פסקי דין על רוני בר-און | פסקי דין על בינה בר-און | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה | פסקי דין על דוד ששון |

1193/09 עתמ     16/01/2012




עתמ 1193/09 רוני בר-און, בינה בר-און נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה, דוד ששון








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני

כב' השופט משה סובל

עת"מ 1193/09





העותרים
1
. רוני בר-און

2
. בינה בר-און
ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרד



נגד

משיבים
1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה
ע"י ב"כ עו"ד ורד כהן
2. דוד ששון
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון

החלטה

1.
תשתית הנתונים הצריכה לעתירה מינהלית זו עברה שינויים בשל התפתויות שאירעו לאחר הגשתה. בעתירה, שהוגשה ביום 3.3.09, נטען כי משיבה 1 (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה
) עומדת לתת למשיב 2 טופס אכלוס ("טופס 4") לבית אותו הקים מול ביתם של העותרים, וזאת למרות שלא קוימו התנאים הקבועים בסעיפים 13 ו-14 לתכנית המתאר למתן טופס אכלוס (ביצוע התשתיות הנדרשות, ביצוע הדרך החדשה והסטת עמוד החשמל), ולמרות שמשיב 2 עקר את אחד העצים שנועדו לשימור על פי סעיף 10 לתכנית המתאר. לנוכח הודעת משיבה 1 כי משיב 2 טרם הגיש בקשה לטופס אכלוס, הושהה בהסכמה הדיון בעתירה. לאחר מכן הושהה הדיון בעתירה בשל בקשה שמשיב 2 הגיש למשיבה 1 למתן הקלה מהוראות סעיף 14 לתכנית המתאר. בינתיים הגיש משיב 2 ביום 12.11.09 בקשה לטופס אכלוס. ביום 23.2.11 הודיעה משיבה 1 כי ביום 5.1.11 נערך בביתו של משיב 2 סיור בהשתתפות מהנדסת משיבה 1 ובאת-כוחה. הסיור העלה כי ניתן להעניק לבית טופס אכלוס. להודעה צורפה חוות דעת של מהנדסת משיבה 1 מיום 13.1.11 לפיה הבית נבנה בהתאמה להיתר הבניה וכי מולאו הוראות תכנית המתאר בנוגע לשימור ולשתילת עצים.

2.
העותרים עומדים על התנגדותם למתן טופס האכלוס, וסומכים התנגדות זאת על שלושה ראשים. הראש הראשון הנו בטענה כי היתר הבניה שניתן להקמת הבית סותר את תכנית המתאר באשר לתכסית הבית המרבית ובאשר למספר העצים המיועדים לשימור. הראש השני הוא בטענה לחריגה מהיתר הבניה בכל הנוגע למספר העצים הבוגרים אותם יש לשתול במגרש (ששה עצים שנשתלו מתוך 11 העצים הבוגרים המסומנים בהיתר הבניה). הראש השלישי הוא הטענה שמשיב 2 חרג מהחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 8.4.08 שהוסיפה להיתר הבניה תנאי המחייב שתילת עצים בוגרים החוסמים בצורה מקסימלית את קו הראיה לבית העותרים, וכן תנאי נוסף הדורש שינוי של זוויות המבט הטבעית בחלונות הקומה הראשונה בבית משיב 2.








