פסקי דין על סעד מג'יד | פסקי דין על סעד קאסם |

4734/03 פ     30/06/2004




פ 4734/03 מדינת ישראל נ' סעד מג'יד, סעד קאסם




1
בתי המשפט

פ 004734/03
בית משפט השלום נצרת
30/06/2004
תאריך:
כב' השופטת לילי יונג-גפר

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
1 . סעד מג'יד

2 . סעד קאסם
הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד
בשם המאשימה: עו"ד לני אלפורד
.
הנאשמים: בעצמם.
נוכחים;
הכרעת דין

1. הנאשמים מואשמים בכך שביום 6.9.02 בשעות הערב עסקו בציד תורים וצבאים מתוך רכב נוסע באמצעות רובה ציד שהוחזק ברכב כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.
בשל עובדות אלו מייחסת התביעה לנאשמים עבירות של ציד חיית בר מוגנת - הלא הם הצבאים, ציד מתוך כלי רכב ממונע, ציד במרדף בכלי תחבורה, פגיעה בערך טבע מוגן והחזקת רובה ציד ברכב כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.

2. אין חולק כי הנאשם מס' 1 הינו בעל רשיון ציד, וכי ביום הארוע אכן עסק בציד תורים. 10 תורים ירויים נמצאו בתוך רכבם של הנאשמים שהיה נהוג בידי הנאשם מס' 2, ובידיו של הנאשם 1 היה רובה ציד, שבאמצעותו ירה ופגע בתורים. ביחד עם השניים נמצאו גם מספר ילדים בגילים שונים, ילדיו של הנאשם מס' 2.

3. המחלוקת נסבה על מספר נושאים:
חלקו של הנאשם מס' 2 בעבירות, האם הוחזק הרובה ברכב מחוץ לנרתיקו, ובעיקר - האם עסקו הנאשמים גם בציד צבאים.

4. העדות המרכזית מטעם התביעה באה מפיו של פקח הרשות עמיצור בולדו (להלן: "בולדו"), אשר נכח בשטח באותו זמן ואיתר את הנאשמים במקום.
בולדו מוסר כי הבחין באמצעות משקפת ממרחק של כק"מ עד שניים ברכבם של הנאשמים כשהוא יוצא מתוך מטע שקדים ונוסע אל שטח פתוח, כשמתוכו יורים. העד צפה אל עבר הרכב במשקפת והבחין כי ברכב מספר רב של אנשים, והרכב עוצר ומתחיל שוב בנסיעה באותו שדה כשמתוכו יורים מבעד לחלון הימני הקדמי תוך כדי נסיעה. הרכב עצר ומן הדלת האחורית הצדדית ירד בחור , רץ והביא לרכב תור. אותו מחזה שב וחזר על עצמו מספר פעמים, ובכל פעם יצא אותו בחור מן הרכב וחזר אליו.

5. בשלב מסויים הבחין בולדו ברכב כשהוא נוסע במהירות לעבר קבוצה של צבאים. הצבאים ברחו שמאלה אל תוך מטע השקדים, וברכב הבחין בולדו, צוחקים ומעודדים. הרכב פנה והפקח אחריו, כשמתוך החלון בולט קנה הרובה. לבסוף עצר את הרכב.
מן המושב הימני הקדמי ירד הנאשם מס' 1 כשבידו רובה הציד, ואזי ביקש ממנו בולדו לפרקו. העד פרק את הרובה, אך חטף כדור שנפלט מתוכו והכניסו לכיסו, ולדברי הפקח - סרב להציגו בפני
ו. מאוחר יותר הראה לו במהירות מספר כדורים אחרים שהוציא מכיסו האחר.
הנאשם מס' 1 אף סרב להזדהות, ורק בתיווכו של הנאשם מס' 2 נאות בסופו של דבר להזדהות וגם הרובה נתפס.
בתוך הרכב מצא הפקח 10 תורים ירויים מ- 3 סוגים, כשאחת מהם עוד חיה.

