פסקי דין על ניר דוד

4729-08/10 פ     02/01/2012




פ 4729-08/10 מדינת ישראל נ' ניר דוד




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 4729-08-10 מדינת ישראל
נ' דוד



02 ינואר 2012


בפני
כב' השופטת איטה נחמן


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
ניר דוד


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד גיל יואש
הנאשם וב"כ עו"ד בני נהרי

<#3#>
גזר דין

1.


הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן המייחס לו עבירת פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיפים 334 +335(א)(1) בחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.
מכתב האישום עולה כי ביום 1/7/2010, בשעה 01:30 או בסמוך לכך, התפתח דין ודברים בין הנאשם לבין תומר צפירה (להלן: "תומר") ורועי צפירה (להלן: "רועי") וכן חברים נוספים של אלה, זאת כאשר כל אלו לקחו חלק בחתונה באולמי "סאן רויאל" באזור התעשייה הישן של ראשון-לציון.
בעקבות הדין ודברים, יצא הנאשם מרכבו כאשר אוחז הוא בחפץ חד, נופף בחפץ זה וגרם לחתך בידו של רועי. בהמשך, דקר הנאשם את תומר בבטנו, מעשה שגרם לפצע דקירה באורך 1 ס"מ בבטנו העליונה של תומר אשר נזקק לטיפול רפואי בביה"ח.

3.
שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם, ממנו עולה כי הנאשם, כבן 22 והצעיר מבין ארבעה אחים, הינו יתום מאב שנפטר לפני כשלוש שנים בנסיבות טראגיות. בנוסף, אחיו של הנאשם, אליו היה קשור מאוד, נפטר אף הוא בנסיבות טראגיות לפני מספר שבועות וכיום נמצא הנאשם במשבר נפשי עקב כך.
עוד עולה מהתסקיר, כי המדובר בנאשם מסוגר ומופנם, בעל דימוי עצמי נמוך, אפשר שכתוצאה מקשיים וליקויי למידה והרגשה שאינו עומד בציפיות משפחתו ממנו, אשר נמצא כיום בהליך של בניית זהותו הבוגרת. העובדה כי הנאשם בעלי קווי אישיות לא תוקפניים, מופנם ונטול עבר פלילי, מקשים על ההבנה כיצד פעל באלימות חמורה כפי שפעל. אף מהסבריו של הנאשם עצמו עולה כי מגלה מודעות נמוכה כלפיה ואינו יכול להסביר את בחירתו להתעמת עם המתלוננים, זאת תוך ששולל מעשיו בגין השפעת אלכוהול או בהשפעת חברתו שנכחה עימו במקום.
התרשמותו של שירות המבחן הייתה כי הנאשם זקוק לטיפול, כזה אשר אינו במסגרת השירות, על כן פנה הנאשם לטיפול פסיכולוגי מטעם קופ"ח ומדברי הפסיכולוגית עולה כי הנאשם מצוי בתהליך התמקמות והיכרות האופייני לתחילת הטיפול. כמו כן, הביע הנאשם חרטה על מעשיו ועל הפגיעות שגרם ורצון להשתתף בתוכנית "ג.פ.ן" (גישור פוגע נפגע). אשר על כן, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן לנאשם וכן צו של"צ בהיקף 250 שעות בבית האבות הבולגרי בראשון לציון, דבר אשר יאפשר אף את ההליך הטיפולי בו החל.

4.
מטעם ההגנה העידה אמו של הנאשם, הגברת אתי דוד, כי מזה 5 שנים עוברת המשפחה טרגדיות בזו אחר זו. לדבריה, איבדה את אחיה, בהמשך איבדה את בעלה ולפני כחודש איבדה בן שהתאבד בתליה בבית והנאשם הוא זה שמצא אותו כך. לדבריה, הנאשם וכן המשפחה עצמה נמצאים כיום בטיפול, הנאשם עובד ולמד את הלקח מהמקרה. עוד ציינה כי הנאשם הינו היחיד שמתגורר עימה ומשמש יד ימינה ושליחתו מאחורי סורג ובריח תהיה החלטה שעימה לא תוכל להתמודד, על כן ביקשה את רחמיו של ביהמ"ש.

5.
ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש כי מדובר בסכסוך של מה בכך אשר הסתיים בפציעתם של המתלוננים באמצעות חפץ חד שאחז הנאשם. קשת הענישה בעבירות מסוג זה הינה רחבה שכן כל מקרה נבחן לגופו, אך יחד עם זאת ביהמ"ש מגנים פעם אחר פעם את תת-תרבות הסכינאות שהתפתחה בארץ כאשר אין הבחנה בין סכין, שבר בקבוק או חפץ חד אחר. המלצתו של שירות המבחן בענייננו אינה ראויה ואינה מאוזנת אל מול יתר שיקולי הענישה הנדרשים לביטוי בגזר הדין (הוגשה פסיקה).
אשר על כן, עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי צופה פני עתיד, קנס ופיצוי משמעותי למתלוננים.

