פסקי דין על שופרסל בע"מ | פסקי דין על מגדלי נעימי | פסקי דין על מיכאל נעימי | פסקי דין על גבי אדלר ואח' |

197-01/12 א     10/01/2012




א 197-01/12 שופרסל בע"מ נ' מגדלי נעימי בע"מ, מיכאל נעימי, גבי אדלר ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 197-01-12





בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס

המבקשת
שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רם ג'אן ועו"ד עודד גרוס


נגד

המשיבים


1.מגדלי נעימי בע"מ
2.מיכאל נעימי
3.גבי אדלר
ע"י ב"כ עו"ד אורי בנקי

4.מרב - מזון כל בע"מ (אושר עד)
ע"י ב"כ עו"ד ישראל פפר


החלטה

1.
בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני , האוסר על המשיבים 1-3, להתקשר בעסקה או להשלים התקשרות ו/או לנהל מו"מ להענקת זכויות שכירות או זכויות אחרות עם צד ג' כלשהו מלבד המבקשת, בנכס אותו שכרה המבקשת הלכה למעשה מהמשיבה 1 בשטח של כ-2,500 מ"ר, במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 11 בגוש 5232 בעיר בית שמש בשטח של כ – 2500 מ"ר, להפעלת מרכול נוסף ברשתה של המבקשת (להלן- "המושכר").

2.
המבקשת, ביקשה גם למנוע ביצוע פעולות למימוש עסקה בנוגע למושכר, ע"י מי מהמשיבים, אם וככל שהמשיבים 1-3 התקשרו בעסקה עם המשיבה 4. בנוסף, ביקשה שיינתן צו האוסר על המשיבים, לבצע שינויים במושכר ממצבו היום ובכלל זה, ביטול פעולות שבוצעו במושכר בהתאם לצרכיה של המבקשת ולפי דרישותיה לפי טענתה.

3.

ביום 1.1.12 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד כנגד המשיבים, האוסר עליהם לבצע פעולות כלשהן במושכר לשינוי מצבו וכן האוסר על מסירה/קבלה של המושכר לידי המשיבה 4 או לצד ג' כלשהו.
טיעוני המבקשת:
4.
המבקשת טוענת כי אמנם, טרם נחתם הסכם שכירות בינה ובין המשיבים 1-3 , אף שנקבע מועד לחתימה פורמאלית על הסכם שכירות ליום 30.10.11. העיכוב בחתימה, נבע ממחדליהם של המשיבים 1-3 , בדחיית מועד החתימה מחמת עיכובים בהשלמת בניית המעטפת של המושכר ע"י המשיבה 1. ישיבה נוספת שנקבעה ליום 1.12.11 נועדה לליבון שתי מחלוקות שנותרו בין הצדדים בטרם חתימה וכן לחתימה גופה בהתאם לטיוטה אחרונה שהועברה ביניהם (נספח י"ט לבקשה , להלן-"הטיוטה") , לאחר שיוכנסו בה תיקונים, באותו מעמד. עקב התארכות הישיבה, בה העלה במפתיע המשיב 2 דרישות חדשות, סוכם בין הצדדים, כי המשיב 2 , יבוא בדברים עם נציג המבקשת - מר דואניס למציאת פיתרון בנוגע אליהן. כמו כן, בשל התארכות הישיבה ואילוציו של מר דואניס בגינם הוא פרש מהישיבה, לא נחתם ההסכם באותו מועד. יחד עם זאת, מאותו מועד ואילך, המשיכו המגעים בין הצדדים ואף
התקיים ביקור במושכר של מומחה איטום מטעם המבקשת בנוכחותו של המשיב 2 (נספחים כ"א וכ"ב לבקשה).

5.
המבקשת טוענת כי המשיב 2 , בעל המניות במשיבה 1 ומנהלה , נמנע מלהגיע לפגישה שנקבעה לו עם מר דואניס ליום 22.12.11 וכי במסגרת שיחות טלפוניות ביניהם, ביקש המשיב 2 בשיחה שנערכה ביום 26.12.11 לתאם פגישה לצורך חתימה על ההסכם, שכן לדבריו, ניתן בנקל לפתור את המחלוקות שנותרו בין הצדדים.

6.
למרות זאת ודווקא בשל האמור לעיל, הופתעה המבקשת משנודע לה לטענתה ביום 28.12.11 מהמתווך בעסקת השכירות, כי נראה שמתנהל מו"מ בין המשיבים 1-3 ובין צד ג', שזהותו אינו ידועה לו, להשכרת המושכר.
הידיעה, הוכחשה באזני מר דואניס ע"י המשיב 2, אך ביום 29.12.11 , הודיע המשיב 2 למבקשת כי המשיבים, החליטו להתקשר בהסכם עם צד ג' מבלי שמסר את זהותו של השוכר. בסמוך לאחר אותה שיחה, הודיע המשיב 2 כי המשיבה 1 נקשרה בהסכם שכירות עם המשיבה 4. בכך, טענה המבקשת, נהגו המשיבים 1-3 בחוסר תום לב ובמרמה כלפיה, לאחר כשנה וחצי של שיתוף פעולה ביניהם לכריתת העסקה, בניהול מו"מ עם המשיבה 4, בד בבד עם קיומו של המו"מ איתה שהבשיל והיה להסכם מחייב. הסכם, שמכוחו בוצעו התאמות במושכר ע"י המשיבה 1 לפי דרישותיה
וצרכיה לפי טענתה.


7.
לטעמה של המבקשת, דרישות המסוימות וגמירות דעת מתקיימות בעסקה, אף שלא נחתם הסכם וכן, לא קיימת דרישת כתב בנסיבות דנן. ההסכמות, עוגנו בטיוטה ופרטים שנותרו להשלמה, הם פרטים בודדים ואין בהם, כדי ללמד על היעדר גמירות דעת לכריתת העסקה. התנהגותם של המשיבים 1-3 , בהציגם מצג לפיו קיימת התקשרות עם המבקשת, גרמה לה להוצאות כבדות, לתכנון המושכר והתאמתו לצרכיה.

8.
לחילופין, טענה המבקשת כי ככל שייקבע כי לא נכרת הסכם מחייב איתה, יש לאכוף את ההתקשרות עימה לפי הטיוטה, עקב עורמה וחוסר תום הלב מצידם של המשיבים 1-3 בניהול המו"מ לכריתת העסקה ובפרט, לנוכח מצג מטעה שהוצג בפני
ה לפיו לא מתנהל מו"מ עם צד ג', בשעה שנימצא כי המשיבה 4 , ניהלה עימם מו"מ. המשיבה 1 , מיהרה לחתום על הסכם שכירות עם המשיבה 4, למרות חסר בפרטים מהותיים בו מבלי, שמסרה
הודעה מוקדמת למבקשת, על פרישתה מהמו"מ איתה וללא הסבר כלשהו.

