פסקי דין על חב' פוליבה בע"מ | פסקי דין על גלי ולנר

29569-01/10 א     11/12/2011




א 29569-01/10 חב' פוליבה בע"מ נ' גלי ולנר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 29569-01-10 חב' פוליבה בע"מ
ואח' נ' ולנר ואח'






בפני

כב' השופטת
אושרי פרוסט-פרנקל


תובעים

חב' פוליבה בע"מ


נגד


נתבעים

גלי ולנר




פסק דין



זוהי תביעה כספית על סך 108,906 ₪ שמקורה בשטר שהוגש לביצוע והותרה בו ההתנגדות.
אין חולק כי הנתבע חתם על השטר הן במקום של עושה השטר והן כערב.

א.
תמצית טענות הנתבע
1.
בתצהיר שהוגש כתמיכה לבקשת ההתנגדות לביצוע השטר טען הנתבע, שעושה השטר, חברת שיקינסקי שיווק ומסחר בע"מ (להלן: "החברה") אינה חתומה כעושה השטר ומשכך אין מדובר
בשטר. במקום המיועד לחתימת עושה השטר, חתם הנתבע, לאחר שהוטעה על ידי נציג התובעת, חנן דוידי (להלן: "חנן"), שגרם לו לחתום גם במקום המיועד לעושה השטר ובעת חתימתו במקום המיועד לעושה השטר, כלל לא הייתה מוטבעת על השטר חותמת החברה.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו, הוסיף הנתבע, כי, בניגוד לטענת חנן, הוא לא עשה שימוש בחותמת החברה, הוא לא הטביע את החותמת על השטר, הוא לא חתם מעולם על מסמכי החברה, ואף לא הציג עצמו כבעלים של החברה. חנן ידע שהנתבע הגיע כדי לעזור לאחיו להפעיל את החברה והקונדיטוריה. הנתבע טוען, כי לא עבד בחברה ולא ניהל אותה.

2.
הבעלים של החברה ומנהלה, הינו אחיו של הנתבע – שי ולנר, אשר לא חתם בשם החברה על השטר ואף הפציר בנתבע שלא להתחייב בשם החברה.
אחיו, שי ולנר פנה אליו, כדי שיעזור לחברה מבחינה כספית ולכן, הנתבע שילם במקום החברה כספים רבים למוסדות, עובדים, ספקים, כולל התובעת. שי עצמו סירב לחתום על שטר החוב לטובת הזוכה, חנן מטעם התובעת ידע זאת, ולמרות זאת, גרם לנתבע לחתום על השטר.

בכל מקרה, טוען הנתבע, כי לא היה מורשה לחתום בשם החברה וחתימתו, שבסמוך לה הוספה לאחר מכן חותמת החברה ולכן, אינה מחייבת כלל את החברה. חנן, כמי שפעל מול החברה ונציגיה השונים לאורך שנים והחזיק בהמחאות החברה, שנמשכו לטובת התובעת, ידע שהנתבע אינו מורשה חתימה של החברה, כיוון שעל ההמחאות שנהג לקבל מהחברה,
מתנוססת חתימה אחרת מזו שמתנוססת על גבי השטר נשוא תביעה זו.

3.
טוען הנתבע, כי אינו חייב את סכום השטר וכי מי מטעם התובעת הוסיף על גבי השטר, לאחר המועד שבו חתם עליו הנתבע, 11.8.09 – מועד אחר לתשלום – 15.8.09 ובהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שהגישה התובעת, ביום 15.8.09 חובה של החברה לתובעת היה 38,218 ₪ בלבד. הואיל ובשטר נכתב: "התמורה עבור שטר זה ניתנה בסחורה", ובלשון עבר, טוען הנתבע, כי במועד המופיע בשטר לתשלום, נעצר המועד לצורך התחשבנות.

