פסקי דין על איילת ארליך | פסקי דין על רמי נעמן | פסקי דין על רחל נעמן |

22057-08/11 תאמ     05/01/2012




תאמ 22057-08/11 איילת ארליך נ' רמי נעמן, רחל נעמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 22057-08-11 ארליך נ' נעמן ואח'






בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובעת

איילת ארליך


נגד


נתבעים

1.רמי נעמן
2.רחל נעמן




פסק דין


רקע כללי
:

לפני תביעה שהגישה התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מאבק אלים למדי שהסתיים בסופו של דבר במותו הטרגי של כלב התובעת (בשם אדי) מסוג פינצר מעורב, לבין כלב הנתבעים מסוג רועה גרמני ביום 16/7/10 בסמוך לגינה ציבורית ברחוב שבו מתגוררים הצדדים ביהוד.

האירוע התרחש ברשות הרבים, כאשר הכלב אדי קשור ברצועה, בעת שיצא לטיול עם עוד שני כלבים נוספים שנמצאים ברשותה של התובעת ושותפתה לדירה ומצוי בהשגחת האחרונה ואילו הכלב של הנתבעים יצא מהחצר כשהוא איננו קשור ברצועה לבעליו, למעשה הכלב של הנתבעים שהה באותה עת בחצר ביתם של הנתבעים כשהוא משוחרר ומבלי שהיו באותה עת מי מבני הבית בבית, לדברי הנתבעים דלת הכניסה הראשית נפתחה כתוצאה מהפסקת חשמל שהייתה ברחוב וניטרלה את מנגנון הנעילה החשמלי.

שני הכלבים היו ללא מחסום פה.

הכלב אדי כאמור הינו כלב קטן מגזע מעורב, בעוד שהכלב של הנתבעים הינו כלב מגזע זאב (רועה גרמני), שלטענת הנתבעים הינו נוח וידידותי לבריות בדרך כלל ומעולם לא היה מעורב באירוע אלים במסגרתו נשך או ננשך.

טענות הצדדים וראיותיהם
:

על פי הנטען בכתב התביעה, עובר לאירוע יצאה השותפה של התובעת לטיול רגלי לצורך עשיית צרכים וטיול שגרתי בגינה הציבורית, המצויה בקרבת מקום בסמוך לביתם של הנתבעים כשהיא מלווה בשלושה כלבים, כולם קטנים וקשורים לרצועה, כשלפתע יצא מדלת הכניסה הכלב של הנתבעים בריצה לעבר הכלב אדי, אחז בו בחוזקה בפיו וניער אותו, עד אשר עלה בידי עובר אורח להפריד ביניהם היה זה מאוחר מדי, כאשר אדי היה שרוע על המדרכה שותת דם, הובהל לוטרינר שמטפל בו בתל אביב – אשר קבע את מותו.

כאמור לטענת התובעת, הכלב של הנתבעים הוא מגזע רועה גרמני ומכאן שהוראות תקנה 5(3) לתקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה -2004 (להלן-תקנות הכלבים המסוכנים), יחד עם הוראות חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002, אוסרות על הוצאתו לרשות הרבים אלא אם כן פיו חסום במחסום.

התובעת ייחסה אפוא רשלנות לנתבעים בכך שבעת האירוע לא היה פיו של הכלב חסום ולא היה קשור בחצר, למקרה שבו דלת הכניסה תפתח ולו גם בטעות, במיוחד יפים הדברים כאשר מי מבני הבית אינו מצוי בסביבה, ועל רקע זה תבעה מהנתבעים את הנזקים שנגרמו לה עקב האירוע.
נזקים אלה כוללים את פינויו של הכלב וקבורתו בסך של 9,593 ₪ וכן עוגמת נפש שהוערך על ידה ב- 2,000 ₪ נוספים.

הנתבעים מצידם מכחישים נמרצות את טענות התובעת, לגרסתם התובעת ו/או השותפה שלה נהגה ללכת צמוד לגדר תוך שהכלבים שברשותן היה מקנטרים ומתגרים בכלבם.

הנתבעת שהגיעה לפתע למקום, הבחינה כי כלבה היה מעורב בקטטה שבסופה הופרדו השניים באמצעות עוברי אורח וכי ככל הנראה הפציעה של הכלב אדי הייתה חמורה, כזו שלא הותירה לו כל אפשרות לשרוד.

הנתבעים כאמור טענו,כי כלבם הינו כלב נוח, מתוק וחברותי המסתדר יפה עם כלבים אחרים ועם בני אדם ומעולם לא היה מעורב בקטטה מהסוג הנ"ל.

