פסקי דין על אריה ליאור קולבר | פסקי דין על עו"ד מאיר אלעזר

2107/09 א     20/12/2011




א 2107/09 אריה ליאור קולבר נ' עו"ד מאיר אלעזר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



20/12/2011

ת"א 2107-09 אריה קולבר נ' מאיר אלעזר






בפני

כב' השופט
אורי שהם


אריה ליאור קולבר
ע"י ב"כ עו"ד משה לין

התובע


נגד


עו"ד מאיר אלעזר
ע"י ב"כ עו"ד אבי בכר

הנתבע




פסק דין


התובענה

1.

עסקינן בתביעה כספית לתשלום סכום של 169,755 ₪ בגין השבת כספים, אשר הופקדו לטובת התובע בחשבון נאמנות ע"ש הנתבע, במסגרת עסקת מכר, והועברו, על-פי הטענה, שלא כדין וללא הרשאה; ובגין נזקים, אשר נגרמו לתובע עקב רשלנותו של הנתבע בהתנהלותו זו.

יצויין, כי תביעה זו הוגשה תחילה לבית משפט השלום, אך הועברה לבית המשפט המחוזי לאחר שנתקבלה טענת הנתבע לחוסר סמכות עניינית, בשל כך שמדובר בתביעה, אשר עילתה בחוק הנאמנות.

רקע עובדתי
2.
ביום 30/11/2004, רכש התובע ממר מרדכי שטרום (להלן:"מר שטרום")
63/277 חלקים בבנין הנמצא ברח' גוש חלב 18 בתל אביב, הידוע כגוש 6954 חלקה 56 (להלן:"הנכס"), לפי הסכם מכר שנחתם ביום 30/11/2004 (להלן:"הסכם המכר הראשון").

לאחר כשנה, מכר התובע את זכויותיו בנכס לחברת א.ב. בניני העיר הלבנה בע"מ (להלן:"בניני העיר הלבנה"), לפי הסכם מכר שנחתם ביום 10/11/2005 (להלן:"הסכם המכר השני").
מר שטרום
מכר, אף הוא, את יתרת זכויותיו בנכס (97/277) לבניני העיר הלבנה, לפי הסכם מכר שנחתם ביום 10/11/2005 (להלן:"הסכם המכר השלישי").

הנתבע ייצג את התובע ואת מר שטרום במסגרת העסקאות הנ"ל, כעורך דין וכנאמן.

ביום 10/11/2005, חתמו התובע ומר שטרום על כתב הוראות בלתי חוזרות המופנה לנתבע, כנאמן על כספי התמורה בגין מכירת הזכויות בנכס (להלן:"כתב ההוראות").
כמו כן, באותו יום נחתם כתב הוראות נוסף, המסדיר את חלוקת יתרת כספי הנאמנות, שתיוותר לאחר התשלומים (מיסים, הוצאות ומשכנתאות), בין התובע למר שטרום (להלן:כתב ההוראות הנוסף").

הנתבע חתם על שני כתבי ההוראות הנ"ל, אישר אותם, והתחייב לפעול על-פיהם.

כתב ההוראות הנוסף קבע בסעיף 2 כדלקמן:
"חלוקת כספי התמורה שיופקדו בח-ן יחולקו לפי הסדר הבא:
2.1
ראשית לסילוק מסי מכירה וקניה החלים על עסקה בינינו מיום 30.11.04
2.2
שנית, לסלוק שכר טרחתך בגין העסקה הנוכחית.
2.3
שלישית, ישולמו מסי מכירה החלים עלינו בגין העסקאות הנוכחיות עם יצחק בן שוהם ו/או גיל חכם.
2.4
לאחר מכן יחולקו הכספים בינינו באופן הבא:
100% מהתמורות לקולבר
עד לסכום של 117,500$
2.5
היתרה,
לאחר פירעון הסך הנזכר בס"ק 4 לקולבר, תועבר לשטרום לבדו.
2.6
לא ישולמו מחשבון הנאמנות כל תשלומים אחרים פרט לאלה המצויינים לעיל"

ביום 11/11/2005, העבירה בניני העיר הלבנה את התשלום הראשון בגין הנכס, בסכום של 100,000$, כאשר מתוכם סך של 50,000$ הועברו לתובע באמצעות הנתבע כנאמן, והופקדו בחשבון נאמנות, וסך של 50,000$ הועברו למר שטרום ישירות.

מתוך כספי התמורה, אשר שולמו לתובע ע"י החברה, הופקדו אצל הנתבע
228,588.40 ₪, שהם שווי ערך ל - 50,000$, ככספי נאמנות. כאמור, בכתב ההוראות הנוסף, הנאמן נדרש, ראשית לכל, לשלם מסכום זה את המיסים וההוצאות, ולאחר מכן להעביר כל סכום שיוותר, עד לתקרה של 117,500$, לתובע.

כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 15/05/07, שלח הנתבע לתובע את דו"ח חשבון הנאמנות (להלן:"דו"ח הנאמנות"), אשר קבע בסעיף 3 כדלקמן:




"להלן הדו"ח:
3.1
ביום 11/11/05 הופקד בחשבון הנאמנות המשותף לנ"ל סך 228,588.40 ₪ שהווה אז 50,000$.
3.2
היום 21/11/05 משכתי סך של כ-34,940 ₪ ע"ח שכ"ט (כולל מע"מ).
3.3
ביום 5/12/07 שולמו שוברי מיסים בסך כולל של כ-72,863 ₪ בגין העסקה הקודמת בין שטרום לקולבר.
3.4
ביום 13/12/07 עוקל סך של כ-8,048 ₪ בגין תיק הוצל"פ של מוטי שטרום.
3.5
ביום 15/12/07 הועבר סך של כ-20,000 ₪ לחשבונו של מר אריה קולבר עבור הכספים המגיעים לו.
3.6
ביום 17/01/07 (יום לאחר חתימת זכרון הדברים עם מר ישראל פלס) הועבר סך של כ-80,000 ₪ למר מוטי שטרום לצורך החזר לעיר הלבנה.
3.7
מהיתרה, בסך של כ-12,737 ₪, משכתי לטובתי סך של כ-6500 ₪ ע"ח שכ"ט והוצאות שנגרמו בגין העניינים מול מר ישראל פלס, מר אבנר זייף וכו' והיתרה מופקדת בחשבון

."

טענות התובע
3.
לטענת התובע, רק לאחר שפנה לנתבע באמצעות מכתבים שנשלחו על-ידי בא כוחו, עו"ד משה לין
, ביום 28/02/07 וביום 11/04/07, בדרישה לקבלת פירוט בדבר חשבון הנאמנות, הואיל הנתבע לשלוח לתובע, ביום 15/05/07, את דו"ח הנאמנות.

התובע טוען, כי לאחר תשלום המיסים ושכ"ט עו"ד, נותר בחשבון הנאמנות סכום של 120,785 ₪, אשר היה על הנתבע להעבירו לתובע בלבד, בהתאם לכתב ההוראות הנוסף. ואולם, הנתבע פעל בניגוד לכתב ההוראות הנוסף, והעביר למר שטרום סכום של 94,548 (כאמור בסעיפים 3.4, 3.6 ו-3.7 לדו"ח הנאמנות),
ללא ידיעת התובע וללא הסכמתו. לעומת זאת, העביר הנתבע לזכות התובע סכום של 26,666 ₪ בלבד (20,000 ₪ כאמור בסעיף 3.5 לדו"ח הנאמנות, ותשלום נוסף בסך של 6,666 ₪, אשר הועבר לבא כוחו של התובע, עו"ד משה לין
, בחודש ספטמבר 2008 ).

לדברי התובע, הפר הנתבע כנאמן את הוראות הנאמנות, בכך ששילם למר שטרום כספים מהפיקדון, אשר מגיעים לו (לתובע) בתור נהנה, ללא סמכות וללא הרשאה ממנו. הנתבע הפר את חובותיו עפ"י סעיף 10 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן:"חוק הנאמנות), ולכן הוא אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים, עפ"י הוראות סעיף 12 לחוק הנאמנות. כמו כן, הפר הנתבע, במעשיו אלה,
את הוראות סעיפים 6 ו-8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן:חוק השליחות"). בנוסף, טען התובע כי הנתבע פעל בחוסר זהירות וברשלנות, בתפקידו כעורך דין, ולכן עליו לפצותו על כל נזק שנגרם לו, עפ"י דיני הנזיקין.

התובע דורש לחייב את הנתבע בסכומים כדלקמן:
א.
סך של 94,548 ₪ בגין השבת כספי הנאמנות, אשר הועברו למר שטרום.
ב.
סך של 6,666 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר נאלץ התובע לשלם לבא כוחו, עו"ד משה לין
, לצורך הטיפול המשפטי בעניין זה.
ג.
סך של 13,780 ₪ בגין ריבית שהצטברה, או שהיתה אמורה להצטבר בפקדון הנאמנות.
ד.
סך של 4,761 ₪ בגין קנס בשל איחור בתשלום מס שבח, אשר לא שולם מהפיקדון ע"י הנתבע.
ה.
סך של 50,000 ₪ בגין אובדן הכנסה, טרחה מיותרת, אי נוחות, סבל ועוגמת נפש.

טענות הנתבע
4.
לטענת הנתבע, התובע לא הביא בפני
בית המשפט את הסיפור המלא של השתלשלות העניינים, והסתיר עובדות מהותיות מבית המשפט.

הנתבע טוען, כי הסכם המכר הראשון, הינו חוזה למראית עין בלבד, מאחר שבין התובע למר שטרום נחתם הסכם מכר אחר, אשר נחתם מיום 10/11/04. לטענת הנתבע, הוא לא ידע מקיומו של הסכם זה.

