פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים | פסקי דין על מחמד עבאסי

2225/09 פ     19/12/2011




פ 2225/09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' מחמד עבאסי








בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 2225-09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים
נ' עבאסי


19 דצמבר 2011





בפני

כב' הנשיאה
שולמית דותן



בעניין:

מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים




המאשימה



נגד


מחמד עבאסי



הנאשמים

נוכחים:
באת כח המאשימה: גב' מאיה גולן
הנאשם ובא כוחו עו"ד ג'רייסי
מתורגמן: מר מיסק
גזר דין


במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. על פי כתב האישום, בין השנים 2007-2006, עסק הנאשם בעבודות שיפוצים, וחייב היה בניהול ספרים ובדיווח על כל ההכנסות וההוצאות מן העסק ובתשלום מס בגין ההכנסות. ואולם, תחת דיווח מלא על כל העסקאות שעשה, כמתחייב, פעל במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום המסים. הוא עשה כן בדרך של מתן וקבלה של חשבוניות מס פיקטיביות ושל ניהול הנהלת חשבונות כוזבת, כמפורט בכתב האישום. בדרך זו הגדיל שלא כדין את הוצאותיו המדווחות לרשויות המס, וסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס. הנאשם אף גבה עמלה קבועה מן הגופים השונים שקיבלו ושסיפקו לו חשבוניות מס פיקטיביות.
על פי הפירוט המופיע בכתב האישום, בסך הכל עברו תחת ידיו של הנאשם, בשנים האמורות, 147 חשבוניות פיקטיביות, שסכום המס שהועלם בגינן עולה על 10 מיליון ש"ח.
על פי הודאתו, הורשע הנאשם בשתי עבירות על פי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), שתי עבירות על פי סעיף 220(4) לפקודה, שתי עבירות על פי סעיף 220(5) לפקודה, ושתי עבירות על פי סעיף 216 לפקודה.
ובעבירה אחת על פי סעיף 216(ב) לפקודה.
במסגרת הסדר הטיעון לא הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העונש, פרט להסכמת המאשימה להגשת תסקיר על הנאשם.
באת כח המאשימה, בטיעוניה לעונש, ציינה את חומרתן של עבירות מס בכלל ואת התייחסותו של בית המשפט העליון לעבירות של השתמטות ממס. כן הדגישה את המספר הרב של החשבוניות הפיקטיביות ששימשו את הנאשם להשתמטות מתשלום מס כמתחייב, ואת גובה הסכומים שהועלמו מרשויות המס במסגרת חלופת החשבוניות הללו. כמו כן, ציינה כי הנאשם טרם שילם את החוב האזרחי לרשויות המס, שעומד על כמיליון ₪.
ב"כ המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם וכן לתסקיר שירות המבחן, שממנו עולה, כי הוא לא הפנים את חומרת מעשיו, עובדה שבגינה ראה שירות המבחן להמליץ להטיל על הנאשם "עונש מוחשי ומציב גבולות עבורו".
לאור האמור, מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת מ-3 שנים, ולצדו מאסר על תנאי וקנס מרתיע, כפי שמקובל בעבירות מסוג זה.
ב"כ הנאשם תאר את הסתבכותו של הנאשם וטען כי מרבית ההכנסות שלגביהן נעשו הרישומים הכוזבים לא נתקבלו בפועל אצל הנאשם. כמו כן, טען, כי הנאשם נפל קורבן למעשיהם של אחרים, שהשתמשו בו ובעסק שלו, כדי להשתמט מתשלום מס, בלי שהנאשם ראה רווח מהמעשים.
