פסקי דין על ראאד בן סאלח מחאג'נה

4063/09 פ     12/01/2012




פ 4063/09 מדינת ישראל נ' ראאד בן סאלח מחאג'נה








166

בית משפט השלום בירושלים
ת.פ. 4063/09
לפני כב' השופטת ר' שלו-גרטל


בעניין
:
מדינת ישראל
ע''י פרקליטות

מחוז ירושלים

התביעה




-
נ
ג
ד
-

ראאד בן סאלח מחאג'נה


ת.ז. 055201065


ע''י ב''כ עו''ד

ח' אבו חסין
ו/או ח' טבאג'א ואח'

הנאשם

הכרעת דין

1.

בהתאם להוראות סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 אני מודיעה, כי החלטתי לזכות הנאשם, מכיוון שהתביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר את אשמתו של הנאשם.

2.

כתב האישום הוגש נגד הנאשם באוקטובר שנת 2009, ולפיו יוחסו לנאשם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 בחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) בחוק, עבירות שבוצעו לכאורה שנתיים קודם לכן, בשנת 2007.

בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי הנאשם עומד בראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל. בתאריך 22.8.2007 סמוך לשעה 21:15 השתתפו הנאשם וכשלושים אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "המתכנסים") בכינוס אשר התקיים על גג בית משפחת חרבאווי בשכונת ואדי ג'וז בירושלים (להלן: "הכינוס" ולהלן: "הבית"). באותו תאריך 22.8.07 הוציא המפקח הכללי של המשטרה צו סגירה כנגד הכינוס בתוקף סמכותו לפי סעיף 6(א) בפקודה למניעת טרור תש"ח-1948 (להלן: "הצו").

שוטרים הבחינו במתכנסים, ביניהם הנאשם, על גג הבית, ביקשו מהמתכנסים להתפזר והציגו להם את הצו. הנאשם סירב לעזוב את המקום, טען כי מדובר בהתכנסות חוקית, ואף הורה ליתר המתכנסים שלא להישמע להוראות השוטרים ולא להתפנות מגג הבית. לאחר מספר התראות ומשלא נענו המתכנסים להוראות השוטרים, נאלצו השוטרים לפנות את המתכנסים תוך שימוש ברימוני הלם.

3.

בתשובה לכתב האישום, כפי שנמסרה באמצעות פרקליטיו עורכי הדין טבאג'א ואזברגה, כפר הנאשם בעובדות, וטען כי בתאריך ובשעה הוא לא היה במקום. יחד עם זאת, באותה נשימה טען כי בתאריך הנטען הוא היה יחד עם אחרים, בבית של משפחת חלוואני ולא חרבאווי כפי שרשום בעובדות כתב האישום, הם סעדו ביחד ארוחת ערב, כשלפתע הגיע שוטר טען שיש לו הוראות לפזר הכינוס לפי צו. הנוכחים הסבירו לשוטר שאין כינוס והם רק סועדים ארוחת ערב, אך השוטר התעקש, ולאחר מספר דקות החלו שוטרים לתקוף את הנוכחים, השליכו רימוני הלם וחלק מהנוכחים ביניהם הנאשם, נזקקו לטיפול רפואי בבית חולים. בנוסף, טענה הסנגוריה כי כתב האישום הוגש מתוך רדיפה פוליטית אחר הנאשם בגלל דעותיו הפוליטיות במיוחד בנוגע למסגד אל-אקצה, המשטרה פעלה בחוסר סמכות, מדובר גם באכיפה בררנית משום שכתב האישום הוגש רק נגד הנאשם למרות שהיו במקום לא פחות משלושים משתתפים, ולכן יש לבטלו [עמ' 2, 10, 153 בפרו'].

4.

לאור תשובה המפורטת של הנאשם, אין כמעט מחלוקת עובדתית. השאלה העובדתית משיקה לשאלה המשפטית בדבר תוקפו וחוקיותו של הצו, מכוחו דרשו השוטרים מהנוכחים בגג הבית של משפחת חלוואני להתפנות מהמקום.


5.