לדברי הנתבע, זמן קצר לאחר חתימת הסכם המכר השני והשלישי, הוא התבקש ע"י בניני העיר הלבנה לבוא בדברים עם הבעלים של יתרת הזכויות בנכס, משפחת זייף, אשר לא היו רשומים בפועל בלשכת רישום המקרקעין, מתוך כוונה לרכוש גם את זכויותיהם בנכס. במסגרת המו"מ עם משפחת זייף, התברר לנתבע כי קיים הסכם בין משפחת זייף לבין משפחת שטרום, הקובע את חלוקת הנכס ביניהם 50%-50%. ואולם, מר שטרום הטעה את בניני העיר הלבנה בהציגו מצג שווא כאילו הוא בעלים של 58% מהנכס, ולפיכך, הודיע הנתבע לבניני העיר הלבנה, למר שטרום ולתובע, כי הוא אינו מתכוון להמשיך בעסקה במתכונתה זו, ובמקביל חיפש פיתרון למצב שנוצר.

הנתבע טען, כי לאחר מאמצים, עלה בידו, להביא לחתימת זכרון דברים מותנה, ביום 16/01/06, בין מר שטרום לבין עו"ד ישראל פלס ז"ל (להלן:"עו"ד פלס"), לפיו הסכים עו"ד פלס לרכוש את מלוא הזכויות בנכס במחיר הגבוה משמעותית מהמחיר אשר התחייבה לשלם, בגין הנכס, בניני העיר הלבנה (להלן:"זכרון הדברים").

זכרון הדברים היה מותנה בהסכמת כל בעלי הזכויות בנכס, ולכן, לטענת הנתבע, מייד לאחר חתימת זכרון הדברים, התחיל לפעול לצורך קבלת הסכמתם של כל הנוגעים בעניין העסקה עם עו"ד פלס, לרבות קבלת הסכמת התובע, באמצעות בא כוחו, עו"ד משה לין
.

לדברי הנתבע, לאחר מו"מ ארוך התכנסו במשרדו כל הנוגעים בדבר, ושם הושגה הסכמה עקרונית על מכירת הנכס כולו לעו"ד פלס, לה היה שותף התובע באמצעות בא כוחו, עו"ד משה לין
, והצדדים אף החלו בהחלפת טיוטות, כשכל הטיוטות הועברו גם לבא כוחו של התובע, עו"ד משה לין
.

לטענת הנתבע, הוסכם בין כל הצדדים הנוגעים בדבר להיפגש במשרדו של עו"ד אהוד פוני, בא כוחה של משפחת זייף, ביום 22/02/06, לצורך חתימה סופית על העסקה עם עו"ד פלס. ואולם הואיל והנתבע עמד לשהות בחו"ל במועד זה, כינס, ביום 17/02/06, ישיבה במשרדו בנוכחות התובע לבדו (היות שבא כוחו, עו"ד משה לין
, שהה בחו"ל), ובנוכחות מר שטרום ונציג בניני העיר הלבנה, במסגרתה סוכמו כל הפרטים האחרונים.

הנתבע מוסיף וטוען, כי במועד שנועד לחתימת ההסכם עם עו"ד פלס, ביום 22/02/06, הופיע התובע במשרדו של עו"ד אהוד פוני, והודיע כי יהיה מוכן לחתום על ההסכם עם עו"ד פלס, רק אם יקבל את מלוא התמורה במזומן – דבר אשר לא הוסכם מראש, ולכן ההסכם עם עו"ד פלס לא נחתם. התובע הוא אשר גרם לטרפוד העסקה עם עו"ד פלס, שהייתה מניבה לו יותר כסף, וגרם להליכים משפטיים מיותרים.

לדברי הנתבע, כדי שניתן יהיה לחתום על ההסכם עם עו"ד פלס, חתמה בניני העיר הלבנה, ביום 27/01/06, על הסכמה לביטול העיסקה עם התובע ועם מר שטרום, תמורת פיצוי בסכום של 160,000$. החתימה על ההסכמה הותנתה על ידי בניני העיר הלבנה בתשלום סכום של 30,000$ במזומן. לפיכך, העביר הנתבע, ביום 17/01/06, סך של 80,000 ₪ מתוך הכספים בחשבון הנאמנות, למר שטרום, וזאת בידיעת התובע ובהסכמתו, כדי להעבירם לבניני העיר הלבנה, על מנת שזו תחתום, כאמור, על הסכמתה לביטול העסקה.

הפלוגתאות בין הצדדים
5.
כאמור, אין מחלוקת, כי הנתבע מונה כנאמן ע"י התובע, במסגרת כתב ההוראות הנוסף,

כי כתב ההוראות הנוסף הינו בגדר הסכם נאמנות, וכי
הנתבע העביר כספים מחשבון הנאמנות לטובת מר שטרום.

הסוגייה העיקרית השנויה במחלוקת, נוגעת לשאלה האם בנסיבות בהן התגבשה, לכאורה, עסקה נוספת עם עו"ד פלס, רשאי היה הנתבע לפעול שלא עפ"י כתב ההוראות הנוסף?
היינו, האם יש במעשיו של
הנתבע, משום הפרה של חובותיו כנאמן?

במסגרת ה
הכרעה בסוגייה זו, אדרש להכריע בשאלה עובדתית: היינו, האם התובע נתן את הסכמתו לנתבע להעביר למר שטרום סך של 80,000 ₪ מחשבון הנאמנות, בכדי להעבירם לבניני העיר הלבנה, על מנת שתחתום על הסכמתה לביטול העסקה?

