פסקי דין על שמשון למאי | פסקי דין על משה דהן | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) |

30919/08 א     15/12/2011




א 30919/08 שמשון למאי נ' משה דהן, המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בס"ד
16/12/011

ת"א 30919-08 למאי נ' דהן ואח'






בפני

כב' השופט
מנחם (מריו) קליין


התובע:

שמשון למאי


נגד


הנתבעים:

1.משה דהן
2.המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)




פסק דין


הרקע:
מונחת לפניי תביעתו של מר למאי שמשון, יליד 1954 (להלן:"התובע") לפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו עת רכב על אופניו ברחוב קפלן בתל-אביב ביום 03.10.06 וקטנוע בעל מ.ר 1967451 עליו רכב מר דהן משה (להלן:"הנתבע") פגע בו (להלן:"התאונה").
המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הקטנוע בזמנים הרלוונטיים.
ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים איכילוב שם התלונן על כאבים וחבלות בפני
ם בגב ובגפיים מצד ימין. הוא נבדק, צולם ושחורר באותו היום לביתו.
לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים הצעתי ביום 26.01.11 לצדדים להגיע להסדר פשרה או בהעדר הסדר יוכלו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 4(ג') לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד").
בהודעה מטעם התביעה מיום 21.02.11 נכתב כי התובע אינו מקבל את הצעת בית המשפט והוא עומד על חקירתו של המומחה הרפואי. משכך קבעתי את התיק לישיבת הוכחות.
ביום 22.11.11 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו התובע ופרופ' יעקב נרובאי וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.
משאין מחלוקת בין הצדדים באשר לכיסוי הביטוחי ולשאלת החבות אדון בעניין הנכות והנזק בלבד.


דיון והכרעה
הנכות הרפואית
על פי המוסכם בין הצדדים נבדק התובע על ידי פרופ' יעקב נרובאי, מומחה בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו כתב המומחה כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. מזה כמחצית על חשבון ההפרעות הקונסטיטוציונאליות הקודמות ו-5% נכות על חשבון התאונה מיום 31.10.06.
ב"כ התובע המלומד טען כי אין ספק שתלונות התובע על כאבים בצוואר החלו בעקבות התאונה ובגללה. לטעמו עסקינן במקרה שב"גולגולת הדקה" שכן לתובע היו שינויים ניווניים עובר לתאונה אך הוא לא התלונן על כאבים. כך שלו לתובע היה אח תאום ושניהם היו נפגעים באותה תאונה בפגיעה דומה כאשר לתובע יש שינויים ניווניים ולשני לא סביר להניח שהתוצאות היו שונות לגבי כל אחד מהם וזהו הרעיון שמאחורי "הגולגולת הדקה" – על המזיק לקבל את הניזוק כמו שהוא כך שהסיכון הוא על המזיק ולא על הניזוק. ב"כ התובע טען כי יש לקבוע כי מלוא הנכות שקבע המומחה –בשיעור 10% היא תוצאה של התאונה ולאותם שינויים ניווניים אין משמעות משפטית.
ב"כ הנתבעים המלומדת טענה כי אף לאחר חקירתו של המומחה הוא לא שינה מהמסקנות המופיעות בחוות הדעת. המומחה היה נחרץ והסביר כי קיים רישום משנת 1993 בו התלונן התובע על כאבי צוואר והעדר רישומים נוספים אינו מעיד על העדר מגבלות בתנועות הצוואר עובר לתאונה וללא קשר אליה. המומחה הסביר כי אין להתעלם מהשינויים הניווניים כפי שהופיעו בצילומי הדמיה שביצע התובע וכי כשעסקינן באדם צעיר יחסית בעל שינויים ניווניים יותר ממתונים מביאים להגבלות תנועה שכן מדובר בפגיעה במפרקים. העדרן של תלונות רשומות אודות הגבלה זו ניתן להסביר בכך שמדובר בהגבלות תנועה קלות שניתן לחיות עימן. ב"כ הנתבעים טענה כי יש לקבל את מסקנותיו של המומחה בחוות הדעת ובעדותו. עוד טענה ב"כ הנתבעים כי מהחומר הרפואי הנוסף שהוגש לתיק בית המשפט עולה בבירור שלתובע עבר עשיר בתחום האורטופדי: התובע סבל מכאבי גב מותניים עובר לתאונה, אירוע שנחזה להיות כאירוע מוחי, חוסר בתחושה ביד שמאל ועל כן ככל שלתובע יש מגבלות כלשהן הן לא נובעות מהתאונה דנן אלא ממצב קודם.
לאחר שעברתי על חוות דעתו של פרופ' נרובאי וכן על עדותו וטענות ב"כ הצדדים סבורני כי אין מקום לסטות מקביעות המומחה.
המומחה קבע כי לתובע נכות רפואית צמיתה כוללת בשיעור 10% על פי תקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956. על פי התקנות שיעור נכות זה מוענק בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצוארי (
cervical spine
) בצורה קלה. אלא שמחצית מהנכות מתייחסת למצב רפואי קודם של התובע.
המומחה הסביר (עמוד 1 שורה 22 עד עמוד 2 שורה 7):


