פסקי דין על אהליאב ליצי | פסקי דין על דוד ביטון

9409-07/08 א     11/12/2011




א 9409-07/08 אהליאב ליצי נ' דוד ביטון








בית משפט השלום בקריית שמונה



ת"א 9409-07-08 ליצי נ' ביטון




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

תובע
אהליאב ליצי


נגד

נתבע
דוד ביטון




פסק דין



1.
בפני
תביעה ותביעה שכנגד המתייחסות להסכם שנערך בין הצדדים, לעסקה משותפת, לכריתת עצים, עסקה אשר בסופו של דבר הופסקה.
הנתבע הינו קבלן לכריתת עצים אשר זכה במכרז לכריתת עצים של הקק"ל. בהתאם להסכם מ – 04/2008 שנכרת בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 25,000 ₪, "במזומן ובתמורה, כמות ל - 800-1,000 טון עץ אורן ולקבלת העבודה בשותפות מלאה" (התובע שילם על החשבון סכום של 15,000 ₪ בלבד).
הוסכם כי תהיה חלוקה שוויונית (50%), של כל ההוצאות וההכנסות.
בסופו של דבר הופסקה ההתקשרות שבין הצדדים בסוף חודש 05/2008. התביעות ההדדיות נוגעות להתחשבנות הכספית בין הצדדים ולטענתם, האחד כלפי משנהו, להפרת ההסכם.

2.
לטענת התובע, בהתאם למסמך שערכו הצדדים (ת/1), אישר הנתבע כי נותר חייב לתובע סכום של 36,640 ₪ (סכום המורכב כדלקמן: 23,840 ₪ בגין עובדים והוצאות דלק, 7,300 ₪ עץ שהנתבע כרת, 5,500 ₪ הובלות).
התובע טען כי למרות אישור הנתבע לחוב כאמור, הודיעו הנתבע כי אינו יכול לשלם את הסכום הנ"ל וכי במקומו יספק לתובע עצים כרותים ואולם גם בכך לא עמד לטענתו, הנתבע.
בנוסף טען התובע כי הנתבע נותר חב לו הוצאות נוספות בסך 6,800 ₪ וכן הוצאות טרקטור וכננת בסך 23,400 ₪ וכי בנוסף יש לחייב את הנתבע בפיצויים מוסכמים בסך 10,000 $ בגין הפרת ההסכם.
עוד טען התובע כי על הנתבע להשיב לו סך של 12,500 ₪ מתוך הסכום ששילם לנתבע, שכן ההסכם בוטל סמוך להתחלת ההתקשרות.

3.
הנתבע הכחיש את טענות התובע ואף הגיש כתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבע, התשלום בסכום של 25,000 ₪ היווה דמי כניסה לשותפות. הנתבע טען כי התובע נהג בחוסר הגינות ובין היתר, נטל תכולת עצים שנכרתו השייכת לשותפות לביתו הפרטי וכן נטל שתי אמבטיות עץ אקליפטוס השייכות לשותפות.
לטענת הנתבע, התובע חייב אותו שלא כדין עבור ימי עבודה מלאים, חשבון דלק מופרז ודמי ביטוח לאומי עבור פועלים מטעם התובע. הנתבע טען כי התובע החליט על דעת עצמו להפר את הסכם השותפות ונטש את העבודה באמצע, כשהוא לוקח את כל פועליו עימו.
לטענת הנתבע, כמפורט בתביעה שכנגד, התובע הוא זה שחייב לו כספים כמפורט:
יתרת חוב דמי כניסה – 10,000 ₪, פיצוי מוסכם בסך
10,000 $ בגין הפרת ההסכם, תכולת 26 משאיות עץ כרות – 97,500 ₪, 2 משאיות אקליפטוס – 9,600 ₪, מחצית עלות תיקון גדרות – 3,000 ₪, מחצית עלות ריסוק גזם
- 11,500 ₪, מחצית 4 ימי עבודה לפיזור הרסק - 2,200 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש וטרחה.

4.
בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 15/06/09 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה על מנת שיבדוק את השאלות שבמחלוקת ואשר קביעתו תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים. בהתאם להסכמה זו מונה רו"ח אהרון ישראל כמומחה מטעם ביה"מ(להלן: "המומחה").

