פסקי דין על סאמי יוסף חלבי אבו חייר | פסקי דין על רפי יוסף חלבי | פסקי דין על יונס יוסף חלבי ואח' | פסקי דין על יורשי חיר סלמאן אבו חיר חלבי | פסקי דין על סלמאן חיר סלמאן חלבי |

33452-01/11 א     11/12/2011




א 33452-01/11 סאמי יוסף חלבי אבו חייר, רפי יוסף חלבי, יונס יוסף חלבי ואח' נ' יורשי חיר סלמאן אבו חיר חלבי, סלמאן חיר סלמאן חלבי








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 33452-01-11 חלבי אבו חייר ואח'
נ' חלבי(המנוח) ואח'






בפני

כב' השופט
מנחם רניאל

תובעים
1
.
סאמי יוסף חלבי אבו חייר
ת.ז. 051970721

2
.
רפי יוסף חלבי
ת.ז. 056920481

3
.
יונס יוסף חלבי ת.ז. 056920491

4
.
סרור יוסף חלבי ת.ז. 059477810


נגד

נתבעים
1.יורשי חיר סלמאן אבו חיר חלבי
ת.ז. 2043138
2.סלמאן חיר סלמאן חלבי
ת.ז. 056920713





פסק דין



1.
התובעים, יורשיו של המנוח יוסף סלמאן חיר חלבי, זכאים להירשם כבעלים בחלק מנכס המקרקעין הידוע כחלקה 1 בגוש 11508 מאדמות דלית אל כרמל. הנתבעים הם בעלים של חלקים אחרים במקרקעין. לטענת התובעים, ביום 23.8.95 רשם הנתבע 2 את צוואת המנוח יוסף סלמאן חלבי ת.ז. 2043133 בחלקים שווים בינו לבין שאר אחיו, תוך התעלמות מהסכם מתנה והסכמי חלוקה שבאו לאחריו לפיהם העביר המנוח את נכסיו בחלקים לא שווים לבניו. כך נטען, שהמנוח העביר לנתבע 1 בסה"כ 2,900 מ"ר מתוך נכסיו, בעוד הרישום המוטעה והשווה עשה אותו לבעלים של 6,779 מ"ר. בענין הסכם המתנה נוהלו הליכים בבית משפט השלום ועד לבית המשפט העליון, ונטען בכתב התביעה, כי בית המשפט אישר את קיום הסכם המתנה וביטל את הרישום המוטעה. למרות זאת, טוענים התובעים, כי בניגוד לפסקי הדין, העביר הנתבע 1 לנתבע 2 1/24 חלקים מהנכס, והותיר לעצמו 1/12, שהם 4,520 מ"ר. לפיכך, ביקשו התובעים לבטל את הרישום המוטעה לפי הצוואה ולרשום את הזכויות במקרקעין לפי עיסקת המתנה.

2.
הנתבעים טענו שהתביעה התיישנה, בחלוף 35 שנים מאז עיסקת המתנה. לטענתם, אין כל סתירה בין העברת הזכויות לבין עיסקת המתנה. כמו כן נטען, כי לא צורפו לתביעה כל האחים, וכי גם אם יוגדל חלקם של התובעים, אין הצדקה לכך שהוא יוגדל מחלקם של הנתבעים בלבד. לטענת הנתבעים, התובעים אינם יכולים לתבוע כלל מאחר שאינם רשומים כבעלים. עוד נטען, שהתביעה אינה ברורה, שכן לא פורטה עיסקת המתנה.
לגופו של ענין, טוענים הנתבעים, כי המנוח יוסף, שהיה מסוכסך עם בניו התובעים בערוב ימיו, הגיע להסכם עם הנתבע 1 שחלקו ישאר כפי הרשום בטאבו, כלומר רבע מהזכויות של אביו המנוח, וכך יוותר הרישום גם לגבי האחרים. לכן לא תוקן הרישום ואין לתקנו.

