פסקי דין על עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי | פסקי דין על מכללת מגה טרנד בשוק ההון | פסקי דין על עו"ד זוהר מור | פסקי דין על בורסי- הוצאה לאור של ספרי משפט 2003 |

2519/07 א     11/01/2012




א 2519/07 עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי נ' מכללת מגה טרנד בשוק ההון בע"מ, עו"ד זוהר מור, בורסי- הוצאה לאור של ספרי משפט 2003





בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 2519-07
לפני
כב' השופטת דר' מיכל אגמון-גונן
התובעת
עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי

ע"י ב"כ עו"ד בן טל
נגד

הנתבעים
1.מכללת מגה טרנד בשוק ההון בע"מ

2.עו"ד זוהר מור

3.בורסי- הוצאה לאור של ספרי משפט 2003

ע"י ב"כ עוה"ד יעקב וחנה קלדרון ועו"ד אוהד קנלר
פסק דין
במרכזה של התובענה שלפני ספרי הכנה לקראת בחינת רשות ניירות ערך בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית (להלן: "הבחינה").

על פי הנטען, חוברת ההכנה וספר ההכנה של הנתבעים הינם בגדר העתקה בוטה של ספרה של התובעת, המהווה, לטענתה, "ביטוי ייחודי, מקורי ויצירתי בתחומים הנכללים בבחינה שאין שני לו בשוק".

לטענת הנתבעים, אין בתביעה ולא כלום, למעט ניסיון נואש של התובעת לסכל את דרכם של מתחריה בדרך נלוזה וראויה לכל גנאי, וזאת על מנת לקנות בלעדיות בתחום הכשרת יועצי השקעות ומנהלי תיקים. הנתבעים טוענים כי התובעת נקטה בטקטיקה זאת של איומים בהליכים משפטיים בעילה של הפרת זכויות יוצרים בשני מקרים נוספים.

1. רקע עובדתי
א. הצדדים
התובעת, עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי
(להלן: "התובעת" או "עו"ד כנרת רצון"), חברה בלשכת עורכי הדין מאז שנת 1997 ותחום עיסוקה העיקרי הינו תחום התאגידים ושוק ההון. התובעת מגדירה את עצמה כ"כוהנת הגדולה" בתחום ההכנה לבחינות הרשות לניירות ערך, בו היא עוסקת ב-12 השנים האחרונות.

הנתבעת 1, מכללת מגה-טרנד בשוק ההון בע"מ (להלן: "מכללת מגמות" או "המכללה") נוסדה בשנת 1991 על ידי מר נפתלי מנדלוביץ (מנדי), מנכ"ל המכללה והיא עוסקת בהכשרת יועצי השקעות ויועצים פנסיוניים עבור גופים מוסדיים כגון בנקים, בתי השקעות, חברות ביטוח ועוד. המכללה מכשירה יועצי השקעות החל ממחזור הבחינות הראשון בחודש מרץ בשנת 1997. מאז ועד היום, מפעילה המכללה לפחות שני מחזורי הכשרה בשנה.

מדובר בבחינה שהיא אחת הבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות, משווק השקעות או מנהל תיקי השקעות על פי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות").

הנתבעת 2, עו"ד זוהר מור
(להלן: "הנתבעת"), חברה בלשכת עורכי הדין משנת 2004 ובוגרת לימודי שוק ההון במכללת מגמות סניף חיפה בשנת 2005. במועדים הרלבנטיים לתובענה, הועסקה עו"ד זוהר מור
כמרצה במכללת מגמות בקורס ההכנה לבחינת רשות ניירות ערך בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית.

הנתבעת 3, בורסי – הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ (להלן: "הוצאת בורסי" או "ההוצאה"), הינה חברה שנוסדה בשנת 1929 ותחום עסוקה בהוצאה לאור של ספרות משפטית, בשיתוף עם נשיאי ושופטי בית המשפט העליון, אנשי אקדמיה ועורכי דין.

ב. על עו"ד כנרת רצון וספרה
מאז שנת 1999 עוסקת התובעת בהכשרת יועצי השקעות ומנהלי תיקי השקעות לקראת בחינת רשות ניירות ערך בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית שהיא, כאמור, אחת הבחינות שבהן נדרשים הנבחנים לעמוד כתנאי לקבלת רישיון יועץ השקעות, משווק השקעות או מנהל תיקי השקעות, על פי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות.

עסקה של התובעת, המונה, לטענתה, עשרה מרצים, עוסק בביצוע הכשרות לקראת הבחינה בבתי ספר ומכללות לשוק ההון ברחבי הארץ ובמסגרת הכשרות אלו מועברים לתלמידים הרצאות ותרגולים לקראת הבחינה.
במסגרת עיסוקה כאמור, חיברה עו"ד כנרת רצון את הספר הנקרא: "יעוץ השקעות, שיווק השקעות, וניהול תיקים – הכשרת יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקים – הכשרה לקראת בחינת רשות ניירות ערך בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית" (להלן: "הספר"), אשר יצא לאור בשנת 2003 ומאז מהווה חלק אינטגראלי מהקורס המועבר על ידי המרצים מטעמה של התובעת במכללות השונות. הספר סוקר את תחומי דיני החברות, דיני ניירות ערך, קרנות נאמנות ודיני האתיקה המקצועית של יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקי השקעות ועל פי הנטען תוכנו ואופן עריכתו מבוססים על ניסיונה המצטבר של התובעת בתחום. עד למועד הגשת התובענה הודפס הספר בשש מהדורות ונמכר בכ- 5,500 עותקים, כך לטענת התובעת.

על פי טענת התובעת, הספר הינו הספר המעודכן היחיד מסוגו המכין לבחינה. מלאכת כתיבת הספר ערכה, לטענתה, שנתיים ימים והיא נשענה על היכרותה המעמיקה של התובעת עם הנושאים הסבוכים הנלמדים לקראת הבחינה ועל מומחיותה בתחום וניסיונה בשאלות הנשאלות בבחינה. עיקר ייחודיותו של הספר, כך על פי טענת התובעת, הוא בהפרדת המוץ מן התבן, קרי בהפרדת הנושאים שאינם נשאלים בבחינה מהנושאים הנשאלים והחוזרים על עצמם; סידור ייחודי של הנושאים בספר, תתי הנושאים והצגת הנקודות, בשונה מהופעתם בתקנות או בדברי החקיקה הרלבנטיים, תוך בחירה ייחודית ומקורית בסדר הנושאים, חלוקתם וההיגיון המשפטי והלימודי שלהם; גיבוש מתודה לימודית וכתיבה דידקטית המאפשרת אחוזי הצלחה גבוהים בבחינה; סקירת נושאים משפטיים שלא נכללו קודם לכן בספרות המשפטית ובכלל זה היבטים משפטיים של קרנות נאמנות וסקירת השינויים הרלבנטיים לייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקי השקעות בעקבות ועדת בכר; המצאתם של משפטים וביטויים מקוריים הבאים לפשט ולהסביר מושגים משפטיים סבוכים או מושגים שלהם לא היה כינוי בעבר במסגרת הספרות המשפטית הקיימת; השקעת מאמצים רבים, תוך ניצול ניסיון וכישורים, על מנת ליצור ספר קפדני וממוקד בחינה, אשר מתעדכן מדי מספר חודשים.

לטענת התובעת, בשל חששה מהעתקות, היא הותירה בספר, על מהדורותיו השונות, טעויות מכוונות, שאין להן כל השלכה על הבחינה ועל הלימוד לקראתה, וזאת על מנת לזהות העתקות.

ג. מעשי ההפרה הנטענים
במהלך חודש יולי 2005 נודע לעו"ד כנרת רצון כי מכללת מגמות הוציאה חוברת הכנה לבחינה, כאשר על גבה של החוברת מופיע שמה של עו"ד גליה צבילה-נוריאלי (להלן: "עו"ד נוריאלי") כמחברת.

ביום 25.1.06 פנתה עו"ד כנרת רצון אל מכללת מגמות ואל עו"ד נוריאלי במכתב, בו התרתה על הפרת זכויות היוצרים שלה בספר (ראו נספח ג' לתצהיר עו"ד כנרת רצון).

לגרסתה של עו"ד כנרת רצון (המוכחשת מכל וכל ע"י המכללה), לאחר משלוח המכתב הנ"ל, עו"ד נוריאלי התנצלה בפני
ה והכירה בטעותה. גם מכללת מגמות הודיעה כי היא מקבלת את טענותיה של התובעת להעתקה והחוברת נגנזה. מכללת מגמות אף ביקשה מהתובעת כי מרצים מטעמה ירצו במכללה החל מחודש פברואר 2006, זאת כחלק מפעולות ההתנצלות מצדה של המכללה כלפיה.

בחודש פברואר 2006 החלה התובעת להעביר את קורסי ההכנה מטעמה לבחינה במכללת מגמות. לאחר שנה, עלו יחסי הצדדים על שרטון, ההתקשרות בין הצדדים הופסקה ומכללת מגמות שכרה את שירותיה של הנתבעת כמרצה בקורס ההכנה לבחינה.

לגרסתה של התובעת, לאחר ניתוק הקשר העסקי עם המכללה, חזרה האחרונה על מעשיה והפרה את זכויותיה באמצעות פרסום חוברת מפרה נוספת (בת 654 עמודים), שחיברה הנתבעת, אשר יצאה לאור בחודש אפריל 2007. על פי הנטען, החוברת מפרה את זכות היוצרים של התובעת וחלקים רבים ממנה הועתקו מהותית ואף מילולית מספרה של התובעת. בכתב התביעה טוענת עו"ד כנרת רצון, כי המדובר בלמעלה מ-100 העתקות ספציפיות וזאת בנוסף על העתקת מבנה הספר והנושאים הכלולים בו.

ביום 20.5.07 פנתה עו"ד כנרת רצון למכללת מגמות בטענה כי החוברת מפרה את זכויות היוצרים שלה (ראו נספח ו' לתצהירה).
ביום 4.6.07 דחה מר נפתלי מנדלוביץ, מנהל המכללה, את טענותיה של עו"ד כנרת רצון בציינו, בין היתר:
"אנו רואים בטענותיכם ניסיון חוזר לסחיטה באיומים נגד המכללה ומנהלה, וניסיון בוטה להפחיד את עו"ד זוהר מור
מלהמשיך ולעבוד במכללה.

עו"ד רצון בטענותיה האחרונות המפורטות במכתבה שבסימוכין, יוצרת דפוס התנהגות חוזר ונשנה של הפחדה ואיומים, ורודפת את מכללת מגמות ומנסה להכריח את מנהל המכללה להעסיק אותה ואת אנשיה בלבד. מנהל המכללה נאלץ במהלך השנים האחרונות להתמודד עם טענותיה הקנטרניות של עו"ד רצון פעם אחר פעם.

לצערו של מנהל המכללה, הוא נכנע פעם אחת בשנת 2005 לסחיטה של עו"ד רצון. כתוצאה ממסע ההפחדה שלה כנגד עו"ד גליה נוריאלי פסקה האחרונה מלהרצות בתחום והמכללה נאלצה לשכור את עו"ד רצון וצוותה במקומה. לאחר שנת הפעילות המשותפת נעשה ניסיון בוטה מצד עו"ד רצון לנצל את מעמדה המבוצר במכללה ולהעלות את מחיר ספריה ושכר המרצים מטעמה ובעקבות זאת ההתקשרות הופסקה והמכללה שכרה את עו"ד זוהר מור
. מנהל המכללה עדיין מצר על כניעתו בעבר לאיומי עו"ד רצון, לא רק לאור כישלונות התלמידים, אלא גם לאור העובדה שכאמור לעיל, עו"ד רצון יוצרת דפוס התנהלות החוזר על עצמו עם כל מרצה המועסק ע"י המכללה.." (ראו נספח ז' לתצהיר עו"ד כנרת רצון).

במהלך חודש אוגוסט 2007 יצא לאור ספר נוסף של הנתבעת שכותרתו: "דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית", בהוצאת בורסי. הספר נמכר לתלמידי מכללת מגמות, ככלי עזר לקורסים אותם העבירה הנתבעת במכללה. לטענת התובעת, הספר מהווה, ככל הנראה, עדכון מהדורה לחוברת המפרה ואף הוא לוקה בפגמים דומים לאלו אשר נפלו בחוברת המפרה, לרבות העתקות של משפטים וביטויים מקוריים פרי עטה של התובעת וכן העתקה של סדר הנושאים, סדר החשיבה וצורת ההכשרה על פיו בנוי הספר. בכתב התביעה טוענת עו"ד כנרת רצון, כי המדובר בעשרות העתקות ספציפיות וזאת בנוסף על העתקת מבנה הספר והנושאים הכלולים בו.

ביום 2.9.07 שלחה עו"ד כנרת רצון מכתב התראה לנתבעת, למכללה ולהוצאת בורסי, בגין הפרת זכויות היוצרים שלה בספר (ראו נספח י' לתצהיר התובעת).

ביום 10.9.07 דחה מר שלמה פרץ, מנהל הוצאת בורסי, את הטענות המופיעות במכתב ההתראה. בד בבד עם האמור, דרש מר פרץ, כי התובעת תמציא לידיו דוגמאות להעתקות, כנטען (ראו נספח י"א לתצהיר התובעת). גם הנתבעת ומכללת מגמות, כל אחת בנפרד, דחו את טענות התובעת במכתביהן מיום 10.9.07 ומיום 11.9.07 (ראו נספחים י"ב ו- י"ג לתצהיר התובעת, בהתאמה).

ביום 20.9.07 השיבה התובעת למכתבו של מר פרץ (ראו נספח י"ד לתצהירה). ביום 18.10.07 הגישה עו"ד כנרת רצון את התובענה דנן, בה היא טוענת, כי במעשיהן, כמפורט לעיל, הפרו הנתבעות את זכות היוצרים שלה בניגוד לסעיף 2 לחוק זכות יוצרים, 1911 וכן הפרו את זכותה המוסרית בניגוד לסעיף 4 לחוק זכויות יוצרים, 1911. עוד טענה, כי הנתבעות התעשרו על חשבונה בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"א – 1979. הסעדים המבוקשים הם צו מניעה קבוע וכן צו למתן חשבונות ופיצוי כספי. לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על 1,000,000 ₪.

יצוין, כי לאחר האירועים נשוא התביעה נכנס לתוקף חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007. מאחר שהתובעת מבקשת סעד הצהרתי הצופה פני עתיד, תבוא ההתייחסות להלן הן להסדר החקיקתי הישן בחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק הישן") ובפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "פקודת זכות יוצרים") והן להסדר החדש שבחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק החדש").

2. על הנתבעות וטענותיהן
מכללת מגמות טוענת, כי אין בתביעה ולא כלום וכי המכללה מעולם לא הפרה את זכות היוצרים של עו"ד כנרת רצון. לטענתה, הגשת התובענה הינה ניסיון נואש של התובעת לטעת פחד ומורא בלבה של מכללת מגמות במטרה לכפות עליה את הרכישה והשימוש בספרה ולסכל את דרכם של מתחריה אל קשרי עבודה פוריים עם המכללה.

המכללה טוענת עוד, כי אין ממש בטענת התובעת, לפיה ספרה הוא היחיד בשוק וכי קדם לספרה של התובעת ספרו של עו"ד יוסף תמיר "דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית". זאת ועוד. בעקבות רפורמת בכר, הוקמו מוסדות רבים לצורך הכשרת יועצים ומנהלי תיקים. מכללת מגמות, כמוסד כזה, העסיקה במסגרת פעילותה מרצים אשר סיפקו בעצמם את חומר הלימוד. לאור האמור, ברור כי אין כל ממש באופן הצגת הדברים על ידי התובעת, כאילו ספרה הוא היחיד בתחום.
המכללה מוסיפה וטוענת, כי אין ממש בטענת התובעת, לפיה ספרה זכה להצלחה והערכה רבה. לטענתה, מנתונים סטטיסטיים עולה, כי דווקא בתקופה בה עשתה המכללה שימוש ביצירתה של התובעת, שיעור ההצלחה בבחינות היה נמוך מבעבר.

עוד טוענת המכללה, כי אין כל ממש בטענות התובעת בכל הנוגע להעתקת ספרה באמצעות החוברת שחיברה עו"ד נוריאלי בשעתה. לטענתה, נציגיה מעולם לא הודו בהפרה ולא התנצלו. יצירת קשרי העבודה עם עו"ד כנרת רצון לא נעשתה כחלק מפעולות התנצלות כלפיה, כי אם על רקע עזיבתה הפתאומית של עו"ד נוריאלי את תפקידה כמרצה במכללה, בעקבות איומיה של עו"ד רצון. להסכם ההתקשרות בין עו"ד כנרת רצון לבין המכללה קדם מו"מ ממושך, כאשר בסופו הגיעו הצדדים להסכמה על מחיר ותנאי שירותיה של התובעת, אשר היו נוחים יותר עבור המכללה מאשר אלו שנחתמו עם קודמתה, עו"ד נוריאלי. לאור האמור, ברור כי אין כל ממש בטענתה לפיה התקשרות המכללה עמה הייתה חלק מפעולות התנצלות כלפיה. ההתקשרות עם עו"ד כנרת רצון הופסקה בעקבות הודעתה של עו"ד כנרת רצון על עליית מחירי יצירתה נשוא התובענה בשיעור של כ- 54%, בניגוד למוסכם.

המכללה מוסיפה עוד, כי ספרה של הנתבעת הגיע לידי המכללה כיצירה חתומה ומוגמרת, אשר נעשה בו שימוש קודם במסגרת עבודתה של הנתבעת כמרצה במכללת "בינה", שם הנתבעת הכשירה תלמידים לקראת הבחינה שנערכה באוקטובר 2006. בזכות ההצלחה המסחררת שנחלה הנתבעת במסגרת זו, פנתה אליה מכללת מגמות על מנת להתקשר עמה ביחסי עבודה. בפגישות שנערכו עם הנתבעת, הצהירה האחרונה כי ספרה הינו יצירה מקורית ואישית שלה וכי שקדה על כתיבת ספרה למעלה משנה. הנתבעת אף חתמה לפני נציגי המכללה על מסמך המאשר את זכויותיה בספר, מפרט את מקורות הידע עליהם הסתמכה ומדגיש את אחריותה על יצירתה. הספר הנ"ל ראה אור בהוצאת המכללה בחודש פברואר 2007 ולא בחודש אפריל 2007, כנטען.

עוד טוענת המכללה, כי הנתבעת לא יכולה הייתה לעמוד בלחצים שהפעילה עליה עו"ד כנרת רצון וכי היא עזבה את מכללת מגמות כתוצאה מכך. על פי הנטען, גם עו"ד קרן שניידר-ברנשטיין, מחליפתה של הנתבעת במכללת מגמות, פרשה מעבודתה במכללה עקב פניותיה של עו"ד כנרת רצון. לטענת המכללה, עו"ד כנרת רצון פעלה באותו אופן של איום בהליכים משפטיים כלפי שלוש עורכות דין שונות שניסו לפעול בתחום.

הנתבעת, עו"ד זוהר מור
, מכחישה מכל וכל את טענותיה של עו"ד כנרת רצון בדבר הפרה של זכויותיה לכאורה וטוענת, כי אין במעשיה כל הפרה מסוג שהוא. לשיטתה, התובענה דנן הוגשה כחלק מטקטיקה משפטית רחבת היקף, אשר כל מטרתה סילוק התחרות בשוק בו פועלת עו"ד כנרת רצון. למעשה, כך טוענת הנתבעת, אין זו התנהגות יוצאת דופן של עו"ד רצון, אשר כעניין שבשיטה נוקטת בטקטיקה כאמור ובאמצעותה מחסלת את מתחריה בשוק. כך גם במקרה דנן, שעה שהנתבעת יצרה ספר מקורי ומוצלח מזה של עו"ד רצון ובכך פגעה במונופול שהתובעת יצרה בתחום הוראת שוק ההון ובחינות ההסמכה הכרוכות בו.

הנתבעת טוענת עוד, כי תהליך הכתיבה של "ספר האב", אשר היווה בסיס לחוברת ולספר, החל בתחילת שנת 2005 והוא נמשך עד לאמצע שנת 2006. במהלך תקופה זו עמלה הנתבעת לילות כימים במחקר, במיפוי תחום זה ובכתיבת הספר פרי עטה, כל זאת תוך ירידה לעומקן של סוגיות שונות בנושאים אלה. בחודש אוגוסט 2006 החלה להרצות במכללת "בינה" ללימודי שוק ההון את הקורס "דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית", באמצעות חומר הלימוד המקורי, פרי עטה. עם סיום הקורס, אחוז התלמידים שעברו בהצלחה את המבחן עמד על 100%.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בניגוד לאופן הצגת הדברים, ספרה של עו"ד כנרת רצון אינו ספר הלימוד היחידי הקיים בשוק ללימוד לקראת בחינות ההסמכה של יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקים וכי קיימים בשוק ספרי לימוד שונים. בנוסף, קיימים מאמרים, כתבות ופרסומים מטעם רשויות המדינה בנושא.

עוד טוענת הנתבעת, כי היא כלל לא העתיקה מבחינה רעיונית או מילולית את ספרה של עו"ד כנרת רצון. לטענתה, עו"ד כנרת רצון אינה הסמכות העליונה בישראל בתחום דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית ומכל מקום, ישנו סדר מסוים מתחייב באופן הבאת הנושאים בספרות המקצועית בתחום.

הנתבעת טוענת עוד, כי השוני בין הספר והחוברת פרי עטה לבין הספר של עו"ד כנרת רצון בא לידי ביטוי, בין היתר, בתחומים הבאים: סגנון הכתיבה של הנתבעת שונה בתכלית מסגנון הכתיבה של התובעת; סגנון עריכה שונה ומתבדל מסגנונה של התובעת; התמקדות שונה בנושאים; עיצוב שונה באופן הבאת החומר; שימת דגש על הבאת סעיפי החוק הרלבנטיים בניגוד לתובעת ועוד.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בסופו של יום החליטה לפרוש מהוראת קורס ההכנה, זאת כתוצאה מן הלחצים ועוגמת הנפש שנגרמו לה בעקבות הגשת התובענה.

הוצאת בורסי טוענת, כי משהוציאה ספר המתחרה בזה של עו"ד כנרת רצון, חששה של האחרונה מתחרות לגיטימית העביר אותה, ככל הנראה, על דעתה, עד כדי טוויית תביעה מופרכת מן היסוד. לטענתה, עו"ד כנרת רצון מנסה לזרוע הרס בכל מקום שבו קם נגדה מתחרה לגיטימי.

ההוצאה טוענת עוד, כי התובענה הוגשה כנגדה רק משום היותה "כיס עמוק", כפי שאף הודתה התובעת, מפורשת, לפניה.

ההוצאה מוסיפה וטוענת, כי ספרה של עו"ד כנרת רצון אינו היחיד מסוגו כלל ועיקר. בשנת 2002, עוד לפני שספרה של עו"ד רצון ראה אור, פורסם ספרו של עו"ד יוסף תמיר "דיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית". יתר על כן, הוצאת בורסי הוציאה לאור ספר נוסף פרי עטו של עו"ד יוסף תמיר בחודש אוקטובר 2004, שכותרתו: "דינים, שאלות ותשובות ליועצי השקעות ומנהלי תיקים בעריכת יוסף תמיר ושלמה פרץ". בנוסף, ישנם מוסדות לימוד שונים המנפיקים בעצמם חוברות לימוד כאלו ואחרות העוסקות בתחום. מכל מקום, סדר הנושאים בספרה של התובעת לחלוטין אינו ייחודי לה וכבר בספריו של עו"ד יוסף תמיר ניתן להבחין במבנה דומה.

עוד טוענת ההוצאה, כי היא קיבלה לידיה את יצירתה של הנתבעת מבלי להסתמך על חוברת כזו או אחרת שהוצאה בעבר וכי הספר שיצא לאור על ידה הינו פרי עבודה משותפת של הנתבעת וההוצאה בלבד. לטענתה, בטרם פרסום יצירתה של הנתבעת, נבדקה היצירה בקפידה, על מנת לשלול טענות להעתקות או הפרת זכויות. לצורך כך, בדקה המשפטנית אורה הירש מטעמה של ההוצאה את יצירתה של הנתבעת אל מול יצירתה של עו"ד רצון ומסקנתה הייתה, כי המדובר בשני ספרים שונים לחלוטין וכי המכנה המשותף היחיד להם הוא תחום עיסוקם, הא ותו לא.

3. על זכות היוצרים ביצירה ספרותית ועל הפרתה
על התובע בגין הפרת זכות יוצרים להוכיח שניים אלה: שהוא בעל זכות יוצרים ביצירה שבגינה הוא תובע ושהנתבע הפר את זכותו.

מבין מגוון היצירות אליהן מתייחס החוק הישן, זכות יוצרים מוענקת על פי סעיף 1 לחוק זה גם ל"יצירה מקורית ספרותית". סעיף 35 לחוק הישן מגדיר יצירה ספרותית, כדלקמן: "'יצירה ספרותית' – כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים;" סעיף 7ב לפקודת זכות יוצרים מסייג הגנה זו וקובע, כי זכות לא תהא קיימת ב"רעיון, עובדה או נתון, כשהם בלבדם", כי אם בדרך הביטוי שלהם.

הגדרות דומות מצויות במקבילה של הסדר זה בחוק החדש; סעיף 4(א)(1) לחוק החדש קובע, כי זכות יוצרים תהא בין השאר גם "ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית". על פי סעיף 1 לחוק החדש, "יצירה ספרותית", אשר יכולה להיות מושא לזכויות יוצרים, כוללת, גם "יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב. לפי סעיף 5 לחוק החדש, זכות יוצרים ביצירה לא תחול על רעיון, עובדה או נתון, אלא רק על דרך ביטויים.

ספרי הדרכה והוראה וספרי לימוד גם הם בגדר יצירות ספרותיות. אולם, ההגנה אינה חלה על שיטת ההוראה או הלימוד הטמונה בספר, אפילו היא מקורית, שכן השיטה היא רעיון בלבד. כמו כן, זכות היוצרים אינה חולשת על העובדות המאוזכרות בספר. זכות היוצרים חלה על אופן הביטוי של השיטה או העובדות בלבד. ביטוי זה יכול להימצא באופן הבחירה והסידור של העובדות והרעיונות, או בביטוי המילולי–ספרותי (ראו טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שנייה מעודכנת על פי חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007), כרך א' עמ' 112, להלן: "גרינמן").

