פסקי דין על רחל אלמסי | פסקי דין על אודליה אלמסי | פסקי דין על עמוס אלמסי ואח' | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

64170/06 א     01/01/2012




א 64170/06 רחל אלמסי, אודליה אלמסי, עמוס אלמסי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



01 ינואר 2012

ת"א 64170-06 אלמסי ואח'
נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א






בפני

כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר


תובעים

1
.
רחל אלמסי

2
.
אודליה אלמסי

3
.
עמוס אלמסי

4
.
רות אלמסי

5
.
משה אלמסי

6
.
יהודה אלמסי

7
.
יוסף אלמסי


נגד


נתבעים

1. כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א






פסק דין


מבוא
עמרם אלמסי, ז"ל, יליד 19.5.58 [להלן – המנוח], נהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 19.9.97, והוא בן 39 במותו [להלן – התאונה]. בפטירתו, היה המנוח נשוי לתובעת 1, ועובר לתאונה עבד בתעשייה האווירית בתפקיד של מבנאי מטוסים, החל משנת 1974.


התובעים בתיק דנא הינם יורשיו החוקיים של המנוח, וזאת בהתאם לצו הירושה שהוגש בתיק [נספח א' לכתב התביעה]. התובעת 1 הינה אלמנתו של המנוח, והתובעים 2-7 הינם ילדיהם המשותפים.


הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הרכב בו נהג המנוח בעת התאונה. הנתבעת הכירה בחבותה לפיצוי התובעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, וזאת במסגרת תביעת התלויים בת.א. 109856/00, שנדון בפני
כב' השופט כספי, ואשר במסגרתו ניתן

פסק דין
.


עקב פטירת המנוח, הוגשה על ידי התובעים תביעת תלויים, בת.א. 1303/97, בבימ"ש השלום בתל אביב, שנדונה בפני
כב' הש' כספי, וביום 7.2.06 נתן השופט החלטה, בה נקבעו עקרונות הפיצוי ודרך החישוב [להלן – ההחלטה הראשונה].


עקב ההחלטה הראשונה, מינה השופט כספי אקטואר מטעם ביהמ"ש, מר רמי יוסף, לשם חישוב הפסדי התלויים על פי ההחלטה הראשונה. לאחר מתן חוות דעת ראשונה ומענה לשאלות הבהרה, חישב האקטואר יוסף את הפסדי התלויים. לאור חוות דעתו של האקטואר, ניתנה על ידי כב' השופט כספי החלטה נוספת מיום 23.9.07 [להלן – ההחלטה השניה].


ביום 31.3.04, ובמהלך דיון בתביעת התלויים, עתרו התובעים לתיקון כתב התביעה, לשם הוספת פיצוי בגין ראש נזק "השנים האבודות", עקב הלכת ביהמ"ש העליון בסוגיה זו, בע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ. החברה לשיקום ופיתוח. כב' הש' כספי אמנם דחה את בקשתם זו, אך נתן בידי התובעים רשות לפצל סעדיהם, כך שתוגש תביעה נוספת.


משכך, הגישו התובעים תביעתם דנא, לבימ"ש זה, ובה עותרים הם לקבלת פיצוי בגין תביעת העיזבון, מעבר לסכומים אשר נפסקו להם זה מכבר בהיותם תלויים במנוח.


כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, אך הינם חלוקים בשאלת הנזק; בפרט, נטושה המחלוקת סביב שאלת פיצוי ילדי המנוח לתקופה שמגיל 18 ועד גיל 21, ולאור קביעותיו של השופט כספי בעניין זה, ובשאלת הפיצוי בגין הוצאות הקבורה.


ההחלטה הראשונה
בפתח הדיון מיום 13.10.09, ובמעמד הצדדים, הודיעו באי כוחם, כי הגיעו להסכמה דיונית ולפיה ממצאיו ומסקנותיו של כב' הש' כספי, יחייבו את הצדדים גם בתביעת העיזבון בתיק דנן, וזאת הן בשל זהות התלויים והיורשים בשתי התביעות, והן בשל השתק פלוגתא, שהינו בבחינת מעשה בית דין.