3.
ביחס לטענת ההתיישנות, טענו התובעים, טענה אחת, שהתביעה לא התיישנה מכיוון שממועד פסק הדין האחרון שניתן על ידי בית המשפט העליון בשנת 1998, לא חלפו 25 שנים.
אני מקבל את טענת הנתבעים, שפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון לא קבע את זכויות התובעים, אלא עיסקת המתנה, ועל כן תאריך פסק הדין האחרון אינו רלבנטי. אמנם, ההתיישנות מתחילה כאשר קמה עילת תביעה, ועילת תביעה לא קמה כל עוד לא הוכחשה הזכות. כעולה מפסקי הדין שצורפו, התביעה לרישום הצוואה, אל מול הדרישה לרשום את המתנה, עלתה כבר בשנת 1983 (עמ' 14 להחלטתו של השופט אלרון בת"א 11905/05), דהיינו כ- 28 שנים לפני הגשת התביעה. התוצאה היא שבחלוף זמן כה רב, התיישנה התביעה. אף על פי שדין התביעה להידחות עקב התיישנותה, אמשיך ואדון לגופה של התביעה.


3.
אני דוחה את טענת הנתבעים, כאילו משום שהתובעים אינם רשומים כבעלים במקרקעין, אין הם זכאים לתבוע את תיקון הרישום. התובעים זכאים לתבוע את תיקון הרישום, משום שהם זכאים לרישום זכויות אביהם הרשום כבעלים, ויש להם ענין רב, שאין עליו מחלוקת, בשאלת היקף זכויות אביהם.

4.
בכתב התביעה, ביקשו התובעים לצוות על הנתבעים לפעול לביטול רישום הצוואה, ו/או לתקן את הרישום לפי עיסקת המתנה. אני מקבל את טענת הנתבעים, שמי שביקש רישום הצוואה, אינו רוכש מונופול עליה או זכות לביטולה, ואין לחייבם לפעול לביטול רישום הצוואה, אלא יש לצוות, במקרה מתאים, על ביטול רישום הצוואה, ולשם כך היה על התובעים לזמן לדיון את כל היורשים על פי הצוואה. בסיכומיהם, צמצמו התובעים את בקשתם לסעד אחד בלבד, שהוא ביטול רישום הצוואה, ולא ביקשו עוד תיקון הרישום לפי עיסקת המתנה. בודאי שאין ליתן סעד של ביטול רישום צוואה בלי לשמוע את עמדת הזוכים האחרים לפי הצוואה. הנתבעים טענו כבר בכתב הגנתם (בניגוד להחלטתי המוטעית בענין זה בעמ' 13 שורה 6, שפסלה שאלות שממילא היו צריכים לשאול את עורך הדין), שיש לצרף לתביעה את האחים האחרים, בעלי חלקים אחרים במקרקעין, כנתבעים חיוניים. התובעים לא טרחו לעשות כן, ולא התייחסו לכך בסיכומיהם.

6.
שקלתי איפוא, שמא ניתן להכריע בתביעה רק ביחסים בין התובעים לנתבעים שבפני
, באופן שלא יהווה פלוגתא פסוקה כלפי הבעלים האחרים במקרקעין. הגעתי למסקנה, שלא ניתן לעשות זאת. אסביר את דברי. המתנה שנתן הסבא, התייחסה ל- 23,800 מ"ר (כאמור בנספח ח' לתצהיר מטעם התובעים), או 23,886 מ"ר (התשריט נספח 6 לתצהיר התובעים). לפי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, היו לסבא זכויות במחצית החלקה, הרשומים כשווים ל- 27,116 מ"ר. ההפרש של 3,230 מ"ר מוחזק שנים בידי הנתבעים, על דעת הסבא, ואיש מן הצדדים אינו מערער על כך. מדובר במגרש הנמצא במחלוקת עם מינהל מקרקעי ישראל, כלפיה הצהיר הסבא שבידו רק 23,866 מ"ר. התובעים אינם תובעים ביחס אליו (ראה בין היתר דברי התובע 1 בעמ' 15 שורה 30), והוסכם בין הצדדים שהמחלוקת אינה חלה על מגרש זה (דברי ב"כ הנתבעים בעמ' 20 שורה 1). כלומר, לאחר שנרשמה הצוואה, הנתבעים רשומים כבעלי 1/8 מהחלקה, דהיינו 6,779 מ"ר. אילו נרשמה המתנה, היו הנתבעים צריכים להיות רשומים כבעלי 2,917 מ"ר לפי המתנה, ועוד 3,230 מ"ר שמחוץ למתנה, דהיינו ביחד 6,147 מ"ר. כלומר, אם מתקבלת התביעה, התובעים זכאים ל- 533 מ"ר מתוך חלקם של הנתבעים, אבל הם תובעים תוספת של 2,558 מ"ר, ואת יתרת 1,925 המ"ר עליהם לקבל מהבעלים האחרים, כפי שהעיד התובע 1 בחקירתו. התובע 1 העיד שהאחים האחרים מסכימים להעברת חלקם, אבל מלבד דברים שבעל פה, לא הוכיח זאת בשום דרך. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה, שאין מקום להכריע הכרעה חלקית ביחסים שבין התובעים לנתבעים.

