פסקי דין על אבשלום נחום | פסקי דין על מנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית | פסקי דין על מנשה מולאי | פסקי דין על יצחק עמרם ואח' |

1069/08 א     14/12/2011




א 1069/08 אבשלום נחום נ' מנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, מנשה מולאי, יצחק עמרם ואח'








בית משפט השלום בקריית גת



14 דצמבר 2011

ת"א 1069-08 אבשלום נחום
נ' מנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית ואח'



בפני

כב' השופט
איל באומגרט






אבשלום נחום
התובע


נגד

1.מנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

2.מנשה מולאי

3. יצחק עמרם
4. מרדכי עופר
5. ישראל מולאי
6. דוד קסטו
7. רחמים דינו
8. יוסף יכין
9. מרדכי משה
10. דוד אליהו
הנתבעים




פסק דין



1.
לפני תביעה על סך 560,000 ₪ בעילת הפרת חוזה ולחילופין בעילת גרם הפרת חוזה.


במהלך הדיונים נמחקה התביעה נגד נתבעים 2 – 10, נושאי המשרה במנוחה אגודה השיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"). המחלוקת היחידה בה נותר להכריע בעניינם של נתבעים אלה היא באם יש לפסוק לטובתם שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

הצדדים הרחיבו בכתבי הטענות ובסיכומיהם. בפסה"ד לא יתייחס בימ"ש לסוגיות שהועלו בכתבי הטענות ונזנחו בסיכומים וידרש לעיקרי הדברים. (ראו את ספרו של ד"ר זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 512).



אלו העובדות הדרושות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת:

התובע, הינו בן ממשיך ובר רשות בנחלה 9, באגודה.


התובע, ביקש להשכיר חלק מחלקה ב' לחברת מירס תקשורת בע"מ (להלן: "מירס"), לצורך הקמת אנטנה סלולרית (להלן: "האנטנה").
על מנת לקדם את ההליכים, פנו התובע ומירס לועד האגודה (להלן: "הועד"). ביום 11.1.07 הודיע הועד לתובע כי הוחלט לאשר את הבקשה, בכפוף לארבעה תנאים מצטברים. התנאי הצריך לענייננו הוא כי הקמת האנטנה מחויבת לקבל אישור האסיפה הכללית של האגודה השיתופית (להלן: "התניה").

ביום 3.5.07 נחתם הסכם (להלן: "ההסכם"), במסגרתו האגודה השיתופית והתובע הוגדרו כמשכירים ומירס כשוכרת.



מטעם האגודה השיתופית חתמו התובע, מזכיר האגודה השיתופית ושניים מחברי הועד. בהסכם אין אזכור לתניה.

דא עקא, ביום 15.9.07, התכנסה האסיפה הכללית של האגודה וזו, לאחר שקיבלה מידע שהתבקש בדבר הסכנות הקיימות – אם בכלל – מהקמת אנטנות סלולריות, החליטה שלא לאשר את הקמת האנטנה.



ביום 17.12.07 הודיע מזכיר האגודה השיתופית
לתובע כי ועד האגודה החליט "לדחות בקשתך להקמת אנטנה סלולרית בצד המערבי של חלקה ב' שלך" (נספח טז' לכתב התביעה).

טענות התובע:

התובע אוחז בזכות מעין קניינית בחלקה ב' ואילו האגודה השיתופית היא הגוף המנהל מטעם המוסדות המיישבים. לפיכך, רשאי התובע להשכיר את החלקה.


נכרת חוזה בינו ובין האגודה, עליו חתמו נציגיה המוסמכים, דהיינו חברי הועד, התובע ומירס.
משכך, נתנה האגודה הסכמתה להסכם.


הועד היה מוסמך לחתום על ההסכם ולא נדרשה הסכמת האסיפה הכללית. הועד הציג מצג לפיו הוא בעל הסמכות לחתום על ההסכם.


הטענה שנדרש אישור האסיפה הכללית להקמת האנטנה הועלתה בדיעבד שכן ניתן היה לכנס את האסיפה הכללית לקבל אישורה ואח"כ לחתום על ההסכם. משנחתם ההסכם במסגרת סמכויות הועד, האסיפה הכללית אינה יכולה לבטלו.