בע"א 2790/93 eisenman נ' קימרון, פ"ד נד (3) 817 (1993) (להלן: "עניין קימרון") הבהיר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט י' טירקל) באילו נסיבות קמה זכות יוצרים ביצירה ספרותית וקבע, כי יצירה תזכה להגנת חוק זכויות יוצרים רק אם היא
יצירה מקורית:
"מתי קמה זכות יוצרים ביצירה? ... כך תזכה "יצירה ספרותית", כמשמעותו של מושג זה בחוק, בהגנת זכות יוצרים רק אם היא יצירה מקורית.." (שם, בעמ' 829. ראו גם ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 347 (1985), להלן: "עניין סטרוסקי").

הפסיקה הכירה בשני מבחנים – מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה – כתנאים מצטברים למילוי דרישת המקוריות בחוק (ראו עניין קימרון; ע"א 513/89 וערעור שכנגד interlego a/s נ' exin - lines bros s.a ואח', פ"ד מח(4), 133 (1994)), להלן: "עניין אינטרלגו").

מידת ההשקעה והיצירתיות הנדרשים אינה רבה ועמידה במבחנים מינימאליים תספיק ואין זה משנה, ככלל, מה אורך היצירה או מה איכותה. בעניין קימרון נקבע (בעמ' 830):
"אשר למידה הנדרשת של השקעה ושל יצירתיות נאמר: '...ראוי לציין שלפי כל הגישות אין מדובר אלא במבחנים מינימאליים, הן לעניין ההשקעה והן לעניין היצירתיות הנדרשת... השקעה מתבטאת בהשקעת משאב אנושי כלשהו: זמן, מאמץ, כישרון, כסף, ידע, שיפוט, פיתוח, כאב או טעם אישי... נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסוים, אם כי מינימום זה נמוך מאוד'."

בע"א 23/81 משה הרשקו נ' חיים אורבוך, פ"ד מב(3), 749 (1988), להלן: "עניין הרשקו"), נדונה, כבענייננו, טענה להעתקת ספרי לימוד בחשבון. בעניין הרשקו טענו המערערים כי מאחר שמדובר בלימוד חשבון קשה לטעון לזכויות יוצרים, כיוון שהנוסחאות זהות הן. בית המשפט קבע (בעמ' 762), כי:
"יכולה להיות קיימת זכות יוצרים גם בדרך בה מיישמים סימנים ויסודות טכניים בלימוד החשבון, והוא הדין בדרך ההגשה, בצורת התרגילים ובאופן דירוג החומר, שבעזרתו מלמדים את התלמידים חשבון; ....יש לבחון בזהירות כל דמיון בין הספרים הנוגעים בדבר, אך אם המסקנה היא, שספרו של התובע יהי לנגד עיני הנתבע עת חיבר את ספרו, ואין מדובר אלא בהעתקה מוסווית, כי אז הופרה זכות היוצרים של התובע.

גם אם החומר הכתוב ביצירה מבוסס על השראה מיצירה אחרת, די בליקוט, סידור ועריכה כדי לגבש זכות יוצרים ביצירה (ראו עניין קימרון; עניין סטרוסקי).

הגם שהדין הישראלי מפרש את שני המבחנים – מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה – בצורה מצמצמת למדי, המדובר במבחנים מצטברים ומקבילים ועל המבקש להגן על יצירתו, להראות את התקיימות שניהם. היעדר יצירתיות אינו ניתן לחיפוי על ידי מידה גדושה של השקעה ביצירה, ולהיפך. מאחר שמבחן ההשקעה איננו מעורר ברגיל קשיים בצליחתו, מבחן היצירתיות הוא שמכריע, בסופו של דבר, האם יצירה עומדת בדרישת המקוריות בחוק (ראו ע"א the fa premier league limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, ניתן ביום 14.3.10).

הנתבעים טוענים, אמנם, כי ספרה של עו"ד כנרת רצון איננו בגדר יצירה מוגנת, באשר, לשיטתם, אין בו כל ביטוי מקורי של רעיון כלשהו. אולם, על רקע האמור ולצורך הדיון, מוכנה אני להניח כי ספרה של התובעת הינו בגדר יצירה ספרותית מוגנת. אשר על כן, הדיון להלן יתמקד בשאלה, האם הנתבעים הפרו את זכויותיה של עו"ד כנרת רצון ביצירתה, באמצעות העתקתה.

על דרך הוכחת העתקת היצירה, המהווה - אם היא נעשית ללא הסכמה - הפרה של זכויות יוצרים, עמד בית המשפט בע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813 (1982) (להלן: "עניין גולדנברג"), כדלקמן:
"עיקרו של דבר - ולכך חשיבות מרובה לצורך העניין שלפנינו - ההוכחה בדבר העתקת יצירה יכול שתעלה מתוך ראיות נסיבתיות, מבלי שתהיה הוכחה ישירה לכך שפלוני נטל יצירתו של פלמוני והפכה לשלו. ניתן להסיק, שבוצעה העתקה של היצירה המקורית, כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירה המקורית, וכאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח, שהוא פרי המקריות או של סיבה דומה, להוציא ההעתקה" (ההדגשות שלי – מ' א' ג'). (שם, בעמ' 823. ראו גם בעניין הרשקו).

הנה כי כן, ניתן להוכיח העתקה, על ידי הוכחת שני גורמים. הראשון, כי הייתה לתובע גישה או נגישות ליצירה; השני, כי קיים דמיון בין יצירת הנתבע לבין יצירתו הקודמת של התובע.

בעניין גולדנברג הובהר, באשר לתנאי השני, כי אין המדובר בכל דמיון, אלא רק בכזה העולה כדי דמיון מהותי (ראו גם עניין הרשקו), היינו "כאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח כי דמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת, מלבד העתקה" (ראו ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825 (1970)).

בבחינת הדמיון המהותי בין היצירות נשוא ענייננו יש להביא בחשבון, כי המדובר בחיבור משפטי, שמטרתו הכנת תלמידים לבחינות לקבלת רישיון יועצי השקעות ומנהלי תיקים, המבוסס בעיקרו על לשון החוק והתקנות הרלבנטיות, כאשר חומרים אלו עומדים לרשות הכלל. הנה כי כן, מידת היצירתיות של החיבורים בתחום שבנדון הינה מוגבלת ומצומצמת מלכתחילה. מטבע הדברים, כל ספר הדרכה לבחינה ישיק בחלקים לא מעטים לספרים הקיימים בשוק וכל מחבר של ספר כזה, בבואו להציג הוראת חוק זו או אחרת, יעשה שימוש בלשון אותו חוק כשההסבר המתלווה אליו בהכרח יהיה דומה להסבר בכל חיבור אחר שיעסוק באותו חלק של הוראת החוק (ראו והשוו הסקירה בספרו של גרינמן לעניין ספרי לימוד, עמ' 112-114).

לאור האמור, נראה כי רמת הדמיון הנדרשת כדי שתתקיים הפרה של זכות יוצרים תהייה גבוהה מן הרגיל וסגנונו האישי של המחבר יהווה רכיב חשוב בבחינת הדמיון המהותי בין היצירות (ראו גרינמן, עמ' 659-660).

4. דמיון מהותי – השוואה
א. ההפרות הנטענות
עו"ד כנרת רצון טוענת בכתב התביעה ובתצהירה לשלוש הפרות של ספרה: הראשונה, העתקת ספרה באמצעות החוברת שהוציאו עו"ד נוריאלי והמכללה, אותה היא מכנה "ההפרה הראשונה" (ראו סעיפים 20-28 לכתב התביעה וסעיפים 22-30 לתצהירה); השנייה, העתקת ספרה באמצעות החוברת שהוציאו הנתבעת והמכללה, אותה היא מכנה "ההפרה השנייה" (ראו סעיפים 29-39 לכתב התביעה וסעיפים 31-39 לתצהירה); השלישית, העתקת ספרה באמצעות הספר שהוציאו הנתבעת וההוצאה, אותה היא מכנה "ההפרה השלישית" (ראו סעיפים 40-50 לכתב התביעה וסעיפים 40-48 לתצהירה). אולם, במהלך חקירתה הנגדית, חזרה בה עו"ד כנרת רצון מטענותיה בכל הנוגע להפרה הראשונה, היינו כי החוברת של עו"ד נוריאלי הפרה את זכויותיה בספר (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 21-26):
"ש. בסעיף 22 לתצהירך – (את) מדברת על הפרה של זכויות כביכול בספרך על ידי עו"ד נוריאלי.
ת. לא, זה לא כתוב בסעיף 22 לתצהירי.
ש. האם את תבעת את עו"ד נוריאלי.
ת לא.
ש. האם הגשת תלונה בלשכת עורכי דין נגד עו"ד נוריאלי.
ת: לא."

ובהמשך (עמ' 3, ש' 20-22):
ש: האם ניתן למצוא בחומר הראיות את ההוכחות במובחן מטענות לכך שעו"ד נוריאלי הפרה זכויות שלך.
ת: אין לי טענה כנגד עו"ד נוריאלי."

לאור האמור, אני קובעת כי אין ממש בטענת התובעת כי עו"ד נוריאלי והמכללה הפרו את זכות היוצרים שלה בספרה, כנטען בסעיפים 20-28 לכתב התביעה. אשר על כן, אדון להלן בטענות התובעת להעתקת ספרה על ידי הנתבעת כנטען בסעיפים 29-50 לכתב התביעה, היינו בטענות שעניינן "ההפרה השנייה" ו"ההפרה השלישית".

ב. טענות מקדמיות
בכתב התביעה ובתצהירה מפרטת עו"ד כנרת רצון למעלה מ-100 הפרות שונות של ספרה באמצעות החוברת של הנתבעת והמכללה (היא "ההפרה השנייה") ועוד עשרות רבות של הפרות שונות של ספרה באמצעות הספר של הנתבעת וההוצאה (היא "ההפרה השלישית"). בשל מספרן הרב של ההפרות הנטענות (184 בסה"כ), הורתי לב"כ הנתבעות שלא לחקור את התובעת על כל הפרה ספציפית שנטענה על ידה וכי התייחסות ספציפית לטענות ההפרה תבוא לידי ביטוי בסיכומים (ראו פרוטוקול מיום 2.2.11, בעמ' 29).

עם סיומו של הליך ההוכחות, הורתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב, כאשר לעניין ההשוואה בין הספרים הוריתי כי הסיכומים יערכו כדלקמן (פרוטוקול מיום 8.2.11 בעמ' 63):
1. תוצג השוואה מלאה ומסודרת ובה הציטוט המלא מספרה של התובעת וכנגדו הציטוט המלא מהספר או החוברת של הנתבעת. סיכומי הנתבעים וסיכומי התשובה של התובעים יעשו שימוש באותם המספרים ואם יש צורך יוסיפו עליהם.
2. כאשר יש התייחסות לחקיקה יצרף מי שטוען לכך את נוסח החוק המקורי בעת הרלבנטית ונוסח מקורי של כל תיקון.
3. כאשר מדובר בטענה של העתקת רצף דברים יצולמו ויצורפו העמודים המלאים בשני הספרים.
4. התובעת תציין מאיזה מהדורה היא מתייחסת בכל אחד מהסעיפים.
5. כאשר יש טענה להעתקה ממסמך אחר שאינו של התובעת יובא המסמך כפי שהיה בזמן הרלבנטי ואם היה שינוי יצורף גם המסמך המעודכן.
6. לכל טענה בדבר העתקה או אי העתקה בהתאמה יצורפו צילומים מהעמודים הרלבנטיים.

יש להדגיש בפתח הדברים כי עו"ד כנרת רצון לא הגישה את סיכומיה בהתאם למתכונת שנקבעה בהחלטתי. תחת האמור, היא מפנה בסעיפים 47-49 לסיכומיה לנספח א' לסיכומים, שבו, לשיטתה, "טבלת השוואה המפרטת מבחר דוגמאות לביצוע ההפרות על ידי עו"ד זוהר מור
בספרה (וכתוצאה מכך גם של מגמות ובורסי)". התובעת מציינת, כי: "רשימת ההעתקות המפורטות והמצוינות בסיכומים אלו ובנספח א' הינן הדוגמאות הבולטות ואין בהן כדי לגרוע או להוות ויתור על אי אלו מן הדוגמאות שהועלו בכתב התביעה". בנספח א' הנ"ל מפורטות 19 הפרות בלבד, שלא במתכונת עליה הורתי, בעוד שבכתב התביעה ובתצהירה של התובעת מפורטות, כאמור, למעלה מ-100 הפרות.

הנתבעים טוענים, בצדק רב, כי לאור האמור יש לראות את עו"ד כנרת רצון כמי שזנחה את יתר הטענות להפרה המפורטות בכתב התביעה ובתצהירה וכי על בית המשפט לקבוע, כי גדר המחלוקת הוא באותן 19 הפרות נטענות בלבד וליתן ביטוי לויתור הגורף של התובעת על ההזדמנות להוכיח את טענותיה בפסיקת ההוצאות. אף כי יש ממש בטענת הנתבעים, לא מצאתי לבסס את פסק הדין אך ורק על הטענות שבנספח א' לסיכומיה של התובעת. זאת, לאור העובדה שהתובעת ציינה במפורש כי היא עומדת על טענותיה לגבי כלל ההפרות. עם זאת, וכיוון שהיה על הנתבעות להשקיע שעות רבות בעריכת ההשוואה שעו"ד רצון נמנעה מלערוך, עניין זה יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

אשר על כן, הניתוח המשפטי שיובא להלן מתבסס גם על הטענות הנוספות שהועלו בכתב התביעה ובתצהירה של התובעת (ראו נספחים ו' ו-י' לכתב התביעה; נספחים ה' ו-ט' לתצהירה של התובעת). לצורך הדיון, וככל שמדובר בטענות המשותפות לחוברת ולספר של הנתבעת, יכונו אלו, להלן, ביחד: "הספר", למעט במקום בו נטענה טענה ביחס לחוברת בלבד. ההשוואה תעשה למול המהדורה החמישית של ספרה של עו"ד כנרת רצון, למעט אם צוין אחרת במפורש.

ג. העתקה של סדר הנושאים, סדר החשיבה וצורת ההכשרה על פיהם בנוי הספר
עו"ד כנרת רצון טוענת כי הנתבעת העתיקה מספרה, שהינו, לטענתה, היחידי מסוגו, את סדר הנושאים, סדר החשיבה וצורת ההכשרה על פיהם בנוי הספר.

כך, למשל, טוענת התובעת להעתקת רצף הנושאים בחלק הדן בחברות. לשיטתה, הנתבעת העתיקה את רצף החשיבה, כך שתחילה נערכת הבחנה בין חברה פרטית לציבורית, לאחר מכן נערך דיון בתכלית החברה, בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולבסוף דיון בהרמת מסך (ראו סעיף 11.3 לנספח ה'). עו"ד רצון טוענת גם להעתקת רצף הנושאים בפרק הדן באורגנים של החברה, שבו סדר הדברים הוא כי בתחילה ניתן הסבר כללי על האורגנים של החברה ולאחריו הסבר מפורט על כל אורגן (האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנכ"ל). התובעת טוענת, כי סדר זה הינו ייחודי לה וכי הוא אינו מצוי בספרות המקצועית עליה הסתמכה הנתבעת בכתיבת החוברת (ראו סעיף 11.7 לנספח ה').

בניגוד לטענות התובעת, ניתן לראות מייד כי המדובר ברצף הנושאים כפי שהוא מופיע בחוק החברות, תשנ"ט- 1999. התובעת נחקרה לעניין זה (עמ' 29 ש' 21 עד עמ' 30, ש' 28):
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 11.3 נספח ה' לתצהירך ולעמודים 15-17 בחוברת של הנתבעת 2 אל מול עמ' 24-25 בספרך – מדובר בטענות שהנתבעת 2 העתיקה ממך את רצף החשיבה ואת ההגדרות הנבחרות שלך מסעיפים חוק החברות האם זה נכון?
ת. זו הטענה.
ש. מבקש שתעייני בדפים ותסכימי שמבחינה עיצובית זה אינו דומה.
ת. נכון.
ש. נכון שהכותרות שונות.
ת. חלק מהכותרות זהות.
ש. סדר הבאת הנושאים בספרך שונה מסדר הבאת הנושאים בספרה של הנתבעת 2.
ת. בעמ' 15 סדר הנושאים זהה, הקפיצה מסעיף 1 לסעיף 11 – זה הרצף שקיים אצלי.
ש. תסכימי איתי שאת מדברת על נושאים בסדר הבא: סוגי חברות, תכולת חוק החברות, תכולת חוק ני"ע, מספר חברות, התכלית, שיקולים נוספים, תרומות וחברה למטרות ציבוריות. תסכימי איתי שרצף החשיבה בא לידי ביטוי בכותרות.
ת. לא, אני מתכוונת לרצף שהוא אבחנה בין חברה פרטית לציבורית סעיף 1, תכלית החברה סעיף 11, אישיות משפטית חזרה לסעיף 6 והרמת מסך ולבסוף קפיצה לתקנון החברה. זה הרצף שאליו אני מתכוונת.
ש. תסכימי איתי שהנתבעת מביאה את הנושאים שלה בסדר אחר שהוא החברה, תכלית החברה, מטרות החברה, אישיות משפטית נפרדת, הרמת מסך, סוג ההתאגדות ותקנון החברה, האם לדעתך הרצף הזה הוא אותו רצף חשיבה כן או לא?
ת. הוא רצף חשיבה דומה מאד לרצף החשיבה שהקראתי קודם.
ש. ס' 11.7 לנספח ה' לתצהירך לעמ' 19 ו-20 בחוברת הנתבעת 2 ו-28 בספרך, את טוענת שההסבר הכללי על האורגנים של החברה ולאחר מכן פירוט של כל אורגן ואורגן הוא רעיון שלך והעתקה של הנתבעת 2 ואינו קיים בספרות המשפטית שבה התבססה הנתבעת 2. האם את חוזרת בך.
לשאלת ביהמ"ש: איזו דרך אחרת יש לדעתך ללמד את השיעור הזה או הפרק הזה של מבנה האורגנים, זה מבנה החוק?
ת. ברצף הנושאים האלה אפשר לסדר אותו, יש אסיפה כללית, דירקטוריון ומנכ"ל, ברצף למשל בתוך הדירקטוריון.
ש. אני שאלתי על המבנה כי את מדברת על רצף הנושאים – רצף הנושאים מבחינתי היא אסיפה כללית, דירקטוריון ומנכ"ל.
ת. זה לא ייחודי לי ולא זו הטענה. הטענה שהרצף שבו הנושא נמצא.
ש. עמוד 19 כולל רק את ההיררכיה שכתובה בשגיאת כתיב, האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנכ"ל, כאשר בטבלה בתצהיר את מפנה רק לעמוד 19 בהקשר הזה ואת אומרת שהאורגנים ופירוט כל אורגן לא מופיעים בספרות המקצועית ואני שואלת לא רק שהם מופיעים אלא גם בחוק ואני שואלת איך אפשר להציג זאת אחרת.
ת. הרצף שבו מופיע הנושא הזה, המיקום שלו דומה או זהה כמעט לרצף שמופיע בספר שלי.
ש. אני מסתכלת על עמוד 19 ולוקחת מולי את חוק החברות וחוק החברות כך מדובר, וזה הסדר שלו.
ת. זה לא מקורי שלי, זה הוראת סעיף 46."

כלומר, התובעת הודתה בחקירה נגדית כי מבנה הנושאים לקוח מסעיף 46 לחוק החברות. לעו"ד כנרת רצון אין תרומה יצירתית, ומכאן גם לא קניין רוחני, בתחום דיני התאגידים, דיני ניירות הערך והאתיקה המקצועית, או על הנושאים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא. המבנה אותו הציגה התובעת בספרה הוא המבנה של החוק עצמו. זהו המבנה גם בספרה של הנתבעת, כיון שגם הוא מבוסס על החוק.

סדר הנושאים המופיע בספרה של עו"ד כנרת רצון הוא סדר הנושאים המופיע בחוק החברות, כפי שלבסוף הודתה התובעת בעצמה. בנוסף, בניגוד לגרסת התובעת, לפיה ספרה הינו הספר הראשון והיחידי בתחומו, הוכח כי במועדים הרלבנטיים לתובענה היו מצויים ספרים נוספים בתחום דיני ניירות ערך והאתיקה המקצועית. כך, למשל, ספרו של יוסף תמיר, אשר יצא לאור בשנת 2002 (ראו נספח כ"ב לתצהירה של הנתבעת). סדר הפרקים בספרה של עו"ד רצון כמעט זהה לסדר שבספרו של יוסף תמיר ובין הספרים קיים דמיון ניכר. התובעת נחקרה בעניין זה:
"ש. לפני 2003 היו ספרים שעוסקים בניירות ערך ודיני תאגידים.
ת. כן.
ש. את מוכנה לפרט חלק מהם.
ת. אני יודעת על ספר שהיה מעודכן בשנת 1997 של מישל אוחיון.
ש. ספר של יוסף תמיר את מכירה.
ת. כן.
ש. מדוע לא נקבת בשמו.
ת. כי הוא יצא בשנת 2004.
ש. הוא יצא בשנת 2002.
ת. חשבתי שהוא יצא בשנת 2004.
ש. דרך אגב את מסכימה שהוא יצא בשנת 2002.
ת. אני אסתכל ואגיד. אני חושבת שהוא יצא בשנת 2004.
ש. מפנה לנספח כ"א של (תצהיר) הנתבעת 2, לספרו של יוסף תמיר.
ת. כן, זה אכן משנת 2002.
ש. אנו רואים שיש ספר משנת 2002 היית ערה לספר זה.
ת. בשנת 2003?
ש. כן?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את ערה לכך שסדר הנושאים באותו ספר הוא בדיוק אותו סדר כמו בספר שלך. לאמור, דיני חברות, דיני ניירות ערך, דיני קרנות נאמנות, דיני אתיקה.
ת. ייתכן אני לא בקיאה בספרו של יוסף תמיר.
ש. האם את יודעת שעו"ד תמיר לימד בעבר קורסים בדיני ניירות ערך.
ת. כן, בבנק הפועלים. אנחנו מכרים.
ש. בתור מכרה שלו לא היית ערה לכך שהוא הוציא ספר.
ת. אני לא זוכר(ת) אם בשנת 2003 היית(י) ערה לכך שיוסף תמיר הוציא ספר.
ש. את עשית מחקר לפני שכתבת את הספר שלך.
ת. כן.
ש. תוצאות המחקר שלך לא העלו שום דבר בנוגע ליוסף תמיר.
ת. לא זוכרת. בשנת 2003 לא זוכרת אם הייתי מודעת לספרו של יוסף תמיר.
ש. אם היית אומרת שיש אלף ספרים אך יש בסך הכל מה שאני יודעת על ספר אחד, ואת רוצה לומר שיש עוד.
ת. הספר של מישל אוחיון היה.
ש. פרט לשני הספרים האלה לא היו עוד ספרים אז איך את יכולה לטעון ברצינות שאת לא יודעת על אחד מתוך שני ספרים.
ת. לא אמרתי שאני לא ידעתי, יכול להיות שבשנת 2003 הכרתי את הספר אך אני לא זוכרת מה היה התודעה השכלית שלי ב-2003, אני לא זוכרת.
לשאלת ביהמ"ש לאור הדמיון האם יהיה הגיוני בעינייך להסיק שידעת על הספר.
ת. בהחלט כן.
המשך חקירה נגדית:
ש. זה היה הספר בדיני ניירות ערך, את היית ערה לכך, כולנו למדנו מספר של יוסף תמיר.
ת. יכול להיות." (כל ההדגשות לעיל ולהלן שלי – מ' א' ג'). (ראו עמ' 8 ש' 17 עד עמ' 9 ש' 29).

עו"ד רצון טוענת, כי הנתבעת העתיקה את מבנה ספרה שלה, כאשר אנו רואים דמיון ניכר בין ספרה של עו"ד רצון לבין ספרו של יוסף תמיר. על כך נאמר במקורותינו: "הפוסל, במומו פוסל" ("כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל במומו פוסל." תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע' עמוד ב'; והרמב"ם: "הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל"., הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה יז).

בנוסף, הדמיון בין ספרה של התובעת לספרו של יוסף תמיר מחזק את מסקנתי כי מידת היצירתיות של החיבורים בתחום שבנדון הינה מוגבלת ומצומצמת מלכתחילה, כיון שכולם מבוססים על הוראות החוק והתקנות.

מכל מקום, די בהשוואה בין תוכן העניינים שבספרה של עו"ד כנרת רצון לבין תוכן העניינים שבספרה של הנתבעת, על מנת להיווכח כי אין כל העתקה של סדר הנושאים, סדר החשיבה וצורת ההכשרה, כנטען.