9.
מכל הסיבות שנטענו על ידה, ביקשה המבקשת כי יינתן הסעד הארעי כאמור לעיל ברישא של ההחלטה ובד בבד, הוגשה תובענה להורות על אכיפת הסכם השכירות בינה ובין המשיבה 1 וליתן צו מניעה קבוע, לפיו ייאסר על כל המשיבים, לבצע פעולה שיכולה לפגוע באכיפת ההסכם ביניהם וקיומו.

בנוגע ליריבות בינה ובין המשיבה 4 , טענה המבקשת כי זכותה עדיפה, בהיות העסקאות נוגדות ובשעה, שהמשיבה 4 נהגה בחוסר תום לב שכן, קיימת סבירות כי היא ידעה על קיומו של מו"מ בין המשיבה 1 למבקשת והיא בקשה לסכל את קיומו של ההסכם.
טיעוני המשיבים 1-3:
10.
המשיבים 2 ו-3 טענו להיעדר יריבות עם המבקשת. המשיב 2 טען כי הוא מנהל של המשיבה 1 ואילו המשיב 3 טען כי מעמדו במשיבה 1 הוא כמנהל שכיר וכל פעולותיהם, נעשו בשמה ומטעמה של המשיבה 1 בלבד.

המשיבים 1-3 הודיעו במסגרת התגובה לבקשה (מיום 3.1.12) כי נכרת הסכם שכירות בין המשיבה 1 למשיבה 4 כבר ביום 29/12/11 , לאחר כשלון המו"מ בין המשיבה 1 למבקשת ולאחר, שהודע למבקשת על ניהול מו"מ עם צד ג' לאור "פיצוץ המו"מ ע"י המבקשת". כמו כן, דחו המשיבים 1-3, את טענותיה של המבקשת בדבר קיומו של הסכם מחייב בינה ובין המשיבה 1. הדברים, מדברים בעד עצמם כפי שניתן ללמוד מעיון בטיוטה (נספח י"ט לבקשה). לא קיימת גמירות דעת להתקשר בעסקה, לנוכח קיומן של מחלוקות רבות בנוגע להסכם, שלא באו על פתרונן בישיבה עם המבקשת, מיום 1/12/11 ובשעה, שסיומו של המו"מ, בא מיוזמתה של המבקשת. בנסיבות אלו, בהיעדר שותפה למו"מ החלו המשיבים, בניהול מו"מ עם המשיבה 4.

11.
לדידם של המשיבים 1-3, לא עסקינן במחלוקת בעניין שולי ולא מהותי להסכם שנותר לליבון וסיכום בין המבקשת למשיבה 1 . המדובר בכ -24 סוגיות/פרטים, שלא הושגה לגביהן הסכמה. חלקן, מהותיות ביותר לעסקה כדוגמת, סעיף קיזוז בגין בצוע תיקונים במושכר ע"י המבקשת, שאלת חיובי ארנונה בנוגע לחנייה, כמו גם היעדר הסכמה בפרק הביטוחי שבהסכם ומבלי שצורף לטיוטה, נספח ביטוחי. מעבר לכך, נותרו סוגיות פחות מהותיות, אך חיוניות לקשירת העסקה, כדוגמת: מגרשי החניה; חדר אשפה; מועדים רלוונטיים להסכם ובכלל זה מועד תחילת תשלום דמי השכירות; תרופות בגין איחור בהמצאת תעודת גמר ; איחור במסירת החזקה במושכר למבקשת ועוד כהנה וכהנה הערות שהועלו על הכתב במסגרת הטיוטה. בנוסף לכך, טרם באה על פתרונה בישיבה מיום 1.12.11
בעיית האיטום במושכר, שהמבקשת הלינה לגביו.

12.
המשיבים 1-3 טוענים לפיכך, כי לא קיימת מסוימות בטיוטה. אם אכן כטענתה של המבקשת, הושגו הסכמות המגיעות לכדי מסוימות, היתה המבקשת שולחת אל המשיבה 1 הסכם סופי לחתימתה. משלא עשתה כן המבקשת, היא הנותנת שהמו"מ, לא הצליח.


13.
המשיבים 1-3 טוענים גם כי המבקשת, אינה יכולה ליצור יש מאין גמירות דעת לכריתת העסקה מצד המשיבה 1, בהיעדרה של גמירות דעת. המבקשת, סברה כי יהיה בידה לכפות את דעתה עליהם ולהביא לכריתת הסכם שכירות עם המשיבה 1. בפועל, לא עלה הדבר בידה, גם לא לאחר ניהול מו"מ במשך חודשים ארוכים. אין בחלוף הזמן של ניהול המו"מ כדי ללמד על הצלחתו כי אם להיפך, יש בו כדי ללמד על היעדר גמירות דעת מצדה של המשיבה 1. המו"מ , לא היה בו כדי להבשיל להסכם מחייב למרות, קיומן של פגישות רבות בין הצדדים והחלפת כ - 7-8 טיוטות.

לא ניתן לטענתם, לאכוף את קיומו של הסכם לפי הטיוטה, מחמת שאלות פתוחות שנותרו בה ואל לו לבית המשפט, למלא את החסר. נכונים הדברים לדידם, בפרט בשעה שעסקינן, בהסכם לטווח ארוך, למשך 24 שנים, ובהיות החוסרים בטיוטה, בסוגיות מהותיות לעסקה.


14.
המשיבים 1-3 הוסיפו וטענו, כי משהופסק המו"מ ביוזמתה של המבקשת, נוצר קשר ביניהם ובין המשיבה 4 בסיוע, האדריכל של הפרויקט. על תחילת מו"מ עם צד ג' הודיע המשיב 2 למר דואניס על אתר, עם תחילתו של המו"מ עם המשיבה 4.

למרות זאת, לא מיהרה המבקשת להעביר טיוטת נוספת של הסכם אל המשיבה 1 על מנת להביא לכריתת הסכם איתה. פעולתה היחידה של המבקשת לכריתת הסכם מחייב, במהלך כחודש ימים, מ"פיצוץ הישיבה ביום 1.12.11" ועד מועד החתימה על הסכם שכירות עם המשיבה 4, היה בקיומו של ביקור של מומחה איטום מטעמה במושכר ביחד עם המשיב 2.

יחד עם זאת, מודים המשיבים 1-3 כי מר דואניס, יצר מפעם לפעם קשר עם המשיב 2 בנוגע להסכם השכירות , אך מבלי שהעלה הצעה קונקרטית להביא לכרית עסקה. למרות שהמשיב 2 , ביקש ממר דואניס להביא לקיומה של שיחה בין עוה"ד של הצדדים, הלה לא פעל בנדון . בנוסף, ביום 06/12/11 בקש המשיב 2 , לקיים ישיבה עם מר דואניס שלא בנוכחות עורכי דין , אך בקשתו לא נענתה. (נספח כ"א לבקשה).

