פסקי דין על ריאד שיני | פסקי דין על פאיז ח'טיב

1182/00 עא     06/05/2001




עא 1182/00 ריאד שיני נ' פאיז ח'טיב





1 . ריאד שיני

2 . הפינקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ
בעניין:
המערערים
עו"ד הוד יוסף

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
פאיז ח'טיב
המשיב
עו'ד גאנם פריד

ע"י ב"כ עו"ד

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה [כב' סגן הנשיא שפירא] מיום 15.8.00 בתיק אזרחי 3200/96.
פסק דין
השופט נסים ממן
:

בית משפט השלום קבע כי המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 15.10.94 על ידי כך שמכסה מנוע מכונית נסגר על כף ידו וגרם לה נזק. לאחר שנקבעה החבות דן בית המשפט בשאלת גובה הנזק. הוא מינה את ד"ר מיכה רינות להיות מומחה מטעם בית המשפט וקבע כי נותרה למשיב נכות רפואית בשיעור של 10% לצמיתות. הנכות נובעת מחוסר תפקוד הגיד המכופף, הגורם להפרעה תיפקודית באחיזת חפצים ובפעולות עדינות וכתוצאה מכך קשיון נוח של האגודל.

הצדדים פנו למומחה בשאלה האם ניתן לבצע ניתוח על מנת להקטין את שיעור הנכות ועל יסוד תשובותיו של המומחה קבע בית המשפט כי -

"בכל מקרה מאחר והמומחה הרפואי הגדיר את האפשרות לתיקון כל הליקויים בגיד המכופף כאפשרות תיאורטית והצביע גם על האפשרות שעל אף כל הטיפולים תישאר נכות, אני סבור כי כל הטיעון המבוסס על הקטנת הנזק הינו טיעון תאורטי ואת הפיצוי יש לפסוק לפי הנכות שקבע המומחה הרפואי".

מכאן עבר השופט לדיון בשאלה האם הנכות התיפקודית היא בשיעור הנכות הרפואית. הוא סבר כי מאחר והמשיב הוא חסר השכלה למעשה, אשר עבד בעבודות פיסיות הרי יש חשיבות לתפקוד היד והאצבעות והמגבלה ממנ
ה הוא סובל היא משמעותית. לכן, בשים לב לעיסוקיו של המשיב, קבע בית המשפט את נכותו התיפקודית כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15%.

לצורך אומדן הנזקים התחשב בית המשפט קמא בנתונים הבאים:

א. המשיב הוא יליד 1972 ובעת התאונה היה כבן 22 שנה. השכלתו חלקית ופרנסתו מעבודת כפיים;

ב. לפני התאונה לא עבד המשיב באופן סדיר במקום אחד אלא בעבודות שונות ומזדמנות;

ג. לאחר התאונה המשיך לעבוד באופן חלקי ועבד שמונה חודשים, לפחות, בשכר ממוצע של כ- 2,800 ₪ לחודש;

ד. היקף השתכרותו לאחר התאונה לא היה שונה ממה שהיה קודם התרחשותה.

ה. המשיב פנה ללשכת התעסוקה וחיפש עבודה אך לא נמצאה עבורו עבודה מתאימה. אולם, אין הדבר נובע ממגבלותיו הפיסיות אלא מהאטה כללית במשק;

ו. בנוגע לאובדן השתכרות בעבר סבר השופט כי יש לפסוק למשיב פיצוי גלובלי המביא לידי ביטוי את נכותו וקשייו להשתלב בשוק העבודה, תוך התחשבות במצב הכללי בענף הבניין. על כן פסק בפריט של אובדן השתכרות לעבר סכום כולל של 30,000 ₪;

ז. בנוגע לאובדן השתכרות בעתיד נלקח בחשבון גיל פרישה של 65 שנה, נכות תפקודית של 15% ומשכורת בסיסית בסכום של 3,500 ₪. דהיינו הפסד חודשי של 525 ₪ ובהיוון מתקבל סכום של 141,000 ₪. לכך יש להוסיף הפסד פנסיה בסכום של 26,000 ₪;

ח. בגין הוצאות רפואיות פסק השופט 1,000 ₪ ובנוגע להוצאות בעתיד - 3,000 ₪;

ט. בגין כאב וסבל נפסק סכום של 9,000 ₪.

סך כל הפיצוי שנפסק הוא, אם כן, כדלקמן:

הפסד השתכרות לעבר 30,000 ₪
הפסד השתכרות לעתיד 141,000 ₪
הפסד פנסיה 26,000 ₪
הוצאות לעבר 1,000 ₪
הוצאות לעתיד 3,000 ₪
נזק שאינו של ממון 9,000 ₪
סך הכל 210,000 ₪

לסכום שנפסק צורפו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ₪ + מע"מ. על

פסק דין
זה מערערים הן המבטחת והן המשיב - התובע.