משנחתם ההסכם התבטלה התניה לפיה נדרש אישור האסיפה הכללית.


האגודה השכירה מקרקעין השייכים לה, לחברת פלא – פון בעודה מתנגדת לכך שהתובע ישכיר את החלקה למירס.


לא הוכח כי הקמת אנטנה מהווה סכנה ועל כן אי מתן האישור לוקה.


טענות האגודה:

לתובע, כבר רשות אין כל זכות בחלקה ב', מעבר לזו המוענקת לו ע"י האגודה.


מאחר ולתובע אין זכויות מעין קנייניות, נדרשת הסכמת האגודה שעה שמבוקש לעשות בחלקה ב' שימוש שאינו חקלאי ופירותיו למחזיק בה ולא לאגודה. אי לכך נדרשה הסכמת האסיפה הכללית לאשר את בקשת התובע להקים אנטנה על חלקה ב'.


גם אם לא נדרשת הסכמת האסיפה הכללית להקמת האנטנה, החליט הועד לבקש את אישורה. משלא ניתן האישור, אין לתובע להלין על האגודה שבחרה לפעול בהליך ראוי וקל וחומר שאינו להלין על החלטתה.


לא נכרת כל הסכם בין התובע והאגודה.


לחילופין, להסכם קדם תנאי מתלה שהיה ידוע הן לתובע והן למירס לפיו ההסכם יכנס לתוקף רק אם הקמת האנטנה תאושר ע"י האסיפה הכללית.


חברי הועד חתמו על ההסכם מתוך אמונה כי האסיפה הכללית תאשר אותו ומתוך כוונה שיהא ניתן להתחיל בהליכי רישוי להקמת האנטנה עוד לפני אישור הקמתה ע"י האסיפה.


ההסכם עם חברת פלאפון, אושר נוכח העובדה שזו האחרונה כבר החזיקה באישורי תכנון ובנייה והאגודה עמדה לפני סכנה של תביעה משפטית. ודוק, גם ההסכם עם פלא פון, אושר רק בהצבעה שנייה.



דיון

מעמד תקנון האגודה והאסיפה הכללית:

הצדדים נחלקו בשאלת נפקות תקנון האגודה והאסיפה הכללית. למדנו כי "תקנון האגודה קובע את הסמכויות והכוחות של האורגנים השונים והוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות השלטוניות המצויות בידי האסיפה הכללית" (ע"א 524/88 פרי הגליל נ' שדה יעקב פד מה(4) 529 (להלן: "פרשת שדה יעקב").



ועוד נפסק בפרשת שדה יעקב כי התקנון הוא למעשה הסכם בין חברי האגודה השיתופית והאגודה השיתופית וכן חוזה בין חברי האגודה.

ובענייננו קובע חלק ה1.א. לתקנון כי:


"השלטון העליון של האגודה נתון בידי האסיפה הכללית".

זכויות התובע בחלקה ב למול זכויות האגודה בה:

חלקה ב' מושכרת על ידי מנהל מקרקעי ישראל לאגודה עבור חבריה. הדברים פורשו בבירור בה"פ 1262/04 (מחוזי ת"א) יוגב נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: "הלכת יוגב") שם נקבע, בין היתר, כך:


"לגבי חלקות ב ו- ג המצב הוא הפוך: הזכות לקבל מן המינהל חכירה לדורות יוצרת זיקה מעין קניינית בין האגודה לבין חלקות ב ו- ג של הנחלות, ועל כן זכויותיה של האגודה בחלקות אלה בעלות מעמד נורמטיבי עדיף מזכויותיהן החוזיות של המתיישבים"

כלומר, זכויות האגודה בחלקה ב' הן מעין קנייניות בעוד זכויות התובע בחלקה ב' הן זכויות
חוזיות.


התובע הפנה לבג"ץ 861/07 קמחי נ' נחלים (פורסם במאגרים) (להלן: "הלכת קמחי") כאסמכתא לזכויותיו בחלקה ב'. אין הנדון דומה לראיה. הלכת קמחי דנה במקרים בהם חברי האגודה היו הבעלים הפרטיים של רכוש (מכסת חלב) והאגודה שימשה "צינור" להעברת ההכנסות. במקרה דנן, האגודה אינה צינור וזכויותיה בחלקה ב' הן מעין קנייניות וגוברות על
זכויות התובע. ההיפך הוא הנכון, על פי ההסכם התובע הוא ששימש "צינור" להעברת דמי השכירות שמירס שילמה, שכן ע"פ ההסכם דמי השכירות שולמו לו והוא העביר 26% לאגודה.