ב"כ הנאשם הדגיש גם את המצוקה הכלכלית הקשה שבה היה נתון הנאשם בשנים האמורות, על רקע התמכרותו לסמים, ואת הנזק הכלכלי והתדמיתי שגרם במעשיו לעצמו ולמשפחתו הקרובה. לטענת ב"כ הנאשם, מצבו הכלכלי של מרשו בכי רע, ואף על פי כן, בתחילת השנה הוא החל בהסדרת חובו לביטוח הלאומי, ולעניין זה הציג את הסדר התשלומים שאליו הגיע עם המוסד לביטוח לאומי, הכולל תשלום סך של למעלה מ-66,500 ₪ ב-90 תשלומים, וזאת עד חודש יולי 2018.
מצבו הכלכלי הנוכחי של הנאשם מבסס, לדעת בא כחו, את הטענה שהנאשם לא שדד את הקופה הציבורית כנטען ע"י המאשימה, שהרי נותר בחוסר כל.
ב"כ הנאשם טען גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולכך שהנאשם פתח דף חדש בחייו, והדגיש כי הנאשם התגבר על התמכרותו לאלכוהול ולסמים וכי הוא היום בעל משפחה, נשוי ואב לילד ומצפה ללידת ילדו השני. כמו כן ציין, כי הנאשם סועד את אמו המבוגרת שמתגוררת עמו.
בנסיבות אלו, סבור ב"כ הנאשם, כי יש לחרוג ממדיניות הענישה הידועה ולהתחשב במצבו של הנאשם ובמצב משפחתו. כן הוא מבקש כי בית המשפט יתחשב
בהודאתו של הנאשם, בנכונותו לפתוח דף חדש, ובשל כל אלה הוא סבור, כי ניתן להסתפק בעונש פחות, אך גם אם יוטל עונש מאסר בפועל, מן הראוי להורות כי הוא יבוצע בעבודות שירות.
לנאשם ניתנה הזדמנות לומר דברים אחרונים לזכותו לפני מתן גזר הדין, אך הוא בחר שלא לומר דבר.
הנאשם כבן 33 שנים, נשוי ואב לילד בן שנה, חי עם אשתו וילדו בבית משפחתו בשכונת סילוואן במזרח ירושלים.
לנאשם עבר פלילי. בשנת 2005 קבע בית המשפט את אשמתו בעבירה של תגרה במקום ציבורי, אך נמנע מהרשעתו והשית עליו עונש של"צ ומבחן לתקופה של חצי שנה. בשנת 2010 הורשע בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ובהחזקת סמים לצריכה עצמית – עבירות אותן ביצע בשנת 2007. בגין הרשעתו זו ריצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.
שירות המבחן ציין כי התסקיר מבוסס על שיחה שקיים עם הנאשם וכן על היכרות קודמת עמו נוכח מקרי העבר. קצינת המבחן שנפגשה עם הנאשם התרשמה, כי הנאשם אינו רואה עצמו אחראי לביצוע העבירות ולא רואה פסול חמור בהתנהגותו. לדבריה, הוא אכן הביע חרטה, אך היא התרשמה כי החרטה היא מן השפה ולחוץ. לפיכך, היא ממליצה על הטלת עונש מוחשי על הנאשם.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אני נותנת דעתי לכך שהמעשים שעשה חמורים בכל היבט. מדובר בשורת מעשים, המשתכללים לכדי מספר רב של עבירות, שנמשכו על פני תקופה של כשנתיים. המעשים המתוארים בכתב האישום מגלים לא רק כי הנאשם הבין את משמעות מעשיו, אלא גם תחכום בעשייתם ותכנון מוקדם, במיוחד כשהם חזרו על עצמם. הנאשם פעל על פי תכנית פעולה של מתן חשבוניות מס פיקטיביות וקבלתן, להוכחת הוצאות כוזבות, הן שלו עצמו והן של אחרים, כשהמטרה היא אחת – השתמטות מתשלום מס כחוק. לא פעם עשה הנאשם כן, גם לא פעמיים – 147 פעמים החליף חשבוניות מס פיקטיביות, ולאורך תקופה ממושכת של כשנתיים, כאשר עבור חלקו במעשי המרמה נטל עמלה בשיעור קבוע מן הגופים והאנשים שעמם נהג להחליף את החשבוניות. אין צריך לאמר שמן הסתם לא נכללה עמלה זו שקיבל הנאשם ברשימת הכנסותיו המוצהרות.
