נערך ביום 1.11.94. כאמור לעיל, המנוח נרצח בשנת 1999, היינו בחלוף 5 שנים לסיום פעילותו. מאז הרצח ועד הגשת התביעה חלפו כמעט 7 שנים, ולמעשה התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ועל סף תקופת ההתיישנות, שהרי אין מחלוקת שעילת התביעה נולדה עם רצח המנוח. לעניין זה אני מקבל את טענות הנתבעת כי התביעה אכן הוגשה בשיהוי ניכר דבר המקשה על איסוף ראיות וחומר. הנתבעת עשתה מאמץ והגישה את המסמכים שיכלה להגיש. אמנם, היה מקום לשמור את תיק הסוכן בוודאי כאשר מדובר בסוכן שנרצח, כאשר חקירת הרצח עדיין תלויה ועומדת והרוצחים לא נמצאו. באשר לתוכן ההסכם, על כך באו עדויות מטעם הנתבעת. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בשיהוי ניכר והגשת תביעה על סף ההתיישנות, אינני סבור כי יש לזקוף את המחסור בהסכם לחובת הנתבעת.

6.
כאמור לעיל, הוגש דו"ח שמסכם את פעילות המנוח, כאשר מהדו"ח עולה שהתוכנית הייתה להפעיל את המנוח כדי להשיג ראיות כנגד סוחרי הסמים הבכירים ביותר בירושלים. המנוח הופעל החל מיום 12.8.93. סיום פעולתו היה ביום 22.11.93, ולמעשה תקופת הפעילות הייתה כ-3 חודשים, כאשר עם סיום פעילותו הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הנאשמים יוסי מלכה, סם מלכה, ויוסי משה מהגר.
7.
אין מחלוקת כי סמוך לאחר הגשת כתב האישום המנוח נדקר בירושלים, והדוקרים כינו אותו "מלשין מניאק".

8.
המנוח מסר עדות בבית המשפט המחוזי בירושלים, וביום 30.5.94 נגזר דינם של הנאשמים על ידי כב' השופטת מוסיה ארד (כתוארה אז).

9.
בדו"ח סיכום הפעילות נאמר כי המנוח הצליח להפליל שני יעדים, לאחר שינוי בתוכנית הפליל יעד נוסף וכן יעד משנה.

10.
בעת פעילות המנוח כסוכן סמוי הוא שהה בדירת מסתור וזכה להגנת משטרת ישראל. לאחר חשיפת העבירה, הנתבעת העבירה את המנוח להתגורר במושב חצבה בערבה והוא הונחה להשתמש בשם בדוי. יוער, כי בעת שהמנוח שהה בדירת המסתור הוא ניסה מספר פעמים לצאת מהדירה ללא קבלת אישור או ללא ידיעת משטרת ישראל. ככל הנראה המנוח ניסה להגיע וליצור קשר עם עברייני סמים, כאשר ביום 7.12.93 הוא נדקר במרכז העיר. כעולה מחומר הראיות, המנוח הגיש תלונה, נערכה חקירה, והדוקר נתפס והועמד לדין. (ראה ת/1 סעיף 10).

11.
באותו שלב, החליטה משטרת ישראל להרחיק את המנוח מתחומי ירושלים ועל כן הוא הועבר למושב חצבה שנמצא במרחק רב מירושלים. המשטרה דאגה לעבודה למנוח במקום. המשטרה שמרה על קשר עם המנוח ובכל פעם שיצא מהמקום דאגה לו לליווי. חרף הסכנה לחייו שגם המנוח היה ער לה, הוא יצא פעם נוספת ללא ליווי והפעם ממושב חצבה. הדבר נודע למשטרה והיא דאגה להחזירו למושב. (ראה עדות שרף). משטרת ישראל פנתה למנוח ודרשה ממנו להישאר במושב לפחות עד 30.5.94. (ראה עדות שרף).

12.
אין מחלוקת כי פעילות המנוח הסתיימה סמוך לשנת 1994. סמוך לכך שולם למנוח סכום כסף. על פי עדות שרף, הסכום ששולם היה שווה ערך לכרטיס טיסה. לעומת זאת התובעת העידה כי המנוח קיבל אז 2,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת, מעדותה עלה כי היא לא הייתה נוכחת ועל כן אינני סבור כי ניתן לסמוך על עדותה בעניין זה. על פי עדות שרף ומשאר הראיות עלה כי ההסכם היה שהמנוח יקבל סכום כסף לקנות כרטיס טיסה. לא באה ראיה כלשהי כי משטרת ישראל לא עמדה בהתחייבות זאת, ועל כן אני מקבל את עדות שרף בעניין זה.