בהתאם לחוות דעתו של המומחה ולאחר שפירט בחוות דעתו את אופן עריכת תחשיבו, על התובע לפצות את הנתבע בסכום של 15,407 ₪ לא כולל מע"מ וזאת בגין קבלת הכנסות מעבר לחלקו (50%) של התובע. כן קבע המומחה כי על התובע לשלם לנתבע את יתרת הסכום שטרם שולמה (מתוך הסכום של 25,000 ₪) בסך 10,000 ₪.
ע"פ חוות דעת המומחה הסכומים
כאמור נכונים ליום הפסקת ההסכם- 29.5.08.
המומחה הותיר את הטענות לעניין הפרת ההסכם וכנובע מכך את תביעת הפיצוי המוסכם וכן את התביעה לפיצוי בגין עגמת הנפש, לשיקול דעת ביהמ"ש.

5.
בתאריך 30/6/11 נחקר המומחה על חוות דעתו, ע"י התובע ולאחר החקירה הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.
בהחלטתי מיום 31/8/11 נדחתה הבקשה לפסילת חוות הדעת.
לאחר קבלת ההחלטה אשר דחתה את הבקשה לפסילת חוות הדעת, הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן

פסק דין
על בסיס החומר שבתיק וללא שמיעת עדויות.

6.
לטענת התובע בסיכומיו, על ביהמ"ש להתערב בחוות דעת המומחה וזאת למרות שנמנע מפסילת חוות הדעת. התובע הפנה למסמך שהיווה לטענתו, גמר חשבון (ת/1) וטען כי היה על המומחה לקבוע על פיו את חלוקת העץ הכרות ללא צורך בניחושים ואומדנים. כן טען התובע כי מאחר שכמות העץ הצפויה ע"פ ההסכם ושבגינה התחייב התובע לשלם לנתבע סכום של 25,000 ₪ (ושילם מתוכו בפועל 15,000 ₪), עמדה על בין 800-1,000 טון עץ, ומאחר שנכרתה רק כמות של 162 טון, זכאי התובע להשבה בסך 10,500 ₪ מתוך הסכום ששילם (זאת בעוד שהמומחה הגיע למסקנה הפוכה, כאילו על התובע אף להוסיף ולשלם את הסכום החסר של 10,000 ₪ מתוך 25,000 ₪). התובע הפנה בסיכומיו לחקירתו של המומחה בביהמ"ש ולהודאתו של המומחה בטעותו בעניין זה.

הנתבע חזר בסיכומיו על הטענה כי התובע הוא שהפר את ההסכם. הנתבע טען כי ההפרה אירעה עוד מלכתחילה בעת שהתובע שילם רק 15,000 ₪ מתוך הסכום של 25,000 ₪ אשר התחייב לשלם. הנתבע טען כי הסכום אותו התחייב התובע לשלם (25,000 ₪) לא נגזר כלל וכלל מתמורת העצים שיקבלו הצדדים אלא כדמי כניסה לשותפות. הנתבע הפנה למעמדו של המומחה כמעין בורר וטען כי המומחה עשה עבודתו נאמנה ויש לאמצה במלואה.
הנתבע טען כי מסמך גמר החשבון אינו הראיה הטובה ביותר לחלוקת העץ הכרות, אלא רק חלק מהמסמכים שהועברו למומחה וכי מסקנתו של המומחה בעניין לא הייתה ניחוש, אלא התבססה על תעודת משלוח של הקק"ל ושווי שוק לאחר בדיקה עם קבלנים דומים.