"השינויים הניווניים אצל אדם צעיר בן 50, די מתקדמים רואים זאת בבדיקות אחרות שראיתי שנשלחו אלי הכל מתברר שיש לו שינויים ניווניים על זה אין ויכוח. אדם שאין לו תלונות ולא מפריע לו יכול להיות עם שינויים ניוונים ומגבלות קלות, זה לא מפריע לו כפי שלא כואב. לכן לא מתייחס. ברגע שיש תאונה השינויים הללו שהיו רדומים נותנים אותותיהם, לכן אי אפשר להתעלם מהם. חלק מהמגבלה בתנועות נובע מהשינויים הניווניים, אי אפשר להתעלם מזה. זה שחור על גבי לבן. הם הוחמרו כתוצאה מהתאונה. אך אם היה בא אלי יום קודם הייתי מוצא מגבלה בתנועות, הייתי אומר שיש לו נכות, לא בגלל שינויים ניווניים, שיש לשנינו, הנכות נובעת מהמגבלה בתנועות, לא מהשינויים הניווניים, לכן אני חושב שרוב המכריע של המומחים יגידו שהשינויים הוחמרו, ולא נגרמו בגלל התאונה."

לאור דבריו הבהירים של המומחה סבורני כי לתובע היה מצב רפואי קודם שבעקבות התאונה דנן – הוחמר (ועדיין עסקינן במגבלה קלה). לדידי, אין לעשות שימוש בעקרון "הגולגולת הדקה" מקום בו מדובר בהחמרה של מצב קיים. עקרון

הגולגולת הדקה שמור למצב בו מדובר במצב מיוחד גופני ונפשי הקיים אצל הניזוק אשר הביא

להעצמת הנזק כאשר זה נגרם כתוצאה מעוולה
.

כדברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט (פורסם בנבו, 2006):


"בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה."

אני מקבל את חוות דעתו של המומחה כלשונה וקובע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה דנן עומדת בשיעור 5%.



הנכות התפקודית
על הנכות התפקודית כתב כב' השופט ת' אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 799. כך:



"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי, כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו תשקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך, לעיתים, הנכות התפקודית – דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו, אינה זהה לנכות הרפואית. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה".

על פי התרשמותי מהתובע, מהטענות שהעלו הצדדים ומהמסמכים הרפואיים שבתיק בית המשפט סבורני כי גם במקרה דנן מתקיים הכלל המובא ברישא דבריו של כב' השופט אור ויש להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית. התובע טוען כי הוא סובל מכאבים ורגישות בצוואר וכן טען שכאבים אלו מקרינים לכתף שמאל ובשל כך ידו השמאלית איננה מתפקדת כראוי (ס' 8 לתצהיר עדותו).
בחוות דעתו של המומחה נכתב כי שלוש בדיקות אלקרומיוגרפיה היו תקינות ולא הראו סימנים של רדיקולופטיה. בנוסף הגעתי לכלל מסקנה כי לא נכון יהיה לשייך את כל תלונותיו של התובע לתאונה דנן: בקביעת נכותו התפקודית של התובע לא ניתן להתעלם מן העובדה שלתובע קרו שתי תאונות דרכים נוספות לאחר התאונה דנן כאשר התובע סיפר בעדותו (עמוד 4 שורות 25-32 ועמוד 5 שורות 1-8) שבשתי התאונות רכב נכנס ברכבו מאחור. כמו כן בתיקו הרפואי של התובע מופיעה תלונה של התובע על איבוד תחושה בידו השמאלית למשך מספר שעות. ד"ר גנדלמן מקופת החולים הפנתה את התובע לביצוע בדיקת אקודופלר כאשר בסיבת ההפניה מצוין 'בירור מקור לאי מוביליות עקב אירוע מוחי/וסקולארי' ולאור קביעת המומחה על היעדר סימנים של רדיקולופטיה אין לייחס את הכאבים ואת חוסר התחושה בידו השמאלית לתאונה דנן.
לאור כל האמור לעיל אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תעמוד בשיעור 5%.