אדגיש כי על אף הוראות בית-המשפט להגיש את הסיכומים באופן זה, נמנעה מכך התובעת. ההשוואה, ממנה עולה כי אין מדובר בהעתקה, מבהירה מדוע.
תוכן העניינים בספרה של עו"ד כנרת רצון
תוכן העניינים בספרה של הנתבעת
חלק ראשון- מבוא לקראת הבחינה
1. הוראות כלליות לגבי הבחינה בדיני ניירות-ערך ואתיקה מקצועית
2. היקף החומר לבחינה
3. פירמידת החקיקה בישראל
4. צורות התאגדות בישראל
5. הפרת חוק פלילית, אזרחית, משמעתית.
חלק שני – חברות
פרק א': דגשים בלימוד חברות
1. מגמות בחוק החברות
2. סוגי חברות
3. תכלית החברה
4. אישיות משפטית נפרדת ועקרון הרמת מסך
5. מסמכי היסוד של החברה
6. האורגנים של החברה
7. האסיפה הכללית
8. הצבעה בכתב והודעות עמדה
9. הדירקטוריון
10. דירקטור חיצוני (דח"צ)
11. המנהל הכללי (מנכ"ל)
12. גופי ביקורת בחברה ציבורית
13. אחריות נושאי משרה
14. עסקאות עם בעלי עניין
15. הון החברה
16. הצעת רכש
17. מיזוג חברות
18. תביעה נגזרת
19. תובענה ייצוגית
פרק ב': מבחני חזרה
1. מבחן חזרה ופתרונות: חברות
2. בחן את עצמך: חברות
פרק ג': חוקים ותקנות
1. חוק החברות, התשנ"ט- 1999
1.1 תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס"ו- 2005
חלק ראשון – דיני חברות
פרק א': מבוא לדיני חברות
1. מבוא
2. עבירות
3. חוק החברות החדש
4. תאגידים
5. שיקולים להקמת חברה
6. החובות הנלוות להקמת חברה
פרק ב': ראשית ייסוד החברה
1. חברה
2. תכלית החברה
3. מטרות החברה
4. אישיות משפטית נפרדת
5. הרמת מסך החברה
6. זכות ההתאגדות
7. תקנון החברה
8. רישום החברה
פרק ג': האורגנים של החברה
1. ההיררכיה בחברה
2. האסיפה הכללית
3. סוגי אסיפות
4. סמכויות האסיפה הכללית
5. אופן ההצבעה באסיפה
6. מניין חוקי להצבעה
7. מניין חוקי להצבעה נדחית
8. הצבעה באסיפה הכללית
9. בעל מניות בחברה
10. מונחים
11. מרשם בעלי המניות
12. תעודת מנייה
13. שטר מנייה
14. חילוט מנייה
15. בעל מניה בחברה פרטית
16. בעל מנייה בחברה ציבורית
17. זכויות בעל מניות בחברה
18. חובות בעל מניות בחברה
19. המועד הקובע לבעלות בחברה
20. הון מניות החברה
21. דירקטוריון החברה
22. מומחיותחשבונאית/כשירות מקצועית
23. יו"ר הדירקטוריון
24. סמכויות הדירקטוריון
25. סייג להאצלת סמכויות לועדת הדירקטוריון
26. אופן פעולת הדירקטוריון
27. ועדות הדירקטוריון
28. דירקטור חיצוני
29. חובת מינוי
30. כשירות למינוי
31. תנאים לפסילת מינוי
32. איסור מינוי והעסקה
33. משך כהונה
34. המנהל הכללי
35. אחריות המנכ"ל
36. סמכויותיו של המנכ"ל
37. פיקוח על המנכ"ל
38. מינוי מנכ"ל
39. סמכויות האורגנים
40. העברת סמכויות
41. כלל הנבצרות
פרק ד': גופי ביקורת בחברה ציבורית
1. בעיית הנציג
2. דירקטור חיצוני
3. ועדת הביקורת
4. תפקיד ועדת הביקורת
5. חובת מינוי
6. מבקר פנימי
7. תפקידו
8. חובת מינוי
9. הפסקת כהונתו
10. רואה חשבון מבקר
11. סוגיית אי התלות
12. מינוי רואה חשבון מבקר
13. מספר רואי החשבון בחברה
14. מינוי רואה חשבון מבקר ע"י אסיפה מיוחדת
15. חברה לא פעילה
16. סיכום כהונתו של רואה חשבון מבקר
17. שכרו של רואה חשבון מבקר
18. סמכויות רואה חשבון מבקר
19. דיווח ליו"ר הדירקטוריון
20. אחריות רואה חשבון מבקר
21. חובת מינוי
פרק ה': אחריות נושאי משרה בחברה
1. מיהו נושא משרה?
2. חובת הזהירות
3. חובת האמונים
4. הגנות
5. ביטוח
6. שיפוי
7. פטור
פרק ו': עסקאות עם בעלי עניין
1. מונחים חשובים
2. בעל עניין
3. עסקה
4. עסקה חריגה
5. שליטה
6. בעייתיות בעסקה עם בעלי עניין
7. הגופים המאשרים
8. עסקאות הטעונות אישורים מיוחדים
פרק ז': אירועים חשובים בחיי החברה
1. תביעה נגזרת
2. מהי?
3. מי יכול להגישה?
4. כיצד ניתן להגישה?
5. זכות לתביעה
6. הגנה נגזרת
7. תביעה ייצוגית
8. הון החברה
9. שינוי הון
10. חלוקה
11. מיזוג חברות
12. מהו מיזוג?
13. אישור מיזוג
14. אישור בית משפט
15. הצעת רכש
16. מהי הצעת רכש?
17. הפניית ההצעה
18. בלתי הדירות
19. התניית ההצעה
20. סוגי הצעות רכש
21. חוות דעת דירקטוריון
22. איסור נושאי משרה להכשילה
23. הצעת רכש מלאה
24. מכירה כפויה
25. פנייה לבית משפט לקביעת תמורה הוגנת
26. הפיכת חברה ציבורית לחברה פרטית
27. רכישה אסורה
חלק שלישי – ניירות-ערך
פרק א': דגשים בלימוד ניירות-ערך
1. מגמות בחוק ניירות-ערך ורשות ניירות-ערך
2. שיתוף פעולה עם רשות חוץ
3. הבורסה לניירות-ערך
4. סוגים של ניירות-ערך
5. חובת פרסום תשקיף
6. מטיוטת תשקיף לתשקיף
7. כלל הגילוי הנאות ופרטי התשקיף
8. מסקנות ועדת ברנע: הרחבת הגילוי הנאות
9. פטורים מפרסום תשקיף
10. תאגיד חוץ: מסמך רישום במקום תשקיף
11. אחריות לתשקיף
12. הליך החיתום – התחייבות חיתומית
13. מועדים, תיקון תשקיף והתיישנות תביעה
14.דיווחים שוטפים ודרכי הדיווח
15. דוח תקופתי (שנתי)
16. דוח כספי-ביניים (רבעוני)
17. דוח מיידי
18. בעלי עניין ובעלי שליטה
פרק ב': מבחני חזרה
1. מבחן חזרה ופתרונות: ניירות-ערך
2. בחן את עצמך: ניירות ערך
פרק ג': חוקים ותקנות
1. חוק ניירות-ערך, תשכ"ח-1968
1.1 תקנות ניירות-ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), תש"ל-1970
1.2 תקנות ניירות-ערך (פרטי התשקיף, מבנהו וצורתו) תשכ"ט-1969
חלק שני – דיני ניירות ערך
פרק א' רשות ניירות ערך והבורסה
1. רשות ניירות ערך
2. תפקידי הרשות
3. הבורסה לניירות ערך
4. תקנון הבורסה
5. שינוי תקנון הבורסה
6. רציפות פעילות הבורסה
7. הפסקת מסחר בניירות ערך של תאגיד
8. שוויון זכויות ההצבעה
9. פיקוח הרשות על פעילות הבורסה
פרק ב' סוגי ניירות ערך
1. סוגי ניירות ערך
2. מניה
3. אגרת חוב
4. אופציה
5. נייר ערך מסחרי
6. הגדרת המונח ניירות ערך בחוק ניירות ערך
7. סוגי מניות
פרק ג' הצעה לציבור וחובת פרסום תשקיף
1. הצעה לציבור
2. המציע
3. המנפיק
4. מכירה
5. הצעה בדרך של זכויות
6. הצעה אחידה
7. דרכי הצעת ניירות ערך ומכירתם
8. התחייבות חיתומית
9. חתם
10. חתם מתמחר
11. רכישת ניירות ערך
12. מפיץ
13. מוסד החתמות
14. מהו תשקיף?
15. הצעה לציבור
16. מכירה לציבור
17. מיהו ציבור?
18. מהו תשקיף?
19. פטורים מחובת פרסום תשקיף
20. טיוטת תשקיף
21. אישור התשקיף וחתימה עליו
22. התנגדות דירקטור
23. היתר לפרסום תשקיף
24. מבנה לתכולת התשקיף
25. התשקיף
26. פרסום תשקיף
27. הזמנות על פי תשקיף
28. תיקון תשקיף
29. ביטול הזמנות
30. השקעת כספי ההזמנות
31. הודעה על תוצאות ההצעה
32. תקנות ניי"ע
33. תקנות ניירות ערך (אופן הצעת ניירות ערך לציבור), התשס"ז-2007
34. תקנות ניירות ערך (הודעה משלימה וטיוטת תשקיף), התשס"ז- 2007
35. תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת התשקיף, מבנהו וצורתו), התשכ"ח- 1969
36. תקנות ניירות ערך (חיתום), התשס"ז- 2007
פרק ד' אחריות על התשקיף
1. אחריותה חותמים על התשקיף
2. אחריות לנזק בשל פרט מטעה תשקיף
3. פרט מטעה
4. תקופת התיישנות התביעה
5. אחריות של מומחים
6. אחריות של בעלי עניין
7. פטור מאחריות בגין פרט מטעה ואחריות מומחים
8. ביטול רכישה
9. אחריות לנזק בשל מידע צופה פני עתיד
10. כלל הגילוי הנאות
11. פטור מגילוי פרט בתשקיף
פרק ה' דיווחים לרשות לניירות ערך ולבורסה
1. חובת הדיווח של תאגידים
2. אופן הדיווח – מגנ"א
3. מורשה חתימה
4. שמירת מסמכים
5. כללים נוספים
6. סוגי דיווחים
7. דוח תקופתי (שנתי)
8. דוח כספי ביניים (רבעוני)
9. דוח מיידי
10. אירוע חריג
11. הנחיות רשות ני"ע
12. עיכוב בהגשת דוח מיידי
13. חובת דיווח של בעלי עניין ובעלי שליטה
פרק ו' הסדרים מכוח חוק ניירות ערך
1. תשקיף מדף
2. תנאים לפרסום
3. דוח הצעת מדף
4. רישום כפול של ניירות ערך – מסמך רישום
5. תאגיד חוץ
6. מסמך רישום
7. ועדת ברודט
8. תנאים להגשת מסמך רישום
9. מועד לרישום למסחר
10. חובת דיווח של תאגיד חוץ
11. מחיקה מן המסחר
12. עיכוב הליכים בתובענה
13. מעבר ממתכונת דיווח אחת לאחרת
14. תחולת ההסדר
15. סמכויות ביצועיות
16. סמכות לדרוש מסמכים
17. צו חיפוש ותפיסה
18. סמכויות חקירה
19. צו מניעה
20. שיתוף פעולה עם רשות חוץ
21. רשות חוץ
22. מזכר הבנה
23. אישור בקשה לסיוע
24. סמכות הרשות לעניין סיוע
25. סמכות היועץ המשפטי לממשלה
26. סייג להעברת ידיעות ומסמכים
חלק רביעי – קרנות נאמנות
פרק א': דגשים בלימוד קרנות נאמנות
1. מגמות בחוק השקעות משותפות בנאמנות
2. סוגים של קרנות נאמנות
3. הסכם הקרן
4. חובת פרסום תשקיף ופרסום ודוחות וחובת הגילוי הנאות
5. הנאמן לקרן
6. מנהל הקרן
7. דירקטוריון מנהל הקרן ו-ועדת השקעות
8. כללי ניהול קרן נאמנות
9. נכסי קרן נאמנות
10. שיעורים מרביים לנכסי קרן נאמנות
11. החזקת אופציות וחוזים עתידיים
12. חישוב מחירים בקרן נאמנות פתוחה
פרק ב': מבחני חזרה
1.מבחן חזרה ופתרונות: קרנות נאמנות
2. בחן את עצמך: קרנות נאמנות
פרק ג': חוקים ותקנות עיקריות
...
חלק שלישי- קרנות נאמנות
פרק א' קרנות נאמנות, הסכם ותשקיף הקרן
1. מהי קרן נאמנות
2. יתרונות
3. חסרונות
4. סוגי קרנות
5. הסכם הקרן
6. פרטי הסכם הקרן
7. רישום הסכם הקרן
8. תשקיף הקרן והיתר לפרסומו
9. חתימה על התשקיף
10. פרטי התשקיף
11. הוראות הרשות
12. היתר מהרשות
13. אישור התשקיף
14. תקופה להגשת הזמנות
15. חובת הגשת דוחות
16. אחריות לתשקיף
17. תקופת התיישנות
פרק ב' הגופים הקיימים בקרן
1. נאמן הקרן
2. אישור החברה כנאמן הקרן
3. פקיעת אישור
4. תקופת כהונה
5. חובות הנאמן
6. מנהל הקרן
7. ועדת רישיונות
8. הגבלות על העסקה
9. אישור חברה כמנהל הקרן
10. פקיעת אישור
11. ביטול אישור
12. דירקטוריון מנהל הקרן
13. הרכב חבר הדירקטוריון
14. ועדת השקעות
15. הרכב ועדת ההשקעות
16. הגבלה אישית
17. הגבלה על החזקת יחידות בידי גורם מקורב
18. שליטה והחזקת אמצעי שליטה במנהל הקרן
פרק ג' קרן פתוחה וקרן סגורה
1. קרן פתוחה
2. מחיר יחידה
3. הזמנות והוראות לפידיון
4. הפסקה של הצעת יחידות
5. קרן סגורה
6. מחיר יחידה
7. אישור הבורסה
8. ביטול הצעה
9. הוראות משותפות
10. דרכי דיווח לרשות
11. פרסום
פרק ד' עיקרי הנאמנות
1. כללים
2. טובת בעלי היחידות
3. חובת נאמנות
4. השתתפות באסיפות כלליות
5. איסור קבלת טובת הנאה
6. שעבוד נכסי הקרן
7. איסור מתן טובות הנאה
8. איסור אצילת סמכויות
9. דין נכסי הקרן
10. מחיר קנייה ומכירה של נכסי הקרן
11. שעה ייעודה
12. מחיר יחידה של קרן פתוחה
13. מחיר פידיון של קרן פתוחה
14. נכסים שמותר להחזיק בקרן ושיעוריהם
15. תקנות השקעות משותפות בנאמנות (נכסים שמותר לקנות ולהחזיק בקרן ושיעוריהם המרביים), תשנ"ה- 1994
16. תקנות השקעות משותפות בנאמנות (אופציות, חוזים עתידיים ומכירות בחסר), התשס"א-2001
17. מיזוג ופיצול קרנות פתוחות
18. קרן סגורה שתהיה לפתוחה
19. קרן פתוחה שתהיה לסגורה
20. פירוק הקרן
חלק חמישי – אתיקה מקצועית
1. אתיקה מקצועית: חובת רישוי ותחולת החוק
פרק א': עבירות לפי חוק ניירות ערך
2. חוק ניירות-ערך: העבירות הפליליות בתחום האתיקה
3. שימוש במידע פנים:
3.1 הרציונאל בבסיס האיסור
3.2 יסודות העבירה
3.3 איש פנים מרכזי
3.4 ענישה והגנות אפשריות
3.5 הצעת תיקון לחוק
4. תרמית בניירות-ערך
4.1 מהות העבירה
4.2 הרחבת תחולת העבירה
5. עבירות עובד חבר בורסה
6. "ניירות-ערך": הגדרות שונות
פרק ב': חוק הסדרת העיסוק בייעוץ, בשיווק, ובניהול תיקי השקעות
7. חוק הסדרת העיסוק בייעוץ, בשיווק, ובניהול תיקי השקעות ועקרונות ועדת בכר
8. הבחנה בין עבירה פלילית לבין הפרה משמעתית
9. קבלת רישיון: יועץ השקעות/ משווק השקעות/ מנהל תיקים
10. הגדרת "ייעוץ השקעות", "שיווק השקעות", "ניהול תיקים"
11. מוצרים מובנים
12. משווקי השקעות- הוראות מיוחדות
13. ייעוץ וניהול תיקי השקעות ללא רישיון
14. גבולות האיסור על החזקת ניירות-ערך
15. החזקה מותרת של ניירות-ערך ונכסים פיננסיים
16. חובות בעל רישיון: הסכם בכתב וחובת סודיות
17. חובות בעל רישיון: חובת הגילוי הנאות והודעה על עסקה מסוכנת
18. חובות בעל רישיון: אמון וזהירות
19. חובות בעל רישיון: איסור העדפה
20 חובות בעל רישיון: רישום ודיווח ללקוח
21. חובות בעל רישיון: דיווח לרשות לניירות-ערך
22. חובות בעל רישיון: הון עצמי וביטוח
23. מנהל תיקים: ניהול נכסים בנפרד ופיצול עסקאות
24. מנהל תיקים: שימוש בנכסי הלקוח וקביעת שכר
25. מנהל תיקים: איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור
26. כללי התמחות
27. אכיפה משמעתית ופלילית בחוק הייעוץ
פרק ג': מבחני חזרה
...
פרק ד': פסיקת בתי-המשפט
...
פרק ה': חוקים ותקנות עיקריות
..
חלק רביעי – עבירות ואתיקה מקצועית
פרק א' עבירות מכוח חוק ניירות ערך
1. חובת רישוי
2. עבירות בתחום האתיקה
3. שימוש במידע פנים
4. כללי
5. מהות העבירה
6. רציו האיסור
7. המטרה
8. סעיף 52ב' – שימוש במידע פנים
9. יסודות העבירה
10. מהו מידע פנים
11. מידע שאינו מידע פנים
12. שימוש
13. עשיית עסקה
14. מיהו איש פנים
15. רע"פ 5149/97 משה קרן נ' מדינת ישראל
16. מיהו איש פנים מרכזי?
17. חזקה לעניין איש פנים מרכזי
18. חזקת אשם
19. מיהו משתמש?
20. הגנות
21. רווח משימוש במידע פנים
22. חזקה לעניין תאגיד
23. תרמית בניירות ערך
24. מהי תרמית
25. הנעה או ניסיון להנעה
26. השפעה על תנודות שער
27. ע"פ 5052/85 שמואל ואקנין ואח' נ' מדינת ישראל
28. ע"פ 1027/894 אהרון זילברמן נ' מדינת ישראל
29. ע"פ 70571/01 מדינת ישראל נ' טל פודים
30. עבירה של עובד חבר בורסה
31. סעיף 52ט'
32. מהות העבירה
פרק ב' חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקים
1. רקע כללי
2. מטרת החוק
3. תיקונים
4. תחולת החוק
5. פיקוח על אכיפת החוק
6. התובע
7. עבירת משמעת
8. עבירה פלילית
9. תפקידי הרשות לניירות ערך וסמכויותיה
10. הגדרות
11. מיהו בעל רישיון?
12. בקשה לרישיון
13. החלטת הרשות
14. מיהו יועץ השקעות?
15. מיהו משווק השקעות?
16. זיקה
17. מנהל תיקים
18. נאמנות עיוורת
19. ניירות ערך
20. נכסים פיננסים
21. מוצרים מובנים
פרק ג' חובת רישוי
1. רישוי כללי
2. רישיון יועץ השקעות או משווק השקעות
3. תנאים לקבלת רישיון ליחיד
4. תנאים לקבלת רישיון לשותפות
5. תנאים לקבלת רישיון לחברה
6. רישיון מנהל תיקים
7. תנאים לקבלת רישיון ליחיד
8. תנאים לקבלת רישיון לחברה
9. מתן רישיון במקרים מיוחדים
10. ביטול רישיון או התלייתו
11. עיסוק בתאגיד בנקאי
12. עיסוקים בהם לא תחול חובת רישוי
13. כללי התמחות
פרק ד' הוראות ואיסורים החלים על בעלי רישיונות
1. החזקת ניירות ערך אסורים על ידי בעל רישיון
2. מקרים בהם האיסור לא יחול
3. הגדרת "חזקה" ו"רכישה"
4. חובות אמון וזהירות
5. חובת אמון
6. התאמת השירות לצרכי הלקוח
7. עריכת הסכם בכתב
8. גילוי נאות
9. איסור ניגוד עניינים
10. איסור העדפה
11. איסור תמריצים
12. איסור ייעוץ וביצוע עסקה
13. הגבלות לעניין התקשרות יועץ בהסכם חריג
14. סיכונים מיוחדים
15. חובת סודיות
16. חובת זהירות
17. רישום ודיווח
18. רישום פעולות
19. דיווח ללקוח
20. אופן דיווח
21. דיווח לרשות
22. כללים מיוחדים לדרכי פעולתו של מנהל תיקים
23. החזקה וניהול בנפרד של נכסי הלקוח
24. אישור שימוש בנכסי הלקוח
25. שכר והוצאות
26. הון עצמי וביטוח
27. עבירות הקיימות בחוק הסדרת העיסוק
28. עבירות משמעת ועבירות פליליות
פרק ה' צו איסור הלבנת הון
הלבנת הון
חובת מנהל תיקים
חלק שישי – מבחני חזרה
...
חלק חמישי – טבלאות מסכמות

חלק שישי – שאלות לדוגמא
פתרונות

חלק שביעי – חקיקה רלבנטית
...

הנה כי כן, תוכן העניינים בספרה של הנתבעת שונה לחלוטין מזה של עו"ד רצון, הוא עושה שימוש בביטויים שונים ובעריכה שונה. בהינתן כי שני הספרים מבוססים על הוראות חוק ותקנות, מדובר בשוני מהותי.

ד. העתקת מונחים וביטויים מקוריים
בנספחים ה' ו-ט' לתצהירה וכן בנספח א' לסיכומים, מפרטת עו"ד כנרת רצון "ביטויים מקוריים פרי עטה", אשר לטענתה הועתקו על ידי הנתבעת, בהם המונחים הבאים: "אורגנים = גופים" (סעיף 11.8 לנספח ה' וסעיף 8.11 לנספח ט'); "גופי ביקורת בחברה ציבורית" (סעיף 11.11 לנספח ה', סעיף 8.13 לנספח ט' והפרה מס' 13 בנספח א' לסיכומים); "אחריות נושאי משרה בתאגיד" (סעיף 11.14 לנספח ה'); "הון חברה" (סעיף 11.19 לנספח ה' וסעיף 8.15 לנספח ט'); "מנייה רגילה" (סעיף 11.31 לנספח ה'); "משקיעים מתוחכמים" (סעיף 11.138 לנספח ה') ו"מודלף" (סעיף 11.334 לנספח ה', סעיף 8.27 לנספח ט' וכן הפרה מס' 12 בנספח א' לסיכומים).

מובן, כי מונחים אלו אינם מונחים פרי עטה של עו"ד כנרת רצון. מרבית הביטויים מופיעים ומוגדרים בחקיקה ואחרים הינם מונחים מקובלים ושגורים בפי כל ובוודאי בקרב אלה העוסקים בתחום דיני התאגידים ודיני ניירות הערך. עו"ד כנרת רצון נחקרה ארוכות על טענתה, כי המדובר בביטויים מקוריים פרי עטה. כך, למשל, באשר לטענתה, כי המושגים "מנייה רגילה" ו"הון חברה" הינם מושגים מקוריים פרי עטה:
"ש. את רוצה לטעון ברצינות שהמונח מניה רגילה זה מונח שאת המצאת אותו.
ת. המצאתי אותו לצורך הכתיבה הספציפית בתחום הזה, הביטוי מניה רגילה אני לא בטוחה שהיא מופיעה בחקיקה, לצורך הבחנות שעשיתי בפרק של סוגי ניירות ערך למניה כדי לאבחן אותה ממניות אחרות קראתי מניה רגילה על אף שבחוק רשום מניה.
ש. הון החברה – את מכירה את המושג.
ת. כן.
ש. האם המושג הון החברה שאת טוענת שהוא המושג שלך האם את המצאת אותו לשיטתך.
ת. לא.
ש. אני מפנה לתשובתך לשאלה 53 בשאלון מיום 9.4.08 – והתשובה היא בחיוב. שאלתי אליך האם את באמת מתכוונת שהמצאת את המונח הזה.
השאלות והתשובות מוגשים ומסומנים נ/1.
ת. לצורך הכתיבה של הספר הזה בתחום הזה אני יצרתי את הביטוי המקורי לצורך ההסבר בתחום הזה.
ש. האם המילים הון החברה אלה מילים את עו"ד כנרת רצון המציאה כן או לא.
ת. לא המצאתי מילים.
לשאלת ביהמ"ש: כל המונחים של הון החברה, מיזוג והצעות רכש, זה הכל מונחים שלא יכול להיות ספר בתחום של ניירות ערך שלא יעשה בהם שימוש. מה הטענה שלך מבחינת הייחוד.
ת. מה שאני אומרת הביטויים הם לצורך הכתיבה הספציפית של הכשרה של יועצי השקעות שהם בדרך כלל תלמידים של כלכלה ומנהל עסקים ולכן אופן הלימוד שלהם וברירת המילים והביטויים לצורך ההכשרה שלהם הייתה מקורית.
ש. צריך ללמד, יש היום בכל פקולטה ללימודים מנהלי עסקים איך אפשר ללמד דיני ניירות ערך ודיני תאגידים כן למשפטנים או לא למשפטנים בלי להשתמש במונחים שאת מזכירה שמרביתם לקוחים מהחוק והתקנות.
ת. הספר נכתב אחרי שראיתי מה אותם תלמידים מבינים מכירים ולפעמים שיניתי ביטוי או הוספתי כמיוחד עבור אותם לתמידים, למשל אורגן גוף זה הרי ביטוי שלא מופיע בדיני חברות, אבל זה הדרך שבה ראיתי שאותם תלמידים, זה ביטוי שהוא לא מדויק מבחינה משפטית אך הוא מבהיר לתלמידים שזה גוף שפועל בתוך החברה. מבקשת להביא לדוגמה לביטוי מקורי, נוכחתי לדעת שהרשות לניירות ערך שואלת שאלות על חברות ציבוריות במיוחד לכן ריכזתי הוראות מיוחדות לחברה ציבורית כי ראיתי שזה ממוקד בחינה, הביטוי גופי ביקורת היא לא פרי המצאתי אך גופי ביקורת בחברה ציבורית לצורך בחינה של רשות ניירות ערך זו יצירה מקורית שלי מתוך ניסיוני היכרותי עם החומר ואיסוף אישי שלי של הוראות החוק הרלבנטיות. זאת הכוונה שלי שאני אומרת המצאה, אני יצרתי את ההקבץ לצורך ההכשרה הספציפית של יועצי השקעות ומנהלי תיקים."
המשך חקירה נגדית:
ש. האם יש לך זכויות יוצרים לטענתך במעט המילים, בצירוף המילים הון החברה.
ת. יש לי זכויות יוצרים על הביטוי המקורי שנתתי ללשון החוק. לא על המילים.
ש. אותה תשובה תהא גם למניה רגילה.
ת. כן."
עמ' 10 ש' 18 עד עמ' 11 ש' 30. ראו לעניין המושג "הון חברה": עמ' 19, ש' 14-32; עמ' 20, ש' 18-24 ולעניין המושג "מניה רגילה": עמ' 22, ש' 1-9.

