פסקי דין על עדנאן שחתות

23952-01/11 פ     03/01/2012




פ 23952-01/11 מדינת ישראל נ' עדנאן שחתות








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה



3 בינואר 2012

ת"פ 23952-01-11 מדינת ישראל
נ' שחתות(עציר)










בפני
כב' השופט אברהם אליקים

המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
עדנאן שחתות
(עציר) ת.ז. 059931618



הכרעת דין



מבוא
1.
הנאשם מואשם ב-3 עבירות של סחר בסם מסוכן (סם מסוג חשיש), בשניים מהמקרים מדובר בעבירות של הדחת קטין לסם מסוכן, בנוסף הואשם הנאשם בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי ובהחזקת נשק אוטומטי מסוג קרל גוסטב.

2.
כתב האישום כולל 4 אישומים:
על פי עובדות האישום הראשון נטען כי הנאשם מכר לקטין א.ע בשני מקרים סם מסוכן מסוג חשיש. המקרה הראשון היה כשבוע עד שבועיים לפני 25.10.10, א.ע הגיע לביתו של הנאשם עם אחיו נ.ע ובתמורה ל-50 ש"ח קיבל סם מסוג חשיש בכמות לא ידועה.
ביום 25.10.10 הגיע א.ע עם קטין נוסף מ.ב ונטען כי הנאשם העביר לא.ע באמצעות אחר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.89 גרם בתמורה ל-50 ש"ח. הקטין ע.א. יליד 23.7.93 כבן 17 שנים ו-3 חודשים בעת רכישת הסם.
על פי האישום השני רכש נור מהנאשם סם מסוכן מסוג חשיש בתדירות של פעם בחודש במשך שנה שקדמה ליום 24.11.10 בו רכש
נור מהנאשם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.62 גרם בתמורה ל-50 ש"ח.

על פי האישום השלישי, באותו יום 24.11.10 מכר הנאשם לקטין א.ע שהגיע לביתו עם חבר בשם מהדי, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 0.43 גרם בתמורה ל-35 ש"ח.
על פי האישום הרביעי, ביום 1.1.11 נערך חיפוש בביתו של הנאשם במהלכו נמצא כי הנאשם מחזיק, יחד עם מוחמד עלי במקומות שונים בבית סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 165.56 גרם ו-18 טבליות סם מסוכן מסוג
mdma

ו-4 טבליות מסוג


n-ethylampetamine
שלא לצריכה עצמית וללא היתר על פי דין. וכן נמצא בבית הנאשם נשק אוטומטי מסוג קרל גוסטב ו-9 כדורי אקדח.

3.
לנאשם מיוחסות 3 עבירות של סחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 19+13א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973

(להלן-"
הפקודה
"), 2 עבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים עבירה לפי סעיף 21(א)(1)
לפקודה
, עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי-עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישה
לפקודה
+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977
(להלן-"החוק") ועבירות בנשק- עבירה לפי סעיף 144(א) רישה+סיפה לחוק.

4.
הנאשם כפר כפירה מוחלטת בשלושת האישומים הראשונים, לטענתו הוא לא מכר ולא סיפק סמים. באשר לנשק, לגרסתו הוא לא ידע שהנשק נמצא בתוך הבית והוא הופתע בעת שהנשק נמצא ע"י השוטרים. באשר לסם שנתפס בביתו, לטענתו הסם לא היה לשימושו אלא לשימוש אחד הנוכחים בדירה.

5.
במשך 8 ישיבות העידו כל עדי התביעה, לאחר מכן העידו מטעם ההגנה הנאשם ושני אנשים שביקרו בדירתו בערב עובר למעצרו, מרואן המאם וחמודי גאזי עואד לאחר מכן סיכמו הצדדים בהתאם לבקשתם את טענותיהם בכתב.



6.
הנאשם לא חלק על העובדה כי החומרים שנתפסו מהווים סם מסוכן כהגדרתו על פי הפקודה, על שרשרת הסם וכי הנשק והכדורים מהווים נשק שבכוחם להמית, כל יתר הנושאים נותרו במחלוקת ויש לברר לגבי כל אחד מהאישומים האם הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.

דיון והכרעה
האישום הראשון והשלישי

[אדון באישומים הראשון והשלישי במשותף בשל הזהות של רוכש הסמים הקטין א.ע והבסיס הראייתי המשותף].
7.
באישום הראשון מתוארים שני מקרים של סחר בחשיש, בשני המקרים שאירעו בפער זמנים של שבוע או שבועיים, מכר לכאורה הנאשם לקטין א.ע. סם מסוכן מסוג חשיש. בכל אחד מהמקרים נכח לצד הקטין א.ע קטין נוסף. המקרה הראשון ארע עת הגיע א.ע לבית הנאשם עם אחיו נ.א והמקרה השני ארע ביום 25.10.10 עת הגיע א.ע לבית הנאשם עם קטין נוסף מ.ב. בכל אחד מהמקרים שולם לנאשם סכום של 50 ש"ח בתמורה לסם, מסירת הסם במקרה השני נעשתה באמצעות אדם אחר שנכח במקום.

8.
על פי עובדות האישום השלישי ביום 24.11.10 שעה 20:50, הגיע הקטין א.ע עם חברו מהדי לבית הנאשם ושם רכש ממנו סם מסוג חשיש כתמורה לסכום של 35 ש"ח.

9.
האירוע שהביא לחשיפת המתואר באישום הראשון, הוא מידע שנמסר למשטרה ביום 25.10.10 שעה 14:00 ולפיו א.ע "רכש זה עתה סמים והוא בדרכו לביתו". צוות מיחידת הבילוש שפרעם עצר את א.ע (ת/24) מיד לאחר מכן וברשותו נתפס חומר שלאחר בדיקה במעבדה אנליטית התגלה כחשיש במשקל 0.89 גרם נטו, (ת/74), אקדים מאוחר למוקדם ואבהיר כי הסנגור בסיכומיו תוהה באשר לחיזוק והתשובה לתהייתו מצויה בעובדה זו, תפיסת סם בפועל מיד לאחר ביצוע העיסקה.

10.
סמוך לאחר מכן נחקר א.ע בתחנת המשטרה, חקירה שתועדה בתיעוד חזותי שתומלל, (ת/90, ת/90א). בהודעתו תיאר א.ע בצורה מפורטת ומפלילה את התנהגות הנאשם ולפי דבריו רכש מהנאשם סמים ואצטט קטעים חשובים מהודעתו ת/90:
"ש' 6- אני קניתי מעדנאן שחתות
מטמרה.
ש' 10- אני קניתי מתושב שטחים שמוכר בשביל עדנאן.
ש' 13- איך אתה יודע שהוא מוכר בשביל עדנאן שחתות
?
ש' 14- כי הוא יושב אצלו בבית.
ש' 16-תושב השטחים מקבל את הכסף ונכנס לעדנאן הביתה ויוצא עם כיף.
ש' 17- מתי קנית את החשיש שנתפס אצלך?
ש' 18- היום. לפני שתפסו אותי ברבע שעה.
ש' 22- יש שם מעין שער אתה עומד בשער ואז תושב השטחים יוצא לשער ואז אתה מוסר את הכסף וממתין בשער ותושב השטחים נכנס ויוצא עם חומר ומוסר אותו.
ש' 26- כמה פעמים קנית ממנו?
ש' 27- שלוש או ארבע פעמים.
ש' 42 שמעתי שעדנאן סוחר חשיש".

11.
גם באשר לאישום השלישי התקבל ביחידת בילוש שפרעם מידע, מידע מיום 24.11.10 שעה 20:50 לפיו הקטין א.ע בדרכו לביתו כשברשותו סם מסוג חשיש, (ת/25). גם הפעם נעצר א.ע מיד לאחר מכן ונמצא ברשותו (ת/61) חומר שזוהה לאחר מכן במעבדה האנליטית
כסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.43 גרם נטו, (ת/75).

12.
בחקירה שנערכה באותו לילה, 24.11.10 שעה 22:14, הסביר א.ע כי קיבל מהנאשם את הסם באותו ערב ושב ואישר את רכישת הסמים מהנאשם באירוע המתואר באישום הראשון, להלן ציטוט דברי א.ע באותה חקירה, (ת/91):
"ש' 6-מאיפה אתה משיג את הסמים?
ש' 7-מאדם בשם שחתות עדנאן.
ש' 8- ממי קנית את הסמים היום?
ש' 9-היום עדנאן נתן חינם במתנה חתיכה קטנה. ביקשתי ממנו ונתן לי.
ש' 11- פעם שעברה שילמתי 50 ש"ח, היום קיבלתי בחינם.
ש' 20- כמה פעמים קנית סמים אצל עדנאן?
ש' 21- פעמיים".