לטענת הנתבעים, סכום התביעה מופרז, לראיה צירפו הצעות מחיר מבית קברות אחר בסכום של כ- 2,000 ₪ הכולל את הוצאות הקבורה ביחס אליהם הגישה התובעת תביעתה בסכום שהינו גבוה מהסכום שמופיע בהצעת המחיר ( פי חמש).

ביהמ"ש הציע לב"כ הצדדים לשמוע את העדים במסגרת הישיבה המקדמית, במהלכה נשמעה עדותה של התובעת וחברתה שטיילה עם הכלב אדי במועד האירוע ואילו מטעם הנתבעים נשמעו שניהם באופן תמציתי ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה
:
כלל הזהירות הבסיסי והיסודי בהחזקת כלב ברשות הרבים בוודאי בשטח עירוני, מחייב את החזקתו כשהוא קשור היטב ברצועה המאפשרת למחזיק לשלוט בו. כמעט למותר לציין כי החזקת כלב ברשות הרבים, כשאינו קשור כאמור, עלולה לגרום לתקלות רבות וחמורות כגון כאשר ריצתו או נוכחות של כלב יגרמו לילדים לברוח למקום מסוכן ככביש או כאשר הכלב עצמו ירוץ לכביש או למקום מסוכן אחר.

יש להדגיש, כי חובת המחזיק בכלב ברשות הרבים לקשרו היטב אינה נגזרת של כלל הזהירות גרידא, אלא היא מעוגנת, מסתמא בשל חשיבות הכלל, בחקיקת העזר העירונית. לעניינו , החובה מעוגנת בהוראות סעיף 11 (א)לחוק עזר לתל אביב- יפו (פיקוח על כלבים ובעלי חיים אחרים), תשס"א -2000 , הקובעות כהאי לישנא:

לא יחזיק אדם כלב במקום ציבורי ולא יאפשר בעל כלב לכלבו להימצא במקום ציבורי, אלא אם כן הכלב קשור היטב ברצועה או בשרשרת(ר' גם בהוראות תקנה 18 לתקנות הסדרת הפיקוח על הכלבים , תשס"ה- 2005 , הקובעות כי קשירת כלב מחוץ לחצרים תהיה ברצועה שאורכה וטיבה יאפשרו למי שמחזיק בכלב לשלוט בו בכל רגע).

כלל זהירות נוסף בהחזקת כלב ברשות הרבים הוא הכלל המחייב את החזקתו כאשר המחסום מצוי על פיו וזאת על מנת למנוע את האפשרות שינשך מאן דהוא. כלל זהירות זה אינו בעל חשיבות זהה לכלל בדבר קשירת הכלב, שכן חסימת פיו של כלב אינה נדרשת בהכרח בכל סוגי הכלבים ויש בה גם כדי לגרום לאי נוחות לבעל החיים.

בחקיקת העזר העירונית אין אחידות בדבר וכל רשות עירונית קובעת בחוקי העזר שלה האם ישנה חובה בנוסף לקשירתו של הכלב גם לחסום את פיו , כשבחקיקה הארצית הוגבלה החובה להחזיק כלב ברשות הרבים כשמחסום על פיו רק לכלבים מגזע מסוכן.

על רקע עקרונות אלה, ברי כי הנתבעים נהגו במקרה דנא ברשלנות חמורה בהחזקת הכלב, כשהוא משוחרר בחצר ביתם וממילא לא היה לכלב אדי כל סיכוי אל מול הפער בין הגודל שביניהם והעובדה כי הכלב של הנתבעים לא היה קשור בעוד שהכלב אדי היה קשור לרצועה ולא יכול היה לנוס על נפשו ולהינצל.

התנהלות הנתבעים יצרה סיכון בלתי סביר ברשות הרבים, כשהאירוע דנן הינו בגדר התממשותו של אותו סיכון, למקרה שבו תפתח דלת הכניסה הראשית, מכל סיבה שהיא, או אז הכלב שהינו משוחרר יוכל לצאת מהדלת לרשות הרבים באין מפריע ולגרום לנזק שגרם במקרה זה לכלב אדי, הכלב של השכן.

יוצא אפוא, כי חסימת פיו של כלב היא כלל זהירות שנדרש לגבי כל כלב וממילא ראוי שבעלים של כלב, קל וחומר כאשר מדובר בכלב גדול ובני הבית אינם מצויים במקום לצורך השגחה, ינהגו בדרך זו .

