פסקי דין על ילנה ועד בית בשדרות הפרחים ע"י איצקוביץ | פסקי דין על י. ש. יגדל - חברה לבנין ולהשקעות | פסקי דין על רפאל חסון | פסקי דין על אשר חסון |

729/09 א     19/12/2011




א 729/09 ילנה ועד בית בשדרות הפרחים ע"י איצקוביץ נ' י. ש. יגדל - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ, רפאל חסון, אשר חסון





ילנה ועד בית בשדרות הפרחים ע"י איצקוביץ

[ע"י ב"כ עו"ד רוזן
ממשרד עו"ד טויזר]
התובעים
נ ג ד

1. י. ש. יגדל - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ

[ע"י ב"כ עוה"ד חמוי
]
2. רפאל חסון

3. אשר חסון

[ע"י ב"כ עוה"ד ויקטור תשובה
]
הנתבעים
פסק דין
מדובר בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים לתשלום פיצויים, לצו מניעה קבוע ולצו עשה, וזאת בגין נזקים שנגרמו לתובעים, שרכשו דירותיהם בבית משותף שנבנה על ידי הנתבעת 1, ברח' הפרחים 28, אשדוד.

בכתב התביעה, טענו התובעים בין יתר טענותיהם, כי על הנתבעים לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם עקב ניהול חנות ירקות על ידי נתבעים 2, 3, בקומת הקרקע של הבית המשותף. כמו כן, טענו התובעים, כי על הנתבעת 1 לפצותם, בין היתר, בגין ירידת ערך דירותיהם עקב בניית מספר חנויות רב מן המוסכם בקומת הקרקע המסחרית של הבניין ובגין הקצאת מספר נמוך של מקומות חניה במגרש החניה ואי הקצאת מחסנים לרוכשי הדירות.

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני
, אני קובע כדלקמן:

התביעה כנגד הנתבעת 1

הטענה כי הנתבעת שינתה את תוכנית הבניה מבלי לידע תובעים.

בכתב תביעתם ציינו התובעים, כי הנתבעת 1 בנתה את הבניין נשוא כתב התביעה בניגוד לתב"ע 6/108/03/03 שהייתה בתוקף ושעל פיה ניתן לה היתר הבניה. לטענת התובעים היתר הוועדה המקומית מיום 15.7.98 לתוספת שטח מסחרי ואחסנה למסחר למגרש בו קיים בניין המגורים ניתן רק לאחר אכלוס הבניין ולמעשה, רק ביום 31.5.99 ניתן לנתבעת 1 היתר בניה לשטח המסחר.

לאור זאת טענו התובעים, כי הנתבעת שינתה תכניות הבניה מבלי לידעםץ.

דיון - עיון בסעיף 11 ג' להסכמי המכר עליהם חתמו התובעים כולם, מעלה כי באותו סעיף צוין כדלקמן:

"הקונה מצהיר כי ידוע לו וכי הוא מסכים לכך ... למוכר הזכות לבקש שינוי בכל תוכנית במטרה להגדיל את מספר המקומות ו/או הדירות ו/או החנויות שיבנו על המגרש. הקונה מתחייב בזאת להימנע מכל פעולה העלולה לפגוע בזכות המוכר מלקבל ו/או לממש את זכויות הבניה הנ"ל".

לאור האמור בסעיף זה, מנועים התובעים מלטעון כל טענה הנוגעת לשינוי התוכנית שבהתאם לה נבנה הבית המשותף. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי מדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד.

לא זאת אף זאת, עיון בתשריט שצורף להסכם המכר עליו חתמו התובעים (ת/ 1 לתיק מוצגי התובעים) ובפרוספקט שהוצג בפני
התובעים בטרם רכישת הדירות, מעלה שהן בתשריט והן בפרוספקט מודגמת קומת מסחר בחזית הבניין.

בנסיבות האמורות לעיל, לא יהיה מקום לקבל את טענת התובעים לפגם כלשהו בפעולות הנתבעת 1 בעת הגשת הבקשה לשינוי התב"ע הנוגעת לבניין נשוא התביעה.