דיון:
7.
כבר בראשית הדברים אדגיש כי מאחר שהצדדים ויתרו על ניהול הוכחות ושמיעת עדויות והסכימו כי פסק הדין יינתן אף בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, לא ניתן לקבוע מי מהצדדים הפר את ההסכם והאם קמה זכות למי מהצדדים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. בעניין זה אציין כי בהסכם קבעו הצדדים כי: "צד המפר הסכם זה או מבטל מסיבה שאינה מוצדקת שאינה קשורה להסכם זה, ישלם סך של 10,000 $". בהעדר עדויות לא ניתן לקבוע מי הפר את ההסכם והאם ההפרה הייתה בלתי מוצדקת ואינה קשורה להסכם.
לעניין טענת הנתבע כי כבר בעצם תשלום סך של 15,000 ₪ בלבד, הפר התובע את ההסכם, הרי משהודה הנתבע (בסעיף 9 לכתב הגנתו, בו הודה בסעיף 4 לכתב התביעה), כי התובע שילם סכום של 15,000 ₪ "על החשבון", לא ניתן לקבוע כי הנתבע לא הסכים לתשלום החלקי תחילה. לא מצאתי כל פניות בכתב לתובע, מטעם הנתבע, לאחר כריתת ההסכם כאילו הופר ההסכם כבר בתחילתו. הנתבע החל בקיום ההסכם ובעבודה המשותפת ללא העלאת כל טענה להפרת ההסכם בגין אי תשלום מלוא הסכום של 25,000 ₪.

לאור האמור, לא ניתן לקבוע כי אין המדובר בהסכמה לתשלום חלקי תחילה ואין אפשרות לקבוע כי המדובר בהפרה בלתי מוצדקת, אשר כפי שסוכם בהסכם, רק היא מזכה בפיצוי המוסכם.

עוד אדגיש: הצדדים לא העידו בפני
, לא יכולתי להתרשם ממהימנותם ולא אוכל לפיכך לקבוע האם הסיבה להפסקת העבודה הייתה סירוב הנתבע לשלם לתובע את הסכום עליו נטען כי הוסכם במסמך ת/1 – כטענת התובע, או האם המדובר בנטישת העבודה ע"י התובע במהלך עריכת ההתחשבנות – כטענת הנתבע.

לאור האמור, בנסיבות ולאור הסכמת הצדדים למתן

פסק דין
ללא שמיעת ראיות, אין מקום לפסוק למי מהצדדים פיצויים בגין הפרת ההסכם, או עגמת נפש.

8.
כפי שכבר נקבע בהחלטתי מיום 31/8/11:
מהסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מיום 15.6.11
, עולה כי הצדדים הסכימו שמעמדו של המומחה לא יהיה כשל מומחה רגיל אלא כי: "הכרעתו תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים". יצוין כי גם במקרים בהם המדובר במומחה רגיל, הנטייה הינה שלא לפסול את חוות דעתו וזו תעשה רק במקרים חריגים. הלכה זו מקבלת משנה תוקף וחיזוק במקרה שהצדדים הסכימו מפורשות לכבול עצמם להכרעה סופית ומחייבת של המומחה. במקרה כזה, ההלכה הינה שביהמ"ש לא יתערב אלא במקרים בהם מדובר בחריגה מכללי הצדק הטבעי או חריגה מסמכות.
וראה ההפניה בהחלטתי שם לע"א
241/81 שמן תעשיות בע"מ נ' חברת תבלין בע"מ לעניין הסכמת צדדים להקנות למומחה סמכות של מעין בורר להכרעה בסכסוך שביניהם. כן ראה הפניה לע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה פד"י מח'(5) 381 שם נקבע

:
"בהוראות ההסכם ניתן למצוא ביטוי לרצון הצדדים לשים קץ להתדיינות שביניהם ולקבל על עצמם את פסקת השמאי כסופית ומחייבת. גם אם לא ציינו מפורשות בהסכם כי הם יקבלו את הכרעתו ללא עוררין. פרשנות אחרת שנקט ביהמ"ש קמא אינה מתיישבת עם רצון הצדדים כפי שעולה מן ההסכם, לקבוע מנגנון הכרעה יעיל, מהיר וסופי. קביעתם כי הערכת השמאי תחייב אותם, וכי המשיבה תשלם למערערת את המחיר למבנים שייקבע ע"י השמאי, אינה מותירה ספק בכוחה הכובל של הערכת השמאי".

במקרים כאמור, היקף ההתערבות של ביהמ"ש בהחלטות המומחה ובוודאי פסילתו של המומחה, תעשה רק במקרים קיצוניים. וראה בהמשך פסק הדין את המקרים אותם מנה ביהמ"ש ככאלו בהם ניתן יהיה לתקוף את חוות הדעת:
"אך מובן הוא כי על אף זאת ניתן לתקוף את חוות הדעת אם פעלו השמאי או המעריך בחריגה מסמכות שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים".

