פסקי דין על אבי פרץ | פסקי דין על אביטל נועם | פסקי דין על סיסו יוסי | פסקי דין על סבג עדי | פסקי דין על אויסטרך אלקס | פסקי דין על ועקנין יוסי | פסקי דין על בן עזרא ירון |

2383/04 בש     29/06/2004




בש 2383/04 מדינת ישראל נ' אבי פרץ ,אביטל נועם,סיסו יוסי,סבג עדי,אויסטרך אלקס,ועקנין יוסי ,בן עזרא ירון




10


בתי המשפט
בית משפט מחוזי נצרת
בש 002383/04

בתיק עיקרי: ש. קרית שמונה מ 000006/04
בפני
:
סגן הנשיא חיים גלפז

תאריך:
29.06.2004



בעניין:
מדינת ישראל





העוררת

נ ג ד


אבי פרץ

אביטל נועם

סיסו יוסי

סבג עדי

אויסטרך אלקס

ועקנין יוסי

בן עזרא ירון





המשיבים

נוכחים:
ב"כ העוררת רפ"ק קרייניס
המשיבים ובאי כוחם עו"הד ויסאם עארף ואיאד חליחל

החלטה

סעיף 17 (ד') לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996, נוקט כהאי לישנא:

"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב')".

ביום 27.6.04 הגישה התובעת המשטרתית, מפקח ניבה מליק ויזן, הצהרות תובע כאלה לגבי מספר חשודים. הבינותי מטעוני ב"כ הצדדים כי הבקשות בעניינם של שניים נתקבלו ובית המשפט קמא ציווה על הארכת מעצרם לשם המטרה האמורה בסעיף 17 (ד') הנ"ל ואילו, לגבי שבעת המשיבים כאן, סורבו הבקשות והוחלט על שחרורם בחלופות מעצר.

עסקינן בתיקי חקירה משטרתיים שנפתחו בעקבות פעילותו של סוכן משטרתי (הוגדר על ידי ב"כ המשיבים כעבריין רב- פעלים) אשר עסק על פי הוראות מפעיליו בקניית סמים מתושבי קרית – שמונה. כעולה מהראיות שבתיקי החקירה השתרעה פעילותו מאז סוף שנת 2003 ועד סוף מאי 2004 או בסמוך לכך.

אותו סוכן מסר הודעות במשטרה במועדים שונים כאשר האחרונות בהן ניתנו בסוף מאי 2004 ובהן סיפר כי קנה מהמשיבים סמים. אין המדובר במכירות "סיטונאיות" של סמים שהרי שאז ודאי לא היו התיקים מועברים על פי הדין והפרקטיקה אל התובע המשטרתי. משמעות העברתם אליו ברורה – הגשת כתבי אישום לבית המשפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי אף שעסקינן בעבירות מסוג פשע (במאמר אגב אציין כי לא עלה בידי למצוא בתיקי החקירה שהועמדו לרשותי לשם מתן ההחלטה כאן, החלטה על פי סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982 ואניח כי אכן ניתנה החלטה כזו).

ביום 23.6.04, לאחר שכבר היו בידי המשטרה ראיות המחשידות את המשיבים, בוצעו מעצרים של המשיבים, הם הואשמו ונגבו מהם הודעות אותו יום, ולמעשה, ברוב המכריע של התיקים, אלה הראיות האחרונות מבחינה כרונולוגית (בשניים מהם נגבתה בכל אחד עדות טכנית למחרת היום דהיינו ב- 24.6.04). מה שיש בעיקרו של דבר מבחינה ראייתית כנגד המשיבים הוא איפוא הודעות מטעם הסוכן שנגבו במועדים שונים מאחד לשני, אך המאוחרות בהן – מספר שבועות עובר למעצר המשיבים (כזכור חלק מן העבירות הנטענות בוצעו לפני חדשים מאז "פיצוץ" הפרשה ומעצר המשיבים).

החשודים הובאו ביום מעצרם בפני
בית משפט השלום אשר החליט על הארכת מעצרם לשם חקירה עד יום 27.6.04. ביום 27.6.04 הובאו המשיבים בפני
בית משפט השלום בקרית שמונה שם הוגשו הצהרות התובע האמורות ונתבקשה הארכת מעצרם ב- 5 ימים.