4.
עוד טוען הנתבע, כי חנן ידע שהנתבע הינו ב"תקן של מציל" לצורך המשך פעילות החברה ואינו חייב בגין חובות עבר של החברה, לא הוסכם כי ערבותו הינה בגין רכישות שבוצעו בטרם חתם על השטר, כך שגם אם ייקבע כי הינו ערב לשטר, עליו לשאת בתשלום חוב החברה לתובעת בגין רכישות שבוצעו רק לאחר שחתם על השטר ולא קודם לכן. על פי כרטסת הנהלת החשבונות, לאחר שחתם על השטר בוצעו רכישות בשווי 62,151 ₪ והוא כבר שילם עבור רכישות החברה סך של 16,360 ₪. כך שבל מקרה אינו חייב יותר מסך של 45,791 ₪.

5.
בסמוך למועד סיום פעילות החברה, סיפקה התובעת לחברה סחורות בשווי של למעלה מ- 65,000 ₪ שזהו סכום חריג, מאחר שבדרך כלל סיפקה לה התובעת סחורות בשווי של 37,617 ₪ והתובעת עשתה זאת כדי לנפח את חובה של החברה ולהסתמך על שטר הביטחון.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען הנתבע, כי חנן אמר לו מפורשות שלחברה חובות עבר לתובעת, כולל שיקים דחויים שלא כובדו. השיק בסך 2,000 ₪ ניתן על ידי הנתבע לאחר חתימת השטר, ביום 12.8.09 לתאריך פירעון 15.8.09 וקודם להחזרת שיק של החברה על סכום זהה ואשר חזר ביום 17.8.09. השיק על סך 6,000 ₪ ניתן לתובעת בתחילת חודש אוגוסט 2009 ולטענת הנתבע מועד הפירעון ליום 30.6.09 נרשם בטעות ובפועל, השיק הופקד רק ביום 3.9.09 על חשבון סחורה שתתקבל בעתיד וזאת, על פי סיכום עם חנן לפיו, שטר החוב הינו רק לגבי סחורה שתסופק לחברה החל ממועד חתימת שטר החוב.
לדברי הנתבע, טרם שחתם על שטר החוב, הובהר בינו לבין חנן, כי הוא חותם כערב רק לגבי חובות עתידיים שיווצרו לאחר מועד חתימת שטר החוב. לגבי חוב עבר, היו שיקים שנפרסו על ידי התובעת וחנן אמר מפורשות שלא קיים חוב עבר, כיוון שניתנו לגביו שיקים והיה ברור לשניהם, ש"השולחן נקי" לגבי חובות עבר. לא רק שסוכם מראש בינו לבין חנן שאינו ערב לחובות עבר, אלא שעל השיקים שנמסרו עבור חובות עבר מצוינת תעודת זהות של אדם פרטי שלא נתבע על ידי התובעת.

בחקירתו העיד הנתבע כי אינו יודע מיהו שיקינסקי, שעל שמו קרויה החברה ואת הערבות לחובותיה חתם, כיוון שאחיו למחצה – שי ולנר – הינו בעל המניות היחיד בה, המנהל ובעל זכות החתימה. דני קאפח, אשר ניהל את הקונדיטוריה ביחד עם בנו טל קאפח, הינו חמו של שי ולנר. איתם עבדה בקונדיטוריה בתו של דני בשם גלית.

6.
לטענתו, בשנת 2009, פנה אליו אחיו כדי שיעזור לחברה בתזרים מזומנים והוא, הנתבע, הגיע לחברה "על תקן של מציל לעזור להם" מבחינה כלכלית. הוא נתן להם הלוואה כדי לשלם משכורת לעובדים ולקיים את הקונדיטוריה. הנתבע ידע שטרם הגעתו לחברה, האחרונה מסרה לתובעת שיקים על חשבון חוב שחלקם נפרעו עוד טרם הגעתו לחברה.


בחקירתו שב הנתבע על גרסתו, כי הינו חתום על שטר החוב רק כערב ולא כעושה השטר. לטענתו, חנן הטעה אתו וגרם לו לחתום במקום שהיה מיועד לחתימת החברה כ"עושה השטר" לטענתו, הוא לא הטביע את חותמת החברה לא הייתה בעת חתימתו על השטר, אין לו זכות חתימה בחברה, אינו בעל עניין בה וחנן ידע זאת היטב.