13.
כאמור, התובעים הם אשתו של המנוח ובנו. התובעת ילידת 1977 ועל פי עדותה במהלך שהות המנוח בחצבה היא ביקרה שם. היא הגיעה למקום יחד עם אחייניתו של המנוח. התובעת העידה כי משפחתה התנגדה לקשר בינה לבין המנוח. התובעת לא זכרה אם היה הביקור בחופשת הקיץ של 1994 או בחופשת הפסח, אולם היא הייתה אז תלמידה. במהלך הקיץ גילתה התובעת כי היא הרתה מהמנוח. לאחר כחודש מסרה מידע זה למנוח. סמוך לאחר מכן, הסתיימה פעילות המנוח כסוכן. המנוח, כך עולה מחומר הראיות לא מסר למשטרה דבר בדבר בת הזוג ובדבר ההיריון. לפיכך, כל שניתן לו היה סכום כסף עבור כרטיס טיסה יחיד. התובע 2 נולד מהיחסים שהיו בין המנוח לתובעת. התובע נולד ביום 26.4.95, כאשר סמוך לפני כן נשאו המנוח והתובעת.

14.
על פי תצהירו של שרף עם סיום עדות המנוח והפללת הנאשמים, ולאחר תשלום סכום הכסף עבור כרטיס טיסה, הסתיימו היחסים שבין המנוח למשטרת ישראל. כאמור, ההסכם לא הוצג בבית המשפט, אולם לעניין זה מקובלת עלי עדות שרף וכן עדות העדים האחרים מטעם הנתבעת כי כך נאמר בהסכם וכך נעשה עם כל סוכן משטרתי.

15.
התובעים העלו שורה של טענות ביחס להסכם. לטענתם המשטרה אינה יכולה להתנער מהסוכן לאחר שהוא מסיים את תפקידו בהפללת המעורבים ומעיד בבית המשפט. לטענת התובעים, חלה חובה מוגברת על המשטרה להגן על סוכנים שפועלים למענה מעבר לחובה של המשטרה כלפי כל אזרח מן השורה. אכן, מדובר בשאלה שאינה פשוטה כלל ועיקר. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי מדובר בהסכם, יש לתת לכוונות הצדדים ורצונותיהם ביטוי כפי שעולה מרוח ההסכם. לעניין זה, יש לזכור כי המנוח לא היה אזרח מן השורה אלא היה עבריין, והוא היה מוכן להפוך לסוכן משטרתי תמורת ויתור על עבירה חמורה בגינה נתפס, כאשר היה צפוי למאסר על רקע הרשעותיו הקודמות. בנוסף לתמורה זו של ויתור על אותה עבירה, קיבל הסוכן דמי מחיה וכן כסף לכרטיס טיסה. עד כאן התמורה שקיבל הסוכן כנגד התחייבותו להפליל עבריינים ולהעיד כנגדם. ידוע, כי אין מדובר במקרה חד פעמי בו משטרת ישראל עורכת הסכם עם עבריינים כך שהם הופכים להיות לסוכנים משטרתיים. אינני סבור כי יש להטיל על משטרת ישראל חובה מוגברת כלפי אותם סוכנים. ברור כי אם קיים מידע קונקרטי כי מאן דהוא מבקש לפגוע באדם שהיה סוכן משטרתי, על המשטרה לפתוח בחקירה ולנסות למנוע את ביצוע העבירה, אולם לא ניתן לחייב את משטרת ישראל להפקיד שמירה על כל אדם שהיה סוכן משטרתי וסיים את תפקידו, שהרי מדובר בהסכם בין הצדדים, כאשר הסוכן מסיים את תפקידו בכך מסתיימים היחסים שבין משטרת ישראל לבין אותו סוכן. כאמור, אינני זוקף לחובת הנתבעת את העובדה שההסכם לא הוגש לבית המשפט לאור השיהוי הרב שהיה בהגשת התביעה.

