פסקי דין על הלוואה וחסכון חיפה | פסקי דין על אגודה הדדית | פסקי דין על "טפחות" בנק משכנתאות לישראל | פסקי דין על יעקב גרינשלג |

49/71 ברע     08/04/1971




ברע 49/71 הלוואה וחסכון חיפה, אגודה הדדית בע"מ נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, יעקב גרינשלג




(פ"ד מח(2) 221)


(פ"ד כה(1) 631)

בבית המשפט העליון


בקשת רשות ערעור 49/71


השופטים:
כבוד מ"מ הנשיא (זוסמן
)

כבוד השופט ויתקון

כבוד השופט קיסטר



המבקשת:
הלוואה וחסכון חיפה
, אגודה הדדית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ד' ארדשטיין




נ
ג
ד


המשיבים:
1.
"טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ
2. יעקב גרינשלג


ע"י ב"כ עו"ד א' אדליסט
- בשם המשיבה מס' 1

המשיב מס' 2 טען לעצמו

בקשה למתן רשות לערער, שנדונה כערעור, על צו בית-המשפט המחוזי, חיפה (השופטת א' וינוגרדוב, נשיא תורן), מיום 23.2.71, ב-המ' 576/70 (תי"א 1543/67), לפיו נמחק מפנקס המקרקעין העיקול שהוטל על ביתו של המשיב מס' 2 שערב לחובה של חברה מסויימת שזו חבה למשיבה מס' 1.


פסק-דין


מ"מ הנשיא (זוסמן
):
זוהי בקשת רשות לערער על צו של בית-המשפט המחוזי, חיפה, אשר אנו דנים בה כאילו ניתנה הרשות והערעור הוגש.


המשיב השני, גרינשלג, ערב לחוב של החברה להנדסה חקלאית לישראל בע"מ שזו חבה למשיבה הראשונה (להלן- המשיבה), ולהבטחת החוב נרשמה בחודש יוני 1967 משכנתה על ביתו. כחודש לאחר רישום המשכנתה תבעה המערערת את גרינשלג לדין, בשל חוב שחב לה, ולהבטחת תביעתה הטיל בית-המשפט המחוזי עיקול זמני על הבית הממושכן. לאחר מכן נטלה המערערת פסק-דין נגד גרינשלג בו אושר העיקול הזמני, בהתאם לתקנה 251 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.


המשיבה באה לידי הסכם עם גרינשלג לפיו תמכור את הנכס הממושכן במכירה פרטית, ותלווה לו סכום כסף בהלוואה איפותקאית על דירה אחרת שירכוש לצורך מגוריו. ואולם העיקול שהוטל לטובת המערערת מונע את מכירת הבית, ולפיכך פנתה המשיבה אל בית-המשפט המחוזי, ובטענה שהמחיר שיתקבל לא יכסה אפילו את החוב המובטח במשכנתה- וגלל כן לא יישאר עודף לתשלום החוב המובטח בעיקול- ביקשה לבטל את העיקול. בית-המשפט נעתר לה והורה על "מחיקת העיקול". מכאן הערעור.

2.
הנשיא התורן אמרה כי אינה "יודעת על הלכה המחייבת את בעל המשכנתה להביא למכירת הרכוש הממושכן דוקא בדרך הקבועה בחוק ההוצאה-לפועל, ולא על-ידי מכירה פרטית". אך בטרם נדון בשאלה, אם צדקה השופטת המלומדת בכך, מתעוררת השאלה, אם בכלל מוסמכת היתה להיזקק לבקשה לבטל את העיקול או למחקו.


עם מתן פסק-הדין בו אושר העיקול הזמני כיאות, סיים בית-המשפט המחוזי את מלאכתו. המשיבה אף לא היתה צד לתובענה שבין המערערת לבין גרינשלג בה ניתן אותו פסק-דין. משאושר העיקול הזמני, על-פי תקנה 252, "ממשיכים בפעולות לפי אותו חוק", הוא חוק ההוצאה-לפועל, העתמאני, המאוזכר בתקנה הנ"ל, שבמקומו בא עכשיו חוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967. משמע, כל פעולה שתידרש אחר אישור העיקול, לא על-ידי בית-המשפט שדן בתובענה, אלא לפי חוק ההוצאה-לפועל תיעשה. מכאן שהשופטת המלומדת חרגה מגדר סמכותה כאשר נזקקה לבקשה שלא היא היתה רשאית לפסוק בה, ודי בכך כדי לבטל החלטתה.

3.
אומרת המשיבה כי בין החברה להנדסה חקלאית לישראל בע"מ ובין נושיה נעשה הסדר, בהתאם לסעיף 17 לפקודת החברות, על-פיו זכאית המערערת לרישום משכנתה שניה; מכללא, כך היא טוענת, חייבת המערערת, משום כך, לבטל את העיקול, וגרינשלג מצטרף לטענה זו. מתברר שהממונים על ההסדר לא רשמו את המשכנתה השניה האמורה "מחוסר כסף בקופה" (פרוטוקול בית-המשפט המחוזי מיום 17.4.70 בהמרצה 2817/69). ההסדר עצמו לא הובא לפנינו, אך אם צודקת המשיבה בטענה זו, הרי זה ענין לראש ההוצאה-לפועל, בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967. גם טענה זו, אפילו היא מבוססת, אינה מצדיקה את החלטת השופטת.