ראיות הצדדים
התביעה
6.
מטעם התביעה, העיד התובע. לפי גרסתו, בסעיף 23 לתצהירו, התנגד התובע לעריכת העסקה למכירת הנכס לעו"ד פלס, והוא אף התנגד לביטול העסקה המקורית עם בניני העיר הלבנה. לדברי התובע, מר שטרום והנתבע פעלו בענין זה על דעת עצמם בלבד, מבלי לקבל את הסכמתו ואת אישורו בכתב ו/או בע"פ. בפגישה אשר התקיימה, ביום 22/02/06, במשרדו של עו"ד אהוד פוני, הגיע התובע לבדו, מתוך ידיעה כי עומדים לדון בהסכם, וכי קונה חדש יכנס בנעלי בניני העיר הלבנה. בהקשר זה העיד התובע: "רק כמה ימים לפני הפגישה, אצל עו"ד פוני, קיבלתי באמת מעו"ד אלעזר את הטיוטה, אני הבעתי התנגדות לטיוטה הזאת, בגלל כל מיני שיקולים...ואני התנגדתי לטיוטה הזאת ונאמר לי, שאני בא לפגישה אצל עו"ד פוני בשביל לדבר על הטיוטה אז באתי. עכשיו, כשהגעתי לשמה, עשו לי מלכודת" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 31-26).
עוד העיד התובע: "אני ידעתי על משאים ומתנים עם גורמים שונים, מספר ימים לפני הפגישה אצל עו"ד פוני, הועברה אליי טיוטה עם עו"ד פלס, אני ראיתי את הטיוטה הזאת, התנגדתי..." (עמ' 34, שורות 3-1).

כמו כן, הכחיש התובע כי הוא ו/או עו"ד משה לין
נתנו את הסכמתם לנוסח ההסכם למכירת הנכס לעו"ד פלס, והעיד, כי
רק לאחר פגישה זו, פיטר את הנתבע ומינה במקומו את עו"ד משה לין
, על מנת ליצגו. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית השיב: "...עד שמיניתי את עו"ד לין כעו"ד שלי, זה היה בעקבות הפגישה, שנעשתה אצל עו"ד פוני, שהוזמנתי לפגישה הזאת בעורמה, כדי לחתום על חוזה, אני הייתי מיוצג עדיין על ידי עו"ד אלעזר, עו"ד אלעזר היה בחוץ לארץ, לא היה לי, עו"ד לין עדיין לא היה העו"ד שלי, בניגוד לטענות השקריות שמופיעות בתצהיר של עו"ד אלעזר, שכביכול עו"ד לין היה בחוץ לארץ גם באותה פגישה, הוא עוד לא היה עו"ד שלי, הוא גם לא היה בחוץ לארץ ועד התאריך הזה, לא ידעתי בכלל מה קורה עם הכספים של הנאמנות..." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 28-21).

עוד העיד התובע, כי בינו לבין מר שטרום נוהלו הליכים משפטיים הדדיים, אשר הגיעו לסיומם בבית המשפט העליון, עפ"י

פסק דין
, מיום 10/09/2008, שנתן תוקף להסכם פשרה בין בעלי הדין. סעיף 12 להסכם הפשרה קבע במפורש כי על הנתבע להעביר לבא כוחו של התובע את יתרת כספי הפיקדון, שהופקד בידיו בנאמנות (סעיף 18 לתצהיר). לפיכך, כך לדברי התובע, היה על הנתבע כנאמן לבקש ולקבל אישור, כאמור בסעיף 39 לחוק הנאמנות (במקרה של מחלוקת), אלא שהנתבע המשיך לפעול בכספי הנאמנות לטובת מר שטרום, אף לאחר שידע שקיים ביניהם סכסוך, ואף בזמן ההליכים המשפטיים (סעיפים 21
ו-22 לתצהיר).

ההגנה
7.
מטעם ההגנה, העיד הנתבע. לפי גרסתו, בסעיף 11 לתצהירו, העברת 80,000 ₪ מחשבון הנאמנות למר שטרום אכן מהווה סטייה מהוראות הנאמנות, אך היא נעשתה בידיעת ובהסכמת התובע, על מנת להביא לפתרון המצב שנוצר, ועל מנת למנוע תביעות של בניני העיר הלבנה. כמו גם, העיקול, אשר הוטל בחשבון הנאמנות על חלקו של מר שטרום, בסך של 8,048 ₪, עלול היה למנוע את המשך העסקה עם בניני העיר הלבנה או עם עו"ד פלס, ולכן שולם גם חוב זה מתוך כספי הנאמנות, כדי להמשיך בעסקה. כאשר נשאל על כך הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית השיב: "...יש משמעות לכתבי ההוראות, אבל יש לפעמים בחיים, שהנסיבות משתנות בצורה כל כך קיצונית, שזה שינוי נסיבות מהותי שבעצם רוקן את כתב הנאמנות מתוכן" (עמ' 97 לפרוטוקול, שורות 29-26)