16.
אני ער לעובדה כי בעדותו של שרף היו מספר שינויים ביחס לכספים שעדיין חייבים למנוח, היינו היו חייבים לו גם סכום מסוים של דמי מחיה וכרטיס טיסה או רק כרטיס טיסה. סטיות קלות אלה נובעות ממעבר הזמן הרב שחלף עד הגשת התביעה. אין מדובר בסטיות מהותיות המשנות את רוח ההסכם ומהותו, ועל כן אינני זוקף סטיות שוליות אלה לחובת הנתבעת או הראיות שהביאה מטעמה המשקפות את ההסכם שהיה בין המדינה לסוכן.

17.
מחומר הראיות עלה כי המנוח לא עזב את גבולות המדינה, נשאר לגור בתחומי ירושלים, ובסופו של דבר נרצח. התובעים טוענים כי על משטרת ישראל הייתה חובה לוודא שהמנוח עוזב את הארץ. אינני סבור כך. המנוח קיבל על פי הראיות את סכומי הכסף שהגיעו לו, ומראש נקבע איתו כי עליו להסדיר את יציאתו מהמדינה. על פי העדויות מטעם הנתבעת, ישנם מקרים בהם סוכן מחליט לקבל את סכומי הכסף לרבות שווי כרטיס הטיסה ולהישאר בארץ. במצב שכזה הוא מוחתם על מסמך לפיו הוא ער לסכנה. מאחר ותיק הסוכן בוער, הרי שמסמך כזה לא הוגש. יחד עם זאת, סבורני כי אין הדבר מעלה ומוריד שכן יש להניח שהמנוח היה ער לסכנות האורבות לו לאחר שהפליל עבריינים בכירים, ולאחר שנדקר סמוך להגשת כתב האישום. הוא עצמו בחר שלא לצאת את תחומי המדינה. לא הובאו ראיות מטעם התובעים, לרבות משפחתו של המנוח כי הוא ניסה להסדיר את יציאתו מהארץ למדינות שונות או ביקש את עזרת משטרת ישראל בעניין זה. נהפוך הוא, מהראיות עלה כי המנוח העדיף להישאר בארץ ולהמשיך בעיסוקיו העבריינים כפי שיפורט בהמשך. לפיכך, אינני מקבל את טענת התובעים כי בכך שהמנוח לא עזב את הארץ הפרה המשטרה התחייבות כלשהי כלפיו.

18.
התובעים טוענים כי המשטרה הפרה כלפי המנוח את התחייבותה להגן עליו. לדעתי, יש לחלק חובה זו לשתי תקופות. התקופה האחת היא מרגע חתימת ההסכם ועד סיום פעילות הסוכן היינו פעילותו הסמויה, ולאחר מכן עדותו הגלויה בבית המשפט ומתן הכרעת הדין בבית המשפט. בתקופה זו אכן קמה חובה על המשטרה להגן על הסוכן באופן מוגבר כפי שאכן נעשה כלפי המנוח. בתקופה שלאחר מכן, מסתיים תפקידו של הסוכן ולמעשה על פי ההסכם מסתיימים היחסים שבין משטרת ישראל לסוכן. אינני סבור כי ניתן להטיל חובה על משטרת ישראל להציב שמירה צמודה או מוגברת על כל סוכן שפעל עבור משטרת ישראל. כפי שציינתי לעיל, חובת המשטרה במצב שכזה היא לפתוח בחקירה כאשר מגיע מידע שיש כוונה לפגוע באותו סוכן, ולנסות למנוע את ביצוע העבירה.

19.
יתר על כן, מחומר הראיות לרבות דו"חות מידע שהוצגו בבית המשפט, לא עלה כי המנוח פנה למשטרת ישראל וביקש הגנה מיוחדת בתקופה לאחר סיום הקשר שבין משטרת ישראל למנוח.

20.
מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה כי המנוח בחר לשוב ולהתגורר בירושלים ולהמשיך בפעילות עבריינית. הוא המשיך בחייו העבריינים, הורשע בעבירה של דקירה בסכין ונדון למאסר בפועל של שנתיים. עוד עלה מחומר הראיות כי המנוח המשיך לעסוק בתחום הסמים והסתבך עם עבריינים שונים. מעדות התובעת עלה כי היא התגוררה איתו בבית אמו. התובעת העידה כי באותו שלב ידעה שהמנוח משתמש בסמים, וידעה ממשפחתה כי מדובר בעבריין מוכר.