הפסדי השתכרות לעבר
ב"כ התובע טען בסיכומיו כי התובע עובד כנהג מונית וכי השכר שהוא משתכר נמוך יחסית בהשוואה לשכרם של נהגי מוניות אחרים וכי על פי סעיף 8 לתצהיר עדותו של התובע הקשיים מהם סובל התובע בעבודתו כנהג מונית מאלצות אותו לעשות הפסקות כך שלטענתו נגרמים לו הפסדים של 2,000 ₪ בחודש. ב"כ התובע טען כי מאחר והתובע לא נחקר על כך יש לקבל את טענותיו על ההפסד הנגרם לו מידי חודש שהוא סכום סביר. עוד הוסיף ב"כ התובע כי עבודה כנהג מונית היא עבודה שצריך בה "צוואר לא כואב ובוודאי צריך בה יד וכתף שמאל שלא סובלת מהקרנות ומחולשה".
בתחשיב הנזק מטעם התביעה באשר להפסדי העבר נטען כי עד שנת 2000 היה התובע בעליו של מוסך חשמלאות רכב וכשלוש שנים טרם התאונה החל התובע לעבוד כנהג מונית עצמאי.
נטען כי התובע שקל לחזור ולעבוד כחשמלאי רכב ולהשכיר את המונית אולם התאונה גדעה אפשרות זו שכן מגבלות התובע בעקבות התאונה אינן מאפשרות עוד לתובע לשוב ולעבוד כחשמלאי רכב. עוד נטען כי בשנה שלפני התאונה השתכר התובע כנהג מונית שכר ממוצע ומשוערך של 5,752 ₪ לחודש ובעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו למשך שישה חודשים ועל כן הפסדי ההשתכרות שלו לתקופת ימי המחלה היא בסך של 34,512 ₪. עוד נטען כי יש לחשב את בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסדיו בעבר בסכום של 11,550 ₪ לחודש שזהו השכר של עובדי מוסך על פי ירחון 'חשב' ובחישוב לפי נכות תפקודית של 10% ובמכפלת חודשי העבר עולה הסכום נכון למועד הגשת התחשיב על סך של 50,600 ₪ ובסה"כ לתקופת העבר סך של 85,112 ₪.
ב"כ הנתבעים טענה כי באשר לתקופת אי כושר לא צורפה מטעם התביעה שום תעודת מחלה המוכיחה תקופת אי כושר כלשהי וכי גם המומחה הרפואי לא קבע תקופת אי כושר בגין התאונה ומכאן יש ללמוד שלתובע אין הפסדי שכר לעבר כלל. עוד טענה ב"כ הנתבעים כי התובע מודה בתצהירו (סע' 5) שבחודש ינואר 2006 הוא מכר את המונית ולקח 'פסק זמן' לחשוב על תוכניותיו לעתיד כך שאף לדבריו הוא לא עבד בזמנים הרלוונטיים לתאונה ובנוסף סיפר התובע כי בחודש ינואר 2007 שב לעבוד במונית. ב"כ הנתבעים טענה כי על פי שומות המס עולה ששכרו של התובע לא רק שלא נגרע בשנים שלאחר התאונה אלא אף עלה
והשתבח ומכאן שהתובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר.
סבורני כי נכותו הרפואית והתפקודית כפי שקבעתי לעיל שנגרמה מהתאונה דנן לא גדעה את אפשרותו של התובע להשתכר כחשמלאי. מעשיו של התובע מלמדים כי הוא זנח מקצוע זה מרצונו וביקש להשתכר כנהג מונית ואף השקיע ממון ורכש מונית לצורך כך. כמו כן הטענה בקשר להפסד כ-2,000 ₪ בחודש לא הוכחה. טענת ב"כ התובע כי התובע משתכר כנהג מונית פחות מנהגי מוניות אחרים נטענה כטענה בעלמא ללא כל תימוכין אפילו סטטיסטיים. כשעוסקים אנו בנזק מיוחד יש להוכיחו בראיות של ממש.
בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 נכתב:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים

מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק


לו פיצוי".