וכך גם באשר לביטוי "גופי ביקורת בחברה ציבורית":
"ש. האם המונח גופי ביקורת בחברה ציבורית הומצא על ידך.
ת. ההרכבה שלו, החיבור של ארבעת המילים היא המצאה שלי, לצורך הכשרת של יועצי השקעות אולי הוא מופיע באיזה מקום אחר שאני לא מכירה בספרי הכנה לבחינות של הרשות הוא מקורי שלי.
ש. האם בארבעת המילים האלה יש לך זכויות יוצרים בהן או כל זכות אחרת.
ת. להרכבה של המילים לצורך הכשרת יועצי השקעות.
לשאלת ביהמ"ש: בואי נניח שארבעת המילים האלה מופיעות והן מופיעות בספרות, במאמרים, בפסקי דין, אז שהם לא היו לא בספר אחר ליועצי השקעות לדעתך מקנה לך זכויות יוצרים במובן הזה שאי אפשר להשתמש בהם בספר אחר ליועצי השקעות.
ת. לא. אני מסבירה הכתיבה שלי הייתה מתוך הניסיון ומתוך מה שראיתי שהרשות שואלת אני מתאימה את עצמי לחשיבה של התלמידים, אני רואה ששואלים על חברה ציבורית אני יוצרת מכלול של "גופי ביקורת בחברה ציבורית" היצירה הייתה בלילות שכתבתי את הספר אני אמרתי שזה מה שהם נבחנים, הרצף של ההוראות המיקום שלו בספר, יש לי טענה של הפרת זכויות יוצרים הרעיון, ברצף בבחירת הנושאים, בסוגיות שהושמטו שבחרתי לא לכתוב.." עמ' 17 ש' 28 עד עמ' 18 ש' 10.

ובהמשך, באשר לטענתה של עו"ד כנרת רצון כי הביטוי "אורגן=גוף" הומצא על ידה:
ש. האם ההקבלה של המונח "אורגן=לגוף" הומצא על ידך.
ת. אני ישבתי וחשבתי על דרך הביטוי הטובה ביותר כדי להסביר להם מה זה אורגן, אז המצאתי זאת לצורך הספר, יכול להיות שזה מופיע במקומות אחרים, אך אני המצאתי את זה לצורך הספר.
ש. אני מבקש את הסכמתך החד משמעית שאת לא המצאת את ההקבלה הזו לשום דבר אלא נטלת את זה ממישהו אחר. נכון או לא?
ת. לא.
..
ש. מפנה לעמוד 36 לספרו של יוסף תמיר שיצא בשנת 2002, נספח כ"א, הסעיף הוא סעיף 7.1, אני מתייחס לשש שורות מלמטה, שם אנו למדים שיש התייחסות מפורשת לאורגנים כגופים.
ת. אכן זה מופיע.
ש. אני בא ומזמין אותך ולהודות בפני
בית המשפט שספרו של יוסף תמיר היה לנגד עינייך כי לא יתכן אחרת, הוא היה ה"ספר" באותה תקופה ואת לקחת את זה ממנו ולא המצאת שום דבר.
ת. לא נכון. אני חשבתי איך להסביר בצורה הטובה ביותר ומצאתי את המילה גופים אני עכשיו רואה לראשונה שזה מופיע גם בספר של יוסף תמיר, לא עיינתי בו, הוא מאד יקר, לא קניתי אותו, אני שמחה שעוד מישהו סבור כך. לצורך הספר שלי יצרתי ללא השפעה של ספר אחר או של חשיבה אחרת.
אני מתייחסת לרצף העתקות ולאו דווקא למילה ספציפית, אני מדברת על רצף חשיבה, יש הרבה מאד נושאים שהועתקו מילה במילה, שאלות, אני זוכרת שישבתי וחשבתי על הדרך הטובה ביותר להסביר אורגנים, בחרתי את המילה גופים, עכשיו אני רואה יש עוד ספרים אך אני ישבתי וחשבתי."
עמ' 18 ש' 22 עד עמ' 19 ש' 13.

עוד ראו את חקירתה של עו"ד כנרת רצון לעניין הביטוי "רציפות פעילות הבורסה": עמ' 21, ש' 1-31 ואת חקירתה לעניין הביטוי "אחריות נושאי משרה בתאגיד": עמ' 31, ש' 23-26.

מן האמור עולה, בברור, כי קיים יותר דימיון בין ספרה של התובעת לספרו של יוסף תמיר, מאשר בין ספרה של הנתבעת לספרה של התובעת. מכל מקום, מדובר במונחים וביטויים, שחלקם, כאמור, מופיעים בחקיקה, וחלקם בפסיקה ובכתיבה אקדמית בנושא.

לשיטתה של עו"ד כנרת רצון שעה שמונחים ומושגים מוכרים וקיימים בתחום דיני התאגידים ודיני ניירות הערך לרבות מונחים המוגדרים בחקיקה, מצאו ביטוי ונזכרו בספרה, הרי שאין לעשות בהם שימוש בספר אחר המיועד, אף הוא, להכנה לבחינות הרשות לניירות ערך. מובן, כי לעו"ד כנרת רצון אין ולא יכולה להיות בעלות על מונחים בתחום דיני ניירות הערך והאתיקה המקצועית, או על מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא. יש לזכור, כי אחת ממטרותיהן המובהקות של זכויות היוצרים היא מתן תמריצים למחברים פוטנציאליים לפרסם את יצירותיהם, כדי להעשיר את עולם הביטויים בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיונות הקיימים. הכרה בזכויות יוצרים על יצירות שאין בהן כל הרחבה של צורות הביטוי הקיימות עומדת בסתירה למטרה האמורה, כפי שציין בית המשפט בעניין הרשקו (בעמ' 756):
"זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר. אין היא נותנת למחבר מונופולין, ואם נוצרו שתי יצירות שוות באופן בלתי תלוי זו בזו, אין המחבר הראשון זכאי לכל סעד נגד המחבר האחד"

מכל מקום, עיון בעמודים הרלבנטיים בספרה של הנתבעת למול אלו בספרה של התובעת מעלה, כי דרך הביטוי בהצגת מונחי היסוד שונה בתכלית בכל אחד מן הספרים, החל בבחירת המילים וכלה בסגנון והעריכה של הטקסט.

ה. העתקת טעויות
עו"ד כנרת רצון מפרטת בנספחים ה' ו-ט' לתצהירה ובנספח א' לסיכומיה 8 טעויות המצויות בספרה ואשר הועתקו, לטענתה, על ידי הנתבעת, כמפורט:

(1) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 18 למהדורה הראשונה של ספרה לעמ' 21 בספרה של הנתבעת, לפיה רשם העמותות שייך למשרד הפנים, על אף שהחל משנת 2004 גוף זה שייך למשרד המשפטים (ראו סעיף 9.1 לנספח ה', סעיף 7.1 לנספח ט' וכן הפרה מס' 1 בנספח א' לסיכומים);

(2) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 120 למהדורה הרביעית של ספרה לעמ' 47 לחוברת של הנתבעת, לפיה יש 26 חברי בורסה, אף כי באותו מועד היו 27 חברים (ראו סעיף 9.2 לנספח ה' וכן הפרה מס' 9 בנספח א' לסיכומים);

(3) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 113 למהדורה הראשונה של ספרה לעמ' 61 לחוברת של הנתבעת, תחת הכותרת "פרסום תשקיף" לפיה: "התשקיף יישא תאריך פרסומו, לא יאוחר מ- 7 ימים אחרי מתן ההיתר", שעה שהחוק כלל לא מזכיר 7 ימים כאמור (ראו סעיף 9.3 לנספח ה');

(4) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 140 למהדורה החמישית של ספרה לעמ' 73 לחוברת של הנתבעת, לפיה בורסת לונדון צורפה לאחרונה להסדר שבנדון, אף שלא כך הוא (ראו סעיף 9.4 לנספח ה');

(5) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 130 לספרה לעמ' 74 לספרה של הנתבעת, לפיה הרשות לניירות ערך צורפה כחברה ב- iosco בחודש יוני 2006, שעה שבפועל היא צורפה כבר בחודש מאי (ראו סעיף 9.5 לנספח ה' וסעיף 7.3 לנספח ט');

(6) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 254 לספרה לעמ' 77 לספרה של הנתבעת, לפיה קרן מתמחה משקיעה אחוז מהותי מנכסיה המוגדר כ- 50%, שעה שקרן מתמחה אמורה להשקיע 75% מנכסיה (ראו סעיף 9.6 לנספח ה' וסעיף 7.4 לנספח ט');

(7) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 361 לספרה לעמ' 133 לספרה של הנתבעת, לפיה ההון העצמי הנדרש הוא 200,000 ₪, אף שהסכום כלל לא היה מעודכן לאותו מועד (ראו סעיף 9.7 לנספח ה' וסעיף 7.5 לנספח ט'. כן ראו הפרה מס' 8 בנספח א' לסיכומים);

(8) העתקת הטעות המופיעה בעמ' 143 לספרה לעמ' 72 לספרה של הנתבעת תחת הכותרת "הזמנות על פי התשקיף", לפיה יש להמתין 5 ימים לפחות מיום פרסום התשקיף, אף שהחוק כלל אינו מזכיר 5 ימים (ראו סעיף 7.2 לנספח ט').

בטרם אבחן את אותן "טעויות" שלטענת עו"ד כנרת רצון הועתקו, אציין ואדגיש כי בכתב התביעה טענה התובעת כי בשל חשש מהעתקות היא הותירה בספרה טעויות שאין להן השלכה על חומר הלימוד והבחינה. כבר בשלב זה עולה מטענות התובעת כי עניינים כמו מועד פרסומו של תשקיף, אחוז השקעות של קרן מתמחה וההון העצמי הנדרש הם עניינים חשובים בחומר הלימוד. על-כן, גם לשיטת התובעת אין מדובר בטעויות "שתולות" לצורך זיהוי העתקות.

בנוסף, במהלך חקירתה הנגדית של עו"ד כנרת רצון הסתבר, כי מרביתן של אותן "טעויות" שהועתקו, כביכול, מספרה – כלל אינן טעויות.

כך למשל, באשר לטעות הנזכרת בסעיף (5) לעיל, הוגש לתיק בית המשפט פרסום של הרשות לניירות ערך מיום 18.6.06 (מוצג נ/8) בו נאמר, מפורשת, כי:
"הארגון הבינלאומי של רשויות ניירות ערך, יוסק"ו (iosco) הודיע השבוע על קבלתה של רשות ניירות ערך כצד להסכם הרב-צדדי לשיתוף פעולה חוצה-גבולות בין רשויות ניירות ערך, המסדיר את שיתוף הפעולה ביניהן בתחום אכיפת חוקי ניירות ערך"
(ההדגשה שלי – מ' א' ג')

היינו, אכן הרשות התקבלה לארגון בחודש יוני 2006, כפי שנכתב הן בספרה של התובעת, הן בספרה של הנתבעת, לאור הודעת הרשות.

בחקירתה הנגדית, נשאלה עו"ד כנרת רצון לעניין זה (עמ' 25 ש' 1-25):
"ש. סעיף 9.5 בנספח ה' ואת סעיף 7.3 בנספח ט' בתצהיר שלך שם את טוענת כי הנתבעת 2 העתיקה ממך את הטעות שהרשות לני"ע צורפה לארגון iosco בחודש יוני 2006 נכון?
ת. נכון.
ש. מדוע לא צרפת ראייה המעידה מתי הרשות לני"ע צורפה לארגון זה. יש איזה שהיא סיבה.
ת. לא.
ש. מתי היא צורפה.
ת. מאי 2006.
ש. זו לא טעות שהיא צורפה ביוני 2006.
ת. יכול להיות במאי 2006 אני לא זוכרת.
ש. האם זה נכון שהיא צורפה ביוני 2006.
ת. אני חושבת שהיא צורפה במאי 2006.
ש. מה הסיבה שאת אומרת שהעתיקו ממך את הטעות שהרשות צורפה לארגון ביוני 2006.
ת. ביוני 2006 פורסמה הודעה של רשות ני"ע שהיא הצטרפה לארגון, בתחילת יוני 2006.
ש. מתי היא צורפה.
ת. עד כמה שאני זוכרת מאי 2006.
ש. אנו נכנסים לאתר של רשות ני"ע – מציג לביהמ"ש – מקריא לך מתוך האתר מיום 18.6.06 הארגון הבינלאומי של רשות ני"ע יוסקו, iosco, הודיע השבוע השלישי של יוני 2006 על קבלתה של רשות הני"ע לארגון. זאת אומרת שאנו רואים שמבחינה עובדתית הרשות לניירות ערך מצורפת ביוני 2006 וחוזרת השאלה למקומה על איזה טעות אנו מדברים, אם אנו רואים שנאמר ומסתבר שזה נכון שביוני 2006 הרשות מצטרפת לארגון?
מוגש ומסומן נ/8.
ת. אני זוכרת שראיתי מסמך של רשות ני"ע שמציין מאי 2006. אתה מגיש מסמך של יוני 2006.
ש. את יכולה להראות לנו את המסמך שאת זכרת. איפה אנו רואים מסמך בחומר הראיות שתומך במה שאת אומרת.
ת: אין לי מסמך שתומך במאי 2006."

היינו, קיים מסמך רשמי, ממנו נלקח הנתון הן ע"י התובעת, הן ע"י הנתבעת ובו מצוין חודש יוני 2006 כתאריך ההצטרפות. התובעת טוענת להפרה כאשר אין בידה ולו בדל ראייה המצביע על כך שההצטרפות הייתה בחודש מאי כנטען. יש להדגיש כי למרות האמור, התובעת לא חזרה בה בסיכומים מטענות אלו.

באשר ל"טעות" הנזכרת בסעיף (6) לעיל, אחוז ההשקעות של קרן מתמחה, הוגש לתיק בית המשפט מסמך מחודש אוקטובר 2007 מאתר בנק לאומי, שם צוין כי קרן מתמחה משקיעה לפחות 50% מהונה באפיק מסוים (נ/9). עו"ד רצון עומתה עם מסמך זה בחקירתה (עמ' 25 ש' 26 עד עמ' 26 ש' 5):
"ש. סעיף 9.6 נספח ה' ו-7.4 בנספח ט' לתצהירך שם את טוענת כי הנתבעת 2 העתיקה את הטעות כביכול "שקרן מתמחה צריכה להשקיע לפחות 50% מהונה באפיק השקעות מסוים", האם זה נכון?
ת. זו הטעות בספרי.
ש. לטענתך על קרן מתמחה להשקיע 75% מהונה באפיק השקעה מסוים.
ת. בעת כתיבת הספר המועתק מהדורה חמש כן.
ש. מה המקור המשפטי לטענתך שבשנים 2005, 2006 קרן מתמחה צריכה להשקיע 75% באפיק השקעות מסוים.
ת. בחומר הראיות לא הבאתי לזה ראייה אבל בשנת 2005 זו היתה קרן מתמחה.
ש. אני מגיש דף מתוך האתר של לאומי טרייד שבו קרן מתמחה מוגדרת באוקטובר 2007, כאשר יצא הספר של הנתבעת כקרן המשקיעה לפחות 50% מנכסיה באפיק השקעות מסוים, מוגש ומסומן נ/9. בכל מקרה על איזה טעות את מדברת כאשר אין לך שום ראיה כאשר היה מדובר על 75%?
ת. בעת כתיבת ספרי קרן מתמחה הייתה צריכה להשקיע 75% באפיק מסוים."
כלומר, התובעת מעלה טענות של טעויות שאין להן כל ראיה. ההפך הוא הנכון. הנתבעת הציגה ראיות לפיהן מדובר בעובדות שאינן מהוות טעות וממילא אינן מעידות על העתקה. יש להדגיש עוד, כפי שציינתי, כי עו"ד כנרת רצון טענה בתביעה כי "שתלה" טעויות כדי לאתר העתקות, אולם מדובר בטעויות שאינן משפיעות על חומר הלימוד. לא ניתן להעלות טענה זו לגבי אחוז ההשקעה הנדרשת מקרן מתמחה. גם עניין זה תומך בכך שאין מדובר בטעות כלל ועיקר.

גם ה"טעות" המפורטת בסעיף (7) לעיל, לעניין ההון העצמי הנדרש, התבררה כעובדה נכונה לזמנה, שעה שהסתבר כי היא תואמת להוראות תקנה 2 לתקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח), תש"ס – 2000. התובעת נחקרה בעניין זה (עמ' 26 ש' 6 עד עמ' 27 ש' 10):
"ש. אני מפנה לסעיף 9.7 בנספח ה' ולסעיף 7.5 בנספח ט' – שם את טוענת כי הנתבעת 2 העתיקה את הטעות "הון עצמי של יועץ השקעות שהוא חברה או של מנהל תיקים שהוא חברה לא יפחת 200 אלף ₪" זו הטעות.
ת. כן.
ש. את חוזרת בך מהטענה הזו.
ת. לא.
ש. האם את יכולה להראות לנו כי ההון הנדרש שלא יפחת מ – 200 אלף ₪?
ת. בחומר הראיות אין.
ש. מדוע התשובות שלך שבחומר הראיות אין, מדוע לא תמכת את הטענות שלך בראיות.
ת. אני תומכת את טענותיי בראיות.
ש. אני מבקש להגיש לביהמ"ש את תקנות העיסוק בייעוץ. אני מפנה אותך לתקנה 2 לתקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח), תש"ס – 2000 – אנו קוראים בתקנה 2 כי מדובר בהון עצמי שלא יפחת מסכום של 200 אלף ₪. חוזרת השאלה על איזה טעות את מדברת שהנתבעת עשתה בספרה?
ת. לטעון שההון העצמי 200 אלף ₪ ב – 2007 זה בורות, זה מתעדכן וכל מי שעוסק בתחום יודע שהסכום מתעדכן וזה הסכום ההיסטורי לשנת 97. הסכום בתקנות לא מעודכן, רשות ני"ע מעדכן. באתר רשות ני"ע מח' השקעות מעדכנת את הסכום.
ש. את ערה לכך שאת טוענת בעל פה כנגד מסמך בכתב.
ת. כן.
ש. בהנחה שאת צודק איזה העתקה יש ממך, איזה הפרת זכויות יש לך.
ת. בספר שלי במהדורה החמישית כתוב 200 אלף ₪ כי זו טעות שהשארתי וההון העצמי בפועל הוא שונה.
ש. ראיה לכך שישנה זכות לך במילים אלה את יכולה להראות.
ת. ניתנה החלטה בדיון הקודם שאין זכויות לגבי חוק ותקנות.
ש. לכן על מה את מדברת. ברגע שיש תקנה שעודכנה ב- 2006 והנתבעת עו"ד זוהר מור
לוקחת את זה מעתיקה ועושה כל דבר, איזו זכות בסכום הזה יש לך מועתקת ומופרת.
ת. כאמור בהחלטה בדיון הקודם אין זכויות על חוק ותקנות, ההון העצמי דאז לא היה 200 אלף והיא טוענת שהיא עשתה חקר, מחקר, אם היא הייתה עושה מחקר הייתה מגלה שזה לא הוון העצמי והוא מתעדכן.
ש. האם לטענתך יש בכתיבה של הגב' עו"ד זוהר מור
יש הפרה של הזכות שלך.
ת. יש העתקה של הטעות בספר שלי.
ש. האם יש בזה הפרה.
ת. מכיוון שמדובר בהעתקה התשובה היא כן.
ש. אותו סכום הופיע בספרך וגם בתקנות ישנה הפרה או העתקה מספרך.
ת. אם אדם טוען שעשה מחקר מעמיק במשך 18 חודשים ולא גילה ולא חשב ולא העריך שהסכום מתעדכן והעתיק מספרי יש בזה משום הפרה."
מעבר לעובדה שהנתבעת הציגה ראייה בה נזכר הסכום שצויין בספרה, והתובעת לא הציגה ראיה אחרת, גם לענין זה יפים הדברים הנוגעים ל"טעויות" שכביכול שתלה התובעת בספרה. גם עניין ההון העצמי הוא מהותי ואין זה סביר כי התובעת שתלה טעות בעניין זה. סביר יותר להניח כי הן התובעת והן הנתבעת התבסססו על אותו מקור עצמו, ולא טרחו לבדוק האם קיימים עדכונים.

כך גם באשר ל"טעות" הנזכרת בסעיף (3) הנ"ל לעניין מועד פרסום התשקיף (עמ' 27, ש' 14-31):
"ש. מפנה אותך לסעיף 9.3 בנספח ה' שם את טוענת שהנתבעת 2 העתיקה בעמ' 61 בספרה טעות נוספת ששתלת בספרך במהדורה שלו, כי "תשקיף שהותר פרסומו יפורסם בתוך 7 ימים" האם זה נכון.
ת. כן.
ש. מבקש להסב תשומת לב ביהמ"ש לסעיף 23 (א) לחוק ני"ע – שם כתוב בצורה ברורה "תשקיף שהותר פרסומו יפורסם בתוך 7 ימים מיום מתן ההיתר" על איזה טעות מדובר.
ת. בעת הוצאת הספר שלי מהדורה חמישית, זה לא הופיע. במהדורה החמישית מופיע הנוסח הנכון כפי שהיה אז.
ש. האם בשנת 2007 מדובר בטעות?
ת. אני צריכה לראות את התיקון לסעיף 23 כדי לומר זאת.
ש. על איזה העתקה את מדברת ממך? מהזכויות שלך, העתקה של מה?
ת. של סעיף 9.3 לנספח ה' לתצהיר שלי..
..
ש. מדוע לא בדקת בעת הכנת תצהירך אם הטענות שלך נכונות?
ת. בעת הכנת תצהירי בדקתי שטענותיי נכונות.
ש. איזה בדיקה עשית בהקשר של סעיף 23 לחוק ני"ע.
ת. אין לי ראייה בתצהיר על כך שבדקתי את נכונות סעיף 23 לחוק."

שוב חוזרים הדברים: בקלות בלתי נסבלת טוענת התובעת להעתקת טעויות, טענות שאינן נתמכות בראיות, ונתונים החשובים לבחינה של יועצי השקעות. היינו, אין מדובר בטעות כלל ועיקר.

דברים דומים עלו מחקירתה של עו"ד כנרת רצון באשר ל"טעות" הנזכרת בסעיף (8) לעיל, בנוגע להזמנות על פי תשקיף (ראו עמ' 28, ש' 1-11).

הנה כי כן, ייתכן ויהיו נתונים זהים לא מעודכנים, כאשר הן התובעת, הן הנתבעת התבססו על אותם המקורות. לעניין זה, אני מקבלת את הסברה של הנתבעת, כי המדובר בתחום שבו מצויות הוראות דין רבות, המתעדכנות בתדירות גבוהה וכי ספרי ההכנה לא נכתבו מתוך הקפדה יתרה, כפי שהסבירה בחקירתה (עמ' 46, ש' 6-27):
"ש. בנספח ה' לתצהיר התובעת סעיף 9.7 – על ההון העצמי הנדרש – מציג תקנות וגם עדכון – תאשרי לי בבקשה שהתקנות, שבתקופה שפרסמת שהסכום הוא 200 אלף ₪ הוא לא היה הסכום הוא היה כבר סכום שעודכן.
ת: לא מאושר, לפי התקנות גם בספר של בורסי עמ' 805 תקנה 2 מופיע סכום של 200 אלף ₪ אני לא בדקתי עדכונים באתר. התמקדתי בתקנות.
ש: מפנה לתקנה 10 – מדברת על כך שיש עדכון שנתי אוטומטי.
ת: לא כתבתי על עדכונים אלא על 200 אלף ₪ שהופיעו בתקנות, זה לא ספר לדוקטורט ולא טענתי כך. אני רוצה לציין גם במסגרת ההרצאות מסרתי הכל לתלמידים שאני כוללת בחלק הלימודים של הספר רק סעיפים נבחרים של החוק, ובאחריותם לבדוק את החוק."

ובהמשך (עמ' 47 ש' 2-23):
"ש. אני מראה לך עמ' 47 בחוברת – מספר חברי הבורסה – ואני מראה לך הודעה לעיתונות מיום 19.3.06 על קבלת סיטי בנק כחברה בבורסה – איך כתבת בחוברת שלך שיש 26 חברי בורסה שהטעות שלך כפי שכתבת בתשובות לשאלון שנובעת מכך שסיטי בנק היה רק בשלב של מועמדות לחברות כאשר סיטי בנק חבר בורסה כבר שנה קודם להוצאת הספר.
ההודעה לעיתונות הוגשה וסומנה ת/4.
ת. כשאני עשיתי את עבודת ההכנה לספר ועברתי על החומר בשנת 2004 עד שהספרים יצאו ידעתי שחברים בבורסה הוא 26 לא בדקתי את העניין ולא עשיתי חפירות לא בדקתי את הנושא עובדתית בתקופה שעברתי על החומר היה 26, זה לא אומר שזו טעות מועתקת, הספר של התובעת יוצא כל שלושה חודשים ולכן הוא מתעדכן.
ש. על איזה מידע מבוססת הטעות שלך.
ת. אני לא צריכה לבסס את הטעות שלי.

ו. העתקת משפטים, פסקאות ופרקים שלמים
עו"ד כנרת רצון טוענת להעתקת משפטים, פסקאות ופרקים שלמים מספרה. להלן אעמוד על טענותיה המרכזיות של התובעת בעניין זה.

(1) העתקת המשפט "חובה למנותו הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית"
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה "מילה במילה" את המשפט המופיע בעמ' 35 לספרה: "חובה למנותו הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית" בהקשר של מינוי רו"ח מבקר. לטענתה, הרעיון הנ"ל אינו מופיע בספרות המשפטית (ראו סעיף 11.13 לנספח ה' לתצהיר התובעת). החובה למנות רו"ח מבקר הן בחברה פרטית, הן בחברה ציבורית קבועה בחוק, ועל כן לא יכולה להיות כל זכות שבקנין רוחני לתובעת במשפט האמור. מכל מקום, כפי שניתן להיווכח להלן, המשפט הנ"ל משולב בתוך טקסט שתוכנו ואופן הגשתו שונים לחלוטין (המקום בו מופיע המשפט הודגש על ידי – מ' א' ג'):
ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 34)
החוברת של הנתבעת (עמ' 31-32)
רואה חשבון מבקר externel accountant
חובה למנותו הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית, והוא יהיה בלתי תלוי בחברה, במישרין או בעקיפין. תפקידו לבקר את הדוחות הכספיים השנתיים של החברה, ולחוות דעתו עליהם.

רו"ח מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית, וניתן לקבוע שימונה לתקופה של שלוש שנים. האסיפה הכללית היא זו הרשאית להחליט על סיום כהונתו, ואם רואה-החשבון המבקר התפטר מיוזמתו בנסיבות שיש בהן ענין לבעלי המניות, יודיע על כך לדירקטוריון.