בנסיבות העניין ברור למדי, כי לו היה מונח מחסום על פיו של כלב הנתבעים ו/או הנ"ל היה קשור בחצר ולא משוחרר, האירוע דנא לא היה קורה , למצער לנוכח פער הגדלים בין הכלבים, כאשר הכלב אדי הוא הקטן מבין השניים, לא הותיר לו כל סיכוי לצאת מהקרב.

כעת אדון בשאלת גובה הנזקים, ראשון אתייחס לראש הנזק מסוג הוצאות קבורה, התובעת לצורך הוכחת הנזק צירפה חשבונית מחוות דניאל מיום 28/1/2011 (חצי שנה לערך לאחר האירוע) בסכום של 9,593 ₪ ( סכום זה כולל פינוי גופה מת"א, פינוי קבורה, מצבת שיש, תמונה בקרמיקה ותווים נוספים).

בטרם ניתן פסק הדין, בשל הפער בין מועד הוצאת החשבונית וממילא התשלום לבין מועד האירוע, ניתנה לתובעת הזדמנות להבהיר את פשר העניין שכן כל טענה לא הועלתה על ידה במסגרת כתב התביעה ואם לא די בכך, התובעת לא טרחה לצרף את אותן תמונות שצורפו בעטייה של ההחלטה כאמור לכתב התביעה לצורך הוכחת הקבורה של הכלב אדי.

ב"כ הנתבעים הגיבה להודעת התובעת בכתב ופסק הדין ניתן לאחר עיון בהודעת התובעת על צרופותיה ותגובת הנתבעים.

אין מחלוקת, כי האירוע אירע בשל רשלנות הנתבעים בהחזקת הכלב שברשותם ובהעדר שמירה על כללי הזהירות כאמור לעיל, דבר שגרם בסופו של דבר למותו של הכלב אדי ולצורך לקבור אותו, האם במקרה כגון דא, זכאית התובעת להשית את הוצאות הקבורה על הנתבעים בהתאם לחשבונית שצורפה על ידה ?

התובעת צירפה חשבונית מחוות דניאל בסכום של כ- 10,000 ₪ , לטענתה בחרה לקבור את אדי בחוות דניאל משום שהייתה מרוצה משירותי הקבורה שקיבלה בעבר לכשקברה חמוס שהיה בבעלותה והלך לעולמו.

מנגד ב"כ הנתבעים צירפו מסמכים מהם עולה, כי אותם שירותי קבורה בדיוק, אחד לאחד, ניתן לקבל במקום אחר בעלות הקטנה מהעלות שבסופו של דבר הוציאה התובעת באופן משמעותי ביותר ובמקרה כזה, על ביהמ"ש להכריע מהו הסכום שיש להשית על הנתבעים, שהינו במתחם הסבירות לצורך פיצוי התובעת בגין האירוע שמוטל כולו על אחריותם המלאה של הנתבעים.

בגין ראש נזק זה, הנני פוסקת לטובת התובעת סכום של 2,000 ₪ שהינו סכום סביר לצורך הוצאות קבורה.
בראות עיני, קיימת חובה על התובעת לערוך בירור בטרם היא בוחרת להתקשר עם צד ג' לצורך הוצאת רכיב כזה או אחר שנגרם לה כתוצאה מרשלנות הנתבעים, על מנת שאותה הוצאה תהא במתחם הסבירות, מדובר בבדיקה שנעשית בנקל באמצעי פשוט של "הקלקה" במחשב ונוכח הפערים שהונחו לפני, כאשר מדובר באותו השירות בדיוק, לא פחות ולא יותר פסקתי את הסכום הנ"ל.

ביחס לראש הנזק של עוגמת נפש, לעולם זה מצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש ובנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, כאשר זו נאלצה לצפות בכלבה אדי, שנמצא ברשותה תקופה של עשור לערך, מבוסס בדמו ומוצא את מותו באופן טראגי כתוצאה מנשיכה של כלב הנתבעים, הסכום אותו ביקשה (2,000 ₪), ביחס לראש נזק זה,הינו סביר בעיני וכך אני פוסקת.

סוף דבר, הנני
מורה בזאת לנתבעים לפצות ולשלם לידי התובעת סכום של 4,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאירוע הנשיכה ובנוסף הנני פוסקת לטובת התובעת הוצאות ניהול ההליך בסך כולל של 1,500 ₪ .
סה"כ ישלמו הנתבעים לידי התובעת סכום של 5,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.



ניתן היום,
י' טבת תשע"ב, 5 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 22057-08/11 איילת ארליך נ' רמי נעמן, רחל נעמן (פורסם ב-ֽ 05/01/2012)