פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה באר-שבע | פסקי דין על גדי מאיר ברנס

9691-07/11 בבנ     13/01/2012




בבנ 9691-07/11 ועדה מקומית לתכנון ובניה באר-שבע נ' גדי מאיר ברנס








בית משפט לעניינים מקומיים בבאר שבע



בב"נ 9691-07-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה באר שבע נ' ברנס



בפני

כב' השופט
איתי ברסלר-גונן

מבקשת
ועדה מקומית לתכנון ובניה באר-שבע
ע"י ב"כ עו"ד איריס בירון נחמני


נגד

משיב
גדי מאיר ברנס


החלטה
1.
בפני
י בקשה להארכת המועד לביצוע צו הריסה מינהלי, שנחתם על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה באר-שבע

לפי סעיפים 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"], כנגד מבנה שהוקם שלא כדין. צו ההריסה נחתם בחודש יוני 2011 ועניינו מבנה סככה בשטח 90 מ"ר שהוקם ברובע ד' בשוק העירוני בבאר-שבע מעל דוכנים 12-13-14 במקרקעין הידועים כגוש 38012
[להלן בהתאמה: "המבנה" ו- "צו ההריסה"].
2.
ברקע בקשה זו, שורה של הסכמות שנערכו בין המשיב למבקשת, ואשר קיבלו תוקף של החלטת בית משפט זה. כך, ביום 6.7.2011 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להאריך מועד ביצועו של צו ההריסה. בהתאם למוסכם בין הצדדים, ולאחר שהמשיב הפקיד בידי המבקשת סך של 10,000 להבטחת ביצוע הצו, הוארך תוקפו של צו ההריסה והוטל על המשיב להרוס בעצמו את המבנה עד ליום 1.9.2011, שאם לא כן, היתה רשאית המבקשת לבצע את ההריסה בעצמה עד ליום 21.9.2011 ולגבות הוצאות ההריסה מהמשיב.
המשיב לא עמד במועד שנקבע, וביום 5.9.2011 הגיעו הצדדים להסכמה להאריך את המועדים שוב, והוסכם ביניהם כי המשיב יבצע את צו ההריסה בעצמו עד ליום 5.12.2011 וכי אם לא יעשה כן, תהיה רשאית המבקשת לבצע את הצו בעצמה עד ליום 26.12.2011. ביום 21.9.2011 ניתן תוקף של החלטה גם להסכמה זו.
ביום 25.12.2011 הגישה המבקשת שוב את אותה בקשה כפי שהגישה בחודש ספטמבר ושוב ניתנה החלטה כמבוקש.
ואולם, ביום 26.12.2011 הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית, במסגרתה טענה כי אותה החלטה מחודש ספטמבר לא הומצאה לה ובבדיקה שערכה במזכירות בית המשפט למדה שלא ניתנה כל החלטה [עובדה שאינה נכונה, כיוון שהחלטה ניתנה כאמור ביום 21.9.2011]. בנסיבות אלו, נטען על ידי המבקשת, כי משטרת ישראל לא העניקה לה את הסיוע הנדרש במועד ועל כן היא עותרת כעת לארכה נוספת שתאפשר לה ביצוע צו ההריסה.
3.
הזמנתי את הצדדים לדיון וביקשתי גם התייצבות נציג משטרת ישראל. ההזמנה לדיון, בצירוף החלטתי ונוסח הבקשה הומצאו למשיב במסירה אישית אולם הוא בחר שלא להתייצב לדיון.
4.
במסגרת הדיון שנערך ביום 12.1.2011 העיד נציג משטרת ישראל על הפעולות המבוצעות על ידי משטרת ישראל בנסיבות של סיוע לביצוע צווי הריסה מנהליים, כמו גם לנסיבות דנן. לדבריו, הבקשה לסיוע המשטרה הועברה כבר בתחילת חודש דצמבר מתוך הנחה שקיימת החלטה של בית המשפט, ואף הוצאה פקודת מבצע והכוחות נערכו, אולם כאשר החומר הגיע לבדיקתו המשפטית, ולא הוצגה לו החלטת בית המשפט, הוא ביקש לקבל החלטה כתובה של בית המשפט על הארכת תוקף הצו, ומשלא הוצגה לו החלטה שכזו לא ניתן הסיוע במועד.
5.
נציג המשטרה העיד עוד כי נוכח היכרותו את המשיב הספציפי, וניסיון העבר, יהיה צורך בסיוע משטרתי ניכר.
6.
לטענת ב"כ המבקשת, נעשתה פניה למזכירות בית המשפט ונאמר כי אין החלטה (על הבקשה מחודש ספטמבר) ועל כן הגישו את אותה בקשה שוב.