3.
בהחלטתי מיום 1.3.11 התבקשו העותרים "להצביע תוך 7 ימים על המקור הנורמטיבי לטענתם הכורכת מתן טופס אכלוס בעמידה בהוראות תכנית המתאר, ככל שאלה לא קיבלו ביטוי בהיתר הבניה, שעה שסעיף 157א לחוק התכנית והבניה, תשכ"ה-1965, מתייחס אך להתאמת הבניה להיתר הבניה". בתגובתם גורסים העותרים כי המקור הנורמטיבי מתקבל מהשילוב של הוראת סעיף 157א(ה1) לחוק התכנון והבניה, המתנה מתן טופס אכלוס בכך שהרשות המאשרת "שוכנעה כי המבנה נושא הבקשה נבנה בהתאם להיתר הבניה", עם הכלל הבסיסי שלפיו אין בכוחו של היתר בניה לחרוג מהוראות תכנית המתאר, באופן שהיתר הלוקה בחריגה שכזאת נחשב לבטל מעיקרו. לדעת העותרים, אפסותו של היתר בניה החורג מתכנית המתאר מחייבת את רשות התכנון (ובעקבותיה את בית המשפט) לבחון במסגרת הפעלת סעיף 157א(ה1) לחוק התכנון והבניה את מידת ההתאמה של ההיתר לתכנית. כך מחייבת, לדעתם, גם סמכותו הטבועה של בית המשפט בבואו לאשר לרשות התכנון להעניק טופס אכלוס. העותרים מפנים לפסיקה שאישרה החלטה בדבר ניתן חיבור החשמל למבנה שהיתר הבניה להקמתו עמד בסתירה להוראות תכנית המתאר. עוד סבורים הם כי אין ליתן לביתו של משיב 2 טופס אכלוס בטרם ניתנה על ידי בית המשפט העליון ההכרעה בשני ערעורים מינהליים שהוגשו על ידם על פסקי דין של בית משפט זה בהם אושר תוקף היתר הבניה.

4.
המשיבים חולקים על עמדת העותרים, וטוענים כי לא ניתן להפוך את ההליך של מתן טופס אכלוס להליך אשר במסגרתו נבחנת חוקיות היתר הבניה. זאת הן בשל לשונו של סעיף 157א(ה1) לחוק התכנון והבניה, המדברת על התאמת המבנה להיתר הבניה ותו לא, והן לנוכח העובדה שאותו סעיף מאפשר מתן טופס אכלוס למבנה ראוי לשימוש אף בטרם הושלמו תנאי היתר הבניה שניתן לגביו (ראו גם תקנות התכנון והבניה (חיבור מבנה לתשתיות לפני השלמת תנאי ההיתר), תשנ"ב-1991). המשיבים מוסיפים כי בעתירה המקורית לא נטען דבר באשר לחריגת שטח הבניה מתכנית המתאר. כמו כן, ניסיונות העותרים לעכב את הבניה בטענות התוקפת את חוקיות היתר הבניה, נכשלו פעם אחר פעם בוועדת הערר, בבית המשפט לענינים מינהליים ובבית המשפט העליון, שדחו כולם את בקשות העותרים לסעד זמני המונע את המשך הבניה.

5.
עמדת המשיבים בדין יסודה. החוק מתווה מספר דרכים לתקיפת היתר בניה. דרך אחת היא הגשת ערר לוועדת הערר המחוזית (סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבניה). דרך שנייה היא הגשת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים (פרט 10(א) בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000). בנוסף ניתן ההיתר לתקיפה במסגרת תובענה אזרחית בהתאם להלכת איגרא-רמא (בג"ץ 16/50 איגרא-רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה 229) או בדרך עקיפה במסגרת הליך פלילי (ד"נ 12/81 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בנתניה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 645). לעומת כל אלה, השימוש בסעיף 157א לחוק התכנון והבניה המאפשר הגבלה של הספקת חשמל, מים וטלפון למבנה שאין היתר בניה להקמתו, לא כאמצעי אכיפה נגד מבנים המוקמים בלא היתר או בסטייה ממנו, אלא כאמצעי לתקיפת ההיתר עצמו, אינו עולה בקנה אחד לא עם לשון סעיף 157א, לא עם מטרת הסעיף ולא עם המבנה המוסדי של חלוקת הסמכויות בתחום התכנון והבניה.