אין מחלוקת כי 80,000 ₪ הועברו למר שטרום ביום 17/01/06. לטענת הנתבע, במסגרת הפגישה, אשר התנהלה במשרדו, ביום 17/02/06, נכח התובע, והביע הסכמתו לעסקה עם עו"ד פלס. בהקשר זה, נחקר הנתבע, והעיד:
"לא, זה פה טעות בזמנית, כמו שראיתי את זה אז, לא פשפשתי במסמכים, רק שסדר הזמנים פה השתבש. ההעברה לשטרום פה נעשתה כשבועיים לפני העסקה עם גיל חכם, שבועיים – שבועיים וחצי לפני, וכנראה שהיתה אז הסכמה, אני ידעתי שאני העברתי לא על דעת עצמי"
(עמ' 84 לפרוטוקול, שורות 30-29, עמ' 85 לפרוטוקול, שורות2-1).
כאשר נשאל הנתבע, מדוע לא ביקש מהתובע לחתום על השינוי, השיב: "לא עשיתי את זה, לא יודע למה" (עמ' 85 לפרוטוקול, שורה 5).

לעמדת הנתבע, הוא לא הפר את חובת הנאמנות, אלא פעל בשקידה ובתום לב בכל הקשור לכספים אשר הופקדו בחשבון הנאמנות, ובהתאם לכתבי ההוראות, לאור ההתפתחויות שהיו בתיק ושינוי הנסיבות המהותי (סעיף 17 לתצהירו). ולכן, כך לדבריו, יש לפטור אותו מכל אחריות, ככל שתקום, בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק הנאמנות.

עד נוסף מטעם ההגנה הוא מר גיל חכם, מנהל הכספים ושותף בבניני העיר הלבנה. לא מצאתי להתעכב על עדותו של עד זה, שכן עדות זו אינה תורמת להכרעה בסוגיה שבמחלוקת, ואין כל משקל ראייתי לעדותו.


דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
8.
סעיף 1 לחוק הנאמנות קובע:

"נאמנות היא זיקה לנכס, שעל פיה חייב הנאמן להחזיק או לפעול בו לטובת הנהנה או למטרה אחרת".

שטר הנאמנות מהווה חוזה לכל דבר בין הנאמן לבין המבקשת ואינו שונה באשר הוא חוזה, מכל חוזה אחר (ראו:
ע"א 189/85 קוגלר נ' שוסהיים, פ"ד מג(1) 241).

"נאמנות על פי חוזה משמעה, שחובו של הנאמן להחזיק בנכס או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת, מוסדרת בחוזה. חובות הנאמן, סמכויותיו לפעול בנכס, זכויותיהם של צדדים אחרים, כל אלו מוסדרים על פי החוזה, ותוקפן המחייב נובע מחוקי החוזים" (שלמה כרם בספרו "
חוק הנאמנות, התשל"ט-1979",
מהדורה רביעית, 2004 (להלן:"כרם"), בעמ' 178).



סעיף 10 לחוק הנאמנות
קובע:

"(א)

נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו.
(ב)

במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות

"
מבחן "האדם הסביר", האמור בסע' 10(ב) לחוק, הוא המבחן לפיו יקבע אם פעולה שביצע נאמן נעשתה ב"אמונה ובשקידה" בנסיבות העניין, שאם לא כן ניתן לראותה כפעולה שבוצעה תוך הפרת חובתו כנאמן.

חובת האמון המוטלת על הנאמן כלפי הנהנה, הנה חובה מוגברת ומובנת מאליה. ללא אמון לא תיכון נאמנות, שכן בהענקת שליטה בנכסים לאדם שאינו בעליהם קיים סיכון רב. לידי הנאמן נמסר הכוח לנהל את הנכס נשוא הנאמנות, ובמצב זה הוא עלול להיקלע לניגוד עניינים, ואף להתפתות לפעול בניגוד לאינטרסים של הנהנה
(
ע"א 1631/02,
גורבן ואח' נ' עמותת תשובה ואח'
(לא פורסם, ניתן ביום 31/07/2003)).

בעניין חובות הנאמן נאמר בספרו של כרם, בעמ' 443:

”תנאי הנאמנות הם הקובעים מה על הנאמן לעשות וכיצד עליו לפעול בזכויות שאותן מניות מקנות לו... בהעדר פירוט חובותיו של הנאמן בתנאי הנאמנות, יש לוודא את אומד דעתו של יוצר הנאמנות".

ובעמ' 454:

”על הנאמן לפעול בתום לב, בצורה המצדיקה אמון במעשיו, בשיקוליו ובמניעיו... בגדר חובת הפעולה באמונה, על הנאמן לאסוף מידע שיסייע בידו לקבל החלטות כאשר בידו מירב הנתונים כדי להימנע מטעויות...
על הנאמן לשקוד על ניהול ענייני הנאמנות... לפני ביצוע פעולה כלשהי עליו ללמוד ביסודיות את הדרוש לשם קבלת החלטה
".