החוזה בין התובע לבין האגודה
חוזה על תנאי:


ההסכם בין התובע לבין האגודה הוא הסכם בין האוחז בזכויות חוזיות בחלקה ב', לבין בעלת הזכויות המעין קנייניות בה, לפיו בתנאים מסוימים תושכר חלקה ב' למירס. כלומר, קיים הסכם לפיו מתירה האגודה לתובע להשכיר את חלקה ב' למירס.

סעיף 27 לחוק החוזים קובע:


(א)
חוזה יכול שהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או
שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).
(ב)
(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה
שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה."

אי לכך, החוזה שנכרת בין התובע לבין האגודה הוא חוזה על תנאי.

סעיף 25 לחוק החוזים קובע:

(א)
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך
החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות"

מעל סעיף 25 וסעיף 27 בפרט וחוק החוזים בכלל חולשת חובת תום הלב בניהול המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם (סעיף 12 לחוק החוזים) ובשלב קיום החוזה (סעיף 39 לחוק החוזים).



במסגרת המשא ומתן יכולים להיכרת הסכמי ביניים שיחייבו גם לאחר כריתת ההסכם הסופי (שליו,דיני חוזים, עמ' 82).

בענייננו, ההסכם הינו הסכם בין האגודה השיתופית והתובע המאפשר לתובע להשכיר את חלקה ב' למירס. אותו הסכם דן במערכת היחסים החוזית שבין האגודה השיתופית והתובע מחד ובין מירס מאידך, תוך שהוא מתיר לתובע להשכיר את חלקה ב' למירס.


הסכמת האגודה, המאפשרת לתובע להשכיר במעין שכירות משנה את חלקה ב' אשר הזכויות המעין קנייניות בה שייכות לה כלולה הן בהסכם והן במכתב בו מצויה התניה. ודוק, הזכויות המעין קנייניות שייכות לאגודה השיתופית והועד כגוף מנהל, מסייג הסכמתו ומודיע כי זו כפופה "להסכמת הבעלים", דהיינו האגודה השיתופית.


שני המסמכים בצוותא חדא מגלמים את הסכמת האגודה.

האם די בהסכמת הועד או שמא יש צורך באישור האסיפה הכללית?

הצדדים נחלקו בשאלה האם די בהסכמת ועד האגודה להשכרת חלקה ב' של התובע למירס ולפיכך ההסכם שנחתם ע"י הועד מאיין את דרישת הועד לאישור האסיפה הכללית, או שמא בכל מקרה נדרש אישור האסיפה הכללית להשכרת חלקה ב' לצרכים שאינם חקלאיים לצד ג' שאינו חבר האגודה, דהיינו, למירס.


הצדדים הפנו לחוו"ד משפטיות. כאשר עסקינן בדין הישראלי לא ניתן להזדקק לחוו"ד משפטיות, גם אם אלה ניתנו ע"י מומחים ובקיאים בדיני אגודות שיתופיות.


סעיף יא לתקנון האגודה קובע לענין סמכויות הועד כי זה "ישתמש בכל הסמכויות הניתנות לאגודה פרט לסמכויות המיוחדות לאסיפה הכללית". כלומר, ניתן להלום טענה לפיה לועד הסמכות להכריע, האם רשאי חבר אגודה להשכיר את חלקה ב' לגורם שלישי. אולם, באותה נשימה רשאי הועד, מכוח סעיף 14(1) לפקודת האגודות השיתופיות "להועיד בכל עת אסיפה כללית של האגודה...". דהיינו, הסמכות נתונה, אך אין חובה לעשות בה שימוש ורשאי הועד, כל עוד הוא פועל בתום לב ובגילוי נאות, לקבוע כי הוא נדרש לאישור האסיפה כללית ואם לאו.



