פסקי דין על מזל בוחבוט | פסקי דין על דבורה סבח | פסקי דין על נילי ברטוב | פסקי דין על רחמן שושתרי | פסקי דין על אסתר שושתרי |

7100-05/10 א     16/01/2012




א 7100-05/10 מזל בוחבוט, דבורה סבח, נילי ברטוב נ' רחמן שושתרי, אסתר שושתרי








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 7100-05-10 בוחבוט ואח' נ' שושתרי ואח'






בפני

כב' השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ

תובעים
1
.
מזל בוחבוט

2
.
דבורה סבח

3
.
נילי ברטוב
ע"י ב"כ עוה"ד שי לביא


נגד

נתבעים
1.רחמן שושתרי
2.אסתר שושתרי
ע"י ב"כ עוה"ד אייזיק משה



פסק דין


1.
התובעות מזל בוחבוט
, דבורה סבח
ונילי ברטוב
, הינן מתגוררות בדירות המצויות בבנין ברח' בארי 85 בנתניה (להלן:"הבנין"). הבניין נבנה בשנת 1994 ע"י חברת "מורלי רובין חברה לבניין והשקעות בע"מ" (להלן:"הקבלן").
הנתבעים שותשרי רחמן ואסתר בעלי זכויות בדירות בבנין כאשר כל המגרש עליו נבנה הבנין היה בבעלותם ובעסקת קומבינציה שנערכה
עם הקבלן קיבלו הם 6 דירות מתוך 12 דירות בבנין.



בסיום הבניה טען הקבלן שמגיעים לו כספים מהנתבעים בגין תוספות ושינויים שבוצעו בבנין. מנגד טענו הנתבעים שהבניה שבוצעה על ידי הקבלן היתה לקויה. משכך הוגשו תביעות הדדיות על ידי הצדדים.
שתי התביעות הועברו להכרעת בורר מוסכם, עו"ד ספרן (להלן: "הבורר").
בהסכמת הצדדים שם מונה גם מומחה מוסכם שבחן הליקויים.


לאחר הליך משפטי שנערך מספר שנים ניתן פסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.6.06.


בפסק הבורר נקבע שנגרמו ליקויים ונזקים ברכוש המשותף אשר שווים נכון ליום מתן פסק הדין הינו 162,151.15 ₪.


בפסק הדין קיימת גם התייחסות לליקויים בדירת הנתבעים עצמם בסך 5,400 ₪ ועל כן בהפחתת סכום זה הסך שנקבע עבור ליקויים ברכוש המשותף הינו 157,782 ₪.



לטענת התובעות
הבעלות ברכוש המשותף משותפת לכל הדיירים ומאחר ולא נקבע סעד של ביצוע בעין אלא התבקש סעד כספי, אזי יש להורות לנתבעים להעביר את סכום הפיצוי לקופת הוועד לצורך תיקון הליקויים.

2.
הנתבעים בכתב הגנתם טענו שהתובעות ידעו על הליך הבוררות אולם לא הצטרפו אליו. כן טענו שהוציאו כספים רבים במשך השנים על ניהול הבוררות, הן שכר ששולם לעורכי דין, הן עבור ישיבות בוררות, הן עבור מומחים מטעמם, והן עבור בדיקות. גם השקיעו מזמנם שעות רבות.

3.
אין מחלוקת שבתחילה הוגשה התביעה אף בשם נציגות הבית המשותף, אולם הנציגות נמחקה ביוזמת התובעות, שכן לא הוכח כל יפוי כח של התובעות להגיש התביעה אף בשם הנציגות. משכך, לא ברור כיצד יכולות הן להגיש התביעה ולתבוע השבת כספים לקופת וועד הבנין, כאשר הנציגות לא הסמיכה אותן כלל להגיש תביעה זו בשמה וכאשר לא הוכח בפני
כל רצון של הנציגות לקבלת כספים אלה.

4.
כפי שאפרט ואף לגופו של עניין יש לדחות התביעה. הצדדים הגישו אף תצהירי עדות ראשית שם חזרו על טענות אלה. בדיון שהתקיים ביום 3.10.11 הסכימו הצדדים לנהל הליך הוכחות רק בשאלה האם ידעו התובעות במהלך השנים על קיום הליך הבוררות .

