פסקי דין על אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ | פסקי דין על גיל יעקב שטיין | פסקי דין על ירון סטולרו | פסקי דין על שאול צפליק ואח' |

46261-10/10 א     23/01/2012




א 46261-10/10 אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' גיל יעקב שטיין, ירון סטולרו, שאול צפליק ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 46261-10-10 אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ
ואח'
נ' שטיין ואח'



לפני כב' השופט איתן אורנשטיין



התובעת




הנתבעים


אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן צבי


נגד

1. גיל יעקב שטיין
2.ירון סטולרו
3.שאול צפליק
4.מרגריטה גלר
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל ליאור
ועו"ד גדי בר און

החלטה

התובעת הגישה תביעה שעניינה זכויות יוצרים, הגנת פרטיות נזיקין ועשיית עושר ולא במשפט, בקשר עם מערכת תפעול שפותחה על ידה והידועה בשם

"
back office
" (להלן:
"המערכת"
). המערכת משמשת לצורך מסחר של ניירות ערך בבורסה לני"ע בתל אביב ונעשה בה שימוש על ידי חלק ניכר מחברי הבורסה. ברשות התובעת מאגרים הכוללים מידע פיננסי סודי ורגיש של לקוחותיה. עובדי החברה חתומים הן בחוזה עבודה והן בהתחייבויות נפרדות על שמירה קפדנית של סודיות.

התביעה מופנית כנגד ארבעה עובדי מפתח לשעבר של החברה, אשר לטענתה התאגדו ביחד ונטשו אותה על מנת להקים עסק מתחרה, באמצעות הידע והתשתית הייחודית שפיתחה התובעת במשך שנים רבות, תוך השקעת משאבים כספיים ניכרים. לעמדת התובעת, מדובר "בגניבה" כלשון כתב התביעה, של תוכנות ובסיס נתונים ייחודיים של התובעת. זאת נעשה על ידי הנתבעים, כך לגרסת התובעת, תוך הפרת חובת אמון, נאמנות וסודיות והונאת התובעת. לשיטתה של האחרונה, פעולות הנתבעים נעשו במהלך עבודתה אצלה, שעה שנהנו מאמונה המלא, עת העתיקו את התוכנות, המידע ופעולות נוספות להקמת העסק המתחרה, ומבלי להסס להגיש לה דיווחים שאינם אמת בענייני עבודה.

בד בבד עם התביעה, הגישה התובעת בקשה לסעדים זמניים, ובה עתרה כי בית המשפט ימנה כונס נכסים אשר יתפוס את המחשבים הנמצאים בחצרי הנתבעים וכן יתפוס את המחשב של המבקשת הנמצא בעסק של הנתבעים או בחצריו של הנתבע 1, ויעתיק את המידע הנמצא בהם.

לאחר עיון בבקשה ותוך הסתייגות מסמכות בית המשפט המחוזי לדון בהליך, ונוכח דחיפות המבוקש, נעתרתי בהחלטתי מיום 24.10.10 לבקשה, והוריתי על מינוי עו"ד אורן הראל ככונס נכסים זמני (להלן:
"כונס הנכסים"
). כונס הנכסים הוסמך לתפוס את המחשבים כמפורט בבקשה ולהעתיק את התוכנות, תוך הסתייעות באנשי מקצוע, והכל כמפורט בהחלטתי דנן.

הנתבעים הכחישו את המיוחס להם, הגם שלא כפרו בזכויות של התובעת במערכת. לשיטתם, הם לא העתיקו את מלוא המידע של התובעת בניגוד לנטען על ידה. לטענתם חלק מהמידע הינו נחלת הכלל, חלק אחר הועתק על ידם לצורך עבודתם אצל התובעת וכחלק מתפקידם כעובדי התובעת. הנתבעים הכחישו כי גנבו קבצים מסוימים ולטענתם אין במעשיהם משום הפרת הסכמי העבודה. לעמדת
הנתבעים, הם נאלצו לפרוש מהעבודה אצל התובעת מחמת פחד וטרור שהושלט על ידי מנכ"ל התובעת שאף נמנע מלקיים הבטחות כלפיהם בקשר לקידומם ושיפור תנאי העסקתם.