בכדי לקבוע את הפסדי השכר של התובע לעבר כאשר התובע הוא עצמאי שמשתכר כנהג מונית יש לבדוק את שומות המס לשנים הרלוונטיות. בשנת המס 2005 הכנסתו הכוללת של התובע עמדה על סך של כ-50,000 ₪ כך ששכרו החודשי ברוטו היה כ-4,166 ₪ לחודש. בשנת המס של 2006 הכנסתו הכוללת של התובע עמדה על סך של 17,761 ₪ - אולם יש לזכור שהתאונה התרחשה בחודש אוקטובר 2006
ולכן אין לראות בהפרש כולו כתוצאה של התאונה דנן. בנוסף התובע הצהיר (סעיף 5 ז' לתצהירו) "בשנת 2006 לקחתי חופשה לעצמי ולחשיבה לעשיית שינוי מקצועי. בתקופה זו עבדתי מספר סופי שבוע בודדים כנהג מונית" בהמשך נכתב כי בחודש ינואר 2007 שב התובע בהדרגה לעבוד במונית. בשנת המס 2007 הכנסתו הכוללת של התובע עמדה על סך של 61,759 ₪ ובשנת 2008 64,351 ₪. לאור האמור לעיל סבורני כי התובע לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר בעבר בגין התאונה דנן שכן התובע הודה שהכנסתו הנמוכה יחסית בשנת 2006 הייתה משום שלקח חופשה ועל פי דוחות המס משחזר התובע לעבודתו כנהג מונית בתחילת שנת 2007 הכנסתו לא נפגעה ואף קיימת עלייה משכך אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

הפסדי השתכרות לעתיד
ב"כ התובע לא טען בסיכומיו באופן ישיר אודות הסכומים הנטענים בראש נזק זה לעתיד. בתחשיב הנזק מטעם התביעה נכתב כי יש לחשב את הפסדי התובע לעתיד על פי חישוב אקטוארי כאשר שכר הבסיס כנזכר לעיל יעמוד על סך של 11,500 במכפלת שיעור נכות בגובה 10% העולים כדי סך של 129,159 ₪ ב"כ הנתבעים טענה כי לאור העובדה ששכרו של התובע על פי שומות המס עלה והשתבח אין מקום כלל לפיצוי בגין ראש נזק זה.
בע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב 'הפול'
תקדין-עליון 91 (2) 1472

פסק כב' השופט ת' אור:

"השאלה אם כך הוא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו".

בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בפיצוי בסך 15,000 ₪ שנפסק באופן גלובאלי בגין הפסד ההשתכרות בעתיד (ושם דובר על 19% נכות רפואית!).
בנסיבות המקרה דנן לתובע נכות בשיעור 5% כפי שקבעתי לעיל. הנכות בגינה של התאונה דנן גרמה להגבלה קלה בתנועות הצוואר של התובע אולם משומות המס ואף מתצהירו של התובע עולה כי על אף חוסר הנוחות הנגרמת לתובע בגין נכותו הרי שבכל זאת הוא הסתגל לעבודתו על אף נכותו שכן השתכרותו של התובע לאחר שהחליט התובע לשוב לעבוד כנהג מונית בינואר 2007 ועד היום לא נפגעה ואף השתבחה.
בהמשכו של פסק הדין שהובא לעיל הוסיף כב' השופט אור:


"ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו."

כאמור לעיל, קורותיו של התובע עד מועד פסק הדין מלמדים כי הגבלתו של התובע אינה משפיעה – נכון להיום – על השתכרותו.
בנסיבותיו של המקרה דנן בו התובע עבד כנהג מונית בשנים 2004-2006 (סע' 5ה' לתצהיר עדותו) ושב לעבודתו זו בינואר 2007 (סעיף 5ט' לתצהיר) אף לאחריה יפים דבריו של המלומד ד.קציר פיצויים בשל נזק גוף עמוד 182 (מהדורה רביעית, 1997):


"כאשר הנפגע שב לעיסוקו הקודם – או מסוגל לשוב אליו- בלא שייגרם לו הפסד וכאשר הפסד כזה אף אינו צפוי – אין אחוזי הנכות הפיסית כלשעצמם משמים הוכחה לקיומו או לאפשרות קיומו של הפסד כושר השתכרות".