ראיות התביעה כוללות את הצו [ת/1], הודעת הנאשם במשטרה שנגבתה בתאריך 29.4.2008 [ת/2, והתרגום ת/2(1)], הודעה שנגבתה בתאריך 19.9.2010 מאבו זהרה מוסטפא, שנחקר כחשוד בהשתתפות בהתקהלות אסורה במקום נשוא כתב אישום זה [ת/3], הודעה שנגבתה בתאריך 15.9.2010 מעקרמה סברי, שנחקר כחשוד בהשתתפות בהתקהלות אסורה במקום נשוא כתב אישום זה [ת/4], ועדויות השוטרים שהיו בפעילות במקום סנ"צ שמואל בן עמוס (להלן: "בן עמוס") [עת/1], רפ"ק יוני נחמני (להלן: "נחמני") [עת/2], ופקד חוסיין אבו סעדה (להלן: "אבו סעדה") [עת/3].


עדויות השוטרים היו מהימנות הם העידו בפשטות ענו תשובות סדורות ואין סיבה שלא לקבלן.

6.

הנאשם העיד במשפט [עה/1], ובנוסף העידו מר מוסטפה שרים, שלטענת ההגנה סיפק את
האוכל לאירוע (להלן: "שרים") [עה/2], מר מחמוד ג'בארין שצילם את האירוע במקום (להלן: "ג'בארין") [עה/3], ומר עלי שייחה, שנכח במקום והשתתף בארוחה (להלן: "שייחה") [עה/4]. באופן כללי עדות הנאשם נשמעה מגמתית ומתוכננת, הוא לא הקפיד לענות על השאלות אלא אמר מה שרצה לומר, וקשה לומר שאותות האמת ניכרו בו. עדויות עדי ההגנה האחרים נשמעו אף הן מגמתיות.

7.

בשלב הזה של הדיון לאחר סיכומי הצדדים, לאור העדויות ומכלול הראיות, אין מחלוקת עובדתית ביחס לעובדות כתב האישום כמתואר בסעיפים 1 - 6 בפרק העובדות, למעט הצגת הצו לנאשם. הנאשם מודה שהוא היה בגג של משפחת חלוואני בתאריך 22.8.2007 בסביבות השעה 21:15 יחד עם עוד כשלושים אנשים, כולם ישבו סביב שולחנות שהיה עליהם אוכל. חלק אכלו, חלק עמדו או דיברו. השוטר אבו סעדה עלה לגג, וביקש מהנוכחים להתפזר אך הנאשם טען שההוראה לא חוקית ואמר לנוכחים להישאר במקום. לאחר מספר דקות השתמשה המשטרה ברימוני הלם כדי לפנות את הנוכחים. איש מהנוכחים בגג לא נעצר בעת האירוע, ונגד אף אחד מהמתכנסים, למעט הנאשם, לא הוגש כתב אישום בגין עבירה של הפרעה לשוטר או הפרת הוראה חוקית.

השוטר אבו סעדה העיד במשפט עדות אמינה ומשכנעת, אשר נתמכת בחלקי תשובות מעדותו של הנאשם, ובדיסק נ/1. לפי עדותו הוא הציג לנאשם את הצו הקריא בעברית ובערבית וביקש מהמתכנסים להתפנות [עמ' 100 בפרו' ועדות הנאשם עמ' 123, 124 בפרו'], הנאשם אמר להם להישאר במקום, כי אין צו חוקי. ברור מעדותו של הנאשם ומקו ההגנה שאכן כך היו פני הדברים. אני דוחה מכל וכל את טענת הנאשם שהצו לא הוצג לו. עדותו בנקודה זו היתה חמקנית ושקרית, ובסתירה גמורה לצילום המתועד בדיסק נ/1 שהוצג לו במהלך עדותו. תשובתו "באותו רגע אני לא ראיתי" סותרת ראיה מטעמו ואינה אלא זלזול בטכנולוגיה ובאינטליגנציה של הנוכחים באולם [עמ' 126 בפרו'].

אני קובעת כי הצו הוצג לנאשם ולמתכנסים ותוכנו אף הוקרא להם בשפה הערבית.


השאלה במחלוקת אפוא היא, האם הצו שהיה בידי המשטרה, היה בתוקף ביחס לאירוע בגג של בית חלוואני. סבורתני, כי התשובה לכך שלילית לאור נוסח הצו ועדותו של בן עמוס. מדובר בצו שכותרתו "צו סגירה", לפי סעיף 6(א) בפקודת מניעת טרור תש"ח-1948 שהוצא על ידי המפכ"ל לאחר ששוכנע כי "במלון קומודור שבשכונת סוואנה שבירושלים עומדת להתקיים פעילות של החמאס שהינו ארגון טרוריסטי", ולכן הורה "על סגירת כל חלק מהמלון בו עתידה להתקיים הפעילות ביום 22.8.07 החל מהשעה 19:00 ועד השעה 24:00 וכן על סגירתו של כל מקום אחר בו יתברר שיש כוונה לערוך את הפעילות" [ת/1].