6.
סעיף 157א הוסף לחוק התכנון והבניה בשנת 1981 ככלי להגברת האכיפה נגד עבודות בניה המתבצעות בלא היתר או בניגוד להיתר (דברי ההסבר להצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 13), תש"ם-1980, הצעות חוק 1466 בעמ' 293; ראו עוד: עת"מ (ב"ש) 287/03 דג סוף בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, פ"מ מינהליים (תשס"ג) 517, 523; עת"מ (נצ') 1010/05 מועצה אזורית משגב נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מיום 28.2.06, בפסקאות 23-22). מדובר באמצעי אכיפה מינהלי, המופקד בידי "הרשות המאשרת" המורכבת מיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (או יו"ר ועדת המשנה שלה) יחד עם מהנדס הוועדה. עד לשנת 1991, השיקול היחיד אשר לאורו נדרשה הרשות המאשרת להחליט האם לתת את אישורה לפי סעיף 157א לחיבור המבנה לרשת החשמל, המים והטלפון, הופיע בסעיף-קטן (ה)(1) של סעיף 157א: "הרשות המאשרת תיתן אישור... אם ניתן היתר לפי סעיף 145 לעבודות שלגביהן מבוקש חיבור החשמל, המים או הטלפון, או שבהן נבנה הבנין שלגביו מבוקש החיבור, לפי הענין" (ההדגשה הוספה). המבחן על פי הוראת החוק המקורית משנת 1981 היה אפוא אחד ויחיד: עצם מתן היתר בניה לבנין. מבחן זה לא הותיר גמישות ושיקול דעת לרשות המאשרת לאפשר את אספקת השירותים לבנין (להבדיל מאספקת חשמל ומים לצורך ביצוע עבודות הבניה, לגביה הוקנה לרשות המאשרת מלכתחילה שיקול דעת) גם אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא להותיר את דיירי הבנין בלא שירותים חיוניים אלו. עם הזמן נראתה תוצאה זו למחוקק דרקונית ופוגענית יתר על המידה. כדי להקל על קושי זה ולהגביר את מרווח התמרון של הרשות המאשרת, הוספו לסעיף 157א שני תיקונים. התיקון הראשון הוסף בשנת 1986 בסעיף-קטן (ח), המתיר לשר הפנים לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם הוועדה המחוזית הנוגעת בדבר, כי ההוראות בדבר אי-הספקת שירותי חשמל, מים וטלפון לא יחולו בשטח שהופקדה לגביו תכנית שאם תאושר תאפשר את הבניה. התיקון השני הוסף לסעיף 157א בשנת 1991 בסעיף-קטן (ה1) שזו לשונו:

"
רשות מאשרת רשאית לתת אישור לפי סעיף זה, אם שוכנעה כי המבנה נושא הבקשה נבנה בהתאם להיתר הבניה, למעט פרטים הטעונים השלמה אשר לא הושלמו במועד הגשת הבקשה מטעמים שפורטו על ידי מבקש הבקשה, אך הוא ראוי לשימוש גם לפני השלמתם של אותם פרטים; שר הפנים יקבע בתקנות את נוסח הבקשה לפי פסקה זו, יגדיר מהו מבנה הראוי לשימוש לענין סעיף זה, ויקבע את התנאים או הערבויות שיידרש מבקש אישור למלא או ליתן כדי להבטיח השלמת המבנה בהתאם להיתר הבניה, אם קיבל אישור לפני שהבניה הושלמה בהתאם להיתר

".

















בהתאם להוראה זו התקין שר הפנים את תקנות התכנון והבניה (חיבור מבנה לתשתיות לפני השלמת תנאי ההיתר), תשנ"ב-1991. תקנה 2 לתקנות אלה קובעת מבחן לסיווגו של מבנה כמבנה הראוי לשימוש טרם השלמת כל העבודות הנדרשות על פי היתר הבניה. ככל שבדיקת מהנדס הוועדה המקומית מעלה כי המבנה עומד במבחן זה, כי אז רשאית הרשות המאשרת לתת למבנה טופס אכלוס קודם להשלמת כל תנאי ההיתר, ובלבד שמבקש האישור המציא ערבות בנקאית בהתאם לתקנה 4 להשלמת כל תנאי ההיתר תוך שנה. דחיית המועד להשלמת תנאי ההיתר בשנה גוררת עמה דחייה מקבילה של פרק הזמן שבמהלכו בעל ההיתר מחויב להגיש למהנדס הוועדה המקומית בקשה לתעודת גמר (תקנה 21 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970
).

