פסקי דין על פרג'י רפאל סרוסי

3713-09/11 תתע     18/12/2011




תתע 3713-09/11 מדינת ישראל נ' פרג'י רפאל סרוסי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



תת"ע 3713-09-11 מדינת ישראל
נ' סרוסי

תיק חיצוני
:
40101146393




בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

פרג'י רפאל סרוסי



הכרעת דין

מבוא:
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 505 ק"מ
בקילומטר 39 לכיוון מערב, ביום 14.03.11 בשעה 08.25, במהירות של 113 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 80 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באשמתו.
אציין כי המהירות המיוחסת לנאשם נמדדה באמצעות מכשיר מסוג
bee iii il

(להלן: "דבורה").

פרשת התביעה:
להוכחת האשמה העידה התביעה את עת1, רס"ב אילן גואז, מפעיל מכשיר הדבורה, מס' 223, מפעיל דבורה מוסמך משנת 2007, באמצעות עד זה הגישה התביעה, דו"ח על נסיבותיו (ת1),
זיכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה (ת2).
כן הגישה המאשימה בהסכמת הנאשם, ולאחר שמשמעות הגשת המסמכים הוסברה על ידי לנאשם, מזכר של שוטר צבאי שנכח עם עד התביעה אך ציין כי לא ראה את העבירה (ת3). ותעודת עובר ציבור ביחס לתקינות תקופתית של המכשיר, כולל הבדיקות עליה נסמך התע"צ (אציין כי נבדק במועד ונמצא תקין), יחד עם כרטיס מכשיר (סומנו בטעות ת3, אך בפועל ת4).

מתרשומת ת1 וכן מעדותו של העד בפני
עולה כי העד מפעיל את המכשיר מידי יום, רכב הנאשם נסע מצומת תפוח לכיוון אריאל בכביש האמור, העד נהג בניידת גלויה יחד עם שוטרי מ"צ. הפעיל אנטנה קדמית לאכיפה אל מול התנועה, רכב הנאשם הגיע ממול, כשהוא בודד בכיוון נסיעתו, ונקלט במהירות של 118 קמ"ש, (113 זה אחר הפחתה). מהירות הניידת 81 קמ"ש. נעצר תוך שמירת קשר עין רצוף, הנאשם והנוסע ברכבו ראו את המהירות.
העד רשם את דברי הנהג, "אני נסעתי 100 קמ"ש גג, יש לי עד ברכב.

ממסמך ת2, זיכרון הדברים להפעלת מכשיר הדבורה, עולה כי בוצעו בדיקות התקינות בתחילת המשמרת ובסיומה. העד וידא כי בשדה הראיה היה רכב המטרה בודד בכיוון תנועתו. היה קשר עין רצוף בין העד לבין רכב המטרה עד עצירתו. אור יום, השטח מישורי, אין מסילת ברזל בסמוך. המהירות נמדדה כאשר הרדאר נייד בכיוון נגדי לתנועת הניידת, מדידה בעזרת אנטנה קדמית. לפני ביצוע הנעילה וידא העד כי מהירות רכב השיטור עפ"י הספידומטר תאמה
את המהירות המופיעה בחלון מהירות רכב השיטור והמהירות בחלון הייתה מעל 65 קמ"ש. לפני ביצוע נעילת המהירות הקפיד העד על פרק זמן של 3 שניות והמהירות הופיעה בחלון הייתה יציבה בתחום 3 (+-) קמ"ש. החוויים המופיעים על גבי צג המכשיר לאחר נעילת מהירות רכב המטרה היו
t
,
mov
, ובחלון המצב הופיע המשולש שמאלי עליון המופנה מטה. תצוגת המהירות שהוצגה לאחר נעילת מהירות רכב המטרה הייתה: רכב השיטור 81, רכב המטרה 118. ונתוני המדידה הוצגו לפני הנהג.
לסיכום מסמך ת2,
אין ספק שעל פיו המדידה בוצעה כנדרש ועל פי הנהלים.