למרות שקורותיו של התובע עד כה מלמדות כי שב לעיסקו הקודם וכי הגבלתו איננה גורמת להפסדי שכר אני בדעה כי על בית המשפט להתחשב גם בסיכוי שבחלוף השנים למגבלותו של התובע תהיה השפעה על תפקודו ועלולה היא להשפיע על השתכרותו – הדברים נכונים שבעתיים שעה שעבודתו של התובע כנהג מונית כרוכה בשעות נהיגה ארוכת ולצורך שמירה על חיי אדם על התובע להקפיד על עירנות וחושים מחודדים. על כן הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי וסביר.
אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש הנזק לעתיד בסך של 18,000 ₪.

הפסדי פנסיה
לעניין זה לא התייחסו ב"כ הצדדים ישירות בסיכומים אולם בתחשיב הנזק מטעם התביעה נטען כי בהתאם לחוק על מעבידים חלה חובה להפריש כספים לקופת הפנסיה וכי להפסדי השכר שיגרמו לתובע תהיה השלכה גם על הפנסיה של התובע. בתחשיב נטען כי יש לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪. בתחשיב מטעם ההגנה נטען כי על נפגע התובע הפסדי פנסיה להוכיח את עצם הסיכוי שהיה לו לזכות בתשלומי פנסיה עם פרישתו ואת תנאי הפנסיה ומשהתובע דנן לא עשה כן אין מקום לפצותו.
עסקינן בתובע עצמאי שהשיקולים בגין הפרשות מהשכר לפנסיה הם שיקוליו שלו לאור הנכות שקבעתי ולאור העובדה שהתובע שב לעבודתו ושכרו אף הושבח אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

