פסקי דין על סבח משה

31737/03 ת     14/12/2003




ת 31737/03 מדינת ישראל נ' סבח משה




5
בתי המשפט
ת 031737/03
בית משפט לתעבורה ת"א - יפו
14/12/2003
תאריך:
כב' השופטת נועה פראג

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

אבי דואק

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשם
סבח משה
- בעצמו
הכרעת דין

נגד הנאשם - סבח משה
- נרשמה הודעת קנס בגין עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961, בכך שבהתקרבו למעבר חצייה, בו חצו אותה שעה הולכי רגל את הכביש, לא אפשר השלמת חצייתם בבטחה.

הנאשם בחר שלא לשלם את הקנס, וביקש כי עניינו יובא בפני
בית המשפט, שכן הוא כופר באשמה.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 24/7/03, כפר הנאשם באשמה המיוחסת לו, והשיב כדלהלן: "מעבר החצייה היה ריק לגמרי".

ביום 20/11/03 נשמעו הראיות בתיק.

להוכחת האשמה העידה התביעה את רס"ל ג'ולי כהן, אשר ערכה את "הודעת תשלום הקנס", ששימשה כעדותה הראשית, הוגשה וסומנה ת/1.

מעיון בדו"ח, כמו גם מעדותה בפני
, עולה, כי ביום 25/12/02 בשעה 12:48 או בסמוך לכך, שעה שניצבה במסגרת מילוי תפקידה, באכיפת חוקי התנועה, ברח' לוינסקי בתל אביב, וכאשר פניה לעבר מעבר החצייה המצוי בצומת הרחובות לוינסקי ושדרות הר ציון, הבחינה בנאשם, הנוהג במכוניתו, בשדרות הר ציון מדרום לצפון, ובהגיעו סמוך למעבר החצייה לא אפשר ל-3 הולכי רגל, שחצתו אותה שעה את המעבר מצפון לדרום, להשלים חצייתם. הולכי הרגל נאלצו לעצור על סוף הפס הרביעי, תחילת הפס החמישי, מבין 10 הפסים, המסומנים על גבי הכביש, ומהווים את מעבר החצייה.
הולכי הרגל נאלצו להמתין לחלוף מכונית הנאשם, ורק לאחר מכן המשיכו חצייתם.

השוטרת שמרה על קשר עין רצוף עם מכונית הנאשם עד לעצירתו ברח' לוינסקי 94 כ- 30 מטרים מהצומת.

לאחר שנעצר, נרשמו מפי הנאשם הדברים הבאים: "יכול להיות. עשיתי טעות. עוד לא התחלף להם הרמזור לירוק. לא היה אף אחד. היה ריק. הלב שלך רע".

לאחר שנאשם הבין, כי יירשם לו דו"ח, המשיך ואמר: "את יודעת מהכסף הזה לא מקבלים דרגות. מקבלים משהו אחר. יש אלוהים בשמים, שהוא ידאג לך... זה רבע מהמשכורת שלי, שיהיה לך סרטן ותמותי".

הנאשם העיד להגנתו. הוא הבחין בניידת המשטרה. האור בכיוון נסיעתו היה ירוק. הוא פנה ימינה. לא היו הולכי רגל על מעבר החצייה.
השוטרת עמדה במרחק של כ-10 מטרים ממנו, כאשר פניה לעבר מעבר החצייה.

הנאשם מודה בחלק מהדברים, שנרשמו מפיו. הנאשם מודה, שאמר: "יכול להיות שעשיתי טעות". הנאשם מתרץ דבריו בניסיון לרצות השוטרת בתקווה, שתוותר לו על רישום הדו"ח.

לאחר שמיעת הצדדים, בחינת העדויות והגיונן הפנימי, ולאחר שהזהרתי עצמי, כי בפני
עדות יחידה, אני מעדיפה את גרסת התביעה על פני זו של ההגנה, וזאת מהטעמים הבאים:

עדת התביעה הותירה רושם אמין ביותר. העד ניצבה במקום לשם אכיפת חוקי התנועה. כל תשומת לבה הייתה נתונה לעבירה, המתבצעת לנגד עיניה.
העדה ערכה דו"ח מפורט, המתייחס לכל יסודות העבירה.

הנאשם מודה, כי השוטרת עמדה קרוב מאוד למעבר החצייה, וכאשר פניה לעברו.
בדברי הנאשם, יש משום "ראשית הודאה", ואף הודאה מלאה. הנאשם, כאמור לעיל, מודה באמירת חלק מהדברים.

אני קובעת, כממצא עובדתי, כי היו הולכי רגל על מעבר החצייה. הולכי הרגל נאלצו להפסיק חצייתם, כדי לאפשר למכונית הנאשם לחלוף על פניהם.

בעפ 0704551/01 בבית המשפט המחוזי בת"א, קובעת כב' השופטת שפירא:

"כאשר הולכי הרגל כבר נמצאים על מעבר חצייה, חייב הנהג לאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה. ואם יש צורך בכך - לעצור. בבטחה נאמר ולא בבטחה וללא סיכון, ולא בבטחה וללא הפרעה של ממש.
אין לצפות מהולך רגל, החוצה את הכביש במעבר חצייה, שילך בהיסוס וחשש, תוך שהוא נתון לחסדיהם, ומנסה לצפות את התנהגותם ושיקול דעתם של נהגים מוטרדים, עייפים, עצבניים... משעה שהחל הולך רגל לחצות את הכביש על מעבר חצייה, ועד שיסיים חצייתו - זכאי הוא להרגיש בטוח ומוגן... אין להסכים עם מצב, שבו הולך רגל ייאלץ לעצור, או אפילו להאט על גבי מעבר חצייה בהיותו באמצע הכביש...".

סיכומו של דבר, אני קובעת, כי הוכח בפני
במידה הנדרשת בהליך הפלילי, כי היו הולכי רגל על מעבר החצייה, אשר החלו בחצייתם, ואשר הנאשם לא אפשר להם להשלים חצייתם בבטחה.

כאמור לעיל, לא נותר לי אלא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
ניתנה היום י"ט בכסלו, תשס"ד (14 בדצמבר 2003) במעמד הצדדים.
פראג נועה, שופטת








ת בית משפט לתעבורה 31737/03 מדינת ישראל נ' סבח משה (פורסם ב-ֽ 14/12/2003)