13.
לאחר מעצרו של הנאשם, זומן א.ע ביום 3.1.11 להמשך החקירה, חקירתו תועדה בתיעוד חזותי שתומלל, (הודעתו ת/92, התקליטור ת/92ב והתמליל ת/92א). בהודעתו שב א.ע ותאר את רכישת הסמים מהנאשם תוך שהוא מפרט לפרטי פרטים את נסיבות הרכישה ונתונים לפיהם ניתן לזהות את הנאשם ואת ביתו ואצטט הקטעים החשובים מת/92:
"ש' 9- אני ומהדי הלכנו לבית של עדנאן שחתות
, לבית שער ירוק מברזל.. גדר תייל מעל השער והשער מלמטה סגור... יש על השער זמזם... לחצתי על הזמזם.. ואז יצא עדנאן קניתי ממנו ב-35 ש"ח סמים מסוג כיף חשיש.
ש' 18- זה לא נכון הוא נותן בחינם. אני שילמתי כסף.
ש' 23- מאיפה אתה מכיר את עדנאן.
ש' 24- הוא מוכר בטמרה ראיתי אותו על אופנוע.
ש' 32- תספר לי עוד פעמים שקנית סמים מעדנאן שחתות
.
ש' 33- שתפסו אותי הבילוש בפעם הקודמת אני הייתי עם השכן מוחמד... הלכנו הביאנו מאצל עדנאן אני ומוחמד הינו ביחד וקנינו ביחד מעדנאן ושילמנו 50 ש"ח. ובאותו יום ילד מהשטחים זה שמכר לנו את הסמים אני שילמתי לו... אני יודע כי מהשטחים מהמבטא שלו... הגענו לבית של עדנאן לחצנו על הזמזם בשער... ואז יצא אותו בחור מהשטחים... ואני לקחתי ממנו את הסמים.
ש' 51- תספר לי על עוד מקרים בהם קנית מעדנאן שחתות
סמים.
ש' 52- היה עוד פעם לפני שהיה תושב שטחים שמכר לי ... בערך שבוע שבועיים לפני אני ואח שלי ...הלכנו לעדנאן שחתות
לבית שלו היה לי 50 ש"ח ביד אני באתי ליד השער ולחצתי על הזמזם... יצא עדנאן שחתות
אני מסרתי לו 50 ש"ח והוא נתן לי בוף כיף.
ש' 56- האם שהגעת לעדנאן דיברת איתו שאלת אותו משהו?
ש' 57- לא אני מסרתי לו את 50 ש"ח הוא נכנס לבית שלו הביא את הסמים ונתן לי אותם.
ש' 61- זה בית לידו חצר ליד הבית ויש שער לפני החצר של הבית מגודר בתייל מברזל והוא לא פותח את השער בכלל ועל השער בפני
ם שלו יש שני מנעולים.
ש' 65 -מציג תמונה האם אתה מזהה?
ש' 66-זה עדנאן שחתות
זה שמוכר את הכיף, זה מי שסיפרתי שהוא מכר לי סמים בכל הפעמים בעדות.
ש' 68- האם עדנאן ידע כי אתה מתחת לגיל 18 שמכר לך את הסמים?
ש' 69- כן, כי רואים עלי, אני לא אמרתי לו כי אני מתחת לגיל".




[איני מוצא כל פגם בדרך ניהול החקירה כטענת הסנגור בסיכומיו, העדים נחקרו מיד לאחר ביצוע העבירה ולאחר חשיפת המקרה ומעצרו של הנאשם הם זומנו להשלמת חקירה, לרבות לביצוע פעולות כגון הובלה והצבעה אותן ניתן לבצע רק בשלב בו הפכה החקירה לגלויה].

14.
סיכום ביניים-בחקירתו מיום 3.1.11 תאר א.ע את שלושת המקרים בהם רכש סמים מהנאשם (אישומים ראשון ושלישי), הוא מסר פרטים מזהים לגבי הנאשם ואף זיהה אותו בתמונה, (ת/89). א.ע הוסיף כי הוא נראה קטין, בנושא אחרון זה אבהיר כי א.ע העיד בפני
י ואכן כדבריו "רואים עליו" כי הוא צעיר מתחת לגיל 18. בתום החקירה, בשעה 18:25 באותו יום 3.1.11, יצא א.ע עם החוקרים לשטח, הוא הובילם לביתו של הנאשם, (ת/15) והצביע על הבית "של עדנאן שחתות
שהייתי קונה ממנו סמים. הנה השער שאמרתי לך עליו ואמר לי על מצלמות למעלה בקיר ואמר לי פה הייתי בא ועדנאן היה יוצא אליי ולקח את הכסף והיה מביא לי חשיש".

15.
העד א.ע לא רצה להגיע להעיד ובפועל עדותו נשמעה רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. בעדותו לא חזר העד על תוכן אימרותיו שנמסרו במשטרה, הוא הוכרז כעד עוין והמאשימה ביקשה להסתמך על הודעותיו בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות.

16.
זה השלב להפנות למסגרת הנורמטיבית ואפנה לפסק דינו של הש' א' א' לוי:
"אותו סעיף קובע כי לשם קבלת אמרת חוץ שמסר עד כראיה במשפט, נדרש כי יתקיימו שלושה תנאים מצטברים – מתן האמרה הוכח במשפט, בין אם בעדותו של העד עצמו ובין אם בעדותם של אחרים (ע"פ 440/87

חדד נ' מדינת ישראל
, פ"ד מג(1) 793, 800 (1989)); מוסר האמרה הינו עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו; העדות שונה, לדעת בית-המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או שהעד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.... עוד מונה הסעיף טעמים אפשריים בגינם עשוי בית-המשפט לבכר את הגרסה שמסר העד בגדרי אמרות החוץ על פני גרסתו בעדותו. עם טעמים אלה נמנים נסיבות מתן האמרה; הראיות שהובאו במשפט; התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלכו. עם זאת, כפי שהודגש בפסיקה אין מדובר ברשימה סגורה ואף לא בדרישות מצטברות...כן הכירה הפסיקה בשיקולים נוספים ולהם משנה חשיבות בבחינת השאלה אם לאמץ את גרסת העד באמרות החוץ. עם אלה נמנים, בין היתר, הטעם שסיפק העד לשינוי הגרסה בעדותו, והאופן בו משתלבת כל אחת מהגרסאות שמסר העד – באמרת החוץ ובעדות – במכלול הראיות שהונחו לפני בית-המשפט (ע"פ 476/84

דבס נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט(4)533, 546 (1985)).

"תכליתו של סעיף 10א היא להבטיח את קיומו של ההליך השיפוטי כך שאיומים על עדים לא יצליחו לסכלו. לשם כך יש להבטיח שתוצאותיו של שיבוש ההליכים לא יישאו פרי. היישום של סעיף 10א בבתי-המשפט רצוף ניסיונות של עבריינים לסכל את כוונת המחוקק ביצירת דרכים מתחכמות לעקיפת הסעיף, על-כן רשאי בית-המשפט, במקרים מעין אלה, להעדיף את ההודעה במשטרה, אם שוכנע באמיתותה (ע"פ 6671/01
אכרם וחידי נ' מדינת ישראל

, פ"ד נז(5) 76)", ע"פ 9338/08
מוחמד אלעוקה נגד מדינת ישראל
.



באשר לדרישת החיזוק אפנה לפסק דינה של הש' חיות:
"סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות
מורה כי אין להרשיע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף 10א לפקודה, אלא אם יש בחומר הראיות "דבר לחיזוקה". הלכה היא כי "החיזוק" הנדרש בהקשר זה משמעו תוספת ראייתית "מאמתת" בלבד, ובמילים אחרות, ראיית החיזוק אינה צריכה להצביע על מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירה, ודי בכך שיהיה בה כדי לחזק את אמרת החוץ של העד על ידי אישור פרט באמרתו הרלבנטי לעבירה", ע"פ 8208/07
אבי אלימלך נגד מדינת ישראל
.

17.

עצם מסירת האימרות הוכח ע"י גובי ההודעות שהובאו להעיד ולהזים את טענת העד א.ע כי הודעותיו לא נמסרו מרצונו, העד א.ע העיד ונחקר נגדית. אבהיר כי על פי התרשמותי, העד א.ע צעיר בגילו הגיע להעיד בלווי אימו, הוא היה מפוחד מאד במהלך עדותו בשל
פחד מפני הנאשם לו נתן ביטוי כבר בחקירות במשטרה ואפנה לדבריו בחקירה מיום 3.1.11 (ת/92 והצילום ת/92א):
"ש' 63- האם אתה מוכן לעימות עם עדנאן שחתות
?


ש' 64- לא, כי אני מפחד אתה רוצה שיהרגו אותי".

18.
עיון בדו"ח ההובלה וההצבעה (ת/15) שנערך לאחר מכן מתאר תחושה דומה: "פחד
וביקש כל הזמן לעזוב את המקום ולא היה מעונין לרדת מהרכב".

19.
בצורה ברורה בתחילת העדות הוא הסביר כי הוא לא רוצה להעיד נגד הנאשם ולא משום שאימרותיו במשטרה אינן אמת
:
"ש. ספר על האירוע שהיה לך ביום 25.10.10 שאז נעצרת כשאתה מחזיק סמים.
ת. לאחר שביהמ"ש מסביר לי כי יש לי חסינות מהפללה עצמית, אני משיב שהם הביאו אותי להעיד עליו ואני לא רוצה להעיד עליו".

20.
התחמקותו מלהעיד אמת בדיון בבית המשפט נראתה על פניו בצורה בולטת ועל פי התרשמותי דבריו במשטרה היו דברי אמת. כך למשל בחקירות במשטרה ידע העד א.ע לנקוב בשמו של הנאשם ואף לזהותו בתמונה (ת/89). שהוצגה לו התמונה בבית משפט לפתע "שכח" במי מדובר:
"ש. מי מופיע בתמונה שאני מציג לך?


