פסקי דין על סמל סאלח נבואני | פסקי דין על התובע הצבאי הראשי

6/11 תיק     02/02/2011




תיק 6/11 סמל סאלח נבואני נ' התובע הצבאי הראשי




פס"ד לפרסום




בלמ"ס
ערעור (מחוזי) 6/11



בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני
:

תא"ל דורון
פיילס
-
המשנה לנשיא

אל"ם אבי
לוי
-
שופט

אל"ם עופר
קרפ
-
שופט

בעניין:
סמל סאלח נבואני
-
המערער
(ע"י ב"כ, עו"ד אילן עבאס
)

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי
-
המשיב
(ע"י ב"כ, רס"ן בת-אל ארז לוי
נסקי
; סרן טל זיסקוביץ'
)

ערעור על

פסק דין
של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מר/658/10 (רס"ן אחסאן חלבי – אב"ד; סרן רמון פיסטינר – שופט; סרן עדי בן חיים – שופטת) בתאריך 10/1/2011. ערעור ההגנה (חומרת העונש) התקבל.


פ ס ק – ד י ן

כללי
רב"ט סלאח נבואני, המערער, נתן את הדין לפני בית-הדין הצבאי המחוזי, מחוז שיפוטי המרכז, על סמך הודאתו, בעבירות שעניינן התנהגות מבישה, בניגוד לסעיף 129 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, שימוש בלתי חוקי בנשק, בניגוד לסעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי והתנהגות פרועה, בניגוד לסעיף 128 לחוק השיפוט הצבאי.
הודאתו של המערער לפני בית-הדין קמא ניתנה במסגרת הסדר-טיעון אשר הושג בין מרשו לבין נציגי התביעה הצבאית. הסדר-הטיעון בו נקשרו הצדדים הציע לבית הדין להטיל על המערער 60 ימי מאסר לריצוי בפועל, עונש מאסר מותנה, הורדה לדרגת טוראי וכן פיצויים בסך 286 ש"ח למתלונן.
בית הדין קמא הנכבד, בדעת רוב שופטיו, מצא להטיל על המערער עונש, תוך סטייה מהמתווה, שבהסדר-הטיעון. בית הדין המחוזי הטיל על המערער ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבֵרה שעניינה שימוש בלתי חוקי בנשק, שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבֵרה שעניינה שליחת יד ברכוש הזולת, הורדה לדרגת טוראי וכן פיצוי בסך 286 ש"ח למתלונן. שופט המיעוט הציע לחבריו לכבד את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו.