בהחלטתו הראשונה, מיום 7.2.06, קבע כב' השופט כספי את העקרונות לחישוב פיצוי תלויי המנוח, לפי שיטת הידות, ואביא להלן את קביעותיו כפי שנכתבו בהחלטה. על פי הנתונים שהובאו בפני
השופט, לא היתה מחלוקת כי המנוח, בפטירתו, היה בעל דרגה 41 בדירוג מנ"ט, והיה צפוי להתקדם לדרגה 42 בדרוג זה בחודש יוני 2000. שכרו של התובע, ברוטו, לפי
מסמך מנור, היה אמור להיות, החל מחודש יוני 00', 15,620 ₪ ברוטו, ואין מחלוקת בין הצדדים על כך. מכאן, כך בהחלטה, שהבסיס לחישוב הפסדי התובעים כתלויים משכרו של המנוח, הינו שיעור של 12,000 ₪ ברוטו לחודש מעת פטירת המנוח ועד ליום 1.6.00, וסכום של 15,620 ₪ ברוטו לחודש מאותו יום ואילך, כאשר מסכומים אלו יש לנכות מס הכנסה בשיעור 25%. כמו כן, יש לנכות מסכום הפיצוי את ידת המנוח בהשתכרותה של האלמנה.


לעניין זה נקבע כי התובעת עבדה לפני פטירת המנוח כספרית במשרה חלקית, שהכנסתה ממנה היתה בסך של 800 ₪ לחודש בממוצע, וזאת עד לחודש ספטמבר 98'. לאחר מכן חדלה מעבודתה זו, אך מחודש יולי 01', עובדת היא כמזכירה, בשכר של 2,100 ₪ לחודש. הכנסתה זו של אלמנת המנוח אינה מובאת בחשבון לעניין ניכוי ידת המנוח מהכנסתה, מאחר שאין להשתכרותה זו ולא כלום עם קשר נישואיה עם המנוח, ועם מעמדה כאלמנה. מאחר שכך, נקבע כי חישוב ניכוי ידת המנוח ייעשה לפי הכנסה משוערכת של 800 ₪ לחודש.


עוד נקבע, כי החישוב על בסיס ההנחה כי גיל פרישת המנוח היה 67, וגיל פרישת האלמנה יהיה 64. חישוב הפסדי התלויים, היינו, ילדיהם של המנוח ואלמנתו, ייעשה עד הגיעם לגיל 18 שכן "קביעת פיצוי בגין הפסדי תמיכה לאחר גיל זה יוצאת מתוך חזקה עובדתית על שירות בצה'ל ועל המשך תמיכת ההורים בעת השירות, בעוד שבמקרה זה, הוברר שלא אחד מהתובעים ישרת בצבא בהיותם בני העדה החרדית".


לעניין פיצוי בגין הקמת מצבה, נקבע כי אין כל מקום לפיצוי "כאשר התובעת אינה יכולה לומר אם קבלה החזר מהמוסד לביטוח לאומי בגין הקמת המצבה..."


ההחלטה השניה
החלטה זו ניתנה על ידי כב' השופט כספי לאחר קבלת חוות דעתו של האקטואר אותו מינה. בחוות דעתו המתוקנת, קבע האקטואר את סכום הפיצוי המגיע לתובעים, בשיעור של 3,126,535 ₪, ממנו נוכו סכומי הקצבאות ותקבולי המבטחים בסך כולל של 2,869,854 ₪, והיתרה הועמדה על סך של 256,690 ₪, היא סכום הפיצוי הסופי המגיע לתובעים.


כאמור בהחלטה השניה, אחד ממרכיבי סכום הפיצוי הגולמי הוא סכום המהווה את סך כל הסכומים המתקבלים על פי שיטת הידות, והוא שיעור הפיצוי העיקרי, בסך כולל של 2,981,535 ₪. רכיב אחר בגדר סכום הפיצוי הגולמי הוא פיצוי בגין הפסדי פנסיה, בסך של 55,000 ₪, ואשר נקבע באופן גלובאלי. האקטואר כלל בגדר סכום הידות רכיב נזק בגין הפסדי פנסיה של המנוח, בסכום כולל של 316,222 ₪, ומשכך, חישב בפועל את הפסדי הפנסיה פעמיים.