מאחר שלא מצאתי כי נטען להתנהגות מצד המומחה המתייחסת למרמה, חוסר תום לב או השפעה בלתי הוגנת, אלא לטענות בהתייחס להפעלת שיקול דעתו המקצועי ובהתאם להלכה הפסוקה בהתייחס להסכמה למינוי מומחה מסוג זה, לא מצאתי כי יש לפסול את חוות הדעת.

9.
אמנם גם בנסיבות בהן נדחתה בקשה לפסילת חוות דעת, עדיין רשאי וצריך ביהמ"ש לבחון את חוות הדעת. יחד עם זאת ולאחר שעיינתי בחוות הדעת, לא מצאתי לקבל את טענת התובע כאילו יש לקבוע את חלוקת העץ ע"פ מסמך ת/1 דווקא ולא ע"פ קביעת המומחה. בעניין זה אבהיר כי למרות קיומו של מסמך ת/1, אשר, לטענת התובע, היווה מסמך גמר חשבון, הסכימו הצדדים למינוי מומחה לבדיקת הסוגיות שבמחלוקת ואשר הכרעתו תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים.
יש להדגיש כי הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את הנתונים שצוינו במסמך ת/1 וטען כי המדובר במסמך שערך התובע ללא כל ביסוס, ללא קבלות ואסמכתאות וכי החשבון אינו נכון "כפול מוגזם ושקרי". ראה סעיף 10 לכתב ההגנה של הנתבע.
משלמרות קיום המסמך, הסכים התובע על מינוי מומחה ולא עמד על כך שדי במסמך להוכיח תביעתו, אין לקבל טענתו כי המומחה היה כבול ומחויב להכריע רק בהתבסס על המסמך. ככל שהתובע סבר כי די במסמך זה כדי לחייב את הנתבע, לא היה כלל צורך במינוי מומחה. למרות קיום המסמך, הסכים התובע למינוי המומחה ואף הסכים במפורש כי קביעת המומחה תהיה מחייבת. לפיכך,אין לקבל טענתו כי המומחה היה צריך להסתמך רק על מסמך ת/1.

זאת ועוד, הצדדים הסכימו כאמור, להכרעה בתביעות ללא שמיעת עדויות. לפיכך, לא ניתן לדעת מה היו נסיבות עריכת וחתימת מסמך (ת/1). לא ניתן לקבוע כי הנתבע מחויב במסמך זה, אשר לטענתו, נערך תוך ניצול תמימותו ובהתבסס על נתונים שקריים. כאמור, ככל שדי היה בחתימת הנתבע על המסמך, לא היה צורך כלל במינוי המומחה ועל התובע היה לטעון מלכתחילה כי יש לקבל תביעתו על בסיס המסמך בלבד.
זאת ועוד במסמך זה אף מצוין: "מגיע לדוד 10,000 ₪ מאבי", כלומר בניגוד לטענת התובע כי הוא זכאי להשבה מתוך הסכום ששילם, אף הוסכם באותו מסמך כי על התובע לשלם לנתבע את היתרה החסרה בסך 10,000 ₪. כיצד יכול התובע לטעון מחד כי יש לקבל את נספח ת/1
כמחייב לעניין תשלומים החלים על הנתבע, אך מאידך, לכפור בחיוב שנקבע באותו מסמך לגביו?! מכאן, שגם התובע התכוון שהמומחה יבדוק את כל מחלוקות הצדדים ולא יתבסס רק על אותו מסמך.