7.
טענת ההגנה, כי לאחר הסכסוך שנדון בבתי המשפט, ולאור הסכסוך שנוצר בין אבי התובעים לבניו, הסכים המנוח יוסף עם אחיו שחלקו ישאר כפי שנרשם בלשכת רישום המקרקעין, לא נסתרה. הנתבע 2 העיד על כך בסעיף 11 לתצהירו. הוא לא נחקר על כך אף שאלה אחת, ולכן גירסתו לא נסתרה. אמנם, התובע 1 העיד שזה שקר, כי לא היו יחסים בין אביו לאחים שלו ב- 14 השנים האחרונות, ביחוד אחרי המשפט, אבל עדות התובע 1, אינה אמינה מספיק בעיני, במיוחד כאשר אינה מסבירה את העובדה שהאחים התובעים, ראו צורך לרשום הערת אזהרה על רכושו של אביהם, כדי שלא ימכור אותו לאחרים (עמ' 10 שורה 7). מכאן, שהיה בסיס לחשש שהוא יעביר את המקרקעין לאחרים, והוא נאלץ להסכים להתחייב שלא יעשה כן. בהקשר זה יש לומר, שהמקרקעין שאותם הבטיחו התובעים שאביהם לא יעביר, היו חלקו לפי הרשום ולא לפי עיסקת המתנה.

8.
ב"כ התובעים טען כי הנתבע 1 הסכים בחקירתו לכך שזכותו נובעת מעיסקת המתנה. הנתבע 1 ערך חישוב מאיפה הוא זכאי ל- 6,680 מ"ר, שמינית מהחלקה (עמ' 17 שורה 15) – 2,900 מעיסקת המתנה, 3 דונם שהיו מוחזקים על ידם, וההפרש לפי הסכמת אבי התובעים לויתור על טענותיו כלפי הרישום (עמ' 18 שורה 1-3). לפי חישוב זה, הנתבע 1 לא מסכים לכך שעיסקת המתנה תחול, אלא שהויתור של אבי התובעים על עיסקת המתנה יחול. מנגד, הסכים הנתבע 1, שאם חלקו של
הסבא הוא רק 23,866 מ"ר, דהיינו המינהל יתבע את השטחים העודפים על 23,866 מ"ר, כאמור בהסכם בין הסבא למינהל, והתשריט החלוקה, הם ירדו מחלקם של הנתבעים בלבד (עמ' 23 שורה2).
הסכמה זו גוברת על טענת ההתיישנות, מאחר שהודאה בזכות זו מתחילה את מירוץ ההתיישנות מחדש.



9.
אני מקבל את טענת הנתבעים, כי העברת חלק מחלקיו של הנתבע 1 לנתבע 2 לא היתה הפרה של

פסק דין
כלשהוא. דומה שגם ב"כ התובעים חזר בו מטענה זו בסיכומיו.

10.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים לצוות על הנתבעים לפעול לביטול רישום הצוואה, וזאת כנגד חיוב הנתבעים, שאם מינהל מקרקעי ישראל יתבע את החלקים העודפים בחלקה מעבר לחלק השווה ל- 23,866 מ"ר, החלקים העודפים ירדו מחלקם של הנתבעים בלבד, לפי היחסים ביניהם. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.


ניתן היום,
טו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 33452-01/11 סאמי יוסף חלבי אבו חייר, רפי יוסף חלבי, יונס יוסף חלבי ואח' נ' יורשי חיר סלמאן אבו חיר חלבי, סלמאן חיר סלמאן חלבי (פורסם ב-ֽ 11/12/2011)