חידוש בחוק -> אין חובה למנות רו"ח-מבקר בחברות פרטיות "לא-פעילות", שמחזור עסקיהן אינו עולה על 500,000 ₪ בשנה.
ד. רואה חשבון מבקר: [חוק החברות סעיף 154-170]
גוף אובייקטיבי, אשר לא תלוי בחברה וחיצוני לה, שמטרתו היא לשמור על פעילות הוגנת בחברה ולהגן על האינטרסים של ציבור המשקיעים.
סוגיית אי התלות של המבקר הפנימי מוסדרת בחוק (ראו סעיפים 160-161), המורה כי רואה חשבון מבקר יהיה בלתי תלוי בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין. במידה ובוצעה פעולה בעת שהיו יחסי תלות כאמור, תבוצע פעולת ביקורת נוספת על ידי רואה חשבון מבקר אחר, אלא אם כן במועד שבו נודע הדבר לדירקטוריון חלפו 5 שנים מהמועד שבו בוצעה פעולת הביקורת.
* הוא בלתי תלוי בחברה ותפקידו לבקר את הדוחות הכספיים השנתיים של החברה ולחוות עליהם דעה.
* מינוי רואה חשבון מבקר –
רואה חשבון מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית וישמש בתפקידו עד לתום האסיפה השנתית שלאחריה. אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, רשאית האסיפה הכללית למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו לתקופה ארוכה יותר שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה הוא נתמנה.
* מספר רואי החשבון בחברה –
חברה רשאית למנות כמה רואי חשבון מבקרים שיבצעו במשותף את פעולת הביקורת.
* מינוי רואה חשבון מבקר ע"י אסיפה מיוחדת –
התפנתה משרת רואה החשבון המבקר ואין רואה חשבון נוסף, יזמן הדירקטוריון אסיפה מיוחדת מוקדם ככל האפשר על מנת למנות כאמור.
* חברה לא פעילה –
אין חובה למנות רואה חשבון מבקר לחברה פרטית שמחזור עסקיה בשנה לא עולה על 500,000 ₪ ("חברה לא פעילה"). במקרה זה רשאית האסיפה הכללית של החברה לקבוע כי לא ימונה לה רואה חשבון מבקר.
ההחלטה כאמור תתקבל, אלא אם כן בעלי המניות שלהם 10% או יותר מהונה המונפק של החברה התנגדו לכך. חברה אשר החליטה לא למנות רואה חשבון מבקר תשלח את ההחלטה האמורה לרשם החברות תוך 14 יום מיום קבלתה. ועליה לצרף לדו"ח השנתי שלה הצהרה חתומה בידי נושא משרה בה, המציינת כי היא לא מינתה רואה חשבון מבקר ולא ערכה דוחות מבוקרים היות והיא לא פעילה [חוק החברות סעיף 158]
* סיום כהונת רואה חשבון מבקר –
האסיפה הכללית רשאית להפסיק את כהונתו של רואה החשבון המבקר. בחברה ציבורית שעל סדר יומה סיום כהונתו של רואה חשבון מבקר, או אי חידוש כהונתו, תובא עמדת ועדת הביקורת בפני
האסיפה הכללית, לאחר שניתנה לרואה החשבון המבקר הזדמנות לטעון את טענותיו [חוק החברות סעיף 162]. התפטר רואה החשבון המבקר בנסיבות שיש בהן עניין לבעלי המניות בחברה, יודיע על כך לדירקטוריון החברה. דירקטוריון החברה, מבלי לפגוע בהוראות כל דין, יודיע לבעלי המניות את נימוקי רואה החשבון המבקר להתפטרותו באופן שימצא לנכון ויכול הוא להודיע להם גם את עמדת הדירקטוריון בעניין. [חוק החברות סעיף 164].
* שכרו של רואה החשבון המבקר –
שכרו עבור פעולות הביקורת יקבע בידי האסיפה הכללית, או בידי הדירקטוריון אם הסמיכה אותו האסיפה הכללית לעשות כן, ובהתאם לתנאי ההסכמה. נקבע השכר עבור פעולות הביקורת ע"י הדירקטוריון – ידווח הדירקטוריון לאסיפה השנתית. [חוק החברות סעיף 165]
* סמכויות רואה החשבון המבקר –
רואה חשבון מבקר רשאי בכל עת לעיין במסמכי החברה הדרושים לו לצורך מילוי תפקידו ולקבל הסברים לגביהם. רואה חשבון מבקר רשאי להשתתף בכל האסיפות הכלליות שיוגשו בהן דוחות כספיים שלגביהם ביצע פעולות ביקורת, וכן בישיבות דירקטוריון הדנות באישור דוחות כספיים. הדירקטוריון יודיע לרואה החשבון המבקר על המקום והמועד שבו תתכנס האסיפה הכללית או ישיבת הדירקטוריון [חוק החברות סעיף 168].
* דיווח ליו"ר הדירקטוריון –
נודע לרואה החשבון המבקר על ליקויים מהותיים בבקרה החשבונאית של החברה, יודיע על כך ליו"ר הדירקטוריון. [חוק החברות סעיף 169].
* אחריות רואה החשבון המבקר –
רואה החשבון המבקר, אחראי כלפי החברה וכלפי בעלי מניותיה לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים [חוק החברות סעיף 170].
חובת המינוי:
חובה למנותו הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית!!!

עו"ד רצון נחקרה בעניין זה (עמ' 30 ש' 31 עד עמ' 31 ש' 22):
"ש. אני מפנה לסעיף 11.13 לנספח ה' בתצהירך ולעמוד 32 בחוברת של הנתבעת 2 ולעמוד 34 בספרך – שם את טוענת כי הנתבעת העתיקה מילה במילה את הרעיון שלך כי ישנה חובה למנות פה רו"ח מבקר הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית – האם את יודעת שאין הגנה של זכויות יוצרים על רעיון?
ת. אמרתי שיש הגנה על הביטוי של הרעיון.
ש. האם במקרה זה שאת מדברת על הרעיון ולא על הביטוי (של) הרעיון האם במקרה כזה יש לך זכויות בזה.
ת. יש לי הגנה על הביטוי של הרעיון.
ש. אין לך הגנה על הרעיון שישנה חובה למנות רו"ח מבקר הן בחברה הפרטית והן בחברה הציבורית.
ת. יש לי הגנה על הביטוי של הרעיון.
ש. החובה למנות רו"ח מבקר הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית החובה הזו לקוחה ממש מחוק החברות, סעיפים 154-170 – את יודעת זאת?
ת. כן.
ש. תסכימי איתי שהנתבעת 2 בספרה כתבה משפט אחד קצר המלווה בשלושה סימני קריאה, רו"ח מבקר "חובה למנותו הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית!!!" ואילו את שילבת את הרעיון בתחילתו של משפט ארוך ומורכב המתפתח לפסקה שלמה בתחתית עמוד 34 ומונה גם את תפקידי רו"ח המבקר. האם מבחינתך ולשיטתך אופן ההבעה של הרעיון אצלך ואצל הנתבעת הוא זהה.
ת. המשפט שפותח את הנושא חובה למנות הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית כולל הביטוי הן מועתק.
ש. תסכימי איתי שאין לך זכויות כלשהן במשפט בעמ' 32 למטה בחוברת שציטטתי בהם.
ת. יש העתקה מהמשפט שרשום אצלי לחוברת המפרה כולל המילה "הן".
יש לי בדרך הביטוי, בהקשר, בסדר של הדברים, כל החשיבה לארוז את זה בצורה הזו, על המשפט הזה אין לי זכויות יוצרים."

(2) העתקת תקנון הבורסה
עו"ד כנרת רצון טוענת, כי בחוברת של הנתבעת, קיימת "העתקה מילה במילה את האמור בתקנון הבורסה" (ראו סעיף 11.27 לנספח ה' לתצהירה). תקנון הבורסה הינו בגדר הוראת דין המצויה בנחלת הכלל. מכאן, שלתובעת אין ולא יכולה להיות זכות כלשהיא בתקנון הבורסה. התובעת נחקרה והשיבה (עמ' 20, ש' 25-32):
"ש. האם בכתיבת ספרך הסתמכת בין היתר על תקנון הבורסה.
ת. עיינתי בתקנון הבורסה.
ש. האם לעניות דעתך יש לך זכויות בתקנות הבורסה.
ת. לא, אין לי זכויות.
ש. אני מתייחסת לנספח 'ה' לתצהירך – סעיף 11 (27 בטבלה), האם את מתכוונת ברצינות לטעון בפני
נו כי משהנתבעת 2 העתיקה את תקנון הבורסה שם בתצהיר כי אז היא הפרה איזה שהיא זכות שלך.
ת: לא, היא לא הפרה. "

כלומר, לענין זה חזרה בה התובעת במפורש מטענתה. ענין זה מלמד על הקלות הבלתי נסבלת שבה טענה להפרות רבות של זכויותיה. למרות זאת, בסיכומיה לא טרחה התובעת לציין זאת, וחזרה על כל טענותיה להפרה, גם טענות כמו זו, ממנה חזרה במפורש.

(3) העתקת הדיון בעבירת השימוש במידע פנים
התובעת טוענת, כי הנתבעת, בעמ' 129 לספרה, בחרה לחלק ולדון באותם שלושה יסודות של עבירת השימוש במידע פנים, בהם דנה התובעת בעמ' 334 לספרה. זאת, אף שהספרות המשפטית מדברת על יסודות רבים אחרים (ראו סעיף 8.25 לנספח ט' והפרה מס' 3 בנספח א' לסיכומים). אולם, גם אם אקבל את טענתה של התובעת, כי הבחירה להתמקד בשלושה יסודות הינה רעיון שלה, הרי שהגנת זכות יוצרים אינה חלה על עצם הרעיון לעשות כן. מכל מקום, מהשוואה בין העמודים הרלבנטיים עולה, כי על אף שהמדובר באותו הנושא, הרי שאופן הגשתו לקורא, הסגנון ואף תוכן הדברים שונים לחלוטין, כפי שניתן להיווכח להלן:

ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 334)
ספרה של הנתבעת (עמ' 128-129)
3.2 שימוש במידע פנים: יסודות העבירה סעיפים 52א-52ח לחוק ניירות ערך"
inside information: basic elements of the offence
יסודות העבירה על מנת שניתן יהיה לקבוע שנעברה עבירה, יש לוודא שהתקיימו כל שלושת היסודות של העבירה:
א. משתמש – יכול שיהיה אחד מאלה:
* "איש פנים": דירקטור, מנכ"ל, בעל מניות עיקרי או אדם שמעמדו, תפקידו, או קשריו עם החברה איפשרו לו גישה למידע פנים בששת החודשים שקדמו לשימוש במידע פנים. כמו כן, בני משפחתם של האמורים לעיל, ותאגיד בשליטתם נחשבים לאנשי פנים.
-> הכוונה לכלול בהגדרה זו הן את עובדי החברה, והן את כל נותני השירותים לחברה, כגון עו"ד, רו"ח, שמאים, פרסומאים, יועצים וכן את מי שהוא בעל קשר אקראי עם החברה.
או
* "מודלף": מי שהגיע לידו מידע פנים, במישרין או בעקיפין, מאדם אשר הוא יודע שהוא איש פנים.
-> הכוונה למעגל הרחב יותר של אנשים: אנשים שהם בקשר עם אנשי פנים, אך הם בעצמם אינם אנשי פנים, כגון חברים, יועצי השקעות, בנקאים, וכדומה.
ב. מידע פנים – הגדרתו:
מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר, שאינו ידוע לציבור, ואילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר-הערך של החברה.
-> הכוונה לכל מידע אשר בעיני המשתמש בו יהיה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי. כלומר, חשיבות המידע נבחנת באופן סובייקטיבי, בהתאם להלך מחשבתו של המשתמש בו.
דוגמה למידע פנים: מידע אודות חלוקת דיבידנד, רווחים, דוחות חשבונאיים שטרם פורסמו, הצעות רכש, שינויים בבעלי השליטה, החלפת רואה-חשבון מבקר, צו פירוק או מינוי כונס נכסים.
מידע שאינו מידע פנים: הוא מידע שנמסר לרשות או לבורסה דוח אודותיו והמידע פורסם.
ג. עשה שימוש – שימוש בנייר-ערך יכול שיהיה באחת הדרכים הבאות:
* עשיית עסקה: מכירה, קניה, חליפין, התחייבות לביצוע עסקה בנייר-ערך, וכדומה.
או
* מסירת מידע לאדם אשר יש יסוד סביר להניח שיעשה שימוש במידע הפנים.
יש לזכור שלושה יסודות מרכזיים בעבירה של שימוש במידע פנים:
משתמש (איש פנים או מודלף) + מידע פנים (מידע אודות החברה וגם שגרם לשינוי משמעותי) + עשיית שימוש (עשה עסקה או מסר מידע)
1. שימוש במידע פנים- פלילי [חוק ניירות ערך סעיף 52א-52ח]
כללי
מהות העבירה
שימוש במידע אשר לא מצוי ברשות הציבור, ואשר הגיע לידי המשתמש עקב קרבתו למידע או, מאיש פנים במטרה לבצע עסקה בניירות ערך.
רציו האיסור
מניעת מקרים בהם מיעוט מסוים של אנשים יבצע פעולות בניירות ערך, אשר יפיקו בעבורם רווחים או יצמצמו הפסדים, רק מהסיבה שהם "קרובים לצלחת": מקורבים לאנשים בעלי נגישות לידע רגיש. יש חשש שניצול ידע פנימי ירתיע משקיעים פוטנציאלים מלהשקיע בשוק ההון, מתוך הפחד שמא יש לאנשים מסוימים ידע אשר שם אותם כמה דרגות מעליהם, מבחינת קבלת ההחלטות הנדרשות.
המטרה
הבטחת שוק אמין, יעיל והוגן בעבור כל ציבור המשקיעים. הבטחת מצב שבו כל המשקיעים ימצאו באותה נקודת התחלה מבחינת המידע אשר ברשותם, ומבחינת הסיכון שהם לוקחים בביצוע פעולות בבורסה.
מהי חברה לעניין שימוש במידע פנים?
תאגיד שניירות ערך שלו הוצעו לציבור על פי תשקיף או נסחרים בבורסה והם נמצאים בידי הציבור, לרבות חברת בת וחברה קשורה.
סעיף 52ב מורה כדלקמן:
"שימוש במידע פנים:
(א) העושה אחד מאלה עושה שימוש במידע פנים:
(1) העושה עסקה בנייר ערך של חברה – למעט נייר ערך של חברה-בת או חברה קשורה שלא הנפיקו ניירות ערך לציבור על פי תשקיף או שניירות ערך שלהן אינן נסחרים בבורסה או העושה עסקה בנייר ערך אחר שנייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו, והכל- כאשר מידע פנים מצוי בידו;
(2) המוסר מידע פנים או חוות דעת על נייר ערך של חברה או על נייר ערך אחר שנייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו כאשר מידע פנים בידו, לאדם אשר הוא יודע או יש יסוד סביר להניח, כי יעשה שימוש במידע הפנים או יינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור אותה לאחר.
(ב) רואים תאגיד כמי שיש לו גישה למידע פנים או כמי שמידע פנים מצוי בידו, אם לדירקטור או לעובד של התאגיד יש גישה למידע או שמידע כאמור מצוי בידו, זולת אם נתקיימו אלה:
(1) התאגיד קבע הנחיות ונתן להן פרסום נאות ולפיהן:
(א) דירקטור או עובד המועסק בידי תאגיד בעשיית עסקאות בניירות ערך או במתן חוות דעת או עצות בקשר לניירות ערך, לא יעסוק בשביל התאגיד בתפקיד שיש עמו גישה למידע פנים;
(ב) דירקטור או עובד שמידע פנים מצוי בידו לא יעשה בשביל התאגיד עסקה בניירות ערך של החברה שמידע הפנים מתייחס אליה או בניירות ערך אחרים שניירות ערך של החברה הם נכס הבסיס שלהם ולא ייתן חוות דעת או עצה בקשר לניירות ערך כאמור.
(ג) דירקטור או עובד כאמור בפסקה משנה(ב), לא יעביר את מידע הפנים שבידו לאדם אשר הוא יודע, או יש יסוד סביר להניח, כי יעשה שימוש בו לצורך עסקה או מתן חוות דעת או ימסור אותו לאחר;
(ד) דירקטור או עובד כאמור בפסקה משנה(ב) לא יעביר את מידע הפנים שבידו לכל אדם אחר גם אם לא נכלל בפסקה משנה (ג), אלא אם הדבר נדרש לביצוע תפקידו.
(2)...
(3) בתאגיד נעשו הסידורים הדרושים להבטיח קיום ההנחיות האמורות בפסקה (1) וקיימת בקרה פנימית כדי לוודא את מילויין.
הוכנס לחוק מונח חדש: נכס בסיס – הנכס נשוא ההתחייבות בנייר ערך. התיקון החדש קובע כי: מי שעושה עסקה בנייר ערך אחר, אשר נייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו, מבצע עבירה של שימוש במידע פנים. ומוסיף כי במקרים בהם עובד או דירקטור של התאגיד, שבידו מידע פנימי, לא עושים בשביל התאגיד עסקה בניירות ערך שניירות ערך של החברה (שבגינה מידע הפנים), מהווים נכס בסיס שלהם – לא נעברה עבירה כאמור.
יסודות העבירה:
* עשיית שימוש
* מידע פנים
* על ידי משתמש.
מהו מידע פנים?
...
הנה כי כן, כלל לא קיים דמיון מילולי של הנאמר ולכל היותר המדובר בדמיון- מוגבל כשלעצמו- של רעיונות בלבד. יש לזכור כי מדובר בעבירה זהה, שהיסודות המצויינים הם יסודותיה המרכזיים.

(4) העתקת טבלת הסיכום שעניינה עיסוקים בהם לא תחול חובת הרישוי
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה בעמ' 125 לחוברת, את הסיכום התחום במסגרת המופיע בעמ' 349 לספרה שלה, תוך שימוש בסימן v לפני כל משפט בדומה לסימון של התובעת (ראו הפרה מס' 5 בנספח א' לסיכומים). אולם, המדובר בסיכום ובתמצות של סעיף 3 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ואך מתבקש הוא כי ההסבר המתלווה אל הסעיף יהא דומה. מכאן ועד למסקנה כי הנתבעת העתיקה מספרה של התובעת – המרחק רב, כפי שניתן להתרשם מטבלת ההשוואה שלהלן:
ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 349)
ספרה של הנתבעת (עמ' 125)
הכלל הרחב הוא: מי שאין לו רישיון אינו רשאי להעניק יעוץ וניהול. עם זאת, להלן המקרים החריגים במסגרתם מותר לייעץ או לנהל, ללא רישיון:

* יעוץ+ניהול לחמישה לקוחות
* יעוץ בכלי התקשורת
* יעוץ מכוח חברות בועדת
השקעות
* ניהול אגב מילוי תפקיד
* ייעוץ+ניהול עבור בן משפחה
* יעוץ על-ידי תאגיד מעריך שווי.
* ייעוץ+ניהול על-ידי דו"ח/עו"ד/יועץ מס
* ניהול על פי צו בית-משפט
* יעוץ עבור תאגידים מתוחכמים
* ייעוץ ל – 5 אנשים לכל היותר, על ידי יחיד, בשנה אחת.
* ייעוץ השקעות בכלי התקשורת.
* ייעוץ השקעות שנותן אדם מכוח חברותו בועדת השקעות או בדירקטוריון.
* ייעוץ או ניהול תיקי השקעות עבור בן משפחה.
* ייעוץ השקעות על ידי תאגיד שעיסוקו העיקרי הוא הערכת שווי של תאגיד
* ייעוץ השקעות או ניהול תיקים על ידי עורך דין או רואה חשבון או יועץ מס.
* ניהול תיקי השקעות בידי מי שמונה על ידי בית המשפט או בית דין.
* ניהול תיקי השקעות של תאגיד בידי מי שעושה זאת אגב מילוי תפקידו.
* ייעוץ השקעות לתאגיד המהווה תאגיד מתוחכם.

ככל שקיים דמיון בין הקטעים, הרי שהוא נובע בעיקרו מהעיסוק באותו נושא, הסומך על אותה אסמכתא, היינו סעיף 3 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות. ככל שעו"ד כנרת רצון טוענת להעתקת אופן הצגת הדברים בכך שהסימן "וי" מופיע לפני כל משפט, הרי שמדובר בסימן מקובל ובתצוגה מקובלת בספרי הכנה לבחינות ובוודאי שאין לתובעת כל זכות בעניין זה. הנתבעת נחקרה לעניין זה: (עמ' 48 ש' 28 עד עמ' 49 ש' 4):
"מפנה אותך לעמוד 125 בחוברת שלך ולעמוד 349 לספרה של התובעת – לגבי יעוץ השקעות – יש פה סיכום שמוקף בריבוע מסודר בדיוק לפי אותו סדר.
ת. זה סדר התקנות.
ש. תאשרי לי שבתקנות לא מופיע v בצד.
ת. נכון. בספרי יש מקרים שבהם סימנתי v, עיגול, ריבוע ואם היו כוכבים אז הייתי שמה כוכבים, הדברים מסודרים לפי סדר החוק, והם משקפים את מה שאמור בעמוד לפני, הספר שלי כולל מקרים נוספים שמסודר בריבוע ומקרים שבהם יש v, לתובעת אין זכויות לv שנמצא במסמך וורד. אני השתמשתי בכל האופציות שיש לוורד. לא העתקתי חצי מילה מהספר של התובעת."

עדותה של הנתבעת הייתה אמינה. היא הבהירה שמדובר בספר הכנה לבחינות שאינו מצריך השקעה עצומה, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת העיצוב. תיאורה זה של הנתבעת מתאים יותר למציאות בתחום זה.

בנוסף, סיכום נושא בצורה של טבלאות תוך שימוש בסימן v אינו חדש ומשמש שנים רבות למטרות לימוד ואין באופן הצגת הדברים, כשלעצמה כדי להעיד על העתקה מקום שהתוכן שונה, ואין מדובר בסימן ייחודי במובהק.

(5) העתקת נוסחה מקורית
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה ממנה את הנוסחה ליצירת יחידת השתתפות בקרן נאמנות פתוחה, המצויה בעמ' 267 לספרה, אותה פיתחה, לטענתה, בעזרת גורמים מהרשות לניירות ערך (ראו סעיף 11.81 בנספח ה', סעיף 8.23 בנספח ט' וכן הפרה מס' 7 בנספח א' לסיכומים). אולם עיון בעמ' 119 בספרה של הנתבעת למול סעיפים 42 ו-43 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, תשנ"ד- 1994 מעלה כי הבסיס לנוסחה מצוי בלשון החוק. מכל מקום, אופן הביטוי ואף המשוואה עצמה שונים. הנתבעת נחקרה בעניין זה (עמ' 49, ש' 8-15):
"ש. מפנה אותך לעמוד 119 בספרך – מחיר יחידה של קרן פתוחה – תראי לי בבקשה מה בנית שם נוסחה סכמתית.
ת. הנוסח קיימת בחוק שמתי קו של חילוק (/) וסימן (=).
ש. את יכולה להראות לי את המקור.
ת. המקור של הנוסח הזה הוא בחוק השקעות משותפות בנאמנות סעיפים 42, 43, כפי שכתוב לפני המבנה הסכמתי, עשיתי זאת כי זה נחמד ומתמטיקה הכי בסיסית בעולם.
ש. מפנה (לעמוד) 267 לספרה של התובעת.
ת. אני לא רואה שום קשר בין הטבלאות. זה לא נראה אותו דבר ולא כתוב אותו דבר."

אכן, בשני הספרים תורגמה הנוסחה המילולית הכתובה בחוק לנוסחה מספרית, אך אופן ההצגה שונה לחלוטין. גם כאן אין מדובר בנוסחה שפותחה, ואין מדובר בהעתקה.