6. גירסתם של הנאשמים שונה. לטענתם הצטרף הנאשם מס' 1 אל הנאשם מס' 2 שנסע ברכבו עם ילדיו לטיול בחיק הטבע, וזאת במטרה לצוד ולאפשר גם לילדים את חווית הצפיה בציד.
הנאשם מס' 1 שהינו בעל רשיון ציד ומחזיק ברובה ציד כדין נטל עמו את הרובה והחבורה יצאה לדרכה. לטענת הנאשמים לא ירה הנאשם מס' 1 מתוך הרכב, אלא עזב אותו כדי לצוד את התורים, ומדי פעם שב ופגש בנאשם 2 וילדיו ואז גם הכניס את שללו - התורים הירויים אל תוך הרכב.

7. הטענה היא, איפוא, כי ציד התורים בוצע כדין- התורים מותרים לציד, העונה היתה עונת ציד, האזור מותר בציד והנאשם 1 היה מצויד ברשיון ציד ונשק כנדרש. השניים מכחישים את הטענה כאילו נורו התורים מתוך הרכב הנוסע, וטוענים כי לנאשם 2 וילדיו לא היה כל חלק בציד עצמו, לבד מצפיה מדי פעם בנאשם מס' 1 העוסק בציד.
אשר לציד הצבאים: הנאשמים אינם כופרים בכך שהבחינו בשטח בצבאים, אך לטענתם לא היתה בלבם כל כוונה לצודם, וכל שבקשו היה לצפות בהם ולהראותם לילדים להנאתם.

8. הנאשם מס' 1 טוען כי היו ברשותו רק כדורים קטנים יחסית שאינם מתאימים לציד צבאים, כי הוא ציד ותיק, חובב חיות ושומר חוק ויודע שאסור לצוד צבאים. לדבריו לא התכוון כלל לצוד את הצבי, ובוודאי לא היה עושה זאת בחברת ילדים שאינם יודעים לשמור סוד.
עוד טוען הוא כי הנשק לא היה טעון, וכי הכדור שנפלט מתוכו לא היה בתוך בית הבליעה אלא במחסנית הרובה.

9. הנאשם 1 מסביר את סירובו למסור רשיונותיו מאחר ומדובר היה באדם שאינו מוכר לו, ואין הוא מוכן למסור לכל אחד את הנשק והרשיונות.
עם זאת, בהודעתו בפני
חוקרי המאשימה ת/1, אמר הנאשם כי הוא מכיר את הפקח (עמ' 1 שורה 5), ולאחר מכן אף מוסיף כי נתקל בו בעבר וכי זה העליל עליו עלילה (עמ' 2 שורה 1).
עוד אומר הנאשם 1 בהודעתו כי ידוע לו שעבר עבירה ואין הוא מנסה להתחמק וחוזר על הדברים פעם נוספת הן בגוף ההודעה והן במכתב שכתב למנהל אגף התביעות, שם אומר הוא כי הוא מודה שהתפתה ועשה טעות.
אין הנאשם מפרש בהודעה או במכתב לאיזו עבירה הוא מתכוון, ולא ברור ממנה אם כוונתו לציד בלתי חוקי באופן כלשהו, או רק להחזקת הרובה הטעון ברכב מחוץ לנרתיקו.
בעדותו בבית המשפט מסביר הנאשם דברים אלו בכך שנאמר לו כי העבירה של החזקת נשק טעון מחוץ לנרתיקו בתוך הרכב היא עבירה קלה, ואם יודה בה יגמר בכך הענין.
הנאשם 1 מכחיש גם את גירסתו של הפקח באשר להסתרת הכדור שנפלט מן הרובה, ומכחיש את הטענה כי מדובר היה בכדור גדול שנועד לציד חיות גדולות דוגמת צבי.

10. לאחר ששמעתי את עדויות הפקח והנאשמים, מקבלת אני את גירסתו של הפקח באשר לציד והירי שבוצעו מתוך הרכב הנוסע. אינני מאמינה לגירסת הנאשמים ולפיה ירד בכל פעם הנאשם 1 מן הרכב על מנת לבצע את פעולות הציד כשהוא לבדו בעוד האחרים מבלים להם בנפרד. שני הנאשמים מאשרים כי התכוונו לשתף את הילדים בחוויית הציד, ואין, איפוא, כל הגיון בכך שהדבר יעשה הרחק מהם.

11. לא מצאתי כל סיבה או טעם לחשוד כי הפקח בודה דברים מלבו או מעליל על הנאשמים. מדובר בפקח ותיק ומנוסה, ומאידך בציד ותיק ומורשה, ואין כל הגיון בטענה כזו. העובדה כי בפועל אכן ניצודו תורים וכי אלו נמצאו בתוך הרכב מאשרים את הדברים שראה הפקח בטרם הגיע אל הרכב, ויש בהם כדי לאשש את הגירסה כולה - לרבות נסיבות הירי.