התובעת הגישה תביעה מקבילה נגד הנתבעים לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, בקשר עם העובדות נשוא התביעה ובמסגרתה בקשה לצו מניעה זמני.

כאמור כבר בראשית ההליך, ועוד בטרם הגשת כתב התביעה הצבעתי בפני
ב"כ התובעת על כך שלכאורה בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בתובענה, שכן הסמכות הייחודית מוקנית לבית הדין לעבודה. בנסיבות אלה נטען בסעיף 8 לכתב התביעה, כי התשתית העובדתית נשוא הסכסוך מקימה עילות שחלקן בסמכות בית המשפט האזרחי ובחלקן לבית הדין לעבודה, ומשכך נאלצה התובעת לפצל את התובענה. הגם שהסתייגתי מעמדה זו של ב"כ התובעת, סברתי שיהיה מקום לסיים את הדיון בבקשה, ולהשלים את מלאכתו של כונס הנכסים ובטרם תינתן הכרעה בסמכות העניינית של בית המשפט. לא למותר לציין כי בנסיבות חריגות מוסמך בית משפט לתת צו זמני גם אם יתברר שהוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה וההליך עם הצו הזמני שניתן בו, מועבר לבית המשפט המוסמך.

כונס הנכסים הגיש דו"ח מפורט לו ניתנה תגובה של הנתבעים, הטוענים כי מהדו"ח עולה שאין ממש בתובענה, ולכך ניתן מענה של המומחה. נוכח אלה, הגישה עתה התובעת בקשה חדשה למתן הוראות שבה עתרה כי יתאפשר למומחה לעיין בעוד אלפי קבצים שנמצאים במחשבי הנתבעים, והנחזים לטענתה להיות קבצים השייכים לה. בקשה זו טרם הועברה לתגובה סדורה של הנתבעים.

סברתי כי לאחר שהוגש הדו"ח נשוא הבקשה הזמנית, ועוד בטרם ידון בית המשפט בבקשה החדשה שהוגשה זה עתה, יש להכריע בשאלת הסמכות העניינית. לפיכך, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביקשתי התייחסות ב"כ הצדדים לסוגיה זו. ב"כ התובעת שב על עמדתו לפיה יש לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה, בשים לב לעילות התביעה נשוא ההליך שלפניי. ב"כ הנתבעים חזר והבהיר כי מרשיו אינם חולקים על זכויות היוצרים של התובעת במערכת, וכאמור בעמוד 2 שורות 6-7 לפרוטוקול, והדגיש בעיקר את הצורך להביא את ההליך לידי סיום מהיר, שכן עצם קיומו מקשה על התנהלות מרשיו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי אין לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתובענה, לפי שהיא מוקנית לבית הדין לעבודה ואבהיר;

ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר קיימות עילות מתחום יחסי עבודה, גם אם מדובר באירועים שקרו לאחר סיום יחסי עבודה, הסמכות לדון בהפרות בגין אלה, מוקנית לבית הדין לעבודה וזאת לאור סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). אפנה גם לסעיף 22 (א)(2) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") המורה כי הסמכות לדון בתובענות שעילתן הפרה של הפרק הדן בגזל "סוד מסחרי" שבחוק עוולות מסחריות, מוקנית לבית הדין לעבודה, גם אם מדובר במערכת יחסים שהסתיימה, וככל שהדבר קשור לשמירה על סודות.

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה של עילות שנחזות להיות בסמכות מקבילה של בית המשפט האזרחי ושל בית הדין עבודה. לעניין זה נקבע, בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנס סולויושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי ואח'
(2004), כי מקום שכתב התביעה כולל עילות שחלקן בסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה, וחלקן לבית משפט האזרחי, אין מנוס אלא להורות על פיצול הדיון בתובענה.

ב"כ התובעת טען כי התביעה שלפניי מושתתת על הפרת זכויות יוצרים של התובעת, וכי עילה זו מסורה לבית המשפט האזרחי, לאור סעיף 40(4)(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולבפ, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") וזאת בהבדל מהפרות לפי חוק עוולות מסחריות שהעילה לפיו מסורה לבית הדין לעבודה. לא ראיתי לקבל את טעמו של ב"כ התובעת. עילת התביעה שלפניי נסובה על הפרת התחייבויות חוזיות של הנתבעים כמו גם על עוולות שבחוק עוולות מסחריות, וכי אין הלכה למעשה מחלוקת על זכויות היוצרים של התובעת.

