פסקי דין על עלי אל הואשלה | פסקי דין על מחמד אבו רשיד | פסקי דין על הילה שקד |

10477-01/12 מת     24/01/2012




מת 10477-01/12 מדינת ישראל נ' עלי אל הואשלה, מחמד אבו רשיד, הילה שקד




לך



st1\:*{behavior: }



בית המשפט המחוזי בנצרת

מ"ת 10477-01-12 מדינת ישראל
נ' אל הואשלה(עציר) ואח'



24 ינואר 2012



10373-01-12

בפני
כב' השופט יוסף בן-חמו


המבקשים
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
עלי אל הואשלה
(עציר)
2.
מחמד אבו רשיד
(עציר)
3.
הילה שקד
(עציר)
<#2#>
נוכחים:
בשם המבקשת עו"ד הדס ירושלמי

בשם המשיבים עו"ד דב הירש
וכן עו"ד מוטי יוסף

המשיבים בעצמם [הובאו באמצעות הליווי]

החלטה

בפני
בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת.פ. 10373/01/11.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים, קיימת עילת מעצר נגדם, לאור תוכן כתב האישום המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית. למשיב 2 מיוחסת, בנוסף, גם עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, נסיעה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא ביטוח. עילת המעצר הינה מכח הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

ב"כ המשיבים טוענים כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה מספיקות המצדיקות מעצר עד תום ההליכים.
ב"כ המשיבים מיקדו את טיעוניהם ביחס למשיבים 1 ו – 3 כאשר לגבי המשיב 2, מסכים בא כוחו כי קיימות ראיות לכאורה. ב"כ המשיבים טענו לגרסה נוגדת. לטענתם, אמנם נערכה עסקה, אך המדובר בעסקה של זהב ממש, אלא שהזהב שהם מכרו הוחלף על ידי הסוכן המשטרתי בסם קוקאין והם הופלו בפח על ידי אותו סוכן משטרתי.
לאחר הטיעונים בדיון, הגישו ב"כ המשיבים טיעונים נוספים, לאחר שקיבלו לידיהם את ההסכם עם העד – הסוכן המשטרתי.
לאור עמדת הסנגורים, יש לבחון ראשית לכל את שאלת קיומן של הראיות לכאורה.

כתב האישום
–
על פי עובדות כתב האישום, סיכם המשיב 1 עם סוכן משטרתי המכונה "אבו עלי" עסקה של רכישת סם מסוג קוקאין, לפיה ימכור לו המשיב 1 קילוגרם אחד של סם מסוג קוקאין תמורת סך של 320,000 ₪. השניים סיכמו ביניהם מקום מפגש – תחנת הדלק הסמוכה לצומת מגידו. בעקבות הסיכום, יצאו שלושת המשיבים מדרום הארץ ונסעו צפונה כשברשותם כ – 1 ק"ג סם קוקאין. המשיבים 1 ו
- 3 נסעו ראשונים ברכב מזדה, ומאחוריהם, במרחק 20 ד' נסיעה נסע המשיב 2 ברכב רנו, למרות שנפסל מלנהוג ברכב ולמרות העדר ביטוח, שהוא זה שהביא את הסם ברכבו. כשהגיעו המשיבים 1
ו – 3 לנקודת המפגש, יצא משיב 1 ופגש את הסוכן המשטרתי שאמר לו כי יחד איתו הגיעו עוד שני שותפיו לעסקה שהיו למעשה שוטרים שכינוייהם "אבו ראמי" ו"אבו סאלח". בינתיים הגיע המשיב 2 כשברשותו הסמים.
השוטר "אבו ראמי" העביר למשיב 1 תיק ובתוכו 200,000 ₪ בתמורה לסם. בשלב זה פנה המשיב 1 למשיב 2 למסור להם את הסם. המשיב 2 מסר את הסם לשוטר "אבו ראמי" ועזב את המקום. בשלב זה החל הליך המעצר. המשיבים 1 ו – 3 נעצרו במקום העסקה. המשיב 2 שראה את המתרחש נמלט מהמקום בריצה עד שנעצר כשהוא מסתתר בקרבת מקום.