השופט כספי מצא לתקן מהחלטתו הראשונה, לאחר שהגיע למסקנה, ולאור טענות הצדדים, כי שיעור הפסדי הפנסיה של המנוח הינו בגדר הסכום המחושב, וכי הסכום הגלובאלי אליו הגיע, הינו מוטעה, וקבע כי פסק הדין הסופי יביא בחשבון את הסכום המחושב, וסכום הפיצוי הועמד על 201,690 ₪.


טיעוני התובעים
לעניין קביעת כב' השופט כספי בהחלטה הראשונה, בכל הנוגע לחישוב הפסדי התלויים לאחר הגיעם לגיל 18, כמצוטט לעיל, טוענים התובעים כי המדובר במסקנה אשר נסתרה בראיותיהם, כפי שהובאו בפני
בימ"ש זה, ומשכך, אין המדובר בפלוגתא עובדתית שהוכרעה, וכי עלה בידיהם להוכיח כי יש לערוך את חישוב אובדן ההכנסה בשנים האבודות, עד הגיעם לגיל 21 לפחות. זאת, כך התובעים, מאחר שהוכח כי ילדי המנוח המשיכו, בחלקם, בלימודים אקדמאיים, והיו סמוכים לשולחן אמם, וללא התאונה, ברי כי היו ממשיכים בלימודיהם ובשירות לאומי, וסמוכים לשולחן הוריהם, למצער, עד הגיעם לגיל 21. אשר על כן, כך לטענתם, המדובר בנסיבות המצדיקות סטייה מדרך החישוב המקובלת של חישוב אובדן הכנסה בשנים האבודות, ומבקשים הם להסתמך על שנקבע בע"א 5/84 יחזקאל נ. אליהו מה(3) 374.


התובעים טוענים כי אודליה, התובעת 2, היתה בשירות לאומי במשך שנתיים, מגיל 18 ועד הגיעה לגיל 20, והתגוררה בתקופה זו בבית אמה, ובגיל 20 נישאה. רות, התובעת 4, המשיכה בלימודיה עד גיל 21, במסלול אקדמאי במגמת גננות, ובמהלך לימודיה המשיכה להתגורר בבית אמה. יהודה ויוסף, התובעים 6-7, לומדים בישיבה ומתגוררים, מחצית מזמנם, בבית אמם, וטרם גיבשו החלטה לגבי עתידם. לאור כך, טוענים התובעים כי הנסיבות מצדיקות גם מצדיקות עריכת חישוב אובדן הכנסתם בשנים האבודות לכל הפחות עד גיל 21.


לעניין בסיס השכר שקבע השופט בהחלטתו, טענו התובעים כי יש להעריך את שכר המנוח, נכון למועד פטירתו, לכל הפחות בשיעור של 13,000 ₪ ברוטו, וסכום של 15,620 ₪ לחודש מאותו המועד ואילך, כאשר מהסכומים יש לנכות מס הכנסה בשיעור 25%.


טיעוני הנתבעת
טוענת הנתבעת, כי כאשר קיימת זהות בין התלויים ליורשים, יש להפחית מסכום הפיצוי ליורשים את הסכום ששולם לתלויים, כך שלא ייווצר כפל פיצוי מצד המזיק כלפי התלויים והיורשים, שזהותם היא אחת.


לשיטתה, מאחר שהסכמת הצדדים ולפיה ממצאיו ומסקנותיו של כב' השופט כספי מחייבות את הצדדים גם בתביעת העיזבון, בשל זהות בין התלויים ליורשים, קיבלה תוקף של החלטה, יש בראש ובראשונה לדחות את טענות התובעים בגין בסיס השכר של המנוח במועד פטירתו, ולחשב את הפיצוי על פי העקרונות שהותוו בהחלטה הראשונה.


