פסקי דין על יצחק רלב"ג | פסקי דין על מרדכי זרביב | פסקי דין על אבי שפרמן | פסקי דין על רג'אי אבו נאב ערפאת אחמד | פסקי דין על ג'האד אבו נאב | פסקי דין על עבדאללה אבו נאב ואח' |

10277-12/11 רעא     13/12/2011




רעא 10277-12/11 יצחק רלב"ג, מרדכי זרביב, אבי שפרמן נ' רג'אי אבו נאב ערפאת אחמד, ג'האד אבו נאב, עבדאללה אבו נאב ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 10277-12-11 רלב"ג ואח'
נ' אבו נאב ערפאת אחמד ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
משה בר-עם


מבקשים

1
.
יצחק רלב"ג

2
.
מרדכי זרביב

3
.
אבי שפרמן


נגד


משיבים

1. רג'אי אבו נאב ערפאת אחמד
2. ג'האד אבו נאב
3. עבדאללה אבו נאב
4. רולה אבו נאב
5. גאמל אבו נאב
6. נאסר אבו נאב
7. אחמד אבו נאב
8. מחמד אבו נאב
9. ראניה אבו נאב
10. אבו נאב אינתיסאר
11. עאיישה אבו נאב





החלטה


מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט אברהם רובין), מיום 17.11.2011 (להלן – "ההחלטה") בתיק ת.א. 18976/08, לפיה, האריך בית-המשפט, למשיבים, את המועד להגשת תצהירי עדותם הראשית והתיר להם לטעון טענת דיירות מוגנת. כמו-כן, מלינים המבקשים על שיעור פסיקת ההוצאות שנפסקו לטובתם, נוכח הארכת המועד.

רקע עובדתי ודיוני
בבית משפט קמא מתבררת תובענת המבקשים לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין המצויים בכפר השילוח – סילוואן ירושלים (להלן – "המקרקעין"). על פי הנטען המשיבים הינם מסיגי גבול ומחזיקים במקרקעין ללא הסכמת המבקשים. בית המשפט התבקש להורות על סילוק ידם של המשיבים ולפסוק למבקשים "דמי שימוש ראויים" בסך של 630,000 ₪. בכתב הגנתם, דחו המשיבים את טענות המבקשים, ובין היתר הוסיפו, כי הם מחזיקים במקרקעין "כדת וכדין... מזה עשרות שנים... זאת עוד בימי הממלכה הירדנית" (סעיפים 3-6).
לטענת המבקשים, במהלך הדיון בתובענה, ובטרם הושלמו ההליכים המקדמיים,
ניתן כנגד המשיבים, ביום 14.1.2011,

פסק דין
, בהעדר. לאחר כשבעה חודשים, ביטל בית-משפט קמא את פסק הדין וחייב את המשיבים בהוצאות. בהמשך, ביקשו המשיבים לתקן את כתב הגנתם ולהוסיף בגדרו את טענתם לדיירות מוגנת. בית המשפט נעתר ואולם, המשיבים בחרו שלא לבקש לתקן את כתב הגנתם. בנסיבות אלו הורה בית המשפט על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, לאחר שקבע, כי משלא הוגשה הבקשה לתיקון כתב ההגנה, יש להניח, כי המשיבים זנחו את כוונתם להגישה. המבקשים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים ואולם, המשיבים לא עשו כן עד למועד שנקבע. במועד הדיון, ביקש ב"כ המשיבים להאריך את המועד להגשת תצהירי המשיבים והוסיף וביקש, כי תינתן ארכה להגשת תצהירים נוספים. המבקשים התנגדו לבקשה ולאחר דיון, החליט בית-משפט קמא להיעתר לבקשת המשיבים, תוך מתן הזדמנות למבקשים להגיש תצהירי תגובה וחיוב המשיבים בהוצאות, נוכח מחדלם בהגשת תצהיריהם במועד. כמו-כן, קבע בית-המשפט, על
יסוד האמור בסעיף 5 לכתב הגנתם, כי המשיבים יהיו רשאים לטעון טענת "דיירות מוגנת". על החלטה זו מלינים המבקשים.
על פי הנטען, טעה בית משפט קמא, משהתיר למשיבים להגיש את תצהיריהם לאחר המועד שקבע, בניגוד לקבוע בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, משלא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשתם להגשת התצהירים באיחור וממילא, לא הוברר, כי התצהירים לא הוגשו במועד מסיבות מוצדקות. עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא משהתיר למשיבים להעלות את טענתם לדיירות מוגנת, על יסוד האמור בכתב הגנתם, הגם שבחרו שלא לתקן את כתב ההגנה ובכך העידו על עצמם כמי שויתרו על הטענה. בנסיבות אלו, כך נטען, שינו המבקשים את מצבם לרעה, לאחר שהסתמכו על התנהלותם הדיונית של המשיבים. עוד נטען, כי זכותם הדיונית של המבקשים נפגעה, משלא ניתנה להם האפשרות למצות את ההליכים המקדמיים ולהגיש את תצהיריהם, נוכח הטענה לדיירות מוגנת. המבקשים מוסיפים וטוענים לטעויות משפטיות שנפלו בהחלטה, לעניין השיקולים הצריכים לתיקון כתב הגנה וסיכמו, כי בית המשפט טעה לעניין שיעור ההוצאות, לאחר שנעתר לבקשת המשיבים והתיר את הגשת תצהיריהם, באיחור. נוכח האמור הוגשה הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שאין היא מצריכה תשובה ודינה להידחות, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
בטרם נידרש לבקשה, לגופה, נדמה, כי יש מקום להתייחס לעניין מקדמי בדבר האפשרות לדחות את הבקשה על הסף, לאור ההנחיה הקבועה בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009 (להלן – "הצו").