ראיות לכאורה
–
1.
בעדות השוטר המכונה "אבו סאלח", הוא מסביר על מעורבותו בפרשה, החל מהתדרוך שקיבל ממפעיל הסוכנים יחד עם השוטר המכונה "אבו ראמי" והסוכן המשטרתי "אבו עלי" יצאו למקום המפגש כשעל גופו של אבו עלי מכשיר הקלטה, ואבו ראמי אוחז תיק גב ובתוכו 200,000 ש"ח במזומן, כשהם נוסעים ברכב מאזדה בצבע כחול. במהלך הנסיעה בוצעו מספר שיחות טלפוניות בין הסוכן אבו עלי לבין ראמי, שהציג עצמו "אבו יוסף" (כינויו של משיב 1). כשהגיעו למקום, הם נשארו ברכב והסוכן אבו עלי הלך רגלית לכיוון תחנת הדלק בצומת מגידו. כעבור כעשר דקות חזר אליהם הסוכן אבו עלי ואיתו אדם נוסף. הוא מתאר את מראהו של האדם הנוסף, הסוכן המשטרתי ואותו אדם, שעמדו בצמוד לרכב המאזדה בו ישבו השוטרים "אבו סאלח" ו"אבו ראמי". השוטר "אבו סאלח" שמע את המכונה "אבו יוסף" מבקש לראות את הכסף שיש ברכב ואומר לסוכן המשטרתי תכיר לי את האנשים שברכב, תוך שהוא מאיר במכשיר הפלאפון שברשותו על פנים הרכב. "אבו עלי" ביקש מהשוטר "אבו ראמי" שיראה ל"אבו יוסף" את הכסף וכך נעשה. הסוכן המשטרתי שאל את "אבו יוסף" היכן החומר וזה ענה לו שתיכף זה מגיע. הוא שוחח בפלאפון וכעבור מס' שניות נשמע רעש של הליכה בתוך השיחים לכיוון החלק האחורי של הרכב. "אבו סאלח" מתאר את מראהו של אותו בחור שהגיע, עם זקן, מרכיב משקפיים, עם מעיל חום. "אבו עלי" ביקש ממנו למסור את החומר, הבחור שהגיע פתח את רוכסן המעיל שלבש והוציא שקית ניילון כחולה אותה מסר ל"אבו עלי". "אבו עלי" מסר את השקית מיד לידי השוטר "אבו ראמי". החשוד "אבו יוסף" שאל את "אבו עלי" אם יש להם שקים כדי לפתוח ולבדוק את החומר. "אבו ראמי" שהיתה ברשותו סכין פתח את השקית וראה שאכן מדובר בסמים, כך הבין "אבו סאלח" לפי מילות הקוד בערבית
"זהב, זהב" שאמר "אבו ראמי", מיד לאחר מכן בוצעו מעצרים.

הודעה דומה המתארת את השתלשלות האירועים עד המעצר נמסרה על ידי השוטר הסמוי "אבו ראמי", עם פירוט נוסף ומס' נקודות. כך למשל, העיד "אבו ראמי", כי נגע בשקית הכחולה שנמסרה לו והרגיש משהו מוצק, כן היתה ברשותו סכין, הוא פתח חלקית את השקית כדי לוודא שאכן מדובר בסמים, בתוך
השקית הכחולה היו שתי שקיות ניילון, אחת ירוקה ואחת כחולה, מיד לאחר מכן סגר את השקית ואמר את מילות הקוד שעליהן הוסכם "זהב, זהב". לאחר מכן בוצעו המעצרים.