21.
הנתבעת מסרה לתובעים את כל החומר הממוחשב שקיים במאגרי משטרת ישראל הכולל כ-700 ידיעות בקשר למנוח בין השנים 1993 עד 1999. בין הידיעות הללו קיימים מידעים הנוגעים לאיומים כנגד המנוח ואיומים שבאו מצד המנוח כנגד גורמים אחרים. מתוך ידיעות אלה, קיימות 12 ידיעות של איומים כנגד המנוח בעקבות היותו סוכן משטרתי, ו-6 ידיעות של איומים כנגד המנוח על רקע שונה, על רקע פעילותו העבריינית, כאשר קיימות גם 10 ידיעות על כך שהמנוח מאיים על אחרים. יוער, כי הידיעות הנוגעות לאיומים על המנוח שאינן קשורות להיותו סוכן היו בין השנים 94 ל-96, לעומת זאת, מרבית הידיעות על איומים כנגד המנוח הקשורים להיותו סוכן היו בעיקר בשנת 93 או 94.

22.
הידיעה המרכזית והסמוכה במותו של המנוח התקבלה ב-16.4.99. קדמו לכך מספר ידיעות כי אדם מסוים מחפש את המנוח לפגוע בו, כי הועבר נשק לגורם מסוים כדי לפגוע במנוח, כי הגורם שהופלל על ידי המנוח מבקש לפגוע בו, כי גורם מסוים העביר הוראה לגורמים אחרים לפגוע במנוח ולהרוג אותו. באותה תקופה המנוח שהה בכלא. המנוח הוזהר ואף בוטלה חופשתו כדי שלא יעמוד בסיכון של פגיעה. הידיעה מיום 16.4.99 התקבלה לאחר שהמנוח שוחרר מהכלא. באותה ידיעה נאמר כי בחור מסוים קיבל סכום של 30,000 דולר על מנת לפגוע במנוח על רקע היותו סוכן משטרתי שהביא להפללת עבריינים רבים מאזור קטמון. על פי דו"ח הידיעה, המנוח הוזהר.

23.
לעניין זה העיד מטעם הנתבעת מר חיים ניסים. על פי עדותו הוא הזהיר את המנוח. בחקירתו בבית המשפט הבהיר כי הידיעה הייתה מאוד כללית, ולמעשה לא היה בידי המשטרה קצה חוט לאתר את אותם גורמים עבריינים בפרט אותו אדם ששולם לו כסף, שכן המידע נגע לשם פרטי בלבד. אותו שם או הקשר לאותו שם לא הופיע במאגר המודיעיני של משטרת ישראל, ולפיכך משטרת ישראל לא יכלה לאתר את אותו אדם. כאמור, המנוח הוזהר, אולם כפי שעלה מחומר הראיות הוא המשיך בקשריו עם גורמים עבריינים, לא ניסה להתרחק מתחומי ירושלים. כמו כן, הירי לעבר המנוח היה ביום 13.10.99 היינו כ-6 חודשים לאחר קבלת אותה ידיעה.

24.
אני מקבל את טענת התובעים כי מדובר בידיעה קונקרטית ביותר, דהיינו מדובר בסכום כסף, בהוראה מפורשת לאדם מסוים לפגוע במנוח על רקע היותו סוכן משטרתי. יחד עם זאת, אינני סבור כי היה בידי המשטרה לפעול מעבר לאזהרת המנוח, שהרי לא היה בידה כל מידע לגבי האדם שקיבל את סכום הכסף בכדי לפגוע במנוח. לא היה בידה מידע בדבר מקום מגוריו של אותו אדם, או כיצד לקשור את השם הפרטי לזהות מסוימת. לפיכך, לא ניתן היה לדעת כיצד תבוצע הפעולה והיכן. למעשה, הדרך היחידה שיכלה משטרת ישראל לנקוט היא לשים את המנוח במקום מוגן או להצמיד לו שמירה הדוקה לזמן בלתי מוגבל. אינני סבור כי ראוי לקבוע שעל משטרת ישראל לנקוט בסוג זה של פעילות כל אימת שהיא מקבלת מידע על כוונה לפגוע במאן דהוא, שהרי הדבר יטיל על משטרת ישראל מעמסה בלתי סבירה לחלוטין.


