פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על יהודית ביתלחים

42257-12/11 ברע     25/12/2011




ברע 42257-12/11 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודית ביתלחים




בפני








בפני

כב' השופט
אילן סופר


המבקש

המוסד לביטוח לאומי


נגד


המשיבה

יהודית ביתלחים



החלטה
השופט אילן סופר

1.
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 7.11.11 (השופט אילן איטח, נציגת עובדים מירה ארינובסקי ונציג מעבידים רו"ח אליעזר גרינבלום; ב"ל 45152-02-11), בה נקבע כי למשיבה ארע אירוע תאונתי בעבודתה, וכי לאור זאת יש למנות מומחה רפואי בעניינה לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לתקופת אי הכושר.

הרקע העובדתי
2.
ביום 14.7.10 פנתה המשיבה למבקש בתביעה לדמי פגיעה, בגין פגיעה ברגלה השמאלית. המשיבה טענה כי יש להכיר בפגיעה ברגלה כ"פגיעה בעבודה" על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").
3.
המשיבה ילידת 1964, עבדה כעובדת משק בית שלוש פעמים בשבוע, למשך כ- 5 שעות כל פעם, והשתכרה 6,000 ₪ לחודש.
4.
המשיבה טענה כי ביום 21.1.10 החליקה בעבודתה, על רצפת הפרקט שבחדר הילדים בבית בו הועסקה, ונחבלה בשוק שמאל.
5.
ביום 18.3.10 פנתה המשיבה לרופא משפחה, ולאורתופד, והתלוננה על החבלה ברגלה. בתיעוד הרפואי צויין כי נפלה בעבודה לפני כחודש.
6.
ביום 16.6.10 פנתה המשיבה לרופא בבקשה לתעודת אי כושר. תעודת אי הכושר שקיבלה המשיבה מתייחסת לתקופה שבין
1.5.10 ועד ליום 30.7.10.
7.
בבית הדין קמא נוהל הליך הוכחות במסגרתו נחקרה המשיבה, ובעלה, ותכליתו הכרעה בשאלת עצם קיומו של אירוע תאונתי.
אין מחלוקת כי קיימות סתירות רבות בין גרסאות המשיבה כפי שנמסרו בשלבים שונים של ההליך, לגבי העובדות הנוגעות לאירוע – העיתוי בו ארע, האופן בו התרחש, המגבלות שגרם וכד'.
8.
ביום 7.11.11 קבעה דעת רוב בבית הדין קמא, במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת, כי ארע למשיבה אירוע תאונתי בעבודתה ביום 21.1.10,
בו נחבלה בשוק שמאל מהברך ומטה. בהתאם לכך קבע בית הדין קמא כי ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לתקופת אי הכושר.

בהכרעתו קבע בית הדין קמא כך:


"מכלול אי ההתאמות בין כתב התביעה לבין האמור בחקירה (ת/2) לבין עדות התובעת, כמו גם אי ההתאמה שבין עדות הבעל לבין האמור בכתב התביעה מעורר קושי לא מבוטל בקבלת גרסת התביעה.

מנגד ניתן לזקוף לטובת התובעת, מעבר להתרשמותינו ממנה ומבעלה, את השיקולים הבאים:
א. התובעת העידה על עצמה כמי שיש לה בעיות זיכרון קשות – ואכן, התובעת לא דייקה בפרטים שונים – טכניים במהותם (שם המעסיקה בעדותה היה שגוי, ימי העבודה בהודעה לחוקר היו שגויים ועוד), באופן שמעלה את האפשרות כי אכן זכרונה של התובעת לגבי "המעטפת" של הארוע אינו מן המשובחים. משכך, עשה בית הדין מאמץ שהתובעת תיצור קשר עם המעסיקה כדי לבחון האם תוכל לתמוך בגרסת התובעת וזאת כדי לא לזקוף לחובתה את אי העדתה. לאחר מאמצים מרובים נוצר הקשר אך מבירור של ב"כ הנתבע עם המעסיקה עולה כי למעשה אין היא שוללת כל אפשרות עובדתית וכי למעשה הפרטים המהותיים לא זכורים מעבר לרשום בהצהרת המעביד. התובעת ויתרה על העדתה – ובנסיבות הענין נהיה מוכנים שלא לזקוף את אי העדתה של המעסיקה לחובת התובעת.
ב.
לדעת רופא המוסד (כפי שעולה מן הרישומים בתיק) "האיחור" בפני
ה לטיפול רפואי הוא סביר, כך שעצם הפניה המאוחרת לא מחליש את גרסת התובעת.
ג.
וזה העיקר - האמירה של התובעת אצל הרופא בביקור מיום 18.3.10 אודות נפילה בעבודה "לפני חודש" יכולה להתיישב עם מי שמשיח לפי תומו, ולראיה רק בחודש וחצי לאחר מכן תחילת מאי 2010) הגיעה תקופת אי הכושר. כך שלו האמירה נועדה לשרת 'בניית תיק' לכאורה ניתן היה לצפות לתקופת אי כושר מוקדם יותר.
בהקשר לזה נציין כי טענת הנתבע לפני האמירה "לפני חודש" מביאה למחצית חודש 2/10 ולא למועד הארוע הנטען – 21.1.10, אינה משכנעת. שכן, נראה כי מדובר באי דיוק שנובע מליקוי בהערכת הזמן.
לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והשיקולים, ובשים לב לעקרון שבמקרים בהם יש ספק עדיף לפסוק לטובת המבוטח – החלטנו לקבוע כי אכן ארע הארוע התאונתי הנטען.
8.
לאור האמור אנו קובעים כי ביום 21.1.10 החליקה התובעת על רצפת הפרקט ונחבלה בשוק רגל שמאל מהברך ומטה. כתוצאה מהמכה התובעת קמה לאיטה (נעדיף את הגרסה בפני
החוקר) והלכה לאיטה בדלת. התובעת המשיכה לסבול מכאבים והשתמשה במשככי כאבים עד לפניה לטיפול רפואי ביום 18.3.10.
9.
עד ליום 15.12.11 יגיש הנתבע בקשה להזמנת החומר הרפואי, ולאחר שזה יתקבל ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לבין תקופת אי הכושר.