הסוכן המשטרתי "אבו עלי" העיד כי קיבל תדרוך ליצור קשר עם המשיב 1 המכונה "אבו יוסף" ולסכם איתו על עסקת סמים. כמו כן תודרך להשתמש במילות קוד ואשר הסמים כונו בשם "מכונית" (רכב) ואת כספי התמורה תמורת עסקת הסם כינו "ניירות" הוא סיכם עם "אבו יוסף" על ביצוע העסקה כפי שתודרך. העסקה נקבעה ליום המחרת. מהות העסקה רכישת 1 ק"ג קוקאין תמורת 320,000 ₪. בעדות נוספת מוסר "אבו עלי" על האירועים ביום ביצוע העסקה כשהוא יוצא למקום העסקה כשעל גופו מותקן מכשיר הקלטה, פגש את "אבו יוסף" . תוך כדי שיחה עם "אבו יוסף" הבחין ברכב רנו החולף על פניהם וממשיך בנסיעה לכיוון החורשה. הוא ו"אבו יוסף" ניגשו לרכב המאזדה בו ישבו השוטרים המוסווים איתם הגיע "אבו עלי" למקום. "אבו עלי" הראה ל"אבו יוסף" את התיק שהחזיק השוטר "אבו ראמי" שישב בתוך המאזדה, תיק גב בצבע שחור. "אבו ראמי" פתח את התיק שהיה מונח על ברכיו, ראה את המזומנים כפי שהם מבלי להוציאם, ואמר שיש בתיק את הסכום שסוכם עליו. "אבו יוסף" אמר ל"אבו עלי" כי יש ביניהם אמונה ולכן הוא מציע להוציא מתוך התיק שהכיל את הכספים סך של 10,000 ₪ כיוון שחסרים 70 גרם וכי משקל הסם הוא רק 936 גרם.
לאחר שראה את הכסף חייג "אבו יוסף" בפלאפון ואחרי זמן נשמעו צעדי הליכה מתוך השיחים, הגיע בחור מזוקן עם משקפי ראיה, שיער דליל, מפרצים מעל המצח, מעיל שנראה בצע חום (היה חושך). "אבו יוסף" אמר לבחור שהגיע "תמסור לגבר", הבחור שהגיח מהשיחים הוציא שקית ניילון כחולה, מסר אותה ל"אבו עלי" והוא העביר אותה מיד לשוטר "אבו ראמי". "אבו יוסף" שאל אם יש להם סכין לבדוק את החומר. "אבו ראמי" שהיתה ברשותו סכין פתח את השקית, ראה שהיא מכילה שתי שקיות. בשלב מסוים "אבו ראמי" אמר את הקוד "זהב, זהב" ואז בוצע המעצר.
2.
דוחות פעולה
–
*
בדוח פעולה של השוטר דני קונק מיום 21/12/11 הוא מתאר את מהלך המעצר. הוא התבקש לעצור את נהג רכב המזדה בחשד לסחר בסמים. הגיע למקום הבחין בבחורה עם טרנינג יושבת ברכב בצד של הנהג, דלת הנהג פתוחה והיא מדברת בטלפון, הוא ניגש אליה בריצה והודיע לה שהיא עצורה ותפס מידיה את הפלא'. על פי הפרטים בת.ז. זיהה השוטר את המשיבה 3. עם מעצרה אמרה כי באה עם עלי [המשיב 1] והם עצרו לאכול המבורגר. לשאלה היכן הוא, היא ענתה כי הוא הלך לקנות המבורגר.
*
דוח פעולה מיום 21/12/11 של השוטר אלי אדרי שהיה בקשר עם רכב המזדה בזירת האירוע וראה אדם יוצא מהרכב ואחרי כ – 10 דקות מגיע לרכב מאזדה עם אדם נוסף ושניהם נעמדים בצד הרכב.
*
דוח פעולה מיום 21/12/11 של השוטר לאון לוין שהיה במארב בסמוך לזירה יחד עם עוד 2 שוטרים, עצר את המשיב 1 לאחר מרדף קצר. על גופו נמצאו 3 מכשירי קשר ניידים.
*
דוח פעולה מיום 21/12/11 של השוטר ישראל דוידוף שערך מרדף אחרי החשוד 2 ועצר אותו אחרי כ – 500 מטר.
*
דוח מעצר של המשיב 1, בו הגיב : "אין לי מה להגיד".
*
דוח מעצר של המשיבה 2, בו הגיבה : "אני לא קשורה".
*
מזכרים של השוטר המכונה "אבו ראמי" אשר הגיע עם הכסף וראה את המשיב 2 מוסר את שקית הניילון הכחולה המכילה חומר החשוד כסם לידי אבו עלי ואבו עלי העביר אליו מייד
את השקית.
*
דוחות מסודרים לגבי שרשרת הסם.
*
מזכר של השוטר אריה שצברג לפיו אמר המשיב 2 שהוא שומר, בעצת עורך דינו, על זכות השתיקה.