לעניין טענות התובעים בגין מעשיהם מגיל 18 ועד גיל 21, השיבה הנתבעת וטענה כי מן העדויות אשר הובאו בפני
ביהמ"ש, עולה ברורות כי ילדי המנוח לא נתמכו לאחר הגיעם לגיל 18, ומשכך, אין לבצע חישוב על פי שיטת הידות לאחר הגיע התובעים 2-7 לגיל 18.


הנתבעת טענה כי התובעת 2 אכן שירתה בשירות לאומי, ובעבורו השתכרה בסך של 500 ₪ לערך, ולאחר מכן נישאה, וחדלה מלהתגורר בביתה הוריה. התובע 5 סיים לימודיו בכיתה י', לאחריהם לא התגייס, החל לעבוד בשליחויות בשכר מגיל 16, ועזב את הבית בגיל 17 לערך. התובעים 6-7 לומדים בישיבה, לא יתגייסו לצבא, ובאים לביקור בבית הוריהם אחת לשבועיים. התובע 3 לומד בישיבה, הן עובר לנישואיו, והן לאחריהם.


מהאמור לעיל, טוענת הנתבעת, כי ברי שלא הוצגו כל ראיות שיש בכוחן כדי לשנות את מסקנותיו של השופט כספי בדבר חישוב הידות, בכל הנוגע לילדי המנוח עד גיל 18, וממילא המדובר בפלוגתא עובדתית שהוכרעה בדין, וקיים לגביה השתק פלוגתא.


אופן החישוב לו טוענת הנתבעת בנסיבות אלו, הינו הכפלת בסיס השכר של המנוח בהפרש שבין המקדמים, בהתאם לחוות דעתו של האקטואר; היינו, ההפרש שבין מקדם ההיוון לחישוב הפסדי עבר ועתיד לתלויים, לבין מקדם ההיוון לחישוב הפסדי עבר ועתיד לעיזבון. מסכום המכפלה יש לנכות את הכנסת האלמנה במכפלת ההפרש בין המקדמים הנוגעים לה, והתוצאה המתקבלת הינה נזקי התובעים בתביעת העיזבון, כאשר לסכום זה יש להוסיף ראש נזק בגין כאב וסבל.


דיון והכרעה
כאמור לעיל, תביעת התלויים נדונה זה מכבר בהחלטתו של כב' השופט כספי, והתביעה המונחת בפני
י הינה תביעת העיזבון. לאור מחלוקות הצדדים באשר למעשיהם ופועלם של התובעים 2-7, יש לבחון ראשית את העדויות שנשמעו בפני
י לעניין זה.


בבסיס שיטת הידות עומדת ההנחה כי בהגיע הילדים לבגרות, הם אינם נחשבים עוד לתלויים בהוריהם, והיד המיוחסת להם אינה מובאת בחשבון [ראה קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, 2003, בעמ' 1225-1229]. יוצא אפוא, כי בהגיע הילדים לגיל 18, יוצאים הם ממעגל התמיכה, אלא אם משרתים הם בצבא או בשירות לאומי, ובתקופה זו רואים בהם כאילו עדיין נתמכים הם בהוריהם, ויש להביא את ידם בחשבון, בין הגילאים 18 ועד 20 או 21 . בהתאם לאמות המידה הנהוגות, הבת זכאית לתמיכה עד גיל 20, כאשר בגין התקופה שמגיל 18 ועד גיל 20 – תקופת השירות הצבאי – מקובל לערוך את החישוב על בסיס הפסד של 1/3 ידה בלבד.