הנאמנות נותנת בידי הנאמן שליטה בנכס כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסוימת. חובתו של הנאמן מופנית כלפי נכסי הנאמנות ועליו לפעול בשקידה ובאמונה במילוי תפקידו. משמעותה של דרישה זו הינה כי על הנאמן לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות, ולפעול להשגת מטרות הנאמנות על פי מיטב מצפונו ושיקול דעתו.


כמו כן, הנאמנות עניינה המרכזי בזיקה לנכס ובפעולה בו לטובת הנהנה. כוחו של הנאמן רחב בהרבה, וכמעט ואינו מוגבל, כל עוד הוא פועל לקידום טובת הנאמנות בדרך המועילה ביותר (ראו:
ע"א 3829/91
וואלס נ' גת
, פד"י מח(1), 808).


משנמצא כי הנאמן הפר את חובות הנאמנות, נותר לבחון האם במעשיו
גרם נזק שהינו בר פיצוי. בעניין זה קובע סע' 12 לחוק הנאמנות:
”(א) נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן. על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות
חוק השומרים, תשכ"ז-1967;
לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים.
(ב) בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידו
”

כאמור, חוק הנאמנות מטיל על הנאמן אחריות לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן, בכפוף לסייג לפיו רשאי ביהמ"ש לפטור את הנאמן אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידו.
בהקשר זה, צויין, בספרו של כרם, בעמ' 485:
”לעניין אחריותו של הנאמן בשל הפרת חובה, אין החוק מבדיל בין חובה שנקבעה בחוק לבין חובה שמקורה בתנאי הנאמנות. מידת אחריותו של הנאמן שווה אפוא בשני המקרים. פעולה שבצע הנאמן בניגוד לאיסור שהוטל בחוק או בתנאי הנאמנות, נחשבת הפרת חובה.”

ובעמ' 507, נאמר:
"נאמן שלא העביר לנהנה סכום-כסף שהיה עליו להעביר בהתאם לתנאי הנאמנות, הפר את חובתו כנאמן. אם לנהנה זכות הניתנת לאכיפה נגד הנאמן, יתבע הנהנה את המגיע לו מכוח אותה זכות; אולם אם השתהה הנאמן בהעברת המגיע לנהנה ללא הצדק סביר, יש לאותו נהנה זכות לתבוע מהנאמן פיצויים על הנזק שגרמה לו הפרת החובה של הנאמן".

סעיף 12 (א) לחוק הנאמנות הוא המקור לתרופות נגד נאמן בדרך–כלל, ואולם התרופות נגד נאמן שהפר חובה אינן מוגבלות לתרופות על-פי חוק השומרים,
כיוון שעל הנאמן לא רק לשמור פיזית על נכסי הנאמנות, אלא שעליו גם לשמור על ערכם, לנהל את נכסי הנאמנות, לפתחם ולפעול בשקידה כאדם סביר (ע"א 189/85 קוגלר נ. שוסהיים, פ"ד מג(1), 241)).

בענייננו, שימש הנתבע לא רק כנאמן לתובע אלא אף כעורך דינו. הלכה היא, כי
אחריות משפטית של עורך דין כלפי לקוח קיימת הן מכוח דיני הנזיקין, כאשר מדובר על פי רוב ברשלנות מקצועית, והן מכוח דיני החוזים, כאשר קיים הסכם אשר נערך בין עורך דין ללקוחו. ככלל, מחויבותו של עורך דין, ככל בעל מקצוע, היא לפעול כלפי לקוחו במיומנות ובזהירות. עורכי דין מעצם הגדרת תפקידם, משתייכים באופן בולט לקבוצת בעלי מקצועות שלגביהם הוחל סטנדרט זהירות גבוה יותר, נוסף על חובות אמון, הנובעות מטיב היחסים הנרקמים בינם ובין לקוחותיהם
(
ע"א 37/86
לוי נ' שרמן
פ"ד מ"ד (4) 446). פעולה רשלנית תחשב כאותה פעולה היוצאת מגדר התחום האפור של שיקול הדעת המקצועי המוקנה לעורך הדין, ומהווה חריגה גסה מסטנדרט ההתנהגות הזהיר והסביר

(ע"א 2590/90
ניסים נ' דניאלי
, פ"ד מ"ח (3) 846)



בעניין זה,
קובע
סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961
כי:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
גם
סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986
קובע דברים ברוח דומה:
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".

יצויין, כי הפסיקה הכירה בקיומה של חובת זהירות של עורך דין גם
כלפי מי שאינו לקוחו ואף כלפי הצד שכנגד
[ע"א 915/91
מדינת ישראל נ' לוי
, פ"ד מח(3) 45;

ע"א 1170/91
בכור נ' יחיאל
, פ"ד מח(3) 207; עניין סילביו נחום לעיל], כאשר נקבע כי היקף החובה משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו.

ומן הכלל אל הפרט
9.
במקרה שלפנינו, פעל הנתבע בניגוד ללשון ההוראות המופיעות בכתב ההוראות הנוסף, בכך שהעביר כספים, שלא עפ"י החלוקה הפנימית שנקבעה בכתב הוראות זה. אין בידי לקבל את גרסת הנתבע, לפיה העברת כספי הפקדון, נעשתה בהסכמת ובידיעת התובע.