15.
המשיבה 1 טענה כי נכרת הסכם שכירות בינה ובין המשיבה 4 , בעסקה שכדאיותה אינה טובה מתנאיה של הטיוטה. המחיר למ"ר, נמוך יותר לפי הסכם השכירות עם המשיבה 4 וכן, לא ישולמו לה דמי שכירות עבור הגלריה שבמושכר, בשונה מהעסקה עם המבקשת בה הוספה הגלריה לחישוב שטחו של המושכר. זאת ועוד, המושכר נשוא המו"מ עם המבקשת, כלל אינו המושכר שלגביו נחתם הסכם שכירות עם המשיבה 4 למעט הגלריה והמחסן, ששטחם קטן בהשוואה למושכר כולו שהושכר למשיבה 4 , ששטחו הכולל כ- 4,200 מ"ר. שטח המושכר לפי טיוטת ההסכם עם המבקשת, הוא
כ-2,500 מ"ר וחלקו הארי, אינו נכלל בשטחו של המושכר של המשיבה 4.

16.
יתירה מכך, השקעותיה של המבקשת לתכנון המושכר, שלא הוכחו לטענתם של המשיבים 1-3, אינם בשטחו של המושכר שהושכר למשיבה 4 . לפיכך, אין לחשוש כפי שטוענת
המבקשת, להתעשרותם של מי מהמשיבים על חשבונה בגין תוכניותיה להקמת מרכול במושכר, תכנון תשתיות וחלוקתו של המושכר במהלך בנייתו ע"י המשיבה 1 לפי צרכיה של המבקשת.
17.
אין חולק לטענתם של המשיבים 1-3 כי לא נחתם הסכם בין המבקשת למשיבה 1 . לפיכך, לא ניתן לאכוף את הטיוטה הרצופה שאלות (בגוף הטיוטה), הערות ודרישות להבהרת דברים בה. המבקשת עצמה, עמדה על חתימה על הסכם בכתב והחלתו של ההסכם, רק בכפוף ולאחר אישורו ע"י האורגנים שלה, עד 30 יום לאחר החתימה על ההסכם ובנוסף, היא עמדה על חתימה על ההסכם, בפני
עו"ד (כאמור בעמ' האחרון בטיוטה). אם אכן קיים כבר הסכם מחייב לדידה של המבקשת, מדוע זה תזמין המבקשת את המשיבה 1 לחתום על הסכם בכתב. התנהלותה של המבקשת בהקפדתה על דרישת הכתב ולאור ההלכה לפיה, רק במקרים נדירים ישתכנע בית המשפט כי יש לוותר על דרישת הכתב, אין לאכוף עליה התקשרות בהסכם שכירות עם המבקשת בנוגע למושכר. על בית המשפט לטענתם של המשיבים, להימנע מהשלמת פרטי העסקה והתערבות בתנאים מסחריים, שטרם גובשו ע"י הצדדים.

18.
כן טענו המשיבים 1-3 כי בהעדר מסוימות, לא קיימת גמירות דעת בהתחשב, ביחסי הגומלין בין קיומה של מסוימות וגמירות דעת והדברים, שלובים זה בזה.

ריבוי טיוטות שהוחלפו בין הצדדים ואי הסכמה לעניין הטיוטה האחרונה, מלמדת כי לא קיימת גמירות דעת. משלא הושגו הסכמות ובפרט, לאור תשובתו של
מר דואניס למשיב 2 משהודע לו כי המו"מ עלה על שרטון, באומרו: "מה שהתפוצץ התפוצץ", יש כדי לחזק את טענתם וגרסתם לפיה המבקשת, לא בקשה להמשיך את ניהול המו"מ ומבחינתה, המו"מ 'התפוצץ'.

19.
בהתייחס לטענת חוסר תום לב מצידם בניהול המו"מ השיבו המשיבים 1-3 כי המשיבה 1, רצתה בכל מאודה להיקשר בהסכם דווקא עם המבקשת, על מנת להביא לשגשוגו של הקניון בו מצוי המושכר שהוקם ע"י המשיבה 1. למרות זאת, מאחר והמבקשת הביאה את המו"מ לקיצו היא פעלה כדין ובתום לב, במסירת הודעה למבקשת כי בכוונתה לנהל מו"מ עם אחרים.


המבקשת עצמה אף טענה טענה שכזו, כי כך נהוג בעסקאות בין חברות מסחריות גדולות לנהל מו"מ במקביל עם מס' חברות והיא נהגה בדומה למשיבה 1, בניהול מו"מ אותו ביקשה חברה אחרת לשכור, במסגרת הליך שהיא הייתה צד לו, מצידו השני של המתרס כדוגמת מעמדה של המשיבה 4 בעסקה דנן , בהפנותה לת.א 4186-04-09(מחוזי חיפה) רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' חאמד סנטר בע"מ, חאמד חדאד ושופרסל בע"מ
(להלן – "פרשת רמי לוי").


המשיבים 1-3 אף טענו כי לפי ההלכה המקובלת, בית המשפט אינו אוכף קיומו של הסכם שלא נכרת בין הצדדים, גם אם הוא שוכנע כי היה חוסר תום לב מצידו של צד לעסקה, רק
מחמת אותו חוסר תום הלב .
טיעוני המשיבה 4:
20.
המשיבה 4 טענה כי לא ידעה כלל כי עדיין מתנהל מו"מ עם המבקשת בעת שהגיעה אליה פנייה מצד המשיבים, בהצעה לשכור מושכר בקניון המוקם ע"י המשיבה 1. ההיפך הוא הנכון. הודע לה כי המו"מ עם המבקשת הסתיים ורק אז,
פנו אליה בהצעה להתקשר עמה בהסכם. לפיכך, לא היה חוסר תום לב בהתנהגותה בניהול מו"מ עם המשיבה 1 ובחתימתה על הסכם שכירות.

21.
המשיבה 4 טענה גם היא, כי שכרה מושכר אחר מהמושכר דנן ובא כוחה הודיע בדיון, כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה למתן הסעד הזמני, המשיבה 4 מודיעה כי אין מצידה כל מניעה משכירת המושכר נשוא ההסכם שנכרת איתה וגריעת השטחים החופפים בין המושכר דנן, אשר לגביו בלבד הוגשה הבקשה והמושכר אותו היא שכרה, קרי: ללא הגלריה והמחסן.

