פסקי דין על רן סנדלר | פסקי דין על טימנט | פסקי דין על שמואל אוחיון | פסקי דין על ישראל אמאר |

21439-04/10 א     11/01/2012




א 21439-04/10 רן סנדלר נ' טימנט בע"מ, שמואל אוחיון, ישראל אמאר








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 21439-04-10 סנדלר נ' טימנט בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
אריקה פריאל

תובע
רן סנדלר


נגד

נתבעים
1.טימנט בע"מ
2.שמואל אוחיון
3.ישראל אמאר




פסק דין


1.
התובע מהנדס מחשבים ואיש עסקים שמנהל את עסקיו בארצות הברית. במועד הרלוונטי לתובענה עסקה הנתבעת 1 (להלן: החברה) בשילוח בינלאומי. הנתבעים 2 ו-3 הנם בעלי מניות של החברה ומנהליה.

2.
בשנת 2009 הזמין התובע מהחברה שירותי הובלת מטען מהארץ לארצות הברית, תמורתם שילם על ידי העברה בנקאית מחשבונו לחשבון החברה.

ביום 7.9.09 בוצעה העברה בנקאית נוספת על סך 19,400$ (להלן: הסכום) מחשבון התובע לחשבון החברה. העברה זו בוצעה בטעות, ועם גילויה ביום 9.9.09 פנה הבנק המעביר (בנק לאומי לישראל בע"מ סניף קריית ביאליק) לבנק הנעבר (בנק הפועלים בע"מ סניף חורב) בדרישה להשבה.

3.
עקב התנגדות החברה דחה הבנק הנעבר את הדרישה ברם ביום 22.9.09 שלח האחרון מכתב דרישה לחברה, שלא השיבה את הסכום שכן לטענתה בסֹברה בטעות כי הסכום הועבר אליה כדין השתמשה בו לצרכיה, כך שבעת קבלת הדרישה לא היו באמתחתה כספים וההשבה נהפכה לבלתי אפשרית מבחינתה.

4.
עם זאת אין חולק כי מיד לאחר שהתבררה לה טעותה הודתה החברה בחוב ברם מחמת חיסרון כיס החלה להחזיר את הסכום בשיעורים:
ביום 8.10.09 העבירה סך של
10,000$ וביום 23.11.09 העבירה סך של 3,500$.
סכומים אלה הועברו בדולרים לחשבון התובע.

לאחר הגשת כתב התביעה ויחד עם כתב ההגנה מסרה החברה לידי התובע ארבעה שיקים על סך 5,492.90 ₪ כל אחד, ואשר מועד פרעונם מאוחר (ה- 15.6.10; ה- 15.7.10; ה-15.8.10 וה- 15.9.10).
אין חולק כי שיקים אלה נפרעו במועדם.
5.
לאחר שפניותיו – בעצמו ובאמצעות בא כוחו – להשבת יתרת הסכום (מעבר לסך של 13,500$) הושבו ריקם הגיש התובע את התובענה דנן, נגד החברה ונגד מנהליה, בה תבע סך של 74,728 ₪. סכום התביעה כולל יתרת חוב בסך 24,193 ₪ ופיצוי בגין הנזקים ממוניים (10,000$) ובלתי ממוניים (20,000 ₪) שנגרמו לו לטענתו בעטיה של התנהגות הנתבעים.

6.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה לפניי הודה התובע כי קיבל חלק הארי של הסכום, וטען כי נותרה יתרה בלתי מסולקת מתוך הקרן, וכי בנוסף על הנתבעים לשלם לו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק הפרשי הצמדה וריבית) והוצאות משפט.

החברה לעומת זאת טענה כי לא זו בלבד שאינה חבה מאומה, אלא בשל תנודות בשער הדולר אף שילמה ביתר.

7.
בעלי הדין הסכימו כי המחלוקת תועמד בשאלות: האם מתוך הקרן נותרה יתרה להשבה והאם יש לחייב בהפרשי הצמדה וריבית ובהוצאות משפט וכי מחלוקת זו תוכרע בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.

8.
בסיכומי טענותיו העמיד התובע את תביעתו על סך 10,560 ₪, המורכב קרן בלתי מסולקת בסך 2,221 ₪; הפרשי הצמדה וריבית בסך 1,089 ₪ והוצאות משפט בסך 7,250 ₪ (אגרה [934 ₪], מסירות אישיות [316 ₪] ושכר טרחת עורך דין [6,000 ₪]).

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי דין התובענה להדחות תוך חיוב התובע בהוצאות משפט. נגד מנהלי החברה דינה להדחות מחמת העדר יריבות ונגד החברה - לגוף העניין. לטענת החברה, לא זו בלבד ששילמה לתובע ביתר, אלא שהלה הזדרז והגיש תובענה בסכום מנופח אף כי ידע היטב כי אין בכוונתה להתחמק מתשלום. בשל כך נגרמו להם – לנתבעים -
הוצאות מיותרות.

9.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התובענה נגד הנתבעים 2 ו-3 ויש לחייב את החברה לשלם לתובע סך כולל של 6,000 ₪.

10.
בקביעת הסך הנ"ל הבאתי בחשבון מחד גיסא כי החברה הזדרזה להשתמש בסכום ואף הפיקה תועלת מהטעות (שהרי יומיים לאחר ההעברה בטעות באה פניית הבנק להשבה, וכמסתבר אז כבר השתמשה בסכום לכיסוי הוצאותיה); כי גם בחישוב על בסיס שער הדולר במועד כל תשלום נותרה יתרת קרן – זעומה אמנם – בלתי מסולקת; כי חיוב בריבית והצמדה נועד לשמור על ערך הכסף ואינו בבחינת סנקציה; כי החברה לא התכחשה לחובת ההשבה, ובפועל השיבה את רוב הסכום כחודש לאחר ההעברה בטעות ברם חרף פניות מצד התובע או בא כוחו הוחזרה היתרה רק לאחר הגשת התובענה.

מאידך גיסא הבאתי בחשבון כי חרף היות תביעתו האמִתית של התובע בסכום נמוך (שמתאים לבית משפט לתביעות קטנות) הגיש תביעה על סכום גבוה בהרבה, ועל ידי כך אילץ את הנתבעים להוציא כספים למימון הגנתם. כן הובא בחשבון כי נתבעו גם מנהלי החברה, אף כי אין תשתית עובדתית כלל לביסוס חבותם.

11.
על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את החברה לשלם לתובע סך כולל של 6,000 ₪ (כולל הוצאות משפט) לסילוק מלא של כל תביעות התובע, נושא תובענה זו.

הסך ה"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעים, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובענה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

נוכח השלב והדרך בהם הסתיים ההליך, אני מורה על החזרת האגרה (כפוף להוראות תקנה 6(ב) לתקנות בית משפט (אגרות) תשס"ז-2007.

ניתן היום,
ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 21439-04/10 רן סנדלר נ' טימנט בע"מ, שמואל אוחיון, ישראל אמאר (פורסם ב-ֽ 11/01/2012)