12. משכך, הוכיחה התביעה כי הנאשם מס' 1 עסק בציד מתוך כלי רכב ממונע, והנאשם 2 שנהג באותו רכב, הסכים לפעולה ואפשר אותה הוא ללא ספק מבצע בצוותא יחד עמו, ועל כן עבר גם הוא את העבירה של ציד מתוך כלי רכב ממונע.
מאחר והנאשם 2 לא הואשם בכך, והתביעה אף לא ביקשה להרשיעו, אינני נדרשת כאן לשאלה אם הנאשם 2 עבר במעשיו גם עבירה של ציד ללא רשיון.

13. ממילא מקבלת אני גם את טענת הפקח ולפיה הוחזק הרובה ברכב כשהוא טעון ומחוץ לנרתיקו, עובדה שהתבררה גם בשעת המפגש בין הפקח לנאשמים. טענת הנאשם ולפיה היה הכדור במחסנית וממילא לא היה הרובה טעון היא טענה שאין לקבלה. את המונח "טעון" יש לפרש כפשוטו - דהיינו: רובה שבתוכו כדור, ואין זה משנה באיזה חלק של הרובה מצוי הכדור.
דבריו של הנאשם בהודעתו ת/1 ובמכתבו ת/4 רק מחזקים טענה זו, ואינני מקבלת את ההסבר ולפיו אמר את הדברים רק משום שהובטח לו שמדובר בעבירה קלה שתביא את הענין לסיומו.

14. התביעה הוכיחה גם, איפוא, כי הנאשם 1 החזיק ברובה הציד ברכב כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.

15. נותר לדון בעבירות הנותרות שעניינן האישום בציד צבאים: אין חולק כי הנאשמים לא פגעו בצבי ואף לא ירו לעברו. כל שראה הפקח הוא נסיעה מהירה בסמוך לצבי ובכיוון ריצתו.
הפקח אף מוסיף כי למעשה לא יכלו הנאשמים לירות בצבי גם לו חפצו בכך מאחר והצבי היה בצידו השמאלי של הרכב, בעוד שהרובה היה בצידו הימני.

16. הנאשמים אינם מכחישים את הדברים (אף כי לטענתם אין מדובר בנסיעה מהירה מן הסוג שמתאר הפקח), אלא שכאמור, עשו זאת לשם שעשוע ועל מנת לאפשר לילדים לצפות להנאתם בצבאים.

17. ציד, או כלשון החוק להגנת חיית הבר התשט"ו - 1955 "צידה" מוגדר בסעיף 1 כ"עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחיה, בשלומה או בחירותה, או להדריך את מנוחתה...".
האם עשו הנאשמים מעשה כלשהו מתוך כוונה כאמור בסעיף 1 הנ"ל?

18. בענין זה נותר בליבי ספק. כפי שהובהר לא עשו הנאשמים כל פעולה מלבד עצם הנסיעה לצורך פגיעה בצבי, ונוטה אני גם להאמין כי לא היה בכוונתם של הנאשמים לבצע ציד כזה לעיני הילדים שעמם. אין גם ראיות כי היתה בידיהם תחמושת מתאימה לכך.
הפקח מאשר כי במהלך הנסיעה או הרדיפה אחר הצבי נשמעו קולות צחוק והנאה מתוך רכבם של הנאשמים, דבר המאשש את טענת הנאשמים כי כל שבקשו הוא לצפות בצבאים להנאתם ולהנאת הילדים.

19. אלמלא עסקו הנאשמים קודם לכן בציד, ולא היה בידיהם הסבר למעשיהם בשטח כשהם נוסעים ברכב ומצויידים ברובה ציד, יתכן והיה בכך כדי להביא למסקנה חד משמעית כי הם עוסקים בציד צבאים. ואולם, כאמור, יש לנאשמים הסבר לשהייתם בשטח, לרובה הציד שברשותם ולנסיעה בסמוך לצבאים.
בנסיבות אלו, לא אוכל לקבוע בוודאות הדרושה לצורך משפט פלילי, כי הנאשמים עשו בנסיעתם אחר הצבאים מעשה מתוך כוונה לפגוע בצבאים, וממילא לא אוכל לומר כי הוכחה כוונתם הפלילית לצורך גיבושה של עבירה בהקשר זה.