הגדלת מספר החנויות בקומה המסחרית

בכתב תביעתם ציינו התובעים כי בחוזה המכר צוין כי בבניין יבנו 6 חנויות בקומת הקרקע ובפועל נבנו 9 חנויות,כך שבפועל נבנו לטענתם בחזית המסחרית 3 חנויות נוספות למוסכם בחוזה.

מתוך חומר הראיות ובין היתר, מתוך התשריט שצורף להסכם המכר עליו חתמו הצדדים (לדוגמא ת/ 25 לתיק מוצגי התובעים), עולה כי בענייננו מדובר בפרויקט ובו שני מבני קומות שביניהם מחברת קומת קרקע מסחרית המיועדת למסחר. כן עולה מהתשריט, כי לכל מבנה חדר מדרגות אחד.

יצוין, כי התביעה נשוא תיק זה הוגשה אך ורק על ידי חלק מרוכשי הדירות באחד המבנים בפרויקט הבניה האמור ואיש מדיירי המבנה השני לא צורף כתובע לכתב התביעה.

עיון בסעיף 1.2 למפרט הטכני שצורף לכל הסכם שנחתם ע"י רוכש דירה, מעלה כי באותו סעיף מצוין תחת הכותרת "תיאור הבניין" כי בבניין אליו מתייחס המפרט הטכני יהיה חדר מדרגות אחד ומכאן שכאשר מתייחס החוזה למילה "בניין" הוא מתייחס לאחד ממבני הקומות המצויים בפרויקט ולא לשני המבנים יחדיו. זאת ועוד, עיון בסעיף 1.8 למפרט הטכני, מעלה כי על פי הסעיף האמור יהיה בכל "בניין" 6 חנויות בקומת הקרקע ולחברה נשמרת הזכות להוסיף חנות אחת בקומת הקרקע.

מתוך האמור לעיל, עולה כי בהתאם להסכם המכר רשאית הייתה התובעת להקים בשני המבנים המהווים את פרויקט הבניה, בסה"כ 14 חנויות.

מאחר ועל פי טענת התובעים ועל פי הראיות שהוצגו בפני
בכל פרויקט הבניה, דהיינו, בכל הקומה המסחרית שמתחת לשני המבנים הקימה הנתבעת 9 חנויות (ובכל מקרה לא יותר מ- 14 חנויות), יהיה מקום לדחות את טענות התובעים בעניין.

לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים שבפני
מינה בית המשפט את מר דניאל יאסו כשמאי מומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו מיום 15.3.09 קבע המומחה כי הגדלת מספר החנויות (בלא הגדלת השטח המסחרי) אינה מהווה גורם לירידת ערך הדירות. דבריו של המומחה במהלך חקירתו בפני
נשמעו ענייניים וטענתו זו שצוינה בחוות דעתו לא נסתרה. (ראה דבריו של המומחה בעמ' 174 לפרוטוקול)

מעבר לנדרש יצוין, כי בכתב תביעתם לא טענו התובעים כל טענה הנוגעת להגדלת שטחי המסחר וגם המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי לא נטענה בפני
ו כל טענה הנוגעת להיקף השטח המסחרי (עמ' 12 לחוות הדעת) ובנסיבות העניין, לא יוכלו התובעים לטעון טענה כלשהי הנוגעת להגדלת שטחי המסחר בסיכומיהם (למעט בעניין הקטנת שטח הכניסה לבנין – כפי שיפורט בהמשך).

בכלל הנסיבות האמורות לעיל, אני דוחה את טענת התובעים לכך שנגרם להם נזק כלשהו בגין כך שבפרויקט כולו נבנו 9 חנויות.
ביטול המעבר המקורה ושינוי הכניסה הראשית לבניין
בכתב תביעתם טענו התובעים כי חזית בניין בית המגורים שונתה לרעה על ידי הנתבעת, באופן שבו בוטל מעבר מקורה שהיה אמור להיבנות על פי המתואר בתשריט בלב חזית החנויות שבפרויקט, ותחת זאת העדיפה הנתבעת לבנות במקום חנות נוספת וסגרה על ידי כך את המעבר בפועל.