עינינו הרואות, כי הצו לא מתייחס כלל "לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית" או לשייח ראאד מחאג'נה סאלח, העומד בראש תנועה זו – הוא הנאשם. הצו מתייחס לפעילות של החמאס שהוא ארגון טרור. בנסיבות אלה, גם אם התכנסות הנאשם ומרעיו היתה במלון "קומודור", ספק אם הצו בנוסח הנ"ל היה תקף להתכנסות הספציפית הזו, במיוחד על רקע עדותו של בן עמוס. במה דברים אמורים ?

בן עמוס בתוקף היותו הקצין הבכיר שפיקד בשטח על הפעילות, אישר בעדותו שהוא ראה שבצו לא כתוב התנועה האסלאמית אלא תנועת חמאס "שם לא כתוב התנועה האסלאמית, בצו כתוב תנועת חמאס למיטב זכרוני" ובהמשך "ש. ...אז בצו עצמו לא היתה התייחסות לתנועה האסלאמית. ת. נכון" [עמ' 22 בפרו']. בן עמוס אישר זאת שוב בהמשך "ש. בצו עצמו לא כתוב התנועה האסלאמית. ת. נכון" [עמ' 26 בפרו']. יתרה מכך, בן עמוס העיד בהגינותו כי "תנועת חמאס היא מחוץ לחוק התנועה האסלאמית איננה מחוץ לחוק. זאת הערכה משפטית שלי, ואני לא יודע את זה, לכן אני חושב שנכתב בצו רק על תנועת החמאס ולא התנועה האסלאמית." לדבריו, מטרת הכינוס היתה "טרוריסטית", "מטרה טרוריסטית. אני אדוני גוף מבצע", הוא הסביר כי היה מידע שאנשי חמאס יגיעו לכינוס של התנועה האסלאמית ומכיוון שזו תנועה חוקית והחמאס לא, הצו הוצא בנוסח הזה. בן עמוס לא פירט איזה מידע היה בידי המשטרה או כוחות הביטחון "אדוני אני לא רוצה לענות לשאלה...הצו מדבר בעד עצמו, ארגון, מטרה טרוריסטית, אני לא נכנס מה היא המטרה הטרוריסטית, אני גוף מבצע כאמור" [עמ' 22, 23, 26 בפרו'].
בן עמוס גם אישר בעדותו, כי לבד ממטרה טרוריסטית, לא היתה מטרה אחרת כגון, פוליטית, וכי בגג לא היו נאומים [עמ' 27, 40 בפרו'], הנוכחים אכלו וחלק דיברו ביניהם. לכאורה בעת שהשוטרים עלו לגג, לא היתה להם כל סיבה לחשוד שיש בגג פעילות טרור או מעשים שמטרתם טרור.
זאת ועוד, דו"ח הפעולה שכתב בן עמוס ביחס לאירוע מלמד שהצו התקבל "בעקבות מידע שב"כ כי במלון קומודור יש כוונה של פעילי תנא"ס/חמאס לבצע ארוחת ערב/כנס שמטרתו מאבק ביהוד העיר ירושלים והר הבית" [נ/2]. משמע, המידע שהיה בידי המשטרה לא הצביע על פעילות טרור אלא על "ארוחת ערב" של פעילים מהתנועה האסלאמית ככל תנועה או ארגון חוקי אחר, המתכנס למטרה כלשהי.
הפעילות שהוגדרה על ידי בן עמוס בדו"ח הפעולה, בעייתית ככל שתהיה, אינה בגדר טרור ולכאורה לגיטימית וחוקית מנקודת מבטם של הנאשם והמתכנסים [עמ' 27 בפרו' נ/2].
הצו הוצא קודם שנכתב דו"ח הפעולה, וכאמור לעיל, אין בו אזכור של התנועה האסלאמית. בן עמוס, ניסה בדו"ח הפעולה שכתב, לתת לצו פרשנות רחבה לפיה התנועה האסלאמית כמוה כתנועת החמאס, ודי בלוכסן "/" כדי
להכשיר את המעשה. לא כך הוא, ויש להפריד הפרדה מוחלטת בין התנועה האסלאמית המותרת לפי החוק בישראל, לבין החמאס, שהינו ארגון טרור אסור על פי החוק.