(6) העתקת הדיון בהגדרת "ניירות ערך" לצורך עבירה פלילית
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה ממנה את עצם עריכת ההשוואה בין ניירות ערך הנכללים בהגדרת "נייר ערך" לצורך עבירה פלילית לכאלה שאינם נכללים בהגדרה ואת ההתייחסות לסעיפים 1, 52ט ו- 54 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968, שבעמ' 341 לספרה (ראו הפרה מס' 2 בנספח א' לסיכומים). אולם, עיון בעמודים הרלבנטיים מעלה, כי המדובר בהסברים שונים ובאופן ביטוי שונה:
ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 341-342)
ספרה של הנתבעת (עמ' 64-65)
6. "ניירות ערך": הגדרות שונות סעיפים 1, 52 ט, 54 לחוק ניירות ערך securities: different definitions
הגדרות שונות – מדוע? חוק ניירות-ערך כולל בסעיפים שונים הגדרות שונות לביטוי "ניירות-ערך", בהתאם למטרת הסעיף הספציפי. אם הוזכר הביטוי "ניירות- ערך" ולא ניתן לו פירוש ספציפי, יחול הפירוש המופיע בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, הוא סעיף ההגדרות.
סעיף 1: הגדרות כולל את ההגדרה העקרונית ל"נייר-ערך" בעיקר לצורך השאלה אם יש חובה לפרסם תשקיף או לא. כך למשל, ניירות-ערך בסעיף זה אינם כוללים אג"ח של הממשלה, ולכן אין צורך לפרסם תשקיף בהנפקת אג"ח ממשלתי.
סעיף 52 ט: עובד חבר בורסה ההגדרה מתייחסת לשלושה ניירות-ערך ספציפיים: מניה, כתב אופציה, ואג"ח הניתנת להמרה, וזאת לצורכי הגדרת החובה החלה על עובדים של חברי הבורסה להודיע מראש טרם ביצוע עסקה באותם ניירות-ערך בלבד.
סעיף 54: עבירת התרמית ההגדרה מתייחסת למגוון רחב של ניירות-ערך, וזאת, על מנת שאפשר יהיה להחיל את עבירת התרמית על כל סוגי ניירות-הערך הנסחרים בבורסה, לרבות יחידות השתתפות בקרן סגורה.
טבלת השוואה
הסעיף
"ניירות-ערך"
"לא ניירות ערך"
סעיף 1
הגדרה כללית
מניה
כל סוגי האג"ח (המירות ושאינן המירות)
כתב אופציה
נייר-ערך מסחרי
תעודות סל

ני"ע שהנפיקה הממשלה (אג"ח ומק"מ)
יחידות השתתפות בקרן
אופציות וחוזים עתידיים
סעיף 52ט:
עבירת עובד חבר בורסה
מניה
אג"ח להמרה
כתב אופציה
תעודות סל המירות
אג"ח לא להמרה (למשל, ממשלתיות)
יחידות השתתפות בקרן
אופציות וחוזים עתידיים
תעודות סל שאינן המירות
סעיף 54:
עבירת התרמית
מניה
כל סוגי האג"ח
כתב אופציה
נייר-ערך מסחרי
תעודות סל
יחידות השתתפות בקרן סגורה
יחידות השתתפות בקרן פתוחה
נגזרים, כגון אופציות, חוזים עתידיים ומוצרים מובנים? – טרם נקבע בחוק ובפסיקה

בנוסף להגדרות המצויות בחוק ניירות-ערך, מצויה הגדרה נוספת ל"ניירות ערך", בחוק אחר: חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות וניהול תיקי השקעות. הגדרה נוספת זו תידון בהמשך, והיא מתייחסת באופן ספציפי למתן ייעוץ, שיווק השקעות וניהול תיקי השקעות
2. הגדרת המונח "ניירות ערך" – על פי חוק ניירות ערך
חוק ניירות ערך, מספק הגדרות שונות לביטוי "ניירות ערך", כאשר כל הגדרה תואמת למעשה את המטרה של הסעיף בו ההגדרה נכללת.
קרי- כל סעיף אשר נכללת בו הגדרה של המונח "ניירות ערך", יעסוק בניירות ערך מסוימים, אשר מתאימים לעניין הסעיף.
חוק ניירות ערך סעיף 1:
"ניירות ערך: תעודות המונפקות בסדרת על ידי חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם, ותעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך והכל בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז, למעט ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה שנתקיים בהם אחד מאלה:
1. הם אינם מקנים זכות השתתפות או חברות בתאגיד ואינם ניתנים להמרה או למימוש בניירות ערך המקנים זכות כאמור.
2. הם מונפקים על ידי חיקוק מיוחד."
הגדרה כללית למונח "ניירות ערך".
הגדרה זו כוללת בחובה את ניירות הערך הבאים:
1. מניה;
2. אג"חים המירים ולא המירים;
3. כתב אופציה. (לשים לב לא אופציה אלא – כתב אופציה);
4. נייר ערך מסחרי.
לא נכללים בהגדרה:
1. אופציות וחוזים עתידיים;
2. יחידות השתתפות בקרנות נאמנות;
3. ניירות ערך אשר הונפקו על פי חיקוק מיוחד;
4. ניירות ערך אשר הונפקו על ידי הממשלה.
אציין כי:
הדרישה לקיומו של תשקיף, תקפה בגין ניירות ערך כאמור בסעיף 1. כלומר: במידה ומדינת ישראל מחליטה להנפיק ניירות ערך, לא חלה עליה חובת תשקיף, היות וניירות ערך של המדינה לא נכללות בהגדרה המופיעה לעיל.
חוק ניירות ערך סעיף 52ט:
"ניירות ערך: מניה או נייר ערך הניתן למימוש או להמרה במניה, הרשומים למסחר בבורסה."
הגדרה זו כוללת:
1. מניה;
2. אג"ח להמרה;
3. כתב אופציה.
ההגדרה לא כוללת:
1. אג"חים לא להמרה;
2. אופציות וחוזים עתידיים;
3. יחידות השתתפות בקרנות נאמנות;
כלומר החובה החלה על עובדי בורסה, מתוקף סעיף 52ט, להודיע לפחות יום לפני ביצוע פעולת מכירה או קנייה בבורסה, חלה רק בעסקאות אשר עוסקות בניירות ערך הכלולים בגדר הסעיף.
הנושא יידון בפרק על עבירות בשוק ההון!!!
חוק ניירות ערך סעיף 54:
"ניירות ערך: לרבות ניירות ערך שאינם כלולים בהגדרה שבסעיף 1 ולרבות יחידות של קרן סגורה לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות."
מהאמור עולה כי כאשר אנו עוסקים בעבירה של תרמית בקשר לניירות ערך, בחר המחוקק להרחיב את הגדרת המונח "ניירות ערך", וזאת במטרה להחיל את הוראת החוק כאמור על כל סוגי ניירות הערך הכלולים בה.
הנושא ידון בפרק על עבירות בשוק ההון!!!
יצוין כי: ישנה הגדרה נוספת למונח "ניירות ערך" בחוק הסדרת העיסוק – והיא תידון בהרצאה בקשר לעבירות מכוח חוק הסדרת העיסוק.

גם הפעם, כלל לא קיים דמיון מילולי או חזותי בנוגע לנושא זה ולכל היותר המדובר בדמיון- מוגבל כשלעצמו- של רעיונות בלבד, כפי שקרה לעיל בעניינים אחרים, כיוון שמדובר בסקירת אותו החוק עצמו.

(7) העתקת תוכן המבוא לדיני חברות
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה את פרק המבוא לדיני חברות המצוי בעמ' 18-19 לספרה. לטענתה, "כל התוכן מועתק, לרבות הכותרות והסעיפים, זאת למרות שהוא אינו מופיע בספרות המשפטית והוא מבוא הקיים רק בספרה של התובעת, לרבות סיווג התאגידים וההבחנות בין ההפרות השונות" (ראו סעיף 11.1 לנספח ה' וסעיף 8.6 לנספח ט'). אולם, אין ממש בטענה כי המדובר במבוא הקיים רק בספרה של התובעת וכפי שניתן להיווכח מטבלת ההשוואה המפורטת להלן, המדובר בהסברים שונים בתכלית ובאופן ביטוי ועריכה שונה לחלוטין:
ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 19- 18)
ספרה של הנתבעת (עמ' 17-22)
4. צורות התאגדות בישראל
קיימות מספר צורות התאגדות אפשריות במדינת ישראל:
חברה company התאגדות שתכליתה השאת רווחים למטרות עסקיות. חברה יכולה להיות אחת משני סוגים: חברה פרטית או חברה ציבורית. חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה.
הדין המסדיר את מנגנון ההתאגדות הוא חוק החברות. רישום חברה מתבצע באמצעות רשם החברות, שהוא גוף השייך למשרד המשפטים.
אגודה שיתופית cooperative התאגדות על בסיס שיתופי ואחריות הדדית בין החברים בשילוב עם עקרון הפקת רווחים. הדין המסדיר את מנגנון ההתאגדות הוא פקודת האגודות השיתופיות. רישום אגודה שיתופית מתבצע באמצעות רשם האגודות השיתופיות שהוא גוף ששייך למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.
שותפות partnership התאגדות עסקית למטרת הפקת רווחים. השותפות עצמה אינה נחשבת לאישיות משפטית נפרדת מבעליה. ניתן להקים שותפות כללית (רגילה) שבמסגרתה כל אחד מהשותפים חב ביחד ולחוד; או שותפות מוגבלת, שבמסגרתה יש לפחות שותף אחד כללי ולפחות שותף אחד מוגבל, אשר חבותו לשותפות היא מוגבלת והוא אינו רשאי לנהל את השותפות.
הדין המסדיר את מנגנון ההתאגדות הוא פקודת השותפויות. רישום שותפות מתבצע באמצעות רשם השותפויות שהוא גם רשם החברות, וכאמור, הינו גוף השייך למשרד המשפטים.
עמותה non-profit organization
התאגדות שנועדה למטרות ציבוריות בלבד. בדרך כלל מוקמת עמותה על מנת לזכות בהטבות מס ולהיחשב למלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח). כספים עודפים המצטברים בעמותה אינם מחולקים לחברי העמותה אלא מושקעים בקידום מטרות העמותה.
הדין המסדיר את מנגנון ההתאגדות הוא חוק העמותות. רישום עמותה מתבצע באמצעות רשם העמותות, שהינו גוף השייך למשרד המשפטים.

* חברה: התאגדות למטרה עסקית, בעלת אישיות משפטית נפרדת
* אגודה שיתופית: התאגדות למטרות עסקיות המבוססת על סיוע הדדי בין חבריה
* שותפות: התאגדות למטרה עסקית, ואינה בעלת אישיות משפטית נפרדת.
* עמותה: התאגדות למטרות ציבוריות בלבד

לבחינה יש להכיר היטב התאגדות מסוג חברה, אשר תידון בהרחבה בהמשך. תאגידים עסקיים כגון חברה ושותפות רשאים להנפיק ניירות-ערך הנסחרים בבורסה.
5. סוגים של הפרות חוק
קיימים שלושה סוגים עיקריים של הפרות חוק:
1. עבירה פלילית הפרת החוק החמורה ביותר, נחשבת להפרה של ה"סדר הציבורי" במדינה, נושאת לצידה בדרך כלל סנקציה של מאסר או קנס. התובעת במשפט פלילי היא מדינת ישראל. נטל ההוכחה במשפט פיליל הוא "מעבר לכל ספק סביר".
דוגמאות לעבירות פליליות: תרמית בניירות-ערך, שימוש במידע פנים, אי דיווח לרשות ניירות-ערך, פרט מטעה בתשקיף.
עבירה מנהלית עבירה מנהלית היא עבירה פלילית, שניתן להטיל בגינה קנס מנהלי קבוע מראש, במקום לקיים משפט פלילי. מטרת הנוהל המיוחד היא לייעל את הטיפול בעבירות פלילות, שאין לדעת המחוקק חשיבות ציבורית להביאם לדיון פלילי בבית המשפט.
דוגמה לעבירה מנהלית: אי דיווח לרשות ניירות-ערך לגבי עמידה בתנאי רשיון יועץ השקעות או מנהל תיקים.
2. עוולה אזרחית
סכסוך שמהותו הפרה של כלל אזרחי, מלווה בדרך כלל בסעד כספי או מתן צו עשה / אל תעשה. נטל ההוכחה הוא קל יותר מאשר במשפט פלילי, והוא: "מאזן ההסתברויות", כלומר, הוכחה שקיימת סבירות (בדרך כלל מעל ל-50%) שהנתבע אכן אחראי לנזק שנגרם.
דוגמאות לעוולות אזרחיות: הפרת חוזה, הפרת חובת אמונים, הפרת חובת זהירות, גרם נזק בגין ייעוץ רשלני.
3. הפרה משמעתית/אתית
הפרה הקשורה למי שהוא בעל רשיון, או מפוקח על-ידי גוף מפקח, כגון עורך-דין, רואה- חשבון, יועץ השקעות, מנהל תיקי השקעות, וכדומה. ההפרה גוררת בדיקה משמעתית של הועד המפקח, ונושאת סנקציה הקשורה לרשיון כגון השעיה, התליה, נזיפה.
דוגמאות להפרה משמעתית/אתית: אי מסירת הסכם ללקוח, אי גילוי נאות ללקוח, ביצוע עסקה מסוכנת מלי לידע לקוח.

* עבירה פלילית – תביעה על ידי מדינת ישראל.
* עוולה אזרחית – תביעה על-ידי כל מי שנגרם לו נזק ("הניזוק")
* הפרה משמעתית – תביעה על-ידי הרשות המפקחת על כללי המשמעת.

יש להבחין היטב בין ההפרות השונות, ובעיקר יש לזהות בכל אחד מהחוקים את העבירות הפליליות והמשמעתיות. יתכן כי אותו מעשה יוביל להפרה פלילית, אזרחית ומשמעתית גם יחד.
פרק א' – מבוא לדיני חברות
מבוא
שוק ההון הישראלי נדון רבות במהלך השנים האחרונות, ואנו עדים לשינויים המתחוללים בו, בין היתר לאור המלצות "ועדת בכר" והרפורמה בשוק ההון. בין השינויים הללו, אשר מטרתם לנסות לייצר שוק הון גדול יותר, תחרותי יותר ופחות ריכוזי, מערך רישוי יועצי השקעות עבר טרנספורמציה משמעותית, החל בחקיקת "חוק הסדרת העיסוק" בשנת 1995 וכלה בתיקוני החקיקה אשר נעשו לחוק בשנת 2006 (הכנסת עיסוק של משווק השקעות). פעילות רשות ניירות ערך, אשר מכלול תפקידיה הרבים אמון על שמירת עניינו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, מוסדרת בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1967. חוק ניירות ערך, נחקק על בסיס דו"ח ועדה ברשות פרופ' אורי ידין ז"ל, אשר מונתה ב- 14.3.1962, ע"י שר האוצר דאז, במטרה לייעץ ולהציע מסגרת חקיקתית ומנהלתית בתחום הנפקת ניירות ערך, דרכי הפצתם והמסחר בהם. הרשות הינה תאגיד, בעל זכויות וחובות כשל כל תאגיד אחר בישראל. הבורסה לניירות ערך בת אביב, נוסדה בשנת 1953, והיא הבורסה היחידה הפועלת כיום בישראל. עד להקמת הרשות לניירות ערך, פעלה הבורסה בתל אביב כגוף עצמאי, כיום, הרשות הינה הגוף המפקח על פעילות הבורסה.בין יתר תפקידיה הרבים, הרשות לניירות ערך, הינה הגוף האחראי על רישוי יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקי השקעות, ועל אכיפת החוקים בתחום. חוק ניירות ערך תשכ"ח- 1967 וחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה- 1995, כוללים בחובם אי אלו סעיפים אשר ידונו בהמשך, ואשר מטילים חובות על בעלי רישיונות מחד ועל הציבור כולו מאידך. חוקים אלו מתייחסים להפרות חוק בתחום האזרחי, הפלילי והמשמעתי. כאשר הפרה בתחום הפלילי הינה החמורה ביותר והפרה בתחום המשמעתי נחשבת בדרך כלל כחמורה פחות.
להלן סקירה קצרה של ההבדלים הקיימים בין הפרות חוק בתחום הפלילי, האזרחי והמשמעתי, ומבנה ההליך בבית המשפט.
1. עבירה פלילית
הפרת חוק במישור הפליל נחשבת כחמורה ביותר.
במאשימה במשפט פלילי היא, המדינה באמצעות המשטרה או הפרקליטות. חריג לכלל זה: הגשת קובלנה על ידי אדם פרטי, בהתאם להוראות החוק הפלילי.
כללי:
משטרת ישראל או רשות אחרת המופקדת על חקירה בעניין ספציפי (לדוגמה: רשות ניירות ערך), תחקור את הנושא העבירה, בהתאם לסמכויות אשר ניתנו לה בחוק (יכולה לחקור חשודים ועדים, לעצור אותם, לערוך חיפוש ולתפוס חפצים). במידה שאדם נמצא חשוד בביצוע העבירה ולפני הגשת כתב אישום, הוא יקרא – חשוד וניתן לעצור אותו במסגרת מעצרי ימים. עם מיצוי החקירה וקבלת החלטה כי להערכת הפרקליטות יש די חומר אייתי על מנת לבסס הרשעה בבית המשפט, יוגש כתב אישום. מרגע הגשת כתב האישום החשוד יקרא – נאשם. בשלב זה יכולה המאשימה לפנות לבית המשפט שיורה על מעצר עד תום ההליכים כנגד הנאשם. (קרי: הנאשם יישאר עצור עד תום המשפט בעניינו). נטל ההוכחה- על התביעה. במשפט פלילי על התביעה להוכיח את יסודות העבירה מעל לספק סביר. הנאשם, נחשב כחף מפשע עד אשר תוכח אשמתו. הוכחה אשמתו הוא יורשע על ידי בית המשפט ודינו ייגזר. ההליך הפלילי מתנהל כדלקמן: בתחילת ההליך הפלילי תתבצע "הקראת כתב האישום" – זהו הליך חובה בלעדיו כל ההליך הפלילי לא תקין. ראשית תתנהל פרשת התביעה המאשימה תביא את ראיותיה ועדייה ותנסה לבסס די ראיות על מנת להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. עם תום פרשת התביעה, תודיע המאשימה "אלו הם עדיי", ותתחיל פרשת ההגנה (אלא אם כן נתקבלה טענת "אין להשיב על האשמה"). ההגנה תביא את ראיותיה ועדייה ותנסה לסתור את טענות המאשימה, או לספק הסבר חילופי הגיוני להתרחשות העניינים. עם תום פרשת ההגנה, היא תודיע "אלו הם עדיי" והדיון יעבור לשלב הסיכומים. כאשר לנאשם בהליך פלילי את הזכות ל-"המילה האחרונה". בית המשפט בהליך פלילי יכול להחליט כי הנאשם נמצא "אשם" או "זכאי". במידה שהנאשם נמצא זכאי הסתיים ההליך (ההליך הסתיים בכל אופן בערכאה הנוכחית, המאשימה יכולה לערער על החלטת הזיכוי בפני
ערכאה גבוהה יותר, בהתאם להוראות החוק) כשהנאשם נמצא אשם, נקבע מועד למתן גזר הדין, ובדרך כלל גזר הדין ינתן לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן לעניין המורשע. ענישה – מאסר, מאסר על תנאי, עבודות שיורות, קנסות וכדומה. דוגמאות לעבירות פליליות: תרמית בניירות ערך, שימוש במידע פנים, אי דיווח לרשויות, פרט מטעה בתשקיף.
2. עבירה אזרחית
עניינה – קיומו של סכסוך מסוים בין אדם ו/או גוף אחד לבין, אדם ו/או גוף אחר. התובע – הניזוק, אשר תובע את מי שהוא טוען שאשם בנזק. נטל ההוכחה – במשפט אזרחי נטל ההוכחה מופחת: "במאזן ההסתברויות" – קרי קיימת סבירות מעל ל- 50% שהנתבע גרם לנזק הנטען. על התובע להוכיח, כי במאזן ההסתברויות, סביר יותר להניח שהנתבע הוא שאשם בגרימת הנזק. ההליך האזרחי יתנהל כדלקמן: בהליך אזרחי הצדדים להליך הם התובע והנתבע. התובע שהוא הניזוק בפרשה, ינהל את השלב הראשון של התביעה האזרחית, ויביא הוכחות על מנת להוכיח כי הנתבע הוא אשר גרם לנזק הנטען. עם תום שלב זה, הנתבע יביא את טענותיו וינסה להוכיח כי הנזק הנטען לא נגרם על ידיו או כל טענה חילופית אחרת. עם תום ההליך, יגישו הצדדים סיכומים לבית המשפט אם בכתב ואם בעל פה, והשופט יחליט בהתאם לחומר המצוי בתיק. השופט יכול להחליט לקבל את התביעה או לדחות אותה. דחה את התביעה, הסתיים ההליך, אלא אם כן התובע מעוניין לערער על ההחלטה וזאת בהתאם להוראות החוק. קיבל השופט את התביעה, יורה על הסעדים המתאימים, ובדרך כלל מדובר יהיה בתשלום פיצוי כספי. הסעד – בדרך כלל פיצוי כספי, ו/או צו עשה או אל תעשה. דוגמאות: רשלנות, הפרת חובת זהירות, הפרת חוזה וכדומה.
3. עבירה אתית - משמעתית
הפרשה של כלל משמעת או כלל אתי, שבעל רישיון אשר מפוקח על ידי גוף מסוים, מחויב בו. עורך דין – לשכת עורכי הדין. יועץ השקעות – רשות ניירות ערך. התובע – הרשות המפקחת על בעל הרישיון, (בדרך כלל יצטרף לתביעה היועץ המשפטי לממשלה). ההליך במקרה זה אינו דומה להליך הפלילי ולא להליך האזרחי, אך מצוי בין השניים. ההליך יהיה פחות פורמאלי, ותלוי ברשות אשר מנהלת אותו. הסנקציה – השעיה, נזיפה וכדומה, בדרך כלל ביחס ישר לרישיון עצמו.
חוק החברות החדש
חוק החברות, תשנ"ט- 1999, נכנס לתוקפו ב- 1.2.2000. לפני חקיקת חוק החברות החדש וכניסתו לתוקף, פקודת החברות היתה החקיקה העיקרית בתחום החברות. מכניסת חוק החברות לתוקפו, בוטלו רוב הסעיפים מפקודת החברות, מה שהותיר את הפקודה כמעט מרוקנת מתוכן, פרט למספר סעיפים הדנים, בין היתר, בשעבוד ובפירוק חברות. חוק החברות החדש, כולל בחובו הסדרים שמקורם בחוק האמריקאי אשר לא היו כלולים בפקודה הישנה, והוא החיל אותם לתוך הדין הישראלי. החוק כולל בין היתר את תורת האורגנים, כללים הדנים בחופש ההתאגדות בפרט ובזכות להתאגד בכלל. בחוק עוגנו עקרונות אשר התגבשו במסגרת הפסיקה הישראלית (לדוגמא – עקרו הרמת המסך אשר הוכנס לחוק והינו יציר הפסיקה). על מנת לאפשר לחברות הקיימות בישראל לפעול בחופשיות מסוימת, כולל החוק הוראות רבות אשר ניתנות להתניה (הוראות דיספוזיטיביות) כאשר רוב הסעיפים הכלולים בחוק הינם סעיפים דיספוזיטיביים. יחד עם זאת, על מנת להגן על זכויות המיעוט בחברות – כולל החוק הוראות קוגניטיביות (הוראות אשר לא ניתן להתנות עליהן ולשנותן – רוב ההוראות בחברות ציבוריות הן הוראות קוגניטיביות).
תאגידים
תאגיד הוא אישיות משפטית עצמאית, מלאכותית בעל כשרות כללית, הנושאת בזכויות ובחובות משלה (י, כהן "דיני חברות", חלק א', עמ' 42)
א. סוגי תאגידים המוסדרים בחוק:
חברה –
מסגרת להתאגדות פרטית שתכליתה השאת רווחים, המוסדרת על ידי חוק החברות. תכלית החברה הינה – השאת רווחים, היא נרשמת אצל רשם החברות (שייך למשרד המשפטים). החברה הינה – אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלה.
שותפות –
חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות (ניהול יחד של עסק למטרות הפקת רווחים), מוסדרת על ידי פקודת השותפויות, תכליתה – עשיית רווחים, היא נרשמת אצל רשם השותפויות. יצוין כי שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה – אי רישומה של השותפות לא ישפיע בשיקול האם השותפות קיימת או לא. [סעיף 6 לפקודת השותפויות] כלומר בניגוד לחברה אשר קיומה מותנה ברישום אצל רשם החברות, והיא "נולדת" עם התאגדותה ורישומה כאמור, שותפות אמנם חייבת ברישום, אבל היות השותפות לא רשומה לא מאיין את קיומה.
עמותה -
חבר בני אדם בוגרים אשר מתאגדים למטרה חוקית שלא מכוונת להפקת רווחים (מטרות אידיאולוגיות או חברתיות או מפלגתיות וכד'), תכליתה – קידום מטרותיה, היא מוסדרת על ידי חוק העמותות ונרשמת אצל רשם העמותות (רשם העמותות הינו גוף השייך למשרד הפנים).
אגודה שיתופית -
איגוד חברים, למטרות עסקיות, כאשר המטרה בהתאגדות יכולה להיות טיפוח חסכון, עזרה עצמית וקיום יחסי גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לשיפור חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם [סעיף 4 לפקודת אגדות שיתופיות] אגודה שיתופית, מוסדרת כאמור על ידי פקודת השותפויות ונרשמת אצל רשם האגודות השיתופיות (שייך למשרד העבודה).
אנחנו נעסוק בחברות בלבד!!!

ב. שיקולים להקמת חברה
...
ג. החובות הנלוות להקמת חברה
...

גם בעניין זה, כלל לא קיים דמיון מילולי או חזותי, אלא דמיון הנובע מכך כי מתואר אותו נושא, כפי שהוא מופיע בחקיקה.

(8) העתקת הפרק: "מיזוג והצעות רכש"
התובעת טוענת, כי הנושאים "מיזוג והצעות רכש" הינם נושאים שאינם נדרשים לבחינה, המצויים רק בספרה ברצף זה וכי הם הועתקו במלואם על ידי הנתבעת (ראו סעיף 11.21 לנספח ה'). אולם, בחקירתה הנגדית של התובעת הסתבר, כי נושא זה מצוי בספרו של פרופ' גרוס. מכל מקום, כפי שניתן להיווכח משהשוואת העמודים הרלבנטיים לנושאים מיזוג חברות והצעת רכש, המדובר בצורת ביטוי שונה לחלוטין של הנושא:
ספרה של התובעת (עמ' 38-40)
ספרה של הנתבעת (עמ' 53-54)
16. הצעת רכש סעיפים 328-342 לחוק החברות ותקנות ניירות ערך (הצעת רכש)
הגדרה הצעת רכש היא הצעה לרכישת מניות המופנית לציבור בעלי המניות של חברה. הצעת רכש הינה דרך מקובלת ומוכרת בעולם לצורך השתלטות על חברות הנסחרות בבורסה, שכן בדרך כלל הצעת רכש היא עוינת לבעלי השליטה באותה החבר. ההצעה חייבת להיות מופנית לכל בעלי ניירות-הערך מהסוג שאותו מוצע לרכוש, והיא תהיה תמיד על פי מפרט בכתב. קיבול הצעת הרכש יתבצע באמצעות חבר בורסה.
הסכמת הדירקטוריון? הצעת רכש הינו מנגנון השתלטות שאינו מאושר על-ידי דירקטוריון החברה או על-ידי האסיפה הכללית של החברה שעליה משתלטים, משום שההצעה מופנית לכל אחד מבעלי המניות בחברה בנפרד. עם זאת, הדירקטוריון צריך לחוות דעתו לגבי הצעת הרכש המיוחדת.
הצעה "בלתי הדירה" (=שלא ניתן לחזור ממנה)
מי שהציע הצעת רכש:
1. אינו יכול לחזור בו: פרט למקרה בו אירעו נסיבות שהמציע לא ידע ותנאי הצעתו נעשו לפתע שונים בצורה משמעותית. כך למשל, אם במהלך תקופת ההצעה איבדה חברת המטרה רשיון חיוני לפעילותה, או שנכס עיקרי של החברה הושמד או נמכר, וכדומה – הרי שהמציע יכול לחזור בו מהצעתו.
2. אינו רשאי להתנות את ההצעה: פרט להתניית הרכישה בשיעור מזערי של היענות להצעה, וכן רשאי להתנות הצעתו בכך שניתן רישיון או אישור מרשות מוסמכת לגבי הרכישה. למשל, להתנות את הצעתו באישור הממונה על ההגבלים העסקיים בדבר כשרות הצעת הרכש.
סוגים של הצעות רכש הסוגים העיקריים של הצעות רכש הם:
1. הצעת רכש מיוחדת
זוהי הצעת רכש המופנית לבעלי מניות בחברה ציבורית ("חברת המטרה"), במסגרת הרצון לרכוש את השליטה בחברה. ההצעה לרכוש את החברה המוחזקות בידי הציבור נעשית במסגרת הבורסה באמצעות מפרט, ועל דירקטוריון החברה לחוות דעתו בדבר כדאיות הצעת הרכש, על מנת שבעלי המניות יוכלו להעריך נכונה את ההצעה. הצעת רכש מיוחדת תתקבל רק אם הסכימו להצעה רוב מבין הניצעים שהודיע על עמדתם
כללים לביצוע הצעת רכש מיוחדת:
* אם אין אדם המחזיק מעל 25% -> אסור לרכוש מעל 25% ללא הצעת רכש
* (חידוש בחוק) אם אין אדם המחזיק מעל 45% -> אסור לרכוש מעל 45% ללא הצעת רכש
החובה לא תחול אין חובה לבצע הצעת רכש במקרה של הצעה פרטית של מניות, וכן במקרה של רכישה מבעל דבוקת שליטה (בעל 25%), ובמקרה של רכישה ממי שמחזיק נתח ניכר מזכויות בחברה, אין צורך לבצע כלפיו הצעת רכש, אלא ניתן לרכוש תוך משא ומתן עמו.
התנגדות נושאי המשרה? מטבע הדברים, יתנגדו נושאי משרה בחברת המטרה להצעת הרכש, משום שמשרתם בסכנה, או משום שהם סבורים שההצעה אינה ראויה. לכן, נקבע שלנושאי משרה בחברת המטרה אסור לבצע פעולות שמטרתן הכשלת הצעת רכש, אם כי הם רשאים לשאת ולתת עם המציע על שיפור תנאי הצעתו וכן רשאים לשאת ולתת עם אחרים לגיבוש הצעת רכש מתחרה.
2. הצעת רכש מלאה
זוהי הצעה לרכוש מניות של חברה ציבורית, כך שלאחר הרכישה תהיה למציע החזקה של למעלה מ-90% ממניות החברה.
* מכירה כפויה: במקרה שהתקבלה הצעת רכש מלאה, כך שנענו להצעה מעל ל-95% מבעלי המניות בחברה, יעברו גם המניות המתנגדות לבעלות המציע. העברת מניות המתנגדים נקראת "מכירה כפויה". זהו מצב יוצא דופן מבחינה משפטית, משום שהוא שולל את זכות הקניין של בעלי המניות, ומחייב אותם למכור את מניותיהם בניגוד לרצונם.
* סעד ההערכה: במקרה של מכירה כפויה, רשאי בית-המשפט לבקשת ניצע, לקבוע כי התמורה עבור המניות היתה פחות משוויין ההוגן, וכי יש לשלם השווי ההוגן.
רכישת ניירות ערך המירים בכל מקרה שמניות חברת המטרה נמחקו מהמסחר בבורסה, והחברה הפכה לפרטית, חייב המציע, תוך שלושים ימים להציע לרכוש בהצעת רכש את כל ניירות-הערך ההמירים לאותן מניות. כלומר, עליו להציע מחיר גם לרכישת אגרות החוב ההמירות וכתבי האופציה של החברה, אם יש כאלה.