*
בהודעה מיום 22/12/11 קושר המשיב 2 את עצמו למשיב 1. הוא אומר, בין היתר, "עלי דיבר איתי ואמר לי הנה הם... תבוא תבוא לחורשה... אני פחדתי להגיע עם האוטו... ובאתי רגלית... הגעתי לעלי וראיתי משהו, משהו לא טוב פחדתי, ראיתי תנועות משהו לא בסדר, חשבתי עשו לי מלכודת ואז פתאום ראיתי אנשים רצים וברחתי. היתה מזדה כחולה איפה שעמד עלי. עלי התקשר אלי היום וכיוון אותי להגיע שמה, להיכנס לדרך העפר, הוא בא", הוא מאשר שנהג ברכב רנו מגאן, הוא מספר
על ההיכרות שלו ארוכת השנים עם עלי – המשיב 1.
בחקירתו טען שמטרת המפגש היתה לפגוש את האחים של החברה שלו יסמין שגרה בואדי ערה. הוא לא רצה למסור פרטים מדויקים של הבחורה ושל בני משפחתה כי הוא לא רוצה לגרום לה בעיות והוא לא רוצה שתגיע לחקירה.

*
תמלול שיחות שהוקלטו בין אבו עלי למשיב 1 בו מכוון אותו אבו עלי להגיע למקום המפגש. הם נפגשים. המשיב 1 מספר לו על השותף שבדרך. אבו עלי אומר לו בוא נכנס נספור את הכסף. המשיב 1 מספר שחלקו בשותפות הוא 1/3 [חלקי שלוש]. המשיב אומר שהכמות חסרה ויש שם תשע מאות שלושים ושבע. הכסף מוצג בפני
המשיב 1. המשיב אומר הניירות שיש לי הם פחות שבעים, יעני הם לא שלמים.
בהמשך לתשובה לשאלה מאיפה זה, הוא אומר, "הגיע ממצרים", ובהמשך "היום המצב קצת קשה, מישהו הביא
300 קילו, ממצרים והוא מכיר אותם שמה, השתגעו שמכרו לו את זה". אבו עלי: "יש שתי שקיות", המשיב 1 – "כן. תבדוק יש שתי שקיות".

3.
עדויות המשיבים:
העדה הילה שקד
: מסרה בהודעתה כי את רכב המזדה קיבלה מהבן של עלי [המשיב 1], כדי לנסוע לבקר את הילדים שלה ברמת גן. היא נעצרה על ידי השוטרים כשהיא בקרבת המאזדה. לדבריה, התכוונה לנסוע לבקר את הבנות ברמת גן. אחרי המפגש עם הבנות במרכז הקשר בפרדס כץ היא התקשרה והציעה לעלי לנסוע איתה. עלי הוא חבר של החבר שלה. וכששאל אותה להיכן לנסוע לטייל, השיבה: "איפה שהאוטו יסע יסע" ואז ראתה שלט של מקדונלדס והציעה להיכנס לשם לאכול והוא הסכים. היא החנתה את הרכב וביקשה ממנו שירד להזמין כי היא רוצה לדבר בפלאפון ואז השוטרים קפצו עליה כשהיא בתוך האוטו. היא זו שנהגה ברכב ולידה ישב עלי. אח"כ שינתה את גרסתה ואמרה שאספה את עלי מבאר שבע. אספה אותו מהתחנה המרכזית. לדבריה, מבאר שבע נסעו צפונה דרך כביש החוף. עלי לא קיבל שיחות טלפון במהלך הנסיעה והכחישה כי היה בכוונתם לפגוש מישהו שם.
בעדותה מיום 21/12/11 בעמ' 22 ש' 9 היא אומרת : "וואי איך ידעתי שזה יקרה לי אבל" המשיבה סיפרה שנסעה בכביש החוף, היא מכירה גם את כביש 6 אבל אין לה כסף לשלם לכביש 6.
בהודעה נוספת מיום 27/12/11 מספרת המשיבה כי היא מדברת ערבית חלק. בעדות זו היא אומרת שהיא לא ממש חברה של עלי, בניגוד להודעתה הקודמת. לאחר מכן בעיקר שמרה על זכות השתיקה.
הסניגור, עו"ד מוטי יוסף
, שמיקד את טיעוניו בעניין המשיבה 3, טוען כי בחומר החקירה חסר פרטים, במיוחד אודות "הזקן" המוזכר בהקשר לביצוע העסקה. כמו כן, טען כי על התביעה להמציא לידיו את הסכם ההפעלה עם הסוכן המשטרתי. עוד טען כי אין בחומר הראיות בדל של ראיה כלפי המשיבה. היא לא מוזכרת בשיחות המוקלטות. מאחר והמשיב 1 דיבר עם "אבו עלי" בקודים, היא לא היתה אמורה לדעת על מה הם מדברים.