המשיבה טענה על כן, כי לא קיימת יריבות בינה ובין המבקשת . תכליתה של הבקשה, למנוע תחרות בינה ובין המבקשת באותו קניון. תחרות, ראויה כשלעצמה ואין כל מניעה לפתיחת שני מרכולים, באותו קניון.

22.
המשיבה 4 טענה גם, לקיומו של השתק שיפוטי בשאלת התנהגות בתום לב, לאור טענותיה של המבקשת בפרשת רמי לוי. התנהגותה של המבקשת באותה פרשה, מעידה כאלף עדים כי המבקשת, לא ראתה בניהול מו"מ בנסיבות דומות לניהול המו"מ ע"י המשיבה 4 משום חוסר תום לב ואף טענה שם בזמנו, בדבר זכותה לקיום הסכם שנחתם איתה בהתנגדה לאכיפת קיומו של הסכם שלא נכרת באופן רשמי עם "רשת חנויות רמי לוי".

לפיכך, דין הבקשה כנגדה להידחות מחמת השתק שיפוטי שכן, עסקינן באותו בעל דין ובנסיבות דומות בהן נוהל מו"מ מתקדם עם רשת רמי לוי, עובר לקיומו של המו"מ עם שופרסל, המבקשת דנן.


המשיבה אף טענה, כי נסיבותיה מובהקות יותר ונוטות לטובתה שכן, לא נוהל מו"מ במקביל איתה ועם המבקשת הואיל והמשיבים הודיעו לה כי הופסק המו"מ עם המבקשת.

23.
כן טענה, תנאי העסקה איתה לא טובים יותר מתנאי העסקה ,שלא נכרתה עם המבקשת. אין לה גם הנאה כלשהי והיא אינה מתעשרת על חשבונה של המבקשת בשל תכניותיה , ככל שיוכח שהיו, לגבי המושכר בשל השוני בין שני המושכרים.


24.
הסכם שכירות נחתם בינה ובין המשיבה 1 ביום 27.12.11 , פרי ניהולו של מו"מ אינטנסיבי ויעיל עם המשיבה 1 , לאור רצונה של המשיבה 1 להבטיח את פתיחת המרכול ע"י המשיבה 4 לפני חג הפסח השתא (הסכם השכירות עם המשיבה 4 , צורף כנספח 2 לתגובתה לבקשה).
בנסבות אלו, אין להלין כנגדה בגין חתימתה על הסכם שכירות, משלא עלה בידי המבקשת לכרות הסכם עם המשיבה 1 מוקדם יותר ובטרם נכרת ההסכם איתה, לטענתה של המשיבה 4.

25.
בעלי הדין, טענו בפני
לעניין מאזן הנוחות. המבקשת הצביעה בין השאר על השקעותיה בתכנון המושכר וטענה בנוגע לציפיותיה ולהסתמכותה על הסכמות שהושגו עם המשיבים 1-3 לפיהן יפתח מרכול השייך לרשת שלה במושכר ובהתאם לכך, היא בצעה הזמנות לצורך המרכול ואם לא ייאכף ההסכם, ייפגעו המוניטין שלה. אם לא יינתן הסעד הזמני , לא יהיה בידה במועד מאוחר יותר, אם תזכה בתביעתה, לממש את זכייתה. הן מחמת הימצאותו של מרכול של המשיבה 4 בקניון, גם אם הוא בסמוך למושכר נשוא הבקשה והן בשל שטחים משותפים כדוגמת החנייה, שאמורה לשמש את כל אותה קומה בקניון. הטענות כנגד הפעלת שני מרכולים בקניון, הועלו במסגרת סיכומיה של המבקשת והוספה עליהן טענה, שהמשיבים התנגדו לה מחמת הרחבת חזית, לפיה מנועה המשיבה מלהשכיר נכס בקניון למרכול נוסף. על כך השיבה המשיבה 1, כי ההגבלה
חלה עליה רק בכפוף ולאחר חתימה של המבקשת על הסכם שכירות והסכם כאמור, לא נחתם. כמו כן, טענה המבקשת כי המשיבה שכרה את הגלריה והמחסן, המהווים חלק מהמושכר אותו היא מבקשת לשכור. על כך השיבה המשיבה 4 כאמור, כי היא נכונה לוותר על החלקים החופפים בין שני המושכרים.


המשיבה 1 טענה כי אם יישאר על כנו הסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד עד גמר ההליך העיקרי, יהיה בכך כדי לפגוע בפתיחת הקניון כולו, בהיות המרכול "עוגן" לחנויות אחרות בו ובכך, ייגרם לה נזק בלתי הפיך.



המשיבה 4 טענה כי היא בצעה כבר הזמנות להפעלת המרכול במהירות וביעילות על מנת להבטיח את פתיחתו עד חג הפסח. אין היא צריכה ללקות ולהינזק מחמת "גרירת רגליים"
של המבקשת בניהול המו"מ. לא הוכחו השקעותיה של המבקשת במושכר וככל שיוכחו במסגרת התובענה, הן ניתנות לפיצוי בכסף.
עסקינן מבחינתה "במעשה עשוי" ואין להתערב בו במסגרת הסעד הזמני בפרט, כאשר קיימת זהות בין הסעד הזמני , לסעד העיקרי.
דיון ומסקנות:
26.
השאלה המרכזית שיש לדון בה במסגרת הבקשה היא האם זכאית המבקשת לסעד של צו מניעה זמני, להבטחת סעד של אכיפת הסכם בתובענה העיקרית. הסכם שכירות שלטענת המבקשת נכרת בינה ובין המשיבה 1 ולמתן צו מניעה קבוע, כנגד כל המשיבים במסגרת התובענה.

המבקשת טוענת כי על בית המשפט במסגרת התובענה, לאכוף את ההסכם בינה ובין המשיבה 1 וכי יש למנוע את סיכולה של האכיפה,
במתן סעד ארעי למניעת השכרת המושכר למשיבה 4 או לצד ג' אחר ובפרט, לצורך מרכול.

27.

מטרתו של צו מניעה, היא לשמור על המצב הקיים על מנת להבטיח את מימושו של הסעד העיקרי, ככל שתזכה המבקשת בתביעתה ( י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 471).

תנאי למתן הסעד הזמני, היא בחינת סיכויי ההצלחה בתביעה. על המבקשת להראות כי יש לה סיכוי לכאורה לזכות בתביעתה ואם נוכח בית המשפט, שאפילו סיכוי לכאורה אינו קיים, עליו לסרב לבקשת הסעד הזמני. יש גם לקבוע אם נסיבות המקרה, מחייבות שמירה על המצב הקיים ואם מאזן הנוחות, נוטה במפורש לטובתה של המבקשת.

