פסקי דין על ימ"ר מרכז | פסקי דין על אחמד אבו מוך

55446-12/11 מי     05/01/2012




מי 55446-12/11 ימ"ר מרכז נ' אחמד אבו מוך




לך






בית משפט השלום ברמלה

מ"י 55446-12-11 ימ"ר מרכז
נ' אבו מוך



05 ינואר 2012








בפני
כב' השופט הישאם
אבו שחאדה

המבקשים
ימ"ר מרכז


נגד

החשודים
אחמד אבו מוך






<#2#>
נוכחים:
מבקש 1
ימ"ר מרכז
רס"מ אבי כהן


חשוד 1
אחמד אבו מוך
– הובא על ידי שב"ס
ע"י עו"ד מסרוואה



החלטה

בפני
י בקשה להורות על הארכת מעצרו של החשוד ב- 5 ימים וזאת בגין חשד לביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בעניין עסקת נשק.

החשוד נעצר ביום 29/12/11 והובא באותו היום לבית המשפט להארכת מעצרו וכב' השופטת פרנקל הורתה על הארכת המעצר עד ליום 03/01/12.

במועד הנ"ל, עניינו הובא בפני
י ומעצרו הוארך עד להיום, זאת לאחר שקבעתי שקיים חשד סביר לביצוע העבירות שמיוחסות לו, תוך הפניה למסמכים בתיק החקירה ואשר מבססים את החשד הסביר.

בשעות הבוקר נפתחה בקשת מעצר והתקיים דיון בפני
י, אשר במסגרתו הוגשה הצהרת תובע שמתייחסת ל- 11 עצורים באותה פרשה וביניהם החשוד שבפני
י.

הצהרת התובע הוגשה לפי סעיף 17 (ד) לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים") ואשר לפיה:

"לאחר עיון בחומר החקירה בתיק פל"א 504307/2011 של ימ"ר מרכז
, אני מאשר כי יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז כנגד המשיבים 1-11 בגין תיק חקירה זה בעבירות הקשורות לנשק ולבקש את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם".

בבקשת המעצר המשטרה ביקשה 5 ימים לצורך הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים.

הסנגור התנגד לאמור בהצהרת התובע וביקש לקיים דיון לגופו של עניין.

תיק החקירה לא היה בידי נציג המשטרה ולכן נעשתה הפסקה בדיון על מנת לאפשר לו להביא את תיק החקירה.

בחלוף מספר שעות, משהגיע תיק החקירה, ב"כ המבקשת הגיש בקשת מעצר חדשה ואשר לפיה הוא מבקש את הארכת מעצרו של החשוד ב- 5 ימים, כאשר הבסיס להארכת המעצר איננו סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים אלא סעיף 13. נציג המשטרה הודיע שהינו חוזר בו מהצהרת התובע בהתייחס לחשוד שבפני
י והגיש דו"ח סודי עם מספר פעולות חקירה לביצוע.

הסנגור טוען שמאחר והוגשה הצהרת תובע שלפיה החקירה הסתיימה, הרי שהיא מחייבת את נציג המשטרה וכי לא ניתן כעת להאריך את מעצרו של החשוד כאשר הבסיס להארכת המעצר הוא צורכי חקירה.

השאלה שעומדת בפני
י לדיון הינה היחס שבין סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים לבין סעיף 13 לחוק. כמו כן, נשאלת השאלה באם תובע רשאי לחזור בו מהצהרת תובע שהגיש ואשר בה הצהיר כי החקירה הסתיימה ולבקש את הארכת מעצרו של חשוד בהסתמך על סעיף 13, בטענה שהחקירה לא הסתיימה.

בבש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' בדווי, פ"ד נד (4) 794, נדונה השאלה באם הצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים משמעה שיוגש כתב אישום כנגד החשוד באופן וודאי או שמא מדובר בהצהרה לכאורה בלבד.

בית המשפט קבע שאין לתת להוראות סעיף 17 (ד) לחוק פרשנות דווקנית, אלא שההצהרה משמעה כוונה לכאורה שיוגש כתב אישום. חמשת ימי המעצר הנקובים בסעיף 17 (ד) לחוק, מטרתם להביא את חומר החקירה לתובע על מנת שילמד את החומר ויקבל החלטה מושכלת באם להגיש כתב אישום או לא. בעמוד 807-808 לפסק הדין נקבע כי:

"פירוש החוק באופן דווקני, שלפיו נדרשת הצהרת תובע חד משמעית על הגשת כתב אישום, עלול להוביל למצב שבו תתרחש אחת משתי תוצאות בלתי רצויות: האחת, תובע יצהיר הצהרה בדבר הגשת כתב אישום, כשלמעשה העניין לא הוכרע סופית. תוצאה זו של הצהרה על עובדה שאינה מדויקת יש לראותה כמובן בחומרה. יתרה מכך, הדבר עלול לגרום לתוצאה בלתי רצויה נוספת אם תובע יועמד במצב שבו ייאלץ להצהיר כי עומד להגיש בוודאות כתב אישום, אף שאין הוא בשל להחלטה זו, מתעורר חשש כי הוא יחוש עצמו מחויב להגיש כתב אישום גם אם שיקול דעתו המקצועי יורה לו, גם לאחר לימוד החומר, להימנע מכך, וזאת על מנת שיוכל לעמוד בהצהרתו. אם כן, פרשנות דווקנית של הסעיף עלולה להביא להגשת כתב אישום מקום שבנסיבות רגילות התביעה הייתה נמנעת מלהגישו. התוצאה השלילית האפשרית השנייה היא שתובע מבקש לפעול לפי צו מצפונו ולהימנע מהצהרה שאין לה כיסוי, יימנע מליתן הצהרה בדבר הגשת כתב אישום, והדבר יביא לשחרורם של חשודים אשר שחרורם עלול לסכן את שלום הציבור, אף שכעבור ימים מספר, לאחר לימוד החומר, יוחלט על הגשת כתב אישום נגדם. "

העולה מהאמור לעיל הוא שגם לאחר הגשת הצהרת תובע שיש כוונה להגיש כתב אישום, לתובע יש שיקול דעת באם בסופו של דבר להגיש את כתב האישום או לא. התכלית במתן פרשנות רחבה להוראות סעיף 17 (ד) ולא פרשנות דווקנית, הינה על מנת לאפשר לתובע לקבל החלטה מושכלת לכאן או לכאן.

בנוסף לכך, שאלת היחס בין סעיף 13 לסעיף 17 (ד) לחוק המעצרים, נדונה בבש"פ 8868/07 שימול נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 24/10/07, על ידי כב' השופטת חיות). בית המשפט העליון קבע כי ייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ניתן יהיה לשוב ולהורות על מעצר חשוד לפי סעיף 13 לחוק המעצרים גם לאחר שמעצרו הוארך לפי סעיף 17 (ד) לחוק. במקרים כגון דא, על התביעה להראות כי חלה התפתחות מהותית המצדיקה זאת וכן על התביעה להורות כי לא ניתן היה בשקידה סבירה לבצע קודם לכן את פעולות החקירה הנוספות הנדרשות וכי לשם ביצוען נדרש וחיוני כי החשוד ימשיך לשהות במעצר. כב' בית המשפט העליון אבחן את הנסיבות הנ"ל, ממצב בו מדובר בניסיון התביעה לערוך מקצה שיפורים לצורך תיקון מחדלי חקירה. במקרים מעין אלה, אין מקום להורות על מעצר ויש להעדיף את זכותו של החשוד לחירות (ראו פסקה 7 להחלטה).

במילים אחרות, גם לאחר שהוארך מעצרו של חשוד לפי סעיף 17 (ד), ניתן במקרים חריגים ומיוחדים לבקש את הארכת מעצרו לפי סעיף 13.

במקרה שבפני
י החשוד לא נעצר כלל בהסתמך על הצהרת התובע שניתנה לפי סעיף 17 (ד) לחוק. בקשת המעצר תוקנה במהלך הדיון. מאחר והחשוד כלל לא נעצר לפי סעיף 17 (ד), אינני רואה כל צורך לבחון באם חלה התפתחות בחקירה בשלב הביניים שבין הבקשה הראשונה שהוגשה לפי סעיף 17 (ד) לחוק לבין הבקשה השנייה שהוגשה לפי סעיף 13 לחוק.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מניעה להארכת מעצרו של החשוד לפי סעיף 13 לחוק.

עיינתי בדו"ח הסודי אשר כולל רשימה של פעולות שלא ניתן לבצען כאשר החשוד משוחרר וקיים חשש ששחרורו עלול לשבש את ביצוען של פעולות החקירה.

לפיכך, הנני מורה על הארכת מעצרו של החשוד עד ליום 09/01/12, בשעה 12:00.

החשוד יובא לדיון באמצעות שב"ס.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' טבת תשע"ב, 05/01/2012 במעמד הנוכחים.




הישאם אבו שחאדה
, שופט

הוקלד על ידי: מרב גולן









מי בית משפט שלום 55446-12/11 ימ"ר מרכז נ' אחמד אבו מוך (פורסם ב-ֽ 05/01/2012)