שיטת הידות מסייעת בתביעת התלויים, כמו-גם בתביעת העיזבון, לצורך חילוץ יד הקיום של המנוח, שאותה יש לנכות מהכנסתו הן בחישוב פיצויי התמיכה לתלויים, והן בחישוב הפסד ההשתכרות "בשנים האבודות" בתביעת העיזבון. כפי שנקבע בפסק-הדין בעניין אטינגר, ראוי להוסיף "יד חיסכון" המבטאת מרכיב נוסף באופני השימוש הנעשים בקופה המשותפת של המשפחה הממוצעת. הנחה זו יפה, במישור העקרוני, גם בתביעת התלויים, שהרי המשפחה היא אותה משפחה, ואופני השימוש הם אותם אופנים. לפיכך, כפי שמתווספת "יד חיסכון" לצורך אומדן ערכה של כל יד בתביעת העיזבון, יש להוסיף "יד חיסכון" גם בחישוב ערכה של כל יד בתביעת התלויים. כך, תיווצר שקילות כלכלית בערך המיוחס לכל יד בתביעת התלויים ובתביעת העיזבון [ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל].


ולנסיבות המקרה דנן; התובעת 2, אודליה ישראל, העידה כי לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, עשתה שירות לאומי במשך שנה אחת, במהלכו התגוררה בבית הוריה, והשתכרה סך של 500 ₪ לחודש. בגיל 20 נישאה, ועזבה את בית ההורים.


התובעת 4, רות אלמסי, העידה כי סיימה את לימודיה התיכוניים בגיל 18, ופנתה ללימודי גננות בבי"ס נאוות ישראל, שארכו 3 שנים. במהלך השנתיים הראשונות ללימודים לא עבדה, אך בשנה השלישית ללימודים החלה לעבוד פעם בשבוע, בשכר של 700 ₪, שעלה לשכר של 1000-1,500 ₪. ביום 26.8.09 נישאה, ועזבה את מגוריה בבית אמה. לדבריה לא התגייסה לצבא מאחר ש"אנו לא הולכים לצבא במשפחה שלנו. למדתי במוסד חרדי ולא נהוג שם". [עמ' 7 ש' 20].


התובע 5, משה אלמסי, העיד כי למד בבי"ס תיכון עד כיתה יא', ואז עזב את בית הספר. החל לעבוד כבר מגיל 14 במלצרות, ומגיל 16 ולאחר שהוציא רישיון נהיגה, החל לעבוד בשליחויות. עוד העיד, כי עזב את העולם הדתי, ובגיל 17 לערך עזב את בית הוריו, וכי מגיל 16 מממן את עצמו, ללא כל עזרה מאמו. לדבריו, אם היה לו מימון לכך, היה פונה למסלול לימודים.


בעדותה של התובעת 1, אלמנת המנוח, אישרה כי אורח חיי המשפחה הינו חרדי-דתי; "כן, אנחנו דתיים. באופן עקרוני אנחנו לא הולכים לצבא" [עמ' 3 ש' 24], ולגבי התובעים 6-7, יהודה ויוסף העידה כי השניים לומדים בישיבה, ומנהלים אורח חיים דתי ,ומשכך לא יתגייסו לצבא. במסגרת לימודיהם, הם ישנים 4 פעמים בשבוע בישיבה, ובשאר הימים מגיעים לביתה. לדבריה, אין להם כל תמיכה כלכלית מכל מקור שהוא, והיא משלמת בעבור צרכיהם. התובע 3, עמוס, למד אף הוא בישיבה, ונישא בגיל 22, אז עזב את הישיבה, והמשיך את לימודיו בכולל, כאשר אורח חייו זהה ליהודה ויוסף, והינו מחוץ לבית הוריו.


לעניין הוצאות הקבורה, אישרה התובעת 1 כי אין בידיה כל קבלה בגין הוצאתה הנטענת הזו, וזאת על אף שאישרה כי לאחר הדיון בפני
כב' השופט כספי, היתה ערה לכך שעליה להביא אסמכתא להוצאות הקבורה להן היא טוענת.




אומר כבר עתה, כי לאור פסק דינו של כב' השופט כספי, והפיצוי שהוענק שם בתביעת התלויים, לאור הזהות בין התלויים והיורשים, ולאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לפיהן קביעותיו של השופט כספי יחייבו גם בהליך דכאן, באשר הינן בבחינת השתק פלוגתא, לא תהא לפיכך כל סטייה בחישוביי בפסק דיני זה, מקביעות פסק דינו של כב' השופט כספי.