יתר על כן, התביעה לא הציגה במשפט ראיה המוכיחה שהמתכנסים לפי כתב האישום, היו פעילי חמאס או שהיה למשטרה יסוד סביר לחשד, שהכינוס הינו בגדר פעילות טרוריסטית או אפילו הכנה לפעילות כזו. גם אין ראיה לכך שהנאשם או מי מטעמו היו במלון "קומודור" ועברו לגג של בית חלוואני. בן עמוס מעיד בהודעה שנגבתה ממנו בתאריך 03.9.2007 כי במלון "קומודור" נכח תחילה אדם המכונה "השייח הקטן, שמו מוחמד חסין, והוא קרא באופן אישי את צו הסגירה של המפכ"ל אודות הכנס", ולאחר פיזור המתכנסים מגג בית משפחת חלוואני, הוא ראה אותו מתראיין ברחוב [נ/4]. אין חולק שהשייח הקטן לא נעצר ולא נחקר כלל בגין אירוע זה. יודגש, בן עמוס לא מציין בהודעה זו שהנאשם נכח תחילה במלון "קומודור". הוא מעיד שראה אותו רק בגג.
אין גם ראיה קבילה המצביעה על "בריחה" של מתכנסים ממלון "קומודור" והעברת מזון לגג בית חלוואני. בן עמוס אישר בחקירתו הנגדית, שבשום שלב הוא לא ראה שמעלים אוכל לגג, ולא שמוציאים אוכל ממלון קומודור ומעבירים לגג של חלוואני [עמ' 41 בפרו']. במלון קומודור הוא ראה רק שולחנות ערוכים, עם שתיה, ללא אוכל [עמ' 13, 39 בפרו']. שמועות שהוא שמע אינן בגדר עדות קבילה.

גם אם הנאשם ואנשיו הבינו שלא יוכלו לקיים כינוס במלון "קומודור", מקום ציבורי, כינוס שיתכן והוא בבחינת התקהלות אסורה, ו"פינו עצמם" מבעוד מועד או כלל לא הגיעו למלון, הרי שכבר לא היה צורך בסגירת "כל חלק במלון בו עתידה להתקיים פעילות" כלשון הצו. לא זו אף זו. גם אם הצו בנוסח הקיים "מכסה" את הגג בבית חלוואני, כפי שטוענת התביעה, שהרי כתוב "על סגירתו של כל מקום אחר", אין בכך להועיל ולמלא את החסר הוכחה. ראשית, משום שהתנועה האסלאמית אינה תנועת החמאס אליה מתייחס הצו, ושנית, משום שבן עמוס אישר בעדותו, שהגג הזה שימש בעבר את התנועה האסלאמית באופן תדיר [עמ' 30 בפרו'], למרות זאת, לא דווח על פעילות חורגת ובעבר לא הוצא צו סגירה למקום זה או נאסרה התכנסות בו. הנה כי כן, למרות שהמשטרה ידעה שהגג שימש בעבר את התנועה האסלאמית, ולמרות שנודע למשטרה כי הפעילות עברה ממלון "קומודור" לבית חלוואני, היא לא דאגה להוציא צו חדש מתוקן שיתייחס לתנועה האסלאמית ולאיסור התכנסות בגג של בית משפחת חלוואני, צו בעייתי מאד להוצאה.
מלון הינו מקום ציבורי, שיש חשש להתקהלות אסורה בו, לא כך פני הדברים כאשר מדובר בבית פרטי, כבר לא מדובר בהתקהלות אסורה ומטבע הדברים, קשה יותר לחדור לפרטיות ויש לערוך איזון
קפדני יותר בהתנגשות בין זכויות יסוד לאינטרס הציבורי עליו מופקדת המשטרה.





סיכומו של דבר, התביעה לא הוכיחה את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ובנסיבות המקרה הספציפי מתעורר ספק רב, שהנאשם רשאי ליהנות ממנו, גם אם עדותו אינה משכנעת, בלשון המעטה. לפיכך, אני מזכה את הנאשם, כפי שהודעתי בראשית הכרעת הדין.


בהסכמת הנאשם וסנגוריו ניתנה הכרעת הדין בהעדרו.

ניתנה היום,
י"ז טבת תשע"ב , 12 ינואר 2012, במעמד ב"כ התביעה עו"ד ז' גיאת וסנגוריו של הנאשם עו"ד אבו חסיין, ועו"ד אזברגה.



ר' שלו - גרטל, שופטת









פ בית משפט שלום 4063/09 מדינת ישראל נ' ראאד בן סאלח מחאג'נה (פורסם ב-ֽ 12/01/2012)