הסניגור, עו"ד הירש, טען כי אכן נערכה עסקה בין המשיב 1 ל"אבו עלי" בתיווכו של "הזקן", אולם מדובר בעסקה לממכר זהב ממש וזה מה שהמשיב 2 מסר בפועל לסוכן המשטרתי "אבו עלי", שהגיע למקום.
עוד טען הסניגור לקיומם של קשיים מהותיים בחומר החקירה, ככל שהדברים מתייחסים למשיב 1 שבסך הכל רקם עסקה של זהב בלבד.

ב"כ המשיבים איננו חולק על קיומן של ראיות הקושרות את המשיבים למקום העסקה, דרך הנסיעה והאיכונים הטלפוניים, אלא שהעסקה שנעשתה לדבריו הינה עסקה של מכירת זהב בשווי של 1.6 זהב צהוב אותו מסר המשיב 2 ל"אבו עלי" ולא ידוע איך החבילה הגיעה לידיו של "אבו ראמי". לדברי הסניגור, ניתן ללמוד על כך שמדובר בעסקת זהב של ממש מכך שהמשיב 1 רצה שהעסקה תיעשה במקום מואר, אך אבו עלי סירב וביקש שהיא תיעשה במקום חשוך. עניין נוסף הוא, העובדה שהשוטר "אבו ראמי" אומר שקיבל לידיו שקית ובה משהו מוצק ובעובדה זו יש תמיכה בטענה שאכן מדובר במטיל זהב שהוא מוצג.
בכל הקשור למשיב 2, הסניגור איננו חולק שנעשתה עסקה, ושוב השאלה שבמחלוקת הינה האם נעשתה עסקת סמים כטענת המאשימה, או עסקת זהב אמיתי כטענת הסניגור. הסניגור מפנה גם לעובדה שההקלטה הופסקה מיד לאחר שהשוטר "אבו ראמי" אמר את המילים "זהב, זהב". הסניגור תוהה לאן נעלם הזהב ואיך הוחלף הזהב בסם.

לאחר הדיון קיבלו הסניגורים את הסכם ההפעלה עם הסוכן "אבו עלי" וביקשו להוסיף לטיעוניהם כמפורט בבקשה להוספת מסמך ולהשלמת טיעון קצר שהגישו.

ב"כ המשיבים טוענים כי הסכם ההפעלה רק מחזק את טענתם כי נפלו לתרגיל "עוקץ" של הסוכן "אבו עלי". תפקידו של זה היה לעקוץ אנשים. הוא פעל על פי הסכם שנערך שלא כדין בינו לבין המשטרה, כשכל מטרתו לעקוץ אנשים. בהשלמת הטיעון מודיעים הסניגורים כי: "המשיבים מודים במרבית עובדות כתב האישום, למעט העובדה כי המשיב מס' 2 מסר לסוכן "אבו עלי" סמים ולמעט העובדה שהיתה למשיבים 1 ו – 3 ידיעה אודות תוכן ומהות העסקה שנרקמה בין המשיב 2 לסוכן "אבו עלי". המשיב 1 ידע שמדובר בעסקת זהב של ממש והמשיבה 3 לא ידעה שמדובר בעסקת סמים או בעסקה כלשהי. שרשרת הסם איננה שלמה והיא קטועה".

לאחר שבחנתי את חומר הראיות מול הגרסה המועלית ע"י ב"כ המשיבים, נראה לי, על פניו, למרות השלב בו אנו מצויים, כי מדובר בגרסה מופרכת, דמיונית והזויה שאין לה כל אחיזה בחומר הראיות.