יחד עם זאת, מאחר שהתובעים טוענים כי קביעותיו של השופט לעניין ילדי המנוח בין הגילאים 18-21 נסתרו בתביעתם דנן, ראיתי להתייחס לטענה זו בקצרה. כפי שהובא לעיל בעדויות התובעים, אין כל ספק כי המדובר במשפחה שמקיימת אורח חיים דתי חרדי, וכידוע, ההלכה לגבי תלויים/יורשים מעין אלו, הינה כי אלו זכאים להיחשב כנתמכים על ידי הוריהם עד גיל 18 בלבד. ואולם, גם אם לא היה כך הדבר, וגם אם מעדויות התובעים היתה עולה מסכת נסיבות שונה, לגבי מעשיהם מהגיעם לגיל 18, לא היה כל רבותא בכך; שהרי פסק הדין שניתן בעניינם של התלויים הינו בגדר מעשה בית דין, לגביו קיים השתק פלוגתא. ואין נפקא מינה אם הצליחו התובעים, לאחר מתן פסק הדין, להוכיח כי מי מבין התובעים אכן התגייס לצבא בסופו של דבר, ואין בכך כדי לשנות את קביעות פסק הדין החלוט שעומד בעניינם. לאור כך, כל טענות התובעים בסוגיה זו, דינם להידחות.


לאור האמור, להלן יובא אומדן נזקי יורשי המנוח, לפי עקרונות החישוב שנקבעו בפסק הדין בעניינם של התלויים, כפי שהוסבר ופורט באריכות לעיל. בשל העובדה שפיצויי התלויים ניתנו זה מכבר, הפיצוי בגין תביעת העיזבון דנא, הינו בגין ידת החיסכון של המנוח בלבד וכאב וסבל [פס"ד עיזבון חנא כרכבי לעיל]. להלן יובא חישוב הפסדי התלויים מול חישוב הפסדי העיזבון, וההפרש בין השניים יביאנו לפיצוי לו זכאי עיזבון המנוח בגין השנים האבודות.


אומדן הנזקים
לתקופה הראשונה
: ממועד פטירת המנוח – 19.9.97 ועד ליום 1.6.00 [יום הקידום בשכרו], שכר של 12,000 ₪ ברוטו לחודש, שהינם 9,000 ₪ לאחר ניכוי 25% מס הכנסה, משוערכים להיום – סך של 12,780 ₪.
שכר האלמנה – 800 ₪.

קופה משותפת
: 12,780 + 800 = 13,580 ₪.
חילוץ יד הקיום
:
13,580 : 9 ידות = 1,509 ₪. [לתלויים]
13,580: 10 ידות = 1,358 ₪. [לעיזבון]
הפיצוי בגין אובדן השתכרות המנוח בשנים האבודות:
12,780 ₪ - 1,509 = 11,271 ₪
x
33 חודשים = 371,943 ₪ [לתלויים]
12,780 ₪ - 1,358 = 11,422 ₪
x
33 חודשים =376,926 ₪ [לעיזבון]

לתקופה השניה
: מיום 1.6.00 ועד הגיעה של התובעת 2 לגיל 18 [9.8.2002], שכר של 15,620 ₪ ברוטו, שהם 11,715 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה, משוערכים להיום – 15,147 ₪.
קופה משותפת
: 15,147 ₪ + 800 = 15,947 ₪.
חילוץ יד הקיום:
15,947 : 9 ידות = 1,772 ₪.
15,947 : 10 ידות = 1,595 ₪.
הפיצוי בגין אובדן השתכרות המנוח בשנים האבודות:
15,147 ₪ - 1,772 = 13,375₪ [לתלויים]
x
26 חודשים = 347,750 ₪.
15,147 ₪ - 1,595 = 13,552 ₪ [לעיזבון]
x
26 חודשים = 352,352 ₪.

