פסקי דין על עידן אדרי | פסקי דין על צבי וולפוביץ | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

42422-06/11 תק     10/01/2012




תק 42422-06/11 עידן אדרי נ' צבי וולפוביץ, הראל חברה לביטוח בע"מ




6



6

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



10 ינואר 2012
ת"ק 42422-06-11 אדרי נ' וולפוביץ ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון
ברק

התובע
עידן אדרי


נגד

הנתבעים
1. צבי וולפוביץ
2. הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין




1.
א.
התובע נהג ברכבו ותוך כדי נסיעה ישרה, התפרץ רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לנתיב נסיעתו לאחר שרכב הנתבע יצא מחניה בנסיעה אחורנית בפתאומיות וללא נקיטת אמצעי זהירות.

התובע ניסה למנוע התאונה תוך סטייה שמאלה, אך לא הצליח. בשל העובדה שהנתבע המשיך בנסיעתו – הוא פגע ברכב התובע.

התובע סבור, שהאחריות לתאונה ולנזק שנגרם למכוניתו רובצת על הנתבע ולכן הגיש תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2, בהיותה המבטחת את רכבו של הנתבע (להלן: "הנתבעת")
לשלם לו את נזקיו בסך של 7,095 ₪, הכולל: נזק ממשי לרכב בסך של 5,774 ₪, שכ"ט שמאי בסך 555 ₪, טרחה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪, הפרשי הצמדה וריבית הסך של 266 ₪.


ב.
הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלדעתם, רובצת האחריות על התובע, זאת משום שרכב הנתבע עמד בעצירה מלאה עם בליטה אחורה ולפתע הרגיש חבטה בחלקו השמאלי אחורי – זאת לאחר שהתובע, ברשלנותו פגע ברכב הנתבע.

הנתבע מכחיש את הטענה, שהוא נסע לאחור וטוען כי בעת הפגיעה היה רכבו בעצירה מלאה.

2.
במשפט זה, הובאה בפני
גרסתו של התובע מזה וגרסתו של הנתבע מזה וגרסה אחת סותרת את השנייה, שכן בעוד שהתובע טוען, שרכבו נפגע עת נסע הנתבע לאחור, טוען הנתבע, שהוא אמנם היה ברכב, אך רכבו היה בעצירה מוחלטת ובמצב זה הרגיש חבטה בחלקו האחורי.

לכן, בנסיבות אלה, השאלה הצריכה הכרעה היא, כיצד באמת אירעה הפגיעה בשני הרכבים, האם כגרסת התובע או האם כגרסת הנתבע.

התובע עצמו לא צרף אף מסמך לכתב התביעה, אך במהלך הדיון ולאחר שנציג הנתבעת העיר על אי צירוף מסמכים, רק
אז הודיע התובע שכל המסמכים בידיו ולא ידע שיש צורך לצרפם.

מסמכים אלה הוגשו וגם נמסרו לעיונו של נציג הנתבעת (ראה ת/3).

3.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות ולאחר ששקלתי את העובדות ונסיבות המקרה, אני קובע כי בנסיבות כפי שהועלו על ידי הצדדים ובאמצעות המוצגים, הרי שיש להטיל אחריות שווה של 50% על כ"א מהמעורבים בתאונה – גם אם יש לייחס לנתבע נסיעה לאחור – זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
הגם שעסקינן בבית משפט לתביעות קטנות וגם אם בית המשפט מגמיש את הדרישות בעניין דיני הראיות, הרי שעדיין חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו – זאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

במקרה זה, כאשר במשפט אזרחי עסקינן, הרי שדי בהטיית מאזן ההסתברות לטובת התובע על מנת שהתובע יזכה בתביעתו. עם זאת, דרוש גם, שהתובע יגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע לאותו מאזן הסתברות לשכנע את בית המשפט בדבר צדקת תביעתו של התובע.


ב.
במקרה הנדון בפני
, מדובר בגרסה מול גרסה ולכן על בית המשפט לבחון גרסאות אלו בזהירות הדרושה – את הגרסאות יחד עם חומר הראיות החיצוני שהם המוצגים שהוגשו לבית המשפט.