יצוין, כי אף לא אחד משלושת המשיבים לא טען זאת ולו ברמז באף לא אחת מההודעות הארוכות שנגבו מהם ואף לא בהזדמנות כלשהי בעל פה במהלך כל החקירה. גרסה זו הועלתה לראשונה ע"י הסניגורים רק במהלך הטיעון בעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

לעניין הסכם ההפעלה, עיינתי היטב בהסכם ההפעלה שנערך עם הסוכן המשטרתי "אבו עלי" ולא מצאתי בו שום דבר שונה וחריג מהסכמי הפעלה שעורכת המדינה עם סוכנים משטרתיים. העובדה שבהסכם נעשה שימוש במילה "עוקץ" אין פירושה שנעשה תרגיל עוקץ כטענת הסניגור, אלא השימוש היה על פי ההגדרה כפי שמפורט בהסכם – "עוקץ" הוא כינויו של הסוכן המשטרתי "אבו עלי".

מחומר החקירה עולה ברורות כי המשיב 1 היה בקשר עם הסוכן המשטרתי לביצוע עסקת סמים של מכירת 1 ק"ג קוקאין תמורת סך של 320,000 ₪, היה סיכום לגבי פרטי העסקה כולל לגבי תאריך הביצוע ומקום ביצוע העסקה. כפי שעולה משיחות הטלפון, כפי
שתומללו, המשיבה 3 הדוברת ערבית רהוטה נהגה ברכב בו הגיע המשיב 1 שהוא זה שסיכם את העסקה, כשהמשיב 1 יושב לידה ומשוחח מס' פעמים בפלא'. המשיבה 3 העידה כי המשיב 1 הוא חבר שלה אותו היא מכירה כחודש וחצי, חודשיים, וכי הרכב בו נסעה ניתן לה על ידי החבר שלה אבו עלי ו/או על ידי בנו והיה ברשותה לפחות שבוע ימים כדי שתוכל לנסוע ולבקר את ילדיה במרכז הקשר ברמת גן.
המשיב 1 היה במהלך הנסיעה בקשר עם הסוכן המשטרתי שמכוון אותו להיכן להגיע. המשיבה המתינה ברכב כשהמשיב 1 יצא על מנת לבצע את העסקה. המשיב 2 מגיע למקום לאחר שהמשיב 1 רואה את הכסף ומשתכנע ב"אמיתות" העסקה והמשיב 2 מוסר את חבילת הסם לסוכן המשטרתי "אבו עלי" שמוסר אותו מייד לשוטר "אבו ראמי" שמזהה את הסם ואומר את מילות הקוד "זהב, זהב". מייד לאחר
מכן בוצע המעצר, כשהמשיב 2 מנסה להימלט מהמקום ונתפס לאחר מרדף.

כל המשיבים קושרים עצמם לאירוע ולמקום האירוע.
חומר החקירה מכיל מזכרים ודוחות פעולה רבים שחלקם פורטו לעיל וכן עדויות של השוטרים המוסווים ושל אבו עלי.

בשלב מסוים, שלושת המשיבים ביקשו לשמור על זכות השתיקה וסירבו להתייחס לשאלות החוקרים.

המשיבה 3 שיקרה על מנת להרחיק עצמה, בין היתר, בכך שהתעקשה לטעון שהגיעה דרך כביש החוף ולא דרך כביש 6 בטענה כי אין לה כסף לכביש 6. כמו כן, שיקרה כאשר
טענה כי המשיב 1 לא שוחח בטלפון בעוד שאין ספק שהוא שוחח רבות בטלפון עם הסוכן המשטרתי כפי שעולה מהשיחות מוקלטות.
עיקר הראיות נגד המשיבה: היא חברה של המשיב 1, הביאה אותו ברכבו שהועמד לרשותה במשך מס' ימים -
מבאר שבע ועד צומת מגידו, היתה ברכב כשהוא ביצע את השיחות עם הסוכן ונתפסה כשהיא יושבת ברכב במקום העסקה. שיקרה לגבי מעשיה במקום ולגבי נסיבות הגעתה ודרך הגעתה. חלקה היה מהותי וחשוב שכן אם לא היתה מביאה את המשיב 1 לא היתה מתבצעת עסקת
הסמים.
יש תיעוד מלא של שרשרת הסם.