ערעורה של המבטחת מתייחס אך ורק לשאלת גובה הנזק לאחר ששאלת החבות נזנחה. בערעור מעלה עו"ד הוד את הטענות הבאות:

א. מתשובות המומחה עולה כי אילו בוצע הניתוח המתקן מיד לאחר התאונה היו לו סיכויי הצלחה טובים והיתה סבירות ששיעור הנכות יגיע ל- 0. ניתוח כזה לא היה מחייב את סדרת הניתוחים והטיפולים הדרושה כיום;

ב. בית המשפט קמא ערב בין תשובות המומחה המתייחסות לאפשרות לבצע ניתוח מתקן היום לבין תשובותיו המתייחסות לניתוח שהיה ניתן לבצעו סמוך לאחר האירוע. ניתוח סמוך לאחר האירוע הוא פעולה שעל המשיב היה לעשות מיוזמתו במסגרת חובתו להקטין את הנזק;

ג. אין כל הנמקה לפסיקת הסכום של 26,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה, כביכול;

ד. אין בסיס לקביעת נכות תפקודית בת 15% ולא היה מקום לבצע חישוב אריתמטי מלא. השופט התעלם מכך שהמשיב היה מובטל תקופות ארוכות גם לפני התאונה, כי שב לעבודה פיסית גם לאחר התאונה והשתכר שכר מלא.

בערעור שכנגד טוען עו"ד גאנם כי בית המשפט שגה בנקודות הבאות:

א. הנכות התפקודית צריכה לעמוד על 25% ולא 15% בלבד. הטענה מושתתת על כך שהמשיב אינו מסוגל לעבודה פקידותית, נכשל בלימודים עיוניים והתקשה למצוא עבודת כפיים. העדר אפשרות להשתמש ביד לצורך תפיסת חפצים או החזקת חפצים כבדים עלול להביאו לידי הגבלה ממשית במציאת עבודה והשתכרות;

ב. הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד ראוי שיושתת על השכר הממוצע במשק ולא על הסכום שקבע בית המשפט - 3,500 ₪. מדובר במי שהיה בן 22 שנה ביום התאונה, בראשית דרכו המקצועית והדעת נותנת כי לאור המקצוע שרכש [רַצָּף], הבסיס לאובדן השכר צריך להיות השכר הממוצע במשק שהוא 5,271 ₪ נטו [לאחר ניכוי מס בשיעור 25%] נכון ליוני 2000;

ג. הוכח כי המשיב יצטרך לעבור סדרה של ניתוחים לצורך שיפור תנועות האגודל, אם כי לא לשם הקטנת הנכות הרפואית. ניתוחים אלה יגרמו לו לשבות מעבודה במשך כ- 15 חודשים, דבר שיגרום לו נזק נוסף בסכום של כ- 70,000 ₪;

ד. גם בעניין הפסד השתכרות לעבר קופח המשיב, לדעתו. ההפסד החודשי שקבע השופט הוא 525 ₪ אבל השופט התעלם מתקופת אי הכושר הארוכה בת 65 חודשים שחלפה מיום התאונה ועד יום מתן פסק הדין [למעט שישה חודשים שבהם עבד המשיב]. לפי חישוב זה ההפסד הוא 42,000 ₪ ואם יושתת החישוב על נכות של 25% ועל השכר הממוצע במשק יתקבל סכום של 95,000 ₪;

ה. הסכום של 26,000 ₪ שנפסק למשיב בגין הפסד זכויות פנסיה מהווה אך חלק קטן מהסכום המגיע למשיב על פי חישוב מדוייק. הפסדי הפנסיה שלו הם בשיעור 14.8% ולפי חישוב זה הסכום המגיע הוא גבוה בהרבה ממה שנפסק;

ו. גם לעניין הנזק שאינו של ממון טוען המשיב כי קופח. יש לפצותו, לדעתו, בסכום המהווה 10% מהסכום המקסימלי, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה והסכום שיתקבל הוא 16,293 ₪;

ז. המשיב קובל גם על כך שלא נפסקו לו פיצויים בגין עזרת הזולת בעתיד. לאור נכותו ולאור סדרת הניתוחים שיעבור ואשר תגביל אותו למשך למעלה משנה דורש המשיב פיצוי בגין עזרת צד ג', על בסיס של שעתיים בשבוע לפי 30 ₪ לשעה ועד תום תוחלת חיים, סה"כ 73,000 ₪.