עיינתי בפסק הדין - בר"ע 1407-09, אליו הפנה התובע בתשובתו לסיכומי הנתבע. יחד עם זאת, באותו מקרה, המדובר היה במקרה קיצוני בו התברר כי עדות עד לא עמדה כלל לנגד עיניו של הבורר עת כתב את פסק הבוררות (ראה סעיף 7 לפסה"ד). הבורר קבע שם מפורשות כי לא הובאה לפניו כל עדות להוכחת התביעה וזאת כאמור, למרות קיום עדות שניתנה.
במקרה דנן ובניגוד למקרה שם, לא התעלם המומחה ממסמך ת/1, אלא בהתחשב בסמכות שהוענקה לו לברר את מחלוקות הצדדים (מחלוקת על פיה, חלק הנתבע, בין היתר, על הנתונים המצוינים במסמך ת/1), בחן את הנתונים שנרשמו במסמך וזאת בהתבסס על מסמכים שקיבל מקק"ל (נספח ח' לחוות הדעת), מתעודות משלוח של הקק"ל ומשווי השוק לטון עץ כרות.
המומחה בדק את נתוני קק"ל לעניין הוצאת עץ מהיער והגיע למסקנה כי כמות העץ שנכרת בפועל הייתה 161.736 טון.
המומחה בדק שווי שוק של טון עץ כרות (על בסיס בדיקה עם 3 קבלני עץ) והגיע למסקנה כי היא עומדת ע"ס של 397.45 ₪. כן בדק התובע תעודות משלוח של הקק"ל ובהתייחס ליעד ההובלה (ספסופה – מקום מגורי הנתבע, צפת – מקום מגורי התובע, כל מקום אחר בארץ – כאילו נמכר ע"י 2 הצדדים), הגיע למסקנה כי התובע נטל 141.627 טון עץ ואילו הנתבע נטל 20.109 טון עץ ובהתאם העריך המומחה את הסכום שעל התובע להשיב לנתבע.
בניגוד לפס"ד שאליו הפנה התובע, המומחה לא התעלם ממסמך ת/1 אשר צורף כנספח ג' לחוות דעתו, אלא כפי שאף השיב בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובע, בדק את הנתונים שהופיעו במסמך זה.
המומחה הבהיר כי מאחר ש
לא הונחה ע"י ביהמ"ש כי עליו לקחת כמובן מאליו את האמור במסמך, בדק את האמור שם ואת האסמכתאות שהציגו הצדדים ובהתאם מצא נתונים אחרים מאלה שצוינו במסמך וראה גם תשובתו של המומחה בחקירתו (עמ' 11 שורות 11-14 לפרוטוקול מיום 30/06/2011). כפי שכבר צוין לעיל, אם נספח 1 מחייב את הצדדים ואין בלתו - לשם מה היה צורך במינוי מומחה?! לשם מה היה צריך להעריך כמות עצים או שוויים, הרי לכאורה יכל התובע לטעון כי כל תביעתו מתבססת על מסמך חתום ע"י הנתבע וכי הוא חייב לו סכומים כמפורט באותו מסמך.
משבחר התובע להסכים למינוי מומחה אשר יכריע במחלוקות שבין הצדדים, מבלי לסייג איזה מהמחלוקות, הסכים התובע כי המומחה יבדוק בין היתר, גם את הנתונים שצוינו במסמך ת/1 ואשר הנתבע טען כי הינם שקריים ומופרזים.

מאחר שהנתבע התנגד בכתב הגנתו, לנתונים המופיעים בת/1 ומאחר שהנתבע כלל לא נחקר (הוסכם כי לא יקוימו הוכחות) כיצד חתם על מסמך זה, בו לטענתו, מופיעים נתונים שקריים ומשאף מבדיקת המומחה עלה כי המדובר בנתונים בלתי נכונים ובלתי מבוססים (שכן ממצאיו ובדיקותיו הביאו לנתונים אחרים), אין לשנות מחוות דעת המומחה.

גם ביתר קביעות המומחה, לא מצאתי מקום להתערב ואף בסיכומיהם לא טענו הצדדים כנגד קביעות אלו. כך חישב המומחה את ניכוי ההוצאות וכמקובל, רק על סמך אסמכתאות שהציגו הצדדים בפועל.
ככל שלא הוצגה אסמכתא לא החשיב המומחה את ההוצאה הנטענת ויש בכך הגיון מקצועי.
לעניין הוצאות הגזם הסתייע המומחה בנתונים שהוצגו לו ע"י מהנדס בקק"ל, ביחס להפקת גזם לכמות של 200 טון ובאופן יחסי חישב את כמות הגזם ביחס לכמות העץ הכרות. כן הסתייע המומחה בנתוני משרד איכות הסביבה לעניין עלויות הריסוק והפיזור לטון גזם וכך חישב את הוצאות הגזם.
בחישובו הסופי של המומחה, לאחר שקיזז את ההוצאות מן ההכנסות ובהתחשב ברווחים שנטל כל אחד מהצדדים, הגיע המומחה למסקנתו כאמור, כי על התובע לשלם לנתבע סך של 15,407 ₪.