ת. של האיש הזה.

ש. מי האיש

ת. הזה (מסמן עם הראש לכיוון הנאשם). אני לא יודע מה השם שלו בדיוק", (עמוד 69 לפרוטוקול שורה 21).

21.
גם שבחר לטעון כי גרסתו במשטרה נבעה מפחד מפני המשטרה, פרטים מעבר לכך על מנת שתיבדק גרסתו הוא לא מסר:
"בתחילה הכניסו לי שני חוקרים, כפיר ועוד מישהו איתו שאני לא מכיר. מספיק, עכשיו אני לא רוצה לספר שום דבר", (עמוד 71 לפרוטוקול שורה 18).

22.
רכישת הסם הראשונה על פי האישום הראשון נעשתה כאשר א.ע מלווה באחיו נ.ע אשר נחקר ביום 3.1.11, חקירה שתועדה בוידאו, (ת/93, ת/93א, ת/93ב).
בהודעתו מבסס את הראיות המפלילות את הנאשם באישומים הראשון והשלישי, כך תאר את רכישת הסמים שנעשתה בנוכחותו:
"לפני שלושה ארבעה חודשים אני הלכתי עם אח שלי ...בכדי לקנות סמים של כיף מעדנאן שחתות
... הגענו לעדנאן שחתות
ואז ...אחי לחץ על לחצן שאתה לוחץ עליו... הלחצן הזה נמצא על השער אצל עדנאן. יצא עדנאן שחתות
ואז ...נתן לעדנאן 50 ש"ח מחריצים שיש בשער אצל עדנאן שרק אפשר להעביר את היד דרכם כי השער לא נפתח באותו יום ש...מסר לעדנאן 50 ש"ח ועדנאן נתן ל...בופ", שורות 27-21 לת/93.


בהודעתו מתאר את מיקום הבית, מצביע על תמונת הנאשם (ת/94) כמי שמכר את הסמים ובאשר לזהותו של הנאשם אומר "אני מכיר אותו הרבה מטמרה קוראים לו אבו אל אסד", (שורה 40 לת/93), כינוי לו תהא חשיבות בהמשך.

ההודעה מסתיימת בדברים הבאים
:
ש'- האם עדנאן שחתות
יודע שאתה ואוסאמה מתחת לגיל 18?
ת- כן הוא יודע....פעם שאל אותו בן כמה הוא ואוסמה אמר לו כי הוא בן 17 שנים", (עמוד 4 לת/93).

23.
בהמשך לאותה חקירה לקח נ.ע את החוקרים לביתו של הנאשם והצביע עליו כבית
שבו קנה אחיו את הסמים מהנאשם, (ת/14).

24.
אקדים מאוחר למוקדם, שכן גם נ.ע הגיע לעדות במשפט כשהוא מפוחד, ניצני הפחד עלו כבר בחקירתו:
"ש' 61- האם אתה מוכן לעימות עם עדנאן שחתות
?


ת-62- לא, מחר הם יתנו לי מכה ויביאו את הסוף שלי", ת/93.

25.
במהלך ההובלה לביתו של הנאשם מתואר בדו"ח ת/14 כי נ.ע "היה מפוחד מאד כשהגענו לאיזור בית עדנאן שחתות
, היה כולו רועד והסתכל כל הזמן לצדדים לראות שאיש לא רואה אותו", ראו גם ת/54 לפיו נ.ע "ליד בית הנאשם התחיל לרעוד והתחיל להגיד עכשיו יראו אותנו והסתיר את הפנים... הוא היה מפוחד ורועד מפחד".

26.
ביטוי לפחדים אלו עלה מיד עם עדותו של נ.ע-למרות שחקירתו תועדה בוידאו הוא התעקש לטעון כי לא אמר את הדברים (עמוד 81 לפרוטוקול שורה 22) ולחלופין טען כי הופעל עליו לחץ.

27.
בשל גילם הצעיר של א.ע ונ.ע נכח בחקירה גם סבם, בסיום חקירתו של נ.ע הודיע הסב כי הוא לא מוכן שהנכד יבצע עימות כי "עדנאן שחתות

איש מסוכן והוא יפגע בילד", (ת/13). הסב, הנבוזי דיב הגיע להעיד בבית משפט וניסה לסייע לנאשם בטענה כי השוטרים איימו על נכדיו (עמוד 91 לפרוטוקול שורה 1 ואילך), אך אמירותיו היו סתמיות ובלתי משכנעות.
"ש. תספר לנו איך איימו על הנכדים ומי אלה שאיימו.

ת. אני לא מכיר אף אחד. ישבתי בצד. זה הכול. אני לא זוכר כלום, אני
זוכר שאיימו. אני לא זוכר את השאלות. אני אדם חולה.
ש. אתה יכול להגיד מה אמרו להם, מה היה האיום?
ת. את האמת, לא זוכר. ....
ש. באיזה מילים הוא השתמש?
ת. לא זוכר...
ש. אתה יכול לזכור מה אמרו להם?
ת. את האמרת, תגיד לי מה אכלתי אתמול, אני לא זוכר. נשבע לך.
ש. יכול להיות שהפחידו אותם, אמרו להם נעצור אתכם אם לא תגידו ככה וככה.
ת. לא זוכר".

28.
על פי התרשמותי, הסב בעדותו כמו בעת החקירה חשש מהנאשם והוא נתן ביטוי לכך בניסיונו לגונן על נכדיו גם בדרך של אי אמירת אמת. קביעתי זו מתחזקת לאחר צפייה בחקירות המצולמות ושמיעת עדויות החוקרים. [מיותר לציין כי מדובר בקטינים שזה עתה נתפסו ע"י המשטרה כשסם מסוכן בחזקת אחד מהם, נסיבות שיכולות להצביע על פחד וחשש, אך לא על מניע למסור לשוטרים גרסת שקרית].

29.
החוקרים שחקרו את א.ע ואת אחיו נ.ע הובאו להזים את טענותיהם ושוכנעתי כי לא נפל פגם בחקירה, אימרותיהם של א.ע ונ.ע נמסרו מרצון באותו מעמד, תוך חשש מפניו של הנאשם, חשש שהביא לשינוי גרסתם מעל דוכן העדים.
הדבר בולט במיוחד בעת השוואת עדות נ.ע בפני
י לעומת חקירתו המצולמת, בה הוא נראה אומר במפורש את הדברים המפלילים וללא הפעלת לחץ או אלימות, (התקליטור ת/93ב).

30.
אפנה בנושא זה לעדות החוקר אביב בן זינו לו ייחס הסב את האיומים. בעדות ההזמה, הוא סתר מפורשות את הטענות כי הופעלו אמצעים פסולים בחקירה, כגון לחצים או איומים והוא הפנה לצילום החקירות שלהם (עמוד 94 לפרוטוקול שורה 10), הוא הבהיר כי מבחינה טכנולוגית לא ניתן להפסיק את צילום החקירה, כל הפסקה מחייבת המשך צילום בדיסק חדש וחקירת כל עד מהעדים נעשתה על דיסק אחד, (עמוד 96 לפרוטוקול שורה 29).

31.
החוקר יוסף אסעד הבהיר כי בחקירה לא הועלו איומים ולא נעשה שימוש באלימות, כל החקירות תועדו בוידאו מבלי שניתן מבחינה טכנית להפסיק הצילום מהרגע שהתחילה החקירה (עמוד 110 לפרוטוקול שורה 11 ואילך). רס"ר נטליה בולשן, שחקרה אף היא את א.ע הזימה בעדותה (עמוד 112 לפרוטוקול שורה 14) את הטענות בדבר הפעלת לחצים, איומים או אלימות כלפי העדים ולכן הנני מעדיף את אימרות האחים א.ע ונ.ע כפי שנמסרו במשטרה, אימרות אשר על פי תוכנן מהוות חיזוק כל אחת כלפי האחרת, וחיזוקים נוספים כפי שיפורט בהמשך ניתן למצוא בתיאור הבית ודרכי הגישה המיוחדים, הידיעה על מצלמות האבטחה, זיהוי
הנאשם גם לפי האופנוע שלו וכינויו "אבו אסד".

32.
רכישת הסם מיום 25.10.10 (אישום ראשון) נעשתה כאשר א.ע מלווה בחברו מ.ב. בחקירתו במשטרה תמך מ.ב באופן כללי בגרסת א.ע, אישר כי נתן לא.ע 50 ש"ח על מנת שיקנה עבורו "בופ חשיש" מהנאשם, (ת/95א שורה 2). בעדותו בבית המשפט סרב העד מ.ב לחזור על גרסתו מהמשטרה, הוא הוכרז כעד עוין והמאשימה ביקשה להסתמך על אימרתו (ת/95, ת/95א) בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות.

33.
עצם אמירת הדברים הוכחה ע"י גובה ההודעה ולאחר שמיעת העדויות, הנני מעדיף את האמור בת/95, ת/95א בעיקר משום שלא ניתן להאמין לגרסה הסתמית שהעלה העד לפיה הוא מסר את גרסתו במשטרה לאחר שהשוטרים תקפו אותו ואפנה לדבריו:
"ש. אחרי שהשוטרים תקפו אותך והלכת לבית, האם סיפרת למישהו על כך.


ת. לא.

ש. לא סיפרת להורים שלך שהחוקרים תקפו אותך.