כן טענו התובעים בכתב תביעתם כי הנתבעת שינתה על דעת עצמה, את כיוון הכניסה לבית המגורים, כך שכיום הכניסה הראשית לבניין מצויה בין חנויות הפרויקט ואינה כניסה פתוחה ונפרדת כפי המתוכנן. לטענתם, בפרוספקט שנמסר להם, לא צויינה החנות הפינתית המצויה בחלקה הדרומי של הקומה המסחרית, ובמקום החנות הפינתית הייתה אמורה להיות הכניסה הפתוחה אל הבניין.

על פי טענתם, העובדה שהכניסה לבניין נבנתה כפי שנבנתה, גורמת לחיכוכים עם בעלי החנויות וגורמת לפגיעה בתדמית בית המגורים בעיני רוכשים פוטנציאלים.

בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט כי, על פי בדיקתו, מצויה הכניסה לבניין בפועל, באותו מקום שבו פורטה הכניסה בתשריט עליו חתמו התובעים, ולדבריו גם על פי התשריט, מצויה הכניסה בין החנויות. לאור זאת, ציין המומחה, כי לא נגרמה כלל ירידת ערך בגין טענה זו (עמ' 13 לחווה"ד).

באשר לביטול המעבר בין הבניינים, לא דחה המומחה את טענת התובעים וציין, כי אכן מעבר שפורט בתשריט שצורף לחוזה עליו חתמו התובעים בוטל ובמקומו הוקמה חנות, אך בד בבד ציין, כי לא מצא שיש בביטול המעבר משום גורם בירידת ערך הדירות.

יחד עם זאת, התייחס המומחה בחוות דעתו ( עמ' 15 לחווה"ד) למקרה שבו יחליט בית המשפט שיש לפצות את הדיירים בגין ביטול המעבר במרכז הקומה המסחרית והוספת החנות הפינתית, בחלקה הדרומי של הקומה המסחרית. לאותו מקרה, קבע המומחה ששווי השטח המסחרי שהתווסף לנכסיה של התובעת על חשבון הנכסים ש"הובטחו" לתובעים (קרי, המעבר והחנות הפינתית) מגיע לכדי 323,000 ₪.

דיון - ביטול המעבר המקורה והקטנת הכניסה לבניין - מאחר ולחוזה המכר עליו חתמו כל התובעים, צורף תשריט, יהיה מקום ליתן משקל מופחת לתיאור הפרויקט כפי שפורט ב"פרוספקט" שהוצג לתובעים.
המעבר המקורה - עיון בתשריט שצורף לחוזי המכר עליהם חתמו התובעים, מעלה כי אכן באותו תשריט (ת/25 לדוגמא), פורט במרכז הקומה המסחרית שטח מעבר חסר דלתות, ובפרוספקט שצורף לת/1, מתואר המעבר כשטח בעל גג משופע. שטחו של המעבר המקורה האמור, מגיע ל- 51.62 מ"ר (ראה עמ' 15 לחוו"ד המומחה). בענייננו לא היתה מחלוקת על כך שבסופו של יום לא נבנה המעבר המקורה ותחתיו נבנתה במקום חנות. לאור זאת, לא ניתן יהיה להגיע לכל מסקנה אחרת, לבד מהמסקנה שלדיירים הובטח באופן חד משמעי, מעבר מקורה, בין איזור החניות לבין האזור המסחרי, הבטחה שלא קויימה.
בנסיבות האמורות לעיל ומכיוון שמדובר בענייננו במבנה אחד מתוך שני המבנים בפרויקט, אני קובע כי הנתבעת 1 גרעה מן השטח הציבורי בבניין שטח המשתרע על מחצית שטח המעבר, שצויין לעיל, קרי 25.81 מ"ר.

הכניסה לבניין - עיון בתשריט (ת/25) מעלה כי, לא יהיה מקום לקבל את טענת התובעים שלפיה הכניסה שהובטחה להם אינה הכניסה המופיעה בתשריט, שכן מתוך התשריט עולה שהכניסה המובילה לחדר המדרגות, מצויה בדיוק במקום בו מצויה הכניסה בפועל כיום, וזאת כפי העולה מתוך חומר הראיות. (ראה תמונה שצורפה נ/3, וכן ראה מיקום הכניסה בתוכנית המצב הקיים שצורפה ת/11 לתיק מוצגי התובעים).