בית המשפט קמא החליט לדחות את הבקשות ושחרר את המשיבים בחלופות מעצר.

בערבו של אותו יום הוגשו לבית משפט זה שבעה העררים בהם דנה ההחלטה.

בגוף העררים נטען כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים, כי המדובר במכירת סם מסוכן, חלק מן המשיבים אף נחשדים ביותר ממכירה אחת ולחובת חלק מהם הרשעות קודמות.

ב"כ העוררת הוסיף וטען בדיון שקויים למחרת יום מתן החלטת בית המשפט קמא, כי בית המשפט קמא אף טעה בכך שקבע חלופת מעצר בנסיבותיו של כל משיב ומשיב והוסיף וטעה בכך שסירב לעכב ביצוע ההחלטה בדבר חלופת מעצר אף שב"כ העוררת ביקש זאת וטען כי הוא מתעתד להגיש ערר על כל אחד מההחלטות.

ב"כ העוררת ביקש להיזקק ל

פסק דין
שיצא מלפני בית המשפט העליון בבש"פ 4455/00 על ידי השופטים (כתוארם דאז) ת. אור, א. מצא וד. בייניש, בענין מדינת ישראל
נגד מחמוד בדווי ושלושה אחרים. כן הביא בפני
את החלטתו של חברי הנכבד השופט נסים ממן בתיק ב"ש 2543/02 מדינת ישראל
נ. עפיף בן סעיד סארה.

לא בפסק הדין ולא בהחלטה האמורה יש כדי לדמות לענייננו אף ששניהם עוסקים בסעיף 17 (ד) הנ"ל. בבש"פ 4455/00 דיון נרחב במה שצריך להיות כלול בהצהרת תובע וב"ש 2543/02 נסב הדיון, בעיקר, על שקילת מטרות המעצר והאם החלופה המוצעת יכולה להשיגה, על חשש לשיבוש הליכי משפט (שם היה חשש לבטחון זוגתו של העצור) ועל קביעה כי החלופה שנקבעה, אינה יכולה להשיג את מטרות המעצר כבר על פני הדברים.


ואילו כאן – בית המשפט קבע כדלהלן:

א) קיימות ראיות לכאורה.

ב) העד המרכזי הוא הסוכן ובתיק הודעתו, תמלילי שיחה וראיות.

ג) אין חשש לשיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים.

ד) קמה עילת מעצר נוכח קיום ראיות לכאורה וחזקת מסוכנות מכח הדין.

ה) גם בנסיבות אלה יש לשקול חלופת מעצר.

ו) הוצעה חלופת מעצר ראוייה במה שקרוי "מעצר בית מלא" ונקבעו ערובות.

מיקומו של סעיף 17 (ד')לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 מצוי בסימן ג' הקרוי "מעצר חשודים בצו שופט", וליתר דיוק, מן הבחינה המעשית, בתפר שבין המעצר לצרכי חקירה לבין מעצר הבא לאחר הגשת כתב אישום.

מטרתו של מעצר כזה הוא לאפשר למי שאמון ומוסמך על הגשת כתבי אישום, פרק זמן קצר יחסית לשם הכנת כתב האישום והגשתו לבית המשפט בנסיבות בהן נסתיימה החקירה. המדובר אינו במעשה של יום יום אלא בחריג שנקבע לכלל כי מעצר, עובר להגשת כתב אישום, מיועד לשם חקירה. בחריג זה ניתן להשתמש, תוך הפעלת שיקול דעת על ידי בית המשפט היושב על מדין בבקשה, אך עדיין מצוי השימוש בסעיף 17 (ד') בכפוף לנאמר בסעיף 13 (ב') לחוק הנ"ל האמור:

"שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א'), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה".

וזה מה שעשה בית המשפט קמא. הוא בחן את חומר הראיות וקבע כי דייו לשם הבקשה, היה ער לקיומה של עילת מעצר, אך סבר בנסיבותיו של הענין, כי זהו המקום לעשות שימוש בפסקת ההגבלה של ס"ק (ב) לסעיף 13 הנ"ל.