ת. לא.

ש. גם לא הגשת תלונה נגד השוטרים בגלל שתקפו אותך.

ת. לא", (עמוד 86 לפרוטוקול שורה 1).

גרסת העד מ.ב בדבר תקיפתו ע"י השוטרים, לא רק שנשמעה בלתי סבירה בשל התנהגות העד לאחריה כמתואר לעיל, היא גם נסתרה בעדות ההזמה של רס"ר מועייד רעד שהינה עדות אמינה, (עמוד 107 לפרוטוקול שורה 1).

34.
רכישת הסם על פי האישום השלישי נעשתה כאשר א.ע מלווה בחברו הקטין מהדי אשר
נחקר ביום 4.1.11 חקירה שתועדה גם בוידאו, (ההודעה ת/80, תמליל ת/80א ותקליטור ת/80 ב). מהדי מתאר בהודעתו
בצורה מפורטת כיצד א.ע הגיע יחד איתו לשער הברזל בבית הנאשם, א.ע צלצל בפעמון, הנאשם יצא לקח מא.ע כסף, נכנס פנימה לבית וחזר עם "בוף" גם הוא מכנה את הנאשם "אבו אל אסעד", (ת/80 שורה 20) מיד לאחר שעזבו את המקום הם נעצרו ע"י הבילוש.
מהדי בחקירה הביע פחד מפני הנאשם או כדבריו:

"ש' 49- האם אתה מוכן לעימות עם עדנאן?
ש' 50- לא, אני לא רוצה בעיות איתו, זה בן אדם בלגן אם אני יעשה עימות איתו הוא יכול לעשות לי משהו", (ת/80)

35.
כמו כל יתר 3 העדים האחרים הגיע מהדי להעיד כשהוא מפוחד ומיד הפך עד עוין, בתחילת עדותו הוא לא הפסיק להתבונן באביו שנכח באולם, עד שנאלצתי להוציא את האב מהאולם (עמוד 31 שורה 9). הוא חזר בו מאמירותיו המפלילות במשטרה וטען כי דבריו נאמרו עקב איומים מצד השוטר בן זינו שאיים לעצור אותו. חקירתו של מהדי תועדה מתחילתה ועד סופה בוידאו, (ראו ת/80ב ואישורו כי הוא זה הנחקר עמוד 30 לפרוטוקול). צפייה בתיעוד החזותי לא מראה איום או לחץ ואפילו לא רמז לאיום כזה. משהוצגה בפני
ו החקירה בה הוא אומר כי הוא מפחד מהנאשם, לא ידע העד מה להשיב, (עמוד 36 לפרוטוקול שורה 32).
החוקר כמיל הינו שזומן להזים דברי העד, אישר בעדותו (עמוד 41 לפרוטוקול שורה 24) כי נכח כמתורגמן בזמן החקירה, כל החקירה תועדה בוידאו והצילום משקף את שהתרחש.



36.
לסיכום- כל 4 העדים קטינים-רוכש הסמים א.ע בשלושת המקרים וכל אחד משלושת מלוויו, ארבעתם מכירים את הנאשם ומתגוררים בסמוך אליו, לכן לא פלא בעיניי כי הם פחדו להעיד נגדו בבית המשפט ולהביא להפללתו. לאחר שמיעת העדויות, צפייה בחקירות שצולמו ועיון בהודעות שוכנעתי כי יש להעדיף
על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות את האימרות שמסרו ארבעת העדים במשטרה, על פני עדותם העוינת בבית משפט.

37.
חשוב להדגיש כי בחומר הראיות הוכחו פרטים "מאמתים" רבים. הדימיון בתיאורים של כל העדים לגבי שיטת הרכישה ומיקומה משמש חיזוק גם של הודעה אחת כלפי האחרת וגם של כל הודעה בפני
עצמה.
הנאשם הפך את ביתו למתחם מבוצר תוך שמירת היכולת לראות מי מגיע ומי יורשה להכנס, (ראו דיסק תיעוד ביתו של הנאשם, ת/22ב). כפי שתארו העדים על מנת ליצור קשר עם הנאשם הנמצא בתוך הדירה, יש לצלצל בפעמון הנמצא בשער כשהמקום מצולם במצלמות אבטחה שהתקין הנאשם, במקום נמצאים כלבים, רק מי שהיה במקום ויצר שם קשר עם הנאשם יודע על כך, (ראו ע"פ 9902/04

פלוני נגד מדינת ישראל

לפיו מאפינים דומים יכולים להוות חיזוק) ולמעשה צודק ב"כ המאשימה בסיכומיו וניתן לקבוע כי כל הודעה של כל אחד מהמתלוננים משמשת חיזוק ראייתי להודעות שנתנו המתלוננים האחרים (ראו ע"פ 685/05
דרעי נגד מדינת ישראל

).

38.
שלושת העדים נ.ע מ.ב ומהדי כינו את הנאשם אבו אסד, (ראו למשל שורה 40 לת/93, ת/95א ות/80 שורה 20). בפועל הסתבר גם מעד ההגנה מרואן המאם כי הנאשם מכונה אבו אסד (עמוד 128 לפרוטוקול שורה 6, ות/99 שורה 6), הנאשם בחקירתו הנגדית נשאל בנושא זה והשיב תשובה תמוהה ומתחמקת:
"ש.
נכון שהכינוי שלך בתמרה זה "אבו אלאסד"?


ת. אין לי כינוי כזה. עכשיו אני שומע את זה, זה חדש. זה מהמשטרה או אני לא יודע מה. הכינוי שלי זה "עדנאן אבו אל מלך", (עמוד 123 לפרוטוקול שורה 24).


עובדה זו מהווה חיזוק לעדויות ארבעת העדים וחיזוק נוסף, א.ע מזהה את הנאשם גם באופן הבא, "הוא מוכר בטמרה ראיתי אותו על אופנוע", (ת/92 שורה 24), אין מחלוקת כי לנאשם אופנוע
שנראה בתיעוד דירתו ת/22ב' והנאשם בעדותו אישר כי בביתו מצלמות ואופנוע (עמוד 123 לפרוטוקול). סימני זיהוי והיכרות אלו לא חייבו עריכת מסדרי זיהוי כטענת הסנגור בסיכומיו.


39.
לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי הוכח מעבר לכל ספק כי בשלושה מקרים שונים מכר הנאשם סם מסוג חשיש לא.ע תוך ידיעה כי מדובר בקטין, הכל כמפורט באישומים ראשון ושלישי.

האישום השני
40.
על פי האישום השני, ביום 24.11.10 בשעה 19:45 או בסמוך לכך מכר הנאשם לנור אבו אלהיג'א (להלן-נור) סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.62 גרם בתמורה ל-50 ש"ח, בנוסף במהלך השנה שקדמה לאירוע מכר הנאשם לנור סם מסוכן מסוג חשיש בתדירות של פעם בחודש. הנאשם כפר במיוחס לו במהלך חקירתו במשטרה (ת/22 שורה 84) ובמסגרת הדיון במשפט, הוא לא חלק על העובדה כי הסם שנתפס בחזקת נור הוא סם מסוכן מסוג חשיש ואכן על פי חוות דעת המעבדה האנליטית מדובר בחשיש במשקל 1.62 גרם נטו, (ת/73).

41.
תפיסתו של נור והסם בידיו נעשתה בעקבות תצפית שנעשתה לעבר ביתו של

הנאשם.
שני שוטרים שתצפתו לעבר בית הנאשם תעדו את שנראה לעיניהם בדו"ח, (ת/45, ת/47).
על פי ת/45 מיד לאחר שאדם קיבל
דבר מה, הוא נעצר, במהלך המעצר הושלך החומר שנתגלה אחר כך כסם ונור שישב ברכב מאחור אמר "זה שלי קניתי מעדנאן שחתות


ב-50 ש"ח", משעוכב בטרם מעצרו חזר נור על האמירה "זה שלי קניתי מעדנאן שחתות
ב-50 ש"ח", (ראו דו"ח עכוב ת/46 ועדות עורך הדו"ח עמוד 17 לפרוטוקול החל משורה 4). באותו ערב נחקר נור ת/97 והוא שב ואמר "החומר שייך לי אני קניתי את החומר מאדם בשם עדנאן שחתות
בחמישים ש"ח". בשלב מאוחר יותר זומן נור לחקירה נוספת במהלכה הסביר כי הוא מכיר היטב את הנאשם
ומתיאור העובדות עולה כי הנאשם משמש כסוחר סמים פעיל, (ת/97א) ואצטט החלקים הרלבנטיים:

"ש' 11- ...אני רוצה ללכת לעדנאן שחתות
כדי לקנות בוף ממנו שזה חשיש.... נסענו לבית של עדנאן שחתות
הגענו לבית שלו אני ירדתי מהאוטו...והיה לי חמישים שקל ביד שלי וצעקתי עדנאן עדנאן ואז יצא מהבית עדנאן שחתות
אני נתתי לו את החמישים שקל והוא הוציא את הבוף מהכיס של המכנסיים שלו ונתן לי את הבוף חשיש.
ש' 17- יש גדר ושער ברזל לבן כזה מלוכלך ויש כלבים בחצר של הבית של עדנאן וראיתי שלעדנאן יש אופנוע שחור בחצר של הבית ראיתי גם שיש לו מצלמות בבית שם, עדנאן לא פותח את השער הוא נותן את הבוף דרך השער...לשאלתך המנעול של השער של עדנאן מבפני
ם והוא לא פותח אותו כדי לתת סמים הוא מעביר דרך הגדר מעל השער ככה אני נותן חמישים שקל והוא נותן לי את הבוף.
ש' 24- אני מכיר אותו מטמרה הוא מוכר בטמרה טוב כולם יודעים מי זה עדנאן שחתות
אני אומר לך לפני שנה בערך אני הייתי בא לעדנאן לדירה שלו הזאת והיינו מעשנים ביחד כיף ועדנאן גם היה מחזיק כדורי אקסטזי.... אני רוצה להגיד שעדנאן אני הייתי קונה ממנו סמים כיף כל פעם חמישים שקל... עדנאן אמר לי שאני יגיד לחברים שלי שהוא מוכר גם אקסטזי ואני אמרתי לו בסדר הוא הראה לי ביד שלו כמות של כדורים כשהוא הוציא מהכיס....
ש' 36- אני קונה כל חודש פעם אחת כיף מעדנאן שחתות
כבר קרוב לשנה. בהתחלה היה עדנאן מוכר בחמישים שקל בוף ממש גדול ועכשיו בחצי שנה האחרונה הוא מוכר בוף ממש קטן בחמישים שקל... אמר לי שזה מי שיש כי יש מחסור בחשיש, אני קונה פעם בחודש מעדנאן כי לא כדאי לקנות ממנו הבופים שלו ממש קטנים. אני מגיע פעם בחודש עם חמישים שקל ואז אני הייתי מצלצל בפעמון על השער של עדנאן וכל פעם מי שיצא מהבית של עדנאן, זה עדנאן שחתות
הוא היה לוקח ממני את החמישים שקל ונותן לי כיף חשיש.
ש' 47-... הייתי קונה מעדנאן בערך פעם בחודש בוף.
ש' 77- האם אתה מוכן לערוך עימות עם עדנאן שחתות
?
ש' 78- למה, אני לא צריך בעיות, עדנאן בן אדם מסוכן מאוד זה עולם תחתון הוא יהרוג אותי אני לא רוצה בשום אופן עימות איתו".

42.
אם נעצור לרגע ונזכר באישומים הראשון והשלישי, בהם היו מעורבים קונים אחרים, מתגלה תמונה דומה הנתמכת באותם חיזוקים: תיאור הבית, השער, הכלבים, הפעמון והזהירות בה הקפיד הנאשם, תואמים את צילום הבית המתואר בת/22ב ואת תיאור העדים האחרים. לכך יש להוסיף את הכלבים והאופנוע שנמצאים בתוך הבית, עובדות הידועות רק למי שביקר במקום ולסיום הפחד מפניו של הנאשם, פחד שעובר כחוט השני בכל העדויות, גם אם מדובר בעדים שלא מכירים זה את זה. חיזוק משמעותי נוסף נמצא בדו"חות התצפית (ת/45, ת/47) אשר ראו את עיסקת הסמים מתבצעת לעיניהם ומיד לאחריה נעצר נור עם מנת סם בחזקתו.

43.
נור אף הוביל את החוקרים לביתו של הנאשם, (ת/16) הוא הצביע עליו ואמר "זה הבית של עדנאן שחתות
שהייתי קונה ממנו סמים ואמר לי הנה השער ברזל שאמרתי לך פעם לפני כמה חודשים הוא היה ירוק עכשיו הוא לבן ואז אמר לי כשהוא מצביע על החצר הנה הכלבים שאמרתי לך בחצר (החשוד אמר שהוא מפחד לרדת מהרכב לכן לא ירד מהרכב והצביע מהרכב עצמו)".

44.
לבית משפט הגיע העד נור רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, הוא חזר בו מהגרסה המפלילה אותה מסר במשטרה ועשה בעדותו רושם מאד לא אמין, הוא העדיף להיחקר בשפה הערבית למרות שהוא שולט בשפה העברית, התרשמתי כי
הפחד שלו מהנאשם שבא לידי ביטוי באמירותיו במשטרה, הביא אותו שלא לומר אמת בבית המשפט.

45.
לטענתו הוא שיקר במשטרה כי פחד שיכוהו, (עמוד 100 לפרוטוקול), השוטר כפיר דדון שהובא כעד הזמה, בעדותו האמינה עליי הכחיש כי הופעל על נור לחץ כל שהוא, (עמוד 115 לפרוטוקול שורה 14).

46.
במהלך רכישת הסם ביום 24.11.10 היה עם נור חברו נשאת, אשר אף הוא הפליל את הנאשם בהודעתו שמסר במשטרה באותו ערב, (ת/78) וגם בהודעה מאוחרת מיום 5.1.11 (ת/78ב) כמפורט להלן:
"ש' 9 -... נור ירד שרק בפה ואז יצא אותו עדנאן וראיתי שנור נתן לאותו בחור עדנאן כסף חמישים שקל ועדנאן נתן לו משהו בצבע חום אני הבנתי שזה חשיש בוף ראיתי שעדנאן הוציא את הבוף מהכיס שלו ונתן לנור.
ש' 21- כל טמרה יודעים שעדנאן שחתות
מוכר סמים בטמרה ואני הבנתי שזה הוא כשנסענו אליו.
ש' 23- יש שער מברזל בצבע לבן ויש גדר קומה ראשונה קרקע, נור לא נכנס פנימה עדנאן בא אליו החוצה ונתן לו בוף דרך השער, השער לא נפתח.
ש' 42- הם לא דיברו, אני ראיתי שנור הוציא שטר של חמישים שקל ונתן לעדנאן ואז עדנאן הוציא מהכיס שלו בוף ונתן לנור"

47.
הוא גם הוביל את השוטרים לבית הנאשם, (ת/58) ואמר "זה בית עדנאן...קנינו סמים...דרך השער של הבית".

48.
בעדותו בבית משפט אישר את גרעין הדברים, באשר לרכישת הסמים ע"י נור, (עמוד 25 לפרוטוקול שורה 8 ואילך) אך סרב לאשר כי המוכר היה הנאשם וטען כי "שמעתי אותם אומרים עדנאן ואמרתי עדנאן" (עמוד 26 לפרוטוקול שורה 11). בהמשך עדותו למעשה אישר בזהירות כי רכישת הסמים היתה מהנאשם:
"ת. אמרתי שקודם כל נור צפצף באוטו, ירד מהרכב, יצא מישהו מהבית, נור ניגש אליו ודיבר איתו וחזר לאוטו. לקח ממנו או לא לקח ממנו, אני לא יודע.
ש. מה שם המשפחה של עדנאן?
ת. לא יודע. אולי חיג'אזי", (עמוד 27 לפרוטוקול שורה 1).

העד נשאת הוכרז כעד עוין הודעותיו הוגשו מכח סעיף 10א' ובחקירה הנגדית שנחקר בעקבות אותה הכרזה, אישר במידה לא קטנה את הגרסאות המפלילות שמסר במשטרה:
"ש. בחקירתך במשטרה ת/78ב' שורה 11 אתה אומר שעדנאן נתן לנור משהו בצבע חום וכבר אז הבנת שמדובר בחשיש בוף.
ת. אמרתי את זה כי כשעצרו אותנו ידעתי שזה חשיש.
ש. מה שכתוב כאן לא נכון?
ת. אמרתי לך, שתפסו אותנו ידעתי שזה חשיש",
(עמוד 28 לפרוטוקול שורה 8).

49.
לאחר שמיעת העדות, שעצם אמירתה במשטרה הוכח גם מדברי העד עצמו, עדיפה בעיניי גרסת העד במשטרה ואזכיר כי הגרסה במשטרה נתמכת בדו"חות המתצפתים שראו את הרכב מגיע לביתו של הנאשם ומיד לאחר מכן נעצרו נוסעיו, נור, נשאת ופאדי כשברשות נור מנת הסם שנרכשה דקות לפני כן.

50.
חיזוק נוסף ניתן למצוא באימרת נהג הרכב פאדי שהוביל את השוטרים, (ת/21) לבית הנאשם ואישר "זה הבית שעמדנו לידו", (הוא אישר האמירה בעדותו כמתואר בעמוד 24 לפרוטוקול).

51.
לאור האמור לעיל עדיפה בעיני הודעותיהם של נור ונשאת במשטרה, שאמירתן הוכחה ואף הוכח כי הדברים נמסרו מרצון טוב וחופשי, חיזוק לאמירות הוכח כמפורט לעיל ומכאן שהוכח מעבר לכל ספק כי הנאשם סחר
בסם מסוכן, ביום 24.11.10 ובמשך
כ-12 פעמים עובר לאותו יום כמתואר באישום השני.

האישום הרביעי החזקת סמים ונשק
בבית הנאשם
52.
ביום 1.1.11 בשעה 1:40 או בסמוך לכך הגיעה המשטרה לבית הנאשם וביצעה בו חיפוש. אין מחלוקת כי בבית נמצאו סמים מסוכנים ונשק כמפורט בכתב האישום, הנאשם גם לא חולק על העובדה כי החומר שנתפס מהווה סם מסוכן והנשק והכדורים מהווים נשק כהגדרתם בחוק. הנאשם טוען כי לא ידע על קיום הסמים והנשק והם אינם שייכים לו.