סכנת היפלטות לשוק העבודה
בתחשיב הנזק מטעם התביעה נטען כי בעקבות התאונה קיים סיכון סביר וממשי כי התובע עלול למצוא את עצמו ללא מקום עבודה וכי על פי הפסיקה סיכון זה הוא ראש נזק עצמאי ונפרד. על פי ב"כ התובע יש לפצות את התובע בסך של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
לא מצאתי כי קיים סיכון שכזה שנגרם בגין התאונה דנן. להיפך התובע הוא עצמאי ובעל מונית והסיכוי שבגין התאונה דנן הוא יפלט לשוק העבודה לא ריאלי ועל כן אין מקום לפיצוי.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד
בתחשיב הנזק מטעם התביעה נטען כי בתקופת העבר נזקק התובע לעזרת וטיפול בני משפחתו וחבריו. בין השאר נזקק לעזרה בכדי להתלבש, לרכוש תרופות ולהכין אוכל וכי גם כיום עקב מגבלותיו מתקשה התובע בביצוע פעולות יומיומיות כגון הרמת משאות ביצוע קניות וכל פעולה הדורשת מאמץ. באשר לעתיד נטען כי ברבות השנים מצבו הרפואי של התובע ילך ויחמיר והוא יזדקק לעזרה מוגברת או בעזרה בשכר. בתחשיב הנזק נטען כי יש לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪ .
ב"כ הנתבעים הפנתה לכתוב בתחשיב מטעם ההגנה. בתחשיב נכתב כי לא ברור על מה נסמכות טענות התביעה לעניין זה שכן לא הובאו כל ראיות תומכות. באשר לעזרת בני המשפחה נטען כי אם הוגשה עזרה לתובע הרי שזו הייתה מוגבלת בזמן ולא חרגה מעזרה מקובלת בן בני משפחה. עוד נטען כי התובע לא הציג אסמכתאות על היעדרות מי מבני משפחתו מעבודה או אסמכתאות המעידות על תשלום בגין עזרה ועל כן אין מקום לפיצוי.
בסיכומיה ביקשה ב"כ הנתבעים להוסיף כי על פי תשובות התובע לשאלון הרי שגם עובר לתאונה טען התובע שהעסיק עזרה בשכר. ב"כ התובע הגיב וטען כי תשובותיו של התובע לשאלון התייחסו להעסקת עוזרת בשכר למספר חודשים בלבד.
באשר לתקופת העבר סבורני כי אין מקום לפיצוי. מדובר בנזק מיוחד וכאמור לעיל יש להוכיחו בראיות של ממש. התובע לא צירף קבלות אודות עזרה בשכר לעבר ובחר שלא להעיד מי מבני משפחתו באשר לעזרה הנטענת. באשר לעזרת הזולת לעתיד סבורני כי יש מקום לפיצוי. על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לבית המשפט התובע סבל מכאבים בצווארו וטופל בשל כך בטיפולי פיזיותרפיה וכירופרקטיקה ועל אף שהמומחה כתב בחוות דעתו כי בבדיקת התובע "אין רגישות באזור הצוואר" סבורני כי יש לקחת בחשבון שככל שהשנים יחלפו נכותו של התובע עשויה להגביר את תדירות העזרה בשכר לה יזדקק התובע. התובע יפוצה בגין ראש הנזק של עזרת הזולת לעתיד בסך גלובאלי וסביר של 3,000 ₪.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות ניידות
גם בראשי נזק אלו לא טען ב"כ התובע דבר בסיכומיו אולם בתחשיב הנזק מטעם התביעה נכתב כי יש לפצות את התובע בסך של 30,000 ₪ בגין הוצאות התובע על רכישת תרופות, רכישת עזרים רפואיים, נסיעה במוניות לקבלת טיפולים רפואיים כגון טיפולי הפיזיותרפיה וכי סביר להניח כי עם השנים מצבו של התובע ילך ויחמיר.
באשר להוצאות הניידות נטען כי התובע נזקק לנסיעות מרובות לקבלת טיפולים רפואיים והוא ייאלץ להמשיך ולהיזקק לשימוש מוגבר במוניות ועל כן יש לפצותו בסך גלובאלי של 25,000 ₪.
גם ב"כ הנתבעים לא טענה בסיכומיה לעניין ראשי נזק אלו אולם בתחשיב הנזק מטעם ההגנה נטען כי באשר לתקופת העבר חייב התובע להוכיח את הנזק ואת היקפו ושיעורו ואין התובע יכול להסתפק בטענות בעלמא או באומדן. עוד נטען כי הנפגע זכאי להחזר הוצאותיו הרפואיות במסגרת קופת החולים וכי בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית כל הטיפולים הרפואיים לנפגעי תאונות דרכים ימומנו על ידי קופות החולים.
לאחר שעברתי על כל המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בגין הוצאותיו הרפואיות המוכחות לעבר - טיפולים שמחוץ לסל התרופות, התשלום למד"א והתשלום לייעוץ של ד"ר אנקשטיין בסך כולל של 3,000 ₪ . באשר להוצאות הנסיעה והניידות לעבר סבורני כי על אף שלא הוצגו קבלות בגין הוצאות אלו הרי שיש ללמוד מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט כי התובע ביצע טיפולים פיזיותרפיים וערך בדיקות רפואיות רבות בכללן בדיקות הדמיה ועל כן יש לפצותו בגין הוצאות הנסיעה העודפות שנגרמו לו בגין התאונה דנן בסך של 1,000 ₪.
באשר לתקופת העתיד המומחה הרפואי לא ציין בחוות דעתו טיפולים מיוחדים והוצאות שעתיד התובע לשאת בהן אולם התובע טוען בתצהירו כי הוא עדיין סובל מכאבים בצווארו והוא לא נחקר על כך ועל כן נכון להניח כי גם בתקופת העתיד צפויות לתובע הוצאות בגין טיפולי פיזיותרפיה וכירופרקטיקה וכן הוצאות נסיעה אל הטיפולים. יש לקחת בחשבון גם את חובתו של התובע לפעול להקטנת הנזק בכך שהטיפולים ייעשו במידת האפשר במסגרת קופת החולים. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי בראש הנזק של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד יפוצה התובע בסך גלובאלי של 2,000 ₪.

כאב וסבל
בתחשיב התביעה נטען כי יש לפצות את התובע לפי נכות של 10% בסך של 14,654 ₪. בתחשיב ההגנה נטען כי יש לפצות את התובע בסך של 7,585 ₪ בהתאם לגילו ולנכותו.
לאור הנכות שקבעתי לעיל ובהינתן גילו של התובע ובהיעדר ימי אשפוז אך בהתחשב בסבל שנגרם לתובע בגין התאונה, אני רואה לנכון להשתמש בסמכותי לפי סעיף 2(ב) ולפצות את התובע בסך של 11,000 ₪.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה לנתבעים
לשלם לתובע את התשלומים שלהלן:


1.
הפסדי השתכרות לעתיד
18,000
₪.

2.
עזרת הזולת לעתיד
3,000
₪.

3.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר
4,000
₪.

4.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד

2,000
₪.

5.
כאב וסבל
11,000
₪.


6.
סה"כ
38,000
₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט מלבד התשלום עבור עדותו של המומחה בבית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד כמקובל.
המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום,
י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 30919/08 שמשון למאי נ' משה דהן, המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (פורסם ב-ֽ 15/12/2011)