אין הענין דומה לנסיבות שבב"ש 2543/02 לפחות בכך ששם היה מדובר בחלופת מעצר שנמצא כי איננה ראויה, ואילו כאן - שאין עסקינן במעצרו של מכה זוגתו בבית אביו הסמוך, אלא במי שמכרו סם לסוכן משטרתי במקומות שונים, אך שוחררו למעצר בית בתוך בית (בבית הוריהם או קרובי משפחה שנמצאו אמינים לפיקוח כי לא ישובו על מעשים כאלה מחוץ לבית. שם אף תחילתו של שחרור היתה במסגרת בקשה ל"מעצר ימים" לשם חקירה, בקשה שסורבה עוד בשלב קודם לבקשה הנסמכת על הצהרת תובע.

על כך שבית המשפט קמא הפעיל שיקול דעת בעניינו של כל אחד ואחד מן המשיבים, ניתן אף ללמוד מכך ששניים מן החשודים לא שוחררו בחלופת מעצר. עוד ניתן ללמוד על בחינה מדוקדקת מכך שלא כל המשיבים שוחררו על פי הצעת חלופה ראשונה ולחלקם דרש בית המשפט חלופות אחרות שהוצעו ונתקבלו כראויות.

על כך נאמרו דברים מפורשים בבש"פ 4455/00 הנ"ל (בסיפא לסעיף 17):

"הנה כי כן, מוקנות לבית המשפט גם הסמכות וגם האחריות למעצר חשודים אשר נסתיימה חקירתם וטרם הוגש נגדם כתב אישום. לצורך זה, עשוי בית משפט לבקש לעין בחומר החקירה ולהשתכנע שהמעצר מוצדק. אכן בנסיבות מתאימות הארכת מעצר על יסוד סעיף 17 (ד') לחוק הינה ראויה. אך יש להדגיש את שיקול הדעת המוקנה לשופט הדן בבקשה, אשר עליו להשתכנע כי יש הצדקה לכך, נוכח התנאים הנקובים בסעיף 17 (ד') ולאחר בחינת כל הנסיבות הרלוונטיות". (ההדגשה שלי – ח.ג.).

בחינת ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט קמא מלמדת על נסיבות כמתואר בסיפא לציטוט שלעיל ולפיכך אני מחליט לדחות את העררים.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לא שוכנעתי שהיה מקום מן הבחינה הפרקטית להגשת הבקשה על פי סעיף 17 (ד') הנ"ל. שהרי המדובר בחומר חקירה מצומצם ביותר (במרבית התיקים שתי הודעות, זו של הסוכן וזו של החשוד בתוספת למסמכים לא רבים), ואף שאין המדובר בתיק אחד אלא בסדרה של תיקים, ניתן היה לשקול, לבחון, ובמקרים הראויים – להגיש את כתבי האישום עוד ביום 27.4.04 כאשר, כאמור לעיל, ההודעות של הנאשמים הן הראיה האחרונה והודעות אלה נגבו עוד ביום 23.6.04 הוא יום מעצרם ויום הארכת המעצר ב- 4 ימים עד 27.6.04.

לענין אחרון זה אוסיף כי, בדרך מקרה הובא בפני
ביום שמיעת העררים, ערר מטעמו של אחד מאלה שאכן נעתר בית המשפט קמא לבקשה על פי סעיף 17 (ד'), מעצרו הוארך עד 29.6.04 וביום 28.6.04 הוגש נגדו כתב אישום (בלוויית בקשה למעצר עד תום ההליכים).

סופו של דבר, וכאמור, הארכת מעצר לפי סעיף 17 (ד') אינה אוטומטית, שיקול הדעת הופעל כאן ומסקנות בית המשפט קמא לא הופרכו, ולאור כל אלה החלטתי לדחות את העררים.

ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) במעמד הצדדים.

חיים גלפז
, סגן נשיא
002383/04בש 054 אירית








בש בית משפט מחוזי 2383/04 מדינת ישראל נ' אבי פרץ ,אביטל נועם,סיסו יוסי,סבג עדי,אויסטרך אלקס,ועקנין יוסי ,בן עזרא ירון (פורסם ב-ֽ 29/06/2004)