פסקי דין על גליה קרמונה | פסקי דין על איל נדלר | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

30402-06/11 תק     11/12/2011




תק 30402-06/11 גליה קרמונה נ' איל נדלר, כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 30402-06-11 קרמונה נ' נדלר ואח'






בפני

כב' השופטת
סיגל רסלר-זכאי


תובעת

גליה קרמונה


נגד


נתבעים

1.איל נדלר
2.כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים מיום 10 פברואר 2011.

פירוט טענות הצדדים
בהתאם לנטען בכתב התביעה במועד התאונה, רכב התובעת עשה דרכו בנסיעה ישרה ברח' יצחק שדה בהרצליה, כאשר לפתע התפרץ רכב הנתבע, אשר יצא מחניה סמוכה, ללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב התובעת.

רכב התובעת ניזוק באופן מוחלט, בהתאם לדו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה, נזקיה של התובעת נאמדו בסך של 12,224 ₪. עוד, נתבע פיצוי בגין שכ"ט שמאי ששולם על ידה בסך של 950 ₪, טרחת ועגמת נפש בשיעור של 500 ₪, הפרשי ריבית והצמדה.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים כי התאונה התרחשה בזמן שהתובע היה בעצירה מוחלטת ורכב התובעת התקרב אליו. עוד נטען על ידי הנתבע כי התובעת איבדה שליטה על רכבה, החליקה ופגעה ברכבו וכך ארעה התאונה.

בדיון שהתקיים ביום 8 דצמבר 2011 העידו התובעת, הנתבע ועד מטעמו מר כהן איזידור.

דיון הכרעה
התובעת חזרה על הנטען בכתב התביעה. לטענתה רכב הנתבעים פרץ לכביש מתוך החניה, בפתאומיות לנתיב נסיעתה. התובעת הפנתה גם לדו"ח פעולה, אשר נרשם במועד על ידי שוטר שהוזמן למקום, וממנו עולה כי הנתבע הודה שיצא לכביש מהחניה אולם התובעת נסעה במהירות לכן התרחשה התאונה.

התובעת בחקירתה הנגדית נדרשה להתייחס לטענה ולפיה בשעה שחלפה על פני מעבר חציה סמוך, שניות אחדות לפני התאונה, כמעט פגעה בהולכת רגל במקום. התובעת הכחישה טענה זו. גם לטענה כי נוכח האירוע במעבר החציה, דעתה היתה מוסחת, השיבה התובעת בביטול והכחישה כל אירוע קודם. עוד השיבה התובעת כי הכביש לא היה רטוב וכי נסעה במהירות איטית המתבקשת בהתאם לתנאי השטח והמקום (הסמוך לביה"ס.)

נציג הנתבעים הציג לתובעת תמונה של זירת האירוע וטענת הנתבע למיקומו במועד התאונה. התובעת הודתה כי כך נראה המקום אולם הכחישה כי התאונה התרחשה על המדרכה, אלא בעת שרכב הנתבעים חודר לכביש ומהווה הפרעה לתנועה ולרכבים. (התמונה הוגשה וסומנה נ/1)

הנתבע במסגרת עדותו הודה כי יצא מחניה סמוכה, "יצאתי מחניה, ירדתי מהמדרכה... המתנתי עד שיתפנה התנועה מול המפרץ, ..." (עמ' 2 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון). אולם, לטענתו היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה (שם, ש' 30).

מר כהן, עד מטעמו של התובע, (מכירים מהשכונה ומבה"ס) טען כי במועד התאונה היה גם כן בחניה ממנה יצא הנתבע. בהתאם לגרסתו רכבו של הנתבע עמד ביציאה מהחניה "ביציאה מהמדרכה יש מפרץ חניה, לא על הכביש, לא בלט על הכביש, הוא היה בעמידה מוחלטת.... הכביש היה רטוב. " (שם, עמ' 3 ש' 9-10)

לטענתו, התרחש אירוע במעבר החציה אבל לא היה ממוקד בו ואינו יכול להתייחס אליו.

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות, עדויות הצדדים ומוצגיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל אולם בהפחתה של אשמה התורם של התובעת.

מעיון בתמונה שצולמה על ידי הנתבע (כשחזור לארוע) עולה כי הכביש מתעקל במקום בו ארעה התאונה. עוד מעיון בתמונות למיקום הפגיעה ברכבים עולה כי רכבה של התובעת נפגע בחזית, עם מוקד ימני מודגש ואילו רכבו של הנתבע נפגע בחלקו השמאל פינתי בלבד.
מנגנון זה של פגיעה מתיישב יותר עם גרסתה של התובעת ולפיה "חדר" רכבו של הנתבע לנתיב נסיעתה בחוסר זהירות, מאשר עם טענתו של הנתבע ולפיה התובעת הסיטה את רכבה בבהלה או כתוצאה מהחלקה ופגעה בו באופן חזיתי. מנגנון פגיעה שכזה היה יוצר פגיעה שונה ברכבו של הנתבע.

בנוסף, מצאתי עדותה של התובעת אמינה ומדוייקת לעומת עדותו של הנתבע אשר מצאתיה מתחמקת ומתמקדת בטיעונים שונים שאינם רלבנטיים לתאונה נשוא ההליך. העובדה כי עד מטעמו חיזקה את גרסתו אינה טעם המצדיק קבלתה. התרשמתי כי העד אינו אובייקטיבי ולכן הגם שתמך בגרסת הנתבע החלטתי להתעלם ממנה.

אין מחלוקת כי הנתבע ביקש להשתלב בתנועה בשעה הוא יוצא מחניה. הכביש התעקל ובתנאי ראות של גשם וכביש רטוב, עצם העובדה שהנתבע היה בעצירה, גרסה עליה חזר הנתבע, אינה רלבנטית. השאלה היא היכן עצר הנתבע בטרם התרחשה התאונה ולעניין זה אני מקבלת את גרסת התובעת כי התפרץ לכביש. שוכנעתי כי גם במקום בו עמד היווה הפרעה לתנועה בחוסר זהירות המתבקשת מתוואי הדרך.

בנסיבות אלו אני מוצאת את הנתבע אחראי לנזקי התובעת. ברם, בהיות הכביש רטוב ובנהיגה בסמוך לבית ספר, היה על התובעת לנקוט משנה זהירות ולנהוג במהירות איטית יותר אשר תאפשר בלימת חירום גם בנסיבות המתוארות על ידה. מצאתי לפיכך, להפחית 20% מנזקי התובעת בגין אשמה התורם.

הנתבעים יפצו התובעת בגין נזקיה, כמפורט להלן, נזק ישיר בשיעור של 14,000 ₪ בהפחתת 10 % בגין השרידים, ובהפחתת אשמה התורם של התובעת בסך של 10,080 ₪. עלות שכ"ט שמאי בשיעור של 950 ₪. הוצאות ההליך בשיעור של 500 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 11,530 ₪ בתוך 30 יום מהיום.


ניתן היום,
ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 30402-06/11 גליה קרמונה נ' איל נדלר, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/12/2011)