20. אכן ספקות קיימים בלבי, בעיקר נוכח התנהגותו התמוהה של הנאשם מס' 1 כלפי הפקח. אם אכן נהג הוא כשורה, מדוע זה סרב להזדהות בפני
פקח שהיה מוכר לו וטען בעדותו כי אינו מוכר לו, מדוע זה סרב למסור או אפילו להציג את הכדור שנפלט מן הרובה, ומדוע זה אמר כי הוא מודה כי התפתה. ואולם, בספקות אלו אין די כדי לבסס הרשעה ולהסיר את אותו ספק, והנאשמים יהנו מכך.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של ציד מתוך כלי רכב ממונע ואת הנאשם מס' 1 גם בעבירה של החזקת רובה ציד ברכב כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.
אני מזכה את שני הנאשמים מחמת הספק משאר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ניתנה היום י"א בתמוז, תשס"ד (30 ביוני 2004) במעמד הצדדים.

לילי יונג-גפר
, שופטת

התובעת טוענת לעונש:
עסקינן, נוכח הכרעת הדין בציד מתוך כלי רכב ממונע ובהחזקת רובה ציד, כשהוא טעון ואינו ארוז.
ציד מתוך כלי רכב ממונע הוא מעשה מסוכן ולא בכדי נאסר, מצופה היה מאדם שיש לו רשיון ציד והוא מכיר את הכללים שלא לעשות כך. מה עוד שמדובר במעשה שחוזר על עצמו. בתוך כלי הרכב ממנו הוא יורה נמצאת חבורת ילדים שצופה בו ורואה אותו, דבר שבעינינו הוא מאוד חמור, מהפן החינוכי של הדבר. חבל שלא השכיל הנאשם הזה להראות ציד לילדים באופן החוקי והראוי ולא באמצעות ירי מתוך הרכב.
אנו מבקשים לשני הנאשמים לגזור, קנס ראוי, התחייבות משמעותית. נשקו של נאשם מס' 1 חילוטו.
אנו סבורים שיש הצדקה לחלט הרובה על אף הזיכוי מציד הצבאים, בגלל הנסיעה המהירה והירי הנשמע מתוך הרכב במהלך הנסיעה. אני משאירה לשיקול דעת האם יש מקום להבחין בענישה לגבי שני הנאשמים.

הנאשם מס' 1 טוען לעונש:
אני הודיתי מההתחלה על החזקת הרובה מחוץ לנרתיק. לגבי הירי מן הרכב, אני הכחשתי מההתחלה ואני עדיין מכחיש. בקשר לנשק הטעון, אני אמרתי טעון והתכוונתי במחסנית ובישיבה הקודמת אפילו ביקשתי להביא מומחה של נזק כדי לחזק טענתי, שאי אפשר היה לירות בו.
אני כבר 20 שנה ציד ומעולם לא הורשעתי בכל עבירה שהיא.
אני עובד במועצה המקומית במגאר, מזה 3 חודשים לא קיבלתי משכורתי כ- 3,000 ₪. יש לי ילדה שלומדת באוניברסיטה ובן שעומד להתגייס עוד מעט. אשתי סובלת ממחלת לב וגם אני יש לי הרבה מחלות, וזה מאז המקרה שכל הגוף שלי קרס. יש לי טרמפוזה בריאה, יש לי דיסק צווארי ובגב. אני נוטל תרופות דרך קבע. יש לי ילדה שיש לה ליקוי חמור בראייה, וכל שנה אני צריך להחליף לה משקפיים, והדבר כרוך בהוצאות גדולות. אני נתון בחובות. זה היה התחביב היחיד שהיה לי.
אני מבקש להחזיר לי את הרובה ואת הרשיון. אני שילמתי בשביל להחזיק אותו 3 שנים אגרה כדי לא לאבד את הרשיון וזאת למרות שאסור היה לצוד. אבל אמרו באם אני לא משלם את זה הולך לי הרשיון.

