פסקי דין על יוסף שמש | פסקי דין על יואל הרצל שהמרם

45691-07/10 תאמ     16/01/2012




תאמ 45691-07/10 יוסף שמש נ' יואל הרצל שהמרם








בית משפט השלום בכפר סבא



תא"מ 45691-07-10 שמש נ' שהמרם






בפני

כב' הרשם
צוריאל לרנר


תובע

יוסף שמש


נגד


נתבע

יואל הרצל שהמרם




פסק דין


בפני
תביעה שטרית, על סך 10,334 ש"ח, שראשיתה בשיק ע"ס 10,000 ש"ח שמשך הנתבע, מר יואל הרצל שהמרם
, לפקודת התובע, מר יוסף שמש
, ושחולל ע"י הבנק הנמשך, לאחר שהנתבע הורה לבטלו. השיק הוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1707195103). הנתבע הגיש התנגדות, אשר התקבלה בהסכמה, והתיק עבר לסדר דין מהיר.

הישיבה המקדמית התנהלה באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. עוד הסכימו הצדדים, כי כל סכום שייפסק ייפרס לתשלומים חודשיים שלא יעלו על 1,000 ש"ח.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבע הן, בקליפת אגוז, כי מסר את השיק במסגרת התקשרות בינו לבין אחד, מר אמנון שרון (להלן – "שרון"), שהוא גגן במקצועו, ואמור היה לבצע עבודת שיפוץ בגג ביתו של הנתבע. שרון הציג את התובע כשותפו, וביקש כי השיק יימשך לפקודתו. אלא, שהעבודה לא בוצעה, ועל כן ביטל הנתבע את השיק.

טענות התובע הן, בקליפת אגוז, כי לא היה שותפו של שרון, אלא נושהו, וכי השיק סוחר לו (ונרשם לפקודתו) כדרך פרעון חוב של שרון אליו. לפיכך, אין התובע והנתבע צדדים קרובים לעסקה השטרית, חרף רישום שמו של התובע כנפרע.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת

פסק דין
על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן

פסק דין
על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת
"ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפני
ו.
לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 3,600 ש"ח. סכום זה ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, של 900 ש"ח כל אחד, שישולמו עד ליום האחרון של כל חודש קלנדרי, החל מחודש 2/2012 וכלה בחודש 5/2012.
לא עמד הנתבע בפרעון התשלומים דלעיל, יעמוד מלוא סכום פסק-הדין דלעיל לפרעון מיידי, ויצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במקרה כזה, יחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לגביית סכום פסק-הדין דלעיל, בניכוי כל סכום ששולם בפועל על חשבון החוב הפסוק.

ניתן היום,
כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.







תאמ בית משפט שלום 45691-07/10 יוסף שמש נ' יואל הרצל שהמרם (פורסם ב-ֽ 16/01/2012)