הנתבע העיד, כי טרם שחתם על שטר החוב לא מסר שיקים לכיסוי חובות החברה, כיוון שמבחינתו באותו מועד לא הו קיימים חובות. זאת כיוון שנמסרו לתובעת שיקים לתשלומם. השיקים שמסר היו בגין סחורה שתסופק בעתיד, מאחר וחנן לא הסכים לספק סחורה מבלי לקבל תמורתה מראש.


ב.
תמצית טענות התובעת
1.
מטעם התובעת העוסקת בהפצת מוצרי אפייה, הגיש תצהיר עדות ראשית חנן דוידי, סוכן מכירות אשר מכר את הסחורות לחברה. הוא הסוכן שסיפק סחורה לקונדיטוריה שנוהלה על ידי החברה ושההתנהלות העסקית שלה הייתה באמצעות דני קאפח. חנן מקבל מהתובעת עמלה לפי מכירות.

לטענתו, בחודשים יוני יולי 2009 הוא סיפק לחברה סחורה שתמורתה שולמה בצ'קים שלא כובדו ומשכך, הפסיק לספק לחברה סחורה. אחד מבעלי המניות בחברה ומנהלה, הינו שי ולנר, ודני קאפח פנה אל חנן ואמר לו כי הנתבע, שהינו אח של שי ולנר נכנס לעסק, יהיה הבעלים
וינהל אותו וביקש שהתובעת תשוב ותספק לחברה סחורה. כדי שחנן ימשיך לספק סחורה לתובעת, הוא קיבל שיקים משוכים מחשבונו הפרטי של הנתבע, ששימשו לכיסוי השיקים שנמסרו לתובעת ולא כובדו. בין היתר נמסר לו שיק משוך מחשבון הנתבע בסך 6,000 ₪ ושיק בסך 2,000 ₪. שיקים אלה, כך חנן, הינם קודמים בתאריכיהם ממועד חתימת הנתבע על שטר החוב ונמסרו ככיסוי חובות עבר של החברה.
בנוסף, וכתנאי להספקת סחורות לחברה, דרש חנן שהנתבע יחתום על שטר חוב להבטחת החוב הקיים של החברה לתובעת .

2.
ביום 11.8.09 פגש חנן את הנתבע בקונדיטוריה שניהלה החברה,והנתבע אמר לו כי הוא ינהל את הקונדיטוריה וישלם את החובות לספקים ולעובדים של החברה ו"מעתה יהיה בסדר". חנן , לטענתו, הבהיר לנתבע שהתובעת תספק סחורות לחברה רק אם הנתבע יחתום על שטר חוב הן לגבי חובות העבר והן לגבי חובות העתיד של החברה. לטענת חנן, הוא לא ניסה להטעות את הנתבע אלא הסביר לו כי ברגע שהוא חותם על השטר, הינו אחראי לגבי כל חובות החברה והנתבע נתן את הסכמתו וחתם על שטר החוב.

חנן הסביר בתצהירו, כי שי ולנר, אחיו של הנתבע, חתם בפני
ו בעבר כערב לחובות החברה, אולם כיוון שלחברה היו בעיות כספיות והשיקים שלה לא כובדו, נדרש חנן על ידי התובעת להוסיף ערב ולהחתים גם את הנתבע. בחקירתו הסביר, שכאשר הסתבר שלחברה יש בעיות כספיות בניהול הקונדיטוריה, דני קאפח אמר לו ש"הכל יעבור דרך הנתבע". שטר החוב הקודם, עליו חתום דני קאפח, לא בוטל אך היה צורך בחתימה על שטר נוסף של הבעלים החדש, אשר למיטב הבנתו, הוא הנתבע.