יחד עם זאת, מתוך השוואה בין המצב הקיים בפועל כפי המשתקף מתוך התוכנית שאושרה על ידי הועדה המקומית (שצורפה ת/11), לבין המצב שהובטח לדיירים בתשריט שצורף לחוזה המכר, עולה כי, בעת בניית הבניין, צומצם חלקה הדרומי של הכניסה, ובפועל שטח בגודל של 21.8 מ"ר ( 8.90 x 2.45 מ'- הנתונים נלקחו מתוך ת/11 לתיק מוצגי התובעים), המתואר בתשריט בת/25, בחלק הדרומי של הכניסה, נגרע מהכניסה ובפועל צורף לחנות הדרומית.

סה"כ השטח שנגרע - בנסיבות האמורות לעיל, ניתן יהיה לקבוע כי, בעת בניית הבניין גרעה התובעת מתוך השטח שהובטח לתובעים שישמש כשטח ציבורי, שטח בגודל של 47.61 מ"ר (21.8 + 25.81), ובפועל העבירה שטחים אלה לחזקתה, שלא כדין. לעניין זה יצוין כי, מתן האפשרות בחוזה המכר לתובעת לשנות את התב"ע הנוגעת לבניין, לא אפשרה לתובעת להעביר לחזקתה שטחים שהובטחו באופן מפורש ומובהק לדיירים בחוזה המכר.

על פי תחשיבי המומחה בחוות דעתו, שוויו של כל מ"ר בקומה המסחרית עומד על כ- 600$ ומכאן, שהתובעת גרעה מן השטח שהובטח לשימוש הדיירים בכל הפרויקט, שטח בשווי של 28.566$ (47.61 x 600 נכון ליום עריכת חוות הדעת 15.3.09).
בחוות דעתו ציין המומחה כי, על פי הבנתו, לא הפחיתה גריעת השטחים האמורים כל סכום משווי נכסי הדיירים.

לענין זה יוער בהערת סוגריים, כי בנסיבות העניין, ובין היתר, לאור המפורט בחוות הדעת המומחה מטעם התובעים, מר דוד גוזלן, ולאור העובדה שהערך הממוצע של הדירות בבניין בעת רכישתן עמד על כ- 150,000$ (ראה: חוו"ד השמאי גוזלן, ת/13 למוצגי התובעת, עמ' 15), לא יהיה זה בלתי סביר להניח, שהקטנה משמעותית של לובי הכניסה לבניין שהוא למעשה ה"פנים" של הבניין וסגירת מעבר בין חזית הבניין לבין שטח החניות, הפחיתו את ערך כל אחת מ- 24 הדירות בבניין שבו מתגוררים הנתבעים בסכום השווה לסכום שבו זכתה התובעת עקב "סיפוח" השטחים האמורים לשטחה (28,000$) המהווים כ- 0.7% מערכה של כל דירה בממוצע.

לאור האמור לעיל, אני קובע, שבגין ביטול המעבר במרכז המסחרי וגריעת השטח מלובי הבניין, תשלם הנתבעת לתובעים, שרכשו 13 מתוך 24 הדירות בבניין, סך של 15,166 $ (13 x 24 : 25,566).

בניית החנות הפינתית בחלק הדרומי של השטח המסחרי –

כפי שצוין לעיל, טענו התובעים, כי החנות הפינתית המצויה בחלק הדרומי של הקומה המסחרית לא הופיעה בפרוספקט ובתשריט שהוצג להם.
בחוות דעתו ציין המומחה מטעם ביהמ"ש, כי בתוכנית המכר שעליה חתמו התובעים, בכל הנוגע לשטח המתוחם הפינתי עם קירות החוץ, נרשמה ההערה "כפוף לשינויים".

עיון בתשריט שצורף לחוזה המכר ת/4, (לדוגמא ת/1 למוצגי התובעים), מעלה כי בצד המבנה המתוחם בחלק הדרומי של הקומה המסחרית, נרשמו המילים "כפוף לשינויים". בנסיבות האמורות לעיל, ולאחר שבתשריט האמור הותירה לעצמה התובעת האפשרות לשנות המצב המובטח, לא ניתן יהיה לשלול טענתה, כי הייתה זכאית להגדיל החנות האמורה על חשבון שטח המעבר החיצוני ומכאן שהייתה רשאית להגדיל את החנות.