יתרה מזו, ניתן להלום מקרים בהם תהא זו חובת הועד להעביר הכרעה, הגם שזו מצויה בסמכותו, לאסיפה הכללית כאשר עסקינן בפעולה שנויה במחלוקת שכן האסיפה היא הריבון. ובהשלכה, טלו דוגמה של הממשלה בסוגיה בה היא רשאית להכריע אך מבקשת להביאה לפתחה של הכנסת לקבלת אישור.

מצג על ידי הועד כלפי התובע:

כזכור טען התובע כי הועד, בחתימתו על ההסכם, הציג מצג לפיו הוא מוסמך לחתום עליו ומשחתם על ההסכם, הוא מחייב את האגודה. התובע תומך יתדותיו על ע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת גרובר").


וכפי שנקבע בפרשת גרובר רשאי הועד לחייב את האגודה בעניינים שהם ניהול פנימי של האגודה.

פרשת גרובר אף מפנה לשאלות של סמכות נחזית לועד ולכללים לבחינה מכוח חוק השליחות, תשכ"ה – 1965.

סעיף 3 לחוק השליחות קובע, בין היתר, כי שליחות ניתן להקנות
באמצעות התנהגות השולח. ואילו סעיף 6 לחוק השליחות קובע כי אם השליחות בוצעה ללא ידיעת "השולח" או ללא הרשאה, ניתן לאשר את השליחות בדיעבד.


הכרעה:

כפי שנקבע בתקנון האגודה שהוא ההסכם בין חברי האגודה ובין האגודה, האסיפה הכללית היא השלטון העליון ומכאן זכותה להכריע מה יעשה בקניינה בכלל ומה יעשה במקרקעין בהם יש לה זכויות מעין קניינות בפרט.


לתובע זכויות חוזיות בחלקה ב' בעוד שלאגודה זכויות מעין קנייניות. כלומר, זכויותיה של האגודה גוברות על זכויות התובע והוא שואב את זכויותיו החוזיות מזכויות האגודה. האגודה, אם כן, היא בעלת הסמכות לקבוע באם רשאי התובע לחרוג מהמטרה שלשמה היא העניקה לו את הזכויות בחלקה ב' מלכתחילה.


גישה זו של באה לידי ביטוי במכתב האגודה לפיו השכרת חלקה ב' תלויה באישור האסיפה הכללית המהווה תנאי מתלה בהסכם שבין התובע ומירס לבין האגודה. הועד במכתבו, שם הוא מתנה את ההסכמה להשכרת חלקה ב' למירס באישור האסיפה הכללית, פעל בשקיפות מלאה, בתום לב ובגילוי נאות ואין כל מקום לטענת התובע כי לא היה מודע לקיום תנאי זה.


האגודה מעולם לא הציגה מצג לפיו התובע יכול היה לסבור כי החתימה על ההסכם מאיינת את הצורך באישור האסיפה הכללית. מר כץ, נציג מטעם מירס, הנמנה על עדי התביעה אישר בחקירתו הנגדית כי ידע, עובר לחתימת ההסכם, את עמדת הועד, כפי שהועלתה על הכתב, לפיה נדרשת הסכמת האסיפה הכללית להקמת האנטנה על חלקה ב' של התובע (עמ' 2 ש' 22). הוא אף אישור שבמהלך המגעים לחתימת ההסכם "עלה הצורך באישור האסיפה הכללית" (עמ' 3 ' 12).


בחקירה החוזרת הוסיף מר כץ כי החתימה על ההסכם נדרשה על מנת להתחיל בהליכי הרישוי (עמ' 4 ש' 4). עדות כץ נתמכת על-ידי עדות מיכאל, מזכיר האגודה (להלן: "מיכאל"), אשר גם ע"פ עדותו החתימה על ההסכם נועדה לאפשר תחילת הליכי הרישוי, תוך הבנה ברורה שעדיין נדרש אישור האסיפה הכללית. (עמ' 24 ש' 1 – 3).


תנאי זה שהיה ידוע למירס היה ידוע גם לתובע והוא לא "התאייד" עם חתימת הועד על ההסכם שנכרת עם מירס. המדובר במהלך דו שלבי לפיו ההסכם יכנס לתוקף באם יאושר ע"י האסיפה הכללית.


מיכאל אף העיד כי חתימת חברי הועד על ההסכם, עובר לקיום האסיפה הכללית, נבע מרצון כן לזרז את הליכי הרישוי ומתוך אמונה כי בסופו של יום תאושר הבקשה.