28.
בבחינת סיכויי התביעה, יש לבחון מהו הסיכוי לזכות בתביעה לאכיפת הסכם שכירות למשך 24 שנה בין המבקשת למשיבה 1, בהעדר חתימה על הסכם ביניהן ובהתבסס, על הטיוטה בהתחשב בניהול מו"מ ארוך ביניהן, בשעה שהמבקשת טוענת כי יש בכל אלה ובהתנהלותם של הצדדים משום כריתת הסכם מחייב .


בנוסף, יש לבחון אם חוסר תום לבם של המשיבים 1-3, ככל שיוכח לכאורה, יש בו כדי ללמד על סיכוייה הטובים של המבקשת להצליח בתביעתה לאכיפת ההסכם.

29.
"תנאי מרכזי לקיומו של חוזה, הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב, שבאה לידי ביטוי ביסוד גמירת הדעת. המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמרותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו (ראו: שלו, עמ' 172-174; פרידמן וכהן 156-157). לעניין יסוד המסוימות, כמו גם לעניין דרישת הכתב הכרוכה בעסקאות מקרקעין, נפסק בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים וכתובים" ( ראו: ע"א 649/73, קפולסקי נ. גבי גולן בע"מ פד"י כ"ח (2) 291,296).

אמנם, כטענת המבקשת, במרוצת השנים רוככה דרישת הכתב ונקבע, כי הסכם הוא בעל מסוימות מספקת גם אם לא נכללו בו כל "התנאים החיוניים לעסקה" וניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי נהוג מקובל (ע"א 10849/07 חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה ואח'
). למרות זאת, השלמה, לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים אחרים (ראו: ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופתוח בע"מ נ' גושן, פד"י נב (4) 673, 682; ע"א 692/86 ביטקובסקי נ' גת, פד"י מ"ד (1) 57, 66; ע"א 7193/08 מנחם עדני נ. מרדכי דוד, פורסם בנבו, ניתן 18/07/10 סעיף 9 בפסק הדין, בדעת הרוב).


על דרישת המסוימות, המשליכה על גמירות הדעת לכריתתו של הסכם מצינו בספרם של ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, עמ' 303: "כאשר נתגלעה בשלב המו"מ מחלוקת בין הצדדים על הפרטים החסרים, לא נכרת חוזה בין הצדדים. מחלוקת גלויה בעת עריכתו של ההסכם הראשוני שוללת את קיומה של גמירת דעת בין הצדדים לכרות חוזה, אחת היא אם הפרט, נשוא המחלוקת, הוא עיקרי או טפל" (סעיף 8.35).

30.
בענייננו, קיימת טיוטה של הסכם שלא נחתמה. הוכח, מתצהירו של מר אלפי, המצהיר מטעם המבקשת ועדותו וכן מתצהירו ועדותו של המשיב 3 כי במהלך הישיבה שנועדה לחתימה על ההסכם, לא היה סיפק בידי הצדדים, לדון בכל השאלות שעוררו הצדדים במסגרת הטיוטה (עמ' 9 שורות 27-31 , ושורה 40 , עמ' 10 שורות 8-15, עמ' 12 שורות 8-9 ). עסקינן, ברשימת מחלוקות וסוגיות בלתי פתורות, ביניהן פרטים מהותיים לעסקה וכן פרטים פחות מהותיים לה. בכללן של הסוגיות שלא נפתרה המחלוקת לגביהן היו , שאלת תשלום ארנונה בגין החנייה, הסדרי ביטוח, קיזוז תשלומים שעשויים לכאורה להיות בסכומים משמעותיים לאור גובה דמי השכירות ועיכובים במסירה ו/או תיקונים שיהיה צורך חלילה לבצעם וכיוצ"ב ( סעיפים שלא הושלמו בטיוטה מצינו לדוגמא בסעיף 1.3.3, 1.3.4 לטיוטה ובסעיף הבטוח ונספח ביטוח שטרם הוסכם עליו. סעיפים, שטרם הוסכם עליהם מצינו בסעיף 1.3.22, 6.2, 10.7 בעניין פיצוי מוסכם בתשלומי שכר דירה ע"י המשכיר לשוכר אם לא תומצא תעודת גמר; סעיף 11.1 בשאלת פיצוי אם היה איחור במסירת החזקה; סעיף 10.8.2 בשאלת זכותו של המשכיר לבצע תיקונים בעצמו אם מחדלו של השוכר ימנע מתן טופס 4 למבנה, על חשבונו של השוכר ותשלום פיצוי מוסכם למשכיר; סעיף 17 בעניין אחריותו של שוכר למושכר,סעיפים 20.3, 21.8; שאלת קיזוז סכומים משכ"ד בגין בצוע עבודות במושכר וכו').

31.
מבלי להידרש בשלב זה לשאלת מהימנותם של העדים, די בבחינת רשימת הפריטים לגביהם לא הושגה הסכמה בטיוטה ומשלא הוכח לכאורה בעדותו של מר אלפי, כי היו הסכמות בעל פה להשלמת החוסרים וכן משהסתיימה הפגישה שנקבעה לצורך חתימה ונדרשה פגישה או פגישות בין נציג המבקשת ונציג המשיבה לאחריה, כדי לקבוע כי לא גבוהים הסיכויים לכאורה להביא לאכיפת ההסכם במתכונתו זו. כך גם, ריבוי המחלוקות שנותרו פתוחות על פי הטיוטה, שלא הייתה הסכמה לגבי פתרונן, יש בו כדי להקשות על סיכויה של המבקשת להוכיח את זכותה להשלמת החוסרים בטיוטה במסגרת הפסק שיינתן בתובענה.

לכאורה, אין מדובר ב"חסר מדומה" אחד שניתן ל"השלימו" ע"י פרשנותו הנאותה של החוזה. קיימים סעיפים שבמחלוקת אשר ניתן להתרשם מהערותיהם של ב"כ הצדדים במסגרת המו"מ על גבי הטיוטה, כי קיימים עדיין פערים הטעונים הסכמה של הצדדים.
לפיכך ועל פני הדברים, לא ניראה כי הסיכוי לכאורה להביא להשלמת אותם פערים וחוסרים ע"י בית המשפט הוא סיכוי גבוה ובמידה המספיקה לצורך מתן סעד ארעי. ככל שלא יושלמו הפרטים ע"י בית משפט, יקשה על הצדדים לקיים את ההסכם לפי הטיוטה בהיעדר מסוימות בטיוטה (על סוגי החסרים בחוזה ושאלת השלמתם, ראו: סעיף 8.7 בספרם של פרידמן וכהן, חוזים).




הצדדים עצמם, לא ראו לכאורה בטיוטה משום מסמך מספק ומספיק לצורך כריתת העסקה ולפיכך נקבעה הישיבה ליום 1.12.11 ולאחריה נקבעו ישיבות נוספות, שכמפורט להלן, לא התקיימו בין המשיב 2 למר דואניס לצורך פיתרון המחלוקות, על מנת שניתן יהיה לחתום על הסכם שכירות.