* הצעת רכש מבוצעת באמצעות מפרט
* הצעת רכש היא הצעה בלתי הדירה, כלומר, שלא ניתן לחזור ממנה, ולא ניתן להתנותה בתנאים, פרט למקרים חריגים.
* דירקטוריון החברה יחווה דעתו בדבר הצעת הרכש, אך רשאי שלא לעשות כן, ועליו לפרט את הסיבות להמנעותו, ולגלות אם יש לדירקטורים ענין אישי בהצעה.
* אם תתקבל הצעת רכש מלאה, תהפוך החברה הציבורית לחברה פרטית, ותפסיק להיסחר בבורסה, מפאת המספר המצומצם של בעלי מניותיה.
* מניות שנרכשו שלא על-פי המנגנון הקבוע בחוק ("הצעת רכש אסורה"), תהפוכנה בהוראות בית-המשפט למניות רדומות כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש.

מנגנון הצעת רכש מיוחדת ומלאה מוסדר בחוק החברות. עם זאת, ההוראות המפורטות בדבר אופן ביצוע הצעת רכש מופיעות בתקנות ניירות-ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000

17. מיזוג חברות סעיפים 314-327 לחוק החברות merger/ acquisition
הגדרת מיזוג מיזוג בהתאם לחוק החברות הינו תהליך המוגדר כהעברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד.
אישור מיזוג מיזוג חייב להיות מאושר תחילה בדירקטוריון ובאסיפה הכללית של כל אחת מהחברות המתמזגות ולאחר מכן יש להודיע לנושי החברה, ולקבל את אישורם של רשם החברות ושל הממונה על ההגבלים העסקיים.
(חידוש בחוק)
* במקרים הבאים לא יהיה צורך באישור האסיפה הכללית:
1. כשמדובר בחברת יעד הנמצאת בשליטתה המלאה של החברה הקולטת. אלו מקרים בהם חברה-אם "בולעת" חברה-בת המצויה בשליטתה המלאה, ולכן אין צורך באישור האסיפה הכללית בחברת היעד (הבת).
2. כשאין צורך בשינוי התקנון או התזכיר של החברה הקולטת או שהחברה הקולטת אינה מקצה במסגרת המיזוג למעלה מ-20% מזכויות ההצבעה בחברה- אין צורך באישור האסיפה הכללית בחברה הקולטת.
אישור בית המשפט על מנת לבצע מיזוג אין הכרח לקבל אישור בית-המשפט, אלא אם התנגדו למיזוג הנושים של החברה או פנו לבית המשפט לפחות 25% מבעלי המניות.
העברת נכסים וחיובים עם אישור המיזוג, יועברו לחברה הקולטת כל הנכסים והחיובים של חברת היעד, ויראו את החברה הקולטת כאילו היתה חברת היעד בכל הליך משפטי. חברת היעד תמחק מרשם החברות.
דיווח על מיזוג (חידוש בחוק) חברות ציבוריות חייבות לדווח על הליכי המיזוג שלהן בדוחות מידיים לרשות לניירות- ערך, ולמסור פרטים על הצעת מיזוג, תוצאות ההחלטות באסיפות הכלליות, בקשות נושים, החלטות בית-המשפט והודעות הממונה על ההגבלים העסקיים ביחס לעסקה המוצעת.

* ביצוע מיזוג אינו מאפשר לחברה לחמוק מהתחייבויותיה שכן כתוצאה ממיזוג עוברים כל הנכסים והחיובים לחברה החדשה.
* מיזוג יאושר על-ידי הדירקטוריון והאסיפה הכללית של כל אחת מהחברות המתמזגות

יש לזכור כי אם מבוצע מיזוג בהתאם לדין ובהתאם להסכמת האסיפה הכללית והדירקטוריון, הרי שלא נדרש אישור בית-המשפט, שכן זוהי פעולה עסקית בהסכמה.

4. מיזוג חברות [חוק החברות סעיפים 314-327]
סיבות למיזוג:
* הכנסת מזומנים לחברה
* ניצול חידושים טכנולוגיים.
* יעילות
* רווחיות
* מאגר לקוחות
* מוניטין.
מהו מיזוג?
"העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד". [סעיף 1 לחוק החברות] קרי: חברת היעד נבלעת על ידי החברה הקולטת, והן הופכות לגוף אחד.
אישור מיזוג
* המיזוג יאושר על ידי הדירקטוריון של חברת היעד ושל החברה הקולטת.
* המיזוג יאושר על ידי האסיפה הכללית של כל אחת מהחברות (חריגים ס. 320).
* הדירקטוריון כאשר הוא שוקל האם לאשר מיזוג, יבדוק האם יש חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לעמוד בהתחייבויות המשותפות.
* לאחר אישור המיזוג בחברה – תיערך הצעה לאישור המיזוג, אשר תשלח לרשם החברות.
* החברה תשלח לנושים שלה את הצעת המיזוג, והם רשאים להתנגד לה.
* בית המשפט יכול להורות על עיכוב או מניעת ביצוע המיזוג, לבקשת נושה, במידה ומצא שקיים חשש סביר שעקב המיזוג לא תוכל החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה.
אישור בית משפט
אין הכרח לקבל אישור בית משפט למיזוג, אלא אם התנגדו למיזוג נושי החברה או פנו לבית המשפט לפחות 25% מבעלי המניות.
* חברה ציבורית חייבת בדיווח על הליכי מיזוג – הדיווח יעשה במסגרת דוח מיידי אשר יפרט את הצעת המיזוג, תוצאות ההחלטות באסיפה, החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, עם קיימת כזו וכדומה.
5. הצעת רכש
מהי הצעת רכש?
הצעה לרכישת מניות המופנית לציבור בעלי המניות של החברה. המטרה בהסדרת החוק, היא למנוע נזק כלשהו אשר עלול להיגרם לבעל המניות כתוצאה מפניה לרכוש את המניות המצויות בבעלותם. ההצעה, היא פנייה פומבית מטעם קונה פוטנציאלי, לכל בעלי המניות מהציבור הרחב, של חברת המטרה (החברה שניירותיה הם מטרת ההצעה), בניסיון לשכנעם למכור את המניות שבחזקתם למציע. בדרך כלל, המחיר אשר יוצא בעבור המניות יהא גבוה ממחיר השוק של המנייה – המטרה להיות אטרקטיבי. הצעת רכש הינה, בדרך כלל אמצעי להשתלטות על החברה באמצעות רכישת מניותיה, השתלטות אשר אינה מאושרת על ידי הדירקטוריון – יחד עם זאת, הדירקטוריון ייתן את חוות דעתו להצעת הרכש.
הפניית ההצעה: ההצעה תופנה לכל בעלי ניירות הערך מהסוג שאותן מעוניין הרוכש לקנות, ותעשה באמצעות מפרט כתוב.
בלתי הדירות: הצעת רכש הינה בלתי הדירה – לא ניתן לחזור מההצעה. פרט למקרים בהם אירעו נסיבות שלא היה ידוע עליהן אשר לאורן השתנה המצב באופן משמעותי. [תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס- 2004 – תקנה 4]
התניית ההצעה: אסורה! פרט להתניית הרכישה בשיעור מזערי מסוים של היענות מטעם בעלי המניות ו-קבלת אישור או רישיון הנדרש מטעם רשות מוסמכת (תקנות שם).
סוגי הצעות רכש
* הצעת רכש מיוחדת – החוק מונה 2 מקרים בהם הצעת רכש תחשב כמיוחדת ועל המציע לפעול בהתאם להוראות החוק, ואלו המקרים:
1. רכישת ניירות ערך מחברה ציבורית, שכתוצאה ממנה יחזיק הרוכש ב-25% או יותר מכלל זכויות ההצבעה בחברה. זאת, במידה ואין בעל דבוקת שליטה אחר בחברה (דבוקת שליטה= החזקת מניות המקנות 25% או יותר מכלל זכויות ההצבעה באסיפה הכללית).
2. רכישת ניירות ערך מחברה ציבורית, שכתוצאה ממנה יחזיק הרוכש ב- 45% או יותר מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין בחברה אדם אחר המחזיק בלמעלה מ-45% מזכויות החברה.
יצוין – רכישת מניות במהלך המסחר בבורסה של עד 25% מהון המניות של החברה, לא תהווה הצעת רכש מיוחדת והוראות אלו לא יחולו עליה.
חוות דעת של הדירקטוריון –
על דירקטוריון חברת המטרה לחוות את דעתו על הצעת רכש מיוחדת, אשר הוגשה לבעלי המניות בחברה. במידע וימנע הדירקטוריון מלחוות את דעתו כאמור, עליו לדווח על סיבת הימנעותו.
איסור נושאי משרה להכשיל את ההצעה –
החוק אוסר על נושאי משרה בחברת המטרה להכשיל את ההצעה, ולבצע פעולות שונות במטרה להכשילה. יחד עם זאת, החוק מותיר לנושא המשרה לשאת ולתת על עם המציע על שיפור תנאי ההצעה או לפנות לחברות אחרות על מנת להשיג הצעה מועדפת
* הצעת רכש מלאה –
רכישת ניירות ערך מחברה ציבורית, שכתוצאה ממנה יחזיק הרוכש מעל ל-90% ממניות החברה.
מכירה כפויה –
התקבלה הצעת רכש מלאה כך שבידי הרוכש 95% ממניות החברה. שארית 5% המניות (שבעליהן התנגדו להצעת הרכש) יועברו אוטומטית לבעלות המציע. רציו – למנוע אפשרות של סחטנות מטעם בעלי יתרת 5% המניות.
פניה לבית המשפט לקביעת תמורה הוגנת –
במקרה בו נעשתה מכירה כפויה, ועל מנת לוודא כי ניתנה לבעלי המניות תמורה הוגנת על מניותיהם, מותיר החוק לבית המשפט לקבוע כי התמורה אשר ניתנה בגין המניות הינה לא הוגנת והיא פחות מהשווי ההוגן של המניות. זה יתאפשר רק לאור פניית הניצע (מי שההצעה הופנתה אליו) לבית המשפט.
הפיכת חברה ציבורית לחברה פרטית –
התקבלה הצעת רכש מלאה, משמעה שכל המניות מצויות בידי מחזיק אחר, ואין מניות בידי הציבור ולכן החברה תהפוך לחברה פרטית ותמחק מהמסחר בבורסה.
רכישה אסורה –
כל מניה אשר נרכשה בניגוד לאמור בחוק החברות, תהפוכנה למניות רדומות – לא מקנות למחזיק בהן שום זכות! על בעל מניות בחברה לדווח על מניות רדומות שבחזקתו
התובעת אינה יכולה לקנות זכויות בכך שבחרה לכלול נושאים אלו בספרה שלה, גם אם אינם נדרשים לבחינה.

עו"ד כנרת רצון נחקרה בעניין זה (עמ' 31 ש' 27 עד עמ' 32 ש' 25):
"ש. סעיף 11.21 לנספח ה' לתצהירך – עמ' 42-45 בחוברת לעומת 38-40 בספרך – שם את טוענת שהפרק מיזוג והצעות רכש מופיעים אך ורק בספרך ונושא זה הועתק במלואו על ידי הנתבעת 2. האם הבנתי נכון.
ת. הנושא הזה של מיזוג – לא נדרש לבחינה, רק הצעות רכש, אני הכנסתי אותו בסדר הזה, ואתייחס גם להצעת רכש כמו שאמרתי בדיון הקודם בהצעת רכש, בנושא של הצעת רכש יש שלושה סוגים של הצעות רכש ואני דיברתי רק על הצעת רכש מיוחדת ומלאה ואת אותו היגיון העתיקה הנתבעת 2, אין לי זכויות על החוק.
גם הצעת רכש זה לא בחומר הנדרש לבחינה לפי התקנות, המיקום של הצעת רכש ומיזוג הסדר שלהם המיקום וגם הטקסט על אף שזה לא נדרש לבחינה מועתק.
ש. תסכימי איתי כי אין שום זכר לקשר או זהות בין הפרק מיזוג והצעת רכש בספר של הנתבעת וספרך. את מסכימה?
ת. לא.
ש. לפי מה שאני יודע ישנן שאלות בבחינות על שני הנושאים, מה יש לך להגיד על זה?
ת. כמו למרשתך וגם לך אין מושג.
ש. מהי הראיה שעליה את מתבססת שזה לא נמצא בחומר הבחינה.
ת. ניסיוני מאז יולי 99, בהכשרה לבחינות ובמעקב אחר כל שאלות הבחינה, בבחינות שנערכו אי פעם והפרסומים הרשמיים של רשות ני"ע באתר והשחזורים שערכתי אין את נושא מיזוג ומעולם לא היה ולא מופיע בבחינה.
ש. אני מפנה אותך לעמ' 404-431 בספרו של גרוס (נספח ט"ז של (תצהיר) הנתבעת 2) שעוסק בספר בנושא של מיזוג חברות – תסכימי איתי שהנושא של מיזוג והצעות רכש מופיע בספרות מקצועית שדנה בחוק החברות ואינו יצירה שלך.
ת. מסכימה.
ש. אני מפנה לעמוד 471 שאלה 4 במהדורה החמישית- יש שאלה בהצעת רכש.
ת. כן. אמרתי שמיזוג אינו מופיע בבחינה והצעת רכש אינה מופיעה בחומר לבחינה כפי שמפורט בתקנות.
ש. האם זה נכון שאת במסגרת השחזורים שדיברת עליהם בדיון הקודם יש לך שאלה שנוגעת לעניין הצעת רכש.
ת. בהחלט, הצעת רכש מופיע בבחינה.
ש. זאת אומרת שאין לך זכויות בנושא של הצעות רכש. זה נכון?
ת. אין לי זכויות בנושא".

נראה כי אין צורך להוסיף מילים על עדותה של התובעת.
(9) העתקת שאלות חזרה
התובעת טוענת, כי הנתבעת העתיקה ממנה שאלות לדוגמה שחיברה בעצמה על מנת להכין את תלמידיה לבחינה (ראו השאלות המפורטות בסעיפים 11.97-11.128 לנספח ה' והשאלות המפורטות בסעיפים 8.33-8.59 לנספח ט'). אולם, במהלך חקירתה הנגדית הודתה התובעת, כי אין המדובר בשאלות מקוריות כלל, כי אם בשאלות מבחינות הרשות לניירות ערך אשר פורסמו באתר הרשות או לכל היותר בשאלות משוחזרות מהבחינה (ראו עמ' 13 ש' 29 עד עמ' 15 ש' 26). כך גם מצוין מפורשות בעמ' 5 לספרה, בפרק שכותרתו "לתשומת לב הנבחנים":
"מאחר ורשות ניירות-ערך אינה מפרסמת את טופס הבחינה, אלא רק שאלות נבחרות (ללא פתרון), הרי שאין אנו יודעים מה היה נוסח השאלות במקור. בספר זה מצויות כ-400 שאלות לתרגול: חלקן העתק מדויק של השאלות מהבחינה, וחלקן משוחזר בקירוב רב מאד."

התובעת נחקרה באשר לזכויות הנטענות בשאלות החזרה (עמ' 15, ש' 13-26):
"ש. האם לטענתכם ולהבנתך יש לך זכות יוצרים בחומר המשוחזר.
ת. בשחזור בעצם השחזור, אם הוא לא זהה לטקסט שהוא מופיע בבחינה, השחזור עם הנוסח שלי שאני חייבת שהשחזורים גוזלים ממני זמן רב זהו תהליך מסובך, אם זה זהה או לא זהה אנו לא יודעים אבל ככל שזה לא זהה יש לי זכויות יוצרים. אני לא יודעת מה היה הטקסט המקורי. לא בקשתי מהרשות לצורך התיק הזה לקבל את נוסחי הבחינות. לצורך הוכחת ההפרה לא עשיתי שימוש בשאלות משוחזרות, הטענה שלי להפרות זכויות יוצרים הם לגבי שאלות שיצרתי אין לי טענה לגבי שאלות ששוחזרו.
ש. האם הכוונה שלך כאן הוא בבחינת ניסוח מחדש או לחזור על הנוסח של הרשות.
ת. ניסיון לחזור במדויק על נוסח הרשות.
ש. לדעתך החזרה הזו על הנוסח המדויק של הרשות מבחינתך מעניק לך זכויות יוצרים זו עמדתך.
ת. אין לי טענות לגבי השאלות המשוחזרות.
ש. האם לשיטתך במה שאת משחזרת שזה העתק עד כמה שיותר מדויק, לנוסח של הרשות את טוענת שיש לך בזה זכויות יוצרים?
ת. כן."

ובהמשך (עמ' 32 ש' 26 עד עמ' 34 ש' 9):
"ש. תסכימי איתי שלא כל שאלות התרגול בספרך הינו פרי המצאתך.
ת. נכון, חלק מהם נלקחו מאתר של רשות ני"ע מהפרסום הרשמי של הרשות. חלק מהשאלות הרשות מפרסמת שאלות מיוזמתה.
ש. מאין לקחת את שאלות שהן פרי המצאתך.
ת. המצאתי.
ש. איך המצאת.
ת. הלכתי לסעיפי החוק והתקנות, יצרתי שאלה שמתאימה לאחד הסעיפים או לאחת התקנות למשל, מיזוג, שאלות במיזוג אלה אך ורק שאלות שאני המצאתי ומעולם לא הופיעו בשאלות של רשות ני"ע לדעתי גם לא יופיעו.
ש. האם השאלות במיזוג הועתקו על ידי הגברת עו"ד זוהר מור
.
ת. צריך לבדוק בתצהיר.
ש. אני מפנה לסעיף 11.128 לנספח ה' לתצהירך – סעיף 8.59 לנספח ט' שם את טוענת שהנתבעת העתיקה פעמיים את שאלה 69 בע"מ 379 לספרך הועתקה הן (בעמוד) 247 שאלה 50 לחוברת והן בעמ' 247 שאלה 50 לספר. האם זה נכון?
ת. אני מניחה שזו הטענה שלי.
ש. האם את היוצרת המקורית של השאלה 69 בספרך.
ת. אני לא זוכרת אם שחזרתי אותה או שהיא הופיעה במדויק באתר, זו שאלה שהופיעה בבחינה.
ש. אם את לא היוצרת המקורית אז מה העתקה.
ת. אני שחזרתי אותה והשחזור הועתק.
עו"ד קלדרון: מגיש שאלה 7 ממועד הבחינה ינואר 04 שלקוח מהאתר לרשות ני"ע מסומן נ/10.
ש. האם אכן מדובר בשחזור.
ת. כפי שאמרתי בדיון הקודם שאלות שפורסמו באתר של רשות ני"ע אין לי לגביהם זכויות יוצרים.
ש. מדוע את מגישה תביעה של מיליון ₪ הורסת אנשים וטוענת פעמיים מעתיקים אותך ושאין לך בכלל זכויות. מה את עושה?
ת. יש העתקה מהותית. גם בדיון הקודם אמרתי שברגע שזה פורסם באתר הרשמי אין לי זכויות יוצרים.
ש. מפנה אותך לסעיף 11.101 לנספח ה' – את טוענת כי שאלה 38 שלך בעמ' 155 לספרך הועתקה כשאלה 76 בעמ' 217 של החוברת – את מסכימה שאין זהות בניסוח שתי השאלות.
ת. בניסוח אין זהות אך ברעיון של השאלה כן.
ש. מפנה אותך לסעיף 11.108 את טוענת כי שאלה 3 בספרך בעמ' 471 הועתקה העתקה בוטה לשאלה 55 בעמ' 227 לחוברת – תסכימי איתי שגם בשאלה אין לך שום זכויות בכלל?
ת. אם היא מדויקת כפי שהיא כתובה באתר של רשות ני"ע אין לי שום זכויות.
ש. אני מפנה לאותו מועד של ינואר 2004 (נ/10) לשאלה מס' 3 – תסכימי איתי ששאלה 3 היא בדיוק השאלה שלך.
ת. אכן אין לי זכויות יוצרים כי זה הופיע באתר הרשות.
ש. האם את היית מודעת לכך כי עצם העלאת טענות כאלה וראינו הן רבות שהוכחו כבלתי נכונות בתביעה משותפת של מליון ₪ לשלושת הנתבעים גרמה להכפשתה של הנתבעת 2 בעיני הנתבעים האחרים ובעניין של כעובדה היא גמרה לחלוטין, היא חסלה את הנוכחות שלה בתחרות איתך בתחום.
ת. על ראש הגנב בוער הכובע.
ש. האם זה נכון שאת הגנב?
ת. על ראש הגנב בוער הכובע.
ש. האם את הגנב.
ת. השאלה לא ראויה למענה."
גם כאן התובעת העלתה, בקלות יתרה, טענות להעתקה של נוסחי שאלות שחוברו על ידי הרשות לניירות ערך, ומופיעים באתר הרשות לני"ע.

(10) העתקת אירועים לתירגול
בנספח א' לסיכומיה, מתמקדת התובעת בשני תיאורי אירועים הכלולים בתרגול עצמי שחיברה, שבהם פסיכולוג ואב שהוא מנהל בית השקעות עושים שימוש במידע שהגיע לידיהם, המצויים בעמ' 367 לספרה, אשר לטענתה הועתקו על ידי הנתבעת (ראו הפרה מס' 10 בנספח א' לסיכומים. ראו גם בסעיף 11.117 לנספח ה'). אולם, עיון בעמ' 272 בספרה של הנתבעת מעלה, ראשית, כי מדובר בדוגמאות שונות לאנשי פנים, ובנוסף אופן הביטוי שונה בתכלית, הן מבחינת העריכה והן מבחינת הסגנון, כפי שניתן להיווכח להלן:
ספרה של עו"ד כנרת רצון (עמ' 367)
ספרה של הנתבעת (עמ' 273)
מבחן חזרה: אתיקה מקצועית
בנושא: שימוש במידע פנים
הנחיה: בכל אחד מהאירועים יש לציין לגבי כל דמות מסומנת אם עברה עבירה של שימוש במידע פנים. יש להניח שכל החברות המוזכרות נסחרות בבורסה

אירוע 1
יהודית, יו"ר הדירקטוריון של חברת "אלפא", מטופלת על-ידי דני, פסיכולוג. במסגרת הטיפול מספרת יהודית לדני על הלחצים בעבודתה כנושאת משרה בכירה, ובמיוחד על העסקה הגדולה הצפויה להיחתם בימים הקרובים. דני רוכש כמות ניכרת של מניות חברת "אלפא".

אירוע 2
שגית, רואת-חשבון, נתקלת במשרד במסמך בו מפורט הצפי העסקי של חברת "ביתא" לשנת 2007 ואשר אינו ידוע לציבור. היא מספרת זאת לחברתה, ברכה. שגית יודעת שאביה של ברכה הוא מנהל תיקי השקעות. ברכה מספרת את המידע לאביה, והאב רוכש ניירות-ערך של ביתא.
חלקי שישי
שאלות לתרגול ופתרונות
...
אתיקה (חוק ניירות ערך)
...
אלכסנדר, דירקטור חברת "אלכסוני", שמע במהלך שיחה של חברי ועדת ההשקעות של החברה, על כוונת החברה להיכנס להסכם מיזוג על חברה אחרת. ענה על השאלות הבאות (שאלות 14-17)

14. רונן בנו של אלכסנדר, שמע את אביו מספר לאימו את המידע ורכש ניירות ערך של החברה. האם רונן ביצע עבירה של שימוש במידע פנים:
א. כן, היות ורונן הוא איש פנים מרכזי בחברה.
ב. לא, היות ורונן לא שמע את המידע ישירות מאיש פנים בחברה.
ג. כן, היות ורונן הוא איש פנים בחברה.
ד. לא, היות וכוונת החברה להיכנס להסכם מיזוג, לא מהווה מידע מהותי.

