פסקי דין על גיא בן מאיר כהן | פסקי דין על אמיר בן יעקב דעבול | פסקי דין על שלום בן יואל כהן ואח' |

1150/09 פ     21/12/2011




פ 1150/09 מדינת ישראל נ' גיא בן מאיר כהן, אמיר בן יעקב דעבול, שלום בן יואל כהן ואח'




1



1
בתי המשפט

בית משפט השלום
בירושלים
ת"פ 1150-09



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: 21 דצמבר 2011


בעניין
:
מדינת ישראל
ע''י משטרת ישראל
יחידת תביעות מחוז ירושלים

התביעה




-
נ
ג
ד
-

1. גיא בן מאיר כהן

ת.ז. 7 -02530612
ע''י ב''כ עו''ד
י' שושן


2. אמיר בן יעקב דעבול

ת.ז. 2 -04073987
ע''י ב''כ עו''ד
א' שפקמן

3. שלום בן יואל כהן
ת.ז. 3 -03350763
ע''י ב''כ עו''ד
ר' בר חיים


4. ציון בן סאמי אוחנה
ת.ז. 06657935-0-הותלו הליכים












הנאשמים

נוכחים:-

ב"כ המאשימה – מ' סיון כנען

ב"כ הנאשמים – כמפורט לעיל

הנאשמים


פסק דין
1.
הנאשמים הודו בכתב אישום המייחס להם (לאחר תיקונו), את תקיפתו בנסיבות מחמירות של מתלונן שהיה בגילופין, לקוח ב"פאב" שהיה בבעלות הנאשם 1 ושנוהל לאותה עת על ידי הנאשם 2. הנאשם 1 הודה אף בעבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. על הפרק פרשה בה הוחל בשמיעת ראיות בפני
מותב נכבד קודם והועבר הנושא לשולחן הח"מ לאחר הודיית הנאשמים ולקראת שלב הטיעונים לעונש.

2.
בהסכמת באי כוחם הנכבדים של הצדדים אוחד הדיון בשאלת ההרשעה והעונש, ונערך דיון, בין היתר, גם על יסוד תסקירים שהוזמנו והוגשו ביחס לשלושת הנאשמים.

3.
עמדת התביעה להרשעה ביחס לשלושת הנאשמים. אשר לנאשם 1 עומדת התביעה על כך שייגזרו עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי, וביחס לשני הנאשמים האחרים, סבורה היא, שראוי שיוטלו עליהם עבודות לתועלת הציבור ומאסר על תנאי. ומנגד, עמדת ההגנה לפיה יש להימנע מהרשעת הנאשמים. הטלת עבודות לתועלת הציבור מוסכמת עקרונית על שלושת הנאשמים.

4.
מספר הערות ביחס לכל אחד מבין הנאשמים.


ביחס לכל אחד מבין השלושה קיים נתון נוסף שיש לציינו.

א.
לחובת הנאשם 1 אין עבר פלילי, ואולם הודה הוא, כאמור, גם בעבירה על סעיף 244 לחוק העונשין;

ב.
גם לחובת הנאשם 2 אין עבר פלילי ועם זאת נמצא לציין, שביחס אליו מציין כתב האישום בו הוא הודה כי נגח בראשו של המתלונן. הוא היחיד שביחס אליו מציין כתב האישום מעשה אלים קונקרטי.

ג.
הנאשם 3 הוא היחיד שלחובתו גם עבר פלילי, אם כי, יצוין, שעל הפרק עבירה אחת שבוצעה בשנת 2003 ועניינה שונה בעיקר מהותו – עבירת סמים בגינה נדון למאסר על תנאי ולקנס.

ייתכן, שניתן היה להבחין בין הנאשמים, כפי שאף סבורה היתה התביעה שראוי לעשות, כשביקשה להחמיר ביחס לנאשם 1 בהשוואה לחבריו. ואולם, נוטה דעתי לכך שבהבחנה זו יש מידה ממשית של מלאכותיות. בסופו של דבר היו השלושה שותפים לאותה פרשה, וגם אם ניכרים הבדלים דקים ביניהם, לגבי כל אחד מהם ניתן לציין אלמנט מחמיר כפי שפורט שגם לעיל - האחד ביצע גם עבירה נלווית, אם כי גם ביחס אליה נכון היה להודות וליטול אחריות; השני, נקט, כנראה, באלימות במידה שעלתה במידה מסוימת על חבריו, והא ראיה, שרק ביחס אליו מציין כתב האישום מעשה אלים קונקרטי (הנגיחה); וביחס לשלישי, אמנם, אין בפרשה דנן כל אלמנט מחמיר, אך הוא היחיד שכבר נדון בגין עבירה קודמת, אם כי, כאמור, לפני זמן לא מועט ובעבירה מסוג אחר. בהמשך לכך, הגיע בית המשפט, כאמור, לכלל מסקנה, שנכון יותר להניח להבדלים הדקים שבין השלושה ובנסיבות אלה לתת את הבכורה לעקרון אחדות הענישה ולא לייחס יתר משקל להבדלים האמורים. ולכל היותר, ניתן לחזור ולציין שעל הפרק שותפות, למעשה, לאותו אירוע כשביחס לכל נאשם תקף אלמנט שיש בו, במידה מסוימת, כדי להחמיר.