ההלכה לעניין מומחה רגיל הינה כי: "המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והיעד המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים – היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות 2010:
"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני
בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני
בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפני
ו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן". (הדגשה שלי ר.א).

משכך ההלכה לגבי מומחה רגיל, הרי בבחינת קל וחומר במקרה זה, בו הוסכם כי חוות דעתו של המומחה תהיה מכרעת ומחייבת. משחוות הדעת, מפורטת, מנומקת ומסתמכת על בדיקות מפורטות שערך המומחה, לא מצאתי לשנות מקביעתו בעניין הנידון.

10.
יחד עם זאת, ולעניין השבת הכספים, אשר לטענת התובע, הינו זכאי להם כתוצאה מכך שההסכם הופסק לאחר זמן קצר ולאחר שנכרתה כמות קטנה יותר של עצים מזו עליה הוסכם מראש, סבורתני כי יש לקבל את עמדת התובע.
בעניין זה קביעתו של המומחה לא הושתתה על סמך בדיקות שערך, או ממצאים שמצא, אלא אך ורק על האמור בהסכם.

בתשובה לשאלה האם כשמסופקת רק כמות חלקית מסחורה עליה שולמה תמורה, יש להשיב את החלק שתמורתו לא סופקה, השיב המומחה:
"אם סיפקתי רק חלק, אני צריך להשיב לך את החלק שלא סופק, אם לא סיפקתי את החלק שלא סופק עקב בעיות הקשורות בך, אני לא סבור שאני צריך להחזיר
לך".
כלומר, המומחה הודה כי באופן כללי יש להשיב תמורה ששולמה בגין סחורה שלא סופקה, אלא אם כן המדובר באי אספקה הנובעת מאחריות המזמין. אלא שבמקרה דנן לא קבע המומחה מי הפר את ההסכם ועל מי רובצת האחריות להפסקת ההתקשרות.
בהמשך חקירתו אף הודה המומחה כי התעלם מסכום ההשבה לו טען התובע שכן לא קיבל כל חישוב מצד התובע כיצד הגיע התובע לסכום ההשבה (עמ' 9 שורות 8-10 לפרוטוקול מיום 30/6/10). בהמשך אף הודה המומחה:

"אמרתי שאני מבין את דרך החישוב, בכפוף שלא קבעתי מי אשם ב"פיצוץ" ההסכם, אני מבין וגם מקבל שהסכום ששילם ליצ'י בכניסה לשותפות צריך להיות באופן יחסי, ביחס לכמות שנכרתה 161 טון לבין 900 טון ממוצע" (הדגשה שלי, ר.א.).
בתשובה לשאלה האם המומחה מתקן את חוות דעתו, הודה המומחה כי זאת בכפוף לקביעה מי אשם בהפרת ההסכם. ראה בעמ' 10 שורות 4-6 לפרוטוקול מיום 30/6/10:
"ש. כלומר מה שכתבת בסעיף 9ג, האם אתה מתקן וחוזר בך מזה כך שהנתבע צריך להחזיר לתובע מעל 10,000 ₪...?
ת. בכפוף לקביעת ביה"מ מי אשם בהפרת ההסכם
".