לעניין זה יודגש, כי זכות התובעת להגדיל את החנות אפשרה לה, כאמור, לגרוע שטח משטח המעבר הציבורי, אך היא בשום פנים לא אפשרה לה את הזכות להקטין את שטח הכניסה לדיירים, שבו עושים הדיירים שימוש יום יומי והוא המשמש, כאמור, כ"פנים" של הבניין.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובעים בכל הנוגע לגריעת המעבר הציבורי בחלק הדרומי של הבניין עקב בניית החנות הפינתית.

חניות

בכתב תביעתם ציינו התובעים, כי על פי התקן הרלוונטי היו צריכות להיבנות בפרויקט זה 24 חניות וכן חנייה נוספת לנכה ולטענתם בפועל קיימות במקום 20 חניות במקום 25.

במפרט הטכני המהווה נספח להסכם המכר, ת/1, צוין כי למבנה יוקצו 24 מקומות חנייה כאשר לא תהיה הצמדה של חנייה לכל דירה.

מתוך חקירתו של המומחה מר יאסו עולה, כי לכלל דירות המגורים היו אמורות להיות מוקצות 48 חניות ובפועל הוא עצמו מצא במקום 45 חניות בלבד (עמ' 161 לפרוט').
לשיטתו של המומחה, ערכן של 3 חניות ביחד הגיע ל- 31,500.

מתוך האמור לעיל, ומכיוון שבענייננו מדובר ב- 13 דיירים מתוך 48, יהיה מקום לפצות את התובעים בסך של 8,531 ₪ (13 x 24 : 31,500).

תשלום הארנונה

בכתב התביעה ציינו התובעים, כי מבדיקת שמאי המקרקעין עולה, כי הארנונה עבור הפרוזדור שבין המחסנים בשטח של כ- 38 מ"ר שולמה ע"י התובעים וסכום המיסים ששולם על ידם הגיע לכ- 10,113 ₪.

ב"כ הנתבעת בסיכומיו ציין, כי הנתבעת אינה מתכחשת לעובדה שעקב טעות חויבו התובעים לשאת בתשלומי ארנונה החלים על הנתבעת והציע לשלם סך של 6,600 ₪.

בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים, בגין חיובי ארנונה, סך של 8,000 ₪.

חיבור צריכת חשמל
בכתב תביעתם ציינו התובעים, כי הנתבעת צורכת חשמל על חשבונם של התובעים תוך שימוש בחשמל באופן "פיראטי".
בחוות דעתו, ציין המומחה, כי הליקוי המתואר לא הוצג בפני
ו.

בנסיבות העניין, אני דוחה הטענה האמורה, שלא הוצגה בפני
המומחה ולא הוכחה בפני
י.

צריכת מים
בכתב תביעתם ציינו התובעים, כי הנתבעת לא התקינה מוני מים בחנויות והיא עשתה כן רק לאחר גילוי עובדה זו ע"י התובעים. לטענת התובעים, מסתכם ראש נזק זה בסך של 2,500 ₪.

במהלך הדיונים שבפני
י, לא הוכחה הטענה האמורה ע"י התובעים ולפיכך דין טענה זו להידחות.

תביעה בעניין המחסנים

בתביעתם ציינו התובעים כי המחסנים שבנתה הנתבעת בקומת הקרקע היו מיועדים לדירות התובעים, על פי היתר הבנייה ובהתאם לכך דרשה הועדה המקומית בהיתר הבנייה כי תרשם אזהרה בטאבו למחסנים דירתיים בלבד (סעיף 38 לכתב התביעה).

כמו כן ציינו התובעים כי הלכה למעשה נמנעה הנתבעת מלמכור מחסנים וזאת בדרך של דרישת מחיר מופרז לכל מחסן, והיא עושה במחסנים שימוש לאחסון חומרי בניין.

ראשית יצוין, כי לבית המשפט לא הוצגה כל ראייה בכתובים לכך שהמחסנים האמורים היו חלק מהרכוש המשותף ולא הוכחה כל חובה מצד הנתבעת להצמיד המחסנים לדירות.

זאת ועוד, בסיכומיו, חזר ב"כ התובעים על טענותיו בעניין המחסנים ולהוכחת טענותיו הפנה לסעיף 12.2 לחוות דעת המומחה מטעם התובעים מר דוד גוזלן [צורפה ת/13 לתיק המוצגים].