הבאנו בהרחבה את טענות הצדדים בכדי להראות כי אין סוף לביקורת שאפשר להשמיע כנגד

פסק דין
של בית משפט. בית משפט שלערעור מתערב רק אם מדובר בטעות מהותית בנושא חשוב שכן בית המשפט שלערעור אינו אמור ליתן את פסק הדין המלא והשלם שצריך היה להינתן בבית המשפט בדרגה הראשונה ואין עומדים בו על מיצוי הדין.

נראה לנו כי אין כל מקום לבוא בטרוניות כנגד כך שבית המשפט לא הטיל על המשיב חלק מהאחריות להיקף הנזק על כך שכביכול לא עבר ניתוח מיד לאחר התאונה, ניתוח שיכול היה להקטין את מידת הנכות ממנ
ה הוא סובל כעת. איננו מקבלים לענין זה את הנמקתו של בית המשפט קמא, אשר לא עמד על הבחנה בין תוצאות ניתוח כזה היום לעומת ניתוח שניתן היה לעשותו בסמוך לאחר התאונה. התקופה שלאחר תאונה מוקדשת, בדרך כלל, להחלמה נפשית וגופנית. פניו של הנפגע מופנית כלפי שיקומו ולא תמיד נתונה דעתו לצורך להקטין את הנזק המיוחד על ידי עשיית ניתוח מיד לאחר התאונה. גם ספק בעינינו אם המשיב ידע במועד הרלוונטי, כי ניתוח עשוי לשפר את מצבו. מאחר ולפי תשובות ההבהרה של דר' רינות ניתוח כזה יש לבצע מיד לאחר התאונה ואפילו נעשה ניתוח כזה אין ודאות כי הנכות היתה מוקטנת בכלל ולאפס בפרט, הרי אין מקום להטיל על המשיב את התוצאות לאי עריכתו של ניתוח כזה.

בה במידה אין כל מקום להנחה שהמשיב יעבור את הניתוח בעצמו, מיזמתו, כיום 6 שנים לאחר התאונה. הוא לא עשה כן עד היום ואין כל יסוד להניח שיעשה כן בעתיד במיוחד שלדברי המומחה הסיכוי לשיפור שיבוא בעקבות ניתוח כזה אינם רבים, ומצד שני סיכוניו אינם בטלים בששים.

השאלה הבאה היא האם אחוז הנכות הרפואית - 10% - משקף את שיעור ההפסד בכושר ההשתכרות שנגרם למשיב. בית המשפט קבע כי המשיב הוא חסר השכלה למעט השכלה יסודית חלקית, אשר קודם לתאונה וגם לאחריה עבד עבודות פיזיות במשק חקלאי וכן כעוזר טייח וכמפעיל טרקטור. בעבודות אלה יש חשיבות לתפקוד היד והאצבעות והמגבלה ממנ
ה הוא סובל היא מגבלה משמעותית ככל שהדבר נוגע לביצוע עבודות ידיים פיזיות [פסק הדין סעיף 3 עמ' 83]. לאור זאת קבע השופט כי "בשים לב לעיסוקיו של התובע אני קובע את נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15% שיש בהם כדי להביא לידי ביטוי את המגבלה של התובע בהפעלת כוח באמצעות ידיו אשר שימשו עבורו ככלי עבודה מרכזי קדם לתאונה וגם צפוי כי ישמשו בעתיד ככלי עבודה מרכזי וזאת בשים לב לכישוריו המוגבלים" [שם]. גם בנקודה זו סבורים שני ב"כ בעלי הדין כי השופט טעה. ב"כ המערערים סבור כי השיעור מוגזם ויש להסתפק בשיעור הנכות הרפואית ולעומתו ב"כ המשיב סבור כי יש להגדילו ל- 25% לפחות.

לענין שלושת המושגים המשמשים כאן בערבובית-מה אומר השופט אור בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נגד סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3), 792, בעמ' 800-801:

"להבדיל, אם כן, מ"נכות רפואית" ו"הפסד כושר השתכרות", אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבענייננו - תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים - אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התיפקודית". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות מבלי שידרש לקבוע את שיעור הנכות התיפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות יקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני
בית המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התיפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התיפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות".

