פסקי דין על פראס שריף | פסקי דין על הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דרום | פסקי דין על מדינת ישראל |

20177-01/12 עתא     17/01/2012




עתא 20177-01/12 פראס שריף נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דרום, מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני
כב' השופטת חנה בן עמי




עת"א 20177-01-12 שריף(עציר) נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דרום
ואח'


העותר
פראס שריף
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד רמי עותמאן


נגד

המשיבים
1. .הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דרום
2. .מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דותן דניאלי



פסק דין


בפני
י עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, כנגד הודעת הממונה על עבודות השירות בדבר הפסקת עבודות השירות שהוטלו על העותר (להלן: "ההחלטה" ו"הממונה", בהתאמה).

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.
ביום 6.7.11 גזר בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז על העותר 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות (תיק ת"ע 1675-09-09).

2.
במהלך ריצוי העונש הורשע העותר בבית משפט השלום בירושלים במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל, החל מיום 15.11.11, וכן מאסר מותנה לתקופה של ארבעה חודשים (ת"פ 1044/10, להלן: "התיק השני").

בהתייחס לכך, וכמצוות סעיף 51י לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), נשלחה למשיב ביום 5.12.11 הודעה על הפסקה שיפוטית של עבודות השירות, בה צוין כי עליו לרצות את יתרת עונשו – 86 ימי עבודות שירות -
במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו בתיק השני.

3.
לטענת העותר, נוכח היחס בין תקופת המאסר בפועל שהושתה עליו לתקופה שנותרה לו לריצוי עבודות השירות (חודשיים לעומת שלושה חודשים, בהתאמה), הודעת הממונה אינה סבירה, מידתית או לתכלית ראויה, ומשכך אין מקום להותירה על כנה. בהתייחס לאלה ביקש העותר לקבוע שאת יתרת ימי עבודות השירות שנותרו יוכל לרצות לאחר תום תקופת מאסרו. לחלופין עתר, כי בית המשפט יורה לבית משפט השלום שגזר את דינו בתיק השני, לקבוע כי תקופות המאסר ירוצו בחופף זו לזו.

4.
לאחר ששמעתי הצדדים במסגרת הדיון שנערך בפני
י ועיינתי בכלל החומר הרלוונטי, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות.

סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, שעניינו הפסקה שיפוטית של עבודות שירות, קובע כלהלן:


"
(א)


הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, יחולו הוראות אלה:


(1)
גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת - וקבע שהנאשם לא ישא אותו בעבודת שירות – לא תחל עבודת השירות או תופסק ביום מתן גזר הדין, לפי העניין, ועובד השירות יישא את עונשו או את יתרת עונשו, לפי העניין, בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות

; "

הנה-כי-כן, הודעתו של הממונה על עבודות השירות בדבר ההפסקה השיפוטית של עבודות השירות שהושתו על העותר, לא רק שניתנה במסגרת סמכותו על-פי הדין, אלא שלא היה לו שיקול דעת לקבוע כל הסדר אחר בעניינו של הנאשם. כך מצווה המחוקק וכך נקבע לא אחת בהלכה הפסוקה שפירשה את הסעיף:

"
מהוראה זו עולה, ראשית, כי הפסקת עבודות שירות במקרה של הרשעה בעבירה אחרת, שנגזר בגינה עונש מאסר בפועל, הינה אוטומטית ומנדטורית, ונובעת ישירות מתוצאת הליך ההרשעה והענישה בעבירה האחרת. הפסקת עבודות השירות בנסיבות אלה אינה מצריכה החלטה שיפוטית מיוחדת, ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מנהלי או שיפוטי כלשהו. חיזוק לכך ניתן למצוא בהסדר השונה המעוגן בסעיף 51י(א)(2) לחוק העונשין, הדן בהרשעה בעבירה אחרת שלא נגזר בגינה עונש מאסר. במקרה כזה ניתן שיקול דעת שיפוטי לדון ולקבוע האם יש מקום להפסקה השיפוטית של עבודות השירות, אם לאו. לא כן בענייננו, בו הוטל מאסר בפועל בגין העבירה האחרת, ובו ההפסקה היא, כאמור, מנדטורית ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת
" (רע"ב 5114/08 מדינת ישראל
נ' גלם (לא פורסם, 22.5.08). ראו גם:
רע"ב 4042/10 קשרי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 27.7.10)).

5.
בהערת אגב יצויין, כי בנוסף להוראה בדבר ההפסקה המנדטורית של עבודות השירות, קובע הסעיף כאמור כי תקופת המאסר בגין עבודות השירות תרוצה במצטבר לתקופת המאסר שהושתה על הנאשם בתיק השני, וזאת בסטייה מהכלל של חפיפה בעונשי מאסר. הרציונל העונשי המצוי בבסיסו של הסדר זה מלמדנו, כי מי שנגזר עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות זכה לפריבילגיה עונשית-שיקומית מיוחדת, שאפשרה לו לשנות דרכו הרעה. מכאן, שניצול פריבילגיה זו לרעה יגרור, ככלל, התייחסות עונשית חמורה ומרתיעה (ראו עניינים גלם ו- קשרי, לעיל).

6.
אף אם אמנם בנסיבותיו הספציפיות של העותר מדובר בהחלטה שאינה מידתית או סבירה, בשים לב לתקופת המאסר הקצרה שנגזרה עליו בתיק השני כמו גם למשך הזמן שנותר לו לרצות את עבודות השירות, כל עוד לא תוקן החוק באופן המקנה לממונה שיקול דעת האם להודיע על הפסקה שיפוטית של עבודות השירות אם לאו, לא ניתן לתקוף את ההודעה במסגרת הדרך בה בחר ללכת העותר. מאותו הטעם, גם לא ניתן לקבל את טענת העותר, כי בנסיבות העניין ועת הוא לא התייצב לריצוי עבודות השירות בגין מאסרו, היה על הממונה להוציא הודעה בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות.
7.
זאת ועוד - לא מצאתי, כי במסגרת סמכויותיו של בית משפט זה כערכאת ערעור על החלטות הממונה, מצויה סמכות להורות לבית משפט השלום שהרשיע את העותר על אופן נשיאת המאסר בגין יתרת עבודות השירות, וחזקה על בא-כוחו המלומד של העותר כי ישכיל לפנות לערכאה המתאימה בדרך הסלולה בפני
ו על-פי הדין.

8.
העולה מן המקובץ הינו כי דין העתירה להידחות, וכך אני מורה.


ניתנה היום,
כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, במעמד הצדדים.




חנה בן-עמי, שופטת








עתא בית משפט לעניינים מנהליים 20177-01/12 פראס שריף נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דרום, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/01/2012)