עיון בסעיף 12.2 לחוות דעת המומחה מטעם התובעים מר גוזלן מעלה כי על פי עמדת המומחה אחת הדרישות של הועדה המקומית מלכתחילה היתה לרישום הערת אזהרה בטאבו על מחסנים דירתיים בקומת העמודים. יחד עם זאת ציין המומחה מטעם התובעים כי במהלך הזמן פנתה הנתבעת לועדה המקומית וביקש לבטל הערת האזהרה כיוון שאינו מצליח למכור את המחסנים ובתגובה אישרה הועדה את בקשתה של הנתבעת לביטול הערת האזהרה.

לטענת המומחה, אישור הבקשה ע"י הועדה נעשה לאחר שהוצג לה מצג מטעה ושקרי, על ידי הנתבעת.

מתוך דבריו אלה של המומחה מטעם התובעים שעליו מסתמך ב"כ התובעים, עולה כי כיום אין עומדת עוד הערת האזהרה המחייבת הנתבעת למכור המחסנים לתובעים.
בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שלא הוכחה בפני
י הטענה, שעל פיה העילה לקבלת דרישת בקשת התובעת לביטול הערת אזהרה היתה המצג השיקרי לועדה לתכנון שלפיו הנתבעת אינה מצליחה למכור המחסנים, לא ניתן יהיה לייחס כל חובה לנתבעת למכור המחסנים לתובעים.
גם העובדה הנטענת שלפיה הסכום שדורשת הנתבעת מן התובעים למכר מחסן הינו סכום מופרז לא תוכל להוות ראיה לחובה כלשהי שמוטלת על הנתבעת למכור המחסנים לתובעים במחיר שאותו קבע המומחה מטעם בית המשפט בסך 1500$.

יצוין כי עצם העובדה שעל פי טענת הנתבעת עושה הנתבעת שימוש במחסנים בניגוד להיתר, (עובדה שלא הוכחה) אין בה כדי להביא לקבלת דרישות התובעים.

בנסיבות האמורות לעיל, איני מוצא כל עילה לחייב הנתבעת לסלק ידה מן המחסנים .

השבחת הנכס
בסיכומיו התייחס ב"כ התובעים לטענות הנוגעות להשבחת הנכס, אך משום שטענות אלה לא אוזכרו בכתב התביעה, לא ניתן יהיה להתייחס אליהן בהיותו בגדר הרחבת חזית.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3

בכתב תביעתם המתוקן טענו התובעים, כי הנתבעים 2, 3 מפעילים בקומת הקרקע בבניין חנות ירקות, ללא הסכמת התובעים, תוך שהם גורמים לתובעים נזקי מטרד, לכלוך ורעש, וזאת על אף שמוטלים עליהם דוחות וקנסות על ידי עירית אשדוד. לטענת התובעים, התנהגות הנתבעים 2 ו- 3 מהווה מטרד ליחיד ולציבור כהגדרתו בסעיפים 42 ו- 44 לפקודת הנזיקין ויש לחייבם בפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש ואובדן ההנאה שנגרמו לתובעים. (סעיפים 10, 11, 61 ו- 71 לכתב התביעה המתוקן).

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים 2 ו- 3, כי יש לדחות התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3, בין היתר, מאחר והתנהלות הנתבעים 2, 3 בחנות הירקות בחזית המסחרית של הבית, לא חרגה מנורמות סבירות של התנהלות בחנות ירקות ממוצעת.

ב

פסק דין
מיום 12.11.08 שהוציא כב' השופט דניאל בבית המשפט השלום באשדוד בתיק 1175/06 קיבל כב' השופט דניאל את תביעת הפינוי שהגישה הנתבעת 1 כנגד הנתבעים 2 ו-3 והורה על פינוי חנות הירקות.

בפסק דינו קבע כב' השופט דניאל כי הראיות שהוצגו בפני
ו מצביעות בבירור על כך שהנתבע 2 שאליו הועבר בית העסק, הפעיל את העסק החל משנת 2003 ועד סוף שנת 2006 ללא רישיון עסק כדין, תוך יצירת מטרדים שונים לסביבה ולשכנים ותוך כך שהעסק מבצע עבירות על חוקי העזר העירוניים (פסק הדין צורף בתיקנו ת/ 9).