3.
לטענת חנן, הנתבע קרא את שטר החוב, מילא את פרטי השטר, חתם עליו במקום המיועד לעושה השטר וגם במקום המיועד לחתימת הערב, והנתבע אף החתים את השטר בחותמת החברה. (ס' 15 לתצהיר חנן).
בחקירתו סתר עצמו לעניין הטבעת חותמת החברה על השטר, כאשר הופנה לכתב ההגנה שהגיש כצד ג' 4 בתביעה זו. שם טען, כי דני קאפח הטביע את חותמת החברה. לכך השיב חנן "מה שזכור לי שזה היה על השולחן, הנתבע כזכור לי טען שאני חתמתי בחותמת גומי וזה לא היה כך. לא אמרתי שזה גלי, זה היה על השולחן. לא זכור לי מה היה ומי הטביע את החותמת שהייתה על השולחן. אם זכרוני אינו מטעני, נדמה לי שגלי הטביע אבל אני יודע שאחרי שהטופס מולא שכתב ידו של גלי, הייתי חייב להחתים בחותמת חברה והיא הייתה על השולחן. אני לא זוכר אם זה הוא או דני קאפח שהחתימו בחותמת" (ע'10 שורה23 עד ע' 11 שורה 2).

לאחר חתימת השטר, חזר חנן לספק סחורה לחברה, על פי דרישתה וכל הסחורה שסיפק נתקבלה באמצעות דני קפאח והנתבע שחתם על חשבוניות כמקבל הסחורה (ס' 16 – 17 לתצהיר חנן). גם את גרסתו זו סתר הנתבע כאשר בחקירתו העיד, כי הנתבע מעולם לא חתם על חשבונית (ע' 12 שורות 1 – 11 לפרוטוקול). לאחר מכן, לדברי חנן,
לא כובדו השיקים שמסרה החברה לתובעת וחשבונה הוגבל והתובעת הפסיקה לספק לה סחורה.

4.
לגרסת חנן, הוא
לא ידע שהנתבע אינו מוסמך לחתום בשם החברה, מאחר והוא הציג עצמו כמנהלה וכמוסמך לחתום בשמה.
לטענתו, ביום חתימת שטר החוב על ידי הנתבע חובה של החברה לתובעת עמד על סך 40,218 ₪ ולאחר שהנתבע חתם על שטר החוב ובהסתמך על חתימת הנתבע כערב לחובותיה, סיפקה התובעת לחברה סחורות נוספות, על פי דרישת דני קפאח, אך השיקים שנמסרו
בתמורה, לא כובדו. עוד הצהיר חנן, כי כל ההזמנות של החברה בוצעו על ידי דני קפאח.

בחקירתו לא ידע חנן להשיב מי ערך את כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, ומדוע יש שיקים שאינם מופיעים בה.

עוד העיד חנן, כי התובעת סיפקה לחברה סחורה גם כאשר כבר הייתה מוגבלת בבנק, בהסתמך על שטר החוב החתום על ידי הנתבע.
לדבריו
" ...לא זכור לי שמישהו אמר שהבעלים החדש חייב גם את חובות העבר למעט התובעת" ( ע' 9 שורה 15-16 לפרוטוקול).


ג.
דיון

1.
התובעת אוחזת בשטר חוב על סך 108,906 ₪ חתום על ידי הנתבע הן כעושה השטר בסמוך לחותמת "שיקינסקי שיווק ומסחר בע"מ והן כערב לשטר. החברה לא הגישה בקשת התנגדות לביצוע השטר.

לטענת התובעת, זהו שטר ביטחון שניתן להבטיח את חיובי החברה, אותם התחייבה לשלם לתובעת בגין רכישת מוצרים שסופקו לה.
טוענת התובעת, כי אין מחלוקת שהשטר נושא את חתימות הנתבע (ע' 5 שורות 25-26) וטענתו בבקשת ההתנגדות הינה, כי השטר אינו שטר כהגדרתו בפקודת השטרות, היות והוא – הנתבע, לא היה מוסמך לחתום בשם החברה.

2.
התובעת טוענת, כי הנתבע, אשר חתם במקום של עושה השטר, לא יכול עתה לטעון שחתם ללא הרשאה. התובעת מפנה לס' 23 לפקודת השטרות, לפיו האדם שנגדו באים לאכוף את השטר מנוע מלטעון טענת העדר הרשאה.

עוד לטענתה, הנתבע חב אף כערב גם אם התחייבות החברה פסולה. ערבות זו הינה עצמאית מחיובו של עושה השטר ואוחז השטר רשאי
לחזור את הערב גם כאשר התחייבותו של עושה השטר נפסלת.
חתימת הנתבע על גבי השטר מחייבת אותו באופן אישי, מה עוד שהנתבע הודה שהתכוון לערוב לחובותיה.