25.
התובעים קובלים על כך כי לא הוצע על ידי משטרת ישראל למנוח לעבור למעצר הגנתי או כי משטרת ישראל תדאג לכך שהמנוח יורחק מאזור הסכנה. ראשית, המנוח הוזהר והוא עצמו יכול היה לבקש זאת. שנית, גם בתקופות בהן היה המנוח בסכנה רבה יותר היינו כאשר היה פעיל כסוכן משטרתי וגם לאחר שפעילותו נחשפה ובעת שהיה אמור להעיד בבית המשפט, הוא עצמו הפר את ההגנה שניתנה לו על ידי משטרת ישראל בין אם על ידי יציאת מדירת המסתור או הגעה מחצבה לירושלים. גם לאחר שסיים את תפקידו הוא המשיך באורח חיים עברייני ובקשר עם העולם העברייני. די בכך כדי להבין שלא היה טעם כלשהו לנסות להרחיק את המנוח מאזור הסכנה כאשר הוא עצמו בחר לשהות בתחום הסכנה ולהיות קשור עם גורמים עבריינים שונים.

26.
לאור כל האמור, אינני סבור כי התובעים הוכיחו בדרך כלשהי שהנתבעת התרשלה בהתנהגותה כלפי המנוח או הפרה חובה כלשהי שהייתה לה כלפי המנוח הנובעת מהיותו סוכן משטרתי. כמו כן, לא הוכח על ידי התובעים כי הנתבעת הפרה בדרך כלשהי את התחייבויותיה שהיו כלפי המנוח הנובעות מההסכם שהיה בין הנתבעת למנוח.

27.
אם לא די בכך, הרי שעד היום לא פוענח הרצח של המנוח. קיים ספק אם הרצח בוצע על ידי אותם גורמים עבריינים שהפליל המנוח או בשמם או בשליחותם, או שמא בוצע הרצח על רקע קשרים אחרים שהיו למנוח עם העולם העברייני, לרבות סכסוכים שהיו למנוח עם גורמים עברייניים.

28.
במהלך הדיונים הוצג לפני חומר החקירה הנוגע לרצח המנוח. די אם אומר כי חומר החקירה מלמד שאין כל וודאות על קשר כלשהו בין תפקידו של המנוח בעבר כסוכן סמוי לבין הרצח. המשטרה נקטה בפעולות חקירה ככל שיכלה, הביאה בחשבון כיווני חקירה שונים, נחקרו אנשים שונים, ומכלל חומר החקירה לא ניתן לקבוע היום ואפילו ברמת הסתברות סבירה כלשהי כי קיים קשר בין הרצח לבין היות המנוח סוכן סמוי בעבר.

29.
התובעים קובלים בסיכומיהם על כך שהנתבעת לא הביאה ראיה שלילית לכך שהרוצחים לא היו קשורים לאותם גורמים עבריינים שהפליל המנוח. אינני מקבל טענה זו, שהרי אין באפשרות הנתבעת להציג ראיה שכזו לאחר שאינה יודעת כלל אם הרצח קשור לאותם גורמים, ואינה יודעת כלל את זהות האדם לו שולם סכום הכסף על פי הידיעה מיום 16.4.99. לפיכך, וודאי לא יכלה משטרת ישראל להציג ראיה השוללת קשר בין אותו גורם לבין הרצח.

30.
לעניין חקירת הרצח, העיד לפני רב פקד אשר לזימי. תיק החקירה הוצג לפני במסגרת דיון שנערך בדלתיים סגורות, ולאחר מכן הגיש לזימי תצהיר עדות ראשית. אומר כי חומר החקירה אפילו שולל את מעורבות אותם גורמים עבריינים, אולם כיוון שהחקירה לא הסתיימה עד היום לא ניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות לכאן ולכאן. עוד אוכל לומר כי בעקבות החקירה עלו נתונים בדבר פרטי לבוש וכן אמירות מסוימות שנשמעו בזירת הרצח שיכולות להביא למסקנה כי כלל לא מדובר באותם גורמים שהפליל המנוח. סופו של דבר, חומר החקירה שנאסף עד כה נשקל על ידי הפרקליטות והוחלט כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד גורם כלשהו מחוסר ראיות מספיקות. דבר זה מחזק את עמדת הנתבעת כי לא הובאו ראיות מספיקות כדי לבסס טענה שהרצח היה קשור לאותם גורמים שהפליל המנוח.

31.
סוף דבר, מכל הטעמים האמורים יש לקבוע כי לא הובאו ראיות לכך שהנתבעת הפרה חובה כלשהי כלפי המנוח, וכי הרצח היה קשור לפעילותו של המנוח כסוכן. לאור זאת, התביעה נדחית. לאור נסיבות העניין, לא ראיתי מקום לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת.

ניתן היום,
ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2635/06 עזבון המנוח נחום רחמים ז"ל, בשמת נחום ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/12/2011)