ממכלול העדויות והראיות, התרשמתי כי התובע לא נתן את הסכמתו להעברת כספי הפקדון למר שטרום, ואף שוכנעתי, כי התובע לא היה מודע לעסקה עם עו"ד פלס (אלא מספר ימים טרם הפגישה אצל עו"ד פוני). זאת בשים לב לכך שזכרון הדברים נחתם בין עו"ד פלס למר שטרום בלבד,
ובהתחשב בעובדה, כי הסך של 80,000₪, הועבר עוד ביום 17/01/06 – למעלה מחודש ימים טרם הפגישה אצל עו"ד פוני, ואף עשרה ימים לפני שנחתמה ההסכמה לביטול העסקה עם בניני העיר הלבנה, ביום 27/01/06.


כמו כן, אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה הסכמת התובע ניתנה בע"פ, ובכך שונו תנאי הנאמנות. בנוסף, אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה הוא העביר את כספי הפקדון למר שטרום, נוכח שינוי הנסיבות המהותי, ולשם קידום העסקה עם בניני העיר הלבנה או עם עו"ד פלס. סבורני, כי לכל הפחות, משעה שהנתבע נוכח לדעת כי מתגבש הסכם נוסף עם עו"ד פלס, היה עליו, מתוקף חובתו כנאמן, ובטרם העברת הכספים למר שטרום, לפנות לתובע, ליידע אותו בדבר שינוי הנסיבות, ולהחתימו על הסכמה להעברת הכספים, ו/או לדאוג לשינוי כתב ההוראות הנוסף. לחלופין, היה על הנתבע, כפי שטען התובע, לפנות לבית המשפט על מנת לקבל הנחייה כיצד לנהוג בכספי הנאמנות (לפי
סעיף 12(ג) לחוק הנאמנות)
. לפיכך, מצאתי כי מעשיו של הנתבע, נעשו תוך סטיה מההוראות שניתנו לו בכתב ההוראות הנוסף.


אשר על כן, הנני קובע, כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו, לפי סעיף 10 (ב) לחוק הנאמנות, בהעבירו את כספי הנאמנות למר שטרום מבלי לקבל את
הסכמת התובע בכתב, טרם ביצוע ההעברה, ומבלי לדאוג לשינוי כתב ההוראות הנוסף. שוכנעתי, כי הנתבע לא פעל ב"אמונה ובשקידה" כפי שהיה מחוייב,
ויש מקום לקבוע כי באופן העברת הכספים למר שטרום, יש משום הפרה של חובותיו כנאמן, שכן
נאמן סביר לא היה מעביר את כספי הנאמנות, מבלי לבקש תחילה את הסכמתו של התובע, ולהביאה לביטוי בכתב, או לכל הפחות לשנות את הוראות הנאמנות.

יצויין, כי הנתבע העלה במסגרת הסיכומים, "טענה מקדמית", לפיה, דין התביעה להידחות על הסף. לטענת הנתבע, אין מחלוקת, כי
הוא לא שלשל סכום של 88,048 ₪ לכיסו הפרטי, אלא שהכספים הועברו על-ידו למר שטרום. כמו כן, מעדותו של התובע, עולה כי הוא
התוודע לעובדה כי הועברו כספים למר שטרום מחשבון הנאמנות, לכל המאוחר, בחודש מאי 2007, שבועיים לאחר שהגיש תביעה נגד מר שטרום. לפיכך, כך נטען, היה על התובע,
לבקש במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל נגד מר שטרום, לתקן את תביעתו ולתבוע גם את הכספים הנ"ל, ומשלא עשה כן מנוע היה התובע להגיש תביעתו זו נגד הנתבע.
אין בידי לקבל טענה מקדמית זו.
מסכים אני עם דברי התובע בעדותו:
"...עו"ד הנכבד הזה, מנסה לערבב כל הזמן בין תפוחים לעגבניות, אין שום קשר בין הדברים, הייתה תביעה נגד שטרום בגין הפרת חוזה ביננו, ודובר שם, היה סכומים יותר גדולים, בכלל, לא היה שום קשר ל-80 אלף שקל האלה, שאני כל הזמן חשבתי, שזה כסף שלי, שמונח אצל עו"ד אלעזר, פתאום הם אצלו, הוא לא, הוא לא לקח והכניס את היד שלו לכיס של אלעזר והוצאי את ה-80 אלף שקל האלה, הוא קיבל אותם" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 16-10).
ובנוסף: "הדרך, ההיגיון שלי אומר, שאני צריך לתבוע את עו"ד אלעזר, מכיוון שהוא היה נאמן על הכספים ולא שטרום, שטרום הוא החתול ששתה את השמנת, מי נתן לו את השמנת? נתן לו את השמנת עו"ד אלעזר, אני צריך לתבוע את החתול? מה זה איזה מן דבר זה, תגיד לי" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 26-23)
עסקינן בהפרת הסכם נאמנות, משקבעתי כי הנתבע הפר את כתב ההוראות הנוסף כנאמן, זכותו של התובע כנהנה לתבוע אותו בשל כך, מכוח חוק הנאמנות, כאמור לעיל, וככל שלעניות דעתו של הנתבע, מר שטרום הוא אשר חייב את להחזיר את הכספים, היה באפשרותו לתבוע את מר שטרום, או להגיש הודעת צד ג' נגדו.
עוד יוער, כי פסק הדין, אליו מפנה הנתבע ומסתמך עליו, אינו רלבנטי בנסיבות ענייננו.