גישה זו, החותרת להרחבת האפשרות לקבלת טופס אכלוס אף לגבי בניה שאינה תואמת היתר, שבה והדריכה את המחוקק מספר שנים לאחר מכן, עת נחקק חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), תשנ"ו-1996, שהעניק לשר התשתיות הלאומיות סמכות להורות על חיבורם לרשת החשמל של מבנים שנבנו ללא היתר בניה, בתנאי שאותם מבנים מקיימים את דרישות הסף המנויות בחוק, וככל שהדבר דרוש, לדעת השר, "מבחינה עניינית ובטיחותית" (סעיף 3 לחוק; על חוק זה ראו בג"ץ 3606/03 אבו הלאל נ' משרד התשתיות הלאומיות, מיום 4.1.05; על היותה של הזכות למים חלק מזכות היסוד לכבוד האדם וההשפעה הנודעת לכך על חיבורם לרשת המים של מבנים שהוקמו בניגוד לחוק, ראו לאחרונה ע"א 9535/06 אבו מסאעד נ' נציב המים, מיום 5.6.11).

7.
כאמור, סעיף 157א(ה1) והתקנות שהותקנו בעקבותיו נועדו להקל עם מי שמבקש טופס אכלוס בהשוואה למצב המשפטי ששרר עד להוספת הסעיף בשנת 1991. לנוכח מטרתו האמורה של סעיף 157א(ה1), אין מקום לניסיון של העותרים למצוא במילות הסעיף: "
אם שוכנעה כי המבנה נושא הבקשה נבנה בהתאם להיתר הבניה

", עוגן לפרשנות המסמיכה את הרשות המאשרת לסרב לתת טופס אכלוס בטענה שהיתר הבניה ניתן שלא כחוק. פרשנות כזאת תעמוד בסתירה למטרה הברורה של סעיף 157א(ה1) לאפשר מתן טופס אכלוס אף כאשר תנאי היתר הבניה לא הושלמו במלואם. היא אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 157א(ה)(1), שאף שהוראתו מחמירה יותר מהוראת סעיף 157א(ה1), נקבע בו מפורשות כי

כדי שהרשות המאשרת תחויב לתת את טופס האכלוס
די בכך ש"

ניתן היתר לפי סעיף 145
" למבנה תואם ההיתר. גם הרכבה של הרשות המאשרת מוביל בהכרח למסקנה שלא לה נמסרה בדיקת מידת החוקיות של היתר הבניה: לא זו בלבד שבקרב חבריה של הרשות המאשרת לא נמנה משפטן, אלא שאין כל היגיון בכך שיו"ר הוועדה המקומית ומהנדס הוועדה יבדקו למעשה את עצמם ויהיו הגורם המוסמך להחליט האם הוועדה, אליה הם משתייכים ועליה הם אמונים, פעלה כדין ולא חרגה מהוראות תכנית המתאר. משימה כזאת צריכה להיות מופקדת, ובפועל אכן היא מופקדת, בידי גופים כעין-שיפוטיים או שיפוטיים (ועדת הערר ובתי המשפט) ולא בידי נציגיו של הגוף המינהלי שנתן את ההיתר העומד לביקורת. לא בכדי הובהר על ידי בית המשפט העליון כי "כל תפקידה של 'הרשות המאשרת' כהגדרתה בסעיף 157א(א) לחוק הוא לבחון אם הבנייה נעשתה בהתאם להיתר הבנייה, ואם אכן כך הדבר, להעניק למבקש 'טופס 4' כדי שיוכל להתחבר לרשתות החשמל, המים והטלפון" (ע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יזרעאלים, פ"ד נו(1) 895, 909). לשון אחרת: הרשות המאשרת מחויבת להגביל עצמה שלא לחרוג "מעבר להשוואה ה'טכנית' בין היתר הבנייה ובין הבנייה שנעשתה בפועל" (שם, שם).