הנאשם מס' 2 טוען לעונש:
אני עדיין מרגיש שאני מקופח. סיפרתי את כל הסיפור מההתחלה ואין לי למה לשקר. אני גמלאי של שירות בתי הסוהר. אני אבא ל - 8 ילדים, אשתי לא עובדת, בני הבכור בצבא ושאר הילדים תלמידים ואני המפרנס היחידי.
ג ז ר ד י ן

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירה של ציד מתוך כלי רכב ממונע והנאשם מס' 1 הורשע גם בעבירה של החזקת רובה ברכב כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.

מעבירות שונות של ציד בלתי חוקי של צבאים, זוכו הנאשמים במסגרת הכרעת הדין מחמת הספק.

הנאשם מס' 1, הינו כבן 44, הוא צייד מזה כ- 20 שנה ומעולם לא הורשע בכל עבירה שהיא הקשורה לצייד - קלה כחמורה. גם ביום האירוע היה מצויד בכל הרשיונות המתאימים, הן לצייד והן להחזקת הנשק, ביצע את ציד התורים במקום מותר לציד ובעונה מותרת לציד וחטאו הצטמצם לשיטת הציד שבה נקט והיא ירי מתוך רכב נוסע ואי הקפדה על החזקת הרובה בתוך נרתיק.
התובעת מבקשת לגזור על הנאשמים עונשי קנס והתחייבות בהדגישה את הסיכון שבמעשה הנאשמים, במיוחד לאור העובדה כי במכוניתם ישבו ילדים.

הנאשמים מבקשים להקל עמם.
הנאשם מס' 1 מדגיש את עברו הנקי כצייד לאורך תקופה ארוכה, וכן פורס את בעיותיו הכלכליות והאישיות הנובעות מחד מאי תשלום משכורות לעובדי המועצה המקומית מראר בו הוא עובד, ומאידך, בעיות רפואיות מהם סובלים הוא ואשתו וכן אחת מבנותיו.
בת נוספת היא סטודנטית שהנאשם נושא בהוצאותיה ובן אחד עומד בפני
גיוס לצה"ל.
הנאשם מס' 2 הוא גמלאי של שירות בתי הסוהר.
על שולחנו סמוכים שמונה ילדים שהגדול בהם משרת בצה"ל וגם הוא נטול כל הרשעות קודמות.
אין ספק שבכל מקרה עונשו צריך להיות קל יותר מזה של הנאשם מס' 1, לאור חלקו בפרשה.
לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין, סבורני כי אין מקום למצות את הדין עם הנאשמים ויש לראות לגבי שני הנאשמים באירוע מעידה חד פעמית, שאין בה בשום אופן כדי להעיד על התנהגותם של הנאשמים בדרך כלל.
עברו הנקי של הנאשם מס' 1 בתחום הצייד לאורך תקופה כל ארוכה מדבר בעד עצמו והנאשם מס' 2 וודאי שהיה רק דמות משנית בפרשה.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן:

על הנאשם מס' 1:
1. קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חדשיים שווים
ורצופים החל מיום 1.8.2004.
במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפרעון מיידי.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 1500 ₪ להמנע במשך שלוש שנים מעבירה לפי החוק להגנת חיית הבר תשט"ו - 1955 והתקנות על פיו.
אם לא יחתום על ההתחייבות יאסר למשך 15 יום או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

על הנאשם מס' 2:
1. קנס בסך 750 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חדשיים שווים
ורצופים החל מיום 1.8.2004.
במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפרעון מיידי.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 1500 ₪ להמנע במשך שלוש שנים מעבירה לפי החוק להגנת חיית הבר תשט"ו - 1955 והתקנות על פיו.
אם לא יחתום על ההתחייבות יאסר למשך 15 יום או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

בנסיבות העניין, נוכח עברו של הנאשם מס' 1 כציד, ונוכח טיב העבירות בהן הורשע, אינני רואה מקום להורות על חילוט הרובה.
רובה הציד שמספרו 37985 יוחזר לנאשם מס' 1 בכפוף להצגת רשיון בר תוקף לנשיאתו, וזאת תוך 45 יום מהיום, אלא אם כן תהיה בעניין זה החלטה אחרת.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"א בתמוז, תשס"ד (30 ביוני 2004) במעמד הצדדים.

לילי יונג-גפר
, שופטת
יפית כהן/פאדיה סכראן









פ בית משפט שלום 4734/03 מדינת ישראל נ' סעד מג'יד, סעד קאסם (פורסם ב-ֽ 30/06/2004)