לא זו אף זו, הועד ביקש לקדם את אישור הקמת האנטנה משיקולים כלכליים והמליץ לחברי האגודה לאשר הבקשה. לפיכך, הועד פרסם מנשר בו הוא מביע את תמיכתו להקמת האנטנה והזהיר את חברי האגודה מפני התוצאות שיכולות לנבוע מאי אישור ההסכם. הועד אף צירף חוו"ד מקצועית ממנה עולה, לכאורה, שלא קיימת סכנה לציבור מהקמת האנטנה. אולם, חברי האגודה דחו ההצעה.


בחקירתו הנגדית עומת התובע למול המינשר בו פנו חברי הועד לחברי האגודה עובר להתכנסות האסיפה וההצבעה, ומבקשים מחברי האגודה לאשר את הקמת האנטנה בחלקה ב' של התובע. שם מסבירים חברי הועד כי חברת מירס יכולה לתבוע את האגודה השיתופית ולהקים אנטנה באזור סמוך כך שבכל מקרה אנטנה תהא אך ללא ההכנסות.





התובע בחר להתחמק מנקודה זו ולא השיב ישירות. יחד עם זאת הוא אישר שגם כאשר כיהן כחבר ועד, לא אושרו כל ההצעות שהעלה ע"י חברי האסיפה הכללית. התובע אף העיד כי כאשר ההצעה נדחית על-ידי האסיפה בהצבעה ראשונה, ניתן להחתים את חברי האגודה ולשוב לאסיפה והצבעה נוספת.

והינה גם בעניין אנטנת פלאפון דחתה האסיפה הכללית הבקשה בהצבעה הראשונה ורק בהצבעה השנייה אושרה הבקשה. כשם שהועד העלה את נושא אנטנת פלאפון להצבעה שנייה יכול היה התובע לבקש להעלות את הקמת האנטנה על שטחו להצבעה שנייה. התובע היה מודע לאפשרות זו בחר שלא לעשות בה שימוש
כי "התייאש" (עמ' 12 ש' 5 – 8).

הטרוניה העיקרית של התובע מופנית כלפי השיהוי בין חתימת הועד על ההסכם לבין
מועד קיום האסיפה הכללית. לטענתו, האסיפה הכללית התקיימה חודשים רבים לאחר חתימת ההסכם וביני לביני השתנו יחסי הכוחות וכן הוסיף התובע כי קרוב משפחה של מי מהחברים, שאינו מתגורר באגודה, לקה במחלת הסרטן ואזי התעורר חשש חברי האגודה לאשר את הקמת האנטנה.


התובע לא ידע להשיב לשאלת בית המשפט מהו האינטרס של חברי הועד לעכב את כינוס האסיפה הכללית, אם חברי הועד, גם לשיטתו, רצו בהקמת האנטנה (עמ' 14 ש' 1 – 5). מיכאל, בחקירתו הנגדית, הסביר כי היה קושי לקיים אסיפה כללית בסמיכות זמנים שכן היו נושאים בוערים יותר על סדר יומה של האסיפה הכללית (עמ' 17 ש' 1 – 5).


הסבר זה מניח את דעת ביהמ"ש, מה גם שטענת השיהוי שהועלתה על-ידי התובע אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הסוגיה שבמחלוקת. התובע עצמו אישר כי אם האסיפה הייתה מתכנסת תוך חודש ודוחה הבקשה "אז לא הייתי מתלונן" (עמ' 10 ש' 20). הלכה למעשה התובע עשה לביתו מהשיהוי שכן בתקופה זו שלשל לכיסו הדמים ששילמה מירס בגין התקנת האנטנה הניידת. לפיכך, התובע לא נפגע כתוצאה מהשיהוי – גם אם היה – נהפוך הוא.


הועד לא קפא על שמריו בתקופה זו, אלא פעל לקידום ההצעה והציג חוו"ד מקצועית התומכת בהקמת האנטנה.


טענה נוספת של התובע מופנית לעצם העברת העניין להצבעה באסיפה הכללי. לשיטתו, די היה באישור הועד על מנת להעביר את ההצעה ולא היתה על הועד כל חובה להעביר את העניין לאסיפה הכללית של האגודה. כפי שנעשה בעניין אנטנת הפלאפון.


