פסקי דין על שמחה נהרי | פסקי דין על ישראל נהרי | פסקי דין על שלום אסולין | פסקי דין על ויויאן אסולין | פסקי דין על הדס נטלי פררו ואח' |

779/09 הפ     31/12/2011




הפ 779/09 שמחה נהרי, ישראל נהרי נ' שלום אסולין, ויויאן אסולין, הדס נטלי פררו ואח'








בית המשפט המחוזי בנצרת



31 דצמבר 2011

ה"פ 779-09 אסולין שלום נ' שמחה נהרי
ואח'






מספר בקשה:4

בפני

כב' סגן הנשיא אברהם אברהם


מבקשים

1
.
שמחה נהרי

2
.
ישראל נהרי


נגד


משיבים

1.שלום אסולין
2. ויויאן אסולין
3. הדס נטלי פררו
4. ראובן פררו


בשם המבקשים: עו"ד ג' ג'ובראן
בשם המשיבים: עו"ד ש' בן הרוש

החלטה

המבקשים עותרים להארכת המועד להגשת בקשה לביטולו של

פסק דין
, שאישר פסק בוררות שניתן בידי הבורר יעקב אשכול ביום 24.10.2010. פסק הדין הומצא לידי המבקשים ביום 24.5.2011. הבקשה לביטולו הוגשה ביום 28.11.2011.
בבקשתם מבקשים המבקשים להישען על מצבו הבריאותי הרעוע של המבקש 2, כטעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. הם פורשים, בבקשתם, את מחלותיו הרבות, שחייבו את אשפוזו בבית חולים לאורך התקופה המדוברת, ופרוצדורות רפואיות שעבר באותה תקופה.
לצד המצב הרפואי הרעוע של המבקש 2 טוענים המבקשים לסיכויים טובים כי בקשתם לביטול פסק הדין תתקבל, כשהם טוענים לקלקולים שנפלו בפסק הבורר.
בתשובה שנתנו המשיבים מצטיירת תמונת מצב שונה לחלוטין מזו שביקשו המבקשים לצייר, ככל הנוגע לקושי שבפני
ו עמדו המבקשים בהגשת בקשתם במועדה, מפאת מצבו הרפואי של המבקש 2. לצד אלה טוענים המשיבים, כי הסיכויים לביטול פסק הבורר אינם קיימים, ולמצער הינם נמוכים מאוד, כיוון שאין הם עונים על עילות הביטול הקבועות בדין.
לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, כמו גם בתשובת המשיבים, מצאתי לדחות את הבקשה, ואת טעמיי אפרוש עתה.
בראשית אציין את העובדה, כי עניין לנו באיחור של כחצי שנה בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, ובאיחור גדול עוד יותר בהגשת בקשה לביטול פסק בורר, שכאמור ניתן בחודש אוקטובר אשתקד. כשאיחור שכזה עומד ברקע לבקשה, כי אז לשם הצדקת הארכתו של המועד צריכים המבקשים לטעמים כבדי משקל, שכשם שאפרש בהמשך לא הובאו בידיהם.
מכאן לטעם המיוחד שמציגים המבקשים, הנשען, כאמור, על מצבו הרפואי של המבקש. ובכן הישענות זו על מצבו הרפואי של המבקש מתעלמת מקיומה של המבקשת, משל לא היתה בעלת דין כלל. לטענת המשיבים היתה המבקשת בחינת הרוח החיה מאחורי ההתדיינות שבפני
כב' הבורר, וככזו היה בידיה להגיש במועד בקשה לביטול הפסק. טענה זו יש בה על מה שתתבסס, משהמבקשת היתה זו שנטלה חלק בהתדיינות בפני
הבורר. מכל מקום, אפילו הייתי מניח לטענה זו של המשיבים, לפיה המבקשת היתה הרוח החיה וגו', הרי שדי בעובדת היותה בעלת דין על מנת לומר, כי היה עליה להגיש בקשה לביטולו של פסק הבורר, מן הסתם גם בשם בעלה, ומשלא כך נעשה, אין השניים יכולים להישען על מצבו הבריאותי של המבקש ככזה שמנע את הגשת הבקשה במועדה.
על כך נוספת העובדה, כי המבקשים היו מיוצגים בידי עורך דין, גם לאחר שניתן פסק הבורר, כפי שניתן להיווכח מן העובדה, כי עורך דינם פנה לבורר בבקשות שונות לשם הבהרת הפסק וכד'. פניותיו של עורך הדין לבורר נעשו בתוך התקופה בה היה על המבקשים, לפי הקבוע בדין, להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר. מצבו הרפואי של המבקש לא מנע מעורך הדין לפנות לבורר פעמים אחדות. פשיטא שלא היה במצבו הבריאותי של המבקש למנוע מעורך הדין להגיש במועדה בקשה לביטול פסק הבורר.
ומעל לכל אלה, חרף הפירוט הרב הנוגע למצבו הבריאותי של המבקש, לא יכולתי לראות, כי הדבר עשוי היה למנוע ממנו מלפנות בבקשה לביטול פסק הבורר במועדה (אפילו לא היו בתמונת המצב אשתו ועורך דינו, כאמור מעלה). מכתב התשובה של המשיבים מצטיירת תמונת מצב שונה בתכלית מזו שמשרטטים המבקשים בבקשתם. כפי שניתן להיווכח, ב-13 החדשים שחלפו מאז ניתן פסק הבורר ועד היום היה המבקש מאושפז רק כשבועיים, ובמשך ששת החדשים שחלפו מאז היה על המבקשים להגיש בקשה לביטול