בית המשפט נדרש לבחון האם הנתבעים גזלו את הסודות המסחריים של התובעת, לרבות מידע באשר ללקוחות, נתונים ודטה של התובעת, שכל אלה מקורם בחוק עוולות מסחריות. הדבר עולה במפורש מכתבי הטענות, כמות שפורט לעיל, ואפנה בנוסף לטענות התובעת לפיה הנתבעים, כעובדי התובעת הפרו את חובות האמון, הנאמנות והסודיות, תוך שפעלו להקמת חברה חדשה שלהם ולקידומה של תוכנה מתחרה וכאמור בסעיפים 2 ו-3 לכתב התביעה. בדומה, סעיפים 17 ו- 42 לכתב התביעה שבהם פירוט קניין התובעת שנעשה בו לטענתה שימוש שלא כדין על ידי הנתבעים. אלה מצביעות שעסקינן "בסוד מסחרי" של התובעת כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. משכך הסמכות לדון בכל העילות האמורות, מוקנות באופן ייחודי לבית הדין לעבודה.
בנוסף לאלה, נטען בכתב התביעה כי הנתבעים הפרו את התחייבותם לשמירה על סודיות המידע שיגיע לידיעתם, תוך ציטוט נרחב של הוראות הסכמי העבודה וכאמור בין היתר בסעיפים 44-50 לכתב התביעה. אין ספק כי הסמכות לדון גם בעילות אלה מוקנית באופן בלעדי לבית הדין לעבודה לפי חוק בית הדין לעבודה. גם חלק ג' לכתב התביעה העוסק בגזילת קניינה של התובעת, הינו בסמכות בית הדין לעבודה.

לא נעלמה מעיני הסתמכות ב"כ התובעת על החלטת בית המשפט בת.א. (ב"ש) 7287/06 פרנס ישראל 100 אחוז אילת ואח'
נ' זאניק (2007). באותו מקרה קבע בית המשפט כי יש לפצל תביעות שעילתן הפרת זכויות יוצרים וגזל סוד מסחרי באופן שהראשונה תידון בבית המשפט המחוזי והשנייה בבית הדין לעבודה. כמובהר לעיל, אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים שלפניי בשאלת זכות היוצרים של התובעת, וככל שקיימת, היא טפלה לעילות המהותיות. לפיכך גם אם אאמץ את שנקבע בת.א. (ב"ש) 287/06 הנ"ל, לא יהיה בכך כדי להגיע לתוצאה שונה. אוסיף כי לדעתי ההבחנה בין עילות מתחום זכויות יוצרים לבין עוולות מסחריות, אינה דרה בכפיפה עם הילכת ע"א 2618/03 הנ"ל. ההלכה האמורה מורה כי האבחנה בין שתי הערכאות נעוצה בשוני בין עילות התביעה, כאשר אלה שמושתתות על יחסי עבודה יידונו בבית הדין לעבודה והאחרות בבית המשפט האזרחי. לכן, שעה שעילות התביעה שלפניי מבוססות רק על מישור יחסי העבודה, הסמכות היא לבית הדין לעבודה. אציין כי לא הייתה קביעה בהלכה דנן לפיה, עילות מכוח זכויות יוצרים יידונו בבית המשפט האזרחי.

לפיכך ולאור מכלול הטעמים האמורים, המסקנה המתבקשת היא, שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בתובענה וכי הסמכות לדון בה מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה. לפיכך, ובהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט, יש להורות על העברת התובענה לתיק המתנהל בין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (ס"ע 53524-10-10).

המזכירות תעביר את התיק למזכירות בית הדין לעבודה בתל אביב יפו.
המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים וכן לכונס הנכסים הזמני.

ניתנה היום
ה' שבט, תשע"ב
,
29 ינואר, 2012
, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 46261-10/10 אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' גיל יעקב שטיין, ירון סטולרו, שאול צפליק ואח' (פורסם ב-ֽ 23/01/2012)