5.
בדיון שהתקיים ביום 8.12.11 בפני
ולאור ממצאים שהוצגו לתובעים על ידי הנתבעים הסכימו התובעות מס' 1 ו 2 לכך שכבר משנת 1999 ידעו על קיום הליך הבוררות. משכך הסכימו הצדדים שיסכמו טענותיהם באשר לסכומים שהוצאו על ידי הנתבעים לטענתם לקיום הליך הבוררות.

6.
בסיכומיהם טוענות התובעות שהנתבעים לא היו מורשים כלל לייצג את יתר דיירי הבניין בכל הנוגע לפיצוי בגין הליקויים ברכוש המשותף וכי בהתאם לחוק יש צורך להוכיח הרשאה מפורשת של כלל הדיירים.



טענה זו לא נטענה על ידן
בכתב התביעה שהוגש או בכל כתב טענות אחר, משכך הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.



זאת ועוד, משהסכימו הצדדים לסכם טענותיהם רק באשר לסכומים שהוצאו על ידי הנתבעים לקיום הבוררות, אזי טענה זו הינה חריגה מהסכמה זו של הצדדים.


7.
עם זאת עלי להוסיף שאף לגופו של ענין איני יכולה לקבל הטענה.
כאמור לעיל התובעות ידעו על קיום הליך הבוררות אותו מנהלים הנתבעים הכולל אף טענות בדבר ליקויים ברכוש המשותף. אם סברו שאין ברצונן שהנתבעים ינהלו ההליך גם עבורן, מדוע לא מסרו זאת לנתבעים?

8.
לחילופין, אף אם הייתי מקבלת עמדת התובעות שלא נתנו הרשאתן לנתבעים לנהל ההליך בשמן, אזי מדוע שיועברו ע"י הנתבעים סכומים לקופת הוועד שהתקבלו בהליך בוררות, כאשר התובעות לא הסכימו כלל ועיקר לקיומו ולא הוציאו אף לו שקל אחד לניהולו?


9.
מקבלת אני עמדת הנתבעים שכאשר נוהל הליך בוררות על ידם באשר לליקויים שנגרמו לרכוש המשותף ונקבע במסגרתו סכום כסף אשר על הקבלן לשלם לכלל הדיירים עבור ליקויים אלה, יש מקום ראשית לקבוע מהם הסכומים שהוציאו הנתבעים עבור קיום הליך בוררות זה, כאשר יש מקום להפחית סכומים אלה
מסכום התביעה. אם לא כן, יהיה בכך עושר ולא במשפט, שכן התובעות יהנו כעת מכספים שהתקבלו לאחר הליך ממושך וארוך מבלי שתרמו ו/או השתתפו בניהולו, ומבלי להפחית הסכומים שהוצאו עבור ניהולו.


לא הוכח בפני
שלולא התקיים ההליך היה הקבלן מסכים לשלם סכומים כלשהם בגין ליקויי הבניה. מכאן שרק בעקבות ניהול הליך הבוררות, שארך זמן רב וגרר עימו משאבים רבים שולמו הסכומים.

10.
מאחר וההליך התנהל לפני מספר רב של שנים, הגישו הנתבעים קבלות חלקיות על סך 107,600 ₪ עבור תשלום לבורר עו"ד
ספרן, למהנדס דוד איזן, למהנדס שמעון עובדיה, בדיקות ממד"ים
שנאלצו לבצע, תשלום למהנדס זאב אבידן ותשלום בגין תמלול. כל הוצאות אלה כך פירטו היו עבור ניהול הליך הבוררות. בהעדר כל ראיה אחרת לסתירה מקבלת אני גרסתם זו.