סיפור המעשה
העובדות, שבבסיס הרשעתו של המערער היו אלו-
המערער שירת כעובד כללי במסגרת
xxx
. ביום 8/6/2010 נטל המערער מתיקו האישי של חייל אחר המשרת ביחידה את ארנקו והוציא ממנו את כרטיס האשראי ללא קבלת רשות. בימים שלאחר מכן, ביצע המערער באמצעות כרטיס אשראי זה 14 רכישות בשק"ם היחידה ועוד 12 רכישות במכונת השתייה ביחידה. ערכן הכולל של הרכישות הינו 686 ש"ח. במסגרת חלק מהעסקאות שביצע המערער בשק"ם היחידתי קיבל מהמוכר כסף מזומן תמורת "גיהוץ" הכרטיס. בדרך זו הוא קיבל סך של 400 ש"ח.
מעשה הגניבה נתגלה, לאחר שחייל בשק"ם הבחין בכך, שהכרטיס שבאמצעותו ביצע המערער את העסקאות שייך לחייל אחר; העניין הועבר לטיפולו של מפקד הפלוגה; זה שוחח טלפונית עם המערער אשר שהה אותה עת בחופשה בבית; הקצין הורה למערער להשיב את כרטיס האשראי למחזיקו כדין וכן להחזיר לו את סכומי הכסף שנטל. המערער אכן החזיר סכום של 400 ש"ח, שעה שסבר שזהו כלל הסכום שנמשך מכרטיס האשראי ואף התנצל על מעשיו. המערער ביקש מהמ"פ שלא יספר לאביו לגבי האירוע; עם זאת, הוא סבר, בטעות, שהמ"פ עשה זאת ולפיכך, סיפר לאביו אודות העניין בעצמו. אביו כעס עליו והודיע לו בשיחת טלפון שלא ישוב הביתה.
לאחר שהמערער שמע זאת, הוא הכניס מחסנית לנשקו האישי, דרך אותו, כיוון את קנה הנשק לסנטרו שלו וצעק לעבר קצין המשרת במקום- "אני יורה, אני יורה". הקצין צעק לו "להעיף" את הנשק ולהירגע; אך המערער הסיט את הנשק מסנטרו, העביר את נצרת הנשק למצב "אוטומט" וירה צרור באוויר. המ"פ עודכן בדבר, הגיע בריצה למקום וניסה להרגיע את המערער. המערער איים לירות בעצמו או לירות באוויר אם המ"פ יתקרב אליו. המערער ירה צרור נוסף באוויר; המ"פ שוחח עימו בשפה הערבית עד שהוביל את המערער להניח את נשקו. או-אז נטל המ"פ את הנשק ופרק אותו.
המערער הובל לחקירת מצ"ח ובמהלך החקירה, הבחין חוקר מצ"ח במערער מחוץ לחדר החקירות. החוקר הורה למערער להיכנס ואמר לו שלא "יגרום לעצמו בלאגן". המערער השיב: "לא מעניין אותי הבלגאן שלכם, אני רוצה לראות מה תעשו". החוקר השיב למערער: "מה אתה טמבל? אתה רוצה לסכן את עצמך עוד יותר?". מיד אחר כך התנפל עליו המערער, אחז בגרונו והחל לחנוק אותו. חיילים, ששהו במקום, הרחיקו את המערער מהחוקר אך הלה המשיך לצעוק ולקלל וכן להניף את ידיו.
במהלך החקירה הודה המערער בכל המיוחס לו.

גזר דינה של הערכאה הראשונה
במסגרת גזר-דינם, ציינו שופטי ההרכב (בעלי דעת הרוב) כי כישלונו של המערער הוא ממשי ומורחב, שכן הוא שלח יד בכרטיס אשראי של חבר ליחידה תוך פגיעה באמון, החייב לשרור בין חיילים, וביצע שורה של עסקאות באמצעותו בערך כולל העולה כדי מאות שקלים. צוין, כי המערער לא השיב את הכרטיס מיוזמתו, מה כי מלמד שייתכן שהיה ממשיך ומשתמש בו. צוין, כי לא נמצאה אינדיקציה לכך, שהשימוש בכרטיס נבע מקשיים כלכליים מבית; מעבר לכך, הודגשה העובדה, שהמערער ביצע מעשה חמור ומסוכן של שימוש בלתי-חוקי בנשק כשלעיני כל, הוא טען את נשקו האישי כיוון אותו כלפי עצמו ואחר כך, אף ביצע ירי של צרור באוויר. בית-הדין עמד על כך שהאמור בעבֵרה מסוכנת מאוד וחמורה בהיבט המשמעתי; כן עמד בית-הדין קמא על החומרה שבהפעלת אלימות משמעותית כלפי חוקר מצ"ח, המבצע תפקידו במסגרת שירות חובה.
לפיכך, באו רוב שופטי בית הדין קמא לדעה, כי הענישה, אשר הוצעה במסגרת הסדר הטיעון (60 ימי מאסר לריצוי בפועל לצד רכיבי ענישה אחרים) "יכולה להחטיא את מטרות הענישה ובפרט את שיקולי ההלימה וההרתעה".
בית-הדין הוסיף וציין, כי גם בהתחשב בנסיבות הקשות מבית ובכך שהמערער מצוי במעקב של גורמי בריאות הנפש בשל נטייתו האימפולסיבית, אין להפוך את הענישה לכזו "שאין בה כדי להוות גורם מרתיע בפני
ו של הנאשם לעתיד לבוא ואין בה כדי להוות גורם מרתיע לכלל". הודגשה העובדה שלא הובאה לפני בית-הדין קמא קביעה חד משמעית באשר להתקיימות הפרעה נפשית אצל המערער.
השופט בעל דעת המיעוט לא התעלם מפגיעתם הקשה של מעשיו של המערער באינטרסים של אחרים ומהיבט הסיכון הנשקף מהם, אך בא לדעה, כי ההסדר "מצוי ברף התחתון ממש של מתחם הסבירות ועל אף שניתן לומר כי הנאשם זכה להקלה מופרזת, יש מקום כי הסדר זה יכובד...". השיקולים לקולא, אשר הביאו שופט זה להציע לכבד את ההסדר היו: ההודאה באשמה כבר בשלב החקירה, הבעת החרטה; ההתרשמות, שלפיה אישיותו של המערער מתאפיינת בקווים אנטי-סוציאליים, אימפולסיביים וחוסר בשלות רגשית; רקעו הכלכלי של המערער; העובדה שלאחר המקרה הופקד המערער על הקנטינה ביחידה וביצע את התפקיד תוך שהוא זוכה לאמון מפקדיו. שופט המיעוט הדגיש, כי הציע לכבד את ההסדר "בדוחק" תוך שהציע להכביד בעונש המאסר המותנה.