לטענת התובעת, מעצם היות השטר לביטחון, בעת עשייתו לא נרשם סכומו, אך הסכום הרשום בו הינו יתרת חובה של החברה לתובעת על פי הכרטסת שצורפה לתצהירו של חנן.


3.
הנתבע טוען, כי אכן חתם על השטר, אלא שהוטעה, על ידי סוכן התובעת,
לחתום במקום המיועד לעושה השטר ובעת החתימה חותמת החברה לא הייתה מוטבעת במקום המיועד לכך. עוד לטענתו, כיוון שחותמת החברה הוטבעה שלא בהרשאת מי שמוסמך לכך על ידי החברה, הרי שחתימת עושה השטר אינה מחייבת את החברה. משכך, טוען הנתבע, והואיל ולא הוכחה חובת עושה השטר, הוא ערב, אינו חייב בגין חתימתו. הנתבע מפנה לע"א 126/65 דוריס סומך וא' נ' משב- שירות ביטוח.

לטענתו, בכל מקרה, הוסכם בינו לבין חנן, כי הוא יהיה ערב לחובות החברה העתידיים מיום חתימתו על השטר ולא לחובותיה שנוצרו קודם לכן (חובות העבר).

ככל שיחליט בית המשפט כי הנתבע ערב, טוען הוא, כי יש
לחייב את צד ג' 3 – בהעדר הגנה וצד ג' 4, הוא סוכן התובעת ומי שהחתימו על השטר.

4.
לטענת הנתבע, נטל ההוכחה מוטל על התובעת והיא אף הגישה את תצהיריה ראשונה. לטענתו, כיוון שהכחיש את השימוש בחותמת החברה וההסתמכות על חותמת זו ומשכך, נטל ההוכחה בדבר זהות האדם שעשה שימוש בחותמת החברה שפרטיה מופיעים במקום המיועד ל"עושה השטר" מוטל על התובעת. כן טוען הנתבע, כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי הוא היה שלוח ומורשה ו/או כי חרג מסמכותו. הנתבע מפנה לע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה וע"א 4294/90 עזבון המנוחה רינסקי נ' רחמני ושות מימון בע"מ.

לטענת הנתבע, על התובעת היה להעיד מטעמה את שי ולנר ודני קאפח וכי חנן כלל לא ידע מי מורשי החתימה של החברה ובוודאי שלא הייתה לו ידיעה שהנתבע מוסמך לחתום בשם החברה.

5.
הנתבע מפנה לסתירות בעדות חנן כגון:
בניגוד לטענתו בתצהיר עולה מהתמליל, כי
לא ידע מי חתם על הצ'קים אותם קיבל מדני קאפח, בתוך מעטפה סגורה, כתשלום מאת החברה.
בניגוד לתצהירו העיד חנן (ע' 9 שורות 4-6, 15-16 לפרוטוקול) כי הנתבע היה בעלים חדשים של החברה וללא שטר החוב עליו חתם לא הסכימה התובעת לספק לחברה סחורה.
בכתב ההגנה טען חנן כי הנתבע הטביע את חותמת החברה על שטר החוב, אך בעדותו טען שהחותמת הייתה על השולחן ולא זכור לו מי הטביע אותה על השטר. (ע' 10 שורות 26-28 לפרוטוקול)
בס' 17 לתצהירו ובחקירתו העיד חנן, כי לאחר חתימת הנתבע על השטר, התובעת סיפקה לחברה סחורות וכי הנתבע חתם על החשבונית. (ע' 12 שורות 1-8 לפרוטוקול) אך בהמשך עדותו השיב, כי הנתבע מעולם לא חתם על חשבוניות (ע' 12 שורה 4 לפרוטוקול).