6.
ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ואין להקל ראש בחומרת העבירות שביצע. יחד עם זאת, מדובר בנאשם נורמטיבי, ללא עבר קודם ובעל נסיבות חיים מיוחדות. עוד טען כי נסיבות התרחשות האירועים הינה כזו שהנאשם נגרר אליה שלא מרצונו.
הוסיף וטען, כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם הינו תסקיר חיובי, מקיף ומורחב, המציג את השתלשלות האירועים, הנאשם עצמו ותפקודו, האסונות שפקדו את משפחת הנאשם וכן הבעת החרטה ורצונו של הנאשם להשתלב בתוכנית "ג.פ.ן" על אף שאינו אדם אלים מטבעו. שירות המבחן אף מתרשם מקווי אישיות נורמטיביים של הנאשם
ואף ממליץ על טיפול בעניינו של הנאשם תוך הטלת צו של"צ וצו מבחן.
לדבריו, הפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה אינה מתאימה לענייננו שכן מדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי וכן ניתן לראות כי כתבי האישום הוגשו ישירות לביהמ"ש המחוזי, דבר המעיד על חומרתן של העבירות אל מול אלה שביצע הנאשם ונשפט בביהמ"ש השלום. ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לאירועים דומים, אשר לשיטתו חמורים יותר מאלה של הנאשם ואשר בערכאות דיוניות של ביהמ"ש שלום, כפי שבענייננו, נמנעו ביהמ"ש מהרשעתם של הנאשמים. לשיטתו, אם בעניינו של הנאשם היו מצויינות נסיבות ביצוע העבירות, התיק היה מסתיים אחרת.
אשר על כן, לאור תסקיר שירות המבחן, העובדה כי הנאשם היה נתון מאחורי סורג ובריח במעצר מיום 27/7/2010 ועד ליום 15/9/2010, העובדה כי מדובר בנאשם נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר חסך זמן שיפוטי יקר בסיום ההליך וכן מצבו המשפחתי, עתר ב"כ הנאשם להימנע מהרשעתו של הנאשם והטלת צו של"צ בהיקף של 250 שעות.

7.
הנאשם טען כי מתחרט על מעשיו, יודע שעשה טעות וכי הדבר אינו מאפיין את התנהגותו ואינו בעל עבר פלילי. לדבריו אף מוכן לפצות את המתלוננים.

8.
אין חולק על חומרת מעשיו של הנאשם. העבירה בה הורשע והאופן בו בוצעה הינו בגדר עבירה חוצת גבולות מבחינת חומרתה והסיכון הרב שטמנה בחובה לבריאותם ואף לחייהם של המתלוננים.

9.
ביהמ"ש קבעו לא פעם את הצורך בהוקעת "תת-תרבות הסכין" אשר פשטה בחברה הישראלית כדרך מוכרת ומקובלת ליישוב סכסוכים. על פי רוב, אותם "סכסוכים" הינם ויכוחי זוטא בין צעירים אשר סופם הוא נעיצת סכין או כל כלי משחית אחר בגופו של מי מהצדדים לויכוח. מיגורו של נגע רע זה לא יתאפשר בענישה מקילה. על כל אדם לדעת, כי שימוש בנשק קר או חם שלא באופן חוקי, אם שבר בקבוק ואם אקדח, יזכה לאפס סובלנות וענישה ביד קשה מצד ביהמ"ש.

10.
לעניין הטענה להימנעות מהרשעת הנאשם, הכלל הוא כי מרגע שהוכחה מעל לכל ספק סביר אשמתו של נאשם וכן במידה שהודה במיוחס לו, תירשם לחובתו הרשעה פלילית. אי הרשעה הינה החריג לכלל זה, ועניין נדון בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337 (להלן: "הלכת כתב"), כאשר כב' השופטת ד' דורנר מנתה שני קריטריונים מצטברים להימנעות אפשרית מהרשעה כאמור:


א.
על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם.

ב.
סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בנוסף לכך, ציין המשנה לנשיא (כתוארו דאז), כב' השופט ש' לוין, כי יש לתת את הדעת לתשעה שיקולים נוספים המרכיבים למעשה את הקריטריון הראשון, קרי שיקומו של הנאשם, והם: עברו של הנאשם, חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין מעמד זה לעבירה שביצע, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות,
האם מדובר בדפוס התנהגות כרונית של הנאשם או המדובר בהתנהגות מקרית?, יחסו של הנאשם לעבירה- נטילת אחריות והבעת חרטה, משמעות ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