ג.
אני מאמין לנתבע, שתחילה עמד רכבו בחניה, כאשר הרכב בולט לכיוון הכביש (זאת בשל גודל הרכב) ברם עמידת הרכב בצורה בולטת אל הכביש, הפריעה לנסיעתם התקינה של הרכבים בדרך – מה עוד שהנתבע מאשר, שעדיין ניתן היה להתקרב עם הרכב קדימה – עובדה היא, שהנתבע מאשר: "הוא נתן לי את המכה ואחרי זה הזזתי את האוטו פנימה יותר לא החוצה" (עמ' 3 לפ', ש' 28).

מטענה זו עולה באופן ברור, שהנתבע העמיד את הרכב בבליטה בלתי סבירה, למרות שיכול היה עדיין לנסוע פנימה ולבטל את הבליטה.

בהשארת הרכב בבליטה לכיוון הכביש – גרם, למעשה, הנתבע לכך שתוך כדי התקרבות יתרה של רכב התובע אל מכונית הנתבע – נפגעו הרכבים.


ד.
א)
אני לא מקבל את טענת הנתבע, שלא נסע לאחור כלל ואני קובע, שהנתבע החל את נסיעתו לאחור, כאשר לא הבחין ברכב התובע, אך יחד עם זאת אני קובע, שגם התובע לא שם לב אל רכבו של הנתבע אשר החל לנסוע לאחור.

נסיעה זו לאחור, יחד עם הבליטה הקודמת שבלט הרכב לכביש – הם אשר חסמו את דרכו של התובע להמשיך בביטחון בדרכו.


ב)
המסקנה אליה הגיע בית המשפט, שהנתבע אכן החל בנסיעה לאחור נתמכת בעדותו של הנתבע, המעיד בבית המשפט, שהגיע לרכבו, הסתכל שיש לו שדה ראיה פתוח מהכיוון ממנו הגיע התובע (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 25-26).

אם רכבו של הנתבע היה בעצירה מוחלטת ולא התכוון לצאת – מה צורך היה להסתכל ולבדוק שדה ראיה?

הנתבע בדק שדה ראיה על מנת לצאת לאחור ואני קובע, שלאחר שבדק – החל לצאת ואז אירעה ההתנגשות בין הרכבים.


ה.
א)
עיינתי בתמונות שהוצגו במהלך הדיון – תמונות המשקפות את הפגיעה ברכב התובע ותמונות המשקפות את הפגיעה ברכב הנתבע – ולאחר עיון בתמונות אלה ולאור צורות הפגיעה, מאמין אנוכי, שגרסתו של הנתבע על כי התובע פגע ברכב הנתבע מתקבלת יותר על הדעת, שכן הפגוש ברכב הנתבע נתלש כלפי חוץ ואילו ברכב התובע נראית הפגיעה לאורך הכנף.

אילו היה הנתבע פוגע ברכב התובע תוך כדי נסיעה לאחור – אין ספק, שהפגיעה ברכב התובע הייתה נראית פגיעה נקודתית יותר, מעיכה כלפי פנים ולא כצורת הפגיעה הנראית בתמונה נ/3 והפגיעה בפגוש מכונית הנתבע – לא היה נתלש באותו כיוון הנראה בתמונות נ/4.


ב)
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, שאכן הנתבע נסע לאחור ובכך חסם את המשך דרכו הבטוחה של התובע, ברם התובע אשר לא הבחין מבעוד מועד ביציאתו של רכב הנתבע והיות והוא התקרב יתר על המידה אל חלקו האחורי של רכב הנתבע – אזי תוך כדי ניסיון לעבור אותו – פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע עם חלקו הימני קדמי של רכב התובע.

חוסר ההבחנה של התובע ברכב הנתבע, עולה גם מטענות התובע, הטוען, שעל מנת למנוע התאונה, הוא הסיט את רכבו שמאלה אך לא הצליח למנוע הפגיעה.

זאת ועוד, התובע – בעצם – מאשר בעדותו, שהיה צמוד אל רכב הנתבע – כמעט לידו – בעת שהנתבע נסע לאחור (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 16).

4.
לאור הנימוקים אשר פורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שבנסיבות המתוארות לעיל יש לחלק האחריות בין התובע ובין הנתבע באופן כזה שכל אחד נושא באחריות בשיעור של 50% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

התובע הוכיח נזקיו בסך של 6,329 ₪ (עלות תיקון הרכב ושכ"ט שמאי) ולא הוכיח יתרת סכום התביעה.


לכן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 3,165 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 26.6.11 – ועד התשלום בפועל.

כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 10.1.12 (טו' בטבת התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 42422-06/11 עידן אדרי נ' צבי וולפוביץ, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)