6.
הנתבע מפנה לעובדה שכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהיר חנן לא הוכנה על ידו (ע' 11 שורות 7-10 לפרוטוקול) ולכן, לטענתו, אין לה כל משקל ראייתי. מה עוד, שצ'קים שקיבלה החברה מלקוחותיה ונמסרו לחנן על ידי דני קאפח (ע' 4,5, לתמליל ע' 11 שורות 11-13 לפרוטוקול), לא נרשמו באותה כרטסת.
חנן גם לא ידע להשיב מי הוסיף את התאריך המופיע על גבי השטר (ע' 11 שורות 18-27 לפרוטוקול).

מי שהכין את הכרטסת לא העיד מטעם התובעת וכך גם דני אשר יכו היה לתמוך בטענת התובעת ולפיה, הוא אמר שהנתבע הינו הבעלים החדשים


אכן לחנן היו מספר סתירות בגרסתו, סתירות, שאינן משנות את העובדות הרלוונטיות לעניינינו.

6.
השטר
הנתבע חתם על שטר החוב הן במקום המיועד לעושה השטר והן במקום המיועד לערב. הנתבע, על פי עדותו, ידע בעת שחתם על השטר כי לחברה קשיים כספיים ולדבריו "בא כדי להצילה". (ס' 6 – 7 לתצהירו, ע' 5 שורות 8-12 לפרוטוקול).

הנתבע טען שאחיו, הבעלים של החברה סירב לחתום על השטר (ס' 8 לתצהירו), אם כך, מדוע חתם על השטר ומבלי לקרוא אותו טרם שחתם עליו. ככל שקרא אותו, ידע היה ידוע לו שהוא חותם גם כעושה השטר.

הנתבע אף העיד, כי הזרים מכספו לחברה ושילם לספקיה
ועובדיה.

7.
העובדה שהנתבע הזרים לחברה כספים פרטיים שלו, כדי להצילה, לשלם לספקיה ולעובדיה, הגם שידע מצבה הכלכלי אינו טוב ומבלי שקיבל כל ערבויות להשבת הכספים שהלווה לה, לטענתו, מצביעה על כך שהוא היה בעל עניין בה, ו/או מנהל ו/או משקיע, גם אם לא נרשם ככזה.
הנתבע לא נתן כל הסבר לסיבה שכמי שידע שמצבה הכלכלי של החברה אינו טוב, ולטענתו, אין לו כל עניין בה, השקיע בה כספים לא מעטים, ואף היה מוכן לערוב לחובותיה, מבלי שקיבל לכך כל ערבויות מבעלי החברה מנהליה או מפעיליה.

התנהגותו זו של הנתבע מתיישבת עם גרסת חנן ולפיה, הנתבע הוצג בפני
ו כבעלים חדשים של החברה וככזה ולאחר שהציג מצג זה בפני
חנן, הוא חתם על השטר. הנתבע חתם על השטר או כמורשה החברה ו/או כמי שהציג עצמו ככזה. גם אם חתם על השטר ללא חותמת החברה הרי שחתם כעושה השטר והוא ידע שהוא חותם כעושה השטר.

8.
הנתבע, כמי שחתם על השטר ועליו נטל ההוכחה, לא העיד את שי ולנר ו/או דני קפאח. כדי שיסתרו את טענת חנן שהנתבע הוצג כבעלים החדש.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.


חנן לא ידע ולא היה צריך לדעת, שהמצג שהוצג בפני
ו ולפיו, הנתבע הינו הבעלים החדשים של החברה ו/או הקונדיטוריה, אינו אמיתי.

משכך, השטר שנחתם ונמסר לחנן הוצג בפני
ו כשטר שנעשה על ידי החברה ושהנתבע ערב לו.

לכן אני קובעת, כי הנתבע התחייב לערוב באופן אישי לחובות
החברה.

9.
חובות העבר או חובות העתיד
בשטר נקבע, כי התמורה לו ניתנה בסחורה. דהיינו אין כל התייחסות לשאלה מתי ניתנה הסחורה והנתבע ערב לכל חובותיה.


סוף דבר
אני מקבלת את גרסת חנן ומקבלת את התביעה.
ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יימשכו.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות תביעה זו בסך 10,000







ניתן היום,
ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 29569-01/10 חב' פוליבה בע"מ נ' גלי ולנר (פורסם ב-ֽ 11/12/2011)