11.
הנתבעים טענו ששילמו לעורך הדין שייצג אותם סכומים ניכרים של כ- 150,000 ₪ אולם עו"ד לא שמר הקבלות לאור פרק הזמן הארוך. כן הציגו מכתב מעו"ד המאשר זאת. ברור הוא שעורך הדין אינו עובד בחינם וכאשר ייצג הנתבעים במשך כל השנים שעברו בהליכים כה רבים
מקבלת אני הטענה שקיבל שכרו. כן יש לזכור שהתביעה בפני
הבורר וכן התביעה שכנגד היו בסך של כ- 1,600,000 ₪. בהעדר כל הוכחה קובעת אני על דרך האומדנה שסך התשלום ששולם לעו"ד מגיע לסכום של

100,000 ₪ נכון לשנת 2006.

12.
כן טוענים הנתבעים להוצאות נוספות שהוצאו, כך השקיעו זמן רב ומאמצים ניכרים כאשר היו מספר רב של ישיבות בוררות. מר שושתרי יורם בנם
של הנתבעים פירט זאת בתצהירו כאשר יש לזכור שההליך נמשך כשבע שנים והוא ואף הוריו לקחו חלק פעיל
בניהול ההליכים.

13.
אין מחלוקת שהליך הבוררות נוהל לא רק בגין ליקויים ברכוש המשותף. עם זאת במצב זה וכאשר סכום התביעה הינו נמוך מסכום שני הסכומים לעיל, וכאשר יש לזכות שבבנין יש 12 דירות כך שחלקה של כל דירה הינו 1/12 ברכוש המשותף ועל כן כל אחת מהן זכאית רק לחלק יחסי זה מהסכום המגיע לכל הבנין, אזי דין התביעה להדחות. לא יעלה על הדעת שהנתבעים
אשר השקיעו
כספים כה רבים בהליכים משפטיים
אשר נוהלו למעשה גם עבור התובעות וזכו בסופו של יום בסכום נמוך ישלמו סכום זה לתובעות אשר לא עשו דבר, לא ניהלו כל הליך משפטי ולא הוציאו ולו שקל מכספם לצורך ניהול הבוררות למרות שתובעת מס' 1 ו 2 ידעו על קיומו. אף לענין תובעת מס' 3 כלל לא הוכח בפני
שלא ידעה על קיום ההליך, כאשר מתגוררת היא באותו הבנין וכאשר מתנהל הליך במשך מספר שנים במסגרתו אף ממונים מומחים מקצועיים אשר מגיעים לבחון הליקויים, וכאשר עלה מתצהיר בנם של הנתבעים, אשר לא נסתר שאף היא כיתר הדיירים ידעה על קיומו של הליך הבוררות.

14.
טוענות התובעת שיש לצמצם את הסכומים שהוצאו שכן הליך הבוררות נסוב סביב נושאים שונים ולא רק בגין ליקויים ברכוש המשותף של הבניין. כעולה מהמסמכים שהוצגו רוב רובו של הליך הבוררות נסוב סביב שאלת ליקויי הבניה, ועל כן אף מונו מומחים מטעם הצדדים. מאחר וכפי שקבעתי לעיל הסכומים שהוצאו
ע"י הנתבעים עולים מעל ומעבר על הסכומים שהתקבלו בסופו של יום, וכאשר לתובעות זכויות בחלק הדירות בבנין, כאשר לתובעים זכויות במחצית השניה,
אזי אף אם הייתי קובעת שרק חלק מההוצאות שהוצאו הינן בגין תביעת הליקויים, אזי הסכום היה נבלע ואין כל מקום להשבת הסכום.

15.
הנתבעים בסיכומיהם מעלים טיעונים בדבר העדר יריבות, שכן לטענתם לא צירפו התובעות כל מסמכים המעידים שהינן בעלות דירות בבנין. מאחר וצדדים הסכימו לסכם טענותיהם כפי שפירטתי לעיל, איני סבורה שיש מקום לדון בשאלה זו.

16.
לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעות ישלמו הוצאות הליך זה בסך
10,000 ₪.

ניתן היום,
כ"א
טבת תשע"ב, 16
ינואר 2012, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 7100-05/10 מזל בוחבוט, דבורה סבח, נילי ברטוב נ' רחמן שושתרי, אסתר שושתרי (פורסם ב-ֽ 16/01/2012)