זאת ועוד, מעדויות התובעות 2, 6, 9, (עמודים 6, 53, 69 לפרוטוקול), עולה שהנתבעים 2 ו – 3 ניהלו את חנות הירקות, תוך הותרת לכלוך באזור החנות וריחות רעים, תוך עשיית שימוש בפרוזדור המעבר לבניין , ותוך הצגת ארגזים במעברים והכל בצעקות שנתנו תחושה של "שוק".

עדויותיהם של העדות בענין זה נשמעו ענייניות ולאחר שמיעת העדויות התרשם בית המשפט כי ניהול החנות בידי הנתבעים 2 ו- 3 נעשה באופן שהוא הרבה מעבר לאופן המקובל של ניהול חנות ירקות במתחם מגורים ובאופן שגרם למטרד ממשי לשכנים במשך שנים.

בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שסך התביעה בסוגיה זו הועמד על 50,000 ש"ח, אני מורה כי הנתבעים 2 ו- 3 יפצו את התובעים בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים במהלך שהות הנתבעים בחנות שהיתה ממש בפתח הכניסה לבניין.

זאת ועוד, במהלך הדיון שבפני
לא הוכח בפני
שהנתבעת 1 היתה מנועה מלהשכיר החנות לנתבעים 2 ו- 3 ובניגוד לכך הוכח בפני
שהנזקים שנגרמו בענין לתובעים נגרמו עקב התנהלות הנתבעים 2 ו- 3, וכן הוכח בפני
שהתובעת נקטה בצעדים סבירים למניעת פעולות הנתבעים 2, 3.

זאת ועוד, בהסכמי השכירות שנחתמו בין הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו- 3, התחייבו הנתבעים 2 ו- 3 לעשות שימוש במושכר לפי הוראות כל דין ולא להטריד ולפגוע בזכויותיהם של השכנים.

בנוסף, ביום 2.4.06 שלחה הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו- 3 הודעה על סיום הסכם השכירות וביום 8.6.06 אף הגישה לבית משפט כתב תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מן החנות.

בנסיבות האמורות לעיל ומאחר שהתובעים לא הציגו לבית משפט ראיה לפניות שפנו לנתבעת 1 עובר להגשת כתב התביעה בענין הנתבעים 2, 3, לא ניתן יהיה לחייב את הנתבעת 1 לפצות הנתבעים בגין הנזקים שגרמו הנתבעים 2 ו- 3.

בנסיבות האמורות לעיל, אני דוחה גם את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 2 ו-3 כנגד הנתבעת 1. כמו כן, מתייתר הצורך לדון בשאלת הדרישה לפינוי הנתבעים 2 ו- 3 מהמקום וזאת לאחר שהוכח בפני
שהנתבעים 2 , 3 סילקו ידם מן החנות זה מכבר.

סוף דבר

הנתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

בגין ביטול המעבר במרכז המסחרי וגריעת השטח מלובי הבנין - סך של 15,166 דולר כערכם ביום הגשת חוות הדעת השמאי מיום 15/3/09 , ובסה"כ סך של 62,711 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בגין חיובי ארנונה סך של 8,000 ₪

בגין החניות סך של 8,531 ₪ כערכם ביום הגשת חוות דעת השמאי מיום 15.3.09, בצירוף הפרשי הצמדה ריבית ומע"מ כדין.

הנתבעים 2 ו- 3 ישלמו לתובעים סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

הנתבעת 1 תשלם לתובעים הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

הנתבעים 2 ו- 3 ישלמו לתובעים הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, 19 בדצמבר , בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בקריית גת

19 בדצמבר 2011
ת"א 729-09 ועד בית בשדרות הפרחים ע"י איצקוביץ נ' י. ש. יגדל - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ
ואח'
בפני

כב' סגן הנשיא השופט אריאל חזק
1 מתוך 11








א בית משפט שלום 729/09 ילנה ועד בית בשדרות הפרחים ע"י איצקוביץ נ' י. ש. יגדל - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ, רפאל חסון, אשר חסון (פורסם ב-ֽ 19/12/2011)