ב"כ הנאשם טען, כאמור, בסתירה לאמור בכתב האישום, כאילו אין טענה שמעשיו של הנאשם נועדו להשתמטות מתשלום מס. טענות אלו, כמובן, אינן נכונות נוכח כל המפורט בכתב האישום, שהנאשם הודה בכל סעיפיו ללא יוצא מן הכלל. זאת – מה גם, שהנאשם לא המציא כל ראיה לתמיכה בטענותיו בדבר אי קבלת הסכומים שהתייחס אליהם וגם לא נקב בשום שלב בשמות האנשים או הגופים ששידלו אותו, כביכול, לבצע את המעשים.
מכאן, שבבחינת העבירות שבוצעו על ידי הנאשם, מתקבלת תמונה חמורה מאוד, שאינה מתעמעמת עם טענותיו של ב"כ הנאשם. גם אם נניח לטובת הנאשם כי לגבי חלק מהחשבוניות הוא לא קיבל את הכספים המצוינים בהן, עדיין מדובר בסכומים גדולים מאוד, כאשר על פי העובדות המפורטות, אין ספק כי הנאשם קיבל נתח מהרווחים.
גילוין של עבירות אלה קשה ע"י הרשויות והנזק שנגרם בגינן בדר"כ איננו מפוצה ואיננו מתוקן ויש לקחת עובדה זו בחשבון בבוא בית המשפט להטיל עונש על הנאשם, כשמטרתו של בית המשפט היא להרתיע גם את הנאשם וגם עברינים פוטנציאלים – באשר תופעה של שימוש בחשבוניות פיקטיביות היא תופעה נפוצה, כפי שבית המשפט יכול להתרשם מריבוי כתבי האישום הטוענים לשימוש בחשבוניות פיקטיביות ושעל פיהן מורשעים נאשמים על פי הודאתם.
מדיניות הענישה על פי פסיקת בית המשפט העליון היא מחמירה וקובעת כי יש להטיל עונשי מאסר בפועל כדי ליצור את ההרתעה שלא תושג בדרך ענישה אחרת. גם שיקולים אישיים נדחים בדרך כלל מפני אינטרס הציבור בעבירות אלו.
העובדות המתוארות בכתב האישום מתארות את חומרת מעשיו של הנאשם וממנה נגזרת המסקנה שיש להחמיר בענשו של הנאשם.
אל מול החומרה האמורה עומדות לזכותו של הנאשם הודאתו בעובדות כתב האישום.
לענין זה יצוין שעיון בפרוטוקול הדיון מעיד על כך שהנאשם הצליח למשוך את הדיונים בתיק ולמעשה הודה בכל עובדות כתב האישום רק ביום שנועד לשמיעת ראיות. חרף התנהלות זו אתחשב, כאמור, בהודאת הנאשם. כן אתחשב בהטענה כי עשה שינוי משמעותי בחייו והוא מתנהל באורח נורמטיבי. אולם גם בנסיבות אלה אין די כדי למחות את העבירות הנדונות, כפי שבוצעו על ידי הנאשם או להטות את
מידת העונש באופן מכריע, כפי שעותר ב"כ הנאשם.
משלא הוכחשה ולא נסתרה טענת הנאשם על מצבו הכלכלי – ונוכח החוב
"האזרחי" שנותר לנאשם כלפי רשויות המס, אמנע, באופן חריג, מהטלת קנס על הנאשם.
אני דנה את הנאשם לאלה:
1.
מאסר 20 חדשים.
2.
מאסר 7 חודשים אותו לא ירצה, אלא אם כן יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה על פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,
כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, במעמד הצדדים.











פ בית משפט שלום 2225/09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' מחמד עבאסי (פורסם ב-ֽ 19/12/2011)