11.
ומהכלל אל הפרט, הנאשם בענייננו אומנם הינו צעיר ללא עבר פלילי, אך נסיבות ביצוע העבירה הינן חמורות. הנאשם, לאחר דין ודברים עם המתלוננים, יצא את רכבו כאשר בידו חפץ חד, התקרב למתלוננים וחתך ודקר אותם עד כדי שנזקקו לטיפול רפואי. אין המדובר באדם אשר היה נתון בסכנה כזו או אחרת מצד המתלוננים ואשר עשה שימוש בחפץ חד לשם הגנה עצמית, נהפוך הוא, הנאשם ישב ברכבו ויכול היה בכל שלב של הויכוח לנסוע מהמקום, אך במקום זאת העדיף לצאת ולהתעמת עם המתלוננים. אף מדברי הנאשם עצמו בפני
אנשי שירות המבחן לא הצליח הנאשם להסביר מדוע בחר להתעמת עם המתלוננים, כאשר החומרה שבעימות זה היא כאמור היציאה עם חפץ חד מבעוד מועד וטרם העימות עצמו. ועל כך נאמר: "אקדח המופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית".
כאמור, אין המדובר בהתנהגות כרונית של הנאשם שהינו נטול עבר פלילי קודם, אך יחד עם זאת, העובדה כי פעל כפי שפעל, על אף אופיו השקט והמופנם, וכן שלא ידע לומר בעצמו מדוע פעל כך, מעלה חשש מהתפרצויות אלימות בעתיד עת יעמוד בפני
סיטואציות עימם לא יידע כיצד להתמודד.
כמו כן, הנאשם הביע חרטה על מעשיו ואף הביע רצון להשתלב בטיפול, אך יחד עם זאת, מתסקיר שירות המבחן עולה כי מגלה מודעות נמוכה להתנהגותו בעבירה. בנוסף, לא התרשמתי כי הרשעתו של הנאשם בדין תפגע בהליך שיקומו או על תחומי פעילותו. חזקה היא שכל הרשעה פוגעת במידה כזו או אחרת במורשע, זהו טיבה, אך לא הוצגו בפני
הוכחות כלשהן לפגיעה בנאשם העולה על הסביר ואשר יוצרת חוסר איזון קיצוני בין האינטרס הציבורי שבהרשעת הנאשם לבין האינטרס האישי והשיקומי של הנאשם עצמו.
אף הפסיקה שהציג בפני
ביהמ"ש ב"כ הנאשם אינה מעלה אירועים הזהים או דומים בנסיבותיהם למקרה דנא (עבירות ללא תכנון וללא נטילת חפץ חד מבעוד מועד, עבירות אלימות בנסיבות מחמירות אך ללא שימוש בנשק קר וכו'), על כן אין בה בכדי להוות קו מנחה או ממליץ כלשהו על אופן הפסיקה בעניינו של הנאשם.
העבירה שביצע הנאשם אינה מסוג העבירות המאפשרות הימנעות מהרשעה בדין. אי הרשעה במקרים מסוג זה משמעותה פגיעה גדולה ביכולת ההרתעה, הן כלפי הנאשם עצמו והן כלפי עבריינים בכוח,
מלבצע עבירות דומות בעתיד, פגיעה אשר אין ביכולתה של החברה לספוג ולקבל.
אשר על כן, החלטתי להותיר את הרשעתו של הנאשם בעבירה בה הודה על כנה.

12.
יחד עם זאת, עת בא ביהמ"ש לגזור את דינו של נאשם שוקל הוא, בין יתר שיקולי הענישה, את הגמול הראוי בהתאם לסוג העבירה וחומרתה, את הצורך בהרתעת הנאשם ועבריינים בכח מלבצע את אותה עבירה וכן את סיכויי שיקומו של הנאשם שכן שיקומו הינו חלק מן האינטרס הציבורי, בפרט כאשר מדובר בנאשם המביע חרטה כנה על מעשיו ומנסה להיטיב עם דרכיו.

13.
נסיבות חייו הטראגיות של הנאשם לא נעלמו מעיני, כמו גם הצער שהביע על מעשיו, טיפול בו החל וכן רצונו לקחת חלק בפרוייקט גישור בין הפוגע לנפגעים.

14.
לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לחומרא ולקולא, וכן לאור ובהתחשב בנסיבות חייו של הנאשם, גילו ועברו הפלילי, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:


א.
מאסר למשך 8 חודשים והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירות אלימות כנגד גוף.


ב.
הנאשם יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות בבית האבות הבולגרי בראשל"צ לפי תוכנית שגובשה בשרות המבחן.


ג.
צו פיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה.


ד.
פיצוי למתלוננים בסך 5,000 ₪ לכל אחד, ובסה"כ 10,000 ₪.
המאשימה תודיע למתלוננים על פסיקת הפיצוי לטובתם.

הפיצוי יקוזז מההפקדה בתיק מ"ת 4736-08-10 בסך 8000 ₪ והיתרה תופקד עד ליום 31.1.12.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשרות המבחן שידווח לבית המשפט בסיום צו השל"צ.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום ז' טבת תשע"ב, 02/01/2012 במעמד הנוכחים.



איטה נחמן
, שופטת

הוקלד על ידי: יפעת שלומוב







פ בית משפט שלום 4729-08/10 מדינת ישראל נ' ניר דוד (פורסם ב-ֽ 02/01/2012)