העד נחקר בחקירה נגדית על גרסתו, ע"י הנאשם וגרסתו נותרה שלמה ובלתי מעורערת.
הנאשם הציג לעד צילום אויר ש"הוריד" מהאינטרנט לעניין מקום האכיפה (נ1), העד זיהה את הכביש, העד אישר את תווי הדרך דהינו שמדובר בקטע כביש ישר שבכניסה לקטע זה יש מעין ירידה קלה, אולם העד לא קיבל את המיקום הספציפי של האכיפה אשר הציג הנאשם על גבי התמונה, הסכים שיש באזור מסעדה אך טען בתוקף כי לא הפריעה כלל. לא אישר טענת הנאשם כי קלט מכוניות מאחריו, טען כי מאחורי רכב הנאשם לא היו כלל רכבים. וטען בתוקף שהמכשיר לא מדד רכבים שהיו מוסתרים, כביכול, מאחורי העצים, כטענת הנאשם.

פרשת ההגנה:
הנאשם
העיד להגנתו. הוא טען שעקב המבנה הטופוגרפי של המקום והבניינים שמסביב ועל סמך מה שקרא באינטרנט, הכביש חייב להיות "נקי 50 מטר מסביב" (עמ' 4 ש' 6). לטענתו על פי נ1, האזור רווי בתים, פרדסים ועצי זית, כן טען שכיוון שאנטנת הרכב גבוהה הרי היא קולטת גם מעבר לפרדסים וקו הראיה של השוטר ולשוטר לקח פחות משני שניות מרגע שראה אותו ועד שמדד אותו, כל שיתכן ונמדד רכב אחר אחריו. עוד הוסיף כי מרוב רכבים בכביש, השוטר נאלץ להמתין עד שיעברו לשם עצירת רכב הנאשם.

בחקירה הנגדית, טען הנאשם כי מהירותו בזמן הנסיעה הייתה על פי ה
gps
ברכבו 78-79 ק"ש כאשר המכשיר הניווט מורה על 7 קמ"ש פחות ממהירות הרכב.

הנאשם ציין כי ברגע שהשוטר הבהב הוא הסתכל על המהירות שלו וטען לעד שהיה עמיו ברכב שהוא נוסע במהירות נורמאלית. אולם הנאשם אישר כי אינו זוכר את היום שבו ניתן לו הדו"ח. לעניין תגובתו לשוטר טען העד כי דבריו הוצאו מהקשרם, וכי טען שנסע בין, 80-90 אך בכל מקרה גם אם לא שם לב אינו עובר את ה-100 קמ"ש.

עד הגנה 1, מר אייל חבשוש,
העיד כי נסע אם הנאשם רבות, והלה תמיד מקפיד על חוקי התנועה, ומעולם לא נסע מעל המהירות המותרת. טען כי מדובר בכביש מפותל כביש שבו עליות וירידות, אך הוא ישב במשוב האחורי ולא הבחין במהירות הרכב, אך הרגיש כי נסע במהירות הנכונה, לטענתו השוטר הגיע מלפנים ומשום מקום (עמ' 5 ש' 28), בפעם הראשונה שהשוטר הבהב להם הנאשם אמר לו כי הם נוסעים במהירות נכונה ולכן השוטר לא יעצור אותם. העד חזר ואמר כי השוטר הפתיע אותם, שכן מדובר בכביש מפותל ומסובך. לא מדובר בכביש ישר, והיו רכבים רבים.

בחקירה הנגדית מסר העד כי הוא נוסע שנים רבות בטרמפים וכי יש לו תחושה לגבי המהירות.
העד מסר כי יתכן והנאשם אמר לשוטר כי נסע 100 קמ"ש.