32.
לאור זאת, לא מדובר לכאורה בחסר בהסכם, שניתן להשלימו על דרך הפרשנות או בחסר אחר, אשר קיימת לגביו גמירות דעת אף שלא הושלם במסמך. לא מדובר גם בחסר בהסכם שנגרם כתוצאה מאדישותם של הצדדים לעסקה לאותם פרטים, או שלא הושלם מחמת רצונם להתקשר בעסקה ויהי מה, גם אם טרם הושלמו פרטים אלו. יתירה מכך, "אפילו הגיעו הצדדים להסכמה על עיקרי הדברים, הרי שאם נתגלעה מחלוקת ביניהם לא נכרת חוזה גם אם המחלוקת מתייחסת לפרט לא מהותי"( על ההבחנות בין החסרים ומניעיהם ראו
ברישא של עמ' 273 בספרם של פרידמן וכהן, חוזים ).

33.

מבחן הפרט המהותי, יכול שיקבע לפי החשיבות שמייחס לו אחד הצדדים בהיותו סבור כי התקשרות בהסכם, טעונה הסכמה לגבי אותו פריט (ראו: ע"א 671/66 קוזיודה נ. חרש, פד"י כ"א (2) 491). כך מצינו, כי המשיב 2 העלה דרישות נוספות לכאורה, בפגישה מיום 1.12.11 שגם הן, היו טעונות ליבון וסיכום עם המבקשת. אם כשיטת המבקשת, הוסרו כל המחלוקות או בהיותן שוליות ולא מסחריות לטעמה והמניעה מחתימה על ההסכם באותה מעמד, הייתה רק בשל פרישתו של מר דואניס מהישיבה, צפוי היה לכאורה שהיא תודיעה למשיבה 1 בתום הישיבה, כי קיימת התקשרות מחייבת ביניהן למרות שלא נחתם ההסכם. לא כך נהגה המבקשת ולא ניטען כי היא פעלה בהתאם להנחה שלה כי קיים הסכם מחייב,
להבאת ההסכם לאשורם של האורגנים המוסמכים מטעמה (כאמור בסעיף 21.1 לטיוטה שנקבע לפי דרישתה).

מחילופי הטיוטות הרבים, עובר לטיוטה האחרונה, יש כדי ללמד לכאורה כי המבקשת נמנעה מחתימה על ההסכם, עד לישוב כל המחלוקות, גם אם הן שוליות בעיניה. כך גם, המבקשת לא הציעה בטיוטה מתווים אפשריים לחתימה על ההסכם במתכונתו זו ולפתרון סוגיות בלתי פתורות מאוחר יותר (למעט הנספח הביטוחי, לגביו היא הציעה מתווה לשלב מאוחר יותר ) ובלבד, שההסכם ייחתם על אתר.


34.
היעדר מסוימות מספיקה להתקשרות בעסקה, משליכה בדרך כלל על שאלת קיומה של גמירות דעת להיקשר בעסקה. אילו הייתה מסוימות בכל הפרטים המהותיים להסכם ואילו
נמנעו הצדדים לעסקה מבירור חוזר ונשנה של פרטים אחרים מהותיים פחות, עשוי היה הדבר ללמד על סיכוי גבוה יותר לכאורה להוכחת קיומה של גמירות דעת (ראו הודעות דוא"ל לקביעת פגישה, שצורפו כנספחים לבקשה). לא כך, נהגו הצדדים להסכם השכירות בעניינינו. הצדדים, נמנעו מהתקשרות בעסקה עד לליבון כל השאלות שנותרו ביניהן כפי שהורחב לעיל. כך גם הוסכם, כי בטרם חתימה על ההסכם, יבחנו פיתרונות לבעיות האיטום (על היעדר מסוימות ראו: ע"א 7193/08 הנ"ל, בסעיף 15 ; ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. שירן, פד"י נט (1) 931, 937).
35.
סיכומם של דברים, סיכוייה של המבקשת להוכיח כי קיימת לכאורה התקשרות מחייבת בינה ובין המשיבה 1 לשכירות של המושכר למשך 24 שנים, אינם גבוהים במידה הנדרשת למתן סעד זמני, גם אם יקבע כי לא נדרש מסמך בכתב לצורך ההתקשרות בהסכם
שכירות. כמו כן, הסיכוי לשכנע את בית המשפט במסגרת התובענה, כי עסקינן בנסיבות בהן ראוי שבית המשפט ישלים את החוסרים בהסכם, על פי נוהג או הוראת דין, אינו גבוה במיוחד בפרט לאור היות חלקם של החוסרים והמחלוקות, בשאלות מהותיות להסכם שקיים קושי לכאורה בהשלמתם (רע"א 3160/08 מזר נ' גאון חב' לבניין והשקעות בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 28.6.099 ). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו מפי כב' השופטת מ' בן פורת: "לא פעם, קורה שהצדדים מגיעים לעמק השווה בדיבור בה, לוחצים ידיים ומשיקים כוסות משקה כדי לציין את דבר ההסכמה, ואף על פי כן מתחרט אחד הצדדים לאחר מכן, לפני שנקרא לחתום על חוזה המגבש את מה שהוסכם... עדיין מותר היה למוכר לחזור בו מהסכמתו, כגון ע"י דרישה שכל המחיר ישולם לו לאלתר, או במועדים שונים מאלו שהסכים להן קודם לכן" (ע"א 573/83 זוננשטין נ. גבסו, פד"י מב(2) 278;287, בדעת רוב).

36.
עתה, נותר לבחון את שאלת תום הלב של המשיבים 1-3 במו"מ לכריתת ההסכם. ככל שיימצא כי הם, או מי מהם, נהגו לכאורה בחוסר תום לב, יהיה מקום להכריע בשאלת סיכוייה של המבקשת לזכות בתביעתה לאכיפת ההסכם רק מחמת חוסר תום הלב.

התנהגותה של המשיבה 1, באמצעות המשיבים 2 ו-3 מטעמה, מלמדת לכאורה על התנהלות שלא בתום לב בניהול המו"מ וליתר דיוק בהפסקתו. המשיבים 1-3 טענו כי נציגי המבקשת "פוצצו" את העסקה בישיבה מיום 1.12.11, בגין מחלוקת בשאלת חיובי הארנונה בגין שטחי החנייה. המצהיר מטעם המבקשת הכחיש זאת בעדותו בהיותו נוכח בישיבה והדבר, אינו מתיישב עם פנייתו של מר דואניס תוך רגעים ספורים מתום הישיבה אל המשיב 2 להסדרת דרך להסרת המחלוקות.