7.
תכליתו של צו הריסה מנהלי הינה סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" [ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2) 445; ראו גם רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם במאגרים)].
לפיכך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע [רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נד(1) 438].
כבר הבעתי דעתי כי תכליתו ומהותו של צו הריסה מנהלי מחייבים ביצועו בהקדם ומשכך גם קבע המחוקק, בסעיף 238א(ט) לחוק את תקופת הזמן לביצועו של צו הריסה מנהלי, כתקופה קצובה של 30 יום. תכליתה של הוראה זו שבסעיף 238א(ט) לחוק, המגבילה את תוקפו של צו ההריסה המנהלי לתקופה קצובה של 30 ימים, נגזרת מהתכלית הכללית שלשמה התיר המחוקק לרשות המנהלית לעשות שימוש בצווי הריסה מסוג זה, ולא הסתפק באפשרות להורות על צווי הריסה שיפוטיים, והיא - לאפשר תגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה [ראו רע"פ 6637/06 בשארה מי סלים נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)]. אמנם, שהמחוקק נתן בידו של בית המשפט את הסמכות להאריך את תקופת ביצועו של צו ההריסה המנהלי, מעבר ל- 30 הימים [סעיף 238א(ט) לחוק], אולם הדעת מחייבת כי ארכה שכזו, ככל ארכה, צריכה להיעשות במשורה ולא כדבר שבשגרה.
נפסק, כי במסגרת שיקוליו של בית-המשפט, אם להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי, אף לאחר חלוף תקופת שלושים הימים הקבועים בחוק לביצועו, על בית-המשפט לשקול את כל נסיבות העניין, ולאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני, לבין האינטרס האישי של מי שהגיש בקשה לביטול הצו. במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב גם בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות [רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (פורסם במאגרים)].
8.
לאחר ששמעתי עדותו של נציג המשטרה, ואת הסברי ב"כ המבקשת, החלטתי להיעתר לבקשה. למעשה, המשיב עצמו הוא שתרם את חלקו לעיכובים, בכך שכל פעם יצר מצג כלפי המבקשת שהוא יבצע את הצו בעצמו. הוא אף הפקיד כספים לשם כך. אציין, כי בתיק בית המשפט קיים אישור מסירת החלטתי מחודש ספטמבר, בידי המבקשת. יחד עם זאת אני מקבל הסברי ב"כ המבקשת כי המבקשת החלה בפעולות למול משטרת ישראל בהנחה כי קיימת החלטה מחודש ספטמבר אולם בשלב מסויים לא נמצאה החלטה זו ובבדיקה למול מזכירות בית המשפט לא נמצאה אותה החלטה.
הגם שלטעמי ראוי היה שהדברים יבדקו כבר בחודש ספטמבר, וההיערכות תיעשה מוקדם יותר, הרי שלנוכח האמור לעיל, לנוכח התנהלות המשיב עצמו, ובשים לב גם לכך שלא טרח להתייצב בבית המשפט לדיון, אני מניח כי ויתר על זכותו להתנגד לבקשה.

9.
בנסיבות אלו,
בנסיבות אלו, אני עושה שימוש בסמכותי לפי סעיף 238א(ט) לחוק ומאריך את המועד לביצוע צו ההריסה שפורט לעיל, עד ליום 20.2.2012 (כולל).
אני מורה למבקשת למסור החלטה זו למשיב וכן להדביק החלטה זו, לצד צו ההריסה, על גבי המבנה, ולא לבצע את הצו כל עוד לא יחלפו 3 ימים ממועד הדבקת הצו והחלטה זו.

המזכירות תשלח בדחיפות העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.







בבנ בית משפט לעניינים מקומיים 9691-07/11 ועדה מקומית לתכנון ובניה באר-שבע נ' גדי מאיר ברנס (פורסם ב-ֽ 13/01/2012)