4.
בתשובתו לערעור לא עמד בא-כוח המשיבה על דרכי המימוש של משכנתה, ולפיכך לא נדון אנו בענין אלא בקיצור.


המשכנתה לטובת המשיבה נרשמה מכוח חוק המשכנתאות, העתמאני, משנת 1331. דרכי המימוש של משכנתה שנרשמה כאמור נקבעו בסעיף 9 לאותו חוק, והן באמצעות דרשות. על-פי החוק העתמאני, אין יסוד לסברת השופטת, כי בעל המשכנתה רשאי לממש את הבטוחה במכירה פרטית, או בכל דרך אחרת זולת זו שנקבעה בחוק. לא הופנינו אל כל אסמכתה חוקית על-פיה רשאית המשיבה, בתורת בנק, למכור את הנכס שלא בהתאם לחוק הנ"ל. אם מוכר בעל המשכנתה את הנכס במכירה פרטית, הרי הוא בא תחת הממשכן-החייב, וזכותו אינה טובה מזו של החייב עצמו. כדרך שעיקול שהוטל על הנכס הממושכן, אפילו הוא הוטל אחר רישום המשכנתה, מונע מכירת המעוקל על-ידי החייב, כך מונע הוא גם מכירה על-ידי מי שבא מכוחו של החייב, בחינת "שלוחו של אדם כמותו", ואין זה מעלה או מוריד אם מכירה באמצעות לשכת ההוצאה-לפועל תותיר כספים לסילוק החוב, אחרי תשלום המשכנתה, אם לאו.


לפיכך אין ממש בטענת המשיבה האומרת, בהסתמכה על ע"א 140/56 – רחל מוגרבי, ו- 5 אח' נגד ירוחם ורדימון וערעור שכנגד: פד"י, כרך יא, ע' 1242; פי"ם, כרך ל, ע' 91 , כי על ענין המערערת אבד כלח הואיל וממילא לא תיפרע במכירה פומבית. המשכנתה קודמת לעיקול, אך בעל העיקול אינו חייב לסבול מעשה החורג מזכויותיו של בעל המשכנתה כמו שנקבעו בחוק; הוא חייב לסבול מכירת הנכס כקבוע בחוק המשכנתאות, העתמאני, אך לא מכירה פרטית על-ידי בעל הנכס או מי שבא מכוחו. משנפגע בעל העיקול על-ידי מעשה שכזה, יש לו ענין של ממש במניעת הפגיעה, ואחת היא אם היתה צומחת לו תועלת ממימוש המשכנתה בדרך חוקית אם לאו.

5.
אף חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שנכנס בינתיים לתקפו מכיר במשכנתה. היוצא מכאן, שהחוק החדש חל, מכוח סעיף 166 (ב) שבו, גם על משכנתה שנרשמה לפני תחילתו. לענין מימושה של משכנתה מורה עכשיו סעיף 90 לחוק הנ"ל, כי הדבר ייעשה על-פי פסק-הדין
של בית-המשפט או על-פי צו ראש ההוצאה-לפועל ובדרך האמורה בסעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967. וזו לשונו של סעיף 18 הנ"ל:

"מימוש משכון על-פי צו בית-המשפט או צו ראש ההוצאה-לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה-לפועל של פסק-דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה-לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין."


אכן גם בית-המשפט רשאי להורות על מימוש משכנתה, אך הוא לא יעשה כן אלא אם הגיש לו בעל המשכנתה תובענה לגביית החוב, או כיוצא בזה תובענה אחרת המחייבת ביצוע זכותו. בעל משכנתה אמנם רשאי לאכוף את החוב על הממשכן בדרך זו ככל חוב אחר, אך בדרך כלל הוא לא יעשה כן, הואיל ואין צורך בכך, שכן על-פי סעיף 81 לחוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967, דינו של החיוב הוא כפסק-דין, וראש ההוצאה-לפועל מבצעו בלא להזקיק את הנושה לפסק-דין. לפיכך אין דרכו של בית-המשפט עוד ליתן סעד בענין בו לשכת ההוצאה-לפועל רשאית לעסוק, השווה המרצה 1756/70, חיפה- "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ
נגד רבקה ספקטור, ו- 3 אח'; פי"ם מחוזיים, כרך עב, ע' 15. מכל מקום, בענין דנא לא הוגשה תובענה למימוש המשכנתה, והחלטת השופטת "המוחקת" את העיקול אינה פסק-דין למימוש המשכנתה כמשמעותו בסעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.


ואשר לסעיף 18 לחוק המשכון אליו מפנה סעיף 90 לחוק המקרקעין, יושם אל לב שרק ראש ההוצאה-לפועל, אך לא בית-המשפט, מוסמך להורות "על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין"; באין הוראה כזאת, תבוצע המכירה כדרך שנמכר נכס מעוקל בהוצאה-לפועל של פסק-דין.


אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ודוחים את בקשת המשיבה לבטל את העיקול. המשיבה חייבת לשלם למערערת את הוצאותיה כאן ולמטה ובכללן סך 1,000 לירות שכר טרחת עורך-דין כולל לשתי הדרגות.


ניתן היום, י"ג בניסן תשל"א (8.4.1971).








ברע בית המשפט העליון 49/71 הלוואה וחסכון חיפה, אגודה הדדית בע"מ נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, יעקב גרינשלג, [ פ"ד: כה 1 631 ] (פורסם ב-ֽ 08/04/1971)