נימוקי הערעור
במסגרת הודעת הערעור אשר הוגשה על ידי בא-כוחו של המערער נטען, כי טעה בית-הדין קמא כשסטה מהסדר הטיעון אשר הושג בין הצדדים והטיל מאסר לריצוי בפועל כפול במשכו מהמוצע בו ואף הטיל עונש מאסר מותנה מופרז בחומרתו.
לפי הנטען, הפער בין העונש הראוי לבין העונש שהוצע על ידי הצדדים לא היה קיצוני; נטען, כי לא ניתן בגזר-דינם של רוב השופטים משקל מספיק למצוקה הכלכלית, בה שרויה המשפחה, לבעיות הנפשיות, העולות מהמסמכים אשר הוגשו לפני בית-הדין; המערער הופנה לטיפול לאחר ניסיונות אובדניים על רקע המצב הכלכלי הקשה – לכך יש משמעות; נטען, כי המערער עשה מעל ומעבר על מנת לשַמֵר את מעמדו במערך הלוחם; צוינה המוטיבציה הגבוהה של המערער לשירות ורצונו העז לשוב ולשרת במערך הלוחם; נטען, כי מכלול המעשים מהווה שרשרת אחת, כשמעשה אחד הוביל למשנהו; צוין, כי מעשי השימוש האסור בנשק ותקיפת החוקר נעשו כשהמערער היה נתון בסערת רגשות; הסנגור עמד על החרטה האמיתית והכנה שמהערער הביע מיד על מעשיו; כן עמד הסנגור על כך שמשך שבעה חודשים מאז האירועים תפקד המערער בצורה מצוינת ולשביעות רצון מפקדיו ואף היה מופקד על סכומי כסף גדולים. הודגש, כי המערער מצוי בעיצומו של תהליך שיקומי ומוכן היה לשרת בכל תפקיד כדי להוכיח את עצמו ולסיים את שירותו היטב.
הסנגור הדגיש את העובדה שמהערער הורשע בעבֵרה, הגוררת עמה כתם פלילי וחרף זאת, הודה בפני
חוקריו ובבית הדין, נטל אחריות ומוכן היה לשאת במאסר ממשי חרף העובדה שלא היה נתון במעצר אותה עת. באשר לחומרת המעשים, הפנה הסנגור המלומד את תשומת הלב לכך, שהעסקאות באמצעות כרטיס האשראי בוצעו בתוככי הבסיס ונועדו לרכישת מוצרי מזון; המערער מיד הודה במעשה והחזיר את הכרטיס והכסף לבעליו.
נטען גם, כי המערער נמנע מלבצע עסקאות נוספות מיוזמתו ולא מפאת שמעשיו הופסקו על ידי מאן דהוא. הודגש גם, כי היקף השימוש בכרטיס היה מצומצם יחסית, וכי רוב סכום הגניבה הוחזר סמוך לאחר ביצוע העבֵרה. עבֵרת הגניבה בוצעה, כך נטען, מתוך מצוקה כלכלית מבית. בכל הנוגע למעשה הירי, הדגיש הסנגור את העובדה, שהמעשה נעשה כשהמערער נתון היה בסערת רגשות כתוצאה משיחתו הקשה עם אביו. בכל הנוגע לפרט האישום שעניינו התנהגות פרועה בחקירתו במצ"ח נטען, כי סעיף האישום הומר לנוכח קשיים ראייתיים אשר עמדו לרועץ לתביעה בניסיון להוכיחם. בכך גם כן היה מקום להתחשב לקולא, לפי הנטען. הסנגור הדגיש, ביחס לאירוע גופו, שהוא נמשך מספר שניות בלבד ולא הוביל לכל פציעה לחוקר.
כללו של דבר, טען הסנגור, כי השיקול השיקומי הצדיק הליכת כברת דרך לקראת המערער, כפי שאכן עשתה הערכאה הראשונה. הליך שיקומי זה החל זה מכבר כאשר המערער שב ליחידתו והחל ממלא תפקיד תובעני ורגיש לשביעות רצון מפקדיו.