לעניין ראיות לכאורה, ידוע כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. הבדיקה הנעשית בשלב זה היא האם קיים סיכוי סביר שעיבודה של אותה תשתית ראייתית במהלך המשפט תוביל לראיות אשר מבססות את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר [בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פד"י נ(2) 133, בש"פ 10512/05 פינר נ' מ"י, בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מ"י].
בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה אמון ויציגה כמשוללת יסוד [בש"פ 385/11 ציון נ' מ"י, בש"פ 3976/09 פלוני נ' מ"י, בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מ"י].
בדיקת התוספת הראייתית ככל שהיא דרושה לשלב זה [בעיקר לגבי המשיבה 3] הינה מצומצמת. הסיוע לצורך שלב המעצר אינו חייב להגיע לזה הנדרש לצורך הרשעה.
בשלב המעצר, אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים, או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי של ראיות לכאורה [בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מ"י, בש"פ 8031/08 איטח נ' מ"י].
הלכה פסוקה היא כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש סיכוי סביר לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות [הדברים אמורים במיוחד לגבי המשיבה] [ראה בש"פ 5046/05 קאסם נ' מ"י, בש"פ 1466/04 זדה נ' מ"י], ובלבד שהראיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר הסיכוי להרשעה.
שלושת המשיבים שמרו בשלב מסוים על זכות השתיקה. זכות השתיקה היא זכות המוקנית לנאשם על פי דין ואולם במקרה בו המשיב יכול להפריך בנקל את החשדות המיוחסים לו על ידי מסירת גרסה מפורטת, אך הוא, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא לעשות זאת, ודבק בזכות השתיקה. שתיקה זו מצטרפת להחשדה ו"אין צורך להכביר מילים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים יסבור בית המשפט כי השותק יש לו מה להסתיר" [ע"פ 1707/08 אריש נ' מ"י].
ואכן, שתיקתם של המשיבים עשויה לחזק את הראיות נגדם כפי שנאמר בנוסח האזהרה בסעיף 28(א( לחוק סדר הדין הפלילי – סמכויות אכיפה – מעצרים, תשנ"ו – 1996
], ונאשם שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה חמורה אינו יכול ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אחת גם לשתוק, על אף הנטל הרובץ עליו להפריך את חזקת המסוכנות וגם להשתחרר מן המעצר, על אף שהוא נותר בחזקת מסוכן [בש"פ 1947/09 מ"י נ' אייל לוי ואח', הציטוטים שם].
השתיקה של המשיבים מוסיפה היבט של חומרה לראיות שישנן, אך היא חלק ממכלול ואיננה כמובן שורה תחתונה כשלעצמה.
בבש"פ 970/04 סעדי נ' מ"י נקבע כי ככלל, שתיקתו של נאשם, מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת את עמדת התביעה לצורך שלב המעצר.

סיכומם של דברים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לגבי שלושת המשיבים, הדרושה לצורך שלב זה של מעצר עד תום ההליכים.

עילת מעצר
–
עבירות של סמים, ובמיוחד עבירות של סחר והפצת סם, מקימות חזקת מסוכנות מכח הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו. מסוכנות זו נלמדת ממאפייניה של העבירה ובכלל זה הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה, נוכח השכר הרב לצידן.
מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי, ויתכן אף מהעובדה שהפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום או הסעת העבריין העיקרי ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום [ראה למשל בש"פ 2746/11 פלוני נ' מ"י].
הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא כי ככלל, חלופת המעצר איננה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו. בבסיס תפיסה זו מצויה פגיעתם הרעה של הסמים בחברה והעובדה שמאבק יעיל בסמים מחייב את גדיעת שרשרת הפצת הסם.
נסיבות אישיות נדחות, ככלל, מפני הצורך להילחם בתופעת הסמים.