8.
שלא כפי שטוענים העותרים, מסקנה זו אינה נוגדת את שנפסק בעת"מ (י-ם) 37/99 פינת החמד חברה לבנין בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פ"מ תשנ"ח(3) 233 (אושר בבית המשפט העליון בע"א 7893/99,

פסק דין
מיום 27.2.00). באותו מקרה הורתה הוועדה המקומית לחברת החשמל לנתק מרשת החשמל מבנים שהיתר הבניה שניתן לגביהם התיר בניה למלונאות בלבד, בעוד שעל פי קביעת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית "המבנים נבנו למגורים והבניה בפועל נעשתה בניגוד להיתר" (פסקה ג' להחלטת ועדת הערר מיום 22.8.99 עליה הוגשה העתירה המינהלית שנדחתה; ראו גם סעיף 3(ה) להחלטת בית המשפט המחוזי באותה עתירה, שם נאמר כי היתרי הבניה כללו הגבלה מפורשת לכך שמדובר במלונאות). מכאן, שהשימוש בסעיף 157א לחוק נעשה במקרה הנזכר בשל סטייה מההיתר ולא בשל בטלות ההיתר. ודוק: אין בכך לשלול את היתכנותו של מצב בו אי-החיבור או הניתוק מרשתות החשמל, המים והטלפון ייעשה חרף מתן היתר בניה לעבודות שבוצעו. כך יהיה אם היתר הבניה יבוטל לאחר נתינתו, בין אם על ידי הוועדה המקומית עצמה (מכוח סמכותה לפי סעיף 158יא לחוק התכנון והבניה) ובין אם על ידי ועדת הערר או בית המשפט במסגרת הליכי תקיפה של ההיתר. במצב כזה לא תוכל הרשות המאשרת לומר כי "
ניתן היתר לפי סעיף 145 לעבודות...

שבהן נבנה הבנין שלגביו מבוקש החיבור
", כפי שדורש סעיף 15א(ה)(1) לחוק, שהרי בעת מתן החלטת הרשות המאשרת אין בנמצא היתר בר-תוקף, לאחר שההיתר שניתן בשעתו בוטל על ידי הרשות המוסמכת. אלא שמצב זה רחוק מהמקרה הנדון כעת. במקרה הנוכחי, הן הוועדה המקומית שנתנה את היתר הבניה והן גופי הביקורת על החלטת הוועדה המקומית (ועדת הערר ובית המשפט) לא ראו לבטל את ההיתר. ממילא אין כל אפשרות או הצדקה לדרוש מהוועדה המקומית לסרב לתת את טופס האכלוס בגין הטענות שיש לעותרים נגד חוקיות ההיתר.













9.
זאת ועוד. הרשויות המוסמכות החליטו שלא לבטל את היתר הבניה שניתן למשיב 2, ובכך דחו את ניסיונם של העותרים להביא לביטול ההיתר בהליכי התקיפה הרגילים. בנסיבות אלו, הכרה בחיוב המוטל על משיבה 1 להימנע ממתן טופס אכלוס בגין טענות העותרים נגד חוקיות ההיתר, תהווה למעשה הכשרה של עקיפת הסמכות המוקנית לערכאות שנקבעו בחוק לשם הפעלת ביקורת על חוקיות ההיתר. נפרט.

בערר שהגישו לוועדת הערר המחוזית על החלטת משיבה 1 לתת למשיב 2 את היתר הבניה מנו העותרים חמישה פריטים בהם לטענתם ההיתר אינו תואם את תכנית המתאר החלה על הנכס. באותה מסגרת לא נכללה הטענה, אותה העלו העותרים לראשונה במסגרת העתירה הנוכחית (וגם זאת לא בעת הגשת העתירה אלא כעבור כמעט שנה, בהודעה שהגישו העותרים לבית המשפט ביום 12.2.10), לפיה שטח המבנה חורג מהתכסית המרבית המותרת בתכנית המתאר. נהפוך הוא: לפי האמור בהחלטת ועדת הערר מיום 8.4.08 (בפסקה 120) "אין עוררין שבית המשיב 2 אינו סוטה מנספח הבינוי בכל הנוגע לקווי בניין, אחוזי בניה…", והעותרים לא תקפו אמירה זאת. אין מקום להפוך את ההליך הטכני של מתן טופס אכלוס (כפי שסיווג אותו בית המשפט העליון בע"א 482/99 הנ"ל) למקצה שיפורים לצורך תקיפת היתר בניה בטענות שלא הועלו בשעת הכושר המיועדת לכך במסגרת הערר על מתן ההיתר ובמסגרת העתירה המינהלית נגד ההחלטה בערר.