53.
על פי דו"ח חיפוש ת/6 נתפס רובה מסוג קרל גוסטב שחור על הרצפה מתחת לשולחן בסלון, (ת/81). נתפסו 10 תרמילי 9 מ"מ בחצר הבית, נתפסו 5 כדורי 9 מ"מ בחצר האחורית של הבית. נתפסו 4 כדורי 9 מ"מ
בתוך תיק בצבע אדום שהיה זרוק על הרצפה בסלון, (ראו גם דו"ח תפיסה ת/27). על פי תעודות קצין משטרה, (ת/2, ת/3) הרובה-קרל גוסטב, 10 תרמילים
ו-9 כדורים חיים
שנמצאו במקום הם נשק כהגדרתו בחוק.

54.
אזכיר את המסגרת הנורמטיבית באשר למהותה של החזקת נשק כפי שנקבע בפסק דינה של הש' ע' ארבל מיום 6.10.11:
"כידוע, בבחינת השאלה האם מתקיים יסוד "ההחזקה" אין אנו נדרשים להיווכח שנאשם החזיק באופן פיסי בנשק, אלא לקבוע כי הייתה לו שליטה על הנשק, ובכלל זה, היכולת להגיע לעשייה פיסית בנשק, או היכולת לקבוע את גורלו (ראו למשל
:
ע"פ 11068/08
מדינת ישראל
נ' סנקר
(לא פורסם, 12.7.10); וגם יעקב קדמי
על הדין בפלילים חוק העונשין
(חלק רביעי) 1968 (תשס"ו))....נוכח נסיבות אלה, המעידות על שליטתו המוחלטת של המערער בגורל הנשק, מתבקשת המסקנה הברורה והחד-משמעית שאי-החזקת הנשק באופן פיסי אינה יכולה להוות נסיבה אותה ראוי לזקוף לזכותו של המערער", ע"פ 6162/11
עטאף דיאב נגד מדינת ישראל

.

55.
מרגע שהגיע המשטרה לקרבת ביתו של הנאשם, הוא התנהג בצורה חשודה ממנה עולה כי היה לו מה להסתיר. על פי דו"ח ת/5
משזוהה הנאשם בתוך ביתו, צעקו השוטרים "משטרה, וביקשו כי יפתח את הדלת, הנאשם בתגובה, נעל וסגר את הדלת וכיבה את האורות ומתוך הבית נשמע רעש של הזזת רהיטים", (ראו גם ת/48).

56.
השוטרים שברו באמצעות פטישים את השער נכנסו לחצר הגיעו לדלת הכניסה ודפקו עליה. בשלב זה פתח הנאשם את הדלת ואמר לשוטרים "אם יש סמים או נשק בבית הם שלי ותחפשו כמה שאתם רוצים", בדירה נמצאו שני אנשים נוספים מלבד הנאשם ג'מאל שחתות ומוחמד עלי, (ת/5, ת/65).

57.
בעדותו הסביר השוטר אבי אברהם כי הנאשם אמר את דבריו בתגובה להצגת צו חפוש באמצעותו בכוונתם לחפש סמים ואמל"ח, (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 19). הכדורים והתרמילים נמצאו בחצר, (עדות כפיר עמוד 7 לפרוטוקול שורה 13)
הנשק
נמצא מתחת לשולחן, כמתואר בדו"ח ת/48 "התכופפתי וראיתי מתחת לשולחן קנה של נשק מבצבץ נגעתי בו והרגשתי ברזל שאלתי את עדנאן מה יש לך מתחת לשולחן? ואז עדנאן הסתכל לכיוון השולחן והתחיל לצחוק. הזזתי את השולחן וראיתי רובה קרל גוסטב".

58.
השוטר זירה שהיה צמוד לנאשם במהלך החיפוש הסביר את נסיבות גילוי הנשק:
"ש. כשהוא אמר בהתחלה "כל מה שתמצאו זה שלי" הוא אמר את זה בביטחון?
ת. בטח שכן.
ש. כלומר, זה נראה מוזר שמישהו יגיד את זה בביטחון כשהוא יודע שתמצאו?
ת. לא בטוח, זה היה מוסלק מתחת לאיזה רהיט. אני זוכר את הקטע הזה, אני הייתי צמוד אליו, הוא ביקש לשבת על איזה כורסה שהייתה נפרדת, שמאחוריה היה הרהיט עם הנשק מתחתיו ויכול להיות שהוא קיווה שכך לא יראו את זה. הרהיט היה מאחורי הכורסה ליד המזגן מצד שמאל", (עמוד 16 לפרוטוקול שורה 14).

59.
תגובתו הראשונית של הנאשם, עם הגעתו לתחנת המשטרה שנמסרה למפקד התחנה (שעה 3:20), היתה "הנשק שייך לסוכן משטרתי. הוא עצמו (שחתות) מצא את הנשק והתכוון למוסרו למשטרה ולכן החזיק אותו בביתו", ת/1. משמע הנאשם הודה כי ידע על קיום הנשק בביתו וכי היתה לו שליטה בו.

60.
ההפניה לסוכן המשטרתי כבעליו של הנשק התגלתה כלא נכונה. הסוכן המשטרתי רחיב חיגאזי, אמנם שכר דירה מתחת לביתו של הנאשם, אלא שהוא עזב את הדירה בחודש אפריל, כ-8 חודשים לפני כן, (ת/96 שורות 5,14) ולדבריו מעולם לא החזיק נשק בדירה, (ראו גם עדותו עמוד 89 לפרוטוקול שורה 11).

61.
לקראת השעה 7:36 באותו בוקר מסר הנאשם את הודעתו הראשונה שתועדה בוידאו, (ת/23, ת/23א).
הנאשם בעדותו
טען נמרצות כי בעת מסירת ההודעה היה שיכור (עמוד 116 לפרוטוקול שורה 29) ולכן הוא מבקש להתנער מתוכנה המפליל של הודעתו, ת/23.
לתמיכה בטענה זו הוא הביא את שני עדי ההגנה שביקרו לטענתם בדירה בשעות הערב או הלילה וראו את הנאשם שיכור.

62.
לאחר שמיעת העדויות וניתוח הראיות, שוכנעתי כי הנאשם בשעת מסירת ההודעה- 7:36 היה פיכח, הוא מסר את דבריו במודעות מלאה לתוכנם. בראש ובראשונה עולה הדבר מצפייה בקלטת ת/23א. הנאשם במהלך כל החקירה, נראה נינוח, הוא מדבר לענין באופן חד וברור ולמעשה לא מצאתי כל הבדל
בצורת ההתבטאות של הנאשם במהלך עדותו בפני
י לעומת עדותו בבוקר יום 1.1.11. בשני המקרים הנאשם מדבר בשיקול דעת, לעיתים בהתחכמות וניסיון לרכוש את לב השומע בדברים שהוא יודע שלא כולם אמת. לכך אוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית תאר הנאשם תאור בלתי הגיוני, מצד אחד אמר כי היה שיכור ולכן אין להתייחס לדבריו באותה חקירה, מצד שני הוא זכר לפרטי פרטים כאדם פיכח את שהתרחש בחדר החקירות, כמו למשל כי החוקר הניח רגליו על השלחן, משהתבקש לתת הסבר לסתירה זו, תשובה ענינית לא היתה לו, (ראו כיצד הוא זוכר את התנהגות החוקר, עמוד 121 שורה 23,
וכיצד לגרסתו לא זכר דבר בקשר לנשק, עמוד 122 שורה 19 ואילך), זאת בנוסף לפרטים מדויקים אותם ידע לתאר בעדותו כגון השעה בה הגיעו השוטרים לביתו ושעת עזיבתם (עמוד 116 שורה 24), מקום
הנחת הנשק לאחר שנתפס על ידי השוטרים (עמוד 117 שורה 24), פרטי השוטר שתפס (עמוד 116 שורה 31), שעת סיום החפוש, שעת הגעתו למשטרה, שעת גביית ההודעה (עמ' 116 שורה 27), גם התנהגותו בעת הגעת השוטרים בדרך של סרוב לפתוח את שער הכניסה
וכיבוי האורות אינה התנהגות של אדם שאינו עירני, מה עוד שהחקירה במשטרה נערכה כחמש שעות לאחר מכן.

63.
[תהיה נוספת עולה מהשאלה אם הנאשם היה שיכור למה שיודה בהחזקת נשק אם זו לא
האמת ואם הוא נוהג לייחס לעצמו בעת שכרות, דברים שלא עשה, מדוע במהלך אותה חקירה כפר בהחזקת הסמים, הוא נשאל על כך בחקירה הנגדית ותשובה ענינית לא היתה לו, עמוד 123 לפרוטוקול שורה 1].

64.

יצויין כי גובה ההודעה מר עזאת חאג' תאר בעדותו את התנהגות הנאשם כך:
"ש. לטענתו הוא היה שיכור?

ת. אם הייתי מריח ממנו אלכוהול או התנהגות, הייתי רושם ומתייחס לזה.

ש. אתה רוצה להגיד לי שהוא מבחינתך היה ערני?

ת. כן, כי הוא ענה לעניין. לא ענה כאחד שיכור.
ש. אומר לך שמדובר בתאריך 1.1.11 וזה היה תאריך תחילת השנה בו הם חגגו ושתו?
ת. הוא לא טען בפני
י שהיה שיכור וגם לא ראיתי סימנים של שכרות. לא הרחתי", (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 12).