על כן, שחרור לחלופת מעצר יתכן אפוא במקרים אלה, רק בהתקיים נסיבות חריגות [ראה גם בש"פ 7639/10 עבדלרחמן נ' מ"י, בש"פ 7904/10 מסוודה נ' מ"י, בש"פ 3856/03 מ"י נ' אוחנה, בש"פ 6985/10 יעקב עזרא נ' מ"י, בש"פ 7639/10 תפל נ' מ"י, בש"פ 7582/10 ג'רבאן נ' מ"י].
אכן, חובה לבחון חלופת מעצר לצורך בדיקת אפשרות השגת מטרת המעצר בדרך הפוגעת פחות בחירותו של נאשם. אולם, בחינה זו אין משמעותה בחינת חלופת מעצר קונקרטית . בכל מקרה נתון, על בית המשפט ליתן דעתו לסוגיית החלופה ולהתייחס אליה בהחלטתו, אך בהחלט יתכנו מקרים בהם יסבור בית המשפט כי בנסיבות המקרה שבפני
ו לא ניתן לאיין את המעצר בדרך של חלופה, ואם זו מסקנתו, אין טעם ואין צורך לבחון חלופת מעצר קונקרטית [בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מ"י, בש"פ 7985/09].
סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה לבית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. מדובר בבחינה דו שלבית:
בשלב ראשון, בוחן בית המשפט האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בנסיבותיו הספציפיות של נאשם בדרך של חלופת מעצר, רק אם התשובה לכך חיובית פונה בית המשפט לשלב השני בו נבחנת חלופת מעצר קונקרטית ומידת השגתן את תכלית המעצר.
בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים – האחד, עניינו ב"מעשה". במסגרת זו שוקל בית המשפט האם המעשה כשלעצמו
בנסיבותיו מעלה חשש כי נאשם עלול לחזור על מעשים דומים. האם המעשה מגלה אופי רע, או מעיד על מועדות, וההיבט השני מתמקד ב"עושה", עברו ואופיו. כאן השאלה היא האם לנוכח אופיו, אישיותו, או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו.

המשיב 1 היה "הרוח החיה" בעסקה. הוא זה שסיכם את פרטי העסקה, הוא זה שהיה בקשר עם הסוכן המשטרתי, הוא זה שהגיע למקום ובדק שהכסף – התמורה לעסקה, אכן מצויה בידי הרוכש, ורק לאחר שוידא שהצד השני מילא את חלקו בעסקה, אישר למשיב 2 להגיע.
המשיב 2 הגיע עם הסם – קוקאין במשקל של כ – 1 ק"ג. כמות עצומה, שתמורתה היו אמורים לקבל סך של 320,000 ₪.
למשיבים 1 ו – 2 יש הרשעות קודמות. נגד המשיב 1 תלוי ועומד מ.ע.ת. בן 18 חודש בר הפעלה.
לגביהם, לאור מעורבותם הממשית, סדר גודל של הסם, התנהלותם והרשעותיהם הקודמות, נראה לי שלא יכולה להתאים לגביהם שום חלופת מעצר.

המשיב 2 טען לבעיות רפואיות קשות. טענותיו אלה טרם נבדקו עד כה. מכל מקום, יש להניח שהדברים יבדקו וככל שיתברר שמצבו איננו מאפשר המשך מעצרו, ידאג הסניגור ו'או ב"כ המאשימה לעדכן את בית המשפט ולפנות בבקשה מתאימה. קיומן של בעיות רפואיות איננו מחסום מפני מעצר עד תום ההליכים ובלבד שניתן ליתן את הטיפול במסגרת המעצר.
על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

באשר למשיבה 3 – למרות מעורבותה ולמרות הראיות לכאורה, נראה לכאורה כי היתה פחות דומיננטית וחלקה בעסקה היה פחות משמעותי. הוסף לכך את נסיבות חייה הקשות כפי שמסרה בעדותה הראשונה, בשלב בו טרם שמרה על זכות השתיקה, העדר עבר פלילי, כל אלה מביאים לכך שיש לבחון האם קיימת חלופה ספציפית שתוכל לאיין את המסוכנות, שכן למרות ש"המעשה" מצדיק מעצר עד תום ההליכים, יש לבדוק ספציפית האם לא ניתן לאיין את מסוכנות ה"עושה".

לצורך בחינה זו אני מורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינה של המשיבה .

אני דוחה את המשך הדיון בעניינה של המשיבה ליום 28/2/12
שעה 09:30.

המשיבה מס' 3 תובא באמצעות שב"ס.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ט טבת תשע"ב, 24/01/2012 במעמד הנוכחים.



יוסף בן-חמו
, שופט








מת בית משפט מחוזי 10477-01/12 מדינת ישראל נ' עלי אל הואשלה, מחמד אבו רשיד, הילה שקד (פורסם ב-ֽ 24/01/2012)