סעיף 1 לצו קובע כי:
"לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: (1) החלטה בעניין קביעה של שינוי... ומועדים להגשת בקשות, ... ותצהירים".
עיון בהחלטה מעלה, כי, אין מקום להיזקק לבקשה,
בחלקה העיקרי, לעניין הארכת המועד להגשת תצהירי המשיבים, מהטעם, שטענות המבקשים, עניינן "שינוי של מועדים להגשת בקשות ותצהירים" (סעיף 1(1) לצו). כפי שנקבע, "... נראה כי המטרה [של הצו – מ.ב] היא קיומו של רצף דיוני במסגרת ניהול הליכים בפני
ערכאה מסוימת. הצו מצמצם את המקרים בהם ניתן להעניק רשות ערעור. הרשימה שבצו כוללת בין היתר: ... מדוגמאות אלה ניתן ללמוד כי רצה מחוקק המשנה למנוע מצב שההליך "ייתקע" בעקבות בקשת צד למתן רשות ערעור בנושא שאינו מהותי, אפילו מבחינה דיונית, ואשר אינו מצדיק את עיכוב ההליך וסירבולו". (בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני טרם פורסם, 9.11.2011).
אכן נכון, כפי שנקבע, יש להבחין בין החלטה המשפיעה על סדרי הדיון אך היא משליכה על ניהול ההליך כולו לבין החלטה בעלת "... אופי דיוני – ניהולי מובהק, העוסקת בעניין שאינו מהותי". (רע"א 7471/09 איי.די.בי. חברה לפיתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע, טרם פורסם, 20.10.2009). הבחנה זו נזכרה בהחלטות דומות של בית משפט העליון, הנשענות על התכלית המונחת ביסוד הצו (ראה למשל: רע"א 10083/09 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, טרם פורסם, 9.8.2010). בענייננו, ההחלטה להאריך את המועד הינה בעלת אופי דיוני – ניהולי מובהק ולא החלטה העוסקת בעניין מהותי, כגון: עיכוב הליכים. אמת, הצו עוסק בבקשות למתן רשות ערעור על החלטת ביניים וניתן, אם יהיה צורך בכך, להזכיר את ההשגות בגדרי ההחלטה, במסגרת הליך הערעור על התוצאה הסופית. (רע"א 6269/11 סלמאן חמדאן נ' עזבון המנוח נסרי וקים ז"ל טרם פורסם 22.11.2011). על כן, אין הצדקה לאפשר ביקורת ערעורית על ההחלטה, כל עוד ההליך מתנהל (רע"א 1181/11 רמי ישי נ' שמואל יעיש, טרם פורסם, 12.7.2011; ראה והשווה רע"א 3744/11 אביבי בוזגלו נ' מינהל מקרקעי ישראל, טרם פורסם, 18.5.2011; רע"א 1443/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צ. ר. הירש – שיווק (1993) בע"מ, טרם פורסם, 22.5.2011) ולא מצאתי, בכל הכבוד, כי דחיית הדיון בה, לסוף ההליך, תשפיע באופן משמעותי ומהותי על תוצאת ההליך המשפטי, בבית המשפט קמא ותגרום נזק בלתי הפיך למבקשים.
יחד עם זאת, הנני סבור כי יש לדחות את הבקשה, מטעם נוסף ומבלי להיזקק לתחולה ישירה של הצו, בענייננו, זאת נוכח טיבה של ההחלטה והיותה מצויה בגדר שיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא, בדיון בהליכים שלפניו. כידוע, ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" תיקבע בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים". רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש טרם פורסם 25.6.2007). לפי אמת מידה זו, רשות ערעור תינתן בדרך כלל במקרים שבהם אם לא תינתן הכרעה בתוך פרק זמן קצר, יקשה להשיב את המצב לקדמותו מבחינת זכויות הצדדים מאוחר יותר; או במקרים שבהם מתן רשות ערעור עוד טרם פסק הדין הסופי מוצדק מבחינת היעילות הדיונית ועשוי לחסוך זמן שיפוטי יקר. במרביתם של המקרים, אין זכויותיהם של הצדדים או יעילות הדיון נפגעים כתוצאה מדחיית ההכרעה ממכלול השגותיהם של הצדדים עד לאחר מתן

פסק דין
סופי. ההלכה היא, כי במקרים כגון אלה יש להמתין עד למתן פסק הדין הסופי, שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית. רשות לערער בטרם ניתן

