פסקי דין על אהרון אברהם | פסקי דין על אברהם-אבירם זוהרי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

27627-06/11 תק     30/12/2011




תק 27627-06/11 אהרון אברהם נ' אברהם-אבירם זוהרי, מנורה חברה לביטוח בע"מ




7



7

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



30 דצמבר 2011

ת"ק 27627-06-11 אברהם נ' זוהרי ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון
ברק

התובע
אהרון אברהם


נגד

הנתבעים
1. אברהם-אבירם זוהרי
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ





פסק דין




1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים בצומת מרומזר, כאשר כל אחד מהמעורבים בתאונה סבור כי זולתו עבר הצומת באור אדום וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

התובע נהג ברכבו מדרום לצפון לכיוון ראשון-לציון ובטרם הגיע לצומת, נסעו לפניו שני כלי רכב אחרים ובהתקרבם לצומת התחלף האור ברמזור לירוק. שני הרכבים שנסעו לפניו חצו את הצומת וכאשר הגיע התובע לצומת, התפרץ רכב ממזרח למערב – רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ועבר הצומת באור אדום ונעצר במסלול בו נסע התובע.

התובע ניסה לעצור ולסטות ימינה על מנת למנוע התאונה, אך הפגיעה הייתה בלתי נמנעת.

מאחר והתובע סבור, שהאחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 24,343 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 21,200 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 1,357 ₪, גרירה בסך של 286 ₪, עוגמת נפש והוצאות משפט בסך של 500 ₪.


ב.
הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלדעתם, האחריות לגרם התאונה רובצת על התובע – זאת, בין היתר, על סמך הטענות העיקריות הבאות:


א)
הנתבע נכנס לצומת כשהאור בכיוון נסיעתו הוא ירוק ותוך כדי חציית הצומת, הגיח לפתע התובע במהירות ופגע ברכב הנתבע בעוצמה וגרם לתאונה.



ב)
מיקום הנזקים ברכבים, מחזק את גרסת הנתבע, שכן רכב הנתבעים נפגע בדלתות הרכב ואילו רכב התובע נפגע בחזית.

2.
היות וכל אחד מהמעורבים בתאונה מטיל האחריות על זולתו, יש להכריע בין גרסאות הצדדים ובשאלה על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ואת חומר הראיות הנוסף אשר צורף לכתבי הטענות ואשר הוגש במהלך הדיון, הגעתי למסקנה, שמהעובדות כפי שהעלו המעורבים עצמם וממיקום הפגיעות ברכבים, עולה, ששני המעורבים בתאונה אחראים במידה שווה וכתוצאה מכך ובשל העובדה שכל אחד מהם תרם את תרומת רשלנותו לקרות התאונה, יש להשית על כ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
א)
אני בהחלט מסכים לטענת נציג הנתבעת 2, ש: "כל נהג סביר וכל אדם אשר עיניו בראשון, לא ייכנס ולא יעבור צומת אשר אינו פנוי" (ראה בסיפא לעמ' 4 ורישא לעמ' 5 לפ'), אך מהמקרה בו קא עסקינן עולה, שלמרות שעיניהם של המעורבים בתאונה היו בראשם, בכל זאת נכנס כל אחד לצומת בעת שהצומת לא היה פנוי, אלא כבר תפוס או על ידי רכב התובע או על ידי רכב הנתבע.


ב)
בעוד שהתובע טוען שהנתבע עבר הצומת באור אדום, טוען הנתבע, שהיה זה התובע אשר עבר הצומת באור אדום. בעניין זה אני קובע, שלא הוכח באופן וודאי מי משניהם עבר באור אדום או באור ירוק, אך מה שיש לקבוע בוודאות הוא, שלא הוכח שהרמזורים לא היו תקינים ושכתוצאה מכך הראה משני הכיוונים אור אדום או אור ירוק.

לכן, בנסיבות אלו, יש להתייחס ולהתמקד במיוחד לשאלה כיצד עברו שניהם את הצומת, מהו המיקום בצומת בו אירעה התאונה – הכל גם בהתייחס למיקום הנזקים בשני הרכבים.