השופט קמא לא נימק די הצורך מדוע שיעור הנכות הרפואית, המשמש בדרך כלל קנה מידה לקביעת שיעור הפסד ההשתכרות, לא הספיק עד שהיה צורך לקבוע גם את שיעור הנכות התפקודית וכן על יסוד מה נקבע כי הנכות התפקודית היא 15% ולא 10%. עצם העובדה שהמשיב הוא עובד כפיים וחסר השכלה, אין פירושה כי כושר ההשתכרות פוחת בשל כך יותר מאשר אצל אדם אחר שעיסוקו אינו עבודות ידיים. מצד שני, השופט התעלם מכך שהמשיב לא עבד באופן סדיר בתקופה שלפני התאונה וגם לאחריה והדבר אינו מוצדק בשים לב לשיעור הנכות הרפואית.

ב"כ המערער מציע בסעיף 26 לעיקרי טיעוניו, שם בסעיף 26, להעמיד את הפסד השתכרותו של המשיב על שיעור הנכות הרפואית דהיינו 10%. בנסיבות הכוללות של הענין, ובכלל זאת תוך מתן משקל לעובדה שהפגיעה הינה בידו השמאלית של המשיב, שאינה ידו הדומיננטית, נראה לנו שיש לאמץ עמדה זו אשר בעיקרו של דבר אף מיטיבה עם המשיב.

לא מצאנו כל עילה להיעתר לבקשת ב"כ המשיב ולהעמיד את שכרו של המשיב לצורך שומת הנזקים על בסיס השכר הממוצע במשק. השופט קבע כי השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות הוא 3,500 ש"ח ברוטו לחודש - ובניכוי 10% מס - 3,150 ש"ח, ובסיס זה נראה בעינינו סביר. הסכום מעוגן בנתונים הנובעים מעבודת המשיב לפני התאונה ולאחריה ואין הם מצריכים הזקקות לשכר הממוצע במשק. נראה לנו כי סכום של 80,000 ש"ח כפיצוי בגין הפסדי העתיד הוא הסכום ההולם במקרה זה. סכום זה הולם, בעיקרו של דבר, את החישוב האריתמטי והן את הגישה הגלובלית הראויה גם במקרה זה.

לא מצאנו בפסק הדין של בית משפט השלום מדוע יש יסוד לחייב את המערערים בפיצוי בסכום של 26,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה וגם ב"כ המשיב לא הוסיף לענין זה בנימוקי הערעור שכנגד ובעיקרי הטיעון שום טענה עובדתית או משפטית התומכת בדרישה בפריט זה.

באשר להפסד ההשתכרות בעבר השופט פסק פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח ואיננו רואים מקום להתערבות בפריט זה כמו ביתר פריטי הערעור שכנגד. בסעיף 36 לעיקרי הטיעון מציין ב"כ המערערים כי איננו מערער על הסכום שנפסק בגין הפסד השתכרות לעבר.

בגין הפיצוי על נזק שאינו של ממון טען ב"כ המשיב בבית משפט השלום כי הסכום המגיע הוא 9,054 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד מתן פסק הדין. ב"כ המערערים הסכים "לסכום זה" והשופט קמא פסק סכום של 9,000 ש"ח שהוא סכום "מוסכם למעשה", ובכך שגה, לדעתנו לא זו בלבד שהסכום שנפסק אינו מדוייק אלא הוא גם אינו מוסכם. נראה לנו כי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית על סכום שנקבע על פי דין היא החלטה מתחייבת ואנו מקבלים את טענות ב"כ המשיב בנקודה זו.
התוצאה היא שסכומי הפיצוי שהמשיב זכאי להם הם כדלקמן, נכון להיום:
הפסד השתכרות לעבר 30,000 ש"ח
הפסד השתכרות לעתיד 80,000
הוצאות לעבר 1,000
הוצאות לעתיד 3,000
נזק שאינו של ממון 16,000 ש"ח
סך הכל 130,000 ₪
לסכום זה יתווספו הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ, שיעור המביא לידי ביטוי את ההוצאות בגין אותו חלק של ההליך שנגע לשאלת החבות. אין צו להוצאות בערעור.
פסק דין
זה ניתן לפרסום החל מיום נתינתו.
פסק דין
זה ניתן היום יג' באייר, תשס"א (06 במאי 2001) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציאו לב"כ הצדדים.

__________________ _________________ _____________
יהודה אברמוביץ
- נשיא מנחם בן דוד
- ס. נשיא נסים ממן
- שופט

1
בתי המשפט
עא 001182/00
בית משפט מחוזי נצרת
כב' הנשיא - יהודה אברמוביץ
- אב"ד
כב' ס. הנשיא - מנחם בן דוד

כב' השופט - נסים ממן

בפני
:








עא בית משפט מחוזי 1182/00 ריאד שיני נ' פאיז ח'טיב (פורסם ב-ֽ 06/05/2001)