הוא הדין בנוגע לטענת העותרים לפיה היתר הבניה שניתן למשיב 2 לא סימן את העצים המיועדים לשימור בתכנית המתאר. להבדיל מסעיפים 13 ו-14 לתכנית, הקובעים כי ביצוע התשתיות, הדרך החדשה והסטת עמוד החשמל מהווים תנאי להוצאת טופס 4, לא נאמר בסעיף 10 לתכנית כי השמירה על העצים המסומנים לשימור או שתילת העצים הבוגרים מהוות תנאי להוצאת טופס 4. אמנם, בשונה מנושא התכסית, ההשגות בנושא העצים הועלו על ידי העותרים במסגרת הערר. אלא שהשגות אלה נבחנו על ידי ועדת הערר ונדחו (בפסקאות 90-85 להחלטתה). גם העתירה המינהלית שהגישו העותרים לבית משפט זה (עת"מ 8311/08) לא הביאה לשינוי ההחלטה, ובשל כך הגישו העותרים ערעור לבית המשפט העליון, שעודנו תלוי ועומד. מאחר שהליך הבקשה לטופס אכלוס אינו מהווה אכסניה לתקיפת החלטות ועדת הערר ובתי המשפט, אין ממש בטענת העותרים לפיה משיבה 1 צריכה הייתה להימנע ממתן טופס אכלוס בשל חריגת היתר הבניה מתכנית המתאר בנושא העצים. זאת במיוחד לאחר שבקשות העותרים למתן צו זמני המעכב את עבודות הבניה נדחו הן על ידי בית המשפט לענינים מינהליים (בשתי החלטות שנתן בשתי העתירות המינהליות שהגישו העותרים) והן על ידי בית המשפט העליון, שקבע בהחלטתו מיום 6.3.08 בעע"ם 2015/08 כי "הבניה נעשית לפי היתר בניה העומד בשלב זה בחזקת תקינות המעשה המינהלי", וכי "המערערים לא הראו כי מדובר בעליל בהיתר הנגוע באי-חוקיות".



10.
התוצאה העולה מכל האמור היא זו: טענת העותרים לפיה משיבה 1 אינה רשאית ליתן למשיב 2 טופס אכלוס בשל סתירה בין היתר הבניה לבין הוראות תכנית המתאר – נדחית. המשך הדיון בעתירה זו יוגבל לטענת העותרים, ככל שזו עודנה קיימת, בדבר אי-התאמת הבניה, במצבה העדכני להיום, להיתר הבניה ולשני התנאים שהוספו בהחלטת ועדת הערר מיום 8.4.08. מאחר שטענת העותרים לקיומה של אי-התאמה בענינים אלה נסמכת על חוות דעת מומחה מטעמם שסייר בשטח ביום 18.1.10, בעוד חוות הדעת מיום 13.1.11 של מהנדסת משיבה 1, הסבורה כי הוסרה המניעה למתן טופס אכלוס, נסמכת על סיור שנערך בשטח ביום 5.1.11, שנה לאחר הסיור שערך המומחה מטעם העותרים, הרי ככל שהעותרים עדיין עומדים על טענת אי-ההתאמה כי אז עליהם להגיש תוך 30 יום חוות דעת עדכנית של המומחה מטעמם. בנוסף על העותרים לנמק עד לאותו מועד מדוע אי-ההתאמה הנטענת בנושא העצים אינה באה בכלל עבודות גינון, שלפי תקנה 2(ב)(6) לתקנות התכנון והבניה (חיבור מבנה לתשתיות לפני השלמת תנאי ההיתר), תשנ"ב-1991, אינן מעכבות מתן טופס אכלוס בהתמלא יתר התנאים שבתקנות.

לשאלת ההוצאות הנוגעות להחלטה זו אדרש בסיום ההליך.

המזכירות
תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1193/09 רוני בר-און, בינה בר-און נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה, דוד ששון (פורסם ב-ֽ 16/01/2012)