פסק דין
היה המבקש מאושפז יומיים בלבד. לא האשפוז, גם לא הפרוצדורות הרפואיות, הן שמנעו מן המבקש להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר במועדה.
מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, כי המבקשים היו מעורבים בהליכים משפטיים אחדים בתקופה המדוברת, כפי שמפרטים המשיבים בתשובתם. המבקשת הגישה תובענה בחודש דצמבר 2010, ובמסגרתה גם התייצבה לעדות בחודש אפריל 2011 (משמע סמוך לאחר הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר בידי המשיבים). וגם המבקש עצמו היה מעורב בהליך משפטי, במסגרתו ביקש להתגונן מפני צו פינוי שניתן כנגדו בחודש מאי 2011, בקשר למזנון אותו הוא מפעיל. בחודש אוקטובר ש"ז הוא הגיש בקשה לביטול צו הפינוי, וסמוך לאחר מכן גם התייצב בבית המשפט לשם חקירה על תצהירו. אם עשה כן – יכול היה להגיש את בקשתו שלפניי, ודאי באותו מועד, אך לטעמי גם זמן רב קודם לכן, משמע במועד הקבוע בדין להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. ואם לא די בכל אלה, פסק הדין שניתן באותו הליך (לפינוי המזנון) מלמד, כי המבקש עבד ועובד במזנון מושא ההתדיינות דשם. אם מצבו הבריאותי איפשר לו לעבוד במזנון, פשיטא שאיפשר לו להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות במועדו.
עולה מכל האמור עד כה, הסבר הולם לאיחור העצום בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ועוד יותר מכך – הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, לא ניתן מפי המבקשים.
נוסף על הסבר נאות לאיחור, על המבקש את ביטולו של

פסק דין
להצביע על סיכויים טובים להצלחה בהליך העיקרי, אם יבוטל פסק הדין. בבקשתם מצביעים המבקשים על קלקולים שונים שנפלו בפסק הבורר, אלא שאלה אינם עשויים להיכנס לגדרה של איזו מבין עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ("החוק"). בטרם אפנה לעילות השונות אזכיר, בקצירת האומר, כי במרכזו של הסכסוך בין בעלי הדין עומדת מחלוקת בדבר מקומו של הגבול בין משקיהם, והריהם דרים בשכנות במושב כפר שמאי.
טענתם האחת של המבקשים נשענת על ס"ק 24(1) לחוק, לפיה לא ניתן בידיהם להגיש תכנית פלונית, עליה ביקשו להישען. ובכן טענה זו אינה עשויה לסייע, כיוון שהיא מכוונת, הלכה למעשה, לכך, שהבורר לא נדרש לתכנית המדוברת, כי אם בחר בראיות אחרות (פסיקת בית משפט השלום בעת הרלוונטית), על מנת לקבוע את קו הגבול. טענה זו היא טענה בדבר טעות שנפלה בפסק, והרי טעות אינה מן העילות לביטולו של פסק בורר.
טענתם האחרת של המבקשים נשענת על ס"ק 24(9) לחוק, לפיה פסיקת הבורר נוגדת את תקנת הציבור, כיוון שאין היא פותרת את הסכסוך, ואף עשויה לגרום לליבוי היצרים. וגם בטענה זו לא ראיתי כל בסיס, שכל שהיא מבקשת לומר הוא, שכיוון שהבורר פסק לחובת המבקשים, הרי שהאווירה עשויה להתלהט, ומכאן שאין היא מתיישבת עם תקנת הציבור. כל שעולה מן הטענה הוא, שהמבקשים אינם מקבלים את פסק הדין, ובין השורות אתה שומע איום על פעילות פלילית, מן הסתם מצידם של המבקשים, אם לא תשונה הגזירה ("הוא נועד כדי לחמם את הגיזרה בין השכנים ולהפוך את הסכסוך מאזרחי לפלילי…", סעיף 6.ב' לבקשת המבקשים). טענה זו טוב היה לה שלא תיטען משנטענה.
לבסוף מבקשים המבקשים להישען על העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק ("קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט לבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד"). בהקשר זה מעלים המבקשים את טענותיהם באשר לנכונותו של הפסק, אלא שלא לכך נועד ס"ק 24(10) הנ"ל לחוק, כי אם לעילות המשמשות לקיומו של "משפט חוזר" בתחום האזרחי, כגון תרמית שהוליכה לקבלת פסק הדין (ראו למשל: לוין, 1999; זלצמן, 1991; ע"א 238/58 ירמיצקי נ' מעייני, פ"ד יג, 1497 (1958); דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (נבו, 1997); דנ"א 79/01 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, (נבו, 2001); ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שייע ז"ל נ' נ' בית טלטש בע"מ, פד"י נז(3) 366 (2003)). כאמור מעלה,
טעות בפסק הבורר אינה משמשת עילה לביטולו של הפסק, והדברים ידועים ואין לי להרחיב בהם.
סוף דבר, מפי המבקשים לא ניתן הסבר ראוי לאיחור העצום בן החודשים הרבים להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, לא כל שכן לאיחור בהגשת בקשה לביטול פסק הבורר. נוסף על כך, אפילו היה פסק הדין מתבטל, והיתה נשמעת הבקשה לביטול פסק הבוררות, סיכוייה להתקבל היו קלושים. משום שני אלה – דין הבקשה להידחות.
הבקשה נדחית, אפוא. המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיבים בסך של 10,000 ₪.


ניתנה היום,
ה' טבת תשע"ב, 31 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 779/09 שמחה נהרי, ישראל נהרי נ' שלום אסולין, ויויאן אסולין, הדס נטלי פררו ואח' (פורסם ב-ֽ 31/12/2011)