דיון:
לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

תחילה אציין כי מקובלת בעיני גרסת של עד התביעה שהתבססה על דו"ח שערך במועד העבירה בצרוף זיכרון הדברים מיום זה ואני מאמצה במלואה, ע.ת/1 היה עקבי בגרסתו, לא מצאתי כל סתירה בדבריו ולכן אני מוצא את עדותו אמינה ובעלת בסיס לקבוע הרשעה על בסיס עדות יחידה וזאת לאחר שהזהרתי עצמי כי המדובר בעדות יחידה מול עדותו של הנאשם. מנגד איני מקבל את גרסתם של הנאשם ושל עד ההגנה ומוצא אותה כלא אמינה וזאת בלשון המעטה.

אמינות המכשיר ותקינותו,
אציין מיד כי הנאשם לא כפר בכל דבר הקשור לאמינות המכשיר או כיולו ולא אכנס לדיון מעמיק בנושא, אך אציין יש לעמוד בנהלים הנדרשים (שכאמור נמצאו תקינים בת2). וראה בנושא גם מסקנתו של בית המשפט לתעבורה ב"ש, בפרשת ציטרון (5729/08), שמצא המכשיר אמין וזאת לאחר דיון מעמיק בנושא.

ביחס לתקינותו של המכשיר הספציפי שמדד את הנאשם, התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המכשיר נבדק ונמצא תקין.
כאמור עת1 אכן ערך את כל הבדיקות הנדרשות בתחילת המשמרת ובסיומה וציין כי בזמן האכיפה עמד בכל דרישות ההפעלה (ת2). בנוסף, הוכחה הבדיקה החצי שנתית הכוללת כיול את כל הפרמטרים שנמדדו נמצאו תקינים ומסקנה זו לא משתנה גם לאחר עיון ביומן ההפעלה.

הפרעה למדידה, רכב בודד,
איני מקבל טענת הנאשם כי נמדד רכב אחר.
עד התביעה ציין מפורשות כי רכב הנאשם היה בודד בכיוון נסיעתו, וגם מאחוריו לא היו כל כלי רכב, יתרה מכך הרי בת2
צוין מפורשות כי המתין 3 שניות טרם נעילת המהירות, כשמהירות רכב הנאשם מופיעה בחלון המדידה.

איני מקבל טענת הנאשם כי הוא יודע שהעד התביעה המתין רק 2 שניות בטרם מדד המהירות, ברור כי מדובר בטענה בעלמה. לא ברור לי כיצד יכול הנאשם לקבוע מה עשה או ראה השוטר מנקודת ראותו עת ביצע את נעילת המהירות.

איני מקבל טענת הנאשם כי היו בתים שהפריעו למדידה. כאן המקום לציין כי כנראה, המאמר שאליו הפנה הנאשם בנושא עסק ככל הנראה בפרשת ציטרון, מבית המשפט לתעבורה באר שבע, כאמור מעל. שקבעה כי יש לשמור על היעדר כלי רכב מקבילים מכל סוג (כולל רכבות), בשולי הדרך עד 50 מטר לפחות משני צידי רכב המטרה (בכיוון נסיעתו).

אולם, ראה למשל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי (י-ם), ע"פ 5059/09 מיום 25.02.10, בעניין עידו שטובר, שבו כלל לא התייחס בית המשפט המחוזי לנושא טענה זו כדרישה לאכיפה נכונה:
"דין הערעור להידחות. השוטר הציג בפני
בית משפט קמא את הדו"ח ואת זכרון הדברים להפעלת מכשיר "דבורה", המאשר כי המדידה התבצעה באופן תקין. הודעות אלו קבילות כראייה לפי סעיף 27 לפקודת התעבורה.

השוטר מסר בחקירתו הנגדית כי הצליח לשמור על קשר עין רציף עם המערערת, ובית משפט קמא קיבל את גרסתו כמהימנה. התרחיש האלטרנטיבי שמציעה המערערת נסתר על-ידי גרסת השוטר. מדובר בהכרעה עובדתית לגמרי, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה".