15. אשתו של אלכסנדר, ריקולה, סיפרה לחברתה שימרית על המידע אשר נמסר לה מבעלה הדירקטור וביקשה ממנה שלא תעביר את המידע לאף אחד אחר. ריקולה יודעת שאביה שלך שמרית הוא מנהל תיקי לקוחות. שימרית מסרה את המידע לאביה והוא ביצע עסקאות בניירות ערך כתוצאה מהמידע. האם ריקולה ביצעה עבירה של שימוש במידע פנים?
א. כן.
ב. לא, היות ושמרית הבטיחה לה שלא תמסור את המידע לאף אחד אחר וריקולה האמינה לה ובטחה בה.
ג. כן, רק אם שמרית או אביה השיאו רווחים או מנעו הפסדים כתוצאה מהשימוש במידע.
ד. לא, לא היה לריקולה יסוד סביר להניח ששמרית תשתמש במידע היות ושמרית לא עוסקת בהשקעות בשוק ההון.
16. ריקולה מודאגת, היא הולכת לפסיכולוג שלה ומספרת לו על כל בעיותיה. בין היתר מספרת לו ריקולה על המידע ששמעה מבעלה ושאותו מסרה לשימרית. הפסיכולוג למחרת היום הולך ומבצע עסקאות בניירות ערך כתוצאה מהמידע שקיבל מריקולה. האם ריקולה ביצעה במקרה זה עבירה של שימוש במידע פנים?
א. כן, היא מסרה מידע פנימי.
ב. לא.
ג. כן, היה עליה לדעת שהפסיכולוג יפגע באמון שלה.
ד. במידה והפסיכולוג ידע כי שמרית היא אשתו של דירקטור בחברה, אזי היא לא ביצעה עבירה.
17. האם ישנו הבדל בין שני המקרים אשר מתוארים לעיל?
א. כאשר ריקלה מסרה את המידע לשמרית, היה יסוד סביר להניח כי מקבלת המידע תשתמש בו.
ב. כאשר ריקולה מסרה את המידע לפסיכולוג שלה, לא היה יסוד סביר להניח כי הוא יעשה שימוש במידע.
ג. תשובות א + ב נכונות.
ד. אין תשובה נכונה.

הנה כי כן, גם בטענה להעתקת שאלות לחזרה אין ממש.

5. העתקה- סיכום
בהעדר דמיון בין הספרים נשוא התובענה, לא כל שכן "דמיון מהותי", אני קובעת כי אין ממש בטענותיה של עו"ד רצון להעתקת ספרה.

יש להדגיש לענין זה כי בחקירתה הנגדית חזרה בה עו"ד כנרת רצון מחלק מטענותיה, ולאחרות לא הביאה כל ראיה, בניגוד לנתבעת. נכון הוא, כי קיים דמיון מסויים בין שני הספרים, אולם דמיון זה מקורו בכך ששני הספרים עוסקים באותו הנושא ומהווים, הלכה למעשה, סקירה של החוק והתקנות. בכל הכבוד, ומבלי להמעיט, חלילה, מחשיבותן של היצירות העומדות לדיון, המדובר בדברי חקיקה מפורטים במהותם, שלא רבות הן הדרכים לפרשם ולהסבירם בוודאי ככל שמדובר בספרי הכנה לבחינה ולא בספר מחקרי בנושא. מכל מקום, סגנון הכתיבה של הנתבעת שונה מסגנון הכתיבה של עו"ד כנרת רצון וגם עיצוב הספר שונה באופן מובחן ומהותי מזה של התובעת. כפי שציינתי לעיל, שעה שמדובר בספרי הדרכה המבוססים על לשון החוק והתקנות, דווקא סגנונו האישי של המחבר מהווה רכיב חשוב בבחינת הדמיון המהותי בין היצירות.

אוסיף, כי הנתבעת הפגינה בקיאות בחומר נשוא ספרה וידעה להשיב על כל השאלות שהוצגו לפניה בצורה אותנטית, ספונטנית ומשכנעת. התרשמתי כי המדובר בבחורה רצינית וכשרונית, שיכולה הייתה לחבר את החוברת והספר פרי עטה ללא כל צורך בהעתקה מספרה של התובעת. הנתבעת צירפה לתצהירה את החומר המשפטי שעליו התבססה בכתיבתה (ראו נספחים ג' עד כ"ב לתצהירה) ואף הציגה במהלך הדיון את "ספר האב" (הוגש וסומן נ/12) שאותו שלחה למספר הוצאות לאור (אישורי המסירה הוגשו וסומנו נ/11) ואני מקבלת את גרסתה באשר למקורות והחומר המשפטי שעליו התבססה. לכך מתווספת העובדה כי עובר לכתיבת החוברת והספר הנתבעת עברה את קורס ההכנה לבחינה בעצמה והיא אף הועסקה כמרצה במכללת "בינה", כך שהייתה לה ההזדמנות והנגישות לשאוב את המידע לחוברת ולספר משפע מקורות אחרים בכתב ובעל-פה, זולת ספרה של התובעת. אני גם מקבלת את גרסתה, כי במהלך עבודתה במכללת "בינה", התאימה את "ספר האב" לחומר הלימוד בקורס. לאור האמור, אני קובעת כי החוברת והספר של הנתבעת הינן בגדר יצירות עצמאיות פרי עטה.

בהעדר העתקה, אין המדובר בהפרה של זכות יוצרים. משכך, גם אין לומר כי מי מהנתבעים התעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת.

לכאורה, ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו לאור הקביעה כי אין מדובר בהעתקה. אולם, אמשיך ואבחן את המניע להגשת התביעה. זאת, לאור טענת הנתבעות, אשר הוכחה במהלך העדויות, לפיה איומים בהליכים משפטיים בטענה של הפרת זכויות יוצרים הפכו לשיטה אצל הנתבעת כדי להרחיק מתחרים. שיטה זו של התובעת תומכת בכך שגם במקרה של הנתבעות אין מדובר בהעתקה, אלא ברצון של הנתבעת להרתיע מתחרים.

7. המניע בהגשת התובענה- סילוק מתחרים
כאמור, למן תחילת ההליך טענו הנתבעים בכל תוקף, כי המדובר בתביעה חסרת יסוד, שכל מטרתה הוא סילוק מתחרים משוק ההכנה לבחינות הרשות לניירות ערך. הנתבעים טענו, כי עו"ד כנרת רצון נהגה, כעניין שבשגרה, לאיים על מתחריה ולהטרידם, עד אשר עלה בידה לסלקם מהתחום.

אמנם המניע אינו קשור באופן ישיר לביסוס טענות ההגנה, אולם הוכחת המניע, כפי שיפורט, מבססת את הטענה שגם התובעת עצמה למעשה לא חשבה כי מדובר בהעתקה.

למעשה, במהלך המשפט נדונו שלושה מקרים בהם נקטה עו"ד כנרת רצון שיטה זו של הרתעת מתחרים. הראשון, המקרה של עו"ד נוריאלי שעבדה במכללה. כזכור, במהלך שנת 2005, כאשר המכללה הוציאה חוברת הכנה לבחינה שחיברה עו"ד נוריאלי, טענה עו"ד כנרת רצון להפרת זכויות יוצרים. בזמנו, המכללה גנזה את החוברת, ועו"ד נוריאלי עזבה את המכללה וככל הנראה את התחום. המקרה השני, הוא המקרה של הנתבעת 2, עו"ד זוהר מור
, הנדון בתביעה זו, והשלישי, איומים על עו"ד קרן שניידר-ברנשטיין מחליפתה של הנתבעת במכללה.

הנתבעת העידה, כפי שפורט לעיל, כי עזבה את המכללה לאור לחצה ואיומיה של עו"ד כנרת רצון. במהלך חקירתה הנגדית, הכחישה התובעת נמרצות, כי איימה על מי מהנתבעים או על מי מהעוסקים בתחום (עמ' 23 ש' 11-17). כאשר נשאלה באופן ספציפי האם איימה על עו"ד קרן שניידר-ברנשטיין, מחליפתה של הנתבעת במכללה, תשובתה הייתה "לא איימתי על אף אחד" (עמ' 27 ש' 11-13) וכן "שטויות במיץ עגבניות" (עמ' 34 ש' 10-15). לאור הכחשה גורפת זו ובשים לב לעובדה, כי עו"ד כנרת רצון העידה כעדה יחידה מטעמה, התרתי לנתבעים להעיד את עו"ד קרן שניידר, לצורך קביעת מהימנותה של התובעת.
עו"ד שניידר-ברנשטיין העידה לפני על האיומים, ההטרדות והלחצים מצד עו"ד כנרת רצון אשר היו מנת חלקה, עד אשר ניאותה לפרוש מהוראת קורס ההכנה במכללת מגמות, ובמילותיה (עמ' 37 ש' 3 עד עמד 39 ש' 5):
".. הקורס היה אמור להתחיל ביום שישי בבוקר ושיחת הטלפון המאיימת מאד נעשתה ביום חמישי בסביבות שבע בערב, ובשיחה זו שהתגלגלה, בין היתר, אוקיי אני אבטל את הקורס אך אני אגש לשיעור הראשון כדי להבהיר לנרשמים שהקורס בוטל או שאעביר את הראשון עד שיתארגנו עם מרצה חלופי והתשובה היתה שאם כף רגלי תדרוך מחר בבוקר במגמות אז התחיל באיומים על הילדים והמשיך באיומים על מקום העבודה שהיה אז יובנק כיועצת משפטית, המקום סודר כשנה קודם על ידי התובעת שהכירה את היועצת המשפטית ויצרה את הקשר בייננו. כמובן שבשיחה זו הבהרתי לתובעת מספר דברים, קודם כל, לפני שהגענו על האיומים, הסברתי לה שהיא פוגעת בי בפרנסה, הסברתי לה שהיא פוגעת בסכום של 40,000 ₪ היא אמרה שהיא מוכנה לשלם לי את הכסף. עד הסיטואציה הזו היינו חברות טובות. היא פנתה אלי אחרי הבחינה של המחזור הקודם והיא ביקשה שאפסיק ללמד במגמות ושאלתי אותה למה? היא טענה שהיא זו שהכשירה אותי למקצוע ולא יעלה על הדעת שמנדי שתובע אותה יהנה מפרי יצירתה. זה היה אחרי המועד הראשון של הקורס הקודם והגיש את התביעה. לא היתה בעיה בתור היותנו חברות והיא ערכה עבורי את המצגות עבור הקורס. אחרי שהוא הגיש נגדה את התביעה היא החליטה שלא מתאים לה שאני אלמד שם. חשוב להדגיש שבמחזור הקודם שלימדתי גם במגמות וגם דרך התובעת במכללת רמת גן.
במהלך השיחה הבהירה לי התובעת שלא רק שאני לא אלמד במחזור הזה היא אוסרת עלי ללמד גם במחזור זה וגם במחזור ולא בשום מקום אחר שלא יהיה בתיווכה.
סגרתי את הטלפון נסערת. התקשרתי למנדי כולי בהתנצלויות. עד היום אני מודה לו שלא מצא לנכון לתבוע אותי והוא הגיש תלונה במשטרה והוא מצא מרצה מחליף שהתחיל למחרת את הקורס, ובאמת מאז שנתיים לא למדתי וחזרתי ללמד רק במחזור האחרון מאז המקרה וגם זה בחששות רבות שהיא לא תתעורר, אני מלמדת בכמה מקומות.
בהיותנו חברות אחד הדברים שהבטחתי לה אז שאני לא אקום כמתחרה, לא אכתוב ספר, למען ההגינות כתבתי ספר ועומד לצאת לאור. למרות שחבריי אמרו לי שהיא תתבע אותי על זכויות יוצרים.
ש. למה לא הגשת תלונה במשטרה.
ת. האמת, כתבתי זאת גם לעו"ד קלדרון, היה לי חשוב מאד מקום העבודה ולא רציתי להיכנס לזה, למרות שכמה שבועות אחרי כן אמרתי לעצמי שעשית טעות שלא הגשתי תלונה, למרות שנפגעתי כלכלית. מה שכן מנדי אמר לי שהוא הגיש תלונה במשטרה. להגיד שלא איימתי מעולם וזה שטויות במיץ לא יעלה על הדעת זה שקר. אני מכירה אנשים אישית שהיא איימה עליהם.
ש. היו איומים חד פעמיים באותה שיחה.
ת. לא, הבקשה שלה שאני לא אמשיך ללמד התחילו קודם אך האיומים על הילדים ועל מקום העבודה היו באותה שיחה.
אחד הדברים שהיא אמרה שהיא לא רוצה שמנדי יהנה מפרי יצירתה והכשרתה כשהיא ראתה שהשיחה לא הולכת בכיוון שהיא רצתה לפני שנשברתי היא חשבה שהכפשה אישית יעזור, היא אמרה לי שברמת גן שמאז שלימדתי זרקו אותה משם כי אני הייתי מרצה גרועה, אם אני הייתי מרצה גרועה, ממה היא רוצה שמנדי יהנה ממנו? היא הקדישה לי הקדשה בספר.
ש. שצלצלת למנדי באותו ערב הסברת לו למה.
ת. לא רק שהסברתי לו למה, אמרתי גם לה שזה ברור לך שאם אני מתקשרת למנדי אני אומרת לו בדיוק לה אני מבטלת ואני אומרת לו שאיימת עלי. היא אמרה תעשי מה שצריך ואת לא מתחילה מחר את הקורס.
ש. את עו"ד, ואת יודעת מה נכללו באיומים.
ת. היא אמרה שהיא תפגע לי במקום העבודה היא אמרה שהיא תפגע לי בילדים. האמת לא חשבתי שהיא תפגע לי בילדים אך במקום העבודה שהיה לי חשוב פחדתי שהיא תגיד משהו. משהו שמאד תמוה בעיני כחודש וחצי אחרי הסיפור היה סוף שנה וקיבלתי בונוס גדול מהבנק ומאותו רגע, עוד פעם לא יכולה לקשור זאת מאותו רגע החלה התדרדרות מסיבית של מערכת היחסים שלי עם הבוסית שלי וזה נגמר בפיטורים שלי. הייתי עובדת מאד מוערכת ושנה אחרי כן לא הייתי בבנק, אני לא יכולה להעיד שזה בגלל.
בנושא של מנדי- בקורס שלמדתי אצל מנדי חשבתי שהספר שלה הוא כלי עבודה טוב, והסברתי למנדי שאני רוצה לטובת הסטודנטים אני רוצה ללמד מהספר הזה, הוא אמר לי אם את רוצה ללמד את מהספרים שלה תגיעי להסדר איתה ואכן כל המחזור היה שם 50 ספרים שנמכרו והועבר אליה כסף, ולימדתי מהספרים שלה אצל הנתבע. הוא יצא "תותח" שהסכים להכניס את הספרים שלה אחרי שהיא תובעת אותו.."

העדה הייתה נסערת, וניכר היה בה כי עולים בה הזכרונות מאותה שיחת טלפון.

מכיוון שעדותה של עו"ד שניידר נשמעה מבלי שהייתה לעו"ד כנרת רצון אפשרות להתייחס אליה, התרתי לתובעת להגיב בקצרה באולם בית המשפט על הדברים שנשמעו על אף שחקירתה הסתיימה. להלן דבריה (עמ' 40 ש' 21 עד עמ' 41 ש' 24):
"קרן סיימה את לימודיה פנתה אלי בבקשה להרצות מטעמי. אני באמת הכשרתי את קרן, באמת היו לנו יחסים טובים בזמן שהייתי הולכת איתה לחוג של הילד ובזמן שהיא המתינה שם לימדתי אותה. קרן העלתה את הרעיון שהיא תלמד לפי חומרים שאני אתן לה, אני יסיר את שמי והיא תחתום למנדי שהיא לא תלמד עם חומרים שלי וכך היה. יש למנדי התחייבות שהיא לא תלמד לפי החומרים שלי, היא לקחה אותם והיא למדה על פיהם, זה אומר מצגות. אני בקשתי מקרן שלא ללמד שם והיא שכנעה אותי שזה יסייע לי במכירת הספרים. בשלב מסוים היא ביקשה שאני אסדר לה עבודה, סדרתי לה להיות בביקורת הפנימית של קופות הגמל של מגדל, אחרי חודשיים על בסיס חוסר אמון בה העיפו אותה. גם ביו בנק העיפו אותה מחוסר אמון. בקשתי ממנה מזה חצי שנה לא ללמד אצל מנדי, בקשתי ממנה והיא סרבה. אמרתי לה קרן אני הכשרתי אותך, אני סדרתי לך עבודה, אני מבקשת לכבד את זה ואני מבקשת לא ללמד, באותו יום חמישי היא יצרה איתי קשר ואמרה לי אני כן אלמד. אמרתי לה קרן אני מבקשת ממך את זה חצי שנה, אני מעולם לא איימתי, אין לי סגנון של איומים, במיוחד על הילדים. שני הבנים שלנו ילדנו באותו יום, ודאי זה לא הסגנון שלי לאיים, אמרתי לה קרן אני מבקשת ממך כמו שביקשתי בחצי השנה האחרונה לא ללמד מחר, אני לא איימתי ומעולם לא איימתי, היא בחרה שלא להגיע כי הבינה את הפגיעה בי והראיה שהיום היא מלמדת ואין לי שום כוונה להפריע לה או למגמות כי הם מלמדים יפה מאד, הם מלמדים נהדר, הם קולגות מצוינים ויש להם הרבה תלמידים ואני מאחלת להם הצלחה, קרן התפרצה לדלת פתוחה ואף פעם מעולם לא איימתי, אמרתי לה קרן אני מבקשת ממך את יודעת כמה השקעתי, את חתמת שאת לא תלמדי עם החומרים שלי.
ש. באותה שיחה למה לא בקשת ממנה לא ללמד עם החומרים שלך אם זו הבעיה.
ת. אני בקשתי ממנה לא ללמד כי אני חברה שלה, אמרתי לה שאם זו פגיעה בפרנסה אמרתי לה בואי תלמדי אצלי, אני אתן לך כל מה שמנדי נותן לך, אמרתי לך לידיעתך במכללת רמת גן קיבלת ביקורות גרועות, אמרתי לה אני מבקשת ממך את פוגעת בי.
ש. אם במכללת רמת גן היא קיבלה ביקורות רעות למה הצעת לה לשלם וללמד.
ת. מכמה סיבות, יש מרצים שבמחזור הראשון זה מסובך להם וקשה להם, יש להם ביקורות רעות, אני עוזרת להם ומכשירה אותם, הסיבה השנייה זה שאני הכשרתי אותה, אני נתתי לה את הכלים, אמרתי לה בואי תהי איתי, תהי נאמנה לי, אז היא בחרה להיות נאמנה לי ולבקשה שלי שהפנתי לה מזה חצי שנה, יש חצי שנה בין מועד למועד.
ש. נראה לך הגיוני שמי שבתחום מהיום למחר היא לא מלמדת.
ת. היא הבטיחה לי שהיא לא תלמד, ביום חמישי היא התקשרה מחר יש קורס, אז אמרתי לה איך את עושה לי את זה, אנו חברות, הכשרתי אותך, סידרתי לך טובה, אני בקשתי ממך לא ללמד. אני לא בסגנון שלי איומים, השיחה התקיימה ואני בקשתי ממנה להיות נאמנה לי והיא בחרה להיות נאמנה לי, זו הייתה הבחירה שלה."

עדותה של עו"ד קרן שניידר הייתה גלויה, חפה מהגזמות ומהימנה. היא ציינה את היותן חברות, את העובדה שלימדה על פי מצגות של התובעת, ואף הדגישה כי לא חששה לילדיה. לעניין זה יש להדגיש כי לא היתה מחלוקת בין עו"ד שניידר לתובעת כי עו"ד שניידר היתה אמורה להתחיל ללמד קורס יום או יומים לאחר השיחה, ובפועל לא התחילה ללמד. הודעה פתאומית כזו על כך שלא תלמד מתאימה הרבה יותר לגרסתה של עו"ד שניידר על איומים, מאשר לגרסת התובעת.

בנוסף, כפי שציינתי, כאשר נשאלה עו"ד כנרת רצון בחקירתה האם איימה על עו"ד שניידר, דחתה את הדבר בביטוי "שטויות במיץ עגבניות" ולא טרחה לספר כי היתה שיחה בה "רק" ביקשה, לטענתה, מעו"ד שניידר לא ללמד. מכך שהרחיקה עצמה לחלוטין מהעניין, ולאחר מכן אשרה בעקרון את קיום השיחה, מתערערת עדותה.

לאור כל האמור לעיל אני נותנת אמון מלא באמיתות עדותה של עו"ד שניידר. עדותה תומכת ומחזקת את עדותה של הנתבעת, אשר אף היא העידה לפני על מסכת ההטרדות והלחצים מצדה של עו"ד כנרת רצון אשר הביאה, בסופו של דבר, לעזיבתה את תחום ההדרכה לקראת בחינות הרשות לניירות ערך בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית. ובלשונה של הנתבעת (עמ' 50 ש' 22 עד עמ' 51 ש' 5):
"ת. מהיום הראשון, שבוע שבועיים לפני שהתחלתי ללמד, קיבלתי טלפונים הביתה, לבית הוריי עם שאלות לעניין הספר שעומד לצאת על ידי מגמות, שאלות שמשוות בין הספר שלי לבין הספר של התובעת, הטלפונים היו מכל מיני אנשים, כששאלתי אותם איך הגעת למספר הזה הם אמרו שהם קיבלו את זה ממגמות, אבל למנדי ולמגמות אין עד היום את הטלפון בבית של ההורים שלי, הטלפון הוא כן הופיע באתר של לשכת עורכי הדין תחת השם עו"ד זוהר מור
, אח"כ שינתי את זה.
לא הכרתי את האנשים, אנשים כמו קוראים לי רינת, אנשים הציגו את עצמם לא הכרתי אותם והם שאלו כל מיני שאלות, אני תיעדתי את השיחות ושלחתי אותם למייל חיצוני שאני לא אשכח לא צרפתי את זה כי זה מיועד לתביעה שלי.
היום הראשון שנכנסתי למגמות כבר ישבו לי אנשים של התובעת בשיעור. מרגע שנכנסתי למכללה של מגמות התחיל כל הבלגן, תלונות על הספר באמצע השיעור שמנדי היה צריך להחזיר כסף לתלמידה שעשתה בלגן על כך שהספר לא נראה לה, ממתי קורים דברים כאלה, וזה ממשיך במכתבי תלונה שמבזה את זה מול מנדי שהוא הבן אדם הכי מוצלח בתחום זה, מול העובדים שלו, אח"כ זה מגיע לבורסי ומבזה אותי מולו ומול הילדים שלו, זה מגיע לכך שתלמידים יושבים בכיתה שלי ומדקלמים את כתב הטענות של התובעת. במהלך מרתון שהתובעת העבירה באמצע הקורס שלי היא פשוט אמרה להם שאני העתקתי את הספר והספר מלא בטעות שאני גנבתי אותו. תלמידים באו למחרת חמושים עם כל האינפורמציה הזו ואני עומדת מול כיתה שלמה שלא דובים ולא יער"
גם מר נפתלי מנדלוביץ, מנהל מכללת מגמות, העיד כי עו"ד כנרת רצון איימה באופן שיטתי על המרצים במכללה ובכללם עו"ד גליה נוריאלי, אשר אף היא, בדומה לאחרות, פרשה מהוראת הקורס (ראו עמ' 54 ש' 26-27, עמ' 55 ש' 3 עד עמ' 56 ש' 12).

עדויות אלו מבססות דפוס התנהגות קבוע של הפעלת איומים ולחצים מצדה של עו"ד כנרת רצון, על מנת להביא להסתלקותם של מתחריה משוק ההכנה לבחינת הרשות לניירות ערך. גם מעדותה של התובעת לפני ניכר כי לשיטתה אין כל מקום לספרי הכנה נוספים ודי בכך שספרה קדם לספרם של הנתבעים בכדי להקנות לה בלעדיות בתחום קורסי ההכנה בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית. התובעת ביקשה לנכס לעצמה זכויות במונחים מתחום דיני התאגידים וניירות הערך, לרבות מונחים הנזכרים במפורש בחקיקה, שכלל לא המציאה או פיתחה בעצמה וכן בנושאים מתוך לשון החוק והתקנות הרלבנטיים, המצויים, ללא עוררין, בנחלת הכלל. עו"ד כנרת רצון אף ביקשה לתבוע לעצמה בלעדיות בשאלות מהבחינה של הרשות לניירות ערך, שאותן שחזרה בספרה. נראה כי לשיטתה של עו"ד כנרת רצון, אין כל מקום לספרי הדרכה נוספים פרט לספרה שלה. אולם זכות היוצרים איננה מעניקה, ולא ראוי שתעניק, לעו"ד כנרת רצון מונופול על ספרי הדרכה לבחינות הרשות לניירות ערך, ואין לה כל זכות שבדין למנוע ממתחריה להוציא לאור ספרי הכנה נוספים, ככל שהם נוצרו באופן בלתי תלוי מספרה, כבענייננו.

7. סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.

התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 106,000 ₪. סכום זה כולל את סכום ההוצאות של 6,000 ₪ שנפסק על ידי כב' השופט אבי זמיר בהחלטה מיום 28.5.09. ככל שסכום זה שולם יעמדו ההוצאות על סכום של 100,000 ₪. הסכום הנ"ל יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

סכום זה נפסק בהתחשב בכך שמדובר בשלוש נתבעות שנדרשו לשלושה כתבי הגנה נפרדים, כיוון שהטענות כלפי כל אחת מהן היו שונות. בנוסף ובעיקר, נפסק סכום זה לאור העובדה שבמקרים רבים הודתה התובעת במהלך החקירה כי למעשה לא היתה הפרה וחזרה בה מטענותיה, ובאחרים לא הביאה כל ראיות לביסוס טענותיה. למרות זאת, בסיכומים לא חזרה בה התובעת ולו מטענת הפרה אחת (כאשר טענה ללמעלה ממאה הפרות), ולא טרחה לערוך את הסיכומים כפי שנדרש, מה שחייב עבודה רבה מצד הנתבעים.
ניתן והודע לצדדים היום, ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012.









א בית משפט מחוזי 2519/07 עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי נ' מכללת מגה טרנד בשוק ההון בע"מ, עו"ד זוהר מור, בורסי- הוצאה לאור של ספרי משפט 2003 (פורסם ב-ֽ 11/01/2012)