בנקודה זו מיכאל מטעם האגודה הצהיר בתצהירו ואישר בחקירתו הנגדית כי עפ"י ייעוץ משפטי שקיבל בע"פ נדרשת הסכמת האסיפה הכללית שעה שחבר אגודה מבקש להשכיר את חלקה ב' ולקבל את מרבית ההכנסות מכך, למול מקרה בו האגודה השיתופית משכירה חלקת אדמה שלה ומלוא ההכנסות נכנסות לקופת האגודה השיתופית.


השאלה של השכרת מקרקעין לצורך הקמת אנטנות סלולאריות והסכנה – אם קיימת – לאוכלוסיה המתגוררת בסמיכות, עולה חדשות לבקרים. גם התובע אינו חולק על כך. זו שאלה עקרונית אשר קשה לטעון שנפל פגם ברצון הועד להעלות לפתחה של האסיפה הכללית. ברור הוא אף רצון חברי הועד שלא ליטול על עצמם אחריות במקרה שיתברר נזק בריאותי למי מחברי האגודה.


מעיון בחלק ה' סעיף 2, יא' לתקנון האגודה הקובע כי: " ועד ההנהלה ישתמש בכל הסמכויות הניתנות לאגודה פרט לסמכויות המיוחדות לאסיפה הכללית", עולה כי על פניו אכן יש מקום לטענה כי לועד סמכות לאשר השכרת חלקה ב' למירס. אך באותה מידה רשאי היה הועד להעביר הסוגיה להכרעת האסיפה הכללית.


לראיה - בהמשך הוסיף מיכאל, כי הגם שלא נדרש אישור האסיפה הכללית להקמת אנטנת פלאפון, שכן זו הוקמה על שטח משותף, הוחלט לקיים אסיפה וזו בפעם הראשונה קבעה שההסכם לא יאושר. הועד אשר חשש מתביעה משפטית קיים אסיפה נוספת במהלכה הובררו התוצאות הכספיות שיכולות לנבוע לאגודה ואזי אושר ההסכם (עמ' 21 ש' 10 – 20). כלומר, הועד החליט לקיים אסיפה כללית גם מקום שהדבר
לשיטתו לא היה מחויב משפטית.


במקרה דנן, הועד בחר, בכתב, שלא להכריע בסוגיה והעבירה להכרעת האסיפה הכללית. החלטה זו של הועד לא נעשתה במחשכים. ההפך הוא הנכון. הועד בגילוי נאות, תוך קיום חובת תום הלב הודיע לתובע ולמירס כי השכרת חלקה ב' כפופה לאישור האסיפה הכללית. התובע ונציג מירס ידעו על כך ואישרו זאת בעדותם. יתרה מזו, הועד, מתוך ניסיון כן ואמיתי, על מנת לקדם את עניינו של התובע שעלה בקנה אחד עם עניינו של הועד, חתם על ההסכם לפני כינוס האסיפה על מנת לקדם את הליכי הרישוי.


הועד פעל באופן ראוי וסביר במהלך העניינים עת הביא נושא אישור הקמת האנטנה לפתחה של האסיפה הכללית, אשר באופן דמוקרטי קיימה הצבעה ובחרה לדחות את המלצת הועד. הדברים דומים בשינויים המתחייבים לסוגיה המועברת ע"י הממשלה להכרעה בכנסת, הממשלה עושה להעברת החלטה, אולם ההכרעה הסופית מסורה לכנסת ואם זו דוחה את הצעת הממשלה, אין להלין לא על הממשלה ולא על הכנסת שעשתה שימוש בזכות הקנויה לה.

התוצאה היא שדין התביעה להדחות וכך אני מורה.


באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד
- כאשר מוגשת תביעה בסכום של 560,000 ₪
שוכרים הנתבעים שירותים משפטיים שעלותם בהתאם. במקרים כגון אלו על בית המשפט לפסוק שכ"ט ריאלי.

אשר על כן, ישלם התובע לנתבעים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 50,000 ₪.

ניתן היום,
י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1069/08 אבשלום נחום נ' מנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, מנשה מולאי, יצחק עמרם ואח' (פורסם ב-ֽ 14/12/2011)