צפייה בתקליטור מראה כי העד עזאת דייק בתיאור מצבו של הנאשם, (לענין מצבו של הנאשם ראו גם עדות העד שופנינסקי עמוד 10 שורה 4).

65.
זה השלב לפנות ולנתח תוכן הודעת הנאשם ת/23 ממנה הוא רוצה להתנער ואצטט הקטעים הרלבנטיים:
"ש' 2-...לגבי הנשק שנתפס אני עשיתי סורגים מסביב לבית כדי לסדר את הגינה אצלי בעבר לפני שלוש חודש היה רחיב עלי שחתות שהתעסק בנשק ובסמים ....אני מצאתי טמון בגינה כאשר סידרתי את הגינה ואני התכוונתי להסגיר אותו למשטרה ואז המשטרה הגיעו וזה מידע השייך למשטרה.
ש' 23- אתה מסרת שאת הנשק מצאת בגינה והתכוונת למסור אותו למשטרה האם זה נכון?
ש' 24- כן. נכון חוץ מזה זה לא נשק זה ברזל אל תחשוב שמדובר בנשק".

66.
אמור מעתה, הנאשם בהודעתו הראשונה מודה כי ידע על קיומו של הנשק וכי הנשק היה בשליטתו, הוא הכניסו לביתו והתכוון לטענתו למסור אותו למשטרה, בכך מתקיימים יסודות עבירת החזקת הנשק מבחינה עובדתית ונפשית וגם מתייתר הצורך בבדיקת טביעות אצבע כטענת הסנגור.

67.
הסברו המאוחר של הנאשם אינו אמין עליי והנני מרשיע את הנאשם בהחזקת נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין כמתואר באישום הרביעי, באשר לתהיית הסנגור בנושא הוכחת "דבר מה" אזכיר את המסגרת הנורמטיבית כפי שהוגדרה ע"י הש' א' רובינשטיין בפסק דינו מיום 26.12.11:
""דבר מה נוסף" הוא דרישה ראייתית שתפקידה מתמצה בהפרכת החשש כי בדה הנאשם את גרסתו, מסיבותיו שלו....באחת הפרשות הבעתי את הדעה לפיה:"מטרתו של המבחן החיצוני בהידרשות להודאה היא להסיר את החשש שמא אף שהודאה נמצאה מהימנה, המודה בביצועה של עבירה נטל על עצמו אחריות למעשה שלא עשאו. המבחן החיצוני דורש קיומה של ראיה הקרויה 'דבר מה נוסף', שתכליתה להציג כי הנאשם לא בדה את הסיפור מליבו. הפסיקה קבעה כי מדובר בתוספת ראייתית מאמתת, 'שדי שתאשר במידת מה את תוכן ההודאה' (עניין
סטקלר
, פס' 20), ולא בתוספת מסבכת בדמותו וברמתו של סיוע" (ע"פ 1094/07
יצחק דדון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) – פסקה כ"ו). דרישת "דבר מה נוסף" באה במסגרת מבחן חיצוני להודיית נאשם (ובענייננו המערער), ועל כן היא אף אינה נבחנת לבדה, אלא ביחס למשקל שניתן לתוכן ההודיה (ע"פ 2109/96
אל עביד נ' מדינת ישראל

פ"ד נא(1) 673, 715). מקום שהגיונה הפנימי של ההודיה רב וניתן לו משקל גדול, קטן כובד משקלה הנדרש של דרישת "דבר מה נוסף"",
ע"פ 3370/09
עליאן אלאמור נגד מדינת ישראל

.

68.
הודיית הנאשם באשר לידיעתו על קיום הנשק שנמצא
בדירתו הינה הודייה בעלת משקל פנימי רב, עצם מציאת הנשק בדירת הנאשם מהווה דבר מה וחיזוק נוסף ניתן למצוא בהתנהגות הנאשם לפיה ניסה למנוע כניסת השוטרים מתוך ידיעה כי בביתו חפץ אותו רצה להסתיר מידיעתם. גם נסיבות מציאת הנשק כמתואר ע"י השוטר זירה מחזקים את המעורבות הישירה של הנאשם וידיעתו כי הנשק נמצא בדירה ועומד להיחשף על ידי השוטרים, (עמוד 16 לפרוטוקול שורה 14).

69.
בעת כניסת השוטרים לדירה נמצא במקום מוחמד עלי חברו של הנאשם, בשלב מסוים הנאשם או מוחמד עלי ניסו לייחס את החזקת הנשק
למוחמד עלי, אלא שעדותו של מוחמד עלי אינה אמינה בעיניי כפי שאפרט בהמשך, הנשק היה בחזקת הנאשם וגם אם מוחמד עלי ידע עליו והחזיק בו מבחינה משפטית אין בכך כדי לשלול אחריותו הישירה של הנאשם.
[הנאשם בעדותו הטיל ספק בטענת מוחמד עלי כי הנשק שלו, (עמוד 117 שורה 16 ועמוד 125 שורה 19)].

70.
שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם החזיק בנשק באופן בלעדי ואבהיר כי לפי הפסיקה "בלעדיות ההחזקה לא שוללת את האפשרות שמספר בני אדם "יחזיקו" בחפץ בעת ובעונה אחת", ע"פ 7282/08
עיסאם אבו עמרה נגד מדינת ישראל

.

71.
יצויין כי מוחמד עלי בעדותו טען כי מצא תיק ובו סמים ונשק אותו הביא לבית הנאשם ביום המעצר, עדותו כללה גרסאות סותרות ושונות, חלקן בלתי הגיוניות, כך למשל טען כי הנשק היה בתוך תיק וכדי להחביא אותו הוא הוציא את הנשק מהתיק ושם אותו מתחת לשולחן, הכיצד הוצאתו מהתיק מביאה דווקא להסתרתו. במשפט שנוהל נגדו בבית המשפט השלום בעכו, הוא הודה בהחזקת הסמים עם אחר מבלי שהיה מוכן לפרט את זהותו אך הוא מאשר כי אותו אחר היה בבית הנאשם. ואזכיר כי מדובר באותם סמים שנמצאו בבית הנאשם בנוכחות הנאשם ומוחמד עלי.

72.
יובהר כי גרסתו המאוחרת של מוחמד עלי אינה מתיישבת עם הודעותיו במשטרה, בתחילה כפר בידיעתו כי היו סמים, (ת/83, שורה 21), לאחר מכן שינה גרסה וטען כי הסמים שלו, (ת/84 שורה 2), אלא שנכשל בתשובותיו באותה חקירה:
"ש' 3- האם אתה יכול להגיד לי איפה היו הסמים?
ש' 4- אני לא יודע איפה הם היו בבית.
ש' 5- איך אתה לא יודע אתה אומר שזה סמים שלך?
ש' 6- היה בבית אנא ערף שכחתי איפה היה.
ש' 36- וכשהמשטרה באה איפה היו החשיש וכדורי האקסטזי?
ש' 37 אני לא יודע".

תשובות המראות על חוסר אמינות, דרך אגב באותה הודעה הוא מאשר כי "ומשעה 20:00 בערב אני ועדנאן עישנו חשיש ורק אני השתמשתי באקסטות, עדנאן לא השתמש באקסטות רק בחשיש הוא השתמש הוא לקח כמה ראשים", ש' 10 (וראו גם ת/86 שורה 26). דברים אלו מוקלטים
ומצולמים והם סותרים את גרסת הנאשם לפיה אינו משתמש בסמים.

אך חשוב לראות כי העד מוחמד עלי בהודעתו ת/84 מאשר כי הנאשם ידע על הסמים שנמצאו בדירתו:
"ש' 58- אני מבין שעדנאן ואתה ראיתם כל הזמן לידכם את החשיש וכדורי אקסטזי בכל הערב משעה 20:00 ועד שהשוטרים עצרו אתכם?
ש' 60- כן, הינו יושבים ביחד הסמים היו על השלחן וגם עדנאן ראה את הסמים על השלחן והוא ישב לידי בסלון והוא השתמש קצת בחשיש ובאקסטזי לא"

העד מוחמד עלי הסתבך בניסיונו לייחס לעצמו בלבד את החזקת הנשק לאור העובדה כי בדיון מיום 2.3.11 בבית המשפט השלום בעכו, הוא טען "מצאתי תיק ובו אקדח", ת/88, אין מחלוקת כי בדירה נתפס רובה קרל גוסטב שלא ניתן לכנותו אקדח, לעד לא היה הסבר משכנע לסתירה מהותית זו, (ראו עמוד 53 לפרוטוקול שורה 10 ואילך ועמוד 54 שורה 9).

העד מוחמד עלי במהלך כל החקירות במשטרה לא טען ולו לרגע כי הנשק הוא שלו, רק בשלב מאוחר בתום החקירות ולאחר שנפגש עם הנאשם "לקח על עצמו" את עבירת הנשק מתוך תקווה להציל את הנאשם, אפנה לתשובתו בחקירה הנגדית בה הוא מאשר למעשה כי נפגש עם הנאשם:
"ש. יכול להיות שהם יטענו שאחרי המעצר והחקירות הראשונות, שהם טוענים שלא הודית בנשק ואמרת כל הזמן שהנשק הוא לא שלך, הם יטענו שכנראה במעצר בקישון אולי החלטת יחד עם עדנאן או שהם יטענו שאתה מפחד מעדנאן , הם יטענו שרק אז החלטת לקחת את התיק עליך ?