מכאן, שאף שהצדדים הסכימו כי קביעת המומחה תהיה מכרעת, הרי המומחה במקרה זה חזר בו מקביעתו כי על התובע לשלם לנתבע את יתרת הסכום מתוך 25,000 ₪ והשיב כי התשובה לשאלה האם על התובע לשלם את היתרה, או לחלופין, זכאי התובע להשבה מתוך הסכום ששילם ביחס לכמות שלא נכרתה, תלויה בשאלה בה לא הכריע והיא מי אחראי להפרת ההסכם.
משאין לפיכך קביעת מומחה בעניין ומשאף קביעת המומחה בעניין זה מלכתחילה (בניגוד ליתר קביעותיו בחוות הדעת), לא הושתתה על בדיקות ונתונים, אלא רק על סמך האמור בהסכם, מוצאת אני כי בסמכות ביהמ"ש לבחון את האמור בהסכם ואת טענות הצדדים בעניין.
בהתאם להסכם הוסכם על כך שהתובע ישלם לנתבע: "סכום של 25,000 ₪ במזומן ובתמורה, כמות ל - 800-1,000 טון עץ אורן, יקבל את העבודה מדוד ביטון
בשותפות מלאה".
משלא נשמעו ראיות, לא ניתן לקבוע כי המדובר בתשלום שהיווה רק תנאי לעצם הכניסה לשותפות ונקבע ללא קשר לכמות העצים נשוא עסקת השותפות, אשר צוינה במפורש בהסכם.
אדגיש כי עיון בהסכם מעלה כי, ככל הנראה, הצדדים הוסיפו את המילים "כמות ל – 800-1,000 טון עץ אורן", לאחר שרשמו את המשפט (שכן המדובר במילים הרשומות בין השורות). מכאן שהצדדים מצאו לנכון להוסיף ולהדגיש, כי המדובר בתשלום המתייחס לעסקה בכמות עצים כמצוין דווקא.

טענת הנתבע כי הסכום שנקבע בהסכם ואשר בהמשכו נקבע במפורש כי מתייחס לכמות של 800-1000 טון עץ, לא היה קשור לכמות העץ, אלא נקבע באופן שרירותי כתנאי לכניסה לשותפות, הינה טענה עובדתית שעל הנתבע היה להוכיח בראיות ביחס לכוונת הצדדים ואומד דעתם בשעת כריתת ההסכם, אלא שכאמור הוסכם על הצדדים כי פסק הדין יינתן ללא שמיעת ראיות.

מאחר שלא ניתן לקבוע, ללא שמיעת ראיות, כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם (פס"ד ניתן לפיכך למעשה רק לעניין ההתחשבנות הנכונה בהתייחס למסמכים וחוות הדעת הקיימים בתיק), ומשע"פ ההסכם שילם התובע סכום של 25,000 ₪ ביחס לעסקה המתייחסת לכמות ממוצעת של 900 טון והעסקה הופסקה לאחר כריתת 162 טון בלבד, זכאי התובע להשבה חלקית ביחס לסכום ששילם. מאחר שנכרתה רק כמות בשיעור של 18% מהכמות אשר היוותה בסיס להתקשרות, היה צריך התובע לשלם לכאורה רק 4,500 ₪ (18% מתוך הסכום של 25,000 ₪). כיוון שהתובע שילם סך של 15,000 ₪, זכאי התובע לפיכך להשבת סכום של 10,500 ₪.

משהנתבע ויתר על שמיעת ראיות ומשהוסכם כי פסק הדין יינתן רק על בסיס המסמכים שבתיק ומשאף המומחה הודה כי כל עוד לא נקבע שהתובע אחראי להפרת ההסכם, הוא זכאי להשבה חלקית של הסכום ששולם, אני מקבלת טענת התובע וקובעת כי על הנתבע להשיב לתובע סכום של 10,500 ₪.

11.
לאור כל האמור, אני קובעת כי על התובע לשלם לנתבע סכום של 15,407 ₪ ובתוספת מע"מ בשיעור 15.5% (ביחס לתקופת הפסקת ההסכם), סך של 17,795 ₪.

כמו כן וכמפורט לעיל, על הנתבע לשלם לתובע סכום של 10,500 ₪.

לאור האמור, יוצא כי התובע חב לנתבע סכום של 7,295 ₪.

בהתאם לחוות הדעת,הסכומים נכונים ליום הפסקת ההסכם 29.5.08

לפיכך, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סכום של 7,295 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.5.08 ועד היום.

בנוסף יישא התובע בהוצאות הנתבע, (אגרה לרבות שכ"ט עו"ד),אשר בנסיבות העניין יעמדו ע"ס כולל של 3,000 ₪ בלבד.

סכומים אלו ישולמו לנתבע תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.



ניתן היום,
ט"ו
כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 9409-07/08 אהליאב ליצי נ' דוד ביטון (פורסם ב-ֽ 11/12/2011)