פסקי דין על שרה מור | פסקי דין על בנימין מימוני

22412-10/11 רתק     15/12/2011




רתק 22412-10/11 שרה מור נ' בנימין מימוני








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
:
כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ
15 דצמבר 2011
רת"ק 22412-10-11



בעניין
:


שרה מור


המבקשת


נגד



בנימין מימוני

המשיב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון
בת"ק 25985-08-10 שאוחד עם ת"ק 34466-08-10 שניתן ביום20.9.11
שניתן על ידי כב' השופט בדימוס עמירם דננברג

ה ח ל ט ה

1.
עניינה של בר"ע זו, סכסוך בעקבות השכרת דירה של המבקשת למשיב. הדירה, המצויה באשקלון, הושכרה למשיב החל מיום 12/09/09 ולמשך שנה, כאשר לטענת המבקשת, המשיב לא שילם לה את מלוא שכר הדירה על פי החוזה; גרם לה עוגמת נפש; איים עליה בדרכים שונות; סרב להראות את הדירה לשוכרים חלופיים; וגרם לה להוצאות מיותרות, עת דרש, כי תבוא לקחת את דמי השכירות מאשקלון. בגין כל אלה, ובגין דרישתה של המבקשת, כי המשיב יישא בעלות התשלום לחברת עמיגור, תבעה המבקשת את המשיב בביהמ"ש לתביעות קטנות לפיצויה בסך של 2,114 ₪
(ת.ק. 25985-08-10 מיום 15/08/10)
. ארבעה ימים לאחר הגשת תביעתה של המבקשת, תבע אף המשיב את המבקשת
(ת.ק. 34466-08-10 מיום 19/08/10)
בטענה, כי היא זו שאינה ממלאת אחר תנאי החוזה; כי היא מטרידה אותו ומאיימת עליו ואף מסרה את מספר הטלפון שלו לאנשים שאינו מכיר. המשיב תבע פיצוי בסך של 15,000 ₪.
שתי התביעות אוחדו, וביהמ"ש, לאחר ששמע את הצדדים, דחה את שתיהן וקבע, כי אינו מוכן לסמוך על דברי מי מהצדדים על מנת לקבוע ממצאים, ועל כן לא עלה בידם להוכיח את תביעותיהם.


נגד

פסק דין
זה הוגשה הבקשה שבפני
.

2.
המבקשת, אשר טוענת בבקשתה שביהמ"ש קמא התעלם מטענותיה, חזרה והעלתה אותן גם בבקשה. כן, העלתה טענות חדשות, כגון זכאותה להפרש דמי שכירות בגין התקופה שבין 03/01/11 ועד 21/02/11. לדבריה, בית המשפט טעה כשקבע, שלא הוכיחה את תביעתה, שכן אף המשיב הודה, במספר הזדמנויות, שהפחית סך של 950 ₪ מדמי השכירות, ואף הוכיחה, כי העד שרצתה להביא מטעמה, חשמלאי שהצטרף אליה לאחד הביקורים בדירה, סרב להעיד בשל חששו מהמשיב.


מנגד, המשיב הגיש
(מבלי שנתבקש)
, כתב שכותרתו "תשובת המשיב לערעור"
(בתאריך 4.12.11)
, בו טען, כי המבקשת הגישה את הבר"ע באיחור, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. לגופו של עניין טען, כי טענות המבקשת שקריות וכי המבקשת היא שמטרידה אותו
(וכי הוצא נגדה בעבר צו הרחקה)
; כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, נוהגת בחוסר תום לב ואף הסתירה מידע מבית המשפט, לפיו קיבלה ביום 27/2/11

פסק דין
בהעדר התייצבות המשיב
(בגינו נפתח נגדו תיק הוצל"פ)
, הכולל עילות זהות להליכים שנוהלו במסגרת התביעות ההדדיות בתיק זה. המשיב ציין עוד, כי הגיש בקשה לביטול פסק הדין וטרם ניתנה החלטה.

בד בבד הגיש המשיב גם "בקשה לדחיית הערעור על הסף" הזהה בתוכנה ל"תשובת המשיב לערעור".

3.
אכן, המבקשת איחרה במספר ימים את המועד הקבוע בחוק להגשת הבר"ע, מבלי שביקשה הארכת מועד ומבלי להצביע על טעם מיוחד לכך, ועל כן יש ממש בטענת המשיב, כי די בכך על מנת לדחות את הבקשה. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, ומשממילא מצאתי, כי אין מקום להתערב בהכרעת בית משפט קמא גם מנימוקים שלגופו של עניין, אוסיף גם הערות בעניין זה.

4.
מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש, כי אופיים של ההליכים הם אמצעי ולא מטרה בפני
עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין
(סעיף 63 לחוק בתי המשפט)
, למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין
(סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976)
; וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור
ברשות
לבית המשפט המחוזי
(סעיף 64)
.

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפני
ו התברר העניין.


הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפני
ה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.
ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את תביעותיהם ההדדיות. כל טענותיה של המבקשת – עובדתיות, וכאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ב

פסק דין
על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו. הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את הצדדים, התרשמה מעדויותיהם, ולא מצאתי, כי יש עילה להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה על סמך התרשמותה זו.


מעבר לנדרש יצויין, כי המבקשת אינה רשאית להעלות דרישות חדשות
(כמו לדוגמא בעניין אי תשלום דמי השכירות)
, בפני
ערכאת הערעור, אשר לא נועדה לאפשר למי מהצדדים לערוך "מקצה שיפורים" לתביעותיו.

6.
סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני
, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ מתוך העירבון שהופקד, והיתרה תוחזר לידיה.

המזכירות תודיע.


ניתנה היום,
י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס. נשיא







רתק בית משפט מחוזי 22412-10/11 שרה מור נ' בנימין מימוני (פורסם ב-ֽ 15/12/2011)