אך למען הזהירות, גם בהתייחס לטענה זאת, בצילום נ1, נראה קטע כביש ישר לחלוטין שבצידו צמחיה או שדה פתוח, לסירוגין.
אכן יש ריכוז בתים בתמונה אולם הוא נמצא רחוק מהכביש. גם עד התביעה ציין מפורשות כי המסעדה שציין הנאשם שקיימת באזור (שלא הוכח בפני
מה מיקומה מהכביש) לא מפריעה לאכיפה בקטע הדרך הממושך שבו מתבצעת האכיפה.

טענת הנאשם שאנטנת המכשיר מדדה כלי רכב מעבר לעצים, בגלל שהיא גבוהה בחצי מטר מגובה השוטר. הנה טענה כללית ביותר שלא הוכחה. אציין כי הנאשם לא טוען מפורשות שהיו רכבים כאלה בשטח הטרשים/החקלאי "מעבר לעצים" ולמעשה טען בפני
כי הרכבים הנוספים באזור היו מאחוריו בכביש, טענה שכאמור לא קיבלתי. ובכל מקרה אמינה עלי עדות עת1, כי רכב הנאשם היה בודד בכיוון נסיעתו, ונשמר עימו קשר עין מלא כל משך האכיפה ועד העצירה.

עד ההגנה
,
אציין מיד כי עדות עד ההגנה לעניין מהירות הנאשם אינה יכולה להתקבל כלל ובעני היא בלתי אמינה. העד מדבר על תחושה של המהירות הנכונה לאור ניסיונו כטרמפיסט שנים רבות. העד מסר כי ישב במושב האחורי ולא ראה את המהירות, לא במד המהירות ולא במכשיר הניווט. כמו כן העד מדבר על כביש מפותל כאשר גם הנאשם מאשר כי מדובר בכביש ישר. ואציין מפורשות כי איני מקבל טענתו כי מדובר בכביש עמוס.

גרסה ראשונית של הנאשם,
אציין כי כבר בגרסתו הראשונה מסר העד כי נסע במהירות של "גג "100, ובכול מקרה מדובר במהירות מעל המהירות המותרת במקום 80.

מדידת מהירות במכשיר ניווט
,
איני מקבל כאמינה את הטענה כי מהירות רכבו הייתה נמוכה שכן מכשיר הניווט והספידומטר הראו לו אחרת מטענת השוטר – הנאשם לא הביא כל ראיה לדבר.

מסקנה:
התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המכשיר תקין והופעל כהלכה ע"י מפעיל מוסמך בהתאם לנהלים.

באשר לזיהוי הרכב הנמדד – קרי, האם היה קשר עין רציף עם רכב הנאשם: נחה דעתי, כפי שציינתי דלעיל, כי הרכב הנמדד זוהה כרכבו של הנאשם ולא נוצר כל ספק בעניין זה.

טענתו של הנאשם כי לא היה בודד בזמן מדידתו נדחית שכן המאשימה הוכיחה באמצעות עדות השוטר שבעת נעילת רכב המטרה, היה הוא בודד על פי כל הנהלים.

סיכומו של דבר, שאני קובע, אפוא, כי התביעה הוכיחה, למעלה מכל ספק, כי המכשיר היה תקין, מפעילו מוסמך ומיומן, ותנאי הדרך היו כאלה, המאפשרים מדידה נכונה של המהירות בה נסע הנאשם ואכן זו המהירות שבה נמדד במהלך נהיגתו.

לא נותר לי אלא להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו, נהיגה במהירות מופרזת עבירה לפי תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.


ניתנה היום, כ'ב כסלו תשע"ב, 18 דצמבר 2011, במעמד הצדדים.








תתע בית משפט לתעבורה 3713-09/11 מדינת ישראל נ' פרג'י רפאל סרוסי (פורסם ב-ֽ 18/12/2011)