פסק דין
סופי תינתן רק במקרים שבהם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (לסקירת ההלכה, ראה: רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר טרם פורסם 22.5.2011).
במקרה דנן, לא נמצא טעם מיוחד שיצדיק להקדים את הדיון בטענות הצדדים ומשכך, אין מקום לסטות מן הכלל, לפיו תידחה ההכרעה בהשגות המבקשים על ההחלטה, בעניין הארכת המועד להגשת תצהירי המשיבים ומתן אפשרות לטעון את טענתם, לדיירות מוגנת, ככל שיהיה בכך צורך, עד למתן פסק הדין הסופי.(רע"א (י-ם) 4043/10 יצחק כרם נ' יאיר קמייסקי טרם פורסם 30.1.2011).
זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור איננה נוהגת, ככלל, להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, שבעיקרם אינם מהותיים וביסודם נתונים הם לשיקולה של הערכאה הדיונית ושהתערבות ערעורית בהם תהא נדירה ממילא (רע"א 3653/11 רמי דבורי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, טרם פורסם, 21.7.2011).

אזכיר, כי העיקרון המנחה הוא, כי "... ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל ,טרם פורסם, 11.12.01). היינו, יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, ברצף וללא פיצול ההתדיינות בין הערכאות, ולהשיג גם על החלטות הביניים, ככל שיוותר הצורך לעשות כן, לאחר שיינתן פסק הדין ותתברר התמונה הכוללת על פיו. כלל זה יפה שבעתיים

ב

מקום שהמדובר

בהחלטות דיוניות, הנוגעות

לאופן ניהול ההליך

(רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום, טרם פורסם, 10.6.2009; רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין, טרם פורסם, 6.4.2009)

. לפיכך, תימנע ערכאת הערעור מלבחון את ההחלטה במסגרת בקשה לרשות ערעור, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם, כאשר ההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית , מיום 14.7.99)

.

ודוק, "... אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי הוא להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח'
נ' מדינת ישראל ואח'
, פ"ד מד(2) 206, 211 (1990)),

לרבות במקרים, בהם נפלה טעות בהחלטה, לגופה, גם אז אין הדבר מצדיק, בפני
עצמו, מתן רשות ערעור (רע"א 4356/06 ואקים נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, טרם פורסם, 18.6.2006).
בענייננו, סבר בית-משפט קמא, כי יש להיעתר לבקשת המשיבים להארכת המועד להגשת תצהיריהם, בשים לב לעילת הבקשה, הקשורה בנסיבותיו האישיות של בא-כוחם. יחד עם זאת, בית-המשפט פסק הוצאות לחובתם. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי המבקשים יהיו רשאים להגיש תצהירי תגובה. בנסיבות אלו, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטה, המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, שכן, אף אם קשה להלום את התנהלותם הדיונית של המשיבים, בשל מחדלם בהגשת תצהיריהם, נדמה, כי בנסיבות העניין, בשים לב למהות המחדל, עוצמתו והשלב בו מצוי הדיון, ניתן היה להסתפק בפסיקת הוצאות. לשון אחר, דחיית הבקשה ובעקבותיה, העדר גרסה מצד המשיבים, לעניין זכותם הנטענת, במקרקעין, הינה סנקציה חריפה, שיש להיזהר מלנקוט בה, בנסיבות בהן תוקן המעוות, ולו גם באיחור, ובמקום בו נמצא כי המשיבים חדלו בהגשת תצהיריהם, שלא עקב זלזול בבית-המשפט (ראה והשווה: ע"א 6528/99 בנק לאומי נ' עמנואל חברה לסחר עצים, פ"ד נו(4) 817). כך לעניין הגשת תצהירי המשיבים, וכך גם לעניין הטענה לדיירות מוגנת, אשר נוכח טענות המשיבים, בדיון (עמוד 18 שורות 1-15, עמוד 19 שורות 22-32, עמוד 20 שורות 1-7), נחה דעתי, כי גם בעניין זה אין מקום להתערב בהחלטה.
לבסוף, לא מצאתי מקום להיזקק לטענות המבקשים (סע' 30.46 – 30.47), לעניין שיעור ההוצאות, שכן על פי סעיף 1(8) לצו, לא תינתן רשות ערעור על החלטה, שעניינה "... הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו".

בעניין זה, שמורה למבקשים, כמובן, הזכות להשיג על קביעת בית המשפט קמא במסגרת ההליך שתנקוט, לאחר מתן פסק הדין וככל שיהיה בכך צורך (ראה והשווה: רע"א 1668/11 אדמונד לוי נ' דור אלון ארנגיה בישראל (1988) בע"מ, טרם פורסם, 27.7.2011).
סוף דבר, הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תשובת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות.
המזכירות

תשיב את הערבון שהופקד במסגרת ההליך, לידי המבקשים.
ניתנה היום, י"ז בכסלו תשע"ב, 13 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים
.








רעא בית משפט מחוזי 10277-12/11 יצחק רלב"ג, מרדכי זרביב, אבי שפרמן נ' רג'אי אבו נאב ערפאת אחמד, ג'האד אבו נאב, עבדאללה אבו נאב ואח' (פורסם ב-ֽ 13/12/2011)