לפי גרסתם של המשיבים מנגד, ניתן למצוא חיזוק לגרסתם לפיה המבקשת הביאה לסיום המו"מ בשיחתו של מר דואניס עם המשיב 2 . המשיב 2, לא הגיש תצהיר מטעמו אך הוא נכח באולם בעת הדיון ואילו המשיב 3 , לא היה בידו להעיד על תוכנה של אותה שיחה, בהיעדרו מהפגישה בין השניים (עמ' 18 שורות 4-7). מר דואניס, גם הוא לא הגיש אמנם תצהיר, אך לא היה בידו לכאורה לשער כי תועלה טענה כנגדו בעניין שיחה בארבע עיניים בינו ובין המשיב 2 לפיה הוא אישר את דבר סיום המו"מ ומבלי, שהדבר יתיישב כאמור עם שיחת טלפון שלו למשיב 4 דקות ספורות לאחר מכן.



יתירה מכך, התנהלותה של המשיבה 1, באמצעות המשיב 2 , בקביעת פגישה במושכר עם מומחה האיטום של המבקשת לאחר ש"התפוצצה" העסקה לשיטתם, מעלה לכאורה תהייה בנוגע לגרסתם, בדבר סיום המו"מ. קשה ליישב את תשובתו של המשיב 3 בעדותו לפיה, הפגישה התקיימה "משום נימוסו של מר נעימי , הוא הסכים לדבר עם אותו יועץ ולשמוע ממנו אם הפיתרון שלו נכון , אנחנו לא יודעים עם מי ייסגר" (עמ' 16 שורות 26-30) בפרט כאשר הפגישה התקיימה מעל שבועיים לאחר 'פיצוץ' המו"מ עם המבקשת, לפי טענתה של המשיבה 1.



אם אכן הופסק המו"מ ביוזמת המבקשת דווקא, שאלה שתוכרע במסגרת התובענה (ולעת עתה כל מצהיר סתר את גרסתו של האחר בעדותו) עולה השאלה, מדוע זה נמנע המשיב 2 (לפי עדותו של המשיב 3) מלהשיב לפניותיו הרבות של מר דואניס אליו , ממועד הפגישה ביום 1.12.11 ואילך . לדברי המשיב 3, היו עשרות פניות טלפוניות (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 10-11 ולאחר מכן שינה גרסתו שאינו זוכר את מספרן, שורה 14) ואילו המשיב 2 , השיב לחלקן המועט בלבד של השיחות. לשיטתם של המשיבים 1-3, ביקש המשיב 2 בתום הפגישה מיום 1.12.11 מעוה"ד, שנכחו בפגישה, כי תצא הודעה על סיום המו"מ אך נאמר לו, כי אין צורך בכך. דווקא בשל כך, עולה לכאורה תהייה בשאלת הימנעותו של המשיב 2 , ממשלוח הודעה מאוחר יותר למבקשת על סיום המו"מ איתה ובכך, לשים קץ לפניות חוזרות ונשנות של מר דואניס אליו, בדרישה להמשך ניהול מו"מ ביניהם. אין גם דרך ליישב את הימנעותו של המשיב 2 ממענה לחלק ניכר של השיחות שהגיעו אליו ממר דואניס, לאחר "פיצוץ המו"מ" לפי עדותו של המשיב 3 בדבר 70% שיחות להן לא ענה המשיב (עמ' 15 שורה 10), מה גם שהמשיב 2 נמנע מלהגיש תצהיר מטעמו בהליך דנן.

37.
תהיות אלו בנוגע להתנהלותם של המשיבים 1-3 לאחר הפסקת המו"מ לשיטתם, מלמדות
על חוסר תום לבם לכאורה. בנסיבות שהוצגו בפני
י, טובים לכאורה הסיכויים של המבקשת להוכיח חוסר תום לב בסיום המשא ומתן בעת שנותרה תהייה גדולה בנוגע לגרסתם של המשיבים 1-3 לפיה המבקשת, הפסיקה את המו"מ. הוכח לכאורה כי היו בעבר עליות ומורדות במו"מ בין הצדדים מבלי שהיה במחלוקות, כדי להביא לסיומו של המו"מ בהינף יד. לכל אלה מתווספת סתירה לכאורה, בין עדותו של המשיב 3 לפיה במהלך הנסיעה חזרה מהפגישה "שהתפוצצה" ביום 1.12.11 נוצר קשר עם המשיבה 4 ליצירת מו"מ ביניהם והודע טלפונית בד בבד למר דואניס במהלכה כי מתנהל מו"מ עם המשיבה 4 (עדותו של המשיב 3 בעמ' 15 שורות 22-26 לפרוטוקול) ובין, עדותו של מר בוים מטעם המשיבה 4 לפיה, הייתה פגישה בינה ובין המשיבים האחרים, רק ביום 12.12.11 (עמ' 22 שורה 9 ) וימים בודדים קודם לה, נוצר הקשר עם המשיב 2 ליצירת מו"מ ביניהם ( עמ' 22 ששורה 14-22). בכך, יש כדי להקשות לכאורה על גרסתו של המשיב 3 לפיה הודעה על המו"מ שהחל עם המשיבה 4 , נמסרה למבקשת כבר ביום 1.12.11.

38.
בנסיבות אלה, לא השתכנעתי כי טובים סיכוייהם של המשיבים 1-3 , להוכיח קיומו של תום לב מצידם בהפסקת מו"מ עם המבקשת, מו"מ, שהתנהל במשך חודשים ארוכים ולאחר שלכאורה היה שיתוף פעולה ביניהם לבניית המושכר לפי צרכיה של המבקשת, אף שטרם נכרת הסכם ביניהם.

39.
למרות קביעותיי אלו לעיל בשאלת תום הלב מצידם של המשיבים 1-3, לא יוכלו אלו לסייע למבקשת בהליך דנן שהרי העדר תום לב לכאורה, אין בו כדי ליצור גמירות דעת ושומה על בית המשפט לבחון, אם יש לאכוף את ההסכם על הצדדים, בהיעדרה של גמירות דעת מחמת היעדר תום הלב של צד לעסקה. כן מצינו בע"א 6370/00 קל בניין נ' רעננה לבנייה והשכרה , פד"י נו(3)289 בעמ' 301: "מצויים מצבים שבהם המו"מ בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם , עד כי תוכנו של ההסכם שמבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו אך בשל חוסר תום הלב נמנע השכלול הסופי לכדי חוזה...האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה, מזה , לבין החובה לנהל מו"מ בתום לב, מזה נימצא בהטלת חובה ל"פיצויים חיוביים".