5.
על שולחן בית המשפט תסקירים, וגם התביעה, בהגינותה, נכונה לראותם כחיוביים בעיקרם. אף את טענת התביעה שביקשה להדגיש שנכונות הנאשמים לקבל את האחריות למעשיהם אינה מלאה, נוטה אני שלא לקבל. תחילה יצוין כי בנסיבות בהן גם למתלונן חלק בפרשה, וכשעל הפרק אירוע בו נטלו חלק מספר נאשמים כשכל אחד רואה נגד עיניו גם את חלקם של חבריו, מטבע הדברים, לא רואה עצמו כל נאשם כאחראי בלבדי לכך שהתדרדר האירוע להיכן שהגיע, ומעבר לכך, בעצם הודאתם בפני
בית המשפט יש כדי להצביע על קבלת אחריות. ניתן, אפוא, לראות בתסקירים כתומכים בטענות ההגנה.

6.
לסיכומה של פרשה. על הפרק אירוע בו גלומה חומרה לא מבוטלת. עם זאת, נכון אני על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור להלן, וגם אם בגבול שורת הדין, להימנע מהרשעת הנאשמים. התרחש האירוע בשנת 2006, אך כתב האישום הוגש בראשית 2009, מצב דברים המצביע על כך, שגם המאשימה, כנראה, לא ייחסה חשיבות יוצאת דופן לאירוע; למתלונן חלק ממשי בכך שהתדרדר האירוע וגם אם אין בכך, כמובן, כדי להצדיק הפעלת כוח במידה עולה על הסביר מצד הנאשמים, על הפרק נסיבה שיש לייחס לה משקל; ולבסוף תצוין נכונות הנאשמים לקבל את האחריות למעשיהם ועמדת שירות המבחן ביחס לשלושתם מצביעה על נסיבות אישיות, על נזק במקרה של הרשעה וכי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהרשעתם. (ובמאמר מוסגר, אשר לבקשת התביעה שעל הנאשם 1 יוטלו עבודות שירות, שימת לב להוראות החוק ולכך שלא הוזמנה חוות דעת ממונה לקראת הדיון, וספק אם מגיע לצדדים עוד עינוי רק לצורך הזמנת חוות דעת כאמור.)


בהמשך לאמור קובע אני שביצעו הנאשמים את העבירות המיוחסות להם ואולם נמנע אני מהרשעתם.

7.
ביחס לכל אחד מהנאשמים ממליץ שירות המבחן על של"צ. שירות המבחן גם ממליץ על היקף השל"צ: 200 שעות ביחס לנאשם 1 ו – 140 שעות ביחס לאחרים. כאמור לעיל יש בנסיבות העניין כדי להצדיק עונש אחיד ביחס לכולם. בד בבד ראוי בנקודה זאת לתת ביטוי לכך שעל הפרק אירוע חמור, ועם כל שיקולי הקולא שבעטיים גם נמנע בית המשפט מהרשעת הנאשמים, תקפים גם שיקולים בכיוון השני ואלה מצדיקים איזון. יירצה כל אחד משלושת הנאשמים של"צ בהיקף שיעלה על המלצת שירות המבחן. בשים לב לפגיעה שסבל המתלונן שקל בית המשפט את שאלת פיצויו, ואולם נוכח חלקו בפרשה, לא ייפסק לטובתו כל פיצוי: לקוח שמשתכר ובהמשך לכך מאבד שליטה על עצמו, לא כלאחר יד יתעלם מכך בית המשפט בפסיקתו.

8.
סוף דבר, יבצע כל אחד מהנאשמים של"צ בהיקף של 300 שעות בתיאום עם שירות המבחן.

ניתן היום, 21 בדצמבר 2011, במעמד הצדדים.











פ בית משפט שלום 1150/09 מדינת ישראל נ' גיא בן מאיר כהן, אמיר בן יעקב דעבול, שלום בן יואל כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 21/12/2011)