ת. קודם כל אני והוא בהפרדות כל הזמן, אנחנו נפגשים אם יש לנו נסיעה ביחד לבית המשפט. אני לא מפחד ממנו ולא מפחד ... רק לאלוהים אני עושה חשבון. אני לא מתרחק מאנשים אחרים, מה יצא לי מי זה", (עמוד 60 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).

באשר לתיאום עדויות בין הנאשם לבין מוחמד עלי אפנה להודעת הנאשם, ת/22 שורה 153:
"מוחמד עלי עמד בבית משפט ואמר לעורך דין לידי שזה שלו ולא שייך לעדנאן והעורך דין היה לידי ודברתי איתו גם למטה בהמתנה למשפט הוא אמר לי שאני לא ידעתי על הסמים והוא לא יסבך אותי".

למניעת ספק גובה הודעותיו של מוחמד עלי, השוטר עזאת חאג' הובא להזים טענתו כי אמר דברים שלא נרשמו, (עמוד 108 לפרוטוקול שורה 16), עדות השוטר אמינה עליי והיא נתמכת בעובדה כי כל החקירות צולמו בוידאו, (ת/83ב, ת/84ב, ת/85ב, ת/86ב) ואין בהן אמירה שהושמטה.

החזקת סמים-תפיסת של 165.56 גרם ו-18 טבליות סם מסוכן
73.

באשר למסגרת הנורמטיבית בנושא החזקת סמים, אפנה לפסק דינו של הש' י' עמית:
"במוקד הגדרת מונח ה"החזקה" עומדת השליטה, כנסיבה אובייקטיבית במבנה היסוד העובדתי של העבירה. מושג השליטה מורכב מיסוד נפשי ומיסוד פיזי.
לגבי היסוד הפיזי נקבע כי מושג השליטה משמעו כי לאדם היכולת על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל להגיע לעשייה פיסית בחפץ, או שבידו היכולת לקבוע את גורלו הפיסי של החפץ ....אין צורך כי החפץ יהיה בידי מבצע העבירה או אף בקרבתו הפיסית המיידית...היסוד הנפשי עניינו מידת המודעות או הרצון לשלוט או להחזיק בנכס, כאשר המחשבה הפלילית הנדרשת לצורך הרשעה תילמד מנסיבות המקרה, מנסיבות החיים ומניתוח המעוגן בהגיונם של דברים...משהוכח כי המערער החזיק בפועל בתיק והייתה לו שליטה על הסם, נוצרה חזקה עובדתית המבוססת על נסיון החיים והשכל הישר הפועלת לחובתו, ומתן הסבר לא אמין להחזקה עלול לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה... כשלעצמי, איני סבור כי תנאי הבלעדיות הוא תנאי הכרחי לנושא החזקה...כל מקום, גם לשיטת הגורסים כי הבלעדיות היא תנאי לשליטה, אין משמעות הבלעדיות כי רק אדם אחד יכול לשלוט בחפץ (ובמקרה דנן, בסם המסוכן). הבלעדיות משמעה כי זיקתו של המחזיק לסם היא מיוחדת ונבדלת משל אחרים. בלעדיות ההחזקה לא שוללת את האפשרות שמספר בני אדם "יחזיקו" בחפץ בעת ובעונה אחת. יכול ויהיה מחזיק "יחיד", או מחזיק "משותף" או מספר מחזיקים
עצמאיים –
קדמי
, לעיל
בעמוד 46-43. עמד על כך השופט ברק בפרשת
הוכשטט
:"על-כן, במקום שראובן נוטל סם במכוניתו, ושמעון יושב לידו ויודע על דבר הסם, ניתן יהא לראות גם בשמעון (בנוסף לראובן) כמחזיק "אמיתי" בסם (להבדיל ממחזיק קונסטרוקטיבי, שבו נדון בהמשך), אם על-פי מצב הדברים הייתה לו לשמעון היכולת לעשייה פיסית בחפץ...",
ע"פ 7282/08
עיסאם אבו עמרה נגד מדינת ישראל
.

74.
בתוך
הדירה נמצאו חומרים שהתברר כי הם סמים מסוכנים, שתי חתיכות מרובעות של חשיש היו על השידה בסלון, משקלן 35.5 גרם ברוטו. על רצפת המקלחת ניתפסו 23.5 כדורים החשודים כסם אקסטזי בנוסף נמצאו מספר חתיכות חשיש בתוך צינור האסלה בשרותים, (ת/6, ת/48, ת/65).

75.
דורון צסנה מתאר כי "במקלחת הבחנתי בכדורים לבנים פזורים על רצפת המקלחת כמו כן הבחנתי גם בקופסת פלסטיק שקופה שהיתה על הרצפה ובתוכה כדורים לבנים החשודים כסם אקסטזי... בתוך צינור האסלה הבחנתי בחתיכות
בצבע חום החשודות כסם מסוג חשיש. הצינור היה חשוף ללא פקק. בקופסה נמצאו 23.5 כדורים 2 חתיכות חשיש שקלו 141.4 ברוטו", ת/65.

על פי חוות דעת המעבדה האנליטית, מוצג 1 זוהה כחשיש במשקל נטו 35.14 גרם ומוצג 2 זוהה כחשיש במשקל 130.42 גרם נטו, (ת/72).
בנוסף נקבע במעבדה האנילטית כי נמצאו 18 טבליות סם מסוכן מסוג
mdma
, ו-4 טבליות מסוג

n-ethylampetamine
,
(ת/76).

76.
באשר לתגובות הנאשם ונסיבות תפיסת הסמים, על פי דו"ח (ת/48) שאל השוטר
שופניסקי את הנאשם "מה זה? עדנאן אמר שאני שמתי את החשיש על השולחן". התחמקות הנאשם מלפתוח את הדלת, כיבוי האורות והצפנת הסמים בצנור האסלה, ביחד עם אמירתו אני שמתי את החשיש על השלחן, מביאים לקביעה כי הנאשם ידע על הסמים שבדירתו והם היו בשליטתו, כך שניתן לקבוע כי הוא החזיק בסמים, מבחינה עובדתית ונפשית.

77.
בטרם סיום אציין כי במהלך חקירתו הנגדית טען הנאשם כי משטרת שפרעם הפלילה אותו בשל "קומבינה", טענה סתמית שלא הוכחה ולמעשה התנהגותו הפסיבית של הנאשם בנושא זה מראה כי גם הוא לא מאמין בטענה זו, אפנה לעדותו שדי בעיון בה כדי להתרשם מחוסר האימון בגרסת הנאשם:

"ש. אתה אומר שכל כתב האישום הוא קומבינה של משטרת שפרעם, תסביר לי למה?
ת. למה בגלל מאז שחזרתי לכפר, כפיר שהעיד היום ביקשו ממני שאלחץ להם את היד ולא רציתי. אני לא יודע מי סוחר סמים. הם רצו שאעבוד איתם ואני לא יודע מה שהם רוצים. ...
ש. אחרי שהגישו נגדך כתב אישום ועשו קומבינה כפי שהגדרת את זה, למה לא הלכת והגשת תלונה נגד התחנה, נגד אסף וכפיר ?
ת. אני בפני
ם איך אני אתלונן. 3-4 חוקרים חקרו אותי שם. אני ביקשתי חוקר ממח"ש והם לא הביאו לי.
ש. למה לא ביקשת מעורך דין שיפנה למח"ש ויגיש תלונה נגד משטרת שפרעם
ת. עורך דין שלי ביקשתי ממנו לפני חודשיים שאני חייב לשים הודעה אצל מח"ש בתיק הזה, יש לי פה בעיה.
ש. למה אז שנעצרת לא פנית למח"ש ?
ת. לא חשבתי שהם כל כך מחפשים אותי. בהתחלת התיק ביקשתי מהם מח"ש והם לא אכפת להם.
ש. כשהשוטר הינו העיד כאן למה לא ביקשת באמצעות הסנגור שלך להטיח את טענתך לפיה ביקשת ממנו לערב את מח"ש בסיפור ?
ת. עם כל הכבוד שאני באתי ורציתי לדבר, אתה אמרת לו לחוקר, אל תקשיב לו. כמה פעמים באתי לדבר על דברים וגם בית המשפט אמר לי לא לדבר". (עמוד 119 לפרוטוקול החל משורה 29), הנאשם לא חזר על טענה זו בסיכומיו ובצדק.



סיכום
78.
לאור כל האמור לעיל הנני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, 4 עבירות של סחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 19+13א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן-"הפקודה"), 3 עבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים עבירה לפי סעיף 21(א)(1) לפקודה, עבירה של סחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 19+13א לפקודה, (ריבוי עבירות), עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי-עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישה לפקודה +סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-"החוק") ועבירות בנשק- עבירה לפי סעיף 144(א) רישה+סיפה לחוק.


ניתנה היום,
ח' טבת תשע"ב , 3 ינואר 2012, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד גב' שטיינשניד, הסנגור עו"ד עודה והנאשם באמצעות הליווי.









פ בית משפט מחוזי 23952-01/11 מדינת ישראל נ' עדנאן שחתות (פורסם ב-ֽ 03/01/2012)