בנסיבות שבפני
, לאור קביעותיי בשאלת סיכוייה של המבקשת להוכיח גמירות דעת ומסוימות וקיומו של הסכם מחייב ולמרות חוסר תום לב, לכאורה, של המשיבים 1-3 בניהול המו"מ עם המבקשת, לא השתכנעתי כאמור, כי גבוהים סיכוייה של המבקשת במסגרת התובענה, להביא לאכיפת ההסכם מכוח סעיף 12 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), שבא להבטיח חיובו של מי שנהג בחוסר תום לב, בתשלום פיצויים לצד האחר ובדרך כלל, אין להביא לאכיפת הסכם מכוחו. רק במקרים חריגים, פורשה
ההוראה כמכשיר לאכיפת חוזה, בו צד מנע קיבול בחוסר תום לב, שמנע את שכלולה של העסקה (ראו: ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, סעיפים 12.134 , 12.135 , ג' שלו, דיני חוזים החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה-2005, עמ' 74-76). לדבריה של שלו בעמ' 162, שם: "אפילו נסיגה בחוסר תום לב מהמו"מ, ואפילו נסיגה ב"רגע האחרון" אינה מצדיקה אכיפת חוזה שלא נכרת באמצעות שכלולו ע"י בית המשפט".


היעדר מסוימות והפסקת המו"מ בשלב בו הועברו טיוטות, יהיה בהם כדי להשליך על שיקול דעתו של בית המשפט בבחינת מתן סעד של אכיפה של הסכם, שיחייב השלמת פרטים רבים בהסכם ע"י בית המשפט, בעת שהצדדים לא הגיעו לכאורה למלוא גמירות הדעת הנדרשת.

40.
לאור המסכת העובדתית שנפרשה בפני
לגבי השוני במיקומם של שני המושכרים ובשטחו של כל מושכר, גם לפי עדותו של המצהיר מטעם המבקשת, נימצא כי קיים שוני מובהק בין מיקומו של המושכר נשוא הבקשה, כמתואר במספרים 3 ו-4 במש/1 (כהגדרתו לעיל- "המושכר"), ובין המושכר שהמשיבה 4 הוכיחה לכאורה כי חתמה על הסכם שכירות לגביו, המצוי בשטח המסומן 1 ומקווקוו בירוק במש/1 ובנוסף בשטח המסומן 4 במש/1, שרק הוא (המסומן 4), חופף לשטחו של מושכר. השטח המסומן 4, הוא קטן לעומת יתר שטחי המושכר של המשיבה 4.

בשוני האמור, יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה של המשיבה 4 למרות השקעותיה לכאורה של המבקשת במושכר שכן, החזרת המצב לקדמותו בגמר הליך עשוי להיות ביחס לחלק החופף בין המושכרים ויתר השאלות הכרוכות בהימצאותם של שני מרכולים בקניון, אם תזכה המבקשת בתביעה העיקרית, ישליכו על שאלת הסעד הכספי. מוקדם לקבוע לפי המסכת העובדתית שהוצגה בפני
, כי הימצאותו של עוד מרכול ימנע את ביצוע פסק הדין, אם יקבע כי יש לאכוף על המשיבה 1 את ביצועו של ההסכם. כן, נרשמה גם הודעתה של המשיבה 4 לפרוטוקול, לפיה לא תהיה מניעה מצידה לפינוים של אותם שטחים חופפים לצורך אכיפת ההסכם עם המבקשת (אשר סומנו 4 במש/1) ואין מצידה מניעה, שיופעלו שני מרכולים בקניון.

41.
ברי כי במסגרת ניהול התובענה, ייבחנו נסיבות התקשרותה של המשיבה 4 עם המשיבה 1. עדותו של מר בוים , המצהיר מטעם המשיבה 4, הייתה רצופת תהיות ושאלות שלא ניתנו לגביהן תשובות מניחות את הדעת במסגרת הבקשה דנן, לעניין החיפזון בחתימה על הסכם שכירות עם המשיבה 1, מבלי שתהיה הקפדה מצידה של המשיבה 4 , על קביעת תניות מהותיות לכאורה להסכם כדוגמת, מועד תחילת השכירות ומסירת החזקה במושכר לידיה. השאלות העולות מחוסרים אלה (וחוסרים אחרים מהותיים פחות להסכם) מעלות גם מבחינת משיבה זו, את שאלת תום הלב מצידה בחתימה על ההסכם. אם אכן, היא ניאותה להיקשר בהסכם רק לאחר שהודע לה ע"י המשיבים דבר סיומו של מו"מ עם המבקשת או שמא, מיהרה היא לחתום על ההסכם, על מנת להקדים את המבקשת בשכירת מושכר לפתיחת מרכול באותו קניון בו המבקשת בקשה לפתוח מרכות ובהיותן, מתחרות לכאורה בתחום ניהול מרכולים.

לכך, מצטרפת תהייה נוספת בנוגע למועד החתימה על הסכם השכירות, בשעה שעוד קודם לכן, עובר לחתימה על ההסכם, החלה המשיבה 4 בפעולות לצורך הזמנת ציוד למרכול, בטרם שכרה את המושכר (נספח 3 לתגובת המשיבה 4 ).

42.

איני נדרשת עתה במסגרת הבקשה שבפני
, לדיון בקשר לשאלת קיומו של השתק שיפוטי כנטען ע"י המשיבה 4, בגין טיעוניה של המבקשת בפרשת רמי לוי ועל פי עדותו של מר אלפי מטעמה גם בפרשת רמי לוי. מקומה של טענה זו להתברר במסגרת התובענה, לאחר בחינת המסכת העובדתית במלואה בנוגע להתנהלות של ה"מתחרים" על המושכר בהליך זה אל מול התנהלותם בפרשת רמי לוי וכן לאור קביעותיי לעיל לגוף הבקשה.


43.
לאור האמור, דין הבקשה להידחות ואני מורה על פקיעתו של הסעד הארעי שניתן על ידי ביום 01/01/12 .

44.
הוצאות הבקשה, יקבעו בפסק הדין לפי התוצאות בתובענה ולאור ההערות והקביעות בשאלת תום הלב מצד המשיבים, אף שבקשה זו נדחתה מחמת שאלת סיכויי המבקשת לזכות בסעד של אכיפה וצו מניעה קבוע, כפי שעתרה בתביעה העיקרית.


לאור התוצאה אליה הגעתי, הפיקדון שהופקד ע"י המבקשת, יוחזר לה ע"י המזכירות.



עותק ההחלטה ישוגר לצדדים ע"י המזכירות עם אישור טלפוני ויישלח בדואר.



ניתנה היום, ט"ו
בטבת תשע"ב, 10
בינואר 2012, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 197-01/12 שופרסל בע"מ נ' מגדלי נעימי בע"מ, מיכאל נעימי, גבי אדלר ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)