עמדת התביעה
באת כוח התביעה הצבאית הודיעה בתחילה, כי התביעה מבקשת לדחות את הערעור ואיננה מתייצבת מאחורי הסדר הטיעון שהושג עם המערער בדיון לפני הערכאה הראשונה.
לאחר שמיעת הערותינו, הודיעונו הצדדים, כי באו לכלל הסכמה ביחס לגורלו של הערעור. הוסכם, כי עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל בערכאה הראשונה יוקל במידת מה ויעמוד על שלושה חודשי מאסר. כן הוסכם כי עונש המאסר על תנאי יוקל אף הוא במידת מה.

דיון והכרעה
מצאנו לכבד את הסכמת הצדדים בהתחשב במכלול נסיבות העניין. הסדר הטיעון, אשר הוצג לפני בית-הדין קמא אכן לא היה ראוי לכיבוד, שכן חטא לאינטרס הציבורי ולא הלם את כלל נסיבות החומרה הניבטות מהמקרה. אכן, גם העונש המתוקן אשר הוצג לפנינו מקל במידה רבה עם המערער. בנסיבות העניין, בשים לב להיבטי הקולה שהובאו בפירוט רב מפי הסנגור, מצאנו, כי העונש המוצע כאן שוכן בתוך מתחם הסבירות.
התוצאה היא, שערעור ההגנה מתקבל. עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער יוקל ויעמוד על 3 חודשים בניכוי ימי מעצרו. עונש המאסר המותנה יוקל אף הוא ויעמוד על 6 חודשים על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבֵרות של שימוש בלתי חוקי בנשק או עבֵרות אלימות ו-4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבֵרות שעניינן שליחת יד ברכוש הזולת.
אין שינוי ביתר רכיבי הענישה.

ניתנה והודעה היום, כ"ח בשבט התשע"א, 2 בפברואר 2011, בפומבי ובמעמד הצדדים.


______________
______________
______________

המשנה לנשיא
שופט
שופט


חתימת המגיה: _________________
העתק
נאמן



למקור



סגן

ניר

גולני
תאריך: ___________________
ק'
בית


הדין








תיק בית דין צבאי 6/11 סמל סאלח נבואני נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ב-ֽ 02/02/2011)