לתקופה השלישית
: מיום 9.8.02 ועד הגיע התובע 3 לגיל 18 [21.10.03] = 15 חודשים.
15,947 : 8 ידות = 1,993 ₪.
15,947 : 9 ידות = 1,772 ₪.
לתלויים: 15,147 – 1,993 = 13,154
x
15 = 197,310 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 1,772 = 13,375
x
15 = 265,000 ₪.

לתקופה הרביעית
: מיום 21.10.03 ועד להגיע התובעת 4 לגיל 18 [1.6.05] = 19 חודשים.
15,947 : 7 ידות = 2,278 ₪.
15,947 : 8 ידות = 1,993 ₪.
לתלויים: 15,147 – 2,278 = 12,869
x
19 = 244,511 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 1,993 = 13,154
x
19 = 249,926 ₪.

לתקופה החמישית
: מיום 1.6.05 ועד הגיע התובע 5 לגיל 18 [20.2.07] = 21 חודשים.
15,947 : 6 ידות = 2,658 ₪.
15,947 : 7 ידות = 2,278 ₪.
לתלויים: 15,147 – 2,658 = 12,490
x
21 = 262,290 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 2,278 = 12,869
x
21 = 270,249 ₪.

לתקופה השישית
: מיום 20.2.07 ועד הגיע התובע 6 לגיל 18 [9.12.08] = 21 חודשים.
15,947: 5 ידות = 3,189 ₪.
15,947 : 6 ידות = 2,658 ₪.
לתלויים: 15,147 – 3,189 = 11,958
x
21 = 251,118 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 2,658 = 12,490
x
21 = 262,269 ₪.

לתקופה השביעית
: מיום 9.12.08 ועד הגיל התובע 7 לגיל 18 [25.4.10]= 17 חודשים.
15,947 : 4 ידות = 3,987 ₪.
15,947 : 5 ידות = 3,189 ₪.
לתלויים: 15,147 – 3,987 = 11,160
x
17 = 189,720 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 3,189 = 11,958
x
17 = 203,286 ₪.

לתקופה השמינית
: מיום 25.4.10 ועד היום = 20 חודשים.
15,947 : 3 ידות = 5,315 ₪.
15,947 : 4 ידות = 3,987 ₪.
לתלויים: 15,147 ₪ - 5,315 = 9,832
x
20 = 196,640 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 3,987 = 11,160
x
20 = 223,200 ₪.

לתקופה התשיעית
: מהיום ועד הגיע המנוח לגיל פנסיה [19.5.2025] = 149 חודשים = מקדם היוון 124.2662.
15,947 : 3 ידות = 5,315 ₪.
15,947 : 4 ידות = 3,987 ₪.
לתלויים: 15,147 – 5,315 = 9,832
x
124.2662 = 1,221,785 ₪.
לעיזבון: 15,147 – 3,987 = 11,160
x
124.2662 = 1,386,811 ₪.

סך הכל פיצוי לתלויים עד היום: 2,061,282 ₪.
סך הכל פיצוי לעיזבון עד היום: 2,203,208 ₪.
ההפרש: 141,926 ₪.

סה"כ פיצוי לתלויים מהיום ועד הגיע המנוח לגיל 67 – 1,221,785 ₪.
סה"כ פיצוי לעיזבון מהיום ועד הגיע המנוח לגיל 67 – 1,386,811 ₪.
ההפרש: 165,026 ₪.

141,926 + 165,026 = 306,952 ₪.

כאב וסבל
:
בסך 42,348 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התאונה ועד היום = 70,275 ₪.
הפסדי פנסיה
: סך גלובאלי של 31,000 ₪.
אין מקום לפסיקת הוצאות קבורה – כאמור בהחלטת כב' השופט כספי.

סך הכל תביעת העיזבון – 408,227 ₪.

סוף דבר
;
הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 408,227 ₪ בגין תביעת העיזבון. לסכום יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%
. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשא בהוצאות המשפט של התובע ובאגרות המשפט.





זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ו' טבת תשע"ב, 01 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 64170/06 רחל אלמסי, אודליה אלמסי, עמוס אלמסי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (פורסם ב-ֽ 01/01/2012)