ב.
א)
התובע העיד, שנסע אחרי שיירה, קרי לפניו נסעו שתי מכוניות וכאשר הגיע לצומת היה בכוונתו לחצות הצומת ולהמשיך לנסוע ישר. הרכב הראשון באותה שיירה היה רכב כבד והוא פנה ימינה ואחריו עבר הצומת הרכב השני והיות ועדיין היה אור ירוק ברמזור – עבר גם התובע (ראה עדות התובע בעמ' 1-2 לפ').



עוד מעיד התובע, שבטרם עברו הרכבים שלפניו את הצומת, נוצר רווח בין שני הרכבים שלפניו ובין רכבו ואז ראה את רכבו של הנתבע מתפרץ מצד ימין ונעצר בנתיב בו נסע התובע.

הנתבע אינו מכחיש את העובדה, שהוא אכן פנה שמאלה מנתיב נסיעתו.


ב)
התובע הסביר את כיווני הנסיעה ואת מקום קרות האירוע באמצעות תרשים (ת/1) ומהסברו על התרשים עולה ומשתקפת אחריות שני המעורבים בתאונה לקרות התאונה.

התובע הסביר, שבעת ההתנגשות היה רכבו של הנתבע במקום המסומן במספר 3, שהוא בהחלט מקביל ובשדה הראיה של כיוון נסיעתו של התובע ולכן מחובתו של התובע היה להבחין ברכבו של הנתבע עת נכנס לצומת ועת החל לבצע הפניה שמאלה.

עובדה זו, שהתובע לא הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע עולה גם מעדותה של רעייתו של התובע, הגב' כנרת אהרון המעידה כך בבית המשפט: "אנחנו נסענו, בעלי נסע ופתאום שמעתי אותו אומר מה הוא עושה והוא סטה ימינה ..." ומכאן ואילך, העידה העדה, בהגינותה, שלא ראתה מאומה: לא ראתה איפה היה רכב התובע בעת קרות התאונה, לא ראתה מי פגע במי (עמ' 3 לפ', ש' 12-25).

עצם העובדה, שהתובע ניסה לבלום ולסטות ימינה ולא הצליח למנוע התאונה ופגע ברכב הנתבע, מוכיח, שהתובע לא חצה במהירות סבירה את הצומת, שכן אין ספק, שאם היה נוסע במהירות התואמת את תנאי השטח, אזי אמצעי המניעה בהם נקט התובע – יכלו בהחלט לעזור למנוע התאונה או, למצער, למזער את הנזקים.


ג)
אין להוציא מכלל אפשרות, שאותו רכב כבד, הנזכר על ידי התובע, אשר נסע לפניו ואשר פנה ימינה, הסתיר לתובע את שדה הראיה ובשל כך לא הבחין מבעוד מעוד ברכב הנתבע, אך דווקא בשל היעדר שדה ראיה, היה חייב התובע לנהוג במשנה זהירות עת חצה את הצומת.


ג.
א)
גם הנתבע נכנס לצומת בלי להבחין ברכבו של התובע, אשר כבר החל לחצות את הצומת בנסיעה ישרה. הנתבע מעיד, שהוא הבחין ברכב התובע ממש בעת שהוא בלם ושמע את החריקה וכבר היה צמוד
אליו (עמ' 4 לפ', ש' 18-19).


עדות זו, כשלעצמה, מאשרת את מסקנת בית המשפט, שהנתבע נכנס לצומת והחל בפני
יה שמאלה,
בעת שרכב התובע כבר היה קרוב אליו – ובכך גרם הנתבע, למעשה, לחסימת דרכו של התובע ובאופן כזה לא יכול היה התובע למנוע התאונה, למרות הבלימה ולמרות הסטייה ימינה על מנת "לברוח" מרכב הנתבע.

הנתבע, אינו מאשר את טענת התובע, על כי עצר את רכבו באמצע הפנייה, אלא המשיך בפני
יה, (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 9-10) אך גם אם אקבל טענה זו, אין לשלול את מסקנת בית המשפט, שעל ידי הפנייה עצמה – חסם את המשך דרכו הבטוחה של התובע.