"

נציג ציבור המעבידים, רו"ח אליעזר גרינבלום, סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את התביעה, ולקבוע כבר בשלב זה כי המשיבה לא הוכיחה קיומו של ארוע תאונתי.

כאמור לעיל, ההחלטה בדבר קיומו של אירוע תאונתי התקבלה בדעת רוב.

בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות המבקש
9.
בבקשת רשות הערעור שלפנינו טען המבקש כי שגה בית הדין קמא בקובעו כי למשיבה ארע אירוע תאונתי ביום 21.1.10 במסגרת עבודתה, ועל כן שגה בית הדין קמא בקביעתו כי יש למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לתקופת אי הכושר.

לטענת המבקש לא הרימה המשיבה את נטל ההוכחה והראיה המוטל על כתפיה לצורך הוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודתה ביום 21.1.10.

לטענת המבקש, העובדה שהמשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש, ולא עמדה במאזן ההסתברויות, עולה גם מקביעת בית הדין קמא כי: "במקרים בהם יש ספק עדיף לפסוק לטובת המבוטח..".

המבקש מציין כי המשיבה הציגה גרסאות עובדתיות סותרות, וכן קיימות סתירות מהותיות בין גרסתה שלה, לבין גרסת בעלה אשר העיד מטעמה. נוכח סתירות אלו סבור המבקש כי שגה בית הדין קמא בקובעו כי התקיים ארוע תאונתי.

עוד טען המבקש כי המשיבה פנתה לטיפול רפואי רק ביום 18.3.10, כחודשיים לאחר הארוע התאונתי הנטען, וגם בכך יש להחליש את גרסת המשיבה.

משכך, מבוקש כי יקבע על ידי בית דין זה כי לא הורם הנטל הראייתי להוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודה, ועל כן יש לדחות את התביעה.
דיון והכרעה
10.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובחינת טענות המבקש נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה.


להווי ידוע, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית[1]
, וכפי שנפרט להלן, לא מצאנו כי מקרה זה מצריך חריגה מהכלל
.

הסתירות הקיימות בין גרסאותיה של המשיבה לא נעלמו מעיניו של בית הדין קמא; נהפוך הוא – לסתירות אלו ישנה התייחסות מפורשת בהחלטה, תוך שבית דין קמא מבהיר מדוע הוא מעדיף את הגרסה לפיה התקיים אירוע, וכיצד הסתירות בגרסאות המשיבה מתיישבות עם קביעה זו.

הכרעתו של בית הדין קמא נשענת על איזון ראייתי בין התרשמותו מהמשיבה, עדיה וגרסתה, לבין התייחסות לטענות
המבקש.הכלל הנקוט בכל הקשור לנטל ההוכחה המקובל בתביעות מסוג
זה הוא של מאזן הסתברויות ,בתוספת המיוחדת לתיקים של ביטחון סוציאלי, לפיה ספק יפעל לטובת המבוטח.
בדרך זו בחר בית הדין ללכת תוך
שנימק והבהיר כי החלטתו התקבלה בשים לב לכלל הנתונים שהובאו בפני
ו, ולא מתוך חוסר תשומת לב לאלו מהם שמחלישים את גרסת המשיבה.
על כן, לא מצאנו טעם המצדיק התערבותנו בהחלטה.
11.
סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








[1]
דיון (ארצי) 8-1/נב אלי לוי – מדינת ישראל, פד"ע כה (1) 154.







ברע בית הדין הארצי לעבודה 42257-12/11 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודית ביתלחים (פורסם ב-ֽ 25/12/2011)