הנתבע טען, כי מאחר שפעל בשקידה ובתום לב, יש לפטור אותו מאחריות בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק הנאמנות. אינני מוצא לקבל טענה זו. אמנם סעיף 12(ב) לחוק הנאמנות מאפשר לביהמ"ש לפטור נאמן מאחריות "אם פעל בתום לב, ונתכוון למילוי תפקידו"; דא עקא, שבנסיבות הקונקרטיות, אני סבור, כי הנתבע הפר את זכויותיו של התובע - הנהנה, ולא ניתן לראות בהעברת הכספים על-ידו למר שטרום כפעולה שנעשתה בתום לב במסגרת מילוי תפקידו כנאמן. נוכח האמור לעיל, על התובע לפצות את הנתבע בגין הנזקים, שנגרמו לו כנהנה, בהתאם לסעיף 12(א) לחוק הנאמנות.

למעלה מזאת, אציין, כי בעת העברת כספי הנאמנות, שימש הנתבע, בנוסף לתפקידו כנאמן, גם כעורך דינו של התובע, ומשכך חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע היתה מוגברת, וייתכן שמעשיו עולים כדי הפרת חובת זהירות זו. ואולם, מאחר שהתובענה מבוססת, בעיקרה, על עילת תביעה לפי חוק הנאמנות, ומאחר שקבעתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חובתו כנאמן, אינני רואה מקום לדון בעניין זה.

שיעור
הנזק
10.
א.
כספי הנאמנות
התובע דורש השבת הכספים, אשר הוצאו מחשבון הנאמנות ע"י הנתבע, כאמור בסעיפים 3.4, 3.6 ו-3.7 לדו"ח הנאמנות, ובסך של 94,548 ₪, כמפורט להלן:
·
סכום של 8,048 ₪, אשר העביר הנתבע, ביום 13/12/07, עבור תשלום חוב בגין תיק הוצל"פ של מר שטרום.
·
סכום של 80,000 ₪, אשר העביר הנתבע למר שטרום, ביום 17/01/07, על מנת שזה יעבירו לבניני העיר הלבנה.
·
סכום של 6,500 ₪, אשר משך הנתבע לטובתו ע"ח שכ"ט בגין העסקה עם עו"ד פלס.

משקבעתי, כי הנתבע הפר את הוראות הנאמנות בכתב ההוראות הנוסף, והעביר
את הכספים הנ"ל, ללא הסכמת התובע בכתב, וללא שינוי כתב ההוראות הנוסף, אני מוצא לחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 94,548 ₪, בגין כספי הנאמנות, אשר הועברו ללא הרשאה.



ב.
שכ"ט עו"ד, ריבית וקנס בגין איחור בתשלום מיסים
התובע עותר לסכום של 6,666 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר נאלץ לשלם לבא כוחו, עו"ד משה לין
, לצורך הטיפול המשפטי בענין הפרת חובת הנאמנות על ידי הנתבע.
כמו כן, התובע דורש סכום של 13,780 ₪ בגין ריבית שהצטברה, או שהיתה אמורה להצטבר בפקדון הנאמנות.
עוד דורש התובע סכום של 4,761 ₪ בגין קנס בשל איחור בתשלום מס שבח, אשר לא שולם מהפיקדון ע"י הנתבע במועד.
בנסיבות הספציפיות, אני סבור כי התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים כדבעי, ולפיכך, אינני מוצא לחייב את הנתבע בפיצוי בגין רכיבים אלו.

ג.
אובדן הכנסה ועוגמת נפש
התובע עותר לתשלום של 50,000 ₪ בגין אובדן הכנסה, טרחה מיותרת, אי נוחות, סבל ועוגמת נפש.
גם בנוגע לרכיב זה, אני סבור, כי לא הונחה תשתית ראייתית, ולא הוכחה זכותו של התובע לפיצוי בגין אובדן הכנסה ועוגמת נפש.

לפיכך תביעתו לעניין זה
- דינה להידחות.

סוף דבר
11.
אני מחייב את הנתבע לפצות את התובע בסכום של 94,548 ₪ שמקורו בהשבת כספי הנאמנות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/01/07 (יום העברת הכספים למר שטרום) ועד היום.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע בהוצאות (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 12,000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד מתן

פסק דין
זה, שאם לא כן ישא בריבית והצמדה כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 2107/09 אריה ליאור קולבר נ' עו"ד מאיר אלעזר (פורסם ב-ֽ 20/12/2011)