ב)
נציג הנתבעת 2 מפנה את בית המשפט לעובדה, שבהודעה שמסר התובע למבטחת שלו, הוא לא ציין שרכב הנתבע חסם את דרכו, ברם גם אם טענה זו נכונה, הרי מצינו, שלמחרת יום התאונה, מסר התובע עדות במשטרה ושם אכן ציין, שרכב הנתבע נעצר בנתיב שלו (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 1-3 וראה ההודעה ת/2).


ג)
הנתבע אינו מכחיש טענות התובע, בדבר מיקום התאונה ובדבר כיווני הנסיעה של כל אחד מהרכבים ואינו מכחיש את העובדה, שהוא כבר היה בשלב של הפנייה שמאלה (עמ' 4 לפ', ש' 5-6).


ד.
א)
מחוות הדעת של השמאי, אשר צורפה לכתב התביעה עולה, שרכב התובע נפגע בחלקו הקדמי של המרכב עד כדי הכרזת הרכב "כאובדן מוחלט".


מחוות הדעת שהגיש הנתבע, במהלך הדיון עולה, שרכבו נפגע, בין היתר, בדלת שמאלית קדמית, דלת שמאלית אחורית (ראה חוות הדעת – נ/1).

משתי חוות דעת אלו עולה באופן מפורש, שרכב הנתבע נפגע בעת שהוא כבר היה בפני
יה שמאלה ותוך כדי חסימת דרכו של התובע וכתוצאה מכניסתו של הנתבע לצומת בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת להופעת רכבו של התובע וכתוצאה מכניסתו של התובע אל הצומת – כניסה שגם הייתה בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב מספקת ותוך נסיעה במהירות שלא תאמה את תנאי הדרך – תרמו שני המעורבים בתאונה לקרות התאונה במידה שווה.





ב)
מסקנת בית המשפט, על כי התובע נסע במהירות בלתי סבירה ואשר לא תאמה את תנאי מעבר הצומת נובעת משניים אלה: ראשית, למרות ניסיונות התובע לבלום, לסטות ימינה – לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב הנתבע ושנית, מעבר הצומת במהירות סבירה, לא הייתה מביאה לפגיעה כזאת ברכב התובע, עד כי היה צורך להכריזו כאובדן מוחלט.


ה.
כשם שקבעתי לעיל, שהתובע לא הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע, כך קובע אנוכי, שגם הנתבע לא שם לב ולא הבחין מבעוד מועד ברכבו של התובע הנכנס לצומת וגם אם האור ברמזור הראה אור ירוק, עדיין על נוהג רכב החוצה צומת לבדוק אם המעבר בצומת אפשרי בבטחה.

3.
א.
העולה מהנימוקים שפורטו לעיל הוא, שהאחריות לתאונה בה קא עסקינן רובצת על כל אחד מהמעורבים בתאונה ואני מחליט לייחס לכ"א מהם רשלנות תורמת של 50% ובהתאם לחלוקת אחריות זו על הנתבעים לפצות את התובע.


ב.
בכתב התביעה שנרשם בכתב יד תבע התובע סך של 24,343 ₪ בעוד שבכתב התביעה המודפס תבע התובע סך של 23,343 ₪. חוסר העקביות נובע מכך, שבתביעה בכתב יד תבע התובע סך של 1,500 ₪ הוצאות שונות והוצאות בית משפט ואילו בכתב התביעה המודפס הסתפק התובע בתביעה סכום של 500 ₪ בגין אותם פריטי נזק.

התובע לא הוכיח, לא את הסכום שנכתב בכתב התביעה בכתב יד ולא את הסכום שנכתב בכתב התביעה המודפס ולכן, נדחית תביעת התובע בגין פריטי נזק אלה.


ג.
א)
התובע הוכיח נזקיו בסכום של 22,843 ₪ (נזק ממשי, שכ"ט שמאי וגרר) ולכן אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 11,422 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 1.3.11 - ועד התשלום בפועל.


ב)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט סך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.




סכום ההוצאות הנ"ל נקבע על ידי בית המשפט בהתחשב ברשלנותו התורמת של התובע.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 30.12.11 (ד' בטבת התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 27627-06/11 אהרון אברהם נ' אברהם-אבירם זוהרי, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/12/2011)